מלאכת הניקוד, הפיסוק והביאור נעשית בהדרגה, ובסעיפים האלה היא עדיין בתהליך. בינתיים מובא כאן הנוסח כפי שהוא בספריית אוצריא, בלי ניקוד, עם המפרשים.
"כי גאה גאה", גאני וגאיתיו: גאני במצרים, שנאמר: (שמות ד,כב) "ואמרת אל פרעה, כה אמר יי: בני בכרי ישראל." אף אני גאיתיו במצרים, שנאמר: (ישעיה ל,כט) "השיר יהיה לכם כליל התקדש חג, ושמחת לבב כהולך בחליל, לבוא בהר יי אל צור ישראל."
דבר אחר: "כי גאה גאה", גאני וגאיתיו: גאני על הים, שנאמר: (שמות יד,יט) "ויסע מלאך האלהים ההלך לפני מחנה ישראל, וילך מאחריהם, ויסע עמוד הענן מפניהם ויעמד מאחריהם." אף אני גאיתיו על הים, ושרתי לפניו שירה, שנאמר: "אשירה ליי, כי גאה גאה".
דבר אחר: "כי גאה גאה". גאה ועתיד להתגאות, שנאמר: (ישעיה ב,יב) "כי יום ליי צבאות על כל גאה ורם, ועל כל נשא ושפל." ואומר: (ישעיה ב,יג-יז) "ועל כל ארזי הלבנון הרמים והנשאים, ועל כל אלוני הבשן. ועל כל ההרים הרמים, ועל כל הגבעות הנשאות. ועל כל מגדל גבה, ועל כל חומה בצורה. ועל כל אניות תרשיש, ועל כל שכיות החמדה. [שכיות החמדה: כלים יפים שחומדים להסתכל בהם.] ושח גבהות האדם, ושפל רום אנשים, ונשגב יי לבדו ביום ההוא." ואומר (ישעיה ב,יח) "והאלילים כליל יחלף."
דבר אחר: "כי גאה גאה", מתגאה הוא על כל המתגאים, שבמה שאמות העולם מתגאים לפניו, בו הוא נפרע מהם. שכן הוא אומר בדור המבול: (איוב כא,י) "שורו עבר ולא יגעל, תפלט פרתו ולא תשכל." (איוב כא,יא-יב) "ישלחו כצאן עויליהם, וילדיהם ירקדון. ישאו כתף וכנור, וישמחו לקול עוגב." מה נאמר שם? (איוב כא,יד-טו) "ויאמרו לאל: סור ממנו! ודעת דרכיך לא חפצנו. מה שדי כי נעבדנו, ומה נועיל כי נפגע בו?" אמרו, לא טפת גשמים היא? אין אנו צריכין לה, אלא: (בראשית ב,ו) "ואד יעלה מן הארץ, והשקה את כל פני האדמה." אמר להם המקום: שוטים שבעולם! בטובה שהשפעתי לכם אתם מתגאים! בה אני נפרע מכם! שנאמר: (בראשית ז,יב) "ויהי הגשם על הארץ, ארבעים יום וארבעים לילה."
רבי יוסה בן דרמסקית אומר: הם נתנו עיניהם, העליונה בתחתונה, כדי לעשות תאותם, והמקום פתח עליהם מעינות מלמעלה ומלמטה כדי לאבדם, שנאמר: (בראשית ז,יא) "ביום הזה נבקעו כל מעינת תהום רבה, וארבת השמים נפתחו."
וכן את מוצא באנשי מגדל, שבדבר שנתגאו לפניו, בו נפרע מהם, שנאמר: (בראשית יא,ד) "ויאמרו: הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים, ונעשה לנו שם, פן נפוץ". ואחריו מה כתוב? (בראשית יא,ח) "ויפץ יי אתם משם על פני כל הארץ ויחדלו לבנת העיר."
