אשה כי תזריע (ויקרא יב, ב), הדא הוא דכתיב (תהלים קלט, ה): אחור וקדם צרתני, אמר רבי יוחנן אם זכה אדם נוחל שני עולמות, הזה והבא, הדא הוא דכתיב: אחור וקדם צרתני, ואם לאו בא לתן דין וחשבון, שנאמר (תהלים קלט, ה): ותשת עלי כפכה, כדכתיב (איוב יג, כא): כפך מעלי הרחק, אמר רבי שמואל בר נחמן בשעה שברא הקדוש ברוך הוא אדם הראשון, אנדרוגינוס בראו, אמר ריש לקיש בשעה שנברא דו פרצופין נברא ונסרו ונעשה שנים גבים, גב לזכר גב לנקבה. איתיבון ליה (בראשית ב, כא): ויקח אחת מצלעתיו, אמר להן מסטרוהי, כדכתיב (שמות כו, כ): ולצלע המשכן. אמר רבי ברכיה ורבי חלבו ורבי שמואל בר נחמן בשעה שברא הקדוש ברוך הוא אדם הראשון מסוף העולם ועד סופו מלוא כל העולם כלו בראו. מן המזרח למערב מנין, שנאמר: אחור וקדם צרתני, מן הצפון לדרום מנין, שנאמר (דברים ד, לב): ולמקצה השמים ועד קצה השמים, ומנין כחללו של עולם, שנאמר: ותשת עלי כפכה. אמר רבי אלעזר אחור זה יום ראשון, וקדם זה יום האחרון, על דעתיה דרבי אלעזר דכתיב (בראשית א, כד): תוצא הארץ נפש חיה למינה, נפש חיה, זו רוחו של אדם הראשון. אמר ריש לקיש אחור זה יום האחרון, וקדם זה יום הראשון, על דעתיה דריש לקיש דכתיב (בראשית א, ב): ורוח אלהים מרחפת על פני המים, זה רוחו של מלך המשיח, אם זכה אדם אומרים לו אתה קדמת לכל מעשה בראשית, ואם לאו אומרים לו יתוש קדמך, שלשול קדמך. אמר רבי ישמעאל ברבי תנחום, אחור לכל המעשים, וקדם לכל הענשין, רבי יוחנן אומר אף קלוסו לא בא אלא באחרונה, שנאמר (תהלים קמח, י): החיה וכל בהמה רמש וצפור כנף, ואחר כך מלכי ארץ וכל לאמים. אמר רבי שמלאי, כשם שיצירתו של אדם אחר בהמה חיה ועוף, כך תורתו אחר בהמה חיה ועוף, הדא הוא דכתיב (ויקרא יא, מו): זאת תורת הבהמה, ואחר כך אשה כי תזריע.
דבר אחר, אשה כי תזריע, הדא הוא דכתיב (איוב לו, ג): אשא דעי למרחוק ולפעלי אתן צדק, אמר רבי מאיר הלשון הזה משמש שתי לשונות, לשון שירה, לשון דבר. לשון שירה, על שבחן של צדיקים. לשון דבר, על מפלתן של רשעים. למרחוק נאמר על הרחוקים שנקרבו. אשא דעי למרחוק ולפעלי אתן צדק, אמר רבי נתן מחשבין לשמו של אברהם אבינו אותו שבא מרחוק, הדא הוא דכתיב (בראשית כב, ד): וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחק, ואמר רבי חנינא בר פפא מחשבין אנו לשמו של הקדוש ברוך הוא, שהיינו רחוקים וקרבנו לו. אמר רבי חגי דברים שרחוקים ממנו מהלך חמש מאות שנה, שהבריות ישנין על מטותיהן והקדוש ברוך הוא משיב רוחות ומעלה עננים ומוריד גשמים ומגדל צמחים ומנגבן ומעריך שלחן לפני כל אחד ואחד. אמר רבי שמואל בר אידי בשם