א(שמות טו,יב) "נטית ימינך, תבלעמו ארץ."…

(שמות טו,יב) "נטית ימינך, תבלעמו ארץ." "נטית ימינך", מגיד שכל הנפשות בכף מי שאמר והיה העולם, שנאמר: (איוב יב,י) "אשר בידו נפש כל חי, ורוח כל בשר איש." (תהלים לא,ו) "בידך אפקיד רוחי"

ב(תהלים לא,ו) "תבלעמו ארץ." באי זו…

(תהלים לא,ו) "תבלעמו ארץ." באי זו זכות נתנה להם קבורה? בזכות שאמר: (שמות ט,כז) "יי הצדיק, ואני ועמי הרשעים!" אמר להם המקום: אתם צדקתם עליכם את הדין, אף אני לא אקפח לכם שכרכם, ואתן לכם מקום קבורה! שנאמר: "נטית ימינך תבלעמו ארץ."

ג"נטית ימינך, תבלעמו ארץ." מגיד שהים…

"נטית ימינך, תבלעמו ארץ." מגיד שהים זורקן ליבשה, ויבשה לים. אמרה היבשה: מה, אם בשעה שלא קבלתי אלא דמו שלהבל יחידי, נאמר לי: (בראשית ד,יא) "ועתה ארור אתה מן האדמה אשר פצתה את פיה לקחת את דמי אחיך מידך", ועכשו, היאך אני יכלה לקבל דמן שלאוכלוסין הללו? עד שנשבע לה הקדש, שאיני מעמידך בדין, שנאמר: "נטית ימינך, תבלעמו ארץ." ואין ימין אלא שבועה, שנאמר: (ישעיה סב,י) "נשבע יי בימינו".

דדבר אחר: (שמות טו,יב) "נטית ימינך"…

דבר אחר: (שמות טו,יב) "נטית ימינך", מגיד הכתוב, שכשהמקום מטה את ידו, רשעים כלים מן העולם, שנאמר: (צפניה ב,יג) "ויט ידו על צפון, ויאבד את אשור, וישם את נינוה לשממה, ציה כמדבר." (יחזקאל כה,טז) "הנני נוטה ידי על פלשתים, והכרתי את כרתים, והאבדתי את שארית חוף הים." (יחזקאל כה,יג)"ונטתי ידי על אדום, והכרתי ממנה אדם ובהמה".

המושלו משל, למה הדבר דומה? לביצים…

מושלו משל, למה הדבר דומה? לביצים שהן נתונות ביד אדם, שאם יטה ידו מעט, כלן נופלות ומשתברות, שנאמר: (ישעיה לא,ג) "ויי יטה ידו, וכשל עוזר, ונפל עזר, ויחדו כלם יכליון."

ו(שמות טו,יג) ["נחית בחסדך עם זו…

(שמות טו,יג) ["נחית בחסדך עם זו גאלת, נהלת בעזך אל נוה קדשך."] "נחית בחסדך", חסד עשית עמנו, שלא היה בידינו מעשים, שנאמר: (ישעיה סג,ז) "חסדי יי אזכיר, תהלת יי, כעל כל אשר גמלנו יי, ורב טוב לבית ישראל, אשר גמלם כרחמיו וכרב חסדיו." (תהלים פט,ב) "חסדי יי עולם אשירה, לדר ודר אודיע אמונתך בפי." והעולם מתחלתו לא נבנה אלא בחסד, שנאמר: (תהלים פט,ג) "כי אמרתי, עולם חסד יבנה, שמים תכן אמונתך בהם."

ז"עם זו גאלת" . לפי שכל…

"עם זו גאלת". לפי שכל העולם שלך, ואין לך עם אלא ישראל, שנאמר: (ישעיה מג,כא) "עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו", וכן הוא אומר: (שיר השירים ו,י) "ששים המה מלכות, ושמנים פילגשים, ועלמות אין מספר." "ששים המה מלכות", אלו ששים רבוא, "ושמנים פילגשים", אלו מבן עשרים שנה ומעלה, "ועלמות אין מספר", אלו הקטנים שאין להם מנין. אף על פי כן, (שיר השירים ו,ט) "אחת היא יונתי תמתי", שהיא שקולה כנגד הכל.

חכבר היה רבי יושב ודורש, שילדה…

כבר היה רבי יושב ודורש, שילדה אשה במצרים ששים רבוא. נענה תלמיד אחד מלפניו ואמר לו: רבי! וכי מי גדול? העולם או הצדיק? אמר לו: הצדיק! למה? אמר לו: כשילדה יוכבד את משה, היה שקול כנגד כל העולם כלו. וכי היכן מצינו שהוא שקול כנגד הכל? שנאמר (במדבר כו,ד) "כאשר צוה יי את משה ובני ישראל", ואומר (שמות טו,א) "אז ישיר משה ובני ישראל", ואומר (דברים לד,י) "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה".

ט"נהלת בעזך" , בזכות התורה שהן…

"נהלת בעזך", בזכות התורה שהן עתידין לקבל. ואין "עזך" אלא תורה, שנאמר: (תהלים כט,יא) "יי עז לעמו יתן, יי יברך את עמו בשלום!" (תהלים צט,ד) "ועז מלך משפט אהב, אתה כוננת מישרים, משפט וצדקה ביעקב אתה עשית."

ידבר אחר: "נהלת בעזך" , בזכות…

דבר אחר: "נהלת בעזך", בזכות מלכות בית דוד שהן עתידין לקבל. ואין "עזך" אלא מלכות, שנאמר: (תהלים כא,ב) "יי בעזך ישמח מלך, ובישועתך מה יגל מאד." (תהלים כח,י) "יי עז למו, ומעוז ישועות משיחו הוא!" ואומר: (שמואל א ב,י) "ויתן עז למלכו, וירם קרן משיחו."

יא"אל נוה קדשך." בזכות בית המקדש…

"אל נוה קדשך." בזכות בית המקדש שהן עתידין לבנות. ואין 'נוה' אלא בית המקדש, שנאמר: (ירמיה י,כד) "ואת נוהו השמו." [השמו: הפכו לשממה.] (ישעיה לג,כ) "חזה ציון קרית מועדנו, עיניך תראינה ירושלם נוה שאנן, אהל בל יצען בל יסע יתדתיו לנצח, [יצען: יעקר ממקומו.] וכל חבליו בל ינתקו."

יב(שמות טו,יד) ["שמעו עמים, ירגזון; חיל…

(שמות טו,יד) ["שמעו עמים, ירגזון; חיל אחז ישבי פלשת."] "שמעו עמים, ירגזון", כיון ששמעו האמות שהמקום מגביה קרנן שלישראל, ומכניסן לארץ, התחילו מתרגזין. אמר להם המקום: שוטים שבעולם! כמה מלכים מלכו מכם, ולא כעסו ישראל, שנאמר: (בראשית לו,לד) "ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום", וכמה שלטונות שלטו מכם, ולא כעסו ישראל, שנאמר: "אלוף לוטן, אלוף שובל", ועכשו אתם כועסים! אף אני אתן לכם כעס שאין בו רצון, שנאמר: (תהלים צט,א) "יי מלך, ירגזו עמים".

יג"חיל אחז ישבי פלשת." כיון ששמעו…

"חיל אחז ישבי פלשת." כיון ששמעו יושבי פלשת שישראל נכנסין לארץ, אמרו: עכשו הן באין לעורר ערותן שלבני אפרים! [ערות, או ערור: הזכרת צער מיתה.] שנאמר: (דברי הימים א ז,כ-כא) "ובני אפרים שותלח וברד בנו, ותחת בנו ואלעדה בנו ותחת בנו. וזבד בנו ושותלח בנו ועזר ואלעד, והרגום אנשי גת הנולדים בארץ, כי ירדו לקחת את מקניהם." עד מאתים אלף בני אפרים, שנאמר: (תהלים עח,ט) "בני אפרים נושקי רומי קשת הפכו ביום קרב." מפני מה? (תהלים עח,י) על אשר "לא שמרו ברית אלהים, ובתורתו מאנו ללכת." על אשר עברו על הקץ ועל שעברו על השבועה.

ידדבר אחר: אמרו: אין להם דרך…

דבר אחר: אמרו: אין להם דרך מכל מקום אלא עלינו, ועכשו הן באין ובוזזין את נכסינו, ומחריבין את ארצנו!

טו(שמות טו,טו) ["אז נבהלו אלופי אדום,…

(שמות טו,טו) ["אז נבהלו אלופי אדום, אילי מואב, יאחזמו רעד, נמגו כל ישבי כנען."] "אז נבהלו אלופי אדום". אם תאמר שהם באים לירש את ארצם, והלא כבר נאמר: (דברים ב ד,ה) "אתם עברים בגבול אחיכם בני עשו, הישבים בשעיר, וייראו מכם, ונשמרתם מאד. אל תתגרו בם!" הא מה תלמד לומר "אז נבהלו אלופי אדום"? מפני אנינות. [אנינות: צער על הצלחת ישראל.]

טזדבר אחר: אמרו: עכשו הן באין…

דבר אחר: אמרו: עכשו הן באין לעורר מריבה שבין אבינו לאביהם, שנאמר: (בראשית כז,מא) "וישטם עשו את יעקב".

יז"אילי מואב, יאחזמו רעד" . אם…

"אילי מואב, יאחזמו רעד". אם תאמר שהם באים לירש את ארצם, והלא כבר נאמר: (דברים ב,ט) "ויאמר יי אלי: אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה, כי לא אתן לך מארצו ירשה, כי לבני לוט נתתי את ער ירשה." ואומר: (דברים ב,יט) "וקרבת מול בני עמון, אל תצרם ואל תתגר בם, כי לא אתן מארץ בני עמון לך ירשה, כי לבני לוט נתתיה ירשה.". הא מה תלמד לומר "אילי מואב יאחזמו רעד"? מפני אנינות. [אנינות: צער על הצלחת ישראל.]

יחדבר אחר: אמרו: עכשו הם באים…

דבר אחר: אמרו: עכשו הם באים לעורר מריבה שבין אבינו לאביהם, שנאמר: (בראשית יג,ז) "ויהי ריב בין רעי מקנה אברם ובין רעי מקנה לוט, והכנעני והפרזי אז ישב בארץ."

יט"נמגו כל ישבי כנען." כיון ששמעו…

"נמגו כל ישבי כנען." כיון ששמעו יושבי כנען, שאמר המקום למשה: (דברים כ,טז-יז) "רק מערי העמים האלה, אשר יי אלהיך נתן לך נחלה, לא תחיה כל נשמה. כי החרם תחרימם", אמרו: אלו ואלו לא היו מתיראין אלא מפני ממונם ומפני נכסיהם, אבל עלינו, אינן באין אלא לכלותנו ולירש את ארצנו! התחילו להמס, שנאמר "נמגו", ואין נמיגה אלא מסיה, [מסיה: המסה.] שנאמר: (תהלים עה,ד) "נמגים ארץ וכל ישביה".

כ(שמות טו,טז) ["תפל עליהם אימתה ופחד,…

(שמות טו,טז) ["תפל עליהם אימתה ופחד, בגדל זרועך ידמו כאבן, עד יעבר עמך יי, עד יעבר עם זו קנית."] "תפל עליהם אימתה ופחד". "אימתה", על רחוקים, "ופחד", על קרובים. כענין שנאמר: (יהושע ה,א) "ויהי כשמע כל מלכי האמרי אשר בעבר הירדן ימה, וכל מלכי הכנעני אשר על הים, את אשר הוביש יי את מי הירדן מפני בני ישראל עד עברם, וימס לבבם, ולא היה בם עוד רוח מפני בני ישראל." וכן רחב אומרת לשלוחי יהושע: (יהושע ב,י) "כי שמענו את אשר הוביש יי את מי ים סוף מפניכם בצאתכם ממצרים, ואשר עשיתם לשני מלכי האמרי אשר בעבר הירדן, לסיחן ולעוג, אשר החרמתם אותם. ונשמע, וימס לבבנו".

כא"בגדל זרועך ידמו כאבן" . כיון…

"בגדל זרועך ידמו כאבן". כיון שיצאו ישראל מן הים, כנס עמלק את כל אמות העולם, ובא ונלחם עם ישראל. ונתפלל משה באותה שעה, ודממו כלן כאבן. לכך נאמר: (שמות טו,טז) "בגדל זרועך ידמו כאבן".

כבדבר אחר: "בגדל זרועך ידמו כאבן"…

דבר אחר: "בגדל זרועך ידמו כאבן". כיון שנכנסו מרגלים לארץ, כל מי שהיה אומר 'אלו מרגלי ישראל!' היה דומם כאבן.

כגדבר אחר: "בגדל זרועך" . כיון…

דבר אחר: "בגדל זרועך". כיון שעברו ישראל את הירדן, נתקבצו כל מלכי כנען, ובאו ונלחמו עם ישראל, שנאמר: (יהושע יא,א-ה) "ויהי כשמע יבין מלך חצור, וישלח אל יובב מלך מדון, ואל מלך שמרון, ואל מלך אכשף. ואל המלכים אשר מצפון בהר ובערבה נגב כנרות ובשפלה ובנפות דור מים. ויצאו הם וכל מחניהם עמם, עם רב כחול אשר על שפת הים לרב, וסוס ורכב רב מאד. ויועדו כל המלכים האלה". ואומר: (יהושע ט,ב) "ויתקבצו יחדו, להלחם עם יהושע ועם ישראל פה אחד." באותה שעה, התפלל יהושע, ודממו כלן כאבן. לכך נאמר "ידמו כאבן".

כד"עד יעבר עמך, יי" , עד…

"עד יעבר עמך, יי", עד יעבר את הירדן, עד יעבר נחלי ארנון.

כה"עם זו קנית." לפי שכל העולם…

"עם זו קנית." לפי שכל העולם שלך, ואין לך עם אלא ישראל, שנאמר: (ישעיה מג,כא) "עם זו יצרתי לי".

כוארבעה נקראו קנין: ישראל נקראו קנין,…

ארבעה נקראו קנין: ישראל נקראו קנין, שנאמר: (שמות טו,טז) "עם זו קנית." ארץ ישראל נקראת קנין, שנאמר: (בראשית יד,כב) "ויברכהו ויאמר: ברוך אברם לאל עליון, קנה שמים וארץ." בית המקדש נקרא קנין, שנאמר: (תהלים עח,נד) "הר זה קנתה ימינו." התורה נקראת קנין, שנאמר: (משלי ח,כב) "יי קנני ראשית דרכו". יבאו ישראל שנקראו קנין, לארץ ישראל שנקראת קנין, ויבנו בית המקדש שנקרא קנין, בזכות התורה שנקראת קנין! לכך נאמר "עם זו קנית."