אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת (ויקרא יג, ב), הדא הוא דכתיב (איוב כח, כה): לעשות לרוח משקל ומים תכן במדה, אמר רב הונא בשלשה מקומות יצתה רוח שלא במשקל וכבר היה לה להחריב את העולם, ואלו הן: אחד בימי איוב, ואחד בימי יונה, ואחד בימי אליהו. בימי איוב שנאמר (איוב א, יט): והנה רוח גדולה באה מעבר המדבר. בימי יונה שנאמר (יונה א, ד): וה' הטיל רוח גדולה אל הים. בימי אליהו שנאמר (מלכים א יט, יא): ויאמר צא ועמדת בהר [לפני ה'] והנה ה' עבר ורוח גדולה וחזק מפרק הרים, אמר רבי יהודא ברבי שלום היא אותה של איוב היא אותה של יונה היא אותה של אליהו, בשביל אותה הבית היתה אותה של איוב, בשביל אותה ספינה היתה אותה של יונה, בשביל אותה מעשה היתה אותה של אליהו, ואין לך גדולה בהם אלא אותה של אליהו, הדא הוא דכתיב: ויאמר צא ועמדת בהר. אמר רבי תנחום ברבי חיא ואמרי לה בשם רבנן, אין מלך המשיח בא עד שיכלו כל הנפשות שעלו במחשבה להבראות, ואלו הן האמורות בספר של אדם הראשון, הדא הוא דכתיב (בראשית ה, א): זה ספר תולדת אדם, אמר רבי יהושע ברבי חנינא בשעה שהרוח יוצאת מלפני הקדוש ברוך הוא משברו בהרים ומרשלו בגבעות ואומר לו הוי זהיר שלא תזיק לבריותי, שנאמר (ישעיה נז, טז): כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי, בשביל נשמות שאני עשיתי, (איוב כח, כה): ומים תכן במדה, רבי יודן בר רבי שמעון אמר אפלו מים שיורדין מלמעלה לא נתנו אלא במדה, הדא הוא דכתיב (איוב לו, כט): כי יגרע נטפי מים, וכתיב (ויקרא כז, יח): ונגרע מערכך.
דבר אחר (איוב כח, כה): לעשות לרוח משקל, אמר רבי אחא אפלו רוח הקדש ששורה על הנביאים אינה שורה אלא במשקל, יש שמתנבא ספר אחד ויש שנים. אמר רבי סימון שני דברים נתנבא בארי ולא היה בהם כדי ספר ונטפלו בישעיה, ואלו הן (ישעיה ח, יט): וכי יאמרו אליכם דרשו אל האבות ואל הידענים, וחברו (איוב כח, כה): ומים תכן במדה, אמר רבי יודן ברבי שמואל ואפלו דברי תורה שנתנו מלמעלה לא נתנו אלא במדה, ואלו הן: מקרא, משנה, תלמוד, הלכות ואגדה, יש זוכה למקרא ויש למשנה ויש לתלמוד ויש להגדה ויש זוכה לכלן. דבר אחר, לעשות לרוח משקל, בנהג שבעולם הבריות אומרים איש פלוני רוחו יתרה, איש פלוני רוחו קצרה, שנתנה בו רוח קטיקטון. ומים תכן במדה, אדם היה משוקל חציו מים וחציו דם, בשעה שהוא זוכה לא המים רבין על הדם ולא הדם רבין על המים, ובזמן שחוטא פעמים שהמים רבין על הדם ונעשה אדריפיקוס, ופעמים שהדם רבין על המים ונעשה מצורע, הדא הוא דכתיב אדם, או דם.
דבר אחר, אדם כי יהיה בעור בשרו, הדא הוא דכתיב (איוב לח, כה): מי פלג לשטף תעלה, אמר רבי ברכיה אית אתרין דצוחין לשערא שיטפא, מעשה באדם אחד שהיה יושב ודורש ואמר אין לך כל נימא ונימא שלא ברא לה הקדוש ברוך הוא גומא בפני עצמה כדי שלא תהא אחת מהן נהנית מחברתה, אמרה לו אשתו ועכשיו אתה מבקש לצאת לתור פרנסתך, תיב ובריך קאים לך. שמע לה ויתיב ליה וקם ליה בריה. (איוב לח, כה): ודרך לחזיז קלות, אפלו קול שיוצא מן הרקיע עשה לו הקדוש ברוך הוא שביל בפני עצמו, וכל כך למה שלא תצא ותחריב את העולם. דבר אחר, ודרך לחזיז קלות, אמר רבי אבין משל לגנת ירק שהמעין לתוכה, כל זמן שהמעין לתוכה ירקה משחיר, פסק המעין הלבין ירקה. כך זכה אדם (ויקרא יג, לז): ושער שחר צמח בו נרפא הנתק טהור הוא, ואם לאו, (ויקרא יג, ג): ושער בנגע הפך לבן, הדא הוא דכתיב: אדם כי יהיה, או דם.
דבר אחר, אדם כי יהיה בעור בשרו, הדא הוא דכתיב (משלי יט, כט): נכונו ללצים שפטים, מוכנים היו ללצים דינים. בנהג שבעולם אדם רוכב על החמור פעמים שסורח עליו ומכהו, פעמים ששוחק עליו ומכהו, ברם הכא נכונו ללצים שפטים ומהלמות, משל למטרונה שנכנסה לתוך פלטין של מלך, כיון דחמית מגלביא תלן, דחלת, אמר לה המלך אל תתיראי אלו לעבדים ולשפחות, אבל את לאכל ולשתות ולשמח. כיון ששמעו ישראל פרשת נגעים נתיראו, אמר להם משה אל תתיראו אלו לאמות העולם, אבל אתם לאכל ולשתות ולשמח, שנאמר (תהלים לב, י): רבים מכאבים לרשע והבוטח בה' חסד יסובבנו. רבי ורבי ישמעאל ברבי יוסי היו יושבים ועוסקים במגלת קנות ערב תשעה באב שחל להיות בשבת עם חשכה מן המנחה ולמעלה, שירו בה אלף בית אחת, אמרו למחר אנו גומרין אותה, כשעלה רבי נכשל באצבעו הקטנה, קרא על עצמו: רבים מכאבים לרשע. אמר לו רבי ישמעאל אלו לא היינו עסוקין בענין (איכה ד, כ): רוח אפינו משיח ה', הייתי אומר, עכשיו שאנו עסוקין, על אחת כמה וכמה. כשעלה לביתו נתן עליה ספוג יבש וכרך עליה גמי מבחוץ, אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי מדבריו למדנו שלשה דברים, ספוג לא שהוא מוצץ אלא שהוא משמר את המכה, וקושר עליה גמי מהבית מפני שהוא מוכן, ואין קורין בכתבי הקדש אלא מן המנחה ולמעלה, אבל שונין בהן ודורשין בהן, אם צריך לדבר לבדק, נוטל ובודק. ושמואל אמר חרס כל שהוא גמי כל שהוא. תני רבי יודן משום רבי שמואל מגופת חבית ושבריה מתר לטלטלן בשבת, ואם זרקן לאשפה אסור לטלטלן. רבי אלעזר ורבי תנחום בצרוריה בשם רבי ירמיה אפלו רשע וחזר בו הקדוש ברוך הוא מקבלו, שנאמר (תהלים לב, י): והבוטח בה' חסד יסובבנו.
מה כתיב למעלה מן הענין? אשה כי תזריע וילדה זכר, מה כתיב בתריה: אדם כי יהיה בעור בשרו, וכי מה ענין זה לזה, אמר רבי תנחום ברבי חנילאי משל לחמורה שרעתה ונכוית ויצא בנה כווי, מי גרם לולד שיצא כווי שנכות אמו, כך מי גרם לולד שיהיה מצרע אמו שלא שמרה ימי נדתה. אמר רבי אבין משל לגנת ירק שהמעין לתוכה כל זמן שהמעין לתוכה היא עושה כריכין, כך כל מי שהולך אצל אשתו נדה עושה בנים מצרעים. רבי אבין קרא עליה (ירמיה לא, כח): אבות אכלו בסר ושני בנים תקהינה, והן קוראין על אבותיהם (איכה ה, ז): אבתינו חטאו ואינם ואנחנו עונתיהם סבלנו.
