מלאכת הניקוד, הפיסוק והביאור נעשית בהדרגה, ובסעיפים האלה היא עדיין בתהליך. בינתיים מובא כאן הנוסח כפי שהוא בספריית אוצריא, בלי ניקוד, עם המפרשים.
(שמות טו,כב) "ויסע משה את ישראל מים סוף, ויצאו אל מדבר שור, וילכו שלשת ימים במדבר, ולא מצאו מים." "ויסע משה". אמר רבי יהושע: זו נסיעה, נסעו ישראל על פי משה, ושאר כל המסעות כלן, לא נסעו אלא על פי הגבורה, שנאמר: (במדבר ט,כג) "על פי יי יחנו, ועל פי יי יסעו." אבל נסיעה זו, לא נסעו אלא על פי משה. לכך נאמר "ויסע משה את ישראל".
רבי אליעזר אומר: על פי הגבורה נסעו, שכן מצינו במקום בשנים ובשלשה, שלא נסעו אלא על פי הגבורה. ומה תלמד לומר "ויסע משה את ישראל"? אלא להודיע שבחן שלישראל, שכיון שאמר להם משה (דברים ב,כד) "קומו סעו", לא אמרו: 'היאך אנו יוצאין במדבר, ואין בידינו מחיה לדרך?' אלא האמינו והלכו אחרי משה. עליהם מפרש בקבלה: (ירמיה ב,ב) "הלך וקראת באזני ירושלם לאמר: כה אמר יי: זכרתי לך חסד נעוריך, אהבת כלולתיך, לכתך אחרי במדבר, בארץ לא זרועה."
וכן מצינו, שחזר מסען לאחוריהם שלשה מסעות, שנאמר: (במדבר לג,ח-י) "ויסעו מפני החירת ויעברו בתוך הים המדברה, וילכו דרך שלשת ימים במדבר אתם, ויחנו במרה. ויסעו ממרה ויבאו אילמה, ובאילם שתים עשרה עינת מים ושבעים תמרים, ויחנו שם. ויסעו מאילם ויחנו על ים סוף." וכן מצינו, שחזרו לכבודו שלאהרן לקבורתו שמונה מסעות, שנאמר: (דברים י,י) "ובני ישראל נסעו מבארת בני יעקן מוסרה, שם מת אהרן ויקבר שם, ויכהן אלעזר בנו תחתיו." וכי במוסרה מת? והלא לא מת אלא בהר ההר, שנאמר: (במדבר לג,לח) "ויעל אהרן הכהן אל הר ההר על פי יי, וימת שם"? ומה תלמד לומר "שם מת אהרן"? אלא מלמד שחזרו לאחוריהם לכבודו שלאהרן לקבורתו שמונה מסעות, שנאמר: (במדבר לג,לא-לז) "ויסעו ממסרות, ויחנו בבני יעקן. ויסעו מבני יעקן, ויחנו בחר הגדגד. ויסעו מחר הגדגד, ויחנו ביטבתה. ויסעו מיטבתה, ויחנו בעברנה. ויסעו מעברנה, ויחנו בעצין גבר. ויסעו מעצין גבר, ויחנו במדבר צן הוא קדש. ויסעו מקדש ויחנו בהר ההר בקצה ארץ אדום."
רבי אליעזר אומר: על פי הגבורה נסעו, שכן מצינו במקום בשנים ובשלשה. ומה תלמד לומר "ויסע משה את ישראל"? אלא מלמד שהסיען משה במקל על כרחן, שכיון שראו בפגרי האנשים שהיו מעבידין בהן בפרך ובעבודה קשה, כלן פגרים מתים מטלין על שפת הים, אמרו: כמדמין אנו שלא נשתיר אדם במצרים! (במדבר יד,ד) "נתנה ראש ונשובה מצרימה!" ונעשה לנו עבודה זרה, ותרד בראשנו ונחזר למצרים! יכל שאמרו? הרי הוא אומר: (נחמיה ט,יז-יח) "וימאנו לשמע, ולא זכרו נפלאתיך אשר עשית עמהם, ויקשו את ערפם, ויתנו ראש לשוב לעבדתם במרים, ואתה, אלוה סליחות, חנון ורחום, ארך אפים ורב חסד, ולא עזבתם. אף כי עשו להם עגל מסכה, ויאמרו: זה אלהיך אשר העלך ממצרים, ויעשו נאצות גדלות."
