וידבר ה' אל משה לך רד, רבי תנחומא בר אבא פתח (משלי כה, יד): נשיאים ורוח וגשם אין, (משלי כה, טו): בארך אפים יפתה קצין, מי שהוא אומר לתן מתנה לחברו ואינו נותנה למה הוא דומה, לנשיאים ורוח ולברקים שהם באים וגשמים אינם יורדין, זה היה דור המדבר כשהיו בסיני היו ששים רבוא של זקנים וכן של בחורים וכן של נערים וכן של נשים, כיון שבאו לסיני וקבלו עליהם מלכותו של הקדוש ברוך הוא וענו כלם קול אחד ואמרו (שמות כד, ז): כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, הרי קול שהיה קול, כיון שבאו למדבר עברו על הכל ושחתו מעשיהם, כיון שראה הקדוש ברוך הוא כן אמר למשה: לך רד כי שחת עמך, ואין שחת אלא שחבלו מעשיהם, כמה דאת אמר (דברים לב, ה): שחת לו לא בניו מומם. ולא עבודת כוכבים עשו בלבד אלא גלוי עריות ושפיכות דמים, ואין שחוק האמור כאן אלא עבודת כוכבים וגלוי עריות ושפיכות דמים. ומנין לשחק שהוא שפיכות דמים, שנאמר (שמואל ב ב, יד): יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו. וגלוי עריות מנין, שנאמר (בראשית לט, יז): בא אלי העבד העברי לצחק בי וגו'. ולא היה שם גדול מחור והרגו אותו, זו שיטת אבא הדורש. דבר אחר, לך רד, בזעף. אותה שעה דבר הקדוש ברוך הוא כנגדו דברים קשים. אמר רבי יוחנן אין דבור האמור כאן אלא דברים קשים, כמה דאת אמר (בראשית מב, ל): דבר האיש אדני הארץ אתנו קשות. אותה שעה ראה משה למלאכי השרת שהם עומדים ומבקשים לצאת ולחבל כל ישראל, אמר משה אם מניח אני את ישראל וארד אין להם תקומה לעולם, איני זז מכאן עד שאבקש עליהם רחמים, מיד התחיל מלמד עליהם סניגוריא, אמר להקדוש ברוך הוא יש לי זכות ללמד עליהם, אמר לו רבון העולם הזכר להם כשבקשת לתן תורה לבני עשו ולא קבלוה וישראל קבלוה, שנאמר (שמות יט, ח): ויענו כל העם יחדו וגו'. אמר הקדוש ברוך הוא עברו על העשיה, שנאמר (שמות לב, ח): סרו מהר מן הדרך וגו', אמר לו הזכר להם כשהלכתי בשליחותך למצרים ואמרתי להם שמך, מיד האמינו והשתחוו לשמך, שנאמר (שמות ד, לא): ויאמן העם, מיד (שמות ד, לא): ויקדו וישתחוו. אמר לו עברו על השתחויה, שנאמר (שמות לב, ח): וישתחוו לו. אמר לו הזכר לבחוריהם ששלחתים והקריבו לפניך זבחים, שנאמר (שמות כד, ה): וישלח את נערי בני ישראל, אמר לו עברו על הזביחה, שנאמר (שמות לב, ח): ויזבחו לו. אמר לו הזכר להם מה שאמרת בסיני (שמות כ, ב): אנכי ה' אלהיך, אמר לו עברו עליו, שנאמר (שמות לב, ח): ויאמרו אלה אלהיך, הוי: נשיאים ורוח וגשם אין, בטל משה מיד את הפרענות, הוי: בארך אפים וגו'.
התחיל הקדוש ברוך הוא לתן למשה שבילים שיבקש עליהם רחמים, מנין, אמר רבי יוחנן למעלה כתוב (שמות לב, ז): לך רד, ואחר כך הוא אומר (שמות לב, ט): ויאמר ה' אל משה ראיתי את העם הזה, ואין אמירה אלא לשון רך, כאדם שיש בלבו על חברו והוא מבקש להתפיס לו והוא אומר לו אמר לי מה עשיתי לך שכן עשית, כיון ששמע משה מן הקדוש ברוך הוא דברים רכים התחיל מבקש עליהם רחמים, שנאמר (שמות לב, יא): ויחל משה וגו'. לך רד, אמר לו, רבון העולם, אתמול אמרת לי (שמות יט, כד): ועלית אתה ואהרן עמך, וכן (שמות כד, א): ואל משה אמר עלה אל ה', וכאן אתה אומר: לך רד, אמר לו לא בשביל כבודך אתה עולה לכאן אלא בשביל כבוד בני, אמרתי לזקן שלהם (בראשית כח, יב): והנה מלאכי אלהים עלים וירדים בו, מהו בו, אלא כך אמרתי לו, כשיהיו בניך צדיקים הם מתרוממים בעולם ועולים, וכן שלוחיהם מתעלים עמהם, וכשהם יורדים, הם ושלוחיהם בירידה. לך רד, למה, (שמות לכ, ז): כי שחת עמך, אמר לו הואיל וחטאו, אתה והם בירידה.
דבר אחר, לך רד, אמר רבי ברכיה בשם רבי שמואל בר נחמן נתנדה משה ונזעף, ואין רד אלא נדוי, ומהיכן אתה למד, בשעה שאחיו של יוסף מכרוהו והלכו לנחם אביהם ולא נתנחם, אמרו כל הדברים הללו עשה לנו יהודה שאלולי בקש לא מכרנו אותו, כשם שאמר לנו אל תהרגוהו ושמענו לו, אלו אמר לנו אל תמכרוהו נשמע לו, אלא אמר לנו (בראשית לז, כז): לכו ונמכרנו לישמעאלים, ועמדו ונדוהו, שנאמר (בראשית לח, א): ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו, ולא היה לו לומר אלא וילך יהודה, שהיה לו ירידה מצד אחיו. ומה וירד האמור להלן נדוי אף רד האמור כאן נדוי, משל למדינה ששלחה פרזבוטיס לעטר למלך עד שהוא הולך עמדו בני המדינה וכפו את הצלמים ורגמו את האיקונין, עמדו גדולי המדינה וכתבו למלך, ונכנסו הכתבים עד שלא הלך הפרזבוטיס להכנס לעטר למלך, אמר לו המלך וכו'. כי שחת עמך, וכי עמו של משה היו, אלא זהו שאמר הכתוב (הושע ז, יג): אוי להם כי נדדו ממני שד להם כי פשעו בי ואנכי אפדם והמה דברו עלי כזבים, ממני היו פורשים, שנאמר: אוי להם כי נדדו ממני, יש אדם מחליף דבר רע בדבר טוב, אדם שנותנין לפניו מרגליות ושיחור, מניח המרגליות ונוטל השיחור, והם מניחים לחיים של עולם ובוחרים במתים, שנאמר (תהלים קטו, ה): עינים להם ולא יראו. שד להם, שבר עתיד להגיעם, והמה דברו עלי כזבים, ומה כזבים דברו על הקדוש ברוך הוא, דרש רבי עקיבא אמרו וכי עמנו היה עסוק עם עצמו היה עסוק, לעצמו פדה ולא פדה אותנו, שנאמר (שמואל ב ז, כג): מפני עמך אשר פדית לך ממצרים גוים ואלהיו, רבנין אמרי (נחמיה ט, יח): זה אלהיך פדה אותנו. רבי חגי בן אלעזר אומר זה אלהיך אין כתיב כאן אלא (שמות לב, ד): אלה אלהיך, שתפו אותו עמהם, ואמרו אלוה והעגל פדה אותנו, ומכזבים בי, ואנכי אפדם והמה דברו עלי כזבים, אף אני אומר שאינם עמי, לכך נאמר: כי שחת עמך.
דבר אחר, לך רד, רבי יצחק פתח (צפניה א, יז): והצרתי לאדם, זה משה, (צפניה א, יז): והלכו כעורים, אלו ישראל, למה (צפניה א, יז): כי לה' חטאו, שאמרו (שמות לב, ד): אלה אלהיך ישראל. (צפניה א, יז): ושפך דמם כעפר, שנאמר (שמות לב, כז): עברו ושובו משער לשער במחנה. (צפניה א, יז): ולחמם כגללים, שנהרגו והיה בשרם משלך כגללים הללו. אמר רבי לוי בערביה קורין לבשרא לחמא. אמר רבי יצחק, בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא לך רד, חשכו פניו של משה ונעשה כסומא מן הצרות ולא היה יודע מאיזה מקום לירד, והיו מלאכי השרת מבקשים להרגו, אמרו הרי השעה להרגו, ידע הקדוש ברוך הוא מה המלאכים מבקשים לעשות לו, מה עשה הקדוש ברוך הוא אמר רבי ברכיה בשם רבי חלבו בשם רב חנן בר יוסף בשם רבי אבא בר איבו, פתח לו הקדוש ברוך הוא פשפש מתחת כסא כבודו, ואמר לך רד, שנאמר (דברים ט, יב): ויאמר ה' אלי קום רד מהר מזה. רבי עזריה בשם רבי יהודה בן רבי סימון בשם רבי יהודה ברבי אלעאי אמר כיון שבא משה לירד באו המלאכים להרגו, מה עשה אחז בכסא של הקדוש ברוך הוא ופרש הקדוש ברוך הוא טליתו עליו שלא יחבלוהו, שנאמר (איוב כו, ט): מאחז פני כסא פרשז עליו עננו, מהו פרשז נוטריקון: פ'רש ר'חום ש'די ז'יו עננו עליו.
דבר אחר, לך רד, רבי מאיר אומר מרדות הם צריכים, ומנין שאמר לו כן, ממה שהקדוש ברוך הוא אומר לו אתה יודע, שנאמר (שמות לב, ט): ויאמר ה' אל משה ראיתי את העם הזה והנה עם קשה ערף הוא, אין אדם אומר פלוני קשה אלא שהוא צריך מרדות. ורבותינו אמרו מהו לך רד, מרדות הם צריכים, מסיע ליה לרבי מאיר, ותדע לך שכן, בוא וראה כיון שירד משה מה אמר להם (שמות לב, כו כז): ויעמד משה בשער המחנה ויאמר מי לה', ויאמר להם כה אמר ה' אלהי ישראל, והיכן אתה מוצא שאמר לו כך לך רד, מהו רד, מרדות הם צריכים. דבר אחר, לך רד, אמר רבי אבין אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה אל ירע לך על שאמרתי לך לך רד מכאן, שהרי שתים שלש פעמים כביכול ירדתי מן השמים לארץ בשביל לראות בקלקלת הבריות, שנאמר (בראשית יא, ה): וירד ה' לראת את העיר ואת המגדל, (בראשית יא, ז): הבה נרדה, (בראשית יח, כא): ארדה נא ואראה. אף אתה לך רד, דיו לעבד להיות שוה לקונו. כיון שראה משה כן אמר אין סליחה, ידע הקדוש ברוך הוא מה בלבו של משה וקרא אותו לפיסו, אמר לא אמרתי לך עד שאתה בסנה מה שעתידין לעשות, שנאמר (שמות ג, ז): ויאמר ה' ראה ראיתי, אמר הקדוש ברוך הוא למשה אתה רואה ראיה אחת ואני רואה שתי ראיות, רואה אתה אותם באים לסיני ומקבלים תורתי, ואני רואה אותם שאחר שאבוא לסיני לתן להם את התורה ואני חוזר בטטראמולין שלי שהן מתבוננין בו ושומטים אחד מהן ומכעיסים אותי בו, שנאמר (יחזקאל א, י): ופני שור מהשמאול לארבעתן, והם מכעיסים אותי בו, שנאמר (תהלים קו, כ): וימירו את כבודם בתבנית שור. דבר אחר, ראה ראיתי וגו', מהו עני עמי, זה קהל העגל. ראה ראיתי היא הראיה שלהלן היא הראיה שכאן.
לך רד כי שחת עמך, העם אין כתיב כאן אלא עמך, אמר משה רבון העולם מנין הם עמי, אמר לו הקדוש ברוך הוא עמך הם, שעד שהיו במצרים אמרתי לך (שמות ז, ד): והוצאתי את צבאתי את עמי, אמרתי לך שלא לערב בהם ערב רב, אתה שהיית ענו וכשר אמרת לי לעולם מקבלים השבים, ואני הייתי יודע מה הם עתידין לעשות, אמרתי לך, לאו, ועשיתי רצונך, והם הם שעשו את העגל, שהיו עובדים עבודת כוכבים והם עשו אותו וגרמו לעמי לחטא. ראה מה כתיב אלה אלהינו אין כתיב כאן, אלא (שמות לב, ד): אלה אלהיך, שהגרים שעלו עם משה הם עשאוהו ואמרו לישראל אלה אלהיך, לכך הקדוש ברוך הוא אמר למשה: לך רד כי שחת עמך.
עברו מן הדרך אשר צויתם אין כתיב כאן אלא (שמות לב, ח): סרו מהר מן הדרך, כשהיו בסיני היו שושנים ורדין, עכשו נעשו סריות, נעשו כזבים, לא עשו לא שעה ולא שתים אלא מיד סרו. אמר רבי שמעון בן יוחאי, אחד עשר יום היו עם הקדוש ברוך הוא, ועשרים ותשעה יום היו מתחשבים היאך לעשות את העגל, כמו שכתוב (דברים א, ב): אחד עשר יום מחרב, ואחר באו לדרכי עשו (דברים א, ב): דרך הר שעיר. ורבי אליעזר בן יעקב אומר, עשרים ותשעה יום היו עם הקדוש ברוך הוא, ואחד עשר יום היו מתחשבין היאך לעשות העגל, כמו שכתוב: אחד עשר יום מחרב דרך הר שעיר, שעשו מעשה שעיר. דבר אחר, הר שעיר, מה עשו מחרף ומגדף, אף הם מחרפים ומגדפים לפני עבודת כוכבים, מה עשו עובד עבודת כוכבים אף הם עשו כן. ורבי יהודה בן רבי אלעאי אומר, יום אחד היו עם הקדוש ברוך הוא, מנין, שכן מיכה מפרש (מיכה ב, ח): ואתמול עמי לאויב יקומם, אמר להם הקדוש ברוך הוא אתמול אמרתם (שמות כד, ז): כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, והיום (שמות לב, ד): אלה אלהיך ישראל. ורבי שמעון בן חלפתא אמר שני ימים, שנאמר (ירמיה ב, לב): ועמי שכחוני ימים אין מספר, כמה ימים שנים. ורבי יונה אמר טעמא מפסוק אחר, שנאמר (ישעיה נח, ב): ואותי יום יום ידרשון.
דבר אחר, סרו מהר, אמר רבי שמעון בן חלפתא הקשתם את הדרך על ראשו, אדם שהוא יוצא לדרך מהלך שנים או שלשה מלין וטועה בשלישי, שמא מן הראשון הוא טועה. כך אמר להם הקדוש ברוך הוא לא היה לכם לסרח לא בשני ולא בשלישי אלא מן הראשון, אתמהא. רבי מאיר אומר אף לא יום אחד היה, אלא היו עומדים בסיני ואמרו בפיהם (שמות כד, ז): נעשה ונשמע, ולבם היה מכון לעבודת כוכבים, שנאמר (תהלים עח, לו): ויפתוהו בפיהם. רבי הונא בשם רבי אידי אמר (דברים ט, טז): וארא והנה חטאתם לה' אלהיכם, בלה' אלהיכם חטאתם. אמר הקדוש ברוך הוא עשרת הדברות נתתי לכם לכבודכם, (שמות כ, יג): לא תרצח, לא תנאף, לא תגנב, וכן כלם, לא היה להן לחטוא אלא בשלי, שנאמר (דברים ט, טז): וארא והנה חטאתם לה', אתמהא. רבי אבהו אמר, (דברים א, ב): אחד עשר יום מחרב, במיחד שבעשרה חטאתם, בשמי שהוא אחד שהוא ראש לכל הדברות (שמות כ, ב): אנכי ה' אלהיך. דבר אחר, סרו מהר, רבי יונה בשם רבי שמואל בר נחמן אמר, כל נביא שהיה עומד היה אומר נבואתו של חברו, ולמה היה אומר דבר חברו, לברר נבואתו. ורבי יהושע בן לוי אמר לנבואתו הוא נזקק, חוץ ממשה שאמר כל דברי הנביאים ושלו, וכל שהיה מתנבא מעין נבואתו של משה היה. וכל הדברות הוא אומר, חוץ משנים שהקדוש ברוך הוא אמרן לישראל מפיו, אנכי ולא יהיה לך. אמר הקדוש ברוך הוא לא היה לכם לחטוא אלא במה שצויתי אתכם. אמר רבי שמעון בשם רבי יהושע בן לוי, משל למלך שקדש מטרונה בשתי מרגליות מיד ליד, וחזר ושלח לה עוד שמונה על ידי שלוחו, עם שהיתה משחקת עם אוהבה אבדה את שתי המרגליות שנתן לה המלך. כיון שידע המלך שאבדה אותן טרדה מביתו. בא לו שושבינה לפיס למלך, אמר אדוני המלך אימתי אתה מוצא משבחת ונאה כמותה. אמר המלך אי שמים שתי מרגליות נתתי לה מידי לידה ושלחתי לה על ידך שמונה, לא היה לה לאבד את שלך או שלש או אפלו כלם, אלא כך היתה בוסרת עלי שאותן שתי מרגליות שנתתי לה מיד ליד אבדה אותן, הוא שהקדוש ברוך הוא אומר לירמיה (ירמיה ב, יג): כי שתים רעות עשה עמי, ושתי רעות עשו לכך ויתר על כ"ב, ומהו כי שתים רעות עשה עמי, אנכי, ולא יהיה לך, הוי: סרו מהר מן הדרך אשר צויתם. עשו להם עגל מסכה, רבי תנחום בן חנילאי אמר מאה עשרים וחמשה קנטרין של זהב היה בעגל מנין מס"כה. מ' ארבעים, ס' ששים, כ' עשרים, ה' חמשה. רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא אומר מאה ועשרים קנטרין, מנין מס"ך, שהוא מעביר ה'. דבר אחר, אמר רבי אמי מסכה רעה הסכתן לדורות, משתי בישתא אישתיתין לדרייא. ורבי יצחק אמר לשון סרדיוטין הוא, מסכה, אמר הקדוש ברוך הוא, כך אני מרפא אותן, שנאמר: עשו להם עגל מסכה.
ויאמר ה' אל משה ראיתי את העם הזה מהו והנה עם קשה ערף הוא אמר רבי יהודה בן פולויה בשם רבי מאיר ראויים הן להערף. אמר רב יקים שלשה חצופים הם חצוף בחיה כלב בעוף תרנגול ובאמות ישראל. אמר רבי יצחק בר רדיפא בשם רבי אמי אתה סבור שהוא לגנאי ואינו אלא לשבחן או יהודי או צלוב. אמר רבי אבין עד עכשו קורין את ישראל בחוצה לארץ האמה של קשה ערף. אמר רב נחמן תדע לך שהם קשים כשבא הקדוש ברוך הוא לתן להם את התורה מה כתיב בהם (שמות י״ט:ט״ז): ויהי ביום השלישי בהית הבקר אמר הקדוש ברוך הוא אראה להם כל נסי ולואי להני והנה עם קשה ערף הוא ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם וכי משה היה תופש בהקדוש ברוך הוא שהוא אומר הניחה לי אלא למה הדבר דומה למלך שכעס על בנו והכניסו לקיטון ומתחיל לבקש להכותו והיה המלך מצעק מן הקיטון הניחה לי שאכנו והיה פדגוג עומד בחוץ אמר הפדגוג המלך ובנו לפנים בקיטון למה הוא אומר הניחה לי אלא מפני שהמלך מבקש שאלך ואפיסנו על בנו לכך הוא מצעק הניחה לי כך אמר הקדוש ברוך הוא למשה ועתה הניחה לי אמר משה מפני שהקדוש ברוך הוא רוצה שאפיס על ישראל לפיכך הוא אומר ועתה הניחה לי מיד התחיל לבקש עליהם רחמים הוי ויחל משה את פני ה' אלהיו: