ויחל משה, כך פתח רבי תנחומא בר אבא (תהלים קו, כג): ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו, אמר רבי חמא בר חנינא הסניגור הטוב מסביר פנים בדין, משה אחד משני סניגורין שעמדו ללמד סניגוריא על ישראל והעמידו פנים כביכול כנגד הקדוש ברוך הוא, משה ודניאל. משה מנין, שנאמר: לולי משה בחירו וגו'. דניאל מנין, שנאמר (דניאל ט, ג): ואתנה את פני אל ה' האלהים לבקש וגו'. אלו שני בני אדם שנתנו פניהם לנגד מדת הדין לבקש רחמים על ישראל. רבי ברכיה אמר שתים, אחת בשם רבנו ואחת בשם רבי שמואל בר נחמן, רבנו אמר למה הדבר דומה למלך שהיה דן את בנו והיה הקטיגור עומד ומקטרג, מה עשה הפדגוג של בן, כיון שראה אותו מתחיב דחף את הקטיגור והוציאו לחוץ ועמד לו במקומו מלמד על הבן סניגוריא. כך בשעה שעשו ישראל את העגל היה השטן עומד ומקטרג בפנים ומשה עומד מבחוץ, מה עשה משה עמד ודחף את השטן והוציאו לחוץ ועמד במקומו, שנאמר. עמד בפרץ לפניו, עמד לו במקומו של פורץ. רבי שמואל בר נחמן אמר, עמד בפרץ לפניו, דבר קשה, משל למלך שכעס על בנו וישב על בימה ודנו וחיבו, נטל את הקולמוס לחתם גזר דינו, מה עשה סונקתדרו, חטף את הקולמוס מתוך ידו של מלך כדי להשיב חמתו. כך בשעה שעשו ישראל אותו מעשה ישב הקדוש ברוך הוא עליהם בדין לחיבם, שנאמר (דברים ט, יד): הרף ממני ואשמידם, ולא עשה אלא בא לחתם גזר דינן, שנאמר (שמות כב, יט): זבח לאלהים יחרם. מה עשה משה נטל את הלוחות מתוך ידו של הקדוש ברוך הוא כדי להשיב חמתו, למה הדבר דומה לשר ששלח לקדש אשה עם הסרסור, הלך וקלקלה עם אחר, הסרסור שהיה נקי מה עשה נטל את כתבתה מה שנתן לו השר לקדשה וקרעה, אמר מוטב שתדון כפנויה ולא כאשת איש. כך עשה משה כיון שעשו ישראל אותו מעשה נטל את הלוחות ושברן, כלומר שאלו היו רואין ענשן לא חטאו. ועוד אמר משה מוטב נדונין כשוגגין ואל יהו מזידין, למה, שהיה כתוב בלוחות (שמות כ, ב): אנכי ה' אלהיך, וענשו אצלו, זבח לאלהים יחרם, לפיכך שבר את הלוחות. ויאמר להשמידם, מיד התחיל חוגר בתפלה, הוי: ויחל משה את פני ה' אלהיו, שעמד בקלות ראש לפני הקדוש ברוך הוא לבקש צרכן של ישראל, הוי: ויחל משה.
דבר אחר, ויחל משה, הדא הוא דכתיב (משלי טז, יד): חמת מלך מלאכי מות, מדבר במשה, כשעשו ישראל אותו מעשה עלתה חמתו של הקדוש ברוך הוא ושלח מלאכי חבלה לחבל ישראל, הוי: חמת מלך מלאכי מות. (משלי טז, יד): ואיש חכם יכפרנה, זה משה, שנקרא חכם, שנאמר (משלי כא, כב): עיר גברים עלה חכם, שעמד ולמד סניגוריא על ישראל, ורצה אותם לאביהם שבשמים, הוי: ויחל משה. דבר אחר, ויחל משה, הדא הוא דכתיב (משלי כט, ח): אנשי לצון יפיחו קריה, אלו ישראל שנתנו פיחה בעולם בעגל שעשו, דאמר רבי אסי אין דור ודור שאינו נוטל אוקיא ממעשה העגל. (משלי כט, ח): וחכמים ישיבו אף, זה משה, שהשיב אפו של הקדוש ברוך הוא בסניגוריא שלמד על ישראל, הוי: ויחל משה.
