מלאכת הניקוד, הפיסוק והביאור נעשית בהדרגה, ובסעיפים האלה היא עדיין בתהליך. בינתיים מובא כאן הנוסח כפי שהוא בספריית אוצריא, בלי ניקוד, עם המפרשים.
(שמות טו,יז) ["תבאמו ותטעמו בהר נחלתך, מכון לשבתך פעלת יי, מקדש אדני כוננו ידיך."] "תבאמו ותטעמו". נתנבאו אבות ולא ידעו מה נתנבאו: 'תבאנו ותטענו' אין כתוב כן, אלא "תבאמו ותטעמו". אמרו: הבנים נכנסין ולא האבות. וכן הוא אומר: (שיר השירים א,י) "אם לא תדעי לך, היפה בנשים, צאי לך בעקבי הצאן, ורעי את גדיתיך על משכנות הרעים." אמרו: גדיים נכנסין ולא תישים.
דבר אחר: "תבאמו ותטעמו", ככרם זה, שהוא נטוע שורות שורות, שנאמר: (יחזקאל מח,א-ז) "מפאת קדים עד פאת ימה, יהודה אחד." "דן אחד", "נפתלי אחד"...
דבר אחר: "תבאמו ותטעמו", נטיעה שאין בה נתישה, [נתישה: עקירה.] שנאמר: (ירמיה כד,ו) "ובניתים ולא אהרס, ונטעתים ולא אתוש." (עמוס ט,טז) "ונטעתים על אדמתם, ולא ינתשו עוד".
"בהר נחלתך", בהר שהבטחתנו בו, שנאמר: (יחזקאל כ,מ) "כי בהר קדשי, בהר מרום ישראל, נאם אדני יי, שם יעבדני כל בית ישראל כלה בארץ". (יחזקאל יז,כג) "בהר מרום ישראל אשתלנו ונשא ענף ועשה פרי".
"נחלתך", ארבעה נקראו נחלה: ישראל קרויין נחלה, שנאמר: (דברים ט,כט) "והם עמך ונחלתך". בית המקדש נקרא נחלה, שנאמר: "בהר נחלתך". ארץ ישראל נקראת נחלה, שנאמר: (דברים כה,יט) "בארץ אשר יי אלהיך נתן לך נחלה". התורה נקראת נחלה, שנאמר: (במדבר כא,יט) "וממתנה נחליאל". אמר הקדש: יבאו ישראל שנקראו נחלה, לארץ ישראל שנקראת נחלה, ויבנו בית המקדש שנקרא נחלה, בזכות התורה שנקראת נחלה, לכך נאמר "בהר נחלתך".
"מכון לשבתך". זה אחד מן הדברים, שכסא שלמטה הוא מכון כנגד כסא שלמעלה. וכן הוא אומר: (תהלים יא,ד) "יי בהיכל קדשו, יי בשמים כסאו". ואומר: (מלכים א ח,יג) "בנה בניתי בית זבל לך, מכון לשבתך עולמים."
"פעלת יי". חביב בית המקדש לפני מי שאמר והיה העולם, שכשברא הקדש את עולמו, לא בראו אלא במאמר, שנאמר: (תהלים לג,ו) "בדבר יי שמים נעשו". ולכשברא לבית המקדש, כביכל פעלה לפניו, שנאמר: "פעלת יי". אי להם לאמות העולם! מה הן שומעין באזניהם! שהרי בית המקדש, קרוי פעלה לפניו, שנאמר: "פעלת יי". ועמדו אלו והחריבוהו, הם אמרו: (תהלים קלז,ז) "ערו, ערו! עד היסוד בה!" [ערו: תגלו! תהרסו את הבניין עד שיתגלו יסודותיו.] לענין כן, מהו אומר? (ירמיה כה,ל) "ואתה תנבא אליהם את כל הדברים האלה, ואמרת אליהם: יי ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו, שאג ישאג על נוהו, הידד כדרכים יענה אל כל ישבי הארץ."
"מקדש אדני כוננו ידיך." חביב בית המקדש לפני מי שאמר והיה העולם, שכשברא הקדש את עולמו, לא בראו אלא בידו אחת, שנאמר: (ישעיה מח,יג) "אף ידי יסדה ארץ". ולכשברא לבית המקדש, כביכל בשתי ידיו, שנאמר: "מקדש אדני כוננו ידיך." אימתי תבנהו בשתי ידיך?
מושלו משל, למה הדבר דומה? ללסטין שנכנסו לפלטרין שלמלך, [פלטרין praetorium: ארמון.] ובזזו נכסיו שלמלך, והרגו פמיליה שלמלך, [פמיליה familia: משפחתו ובני ביתו.] והחריבו פלטרין שלמלך. לאחר זמן, ישב המלך עליהם בדין. תפש מהן, הרג וצלב מהן, ישב בפלטרין שלו, ואחר כך נתודעה מלכותו בעולם. לכך נאמר "מקדש אדני כוננו ידיך."
(שמות טו,יח) "יי ימלך לעלם ועד." רבי יוסה הגלילי אומר: אלו אמרו ישראל על הים 'יי מלך לעולם ועד', לא היתה אמה ולשון שולטת בהן לעולם. אלא אמרו "יי ימלך לעולם ועד", לעתיד לבא. אבל עכשו, על עמך, עדרך, צאנך, (תהלים עד,א) "צאן מרעיתך", (דברי הימים ב כ,ז) "זרע אברהם אהבך", בני יחידך יצחק, עדת יעקב בנך בכרך, גפן שהסעת ממצרים, (תהלים פ,טז) "וכנה אשר נטעה ימינך".
"יי ימלך לעלם ועד." מפני מה? (שמות טו,יט) "כי בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו בים, וישב יי עלהם את מי הים, ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים."
(שמות טו,כ) ["ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את התף בידה, ותצאן כל הנשים אחריה בתפים ובמחלת."] "ותקח מרים הנביאה". וכי היכן מצינו שנתנבאת מרים? אלא שאמרה לאביה: סופך אתה מוליד בן, שמושיע את ישראל מיד מצרים. מיד, (שמות ב,א-ג) "וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי. ותהר האשה ותלד בן, ותרא אתו כי טוב הוא, ותצפנהו שלשה ירחים. ולא יכלה עוד הצפינו". נזף בה אביה, אמר לה: "בתי! היכן נבואתיך?" ועודה מחזקת בנבואתה, שנאמר: (שמות ב,ד) "ותתצב אחתו מרחק, לדעה מה יעשה לו." ואין 'יציבה' אלא נבואה, שנאמר: (עמוס ט,א) "ראיתי את אדני נצב על המזבח". ואומר: (שמואל א ג,י) "ויבא יי ויתיצב ויקרא כפעם בפעם: שמואל, שמואל! ויאמר שמואל: דבר כי שמע עבדך." ואומר: (דברים לא,יד) "ויאמר יי אל משה: הן קרבו ימיך למות, קרא את יהושע, והתיצבו באהל מועד, ואצונו. וילך משה ויהושע, ויתיצבו באהל מועד." (שמות ב,ד) "מרחק". אין 'מרחוק' בכל מקום אלא רוח הקדש, שנאמר: (ירמיה לא,ב) "מרחוק יי נראה לי" (שמות ב,ד) "לדעה". אין 'דעה' אלא רוח הקדש, שנאמר: (ישעיה יא,ט) "לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי, כי מלאה הארץ דעה את יי, כמים לים מכסים." ואומר: (חבקוק ב,יד) "כי תמלא הארץ לדעת את כבוד יי, כמים יכסו על ים." (שמות ב,ד) "מה יעשה לו." אין 'עשיה' אלא רוח הקדש, שנאמר: (עמוס ג,ז) "כי לא יעשה אדני יי דבר, כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים."
"אחות אהרן", והלא אחות שניהן היתה? ומה תלמד לומר "אחות אהרן"? אלא לפי שנתן נפשו על אחותו, נקראת אחותו על שמו.
כיוצא בו אתה אומר: (בראשית לד,כה) "ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה". והלא אחות כל השבטים היתה! ומה תלמד לומר "אחי דינה"? אלא לפי שנתנו נפשם עליה, נקראת אחותם על שמם.
כיוצא בו אתה אומר: (במדבר כה,יח) "ועל דבר כזבי בת נשיא מדין אחתם". וכי אחותם היתה? והלא בת ראש אמות בית אב היתה, שנאמר: "ולכהן מדין שבע בנות". ומה תלמד לומר "אחתם"? אלא לפי שנתנה נפשה על אמתה, נקראת אמתה על שמה.
"את התף בידה". וכי מנין להם לישראל תפים ומחולות במדבר? אלא שהצדיקים מבטחים ויודעים, שהמקום עושה נסים וגבורות עם יציאתן ממצרים, והתקינו להם תפים ומחולות.
(שמות טו,כא) "ותען להם מרים: שירו ליי, כי גאה גאה! סוס ורכבו רמה בים!" מגיד הכתוב, שכשם שאמר משה שירה לאנשים, כך אמרה מרים שירה לנשים, שנאמר: (שמות טו,כ) "ותען להם מרים: שירו ליי, כי גאה גאה! סוס ורכבו רמה בים!" חסלת מסכתא דשירה.