רב אחא, הפסוק הזה אם אליהוא אמרו מאליו, שבח, ואם ברוח הקדש אמרו, שבחי שבחים. רבי לוי אמר תלת, בנהג שבעולם מפקיד אדם אצל חברו ארנקי של כסף בחשאי ומחזיר לו ליטרא של זהב בפרהסיא, אינו מחזיק לו טובה. כך הקדוש ברוך הוא מפקידין לו הבריות טפה של לכלוכית בחשאי, והקדוש ברוך הוא מחזיר להם נפשות משבחות שלמות בפרהסיא, ואין זה שבח, הוי (איוב לו, ג): אשא דעי למרחוק ולפעלי אתן צדק. רבי לוי אמר אוחרי, בנהג שבעולם אדם חבוש בבית האסורין אין כל בריה משגחת עליו, בא אחד והדליק לו שם נר אינו מחזיק לו טובה, כך הקדוש ברוך הוא הולד שרוי במעי אמו ומאיר לו שם נר, הוא שאיוב אומר (איוב כט, ג): בהלו נרו עלי ראשי, אין זה שבח, הוי: ולפעלי אתן צדק, ריש לקיש אמר אוחרי, בנהג שבעולם אדם חבוש בבית האסורין ואין כל בריה משגחת עליו, בא אחד והתירו והוציאו משם, אינו מחזיק לו טובה, כך הולד שרוי במעי אמו ובא הקדוש ברוך הוא והתירו והוציאו משם.
דבר אחר, אשה כי תזריע וילדה זכר, הדא הוא דכתיב (איוב י, יב): חיים וחסד עשית עמדי ופקדתך שמרה רוחי, רבי אבא בר כהנא אמר תלת, בנהג שבעולם אם נוטל אדם ארנקי של מעות ונותן הפה למטה, אין המעות מתפזרות, והולד שרוי במעי אמו והקדוש ברוך הוא משמרו שלא יפל וימות, אין זה שבח, הוי: חיים וחסד עשית עמדי. רבי אבא בר כהנא אמר אוחרי, בנהג שבעולם בהמה זו מהלכת רבוצה והולד נתון בתוך מעיה כמין שק, והאשה זו מהלכת זקופה והולד נתון בתוך מעיה והקדוש ברוך הוא משמרו שלא יפל וימות, הוי: חיים וחסד עשית עמדי. רבי אבא בר כהנא אמר אוחרי, בנהג שבעולם בהמה זו דדיה במקום רחמה, והולד יונק במקום בשתה, והאשה זו דדיה במקום נאה, והולד יונק במקום כבודה, ואין זה חיים וחסד, הוי: חיים וחסד עשית עמדי. אמר רבי אלעזר אם ישהה אדם בחמין שעה אחת אינו מת, ומעיה של אשה מרתחין והולד נתון בתוך מעיה והקדוש ברוך הוא משמרו שלא יעשה שפיר ושלא יעשה שליא ושלא יעשה סנדל, ואין זה חיים וחסד, הוי: חיים וחסד עשית עמדי. אמר רבי תחליפא דקסריא אם אכל אדם פרוסה אחר פרוסה לא שניה דוחה את הראשונה, האשה הזו כמה מאכל היא אוכלת וכמה משקים היא שותה ואינו דוחה הולד, אין זה חיים וחסד. אמר רבי סימון מעיה של אשה עשויה קינין קינין, פיקין פיקין, חבילין חבילין, בשעה שהיא יושבת על המשבר אינה משליכתו בבת אחת, במתלא אמר אשתרי חד חבל אשתרי תרין חבלין. אמר רבי מאיר כל תשעה חדשים שאין האשה רואה דם בדין הוא שתהא רואה, מה הקדוש ברוך הוא עושה מסלקו למעלה לדדיה ועושהו חלב, כדי שיצא הולד ויהיה לו מזון לאכל, וביותר אם היה זכר, שנאמר: אשה כי תזריע וילדה זכר.
דבר אחר, אשה כי תזריע, הדא הוא דכתיב (איוב לח, ח): ויסך בדלתים ים בגיחו מרחם יצא, רבי אליעזר ורבי יהושע ורבי עקיבא, רבי אליעזר אומר כשם שיש דלתות לבית, כך יש דלתות לאשה, הדא הוא דכתיב (איוב ג, י): כי לא סגר דלתי בטני. ורבי יהושע אומר כשם שיש מפתחות לבית כך לאשה, הדא הוא דכתיב (בראשית ל, כב): וישמע אליה אלהים ויפתח את רחמה. רבי עקיבא אומר כשם שיש צירים לבית כך יש צירים לאשה, הדא הוא דכתיב (שמואל א ד, יט): ותכרע ותלד כי נהפכו עליה צריה. בגיחו מרחם יצא, על ידי שמתגאה לצאת (איוב לח, ט): בשומי ענן לבשו, זה השפיר (איוב לח, ט): וערפל חתלתו, זה השליא. (איוב לח, י): ואשבר עליו חקי, אלו שלשה חדשים הראשונים. (איוב לח, י): ואשים בריח ודלתים, אלו שלשה חדשים האמצעים. (איוב לח, יא): ואמר עד פה תבוא ולא תסיף, אלו שלשה חדשים האחרונים. (איוב לח, יא): ופא ישית בגאון גליך, רבי איבו אמר בעון גלליך, לפי שהולד הזה כשהוא יוצא, יוצא מלא גללין וכל מיני סירוחין והכל מחבקין אותו ומנשקין אותו וביותר אם הוא זכר, הדא הוא דכתיב: אשה כי תזריע וילדה זכר.
דבר אחר, אשה כי תזריע, הדא הוא דכתיב (תהלים נא, ז): הן בעוון חוללתי, רבי אחא אמר אפלו אם יהיה חסיד שבחסידים אי אפשר שלא יהיה לו צד אחד מעון, אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא רבון העולמים כלום נתכון אבא ישי להעמידני והלוא לא נתכון אלא להנאתו, תדע שהוא כן שמאחר שעשו צרכיהן זה הופך פניו לכאן וזו הופכת פניה לכאן ואתה מכניס כל טפה וטפה שיש בו, והוא שדוד אמר (תהלים כז, י): כי אבי ואמי עזבוני וה' יאספני (תהלים נא, ז): ובחטא יחמתני אמי. אמר רבי חייא בר אבא אין האשה קולטת אלא אחר נדתה ובסמוך, וביותר אם היה זכר, הדא הוא דכתיב: אשה כי תזריע וילדה זכר.
דבר אחר, אשה כי תזריע, הדא הוא דכתיב (תהלים קלט, ג): ארחי ורבעי זרית וכל דרכי הסכנת, רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש, רבי יוחנן אמר אין הקדוש ברוך הוא צר את האדם אלא מטפה של לבנות, רבי יוחנן אמר זרית, כאדם שזורה ונותן תבן בפני עצמו, וקש בפני עצמו, עד שמעמיד הדגן על בריו. רבי שמעון בן לקיש אמר אף אינו מאבד את הטפה, אלא זורה מטפה למח, ומטפה לעצמות, ומטפה לגידים, וביותר אם היה זכר, הדא הוא דכתיב: אשה כי תזריע וילדה זכר.
דבר אחר, אשה כי תזריע, הדא הוא דכתיב (קהלת יא, ב): תן חלק לשבעה וגם לשמונה, תן חלק לשבעה, אלו שבעת ימי נדה, וגם לשמונה, אלו שמונת ימי המילה, אמר הקדוש ברוך הוא אם שמרת ימי נדה אני נותן לך בן ואתה מולו לשמונה ימים, הוי (ויקרא יב, ג): וביום השמיני ימול בשר ערלתו.
תנא צורת הולד כיצד, תחלת בריתו דומה לרשון, שתי עיניו, כשתי טפין של זבוב. ושתי חטמיו, כשתי טפין של זבוב. ושתי אזניו, כשתי טפין של זבוב. ושתי זרועותיו, כשתי חוטין של זהורית. פיו, דומה לשעורה. גויתו, כעדשה. ושאר אבריו מצמצמים בו כגלם, ועליו הוא אומר (תהלים קלט, טז): גלמי ראו עיניך. ואם היתה נקבה, סדוקה כשעורה לארכה, נתוח ידים ורגלים אין בה. כיצד הולד שרוי במעי אמו, מקפל ומנח כפנקס, ראשו מנח לו בין ברכיו, שתי ידיו על שני צדעיו, שני עקביו על שני עגבותיו, פיו סתום, טבורו פתוח, ואוכל ממה שאמו אוכלת, ושותה ממה שאמו שותה, ואינו מוציא רעי, שמא יהרג את אמו. יצא לאויר העולם נפתח הסתום ונסתם הפתוח.
בית שמאי ובית הלל, בית שמאי אומרים לא כשם שיצירת הולד בעולם הזה כך יצירתו לעולם הבא, בעולם הזה מתחיל בעור ובבשר וגומר בגידים ועצמות, אבל לעתיד לבוא מתחיל בגידים ועצמות וגומר בעור, שכן כתיב במתי יחזקאל (יחזקאל לז, ח): וראיתי והנה עליהם גדים ובשר עלה ויקרם עליהם עור מלמעלה ורוח אין בהם, אמר רבי חיא בר אבא אין פרשת יחזקאל ראיה, למה מתי יחזקאל דומין למי שנכנס למרחץ זה שפשט אחרון לבש ראשון. בית הלל אומרים כשם שיצירתו של אדם בעולם הזה, כך יצירתו [לעולם] [בעולם] הבא, בעולם הזה מתחיל בעור ובשר וגומר בגידים ועצמות, ולעתיד לבוא כמו כן, שכן איוב אומר (איוב י, ט): זכר נא כי כחמר עשיתני (איוב י, י): הלא כחלב תתיכני, התכתני אינו אומר אלא תתיכני, (איוב י, י): וכגבינה תקפיאני, הקפיאתני אינו אומר אלא תקפיאני, (איוב י, יא): עור ובשר תלבישני, הלבשתני אינו אומר אלא תלבישני, (איוב י, יא): ובעצמות וגידים תשככני, הוי (איוב י, יב): חיים וחסד עשית עמדי. אם של אשה מלא דם עומד וממנו יוצא למקום נדתה, וברצונו של הקדוש ברוך הוא הולכת טפה של לבנות ונופלת לתוכה מיד הולד נוצר. משל לחלב שנתון בקערה, אם נותן לתוכו מסו, נקפא ועומד, ואם לאו הולך רופף, לשני צירין זה צר דמותו של זה וזה צר דמותו של זה, לעולם הנקבה מן איש והזכר מן האשה, הזכר מן האשה מנין, שנאמר (דברי הימים א ד, יח): ואשתו היהדיה ילדה את ירד, וכתיב (בראשית כב, כד): ופילגשו ושמה ראומה ותלד גם היא וגו', הדא הוא דכתיב: אשה כי תזריע וילדה זכר. ונקבה מן האיש, שנאמר (בראשית כב, כג): ובתואל ילד את רבקה (בראשית מו, טו): ואת דינה בתו (במדבר כו, מו): ושם בת אשר שרח. אמר רבי אבין לית ספר דמספר לגרמיה, משל לשנים שנכנסו למרחץ זה שמזיע ראשון יצא ראשון. אמר רבי אבהו טובה גדולה עושה הקדוש ברוך הוא עם אשה זו בעולם הזה שלא התחיל בצורת הולד בגידים ועצמות, שאלו התחיל כן היה מבקיע כרסה ויוצא, לפי שבעולם הזה אשה יולדת בצער, לעתיד לבוא מה כתיב (ישעיה סו, ז): בטרם תחיל ילדה בטרם יבוא חבל לה וגו'.