דבר אחר, ויחל משה, רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן, רבי יהודה אומר, חלה משה כשעשו אותו מעשה. רבי נחמיה אומר, מהו ויחל משה, שהכניס לאלהים כמין דורון, ואין הלשון הזה אלא לשון דורון, כמה דאת אמר (תהלים מה, יג): ובת צר במנחה פניך יחלו וגו'. וכן (מלאכי א, ט): ועתה חלו נא פני אל וגו'. ורבנן אמרין, מהו ויחל משה, עשה את המר מתוק, ויחל לשון חלוי, כיצד, אמר רבי ברכיה בשם רבי חיא בר אדא דיפו בשם רבי שמואל בר נחמן, כיון שבאו ישראל למרה, מה כתיב שם (שמות טו, כג): ויבאו מרתה, התחיל משה מהרהר בלבו ואמר המים הללו למה נבראו מה הניה יש לעולם בהן, מוטב היה אלו לא נבראו, ידע הקדוש ברוך הוא מה היה מחשב בלבו, אמר לו הקדוש ברוך הוא לא תאמר כן, ולא מעשי ידי הן, יש דבר בעולם שלא נברא לצרך, אלא אני מלמדך היאך תהא אומר, אמר כך עשה את המר מתוק. ומנין שלמדו הקדוש ברוך הוא להיות אומר כך, ראה מה כתיב (שמות טו, כה); ויצעק אל ה' ויורהו ה' עץ, ויראהו אין כתיב כאן אלא ויורהו, אין ויורהו אלא לשון למוד, שנאמר (משלי ד, ד); וירני ויאמר לי, וכתיב (שמות לה, לד): ולהורת נתן בלבו. היה הדבר מסרת ביד משה ולא עשה, ולמה עשה אלא כיון שבאו ישראל למדבר ובקש האלהים לכלותן אמר לו משה, רבונו של עולם בקשת לאבד את ישראל, מכלה אתה אותם מן העולם, לא כך אמרת לי במרה הוי מתפלל ואמר עשה את המר מתוק, ואף עכשו חלי מרירתן של ישראל ורפא אותן, הוי: ויחל משה. אמר רבי אבין בשם רבי לוי בר פרטא בימי משה היה לנו מי שיחלה המרירות שלנו, הוי: ויחל משה, אבל בימי דניאל לא היה לנו מי שיחלה המרירות, שנאמר (דניאל ט, יג): ולא חלינו את פני ה' אלהינו.
דבר אחר, ויחל משה, מהו כן, אמר רבי ברכיה בשם רבי חלבו בשם רבי יצחק, שהתיר נדרו של יוצרו. כיצד, אלא בשעה שעשו ישראל העגל עמד משה מפיס האלהים שימחל להם. אמר האלהים, משה, כבר נשבעתי (שמות כב, יט): זבח לאלהים יחרם, ודבר שבועה שיצא מפי איני מחזירו. אמר משה רבון העולם ולא נתת לי הפרה של נדרים, ואמרת (במדבר ל, ג): איש כי ידר נדר לה' או השבע שבעה לאסר אסר על נפשו לא יחל דברו, הוא אינו מוחל אבל חכם מוחל את נדרו בעת שישאל עליו, וכל זקן שמורה הוראה אם ירצה שיקבלו אחרים הוראתו צריך הוא לקימה תחלה, ואתה צויתני על הפרת נדרים, דין הוא שתתיר את נדרך כאשר צויתני להתיר לאחרים. מיד נתעטף בטליתו וישב לו כזקן, והקדוש ברוך הוא עומד כשואל נדרו, וכן הוא אומר (דברים ט, ט): ואשב בהר, ואפשר שהיה משה יושב והאלהים יתברך שמו עומד, אמר רבי דרוסאי קתדרא עשה לו כקתדרא של אסטליסטקין הללו בשעה שהן נכנסין לפני השלטון והן נראין עומדין ואינן אלא יושבין, ואף כאן כך, ישיבה שהיא נראה עמידה, הוי: ואשב בהר. דבר אחר, ואשב בהר, וכי יש ישיבה למעלה, אתה מוצא שכלם עומדין, שנאמר (ישעיה ו, ב): שרפים עמדים ממעל לו, וכן (יחזקאל א, כד כה): בעמדם תרפינה כנפיהם, וכן (דניאל ז, טז): קרבת על חד מן קאמיא, וכן אפלו משה כשעלה למרום היה עומד, שנאמר (דברים י, י): ואנכי עמדתי בהר, וכתיב (דברים ה, ה): אנכי עמד בין ה' וביניכם, ואין יושב שם אלא הקדוש ברוך הוא לבדו, שנאמר (דברי הימים ב יח, יח): ראיתי את ה' יושב על כסאו, והוא אומר ואשב בהר, ומהו כן, אמר רב הונא בר אחא שישב להתיר נדרו של יוצרו, ומה אמר לו דבר קשה, אמר רבי יוחנן דבר קשה אמר לפניו תהית אתמהא, אמר לו תוהא אנא על הרעה אשר דברתי לעשות לעמי, אותה שעה אמר משה מתר לך מתר לך, אין כאן נדר ואין כאן שבועה, הוי: ויחל משה, שהפר נדרו ליוצרו, כמה דאת אמר (במדבר ל, ג): ולא יחל דברו, אמר רבי שמעון בן לקיש לפיכך נקרא שמו איש האלהים, לומר שהתיר נדר לאלהים, וכן ויחל משה.
אמר רבי יהושע בן לוי בשם רבי שמעון בן יוחאי, פתח של תשובה פתח לו הקדוש ברוך הוא (שמות כ, ב): אנכי ה' אלהיך, בסיני למשה, בשעה שעשו ישראל העגל היה משה מפיס את האלהים ולא היה שומע לו, אמר לו אפשר שלא נעשה בהם מדת הדין על שבטלו את הדבור, אמר משה רבון העולם כך אמרת בסיני אנכי ה' אלהיך, אלהיכם לא נאמר, לא לי אמרת, שמא להם אמרת ואני בטלתי את הדבור, אתמהא לי, הוי: ויחל משה וגו'. אמר רבי שמעיה דסכנין בשם רבי לוי, לפיכך חזר וכתבה בלשון רבים (ויקרא יט, ב): אני ה' אלהיכם, וכן בכל המצוות אומר: אני ה' אלהיכם, ולא אמר עוד אני ה' אלהיך.
דבר אחר, ויחל משה, מהו למה ה' יחרה אפך בעמך, רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר למה הדבר דומה למלך שהיה לו בן בית והשליטו על כל מה שהיה לו, הלך אותו בן בית והלוה לבני אדם על ידי ערבים, הלוה לזה חמשים זהובים ולזה מאה ולזה מאתים, ברחו הוים. אחר זמן שמע המלך ורע לו, אמר לו השלטתיך על שלי אלא לאבדן. אמר לו בן בית, אני הלויתי ובאחריותי הם לשלם, אני מעמידך על הכל, הרי פלוני ערב יש בידו מאה זהובים וביד פלוני חמשים. כך אמר משה להקדוש ברוך הוא למה אתה כועס לא בשביל תורתך, באחריותי היא, שאני וחברי נקים אותה, אהרן ובניו יקימוה, יהושע וכלב יקימוה, יאיר ומכיר יקימוה, הצדיקים יקימוה, ואני אקימנה, הוי: למה ה' יחרה אפך. ורבי נחמיה אמר בשעה שעשו ישראל אותו מעשה עמד לו משה מפיס את האלהים, אמר רבון העולם עשו לך סיוע ואתה כועס עליהם, העגל הזה שעשו יהיה מסיעך, אתה מזריח את החמה והוא הלבנה, אתה הכוכבים והוא המזלות, אתה מוריד את הטל והוא משיב רוחות, אתה מוריד גשמים והוא מגדל צמחים. אמר הקדוש ברוך הוא משה אף אתה טועה כמותם והלוא אין בו ממש. אמר לו אם כן למה אתה כועס על בניך, הוי: למה ה' יחרה אפך בעמך.
דבר אחר, למה ה' יחרה אפך בעמך, אמר משה לא כך אמרת לי (שמות לב, ז): כי שחת עמך, עמך חטאו ולא עמי, אם עמי חטאו לא עמך חטאו, הוי: למה ה' יחרה אפך בעמך. דבר אחר, למה ה' יחרה אפך בעמך, משל [לטפסר] למלך שנכנס לביתו ומצא אשתו מגפפת לדלפקי, וכעס, אמר לו שושבינו אם היה מוליד יפה היית כועס. אמר לו [הטפסר] המלך אין בו כח לדבר זה אלא ללמדה שלא תעשה כך. כך אמר האלהים יודע אני שאין בו ממש אלא שלא יאמרו לעשות עבודת כוכבים. אמר לו ואם אין בו ממש למה אתה כועס על בניך, הוי: למה ה' יחרה אפך בעמך. אשר הוצאת מארץ מצרים, מה ראה להזכיר כאן יציאת מצרים, אלא אמר משה רבון העולם מהיכן הוצאת אותם, ממצרים, שהיו כלם עובדי טלאים. אמר רב הונא בשם רבי יוחנן משל לחכם שפתח לבנו חנות של בשמים בשוק של זונות, המבוי עשה שלו והאמנות עשתה שלה, והנער כבחור עשה שלו יצא לתרבות רעה, בא אביו ותפסו עם הזונות, התחיל האב צועק ואומר הורגך אני, היה שם אוהבו אמר לו אתה אבדת את הנער ואתה צועק כנגדו, הנחת כל האמניות ולא למדתו אלא בשם, והנחת כל המובאות ולא פתחת לו חנות אלא בשוק של זונות. כך אמר משה רבון העולם הנחת כל העולם ולא שעבדת בניך אלא במצרים שהיו עובדין טלאים ולמדו מהם בניך ואף הם עשו העגל, לפיכך אמר אשר הוצאת מארץ מצרים, דע מהיכן הוצאת אותם.
דבר אחר, אשר הוצאת מארץ מצרים, מה ראה להזכיר כאן יציאת מצרים, אמר רבי יהודה בר שלום בשם רבי יהודה בר סימון בשם רבי לוי בן פרטא למה הדבר דומה לאחד שבא לקח עבד, אמר לאדוניו העבד הזה שאתה מוכר קאקגריסין הוא או קאלוחסין הוא, אמר לו קאקגריסין הוא ועל זה אני מוכרו, לקחו והוליכו לביתו, פעם אחת סרח אותו העבד התחיל אדונו מכהו אמר לו הורגך אני, מה אני מבקש עבד רע, התחיל העבד צווח ביא מעביר עלי. אמר לו אדוניו סרחת כל הסרחון הזה ואתה צווח ביא העברת לי. אמר העבד באמת ביא העברת עלי. אמר לו מרי היאך לקחת אותי בעבד טוב או בעבד רע, אמר לו בעבד רע, אמר לו בעבד רע אתה לקחתני ותבקשני עבד טוב. כך אמר משה, רבון העולם לא כך אמרת לי (שמות ג, י): ועתה לכה ואשלחך אל פרעה, ואמרתי לך באיזה זכות אתה גואלן, הם עובדים עבודת כוכבים, ואמרת לי אתה עכשו רואה אותם עובדים עבודת כוכבים, ואני עומד ורואה אותם שהן יוצאין ממצרים, ואקרע להם את הים, ואביאם אל המדבר, ואתן להם את התורה, ואראה להם את כבודי פנים בפנים והם מקבלים מלכותי, וכופרים בי בסוף ארבעים יום ועושין את העגל, הוא שאומר (שמות ג, ז): ראה ראיתי את עני עמי, וזהו קול של עגל (שמות לב, יח): קול ענות אנכי שמע, ועד שלא גאלתם אמרת לי שהם עושים את העגל, ועכשו שעשו אותו אתה מבקש להרגן, לכך הזכיר יציאת מצרים בסניגוריא שלו. אמר רבי פנחס הכהן בן חמא בשם רבי אבהו בשם רבי יוסי בר חנינא, מהו ראה ראיתי, אמר הקדוש ברוך הוא למשה אתה רואה אותן עכשו ואני רואה אותם היאך מתבוננים בי, אני יוצא בקרוכין שלי שאתן להם את התורה, שנאמר (תהלים סח, יח): רכב אלהים רבתים אלפי שנאן, והם שומטין אחד מן טטראמולין שלי, שכתוב (יחזקאל א, י): ופני שור מהשמאול, לפיכך אמר משה למה ה' יחרה אפך, אתה היית יודע אותם, ועכשיו אתה כועס עליהם על שעשו העגל.
דבר אחר, אשר הוצאת מארץ מצרים, מה ראה להזכיר כאן יציאת מצרים, אמר רבי אבין בשם רבי שמעון בן יהוצדק משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו שדה בור, אמר לאריס לך פרנסה ועשה אותה כרם, הלך האריס ופרנס אותה שדה ונטעה כרם, הגדיל הכרם ועשה יין והחמיץ, כיון שראה המלך שהחמיץ היין, אמר לאריס לך וקץ אותה, מה אני מבקש מן הכרם עושה חמץ, אמר האריס אדוני המלך כמה יציאות הוצאת על הכרם עד שלא עמד, ועכשו אתה מבקש לקצצו, ואם תאמר בשביל שהחמיץ יינו, בשביל שהוא נער לכך החמיץ ואינו עושה יין יפה. כך כשעשו ישראל אותו מעשה, בקש הקדוש ברוך הוא לכלותם, אמר משה רבון העולם לא ממצרים הוצאתם, ממקום עובדי עבודת כוכבים, ועכשו נערים הם, שנאמר (הושע יא, א): כי נער ישראל ואהבהו, המתן מעט להם ולך עמהם ועושין לפניך מעשים טובים, הוי: אשר הוצאת ממצרים, (שמות לב, יב): למה יאמרו מצרים, (שמות לב, יב): והנחם על הרעה לעמך. אמר רבי חנינא בר אבא תהא התהות מצויה לפניך, אמר לו הקדוש ברוך הוא מה אמרת והנחם על הרעה לעמך, חייך כך אני עושה, שנאמר (שמות לב, יד): וינחם ה' על הרעה.