וכן את מוצא באנשי סדום, שבמה שנתגאו לפניו, בו נפרע מהם, שנאמר: (איוב כח,ה) "ארץ ממנה יצא לחם, ותחתיה נהפך כמו אש. מקום ספיר אבניה, ועפרת זהב לו." (איוב כח ה,י) "נתיב לא ידעו עיט, ולא שזפתו עין איה." (איוב כח ה,י) "לא הדריכוהו בני שחץ, [בני שחץ: חיות עזות.] לא עדה עליו שחל." [שחל: אריה.] אמרו אנשי סדום: אין אנו צריכין שיבא אדם אצלנו, אלא הרי מזון יוצא מאצלנו, וכסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות יוצא מאצלנו. נשכח את הרגל מבינותינו! אמר להם המקום: שוטים שבעולם! בטובה שהשפעתי לכם אתם מתגאים, ואתם אומרים 'נשכח את הרגל מבינותינו!' אף אני אשכח אתכם מן העולם, שנאמר: (איוב כח,ד) "פרץ נחל מעם גר, הנשכחים מני רגל, דלו מאנוש נעו." ואומר: (איוב יב,ה-ו) "לפיד בוז לעשתות שאנן, נכון למועדי רגל. ישליו אהלים לשדדים, ובטחות למרגיזי אל". מי גרם להם? (איוב יב,ו) "לאשר הביא אלוה בידו." וכן הוא אומר: (יחזקאל טז,מט) "הנה זה היה עון סדם אחותך, גאון שבעת לחם ושלות השקט היה לה", מי גרם להם? (יחזקאל טז,מט) "ויד עני ואביון לא החזיקה". וכן הוא אומר: (בראשית יג,י) "לפני שחת יי את סדם ואת עמרה, כגן יי, כארץ מצרים". ואחריו מה כתוב? (בראשית יט,לג) "ותשקין את אביהן יין בלילה". וכי מאין היה להם יין במערה? אלא שזמן להם המקום יין, כענין שנאמר: (יואל ד,יח) "והיה ביום ההוא, יטפו ההרים עסיס". אם כן זמן המקום למכעיסיו, קל וחמר לעושי רצונו!
וכן את מוצא במצריים, שבמה שנתגאו לפניו, בו נפרע מהם, שנאמר: (שמות יד,ז) "ויקח שש מאות רכב בחור, וכל רכב מצרים, ושלשם על כלו." וכתוב אחריו: (שמות טו,ד) "מרכבת פרעה וחילו ירה בים, ומבחר שלשיו טבעו בים סוף."
וכן את מוצא בסיסרא, שבמה שנתגאה לפניו, בו נפרע ממנו, שנאמר: (שופטים ד,יג) "ויזעק סיסרא את כל רכבו, תשע מאות רכב ברזל, ואת כל העם אשר אתו, מחרשת הגוים אל נחל קישון." מה כתוב אחריו? (שופטים ה,כ) "מן שמים נלחמו, הכוכבים ממסלותם נלחמו עם סיסרא."
וכן את מוצא בשמשון, שבמה שנתגאה לפניו, בו נפרע ממנו, שנאמר: (שופטים יד,ג-ד) "ויאמר שמשון אל אביו: אותה קח לי, כי היא ישרה בעיני. ואביו ואמו לא ידעו כי מיי היא, כי תאנה הוא מבקש מפלשתים, ובעת ההיא פלשתים משלים בישראל." ואחריו מה כתוב? (שופטים טז,כא) "ויאחזוהו פלשתים, וינקרו את עיניו, ויורידו אותו עזתה". רבי יהודה אומר: תחלת קלקולו בעזה היתה, ולכך לא היה ענשו אלא בעזה.
וכן את מוצא באבשלום, במה שנתגאה, בו נפרע ממנו, שנאמר: (שמואל ב יד,כה-כו) "וכאבשלום לא היה איש יפה בכל ישראל להלל מאד, מכף רגלו ועד קדקדו לא היה בו מום. ובגלחו את ראשו, והיה מקץ ימים לימים אשר יגלח, כי כבד עליו, וגלחו, ושקל את שער ראשו מאתים שקלים באבן המלך."
רבי יהודה אומר: נזיר עולם היה, והיה מגלח לשנים עשר חדש, שנאמר: (שמואל ב טו,ז) "ויהי מקץ ארבעים שנה, ויאמר אבשלום אל המלך: אלכה נא ואשלם את נדרי, אשר נדרתי ליי בחברון." אמר: (שמואל ב טו,ח) "כי נדר נדר עבדך בשבתי בגשור בארם, לאמר: אם ישוב ישיבני יי ירושלם, ועבדתי את יי."
רבי יוסה אומר: נזיר ימים היה, והיה מגלח אחת לשלשים יום, שנאמר: (שמואל ב יד,כה) "והיה מקץ ימים לימים אשר יגלח".
רבי אומר: כל ערב שבת היה מגלח, שכן דרך בני מלכים לגלח מערב שבת לערב שבת. מה כתוב אחריו? (שמואל ב יח,ט) "ויקרא אבשלום לפני עבדי דוד, ואבשלום רכב על הפרד, ויבא הפרד תחת שובך האלה הגדולה, ויחזק ראשו באלה, ויתן בין השמים ובין הארץ, והפרד אשר תחתיו עבר."
