זאת תהיה תורת המצרע (ויקרא יד, ב), הדא הוא דכתיב (משלי ו, טז): שש הנה שנא ה' ושבע תועבת נפשו, רבי מאיר ורבנן, רבי מאיר אומר שש ושבע הרי שלש עשרה. ורבנן אמרי שבע מקיימין, ושבע דכתיב זו שביעית שקשה כנגד כלם, ואיזה זה (משלי ו, יט): ומשלח מדנים בין אחים, ואלו הן (משלי ו, יז יט): עינים רמות לשון שקר וידים שפכות דם נקי, לב חרש מחשבות און רגלים ממהרות לרוץ לרעה, יפיח כזבים עד שקר ומשלח מדנים בין אחים, ואמר רבי יוחנן וכלן לקו בצרעת, עינים רמות, מבנות ציון, דכתיב (ישעיה ג, טז): יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטויות גרון ומשקרות עינים, דכתיב (ישעיה ג, יז): ושפח ה' קדקד בנות ציון, דהוין שיפין כרומחין ומהלכין בגסות הרוח. (ישעיה ג, טז): ותלכנה נטויות גרון, שהיתה אחת מהן לובשת תכשיטיה והיתה מטה גרונה בשביל להראות את תכשיטיה. (ישעיה ג, טז): ומשקרות עינים, רבי מני דקיסרי אמר שהיו מסקרות עיניהם בסיקרא, וריש לקיש אמר בקולריא אדמה. (ישעיה ג, טז): הלוך וטפף תלכנה, כשהיתה אחת מהן ארכה היתה מביאה שתי קצרות אחת מכאן ואחת מכאן כדי שתראה ארכה, וכשהיתה אחת מהן קצרה, היתה מביאה שתי קצרות והיתה נותנת ברגליה קונדיריקון עבה, כדי שתראה ארכה. (ישעיה ג, טז): וברגליהם תעכסנה, רבי אבא בר כהנא אמר שהיתה צורת דרקון במנעליה. ורבנן אמרי היתה מביאה שפופרת של ביצה והיתה ממלאה אותה אפרסמון ונותנת אותה תחת עקבה במנעליה, וכשהיתה רואה כת של בחורים היתה רופסת עליה והיה אותו הריח מפעפע בהן כארס של עכנה, והיה הקדוש ברוך הוא אומר לישעיה מה אלו עושות כאן יקומו ויגלו מכאן, והיה ישעיה אומר להם עשו תשובה עד שלא יבאו עליכם שונאים, אמר אם יבואו שונאים עלינו מה יהיו יכולים לעשות, שנאמר (ישעיה ה, יט): האמרים ימהר יחישה מעשהו למען נראה, דכס אחד רואני ונוטל אותי, אפרכוס רואה אותי ונוטל אותי, אסטרטילטיס רואה אותי ומושיב אותי בקרון, הוי (ישעיה ה, יט): ותקרב ותבואה עצת קדוש ישראל ונדעה, ונדע דמן הוא דקימא דילן או דיליה, כיון שגדלו עונות באו השונאים היו מתקשטות ויוצאות לפניהם כזונות, דכס ראה אותן ונטלן, אפרכוס ראה אותן ונטלן, אסטרטילטיס ראה אותן ונטלן ומושיב אותן בקרון, אמר הקדוש ברוך הוא לא קימא דילי וקימא דילהון, מה עשה (ישעיה ג, יז): ושפח ה' קדקד בנות ציון, רבי אלעזר ורבי יוסי ברבי חנינא, רבי אלעזר אומר הלקן בצרעת, כדכתיב (ויקרא יד, נו): ולשאת ולספחת. רבי יוסי בר חנינא אמר העלה על ראשם משפחות משפחות של כנים. רבי חייא בר אבא אמר עשאן שפחות מכודנות, מהו מכודנות, אמהן משעבדן. רבי חיא וחילפא בר אידי בשם רבי יוסי אמר, מהו ושפח, שמר משפחותיהן כדי שלא יתערב זרע קדש בעמי הארצות, אמר הקדוש ברוך הוא יודע אני שאין אמות העולם בדלין מן הצרעת, מה עשה (ישעיה ג, יז): וה' פתהן יערה, רמז הקדוש ברוך הוא למעיניהם והיא מוציאה דם וממלא הקרון דם והיה אותו שלטון נועצה ברמח ונותנה לפני הקרון והיה קרון עוברת עליהן ומרמסן, הוא שירמיה אומר (איכה ד, טז): סורו טמא קראו למו. רבי מאיר אומר לשון יוני הוא סירון סירון. לשון שקר, ממרים, דכתיב (במדבר יב, א): ותדבר מרים ואהרן במשה, ומנין שלקתה בצרעת, שנאמר (במדבר יב, י): והענן סר מעל האהל והנה מרים מצרעת כשלג. וידים שפכות דם נקי, מיואב, שנאמר (מלכים א ב, לב): והשיב ה' את דמו על ראשו, ומנין שלקה בצרעת, שנאמר (שמואל ב ג, כט): יחלו על ראש יואב זב ומצרע. לב חרש מחשבות און, מעזיה, שבקש לבוז כהנה גדולה, ומנין שלקה בצרעת, שנאמר (מלכים ב טו, ה): וינגע ה' את המלך ויהי מצרע עד יום מתו. ורגלים ממהרות לרוץ לרעה, מגיחזי, שנאמר (מלכים ב ה, כ): ויאמר גיחזי נער אלישע, ומנין שלקה בצרעת, שנאמר (מלכים ב ה, כז): וצרעת נעמן תדבק בך. ומשלח מדנים בין אחים, מפרעה, ששלח מדנים בין אברהם לשרה, ומנין שלקה בצרעת, שנאמר (בראשית יב, יז): וינגע ה' את פרעה. אמר רבן שמעון בן גמליאל פעם אחת הייתי מהלך בדרך מטבריא לצפורי, מצאני זקן אחד ואמר לי עשרים וארבעה מיני שחין הן, ואין לך קשה לתשמיש המטה חוץ מבעל ראתן בלבד, אמר רבי פדת ובו לקה פרעה, לפיכך היה משה מזהיר את ישראל: זאת תהיה תורת המצרע, המוציא שם רע. תניא אמר רבי יוסי שח לי זקן אחד מאנשי ירושלים עשרים וארבעה מיני שחין הן וכלן אמרו חכמים תשמיש המטה קשה להן, ובעל ראתן קשה מכלן, ממאי הוי תנינא הקיז דם ושמש מטתו הוין ליה בנים נכפין וכו', אמר רבי יוחנן הזהרו מזבובי בעלי ראתן. רבי זירא לא הוה יתיב בגויה. רבי אלעזר לא עייל באהליה. רבי אמי ורבי אסי לא הוו אכלין ביעא דיליה, ועל זה נאמר: זאת תהיה וגו'.
דבר אחר, זאת תהיה תורת המצרע, הדא הוא דכתיב (תהלים לד, יג): מי האיש החפץ חיים. מעשה ברוכל אחד שהיה מחזיר בעירות שהיו סמוכות לצפורי והיה מכריז ואומר, מאן בעי למזבן סם חיים, אודקין עליה, רבי ינאי הוה יתיב ופשיט בתורקליניה שמעיה דמכריז מאן בעי סם חיים, אמר ליה תא סק להכא זבין לי, אמר ליה לאו אנת צריך ליה ולא דכוותך, אטרח עליה סליק לגביה הוציא לו ספר תהלים הראה לו פסוק: מי האיש החפץ חיים, מה כתיב בתריה (תהלים לד, יד טו): נצר לשונך מרע, סור מרע ועשה טוב. אמר רבי ינאי אף שלמה מכריז ואומר (משלי כא, כג): שמר פיו ולשונו שמר מצרות נפשו. אמר רבי ינאי כל ימי הייתי קורא הפסוק הזה ולא הייתי יודע היכן הוא פשוט עד שבא רוכל זה והודיעו, מי האיש החפץ חיים, לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם: זאת תהיה תורת המצרע, תורת המוציא שם רע.
