מלאכת הניקוד, הפיסוק והביאור נעשית בהדרגה, ובסעיפים האלה היא עדיין בתהליך. בינתיים מובא כאן הנוסח כפי שהוא בספריית אוצריא, בלי ניקוד, עם המפרשים.
(שמות כא,לה) ["וכי יגף שור איש את שור רעהו ומת, ומכרו את השור החי וחצו את כספו, וגם את המת יחצון."] "וכי יגף". בכלל נגיפה נגיחה, דחיה, רביצה, בעיטה. [דחיה: דחיפה.] דברי רבי יאשיה. אבא חנין אומר משום רבי אליעזר: בכלל נגיפה נגיחה, דחיה, רביצה, ובעיטה; ונשיכה מנין? תלמד לומר (שמות כא,לו) "ולא ישמרנו בעליו". והרי דברים קל וחמר: אם כששמרו ויצא והזיק, חיב, קל וחמר עד שלא ישמרנו. ומה תלמד לומר "ולא ישמרנו"? אלא שהוסיף הכתוב עוד שמירה אחרת, ואי זו זו? זו נשיכה.
"שור איש", להוציא שור שלקטן. "שור איש", להביא שור שלאחרים. "רעהו", להוציא שור שלנכרי, שור כותי, שור גר.
"וכי יגף שור איש את שור רעהו ומת, ומכרו את השור החי וחצו את כספו, וגם את המת יחצון." יכל בשוים הכתוב מדבר, או אינו אלא בשוים ובשאינן שוים? אמרת, מה דרך המזיקין, נשכרין או מפסידין? מפסידין; אף הנזקין, נוטלין נזקן או יתר על נזקן? נזקן ולא יותר על נזקן.
רבי עקיבה אומר: נאמרה חציה בחי ונאמרה חציה במת. הא בשוין הכתוב מדבר.
"וגם את המת יחצון." מכן אמרו: שור שוה מנה שנגח שור שוה מנה, שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים, נוטל חציו; שור שוה מנה שנגח שור שוה מאתים, נוטל כלו; שור שוה מאתים שנגח שור שוה מנה, נוטל רביעי.
שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים, אמר רבי מאיר: על זה נאמר: "ומכרו את השור החי וחצו את כספו". אמר לו רבי עקיבה: קרא את כל המקרא הזה "וגם את המת יחצון", ואי זה זה? זה שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים, והנבלה מנה. מוכרין את החי, ואת המת חולקין בשוה, ובעל הנבלה מטפל בנבלתו, לכך נאמר "וגם את המת יחצון".
(שמות כא,לו) "או נודע כי שור נגח הוא מתמול שלשם, ולא ישמרנו בעליו, שלם ישלם שור תחת השור, והמת יהיה לו." בא הכתוב לחלק בין שור תם למועד. חמשה דברים בין שור תם למועד: מועד צריך עדים, ותם אין צריך עדים. מועד משלם את הכפר, ותם פטור מן הכפר. מועד נותן שלשים סלע, ותם אינו נותן שלשים סלע. מועד משלם נזק שלם, ותם משלם חצי נזק. מועד משלם מן העליה, ותם מגופו.
"מתמול שלשם". יום ואמש ושלפניו.
איזהו שור תם ואי זה הוא שור מועד? מועד, שהעידו בו שלשה פעמים, ותם, כדי שיהי התינוק ממשמש בקרניו. דברי רבי מאיר.
רבי יהודה אומר: מועד, שהעידו בו שלשה ימים, ותם, שיחזר בו שלשה ימים זה אחר זה. רבי יוסה אומר: אפלו העידו בו שלשה פעמים ביום אחד, הרי זה חיב. ומה תלמד לומר "מתמול שלשם"? אלא אם כן חזר בו שלשה ימים זה אחר זה, אינו נדון אלא כתם.
"והועד", מגיד שאינו חיב עד שהתרו בו. "ולא ישמרנו", להביא שומר חנם. "ולא ישמרנו", כראוי לו. מכן אמרו: שמרו כראוי, פטור, שלא כראוי, חיב. קשרו במוסרה, ויצא והזיק, תם פטור, ומועד חיב, שנאמר: "ולא ישמרנו בעליו", לא שמרו זה. דברי רבי מאיר.
רבי יהודה אומר: תם חיב, ומועד פטור, שנאמר: (שמות כא,לו) "ולא ישמרנו בעליו", ושמור הוא זה.