וכן את מוצא בסנחריב, במה שנתגאה, בו נפרע ממנו, שנאמר: (מלכים ב יט,כג) "ביד מלאכיך חרפת אדני ותאמר: ברב רכבי אני עליתי מרום הרים, ירכתי לבנון, ואכרת קומת ארזיו, מבחור ברשיו, ואבואה מלון קצה, יער כרמלו." ואומר: (מלכים ב יט,כד) "אני קרתי ושתיתי מים זרים, ואחרב בכף פעמי כל יארי מצור." [ואחרב בכף פעמי כל יארי מצור: אייבש בכף רגלי כל נהרות מצרים.] מה הוא אומר? (מלכים ב יט,לה) "ויהי בלילה ההוא, ויצא מלאך יי, ויך במחנה אשור מאה שמונים וחמשה אלף". אמרו: הגדול שבהם היה ממנה על מאה ושמונים וחמשה אלף, והקטן שבהם, אין פחות משני אלפים, שנאמר: (מלכים ב יח,כד) "ואיך תשיב את פני פחת אחד עבדי אדני הקטנים? ותבטח לך על מצרים לרכב ולפרשים!" (מלכים ב יט,כא-כב) "זה הדבר אשר דבר יי עליו: בזה לך, לעגה לך בתולת בת ציון, אחריך ראש הניעה בת ירושלם. את מי חרפת וגדפת, ועל מי הרימות קול ותשא מרום עיניך? על קדוש ישראל." מה הוא אומר? (ישעיה י,לב-לג) "עוד היום בנב לעמד, ינפף ידו הר בת ציון גבעת ירושלם. הנה האדון יי צבאות מסעף פארה במערצה, [מסעף פארה במערצה: כורת את צמרת העץ בגרזן.] ורמי הקומה גדועים והגבהים ישפלו."
וכן את מוצא בנבוכדנצר, במה שנתגאה, בו נפרע ממנו, שנאמר: (ישעיה יד,יג-יד) "ואתה אמרת בלבבך: השמים אעלה! אעלה על במתי עב, אדמה לעליון." מהו אומר אחריו? (ישעיה יד,טו) "אך אל שאול תורד, אל ירכתי בור."
וכן את מוצא בצור, במה שנתגאה, בו נפרע ממנו, שנאמר: (יחזקאל כז,ג-ד) "כה אמר אדני יי: צור, את אמרת: אני כלילת יפי! בלב ימים גבוליך, בניך כללו יפיך." אחריו מהו אומר? (יחזקאל כו,ג) "כה אמר אדני יי: הנני עליך צר, והעליתי עליך גוים רבים, כהעלות הים לגליו."
וכן את מוצא בנגיד צור, שנאמר: (יחזקאל כח,ב) "בן אדם! אמר לנגיד צר: כה אמר אדני יי: יען גבה לבך ותאמר: אל אני! מושב אלהים ישבתי בלב ימים", מהו אומר? (יחזקאל כ,י) "מותי ערלים תמות ביד זרים, כי אני דברתי, נאם אדני יי." הא במה שאמות העולם מתגאין לפניו, בו נפרע מהם, שנאמר "כי גאה גאה".
"סוס ורכבו רמה בים." וכי סוס אחד היה, ורכבו אחד היה? והלא כבר נאמר: (שמות יד,ז) "ויקח שש מאות רכב בחור"? (שמות טו,ד) "מרכבת פרעה וחילו ירה בים, ומבחר שלשיו טבעו בים סוף"! אלא, כשישראל עושין רצונו שלמקום, אין אויביהן עומדין לפניהם אלא כסוס אחד ורוכבו. כיוצא בו אתה אומר: (דברים כ,א) "כי תצא למלחמה על איבך, וראית סוס ורכב". וכי סוס אחד היה, ורכב אחד היה? והלא כבר נאמר (דברים כ,א) "עם רב ממך"? אלא, כשישראל עושין רצונו שלמקום, אין אויביהן עומדין לפניהם אלא כסוס אחד ורוכבו.
"סוס ורכבו", מגיד שהסוס קשור ברוכבו, ורוכבו קשור בסוס, עולים במרום ויורדים לתהום, ואין נפרדים זה מזה. משל לאדם זורק שני כלים לאויר, לא סוף אחד מהם להפרד מחברו? אבל כן, "רמה", "ירה", "רמה", שהיו עולין למרום, "ירה", שהיו יורדים לתהום, ואינן נפרדים זה מזה. סוס ורוכבו יחד.
כתוב אחד אומר "רמה בים", וכתוב אחד אומר (שמות טו,ד) "ירה בים". כיצד יתקימו שני כתובים אלו? "רמה", שהיו עולין למרום, "ירה", שהיו יורדין לתהום.
דבר אחר: "רמה", כיון שראו ישראל שרה שלמלכות נופל, התחילו נותנין שבח, לכך נאמר "רמה".
וכן את מוצא, שאין המקום עתיד להפרע מן המלכיות לעתיד לבא, עד שיפרע משריהן תחלה, שנאמר: (ישעיה כד,כא) "והיה ביום ההוא, יפקד יי על צבא המרום במרום", ואחר כך "ועל מלכי האדמה על האדמה." ואומר (ישעיה יד,יב) "איך נפלת משמים, הילל בן שחר?" ואחר כך "נגדעת לארץ, חולש על גוים." ואומר (ישעיה לד,ה) "כי רותה בשמים חרבי", ואחר כך "הנה על אדום תרד".
"סוס ורכבו", שהיה מביא סוס ורוכבו, ומעמידן בדין. אומר לסוס: למה רצת אחרי בני? והוא אומר: מצרי הריצני על כרחי! שנאמר: (שמות יד,ט) "וירדפו מצרים אחריהם". אומר למצרי: למה רצת אחרי בני? והוא אומר: הסוס הריצני על כרחי! שנאמר: (שמות טו,יט) "כי בא סוס פרעה". מה עשה המקום? מרכיב את האדם על הסוס ודן אותם יחד, שנאמר: (שמות טו,א) "סוס ורכבו רמה בים."
שאל אנטונינוס את רבנו הקדוש: בשעה שאדם מת והגוף כלה, הקדש מעמידו בדין? אמר לו: עד שאת שואלני על הגוף, שהוא טמא, שאלני על הנשמה, שהיא טהורה! מושלו משל, למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שהיה לו פרדס נאה, הושיב בו המלך שומרין שנים, אחד חגר ואחד סומה. אמר לו חגר לסומה: בכורות נאות אני רואה. [בכורות: פירות שהבשילו ראשונים.] אמר לו סומה: וכי רואה אני? אמר לו חגר: וכי יכל אני להלך? רכב חגר על גבי סומה, והלכו ונטלו את הבכורות. לימים בא המלך, וישב עליהן בדין. אמר להן: היכן הן בכורות? אמר לו סומה: וכי רואה אני? אמר לו חגר: וכי יכל אני להלך? המלך פקח היה. מה עשה? הרכיב זה על גבי זה, והיו מהלכין. אמר להן המלך: כך עשיתם ואכלתם! כך הקדש ברוך הוא מביא גוף ונשמה, ומעמידן בדין. אומר לגוף: מפני מה חטאת לפני? אומר לפניו: רבונו שלעולם! מיום שיצאת ממני נשמה, אני משלך כאבן. אומר לנשמה: מפני מה חטאת לפני? אומרת לפניו: רבונו שלעולם! אני שחטאתי? גוף חטא! מיום שיצאתי ממנו, לא טהורה אני לפניך? הקדש מביא נשמה ומכניסה בגוף, ודנן כאחד, שנאמר: (תהלים נ,ד) "יקרא אל השמים מעל", להביא נשמה, "ואל הארץ", להביא את הגוף, ואחר כך "לדין עמו", מדין עמו.
איסי בן שמי אומר: נאמר כן "סוס" סתום, ונאמר להלן "סוס" מפרש, שנאמר: (זכריה יב,ד) "ביום ההוא, נאם יי, אכה כל סוס בתמהון ורכבו בשגעון, ועל בית יהודה אפקח את עיני, וכל סוס העמים אכה בעורון." (זכריה יד,יב) "וזאת תהיה המגפה אשר יגף יי את כל העמים אשר צבאו על ירושלם, המק בשרו והוא עמד על רגליו, [המק: נרקב.] ועיניו תמקנה בחריהן ולשונו תמק בפיהם." (זכריה יד,טו) "וכן תהיה מגפת הסוס הפרד הגמל והחמור, וכל הבהמה אשר יהיה במחנות ההמה כמגפה הזאת." בא מפרש ולמד על הסתום. מה מפרש בחמש מכות, אף סתום בחמש מכות.