דבר אחר, זאת תהיה תורת המצרע, הדא הוא דכתיב (איוב כ, ו): אם יעלה לשמים שיאו וראשו לעב יגיע. שיאו, לרומא. לעב, לעננא. (איוב כ, ז): כגללו לנצח יאבד, מה גללים הללו מזהמין אף הוא מזהם. (איוב כ, ז): ראיו יאמרו איו, חמון ליה ולא מכירין ביה, שכן כתיב ברעי איוב (איוב ב, יב): וישאו את עיניהם מרחוק ולא הכירהו. רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש, רבי יוחנן אומר אסור לילך במזרחו של מצרע ארבע אמות, ורבי שמעון אומר אפלו מאה אמה, ולא פליגי מאן דאמר ארבע אמות, בשעה שאין הרוח יוצא, ומאן דאמר מאה אמה, בשעה שהרוח יוצא. רבי מאיר לא אכיל ביעי מן מבואה דמצרע, רבי אמי ורבי אסי לא הוו עיילי למבואות של מצרע, ריש לקיש כד הוה חמי חד מנהון במדינתא מרגם להון באבניא אמר לו פוק לאתרך לא תזהום ברייתא, דתני רבי חיא (ויקרא יג, מו): בדד ישב, לבדו ישב. רבי אלעזר ברבי שמעון כד חמי חד מנהון הוה מטמר מניה, על שום דכתיב: זאת תהיה תורת המצרע, המוציא שם רע.
דבר אחר, זאת תהיה תורת המצרע, הדא הוא דכתיב (תהלים נ, טז): ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי ותשא בריתי עלי פיך, בן עזאי היה יושב ודורש והאש מלהטת סביבותיו, אמרו ליה שמא בסדרי מרכבה אתה עוסק, אמר להן לאו, אלא מחריז דברי תורה לנביאים, ונביאים לכתובים, ודברי תורה שמחין כיום נתינתן בסיני, עקר נתינתן באש נתנו, הדא הוא דכתיב (דברים ד, יא): וההר בער באש, אמר רבי לוי מצינו בתורה בנביאים ובכתובים שאין הקדוש ברוך הוא חפץ בקלוסו של אדם רשע, מן התורה (ויקרא יג, מה): ועל שפם יעטה וטמא טמא יקרא. מן הנביאים (מלכים ב ח, ה): ויהי הוא מספר למלך את אשר החיה את המת וגו' זאת האשה וזה בנה אשר החיה אלישע, ודלמא לאחורי תרעא הוה קאים. רבנן אמרי אפלו בסוף העולם הסיטה הקדוש ברוך הוא והביאה, כדי שלא יספר אותו רשע בשבחו של הקדוש ברוך הוא. בכתובים מנין, שנאמר (תהלים נ, טז): ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי. רבי אלעזר בשם רבי יוסי בן זמרא אמר מאתים וארבעים ושמונה אברים יש בו באדם, מהם רבוצין, מהם זקופין, ולשון זה נתון בין שני לחיים ואמת המים עוברת תחתיו, ומכפל כמה כפלות, בוא וראה כמה שרפות הוא שורף, אלו היה זקוף ועומד, על אחת כמה וכמה, לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם: זאת תהיה תורת המצרע, המוציא שם רע.
דבר אחר, זאת תהיה תורת המצרע, הדא הוא דכתיב (קהלת ה, ה): אל תתן את פיך לחטיא את בשרך, רבי יהושע בן לוי פתר קריא באלו שפוסקין צדקה ברבים ואין נותנין. רבי חנינא בר פפא אמר באלין שאומרים לשון הרע. ורבי בנימין בן לוי פתר קריא בחניפי תורה. רבי מני פתר קריא בנדרים וכו' כדאיתא במדרש קהלת. רבנן פתרין קריא במרים, אל תתן את פיך לחטיא את בשרך, אל תתן רשות לאחד מאבריך לחטיא כל אבריך, אל תאמר לפני המלאך, זה משה, הדא הוא דכתיב (במדבר כ, טז): וישלח מלאך ויציאנו ממצרים. שגגה היא (במדבר יב, יא): אשר נואלנו ואשר חטאנו. למה יקצף האלהים על קולך, על אותו הקול שנאמר (במדבר יב, ט): ויחר אף ה' בם וילך. וחבל את מעשה ידך, אמר רבי יוחנן בפיה חטאה וכל האברים לקו, הדא הוא דכתיב (במדבר יב, י): והענן סר מעל האהל. אמר רבי יהושע בן לוי מלה בסלע ומשתוקא בשתים, דתנן שמעון בנו אומר כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה.
אמר רבי יהושע בן לוי חמש תורות כתובות במצרע (ויקרא יג, נט): זאת תורת נגע צרעת, (ויקרא יד, ב): זאת תהיה תורת המצרע, (ויקרא יד, לב): זאת תורת אשר בו נגע צרעת, (ויקרא יד, נד): זאת התורה לכל נגע הצרעת, (ויקרא יד, נז): זאת תורת הצרעת. זאת תהיה תורת המצרע, המוציא שם רע, ללמדך שכל האומר לשון הרע עובר על חמשה חמשי תורה, לפיכך משה מזהיר את ישראל: זאת תהיה תורת המצרע.
וצוה הכהן ולקח למטהר וגו' (ויקרא יד, ד), אמר רבי יהודה בר סימון אלין צפריא קולנין, אמר הקדוש ברוך הוא יבוא הקול ויכפר על הקול. רבי שמעון בן לוי אמר צפור דרור שאוכלת מפתו ושותה מימיו, והלוא דברים קל וחמר ומה אם צפרים שאוכלות מפתו ושותין מימיו מכפרין עליו, כהן שנהנה מישראל בעשרים וארבע מתנות כהנה על אחת כמה וכמה, במתלא אמרי דאכיל בהדי קורא ילקה בהדי קילא.
אמר רבי אחא מאדם יהא שלא יבואו חליים עליו, מאי טעמא דאמר רב אחא (דברים ז, טו): והסיר ה' ממך כל חלי, ממך הוא שלא יבואו חליים עליך. רבי אבין אמר זה יצר הרע שתחלתו מתוק וסופו מר. רבי תנחומא בשם רבי אלעזר ורבי מנחמא בשם רב אמר: והסיר ה' ממך כל חלי, זו עין. על דעתיה דרבי אלעזר תשעים ותשעה בעין ואחד בידי שמים. רב ורבי חנינא, רב כדעתיה דאמר תשעים ותשעה בעין ואחד בידי שמים, ורבי חנינא כדעתיה, דרבי חנינא ורבי נתן אמרי תרוייהו תשעים ותשעה בצנה ואחד בידי שמים. רב על דהוה שרי בבבל דהוה עינא בישא שכיחא, רבי חנינא על דהוה שרי בצפורי והוה תמן צנתא. אנטונינוס אמר לרבנו הקדוש צלי עלי, אמר לו תשתזיב מן צנתא. אמר ליה יתיר חדא כסו וצנתא אזלת, אמר ליה תשתזיב מן שרבא, אמר ליה הא כדו צלי עלי, דכתיב (תהלים יט, ז): ואין נסתר מחמתו. רבי ישמעאל ברבי נחמן בשם רבי נתן אמר תשעים ותשעה בשרב ואחד בידי שמים. רבנן אמרין תשעים ותשעה בפשיעה ואחד בידי שמים.
וצוה הכהן ושחט את הצפור האחת (ויקרא יד, ה), למה שוחט אחת ומניח אחת, לומר לך כשם שאי אפשר לשחוטה לחזר כך אי אפשר לנגעים לחזר, באותה שעה קורא הקדוש ברוך הוא לגיונות שלו ואומר לא על חנם הכיתי אותו, אלא (ישעיה נז, יז): בעון בצעו קצפתי ואכהו. רבי אבא בר כהנא אמר חזר תוביה לתוביה, כמה דאת אמר (משלי כו, יא): ככלב שב על קאו. רבי יהושע בן לוי אמר הדר שטיא לאורח שטותיה, כמה דאת אמר (משלי כו, יא): כסיל שונה באולתו. (ישעיה נז, יח): דרכיו ראיתי וארפאהו ואנחהו ואשלם נחמים לו ולאבליו, אלו אבריו המתאבלים עליו. (ישעיה נז, יט): בורא ניב שפתים, רבי יהושע בן לוי אמר אם הניבו שפתיו של אדם בתפלה, יהא מבטח שנשמעת תפלתו, מאי טעמא בורא ניב שפתים שלום שלום וגו', רבי יהושע בר נחמני אומר אם כון לבו בתפלה הוא מובטח שנשמעת תפלתו, שנאמר (תהלים י, יז): תכין לבם תקשיב אזנך, כד שלימין מיניה זכיה (ישעיה נז, יט): לרחוק, רב הונא ורב יודן בשם רב אחא, זה מצרע שהיה רחוק ונתקרב, (ישעיה נז, יט): אמר ה' ורפאתיו, ואסיניה ליה לגרמיה, שנאמר (ירמיה יז, יד): רפאני ה' וארפא הושיעני ואושעה וגו',