וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר אלהם (ויקרא יא, א), רבי פנחס ורבי ירמיה פתח (משלי טו, לא): אזן שמעת תוכחת חיים וגו', אזן שומעת תוכחת חיים, אלו בניו של אהרן. בקרב חכמים תלין, שהיו בצד המיתה זכו ונתיחד הדבור אליהם ועל אביהם ועל אחי אביהם בחייהם, הדא הוא דכתיב (ויקרא י, טז): ואת שעיר החטאת דרש דרש משה, מהו דרש דרש, שתי דרישות, אמר להם אם שחטתם למה לא אכלתם, אם לא הייתם עתידין לאכל למה שחטתם, מיד (ויקרא י, טז): ויקצף על אלעזר ועל איתמר, וכיון שכעס נתעלמה ממנו הלכה. אמר רבי הונא בשלשה מקומות כעס משה ונתעלמה ממנו הלכה, ואלו הן: בשבת, ובכלי מתכות, ואונן. בשבת מנין, שנאמר (שמות טו, טז): ויותרו אנשים ממנו וגו', כיון שכעס שכח לומר להם הלכות שבת, אמר להם (שמות טו, כג כה): הוא אשר דבר ה' אכלהו היום כי שבת היום לה'. ובכלי מתכות מנין, שנאמר (במדבר לא, יד): ויקצף משה על פקודי החיל, וכיון שכעס נתעלמה ממנו הלכה, שכח לומר להם הלכות כלי מתכות, וכיון שלא אמר משה אמר אלעזר הכהן תחתיו, שנאמר (במדבר לא, כא): ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא, אמר להם למשה רבי צוה ולי לא צוה. באונן מנין, שנאמר (ויקרא י, טז): ויקצף על אלעזר ועל איתמר, וכיון שכעס נתעלמה ממנו הלכה שאונן אסור לאכל בקדשים. (ויקרא, י, טז): הנותרם לאמר, רבי פנחס ורבי יהודה ברבי סימון אמר להון אף אתון לא אשתריתון. (ויקרא י, יט): וידבר אהרן אל משה, בדבור ענה כנגדו, כדכתיב (בראשית מב, ל): דבר האיש אדני הארץ וגו'. (ויקרא י, יט): הן היום הקריבו את חטאתם ואת עלתם, אמר לו היום מתו בני והיום אקריב קרבן, היום מתו והיום אכל בקדשים, מיד דרש אהרן קל וחומר למשה, ומה מעשר הקל אסור לאונן חטאת דחמיר אינו דין שיהא אסור באונן, מיד (ויקרא י, כ): וישמע משה וייטב בעיניו, הוציא כרוז לכל המחנה ואמר, אני טעיתי את ההלכה ואהרן אחי בא ולמד לי. אלעזר ידע את ההלכה ושתק, איתמר ידע את ההלכה ושתק, זכו ונתיחד הדבור עליהם ועל אביהם ועל אחי אביהם בחייהם, הדא הוא דכתיב: וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר אלהם, תני רבי חייא לאמר אלהם, לבנים לאלעזר ואיתמר.
רבי שמעון בן יוחאי פתח (חבקוק ג, ו): עמד וימדד ארץ, מדד הקדוש ברוך הוא כל האמות ולא מצא אמה שהיתה ראויה לקבל את התורה אלא דור המדבר. מדד הקדוש ברוך הוא כל ההרים ולא מצא הר שתנתן בו את התורה אלא סיני. מדד הקדוש ברוך הוא את כל העירות ולא מצא עיר שיבנה בו בית המקדש אלא ירושלים. מדד הקדוש ברוך הוא כל הארצות ולא מצא ארץ שראויה לנתן לישראל אלא ארץ ישראל, הדא הוא דכתיב: עמד וימדד ארץ ראה ויתר וגו'. רב אמר דמן של כנענים התיר וממונן התיר, דמן התיר (דברים כ, טז): לא תחיה כל נשמה, ממונן התיר, שנאמר (דברים כ, יד): ואכלת את שלל איביך. רבי הונא אמר התיר זונין שלהן, כדכתיב (איוב יב, יח): מוסר מלכים פתח. עולא ביראה בשם רבי שמעון בן יוחאי אמר משל לאחד שיצא לגרן וכלבו וחמורו עמו, הטעין לחמורו חמש סאין ולכלבו שני סאין, והיה החמור מהלך והכלב מלחית, נטל ממנו אחד ונתן על גבי החמור, אף על פי כן היה מלחית, אמר ליה את טעון מלחית לית את טעון מלחית. כך אפלו שבע מצוות שקבלו בני נח כיון שלא יכלו לעמד בהן עמד ופרקום לישראל. אמר רבי תנחום בר חנילאי, משל לרופא שנכנס לבקר שני חולים, אחד לחיים ואחד למיתה, אמר לזה של חיים זה תאכל וזה לא תאכל, ושאינו לחיים אמר, כל דבעי הבו ליה. כך עובדי כוכבים שאינן לחיי העולם הבא כתיב בהם (בראשית ט, ג): כירק עשב נתתי לכם את כל. אבל ישראל שהם לחיי העולם הבא (דברים יד, ד): זאת הבהמה אשר תאכלו.
דבר אחר, זאת הבהמה, הדא הוא דכתיב (משלי ל, ה): כל אמרת אלוה צרופה, רב אמר לא נתנו המצוות לישראל אלא לצרף בהן את הבריות, וכל כך למה, שנאמר (משלי ל, ה): מגן הוא לכל החסים בו, אמר רבי יודן ברבי שמעון כל בהמות ולויתן הן קניגין של צדיקים לעתיד לבוא, וכל מי שלא ראה קניגין של אמות העולם בעולם הזה, זוכה לראותה לעולם הבא, כיצד הם נשחטים, בהמות נותץ ללויתן בקרניו וקורעו, ולויתן נותץ לבהמות בסנפיריו ונוחרו. וחכמים אומרים זו שחיטה כשרה היא, ולא כך תנינן הכל שוחטין ובכל שוחטין ולעולם שוחטין חוץ ממגל קציר, והמגרה, והשנים, מפני שהן חונקין. אמר רבי אבין בר כהנא אמר הקדוש ברוך הוא (ישעיה נא, ד): תורה חדשה מאתי תצא, חדוש תורה מאתי תצא. אמר רבי ברכיה בשם רבי יצחק אריסטון עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות לעבדיו הצדיקים לעתיד לבוא וכל מי שלא אכל נבלות בעולם הזה זוכה לראותו לעולם הבא, הדא הוא דכתיב (ויקרא ז, כד): וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה ואכל לא תאכלהו, בשביל שתאכלו ממנו לעתיד לבוא, לפיכך משה מזהיר לישראל ואומר להם (ויקרא יא, ב): זאת החיה אשר תאכלו.
כמין גלגלת של אש הראה לו הקדוש ברוך הוא למשה מתחת כסא הכבוד ואמר לו אם נקב קרום של מח אפלו כל שהוא. ורבנן אמרי: זאת החיה אשר תאכלו, החיה מטרפתה תאכלו, ושאינה חיה מטרפתה לא תאכלו. אמר ריש לקיש אם זכיתם תאכלו ואם לאו תאכלו למלכיות. אמר רב אחא כתיב (ישעיה א, יט כ): אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו ואם תמאנו ומריתם חרב תאכלו, חרובין תאכלו, דאמר רבי אחא וצריך יהודאה לחרובא עביד תתובא, יאי מסכנותיה ליהודאי כעזקתא סומקתא דעל לביה דסוסיא חוורא. תנא רבי חיא מלמד שהיה משה אוחז בחיה ומראה להן לישראל ואומר להם, זה טהור וזה טמא.
אמר רבי שמואל בר נחמן כל הנביאים ראו המלכיות בעסוקן, הדא הוא דכתיב (בראשית ב, י): ונהר יצא מעדן להשקות וגו', רבי תנחומא ואמרי לה רבי מנחמא בשם רבי יהושע בן לוי אמר עתיד הקדוש ברוך הוא להשקות כוס התרעלה לאמות העולם לעתיד לבוא, הדא הוא דכתיב: ונהר יצא מעדן, מקום שהדין יוצא, (בראשית ב, י): ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים, אלו ארבעה נהרות, (בראשית ב, יא): שם האחד פישון, זה בבל, על שם (חבקוק א, ח): ופשו פרשיו. (בראשית ב, יא): הוא הסבב את כל ארץ החוילה, נבוכדנצר הרשע שעלה והקיף את כל ארץ ישראל שמיחלת להקדוש ברוך הוא, הדא הוא דכתיב (תהלים מב, ו): הוחלי לאלהים. (בראשית ב, יא): אשר שם הזהב, אלו דברי תורה, שנאמר (תהלים יט, יא): הנחמדים מזהב ומפז רב. (בראשית ב, יב): וזהב הארץ ההוא טוב, מלמד שאין תורה כתורת ארץ ישראל ואין חכמה כחכמת ארץ ישראל, (בראשית ב, יב): שם הבדלח ואבן השהם, מקרא משנה תלמוד הלכות ואגדות. (בראשית ב, יג): ושם הנהר השני גיחון, זה מדי, שהעמידה את המן הרשע שמשך עסה כנחש, על שום (בראשית ג, יד): על גחנך תלך. (בראשית ב, יג): הוא הסובב את כל ארץ כוש, שנאמר (אסתר א, א): מהודו ועד כוש. (בראשית ב, יד): ושם הנהר השלישי חדקל, זו יון, שהיא חדה וקלה בגזרותיה על ישראל, ואומר להם כתבו על קרן השור שאין לישראל חלק באלהי ישראל. (בראשית ב, יד): ההלך קדמת אשור, אמר רב הונא כל המלכיות נקראו על שם אשור, שהיו מאשרין עצמן מישראל. אמר רבי יוסי ברבי חנינא, כל המלכיות נקראו על שם מצרים, על שם שהיו מצירין לישראל. (בראשית ב, יד): והנהר הרביעי הוא פרת, הוא אדום שפרת ורבת בתפלתו של זקן. דבר אחר, שפרת ורבת והצירה לעולמו של ישראל. דבר אחר, שפרת ורבת והצירה לבנו. דבר אחר, שפרת ורבת והצירה לביתו. דבר אחר, פרת על שום סופה, שנאמר (ישעיה סג, ג): פורה דרכתי לבדי. אברהם ראה המלכיות בעסוקן (בראשית טו, יב): והנה אימה, זו בבל על שם (דניאל ג, יט): נבוכדנצר התמלי חמא. (בראשית טו, יב): חשכה, זו מדי, שהחשיכה בגזרותיה את ישראל, שנאמר (אסתר ג, יג): להשמיד להרג ולאבד. (בראשית טו, יב): גדלה, זו יון, אמר רב נחמן מלמד שהיתה מלכות יון מעמדת מאה ושבעים ואחד אפרכין, מאה ועשרים ושבעה אסטרטליטון, ורבנן אמרין ששים ששים, ורבי ברכיה ורבי חנין על הדא דרבנן (דברים ח, טו): המוליכך במדבר הגדל והנורא נחש שרף ועקרב, נחש זה בבל. שרף, זה מדי. עקרב, זה יון, מה עקרב זה משרצת ששים ששים, כך היתה מלכות יון מעמדת ששים ששים. (בראשית טו, יב): נפלת, זו אדום, על שם (ירמיה מט, כא): מקול נפלם רעשה הארץ. ויש אומרים אימה, זו אדום, על שם (דניאל ז, ז): דחילה ואימתני. חשכה, זו יון. גדלה, זו מדי, על שם (אסתר ג, א): גדל המלך אחשורוש. נפלת, זו בבל, על שם (ישעיה כא, ט): נפלה נפלה בבל. ראה דניאל את המלכיות בעסוקן, הדא הוא דכתיב (דניאל ז, ב ג): חזה הוית בחזוי עם ליליא וארו ארבע רוחי שמיא מגיחן לימא רבא, וארבע חיון רברבן סלקן מן ימא, אם זכיתם מן ימא ואם לאו מן חורשא, הדא חיותא דימא כי סלקא מן ימא היא ממכיא, סלקא מן חורשא לית היא ממכיא, דכוותא (תהלים פ, יד): יכרסמנה חזיר מיער, עי"ן תלויה, אם זכיתם מן היאור ואם לאו מן היער, הדא חיותא כי סלקא מן נהרא היא ממכיא, סלקא מן חורשא לית היא ממכיא, (דניאל ז, ג): שנין דא מן דא, אל תקרי שנין אלא סנין דא מן דא, מלמד שכל אמה ששולטת בעולם היא שונאה לישראל ומשעבדא בהן. (דניאל ז, ד): קדמיתא כאריה, זו בבל, ירמיה ראה אותה ארי וראה אותה נשר, דכתיב (ירמיה ד, ז): עלה אריה מסבכו (ירמיה מט, כב): הנה כנשר יעלה וידאה, אמרין לדניאל את מה חמית להון, אמר להון חמיתי אפין כאריה וגפין די נשר, הדא הוא דכתיב (דניאל ז, ד): קדמיתא כאריה וגפין די נשר לה חזה הוית עד די מריטו גפיה ונטילת מן ארעא. רבי אלעזר ורבי שמואל בר נחמן, רבי אלעזר אומר כל אותו ארי לקה ולבו לא לקה, דכתיב (דניאל ז, ד): ולבב אנש יהיב לה. ורבי שמואל בר נחמן אמר אף לבו לקה, דכתיב (דניאל ד, יג): לבבה מן אנשא ישנון. חזה הוית (דניאל ז, ה): וארו חיוה אחרי תנינא דמיא לדב, לדב כתיב זה מדי, הוא דעתיה דרבי יוחנן דאמר רבי יוחנן (ירמיה ה, ו): על כן הכם אריה מיער, זו בבל. (ירמיה ה, ו): זאב ערבות ישדדם, זו מדי. (ירמיה ה, ו): נמר שקד על עריהם, זו יון. (ירמיה ה, ו): כל היוצא מהנה יטרף, זו אדום, למה, (ירמיה ה, ו): כי רבו פשעיהם עצמו משבותיהם. (דניאל ז, ו): חזה הוית וארו אחרי כנמר, זו יון, שהיתה מעמדת בגזרותיה ואומרת לישראל כתבו על קרן השור שאין לכם חלק לעולם הבא. (דניאל ז, ז): באתר דנא חזה הוית בחזוי ליליא וארו חיוה רביעאה דחילה ואימתני ותקיפא יתירה, זו אדום, דניאל ראה שלשתן בלילה אחד ולזו בלילה אחד, למה, רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש, רבי יוחנן אמר ששקולה כנגד שלשתן, רבי שמעון בן לקיש אמר יתירה. מתיב רבי יוחנן לרבי שמעון בן לקיש (יחזקאל כא, יט): בן אדם הנבא והך כף אל כף, דא מה עבד לה רבי שמעון בן לקיש (יחזקאל כא, יט): ותכפל. משה ראה את המלכיות בעסוקן, (ויקרא יא, ד): את הגמל, זו בבל, שנאמר (תהלים קלז, ח): אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו. (ויקרא יא, ה): את השפן, זו מדי. רבנן ורבי יהודה ברבי סימון, רבנן אמרי מה השפן הזה יש בו סימני טמאה וסימני טהרה, כך היתה מלכות מדי מעמדת צדיק ורשע. אמר רבי יהודה ברבי סימון דריוש האחרון בנה של אסתר היה, טהור מאמו וטמא מאביו. (ויקרא יא, ו): ואת הארנבת, זו יון, אמו של תלמי ארנבת שמה. (ויקרא יא, ז): ואת החזיר, זו פרס, משה נתן שלשתם בפסוק אחד, ולזו בפסוק אחד, ולמה, רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש, רבי יוחנן אמר ששקולה כנגד שלשתן, רבי שמעון בן לקיש אמר (דניאל ז, ז): יתירה. מתיב רבי יוחנן לרבי שמעון בן לקיש בן אדם הנבא והך כף אל כף, דא מה עבד ליה רבי שמעון בן לקיש ותכפל. רבי פנחס ורבי חלקיה בשם רבי סימון מכל הנביאים לא פרסמוה אלא שנים אסף ומשה, אסף אמר (תהלים פ, יד): יכרסמנה חזיר מיער. משה אמר (ויקרא יא, ז): ואת החזיר כי מפריס פרסה, למה נמשלה לחזיר, לומר לך מה חזיר בשעה שהוא רובץ מוציא טלפיו ואומר ראו שאני טהור, כך מלכות אדום מתגאה וחומסת וגוזלת ונראית כאלו מצעת בימה. מעשה בשלטון אחד שהיה הורג הגנבים והמנאפים והמכשפים, גחין ואמר לסנקליטין, שלשתן עשיתי בלילה אחד. דבר אחר, (ויקרא יא, ד): את הגמל, זו בבל, (ויקרא יא, ד): כי מעלה גרה הוא, שמקלסת להקדוש ברוך הוא. רבי ברכיה ורבי חלבו בשם רבי ישמעאל בר נחמן, כל מה שפרט דוד כלל אותו רשע בפסוק אחד, שנאמר (דניאל ד, לד): כען אנה נבכדנצר משבח ומרומם ומהדר למלך שמיא. משבח (תהלים קמז, יב): שבחי ירושלים את ה'. ומרומם (תהלים ל, ב): ארוממך ה'. ומהדר (תהלים קד, א): ה' אלהי גדלת מאד הוד והדר לבשת. (דניאל ד, לד): די כל מעבדוהי קשט (תהלים קלח, ב): על חסדך ועל אמתך. (דניאל ד, לד): וארחתה דין (תהלים צו, י): ידין עמים במישרים. (דניאל ד, לד): ודי מהלכין בגוה (תהלים צג, א): ה' מלך גאות לבש. (דניאל ד, לד): יכל להשפלה (תהלים עה, יא): וכל קרני רשעים אגדע. (ויקרא יא, ה): ואת השפן, זו מדי, (ויקרא יא, ה): כי מעלה גרה הוא, שמקלסת להקדוש ברוך הוא, שנאמר (עזרא א, ב): כה אמר כרש מלך פרס. (ויקרא יא, ו): ואת הארנבת, זו יון, (ויקרא יא, ו): כי מעלת גרה הוא, שמקלסת להקדוש ברוך הוא. אלכסנדרוס מוקדון כד הוה חמי לרבי שמעון הצדיק, אומר ברוך ה' אלהי של שמעון הצדיק. (ויקרא יא, ז): ואת החזיר, זה אדום, (ויקרא יא, ז): והוא גרה לא יגר, שאינה מקלסת להקדוש ברוך הוא, ולא דין שאינה מקלסת אלא מחרפת ומגדפת ואומרת (תהלים עג, כה): מי לי בשמים. דבר אחר, את הגמל, זו בבל, כי מעלה גרה הוא, שמגדלת את דניאל, שנאמר (דניאל ב, מט): ודניאל בתרע מלכא. ואת השפן, זו מדי, כי מעלה גרה הוא, שמגדלת את מרדכי, שנאמר (אסתר ב, יט): ומרדכי ישב בשער המלך. ואת הארנבת, זו יון, כי מעלת גרה הוא, שמגדלת הצדיקים. אלכסנדרוס כד הוה חמי לשמעון הצדיק הוה קאים על רגליה, אמרין ליה מינאי, מן קדם יהודאי את קאים, אמר להם בשעה שאני יוצא למלחמה דמותו אני רואה ונוצח. ואת החזיר, זו אדום, והוא גרה לא יגר, שאינה מגדלת הצדיקים, ולא די שאינה מגדלת אלא שהורגת אותם. הדא הוא דכתיב (ישעיה מז, ו): קצפתי על עמי חללתי נחלתי וגו', נחלתי רבי עקיבא וחבריו. דבר אחר, את הגמל, זו בבל, כי מעלה גרה, שגררה מלכות אחריה. ואת השפן, זו מדי כי מעלה גרה הוא, שגררה מלכות אחריה, ואת הארנבת, זו יון, כי מעלת גרה הוא, שגררה מלכות אחריה. ואת החזיר, זו אדום, והוא גרה לא יגר, שאינה גוררת מלכות אחריה, ולמה נקרא שמה חזיר, שמחזרת עטרה לבעליה, הדא הוא דכתיב (עובדיה א, כא): ועלו מושיעים בהר ציון לשפט את הר עשו והיתה לה' המלוכה.