רבי אלעזר אומר: אין לו שמירה אלא סכין.
רבי אליעזר בן יעקב פוטר בזה ובזה.
"שלם ישלם שור". אין לי אלא בהמה, כסף מנין? הרי את דן: נאמר כן "והמת יהיה לו", ונאמר להלן "והמת יהיה לו" מה כן בהמה, אף להלן בהמה, מה להלן כסף, אף כן כסף.
"והמת יהיה לו", לנזק. אתה אומר לנזק, או אינו אלא למזיק? אמרת, אלו כן היה, מה תלמד לומר "והמת יהיה לו"? לנזק! אלא מגיד ששמין דמי נבלתו, ומנכה לו דמי נזקו.
(שמות כא,לז) "כי יגנב איש שור או שה, וטבחו או מכרו, חמשה בקר ישלם תחת השור, וארבע צאן תחת השה." אף הטובח והמוכר היו בכלל, שנאמר: (שמות כב,ו) "אם ימצא הגנב, ישלם שנים." והרי הכתוב מוציאו מכללו, להחמיר עליו לשלם תשלומי ארבעה וחמשה. לכך נאמרה הפרשה.
"שור או שה", לחיב על זה בפני עצמו, ועל זה בפני עצמו.
"וטבחו". אין לי אלא טובח, מוכר מנין? תלמד לומר "או מכרו". עד שלא יאמר, יש לי בדין: אם הטובח חיב, מוכר לא יהי חיב? אם אמרת כן, ענשת מן הדין! לכך נאמר "או מכרו", ללמדך שאין עונשין מן הדין.
דבר אחר: הקיש טובח למוכר, ומוכר לטובח: מה מכירה חוץ לרשותו, אף טביחה חוץ לרשותו. מה מכירה מתרת באכילה, אף טביחה מתרת באכילה. מה מכירה מתרת בהניה, אף טביחה מתרת בהניה. מה טביחה, שאינה יכולה לחזר, אף מכירה, שאינה יכולה לחזר. מה טביחה, כלה, אף מכירה, כלה.
"כי יגנב איש". אף מקדשין היו בכלל, שאם גונבן ושוחטן בחוץ, משלם תשלומי ארבעה וחמשה. והרי הכתוב מוציאן מכללן, להחמיר עליהן לזוקקן להכרת, [לזוקקן להכרת: לחייב אותם כרת.] שהיו חיבין בתשלומין. והדין נותן: אם חיבין על הכרת החמור, לא יהיו חיבין בתשלומין הקלין? תלמד לומר: (ויקרא יז,ב) "זה הדבר אשר צוה יי", מכלל הכרת יצאו, ולא יצאו מכלל תשלומין.
"חמשה בקר ישלם", ארבעה והוא. "וארבע צאן", שלשה והוא.
אמר רבי מאיר: בא וראה, כמה חביבה מלאכה לפני מי שאמר והיה העולם! שור, לפי שיש לו מלאכה, ישלם חמשה; ושה, אין לו מלאכה, ישלם ארבעה!
רבן יוחנן בן זכי אומר: חס המקום על כבודן שלבריות: שור, לפי שהלך ברגליו, ישלם חמשה; שה, לפי שטענו, ישלם ארבעה.
רבי עקיבה אומר: "תחת השור... תחת השה", להוציא את החיה. שהיה בדין, הואיל ובהמה בתשלומין, וחיה בתשלומין, אם למדת על בהמה, שהוא משלם תשלומי ארבעה וחמשה, אף החיה ישלם ארבעה וחמשה! לא! אם אמרת בבהמה, שהיא קרבה על גבי מזבח, לפיכך משלם תשלומי ארבעה וחמשה, תאמר בחיה, שאינה קרבה על גבי מזבח, לפיכך לא ישלם תשלומי ארבעה וחמשה.
והרי בעלת מום תוכיח, שאינה קרבה על גבי מזבח, ומשלם תשלומי ארבעה וחמשה! היא תוכיח על החיה, אף על פי שאינה קרבה על גבי מזבח, ישלם ארבעה וחמשה! לא! אם אמרת בבעלת מום, שמינה קרב על גבי מזבח, תאמר בחיה, שאין מינה קרב על גבי המזבח, לפיכך לא ישלם תשלומי ארבעה וחמשה. הא מה תלמד לומר "תחת השור...תחת השה"? להוציא את החיה.