רבי יהודה בן אלעאי אומר: עבודה זרה עברה בים עם ישראל, והסיעה משה באותה שעה, שנאמר: "ויסע משה את ישראל מים סוף", מדבר שהיה עם ישראל בים סוף, ואי זו זו? זו עבודה זרה. לכך נאמר: (שמות טו,כב) "ויסע משה את ישראל מים סוף".
"ויצאו אל מדבר שור", זה מדבר כוב. [כוב: יש בתנחומא גירסה 'כזב'. מדבר שיש בו מראות תעתועים.] אמרו עליו על מדבר כוב, שהיה שמונה מאות פרסה על שמונה מאות פרסה, כלו מלא נחשים ועקרבים, שנאמר: (דברים ח,טז) "המוליכך במדבר הגדל והנורא, נחש שרף ועקרב, וצמאון אשר אין מים, המוציא לך מים מצור החלמיש." ואומר: (ישעיה ל,ו) "משא בהמות נגב, בארץ צרה וצוקה, [משא בהמות נגב בכתבי יד: משא מדבר נגב.] לביא וליש מהם, אפעה ושרף מעופף", אין אפעה אלא עכס. אמרו שעכס זה רואה צל עוף שהוא פורח באויר, מיד מתחבר, ונושר אברין אברין. [מתחבר: נעשה כמו מכושף.] ואף על פי כן לא אמרו: (ירמיה ב,ו) "איה יי המעלה אתנו מארץ מצרים, המוליך אתנו במדבר, בארץ ערבה ושוחה, בארץ ציה וצלמות". מהו 'צלמות'? מקום צל ועמו מות.
אמר רבי אבא: הדבר הזה הסיח רבנו הגדול: אדם אחד היה בארץ ישראל, והיו קורין אותו מרוטה. פעם אחת, עלה לראש ההר ללקט עצים, וראה את הנחש ישן, והנחש לא ראהו, מיד נשר שער ראשו. ולא צמח בו שער עד יום מותו, והיו קורין אותו 'מרוטה'.
"וילכו שלשת ימים במדבר, ולא מצאו מים." רבי יהושע אומר: כשמועו. רבי אליעזר אומר: והלא המים תחת רגלי ישראל היו, והארץ אינה צפה אלא על המים, שנאמר: (תהלים קלו,ו) "לרקע הארץ על המים"! הא מה תלמד לומר "ולא מצאו מים"? אלא כדי ליגען.
אחרים אומרים: מים שנטלו ישראל בין הגזרים שלמו מהן באותה שעה. [מים שנטלו ישראל בין הגזרים שלמו מהן: מים מתוקים שהומצאו להם כשעברו בין גזרי ים סוף ואספו בכליהם אזלו להם.] הא מה תלמד לומר "ולא מצאו מים"? שאף בכליהם לא מצאו מים. כענין שנאמר: (ירמיה יד,ג) "ואדריהם שלחו צעיריהם למים, באו על גבים, לא מצאו מים, שבו כליהם ריקם".
דורשי רשומות אמרו: "ולא מצאו מים", דברי תורה שנמשלו למים. ומנין שנמשלו למים? שנאמר (ישעיה נה,א) "הוי כל צמא, לכו למים!" לפי שפרשו מדברי תורה שלשת ימים, לכך מרדו. ולפי כך התקינו הזקנים והנביאים, שיהיו קורין בתורה בשבת, בשני ובחמישי. הא כיצד? קורין בשבת, ומפסיקין לאחר שבת, קורין בשני, ומפסיקין בשלישי וברביעי, קורין בחמישי, ומפסיקין בששי.
(שמות טו,כג) ["ויבאו מרתה, ולא יכלו לשתת מים ממרה, כי מרים הם, על כן קרא שמה מרה."] "ויבאו מרתה". רבי יהושע אומר: לשלשה מקומות באו ישראל באותה שעה, שנאמר: (שמות טו,כג) "ויבאו מרתה, ולא יכלו לשתת מים ממרה, כי מרים הם, על כן קרא שמה מרה." רבי אלעזר המודעי אומר: לא באו אלא למקום אחד בלבד.
(שמות טו,כד) "וילנו העם על משה לאמר: מה נשתה?" רבי יהושע אומר: היה להם לישראל להמלך בגדול שבהם תחלה. "לאמר: מה נשתה?" אלא עמדו ואמרו דברי תרעמת על משה. רבי אלעזר המודעי אומר: למדין היו ישראל בדברי תרעמת על משה. [למדין היו: רגילים היו.] ולא על משה בלבד אמרו, אלא על הגבורה. לכך נאמר: "לאמר: מה נשתה?"
(שמות טו,כה) "ויצעק אל יי, ויורהו יי עץ, וישלך אל המים, וימתקו המים; שם שם לו חק ומשפט, ושם נסהו." "ויצעק אל יי", מכן שאין הצדיקין קשין לקבל.
לפי דרכך את למד, שתפלת צדיקים קצרה. מעשה בתלמיד אחד, שעבר לפני רבי אליעזר וקצר בברכותיו. אמרו לו תלמידיו: רבי! ראית פלוני שקצר בברכותיו! והיו אומרים עליו: תלמיד חכמים זה? אמר להם: לא קצר זה יותר ממשה, שנאמר: (במדבר יב,יג) "אל נא רפא נא לה."
שוב מעשה בתלמיד אחד, שעבר לפני רבי אליעזר, והיה מאריך בברכותיו. אמרו לו תלמידיו: רבי! ראית פלוני שהאריך בברכותיו? והיו אומרין עליו: מארכן הוא זה! אמר להם: לא האריך זה יותר ממשה, שנאמר: (דברים ט,כה) "ואתנפל לפני יי את ארבעים היום ואת ארבעים הלילה אשר התנפלתי, כי אמר יי להשמיד אתכם." הרי זה להאריך. שהיה אומר: יש שעה לקצר, ויש שעה להאריך.
"ויורהו יי עץ", רבי יהושע אומר: זה עץ שלערבה. רבי אלעזר המודעי אומר: זה עץ שלזית, שאין לך מר יתר מן הזית. רבי יהושע בן קרחה אומר: זה עץ שלהרדופני. [הרדופני: הרדוף הנחלים, שעליו רעילים.] רבי שמעון בן יוחי אומר: דבר מן התורה הראהו, שנאמר "ויורהו יי עץ". 'ויראהו יי עץ' אינו אומר, אלא "ויורהו", כענין שנאמר: (משלי ד,ד) "וירני, ויאמר לי: יתמך דברי לבך, שמר מצותי וחיה!" רבי נתן אומר: זה עץ קתרוס. [קתרוס. kédros: ארז.] ויש אומרים: עקר תאנה ועקר רמון. דורשי רשומות אומרין: הראהו דברי תורה, שנמשלו לעץ, שנאמר: (משלי ג,יח) "עץ חיים היא למחזיקים בה, ותמכיה מאשר."
רבן שמעון בן גמליאל אומר: בא וראה, כמה מפרשין דרכי המקום מדרכי בשר ודם! [מפרשין: נבדלים, שונים.] בשר ודם, במתוק מרפא את המר, אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אלא במר הוא מרפא את המר. הא כאיזה צד? נותן דבר המחבל לתוך דבר שנתחבל, כדי לעשות בו נס. כיוצא בו אתה אומר: (ישעיה לח,כא) "ויאמר ישעיהו: ישאו דבלת תאנים, וימרחו על השחין, ויחי." [דבלת תאנים: גוש של תאנים מיובשות.] והלא בשר חי, כשאתה נותן עליו דבלת תאנים, מיד הוא נסרח? הא כאיזה צד? נותן דבר המחבל לתוך דבר שנתחבל, כדי לעשות בו נס. כיוצא בו אתה אומר: (מלכים ב ב,כא) "ויצא אל מוצא המים, וישלך שם מלח, ויאמר: כה אמר יי: רפאתי למים האלה, לא יהיה משם עוד מות ומשכלת." והרי המים היפין, כיון שאתה נותן בהם מלח, מיד הם נסרחין! הא כאיזה צד? נותן דבר המחבל לתוך דבר שנתחבל, כדי לעשות בו נס.
"וישלך אל המים". אחרים אומרים: היו ישראל מתחננים ומתגררין לפני אביהן שבשמים, כבן שהוא מתחנן לפני אביו, וכתלמיד שמתגרר לפני רבו. [מתגרר: מסתרע על הארץ ומתחנן.] כך היו ישראל מתחננין ומתגררין לפני אביהן שבשמים, ואומרים לפניו: 'רבוננו! חטאנו לפניך, שנתרעמנו לפניך על המים.' "וימתקו המים", רבי יהושע אומר: מרים נהיו לפי שעה ונמתקו. רבי אלעזר המודעי אומר: מרים היו מתחלתם, שנאמר: "המים", "המים", שני פעמים.
"שם שם לו חק ומשפט", "חק", זה השבת; "ומשפט", זה כבוד אב ואם. דברי רבי יהושע. רבי אלעזר המודעי אומר: "חק", אלו עריות, שנאמר: (ויקרא יח,ל) "לבלתי עשות מחקות התועבת אשר נעשו לפניכם, ולא תטמאו בהם, אני יי אלהיכם." "ומשפט", אלו דיני אנסין, ודיני קנסיות, ודיני חבלות.
"ושם נסהו." שם נשא לו גדלה. דברי רבי יהושע. שנאמר: (מלכים ב כה,כא) "נשא אויל מרדך מלך בבל בשנת מלכו את ראש יהויכין מלך יהודה, ויצא אתו מבית הכלוא." ואומר: (במדבר ד,כב) "נשא את ראש בני גרשון". רבי אלעזר המודעי אומר: והלא הגדלה אינה תלויה אלא בשי"ן, וכן לא כתוב אלא בסמ"ך! ומה תלמד לומר "ושם נסהו"? שם נסה המקום את ישראל.
(שמות טו,כו) ["ויאמר: אם שמוע תשמע לקול יי אלהיך, והישר בעיניו תעשה, והאזנת למצותיו, ושמרת כל חקיו, כל המחלה אשר שמתי במצרים, לא אשים עליך, כי אני יי רפאך."] "ויאמר: אם שמוע תשמע". מכן אמרו: שמע אדם מצוה אחת, משמיעין אותו מצוות הרבה, שנאמר: "אם שמוע תשמע". "לקול יי אלהיך", אלו עשרת הדברות, שנתנו מפה לפה בעשרה קולות. "והישר בעיניו תעשה", אלו אגדות משבחות, הנשמעות באזני כל אדם. "והאזנת למצותיו", אלו גזרות. "ושמרת כל חקיו", אלו הלכות. "כל המחלה אשר שמתי במצרים, לא אשים עליך", הא אם אשים, "כי אני יי רפאך." דברי רבי יהושע.
רבי אלעזר המודעי אומר: "אם שמוע", יכל רשות? תלמד לומר "תשמע", חובה ולא רשות.
דבר אחר: "תשמע", זה הכלל שכל התורה כלה כלולה בו.
"לקול יי אלהיך", מלמד הכתוב, שכל מי שהוא שומע לקול הגבורה, מעלין עליו כאלו עומד ומשמש לפני חי וקים לעולמים.
"והישר בעיניו תעשה", זה משא ומתן. מלמד שכל מי שהוא נושא ונותן באמונה, ורוח הבריות נוחה הימנו, מעלין עליו כאלו קים כל התורה כלה. "והאזנת למצותיו", אלו הלכות. "ושמרת כל חקיו", אלו עריות.
"כל המחלה אשר שמתי במצרים, לא אשים עליך". ומה תלמד לומר "כי אני יי רפאך"? אלא אמר המקום למשה: אמר להם לישראל: דברי תורה שנתתי לכם, חיים הם לכם, שנאמר: (משלי ד,כב) "כי חיים הם למצאיהם", ורפואה היא לכם, שנאמר: (משלי ג,י) "רפאות תהי לשרך, ושקוי לעצמותיך." [שרך: הטבור שלך.]
רבי יצחק אומר: הא אם אין בהם מחלה, מפני מה הם צריכין רפואה? אלא "כל המחלה אשר שמתי במצרים, לא אשים עליך", בעולם הזה, ואם אשים, "כי אני יי רפאך", לעולם הבא.
שמעון בן עזי אומר: "שמוע", ומה תלמד לומר "תשמע"? מכן אמרו: רצה אדם לשמע, משמיעין אותו לאחר זמן, לשכח, משכחין אותו לאחר זמן? תלמד לומר "והיה", מיד היה. הא כאיזה צד? רצה לשמע, משמיעין אותו מיד; לשכח, משכחין אותו מיד.
והוא היה אומר: רוצה אדם לשמע בטובתו, משמיעין אותו בטובתו ושלא בטובתו, לשכח בטובתו, משכחין אותו שלא בטובתו. הרשות נתונה. (משלי ג,לד) "אם ללצים הוא יליץ, ולענוים יתן חן."
אחרים אומרים: (שמות כב,כה) "אם חבל תחבל", אם חבלת חבולה אחת, סוף שחובלין בך חבולות הרבה.