מלאכת הניקוד, הפיסוק והביאור נעשית בהדרגה, ובסעיפים האלה היא עדיין בתהליך. בינתיים מובא כאן הנוסח כפי שהוא בספריית אוצריא, בלי ניקוד, עם המפרשים.
(שמות יח,יג) ["ויהי ממחרת, וישב משה לשפט את העם, ויעמד העם על משה מן הבקר עד הערב."] "ויהי ממחרת", ממחרת יום הכפורים. "וישב משה לשפט את העם, ויעמד העם על משה מן הבקר עד הערב." היה משה דן את ישראל. והלא אין הדינין דנין אלא עד זמן הסעודה? ומה תלמד לומר "מן הבקר עד הערב"? אלא מלמד, שכל מי שהוא מוציא את הדין לאמתו, כאלו שותף במעשה בראשית, שנאמר כן: "מן הבקר עד הערב", ונאמר להלן: (בראשית א,ה) "ויהי ערב, ויהי בקר, יום אחד."
(שמות יח,יד) "וירא חתן משה את כל אשר הוא עשה לעם, ויאמר: מה הדבר הזה אשר אתה עשה לעם? מדוע אתה יושב לבדך, וכל העם נצב עליך מן בקר עד ערב?" כמלך שהוא יושב והכל עומדין. אמר לו: כך את עושה להן לישראל? "מדוע אתה יושב לבדך, וכל העם נצב עליך מן בקר עד ערב?"
(שמות יח,טו) "ויאמר משה לחתנו: כי יבא אלי העם לדרש אלהים." אמרו: הדבר הזה שאל יהודה איש כפר עכו את רבן גמליאל: מה ראה משה לומר "כי יבא אלי העם"? אמר לו: אם לאו, מה יאמר? אמר לו: יאמר 'כי יבא העם לדרש אלהים'! אמר לו: כשהוא אומר "לדרש אלהים", יפה אמר!
(שמות יח,טז) ["כי יהיה להם דבר בא אלי, ושפטתי בין איש ובין רעהו, והודעתי את חקי האלהים ואת תורתיו."] "כי יהיה להם דבר בא אלי", בין טמאה לטהרה. "ושפטתי בין איש", זה הדין שאין בו פשרה. "ובין רעהו", זה הדין שיש בו פשרה. מגיד ששניהן נפטרין כרעים זה מזה.
"והודעתי את חקי האלהים ואת תורתיו." 'חקים', אלו מדרשות; 'והתורות', אלו ההוראות. דברי רבי יהושע.
רבי אלעזר המודעי אומר: 'חקים', אלו עריות, שנאמר: (ויקרא יח,ל) "לבלתי עשות מחקות התועבת". 'והתורות', אלו ההוריות.
(שמות יח,יז-יח) ["ויאמר חתן משה אליו: לא טוב הדבר אשר אתה עשה. נבל תבל, גם אתה, גם העם הזה אשר עמך, כי כבד ממך הדבר, לא תוכל עשהו לבדך."] "ויאמר חתן משה אליו: לא טוב הדבר אשר אתה עשה. נבל תבל". רבי יהושע אומר: יחללו [יחללו: יפגעו בכבודך.] אותך וינשרו [ינשרו: יעשו שאם משווים אותך לעץ, העלים שלך ינשרו.] אותך. רבי אלעזר המודעי אומר: ינבלו [ינבלו: יבזו אותך.] אותך ויקנתרו [יקנתרו: ירגיזו אותך.] אותך, כתאנה זו שעליה נובלות, שנאמר: (ישעיה לד,ד) "כנבל עלה מגפן, וכנבלת מתאנה." "גם אתה, גם העם הזה אשר עמך". "אתה", זה משה, "גם", זה אהרן, "העם הזה אשר עמך", אלו שבעים זקנים. כדברי רבי יהושע.
רבי אלעזר המודעי אומר: "אתה", זה משה, "גם", זה אהרן "גם", זה נדב ואביהוא, "העם הזה אשר עמך", אלו שבעים זקנים.
"כי כבד ממך הדבר, לא תוכל עשהו לבדך." אמר לו: הסתכל בקורה זו! כשהיא לחה, שנים שלשה נכנסין תחתיה, ואין יכלין לעמד בה; ארבעה חמשה נכנסין תחתיה, יכלין לעמד בה. "כי כבד ממך הדבר, לא תוכל עשהו לבדך."
(שמות יח,יט) ["עתה שמע בקלי, איעצך, ויהי אלהים עמך! היה אתה לעם מול האלהים, והבאת אתה את הדברים אל האלהים."] "עתה שמע בקלי איעצך, ויהי אלהים עמך", צא והמלך בגבורה! "היה אתה לעם מול האלהים", היה להם ככלי מלא דברות! "והבאת אתה את הדברים אל האלהים", דברין שאת שומע, תביא ותרצה בהן.
(שמות יח,כ) "והזהרתה אתהם את החקים ואת התורת, והודעת להם את הדרך ילכו בה, ואת המעשה אשר יעשון." "החקים", אלו המדרשות; "ואת התורת", אלו ההוריות. [הוריות: הוראות בית הדין.] כדברי רבי יהושע.
רבי אלעזר המודעי אומר: "החקים", אלו עריות, שנאמר: (ויקרא יח,ל) "לבלתי עשות מחקות התועבת". "ואת התורת", אלו ההוראות.
"והודעת להם את הדרך ילכו בה", זה תלמוד תורה; "ואת המעשה אשר יעשון", זה מעשין טובין. כדברי רבי יהושע.
רבי אלעזר המודעי אומר: "והודעת להם", הודע להם חייהן! "את הדרך", זו בקור חולים; "ילכו", זו קבורת מתים; "בה", זו גמילות חסדים; "ואת המעשה", זו שורת הדין; "אשר יעשון", זו לפנים משורת הדין.
(שמות יח,כא) ["ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלהים, אנשי אמת, שנאי בצע, ושמת עלהם שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמשים ושרי עשרת."] "ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל", אתה תחזה להם בנבואה; "אנשי חיל", אלו עשירין ובעלי ממון; "יראי אלהים", אלו שהן יראין מן המקום בדין; "אנשי אמת", אלו בעלי אבטחה; "שנאי בצע", אלו שהן שונאין לקבל שחד בדין; כדברי רבי יהושע.
רבי אלעזר המודעי אומר: "ואתה תחזה מכל העם", אתה תחזה להם בספוקלריא, [אספקלריא: specularia: כמראה; אבן שקופה; נבואה.] כמחזית זו שחוזין בה המלכים; [מחזית. מראה.] "אנשי חיל", אלו בעלי אבטחה; "יראי אלהים", אלו שהן עושין פשרה בדין; "אנשי אמת", כגון רבי חנינה בן דוסה וחבריו; "שנאי בצע", אלו שהן שונאים ממון עצמן, ואם ממון עצמן שונאין, קל וחמר ממון חבריהן.
"ושמת עלהם שרי אלפים", שש מאות; "שרי מאות", ששת אלפים; "שרי חמשים", שנים עשר אלף; "שרי עשרת", ששים אלף; נמצאו כל שרי ישראל שבע רבוא ושמנת אלפים ושש מאות.
(שמות יח,כב) ["ושפטו את העם בכל עת, והיה, כל הדבר הגדל יביאו אליך, וכל הדבר הקטן ישפטו הם, והקל מעליך ונשאו אתך."] "ושפטו את העם בכל עת". רבי יהושע אומר: בני אדם בטלין ממלאכתן יהיו דנין את העם בכל עת.
רבי אלעזר המודעי אומר: בני אדם שהן בטלין ממלאכתן ועוסקים בדברי תורה יהיו דנין את העם בכל עת.
"והיה כל הדבר הגדל יביאו אליך, וכל הדבר הקטן, ישפטו הם". דברים גדולים, יביאו אליך, והדברים הקטנים, ישפטו הן. אתה אומר כן, או אינו אלא דברים שלבני אדם גדולים, יביאו אליך, ודברים שלבני אדם קטנים ישפטו הם? כשהוא אומר: (שמות יח,כו) "את הדבר הקשה יביאון אל משה", הא אינו מדבר בבני אדם, אלא בדברים הכתוב מדבר. "ונשאו אתך", "והקל מעליך". [סרס הכתוב.]
(שמות יח,כג) "אם את הדבר הזה תעשה, וצוך אלהים, ויכלת עמד, וגם כל העם הזה על מקמו יבא בשלום." צא והמלך בגבורה! "וצוך אלהים, ויכלת עמד" אם מודה לך, "ויכלת עמד", ואם לאו, אי אתה יכל לעמד.
"וגם כל העם הזה על מקמו יבא בשלום." אהרן, נדב ואביהוא, ושבעים איש מזקני ישראל, "על מקמו יבא בשלום."
(שמות יח,כד) "וישמע משה לקול חתנו, ויעש כל אשר אמר." "וישמע משה לקול חתנו", ודי; "ויעש כל אשר אמר", כל אשר אמר לו חותנו. דברי רבי יהושע.
רבי אלעזר המודעי אומר: "וישמע משה לקול חתנו", ודי; "ויעש כל אשר אמר" לו האלהים.
(שמות יח,כז) "וישלח משה את חתנו וילך לו אל ארצו." רבי יהושע אומר: שלחו בכבודו שלעולם. [בכבודו שלעולם: לפי הכבוד הנהוג בעולם, נתן לו צידה לדרך וליווהו.]
רבי אלעזר המודעי אומר: נתן לו מתנות רבות, שמתוך תשובה שנתן לו אתה למד, שנאמר: (במדבר י,לא) "אל נא תעזב אתנו!" אמר לו: אתה נתת לנו עצה טובה ועצה יפה, והמקום הודה לדבריך, "אל נא תעזב אתנו!" אמר לו: כלום הנר מהנה אלא במקום החשך? וכי מה הנר מהנה בין חמה ולבנה? אתה משה חמה, ואהרן לבנה, מה יעשה הנר בין חמה ללבנה? אלא הרי אני הולך לארצי, ומגיר כל בני מדינתי, שאביאם לתלמוד תורה, ואקרבם תחת כנפי השכינה.
יכל שהלך ולא עשה? תלמד לומר: (שופטים א,טז) "ובני קיני חתן משה עלו מעיר התמרים". ואומר: (שופטים א,טז) "וילך וישב את העם." ואין 'עם' אלא חכמה, שנאמר: (איוב יב,כ) "אמנם כי אתם עם, ועמכם תמות חכמה." אל תקרי "תמות" אלא 'תומת'! כל זמן שחכם מתקים, חכמתו מתקימת; מת חכם, אבדה חכמתו עמו.
וכן מצינו, משמת רבי נתן, אבדה חכמתו עמו. הלכו וישבו להם אצל יושבי יעבץ. וכי יושבי יעבץ היו? והלא תלמידי יעבץ היו, שנאמר: (דברי הימים א ב,נה) "ומשפחות ספרים ישבי יעבץ, תרעתים, שמעתים, שוכתים, המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב." "תרעתים", שהיו מתריעים ונענים; "שמעתים", ששמעו קול תרועת תורה בסיני; "שוכתים", שהיו יושבים בסכות, שנאמר: (ירמיה לה,י) "ונשב באהלים, ונשמע ונעש ככל אשר צונו יונדב אבינו."
מעשה באחד שאמר: קרבן מבני שותה מים, ויצאת בת קול מקדשי הקדשים ואמרה: מי שקבל קרבנותיהם במדבר, הוא יקבל קרבנותיכם בשעה זו.
רבי נתן אומר: גדולה הברית שנכרתה עם יונדב בן רכב, מהברית שנכרתה עם דוד, שהברית שנכרתה עם דוד, לא נכרתה אלא על תני, שנאמר: (תהלים קלב,יב) "אם ישמרו בניך בריתי", ואם לאו, (תהלים פט,לג) "ופקדתי בשבט פשעם", אבל הברית שנכרתה עם יונדב בן רכב, לא נכרתה עמו על תני, שנאמר: (ירמיה לה,יט) "לכן, כה אמר יי צבאות אלהי ישראל: לא יכרת איש ליונדב בן רכב עמד לפני כל הימים."
שלשה דברים נתנו על תני: ארץ ישראל, ובית המקדש, ומלכות בית דוד. חוץ מספר תורה ובריתו שלאהרן, שלא נתנו על תני. ארץ ישראל מנין? שנאמר: (דברים יא,יז) "השמרו לכם פן יפתה לבבכם, וסרתם ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם. וחרה אף יי בכם". ובית המקדש מנין? שנאמר: (מלכים א ו,יב) "הבית הזה אשר אתה בנה, אם תלך בחקתי ואת משפטי תעשה, ושמרת את כל מצותי ללכת בהם, והקמתי את דברי אתך אשר דברתי אל דוד אביך." ואם לאו, (מלכים א ט,ח) "והבית הזה יהיה עליון, כל עבר עליו ישם ושרק". [ישם ושרק: ישתומם וישרוק כשיראה את חורבנו.] ומלכות בית דוד מנין? תלמד לומר: (תהלים קלב,יב) "אם ישמרו בניך בריתי ועדתי זו אלמדם", ואם לאו, (תהלים פט,לג) "ופקדתי בשבט פשעם".
ומנין לספר תורה שלא נתן על תני? שנאמר (דברים לג,ד) "תורה צוה לנו משה מורשה". ומנין לבריתו שלאהרן, שלא נתן על תני? שנאמר (במדבר יח,יט) "ברית מלח עולם הוא". ואומר: (במדבר כה,יג) "והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם".
ומנין לבני יונדב בן רכב, שהם מבני בניו שליתרו? שנאמר: (דברי הימים א ב,נה) "המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב." הם בקשו את הרב, ויעבץ בקש חכמה, שנאמר: (דברי הימים א א,ד) "ויקרא יעבץ לאלהי ישראל לאמר: אם ברך תברכני, והרבית את גבולי, והיתה ידך עמי, ועשית מרעה לבלתי עצבי. ויבא אלהים את אשר שאל." "אם ברך תברכני", בתלמוד תורה; "והרבית את גבולי", בתלמידים; "והיתה ידך עמי", שלא אשכח את משנתי; "ועשית מרעה", שתעשה לי רעים כמותי; "לבלתי עצבי", שלא יעציבני יצר הרע מלעסק בדברי תורה; "ויבא אלהים את אשר שאל." נתן לו מה ששאל,
לו נתן משאלותיו ולהם נתן מה ששאלו, שנאמר: (משלי כט,יג) "רש ואיש תככים נפגשו, מאיר עיני שניהם יי." ואומר: (משלי כב,ב) "עשיר ורש נפגשו, עשה כלם יי." הא כיצד? תלמיד ששמש את הרב, והרב רוצה להשנותו, "מאיר עיני שניהם יי", זה קונה חיי עולם, וזה קונה חיי עולם. אבל תלמיד ששמש את הרב, והרב אינו רוצה להשנותו, "עשה כלם יי", מי שעשה לזה חכם, סופו לעשותו טפש, מי שעשה לזה טפש, סופו לעשותו חכם.
כיוצא בו אתה אומר בנותני צדקה. כיצד? עני שפשט ידו לבעל הבית, ובעל הבית רוצה לתן לו, "מאיר עיני שניהם יי",
אבל עני שפשט ידו לבעל הבית, ובעל הבית אינו רוצה לתן לו, "עשה כלם יי": מי שעשה לזה עני, סופו לעשותו עשיר, ומי שעשה לזה עשיר, סופו לעשותו עני.
רבי יהודה הנשיא אומר: הרי הוא אומר: (דברי הימים א א,ד) "ויקרא יעבץ לאלהי ישראל לאמר: אם ברך תברכני, והרבית את גבולי, והיתה ידך עמי, ועשית מרעה לבלתי עצבי. [ועשית מרעה: ועשית להצילני מרעה.] ויבא אלהים את אשר שאל." "אם ברך תברכני", בפריה ורביה; "והרבית את גבולי", בבנים ובבנות; "והיתה ידך עמי", זה משא ומתן; "ועשית מרעה", חיים שנתת לי, שלא יהי בהן לא חלי מעים, לא מחוש עין, לא מחוש ראש; [מחוש: כאב.] "לבלתי עצבי", הא אם אין את עושה לי כן, הרי אני יורד כבן סיסי לשאול. "ויבא אלהים את אשר שאל", נתן לו מה ששאל.
רבי חנניה בן גמליאל אומר: למה נאמרו כל שעורים הללו? אלא בשנה השניה, בשעה שבקש משה להעמיד טכסיוטיסין על ישראל, [טכסיוטיס. taxeōtēs: סגן, עוזר פקיד.] שנאמר: (במדבר ב,ב) "איש על דגלו באתת לבית אבתם". חסלת מסכתה דעמלק.