רבי אבין בשם רבי יוחנן אמר, כתיב (ויקרא יב, ח): ואם לא תמצא ידה די שה, ומה כתיב בתריה: אדם כי יהיה בעור בשרו, וכי מה ענין זה אצל זה, אמר הקדוש ברוך הוא אני אמרתי לך הבא קרבן לדה, ואתה לא עשית כך, חייך שאני מצריכך לבוא אצל כהן, שנאמר (ויקרא יג, ב): והובא אל אהרן הכהן. אמר רבי יוחנן למה נסמכה פרשת חלה לפרשת עבודה זרה, לומר לך, שכל המקים מצות חלה כאלו בטל עבודה זרה, וכל המבטל מצות חלה כאלו קים עבודה זרה. אמר רבי אלעזר (משלי ו, כו): כי בעד אשה זונה עד ככר לחם, מי גרם לו שנכשל באשה זונה על ידי שאכל את ככרה שאינו מעשר. אמר רבי שמעון בן לקיש כתיב (במדבר ה, י): ואיש את קדשיו לו יהיו, מה כתיב בתריה (במדבר ה, יב): איש כי תשטה אשתו, וכי מה ענין זה לזה, אמר הקדוש ברוך הוא אני אמרתי תן מתנתך לכהן ולא עשית כן, חייך שאני מצריכך שתביא אשתך אל הכהן, שנאמר (במדבר ה, טו): והביא האיש את אשתו אל הכהן.
אמר רבי לוי ברכות מברכות את בעליהן, וקללות מקללות את בעליהן (דברים כה, טו): אבן שלמה וצדק יהיה לך וגו', אם עשית כן יש לך מה לשא ומה לתן ומה לקח ומה למכר, קללות מקללות את בעליהן, (דברים כה, יג יד): לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן גדולה וקטנה, לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה גדולה וקטנה, אם עשית כן לא יהיה לך מה לשא ומה לתן ומה לקח ומה למכר, אמר הקדוש ברוך הוא אני אמרתי לא תעשה איפה גדולה וקטנה, ועשית, חייך שאפלו בקטנה אינו מספיק אותו האיש. ודכותה (שמות כ, כ): לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב, אם עשית כן חייך שאפלו של עץ ושל אבן אינו מספיק בידו שתהא לו.
כיצד ראית נגעים, האיש נראה כעודר וכמוסק זיתים, כעודר בית הסתרים, וכמוסק זיתים בית השחי. והאשה כאורגת וכמניקה את בנה תחת הדד, כאורגת בעמרים לשחי ליד הימנית. רבי יהודה אומר כטוה בפשתן ליד השמאלית, וכשם שנראה לנגעים כן נראה לתגלחתו. תנא כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו, רבי מאיר אומר אף לא נגעי קרוביו, ומי ראה נגע מרים, אם תאמר משה ראה, זר אינו רואה נגעים, אם תאמר אהרן ראה, אין קרוב רואה את הנגעים, אמר הקדוש ברוך הוא אנא כהנא, אנא מסגירה, אנא מטהרה, הדא הוא דכתיב (במדבר יב, טו): והעם לא נסע עד האסף מרים, אם כן העם היה עם השכינה והשכינה ממתנת לה. אמר רבי לוי בשם רבי חמא ברבי חנינא, צער גדול היה לו למשה בדבר הזה, כך הוא כבודו של אהרן אחי להיות רואה את הנגעים, אמר לו הקדוש ברוך הוא ולא נהנה ממנו עשרים וארבע מתנות כהנה, במתלא אמרי דאכיל בהדי קורא ילקי בהדי קילא.
שאת זו בבל, על שום (ישעיה יד, ד): ונשאת המשל הזה על מלך בבל ואמרת איך שבת נגש שבתה מדהבה, רבי אבא בר כהנא אמר שבתה מדהבה, מלכות שהיא אומרת מדד והבא. רבי שמואל בר נחמן אמר מלכות שהיא מדהבת פנים של אדם בשעה שבא אצלה. ורבנן אמרי על שום רישיה דדהב (דניאל ב, לח): אנת הוא ראשה די דהבא. ספחת זו מדי שהעמידה המן הרשע ששף כנחש, על שום (בראשית ג, יד): על גחנך תלך. בהרת זו יון שהיתה מבהרת בגזרותיה על ישראל ואומרת להן כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל. נגע צרעת זו אדום, שבאתה מכחה של זקן. (ויקרא יג, ב): והיה בעור בשרו לנגע צרעת, לפי שבעולם הזה הכהן רואה את הנגעים, אבל לעולם הבא אמר הקדוש ברוך הוא אני מטהר אתכם, הדא הוא דכתיב (יחזקאל לו, כה): וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם.