ויתן אל משה ככלתו, כך פתח רבי תנחומא בר אבא (דניאל ט, ז): לך ה' הצדקה ולנו בשת הפנים, מהו כן, אמר רבי נחמיה אפלו בשעה שאנו עושין את הצדקה מביטים אנו מעשים שלנו ויש לנו בשת פנים, אין לנו שעה שאנו באין בזרוע אלא בשעה שאנו מוציאין את מעשרותינו, שנאמר (דברים כו, יב): כי תכלה לעשר, מה כתיב בסוף (דברים כו, טו): השקיפה ממעון קדשך מן השמים. אמר רבי אלכסנדרי גדול כחן של מוציאי מעשרות שהן הופכין את הקללה לברכה, אתה מוצא כל מקום שכתוב בתורה השקיפה, לשון צער הוא, כמה דאת אמר (שמות יד, כד): וישקף ה' אל מחנה מצרים. וכן בסדום, שנאמר (בראשית יט, כח): וישקף ה' על פני סדם, חוץ מזו. אמר רבי אלכסנדרי גדול כחן של מוציאי מעשרות שהם הופכים דבר ארירה לברכה, שנאמר: השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך. אמר רבי נחמיה אפלו בשעה שאנו מביטים במעשינו יש לנו בשת פנים, כיצד הוא הדבר, אלא בנהג שבעולם אדם נותן שדהו לאריסות והוא נותן זרע ונותן פעלה והוא חולק עמו בשוה, אבל הקדוש ברוך הוא ישתבח שמו ויתעלה זכרו, אינו כן, אלא העולם וכל אשר בו שלו, כמה דאת אמר (תהלים כד, א): לה' הארץ ומלואה, הארץ שלו, הפרות שלו, והוא מוריד גשמים ומפריח טללים כדי לגדלם, והוא משמרם, והוא עושה כל דבר, אמר להם הקדוש ברוך הוא לא אמרתי לך שתתן לי אלא אחד מעשרה מעשר, אחד מחמשים תרומה, הוי: לך ה' הצדקה ולנו בשת הפנים. רבי יהודה אומר לנו בשת הפנים, ושלך הצדקה. ישראל עוברים בים, וכספו של פסל מיכה עובר בים, שנאמר (זכריה י, יא): ועבר בים צרה, והיה הים נקרע לפניהם, הוי: לך ה' הצדקה ולנו בשת הפנים. אמר רבי שמואל בר נחמן נאה היה לאבותינו לקבל את התורה ולומר (שמות כד, ז): כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, שמא נאה היה להם לומר (שמות לב, ד): אלה אלהיך ישראל, אתמהא, אותה שעה היה משה יורד מלמעלן, אמר לו יהושע (שמות לב, יז): קול מלחמה במחנה, אמר לו משה (שמות לב, יח): אין קול ענות גבורה, (שמות יז, יא): והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל. (שמות לב, יח): אין קול ענות חלושה, (שמות יז, יג): ויחלש יהושע, מהו (שמות לב, יח): קול ענות אנכי שמע, קול חרופין וגדופין אני שומע, אנשי כנסת הגדולה עמדו ופרשו אותה (נחמיה ט, יח): אף כי עשו להם עגל מסכה ויאמרו זה אלהיך ישראל אשר העלך ממצרים, חסר כלום, מהו (נחמיה ט, יח): ויעשו נאצות גדלות, חרופין וגדופין שהיו שם, ואחר כל מה שעשו לא היה המן צריך לירד, אלא מה כתיב (נחמיה ט, כ): ומנך לא מנעת מפיהם, הוי: לך ה' הצדקה ולנו בשת הפנים. אמר רבי יהודה בן רבי שלום ודיך עד כאן ולא עוד אלא שהיו נוטלין מן המן ומקריבין לפני עבודת כוכבים, שנאמר (יחזקאל טז, יט): ולחמי אשר נתתי לך סלת ושמן ודבש האכלתיך ונתתיהו לפניהם לריח ניחח, וחוזר ויורד ביום האחר, הוי: לך ה' הצדקה, דבר אחר, לך ה' הצדקה, אמר רבי לוי ישראל עומדין למטה וחוקקים עבודת כוכבים להכעיס ליוצרם, כדכתיב (שמות לב, ד): ויקח מידם ויצר אתו בחרט, והקדוש ברוך הוא יושב למעלן וחוקק להם לוחות לתת להם חיים, שנאמר: ויתן אל משה ככלתו, הוי: לך ה' הצדקה.
דבר אחר, ויתן אל משה, הדא הוא דכתיב (משלי יח, טז): מתן אדם ירחיב לו, מתנה שאדם נותן משלו ירחיב לו, מעשה באבין רמאה וכו' [כמו שכתוב במגלת אסתר במדרש] עד שנטלו אותו והושיבוהו אצלם, לקים מתן אדם ירחיב לו. דבר אחר, מתן אדם ירחיב לו, זה אברהם, כשרדף אחר המלכים יצא מלך סדום לקראתו אמר לו (בראשית יד, כא): תן לי הנפש והרכש קח לך, אמר אברהם (בראשית יד, כב כג): הרמתי ידי אל ה', אם מחוט ועד שרוך נעל, אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה אומר אם מחוט, חייך בו בלשון אני מקלס את בניך, שנאמר (שיר השירים ד, ג): כחוט השני שפתותיך. אתה אמרת: עד שרוך נעל, בו בלשון אני מקלס את בניך, שנאמר (שיר השירים ז, ב): מה יפו פעמיך בנעלים, הוי: מתן אדם ירחיב לו. דבר אחר, מתן אדם ירחיב לו, אלו ישראל, בשעה שאמר להם משה להביא נדבה למשכן, מה כתיב (שמות לו, ג): והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר, אמר רבי יוחנן לשני בקרים הביאו כל מלאכת המשכן, מה זכו להרחיב הקדוש ברוך הוא את גבולן, שנאמר (דברים יב, כ): כי ירחיב ה' אלהיך את גבלך, של כל אחד ואחד, הוי: מתן אדם ירחיב לו. רבי יונתן אומר שלשה דברים נתנו מתנה, הגשמים והמאורות והתורה. גשמים מנין, שנאמר (ויקרא כו, ד): ונתתי גשמיכם בעתם. מאורות מנין, דכתיב (בראשית א, יז): ויתן אתם אלהים ברקיע השמים. תורה מנין, שנאמר: ויתן אל משה. ורבי עזריה בשם רבי שמעון אומר אף שלום, שנאמר (ויקרא כו, ו): ונתתי שלום בארץ.
דבר אחר, ויתן אל משה, הדא הוא דכתיב (משלי ב, ו): כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה, גדולה החכמה וגדולה ממנה הדעת ותבונה, הוי: כי ה' יתן חכמה, אבל למי שהוא אוהב, מפיו דעת ותבונה. רבי יצחק ורבי לוי חד מנהון אמר למה הדבר דומה, לעשיר שהיה לו בן בא בנו מבית הספר מצא תמחוי לפני אביו, נטל אביו חתיכה אחת ונתנה לו, מה עשה בנו אמר לו איני מבקש אלא מזה שבתוך פיך. מה עשה, נתנו לו, ולמה, על שהיה מחבבו נתן לו מתוך פיו, הוי: כי ה' יתן חכמה, וכל מי שהוא מחבבו יותר, מפיו דעת ותבונה. והאחד אומר, משל לעשיר שהיה לו בן, בא מבית הספר ונתן לו מנה, אמר לו בנו איני מבקש אלא מן הפיצטלין שבתוך פיך, נטל ונתן לו מתוך פיו, הוי: כי ה' יתן חכמה, אלא מפיו דעת ותבונה. דבר אחר, כי ה' יתן חכמה, אתה מוצא בשעה שעמדו ישראל על הר סיני לקבל את התורה היו מבקשים לשמע הדברות מפי הקדוש ברוך הוא. אמר רבי פנחס הכהן בן חמא שני דברים שאלו ישראל מן הקדוש ברוך הוא, לראות דמותו ולשמע מפיו הדברות, כמו שכתוב (שיר השירים א, ב): ישקני מנשיקות פיהו. אמר רבי פנחס הכהן בן חמא שומעין לשוטה מה שהוא מבקש, אלא שהיה צפוי וגלוי לפני הקדוש ברוך הוא שעתידין ישראל אחר ארבעים יום לעשות העגל, אמר הקדוש ברוך הוא אם איני שומע להם עתידין הם לומר לא תבענו ביד משה אלא שיראנו הקדוש ברוך הוא דמותו וידבר עמנו, אמר הקדוש ברוך הוא שלא יהא להם פתחון פה לומר שמפני שלא שמענו מפיו ולא ראינו דמותו לפיכך עשינו לנו אלהים, אלא מה אעשה הריני מראה להם דמותי ומדבר עמהם פה אל פה, כמה דאת אמר (שמות כ, א): וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר, הוי: כי ה' יתן חכמה. ויתן אל משה, הוי: מפיו דעת ותבונה, שנתנה להם תורה מפיו של הקדוש ברוך הוא.
דבר אחר, ויתן אל משה, הדא הוא דכתיב (תהלים יח, לו): ותתן לי מגן ישעך, מדבר בישראל שהם בוטחים בהקדוש ברוך הוא והוא מגן להם, כדכתיב (תהלים יח, לא): מגן הוא לכל החוסים בו. (תהלים יח, לו): וימינך תסעדני, זו תורה, דכתיב (דברים לג, ב): מימינו אש דת למו. (תהלים יח, לו): וענותך תרבני, וכי יש ענו גדול מן הקדוש ברוך הוא, אמר רבי אבא בר אחא, בנהג שבעולם התלמיד יושב לפני רבו, ומשהוא גומר התלמיד אומר לרב יגעתיך, וכל הענין כמו שכתוב בבראשית רבה, עד (בראשית יח, ב): וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים, יש ענו גדול מזה, הוי: וענותך תרבני. אמר רבי סימון בוא וראה מה כתיב (בראשית יח, טז): ויקמו משם האנשים וישקפו על פני סדם וגו', לא היה צריך לומר אלא [על פי (בראשית יח, כב)]: וה' עודנו עמד לפני אברהם, אלא תקון סופרים הוא, הוי: וענותך תרבני. דבר אחר, וענותך תרבני, אמר בן עזאי בוא וראה ענוה שביד הקדוש ברוך הוא, בשר ודם [כמו שכתוב שם וכו']. דבר אחר, וענותך תרבני, בנהג שבעולם מלך בשר ודם כל הימים שהבריות משלמים לו הוא נזקק לתן להם דונטיבא, לחלק להם אנונות, והוא זקוק לחייהם, אבל אם מרדו בו חס ושלום אינו נזקק להם לכל דבר שבעולם אלא פוסק אנונות שלהם, למה, שכפרו במלכותו, והקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא הם עוסקים ומכעיסים אותו למטה, והוא עוסק למעלה לתן להם את התורה שכלה חיים, הוי: ויתן אל משה ככלתו, יש ענו גדול מזה, הוי: וענותך תרבני.
דבר אחר, ויתן אל משה, רבנין אמרי אלו עשו ישראל אותו מעשה עד שלא נתנו הלוחות למשה לא היו יורדין בידו. רבי לוי אמר משעשו אותו מעשה נתן הקדוש ברוך הוא למשה את הלוחות, כמו שכתוב: ויתן אל משה ככלתו לדבר אתו. אמר רבי שמעון בן לקיש מהו לדבר אתו, משל לתלמיד שלמדו רבו תורה, עד שלא למדו היה הרב אומר והוא עונה אחריו, משלמד אותו אומר לו רבו בוא ונאמר אני ואתה, כך כשעלה משה לשמים התחיל לומר אחר בוראו התורה, כשלמדה אמר בוא ונאמרה אני ואתה, הוי: לדבר אתו. מהו ככלתו, אמר רבי שמעון בן לקיש כל מי שהוא מוציא דברי תורה ואינן ערבין על שומעיהן ככלה שהיא ערבה לבעלה נוח לו שלא אמרן, למה שבשעה שנתן הקדוש ברוך הוא התורה לישראל היתה חביבה עליהם ככלה שהיא חביבה על בן זוגה, מנין שנאמר: ויתן אל משה ככלתו. אמר רבי לוי אמר רבי שמעון בן לקיש מה כלה זו מקשטת בעשרים וארבעה מיני תכשיטין, כך תלמיד חכם צריך להיות זריז בעשרים וארבעה ספרים. ככלתו, אמר רבי שמעון בן לקיש מה כלה זו כל ימים שהיא בבית אביה מצנעת עצמה ואין אדם מכירה וכשבאת לכנס לחפתה היא מגלה פניה, כלומר כל מי שהוא יודע לי עדות יבוא ויעיד עלי, כך תלמיד חכם צריך להיות צנוע ככלה הזו, ומפרסם במעשים טובים ככלה הזו שהיא מפרסמת עצמה, הוי: ויתן אל משה ככלתו.
דבר אחר, ויתן אל משה, אמר רבי אבהו כל ארבעים יום שעשה משה למעלה, היה לומד תורה ושוכח, אמר לו רבון העולם יש לי ארבעים יום, ואיני יודע דבר, מה עשה הקדוש ברוך הוא משהשלים ארבעים יום נתן לו הקדוש ברוך הוא את התורה מתנה, שנאמר: ויתן אל משה. וכי כל התורה למד משה, כתיב בתורה (איוב יא, ט): ארכה מארץ מדה ורחבה מני ים, ולארבעים יום למדה משה. אלא כללים למדהו הקדוש ברוך הוא למשה, הוי: ככלתו לדבר אתו, שני לחת העדת, מהו שני לחת, כנגד שמים וארץ, כנגד חתן וכלה, כנגד שני שושבינין, כנגד העולם הזה והעולם הבא. שני לחת העדת, אמר רבי חנינא לחת כתיב, לא זו גדולה מזו, לחת אבן, ולמה של אבן, שרבן של ענשין שבתורה בסקילה, לכך נאמר: לחת אבן. דבר אחר, לחת אבן, בזכות יעקב שנקרא אבן, שנאמר (בראשית מט, כד): משם רעה אבן ישראל. דבר אחר, לחת אבן, כל מי שאינו משים לחייו כאבן הזו אינו זוכה לתורה.
והלחת מעשה אלהים המה, אמר רבי יהושע בן לוי בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה, שכל מי שאינו עוסק תדיר בתורה הרי זה נזוף להקדוש ברוך הוא, שנאמר: והלחת מעשה אלהים המה. חרות על הלחת, מהו חרות, רבי יהודה ורבי ירמיה ורבנן, רבי יהודה אומר אל תקרי חרות אלא חרות מן גלויות. רבי נחמיה אומר חרות ממלאך המות. ורבותינו אומרים חרות מן היסורין. אמר רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אם יבוא מלאך המות ויאמר לפני הקדוש ברוך הוא על חנם בראתני בעולם, הוא אומר על כל אמה שבעולם השלטתי אותך חוץ מאמה זו שנתתי לה חרות, הוי: חרות על הלחת. וירא העם כי בשש משה, מהו כי בשש, באו שש שעות ולא ירד, למה, שהתנה עמהם לארבעים יום אני מביא לכם את התורה, וכיון שבאו שש שעות ולא ירד משה, מיד (שמות לב, א): ויקהל העם על אהרן, רבנן אמרי השטן מצא את ידיו אותה שעה, שהיה משה נראה תלוי בין השמים והארץ והיו מראין אותו באצבע ואומר: כי זה משה האיש. אותה שעה עמד עליהם חור ואמר להם קציעי צואריא, אין אתם נזכרים מה נסים עשה לכם הקדוש ברוך הוא, מיד עמדו עליו והרגוהו. נכנסו על אהרן, שנאמר: ויקהל העם על אהרן, ואמרו לו כשם שעשינו לזה כך אנו עושים לך, כיון שראה אהרן כך נתירא, שנאמר (שמות לב, ה): וירא אהרן ויבן מזבח לפניו, מהו מזבח, מן הזבוח שלפניו. דבר אחר, ויבן מזבח, בקשו לבנות מזבח עמו ולא הניח להם, אמר להם הניחו לי ואני בונהו לעצמי שאין כבודו של מזבח שיבנה אותו אחר, ואהרן נתכון כדי לאחר הדברים, אמר, עד שאני בונהו לעצמי משה ירד, בנה אותו ולא ירד. מיד (שמות לב, ו): וישכימו ממחרת, והנביא צווח (צפניה ג, ז): אכן השכימו השחיתו כל עלילותם. (שמות לב, ו): וישב העם לאכל ושתו ויקמו לצחק, בעבודת כוכבים. כל מקום שאתה מוצא ישיבה אתה מוצא שם תקלה, שכן מצינו בדור המגדל, שנאמר (בראשית יא, ב): וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם, ומה תקלה היתה שם (בראשית יא, ד): ויאמרו הבה נבנה לנו עיר. (בראשית לז, כה): וישבו לאכל לחם, וכתיב (בראשית לז, כח): וימכרו את יוסף. (במדבר כה, א): וישב ישראל בשטים, מה תקלה היתה שם, (במדבר כה, א): ויחל העם לזנות אל בנות מואב, ומה היה בסופן (במדבר כה, ט): ויהיו המתים וגו', ואף כאן ישיבה של עבודת כוכבים. וישב העם לאכל וגו', אמר הקדוש ברוך הוא למשה, הם קמו לצחק בעבודת כוכבים ואתה יושב כאן (שמות לב, ז): רד. אותה שעה בקש משה לירד, ומצא מלאכי חבלה ונתירא מהם ולא ירד, כמו שכתוב (דברים ט, יט): כי יגרתי מפני האף והחמה. מה עשה משה הלך ואחז את הכסא, שנאמר (איוב כו, ט): מאחז פני כסא פרשז עליו עננו. פרש והגן עליו הקדוש ברוך הוא, אמר לו (דברים ט, יב): קום רד מהר מזה, אמר לו מתירא אני. בוא וראה כמה גדולים העונות, אתמול מנגח אותם, ועתה מתירא מהם. כי יגרתי מפני האף והחמה, חמשה מלאכי חבלה היו שם, אף וחמה וקצף והשמד והשחת. אותה שעה באו שלשה האבות ועמדו בשלשה מהם, נשתירו אף וחמה, אמר משה רבון העולמים בבקשה מכסא כבודך עמד אתה באחד ואני באחד, שנאמר (תהלים ז, ז): קומה ה' באפך, ואני אעמד בחמה, שנאמר (תהלים קו, כג): ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו. מיד אמר לו הקדוש ברוך הוא: רד, ירידה היא לך, אמר לו למה, (שמות לב, ז): ששחת עמך, אמר לו משה עכשו אתה קורא אותם עמי, אינן אלא עמך, (שמות לב, יב): שוב מחרון אפך והנחם על הרעה לעמך, אמר רבי שמעון בן יוחאי לא זז משה מתפלה עד שקראן הקדוש ברוך הוא עמו, שנאמר (שמות לב, יד): וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו. אמר הקדוש ברוך הוא למשה בעולם הזה על ידי שהיה בהם יצר הרע עושין עבודת כוכבים, אבל לעתיד לבוא אני עוקר מהם יצר הרע ונותן להם לב בשר, כמה דאת אמר (יחזקאל לו, כו): והסרתי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר.