(א) ההפך עלי בלהות (איוב ל, טו), אמר רבי חנינא אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, לשעבר הייתי אני מבהלת לאחרים, כמה דאת אמר (אסתר ו, יד): ויבהלו להביא את המן, וכתוב אחד אומר (יחזקאל כו, כא): בלהות אתנך ואינך, ואומר (שמות טו, טו): אז נבהלו אלופי אדום, ועכשיו הפוכה עלי, אמר רבי אחא לחליו של עמוד, שהיתה מתהפכת בתוך הפלטיא, והטיסה בצרור ונסמכה, כך (תהלים פח, ח): עלי סמכה חמתך. תרדף כרוח נדבתי. בני אדם שהם נדיבים וראויין לבא לי גאלה על ידיהם, את מרדפן כרוח. וכעב עברה ישעתי, בני אדם שהם נדיבים וראויים לבא לי ישועה על ידיהם, את מסיטן ומעבירן כעבים, שנאמר: איכה יעיב באפו ה' את בת ציון. וכתיב (דברים ח, כ): כגוים אשר ה' מאביד מפניכם, תאמר מה אלו בכהן ונביא אף אלו בכהן ונביא, ומה אלו בשופר ובתרועה כך אלו בשופר ובתרועה, ומה אלו בארבעה עשר, שנאמר (עזרא ד, ט): דיניא ואפרסתכיא טרפליא אפרסיא ארכויא בבליא שושנכיא דהיא עלמיא, ושאר אמיא די הגלי אסנפר רבא ויקירא, תאמר אף אלו בארבעה עשר, דכתיב (ישעיה יז, ט): ביום ההוא יהיו ערי מעזו כעזובת החרש והאמיר, מהו האמיר רבי פנחס אמר כדאימרי. רבי יהודה ברבי סימון אמר כאמור בתורה, דכתיב: כגוים אשר ה' מאביד מפניכם. תאמר מה אלו בנפילת החומה, דכתיב (יהושע ו, כ): ותפל החומה תחתיה, אף אלו בנפילת חומה, מה אלו בעבים, דכתיב (ירמיה ד, כט): באו בעבים ובכפים, אף אלו בעבים איכה יעיב באפו.
(ב) איכה יעיב באפו ה' את בת ציון. אמר רבי חמא בר רבי חנינא איך חייב ה' ברוגזיה ית בת ציון. אית אתרא דצווחין לחייבא עייבא. רבי שמואל בר נחמני אמר, איך כייב ה' ברוגזיה. אית אתרא דצווחין לכיבא עייבא. ורבנן אמרין איך שיים ה' ברוגזיה ית בת ציון. השליך משמים ארץ תפארת ישראל, רבי הונא ורבי אחא בשם רבי חנינא בריה דרבי אבהו, משל למלך שהיה לו בן, בכה ונתנו על ארכובותיו, בכה ונתנו על זרועותיו, בכה והרכיבו על כתפו, טנף עליו ומיד השליכו לארץ, ולא הות מחותיתיה כמסוקיתיה, מסוקיתיה ציבחר ציבחר, ומחותיתיה כולא חדא. כך (הושע יא, ג): ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועתיו. ואחר כך (הושע י, יא): ארכיב אפרים יחרוש יהודה ישדד לו יעקב. ואחר כך: השליך משמים ארץ תפארת ישראל. דבר אחר, השליך משמים ארץ תפארת ישראל, אמר רבי יהושע ברבי נחמן משל לבני מדינה שעשו עטרה למלך, הקניטוהו וסבלן, הקניטוהו וסבלן, אחר כך אמר להם המלך כלום אתם מקניטין אותי אלא בעבור עטרה שעטרתם לי, הא לכון טרון באפיכון, כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, כלום אתם מקניטין אותי אלא בשביל איקונין של יעקב שחקוקה על כסאי, הא לכון טרון באפיכון, הוי: השליך משמים ארץ וגו'.
(ג) ולא זכר הדם רגליו, אמר רבי חנינא בר יצחק, אין הקדוש ברוך הוא זוכר אותו הדם של בין רגליו של זקן, שנאמר (בראשית יז, כד): ואברהם בן תשעים ותשע שנה בהמלו בשר ערלתו, אמר רבי יודן למלך שתפש את שונאיו והרגן, והיו בני המדינה מפרכסין בדם שונאיו, פעם אחת הקניטוהו ודחפן והוציאן חוץ לפלטין, אמרו אין המלך נזכר לנו אותו הדם שהיינו מפרכסין בדם שונאיו, כך אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, אין את נזכר לנו אותו הדם שבמצרים, שנאמר (שמות יב, ז): ולקחו מן הדם ונתנו על שתי המזוזת ועל המשקוף. דבר אחר, ולא זכר הדם רגליו, אין הדם זה אלא בית המקדש, הדא הוא דכתיב (תהלים צט, ה): רוממו ה' אלהינו והשתחוו להדם רגליו קדוש הוא. ביום אפו, אמר רבי אחא יום אחד היה חרון אפו של הקדוש ברוך הוא, ואלו עשו ישראל תשובה פשרו. (יחזקאל ט, א): ויקרא באזני קול גדול לאמר קרבו פקדות העיר ואיש כלי משחתו בידו, עד היכן חטאו של עגל קים, רבי ברכיה ואמרי לה רבי נחמיה בן אלעזר עד עגליו של ירבעם בן נבט, הדא הוא דכתיב (הושע ז, א): כרפאי לישראל ונגלה עון אפרים ורעות שמרון, אמר הקדוש ברוך הוא באתי לרפאות לישראל מחטאו של עגל, ונגלה רעות שמרון. רבי ישמעאל בר נחמני בשם רבי יוחנן אמר עד חרבן בית המקדש, דכתיב: קרבו פקדות העיר ואיש כלי משחתו בידו, וכתיב (שמות לב, לד): וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם. כתיב (יחזקאל ט, ב): והנה ששה אנשים באים מדרך שער העליון אשר מפנה צפונה ואיש כלי מפצו בידו ואיש אחד בתוכם לבש בדים וקסת הספר במתניו ויבאו ויעמדו אצל מזבח הנחשת. כתיב הכא: והנה ששה, והלא חמש גזרות הן, דכתיב (יחזקאל ט, ה): ולאלה אמר באזני עברו בעיר אחריו והכו אל תחס עינכם ואל תחמלו. וכתיב (יחזקאל ט, ו): זקן בחור ובתולה וטף ונשים תהרגו למשחית, אמר רבי יוחנן למלאך קשה שביניהם אמר, זה גבריאל, שנאמר (יחזקאל ט, ב): ואיש אחד בתוכם לבש בדים וקסת הספר במתניו, שלשה דברים היה אותו מלאך משמש, קסנטור, ספקלטור, וכהן גדול. קסנטור, דכתיב: וקסת הספר במתניו. ספקלטור, שנאמר (ישעיה לד, ב): החרימם נתנם לטבח. וכהן גדול, שנאמר: ואיש אחד בתוכם לבש בדים, וכתיב בכהן (ויקרא טז, ד): כתנת בד קדש ילבש. ואיש כלי מפצו בידו, מאני זייניה, מאני סיתורייתה, ומאני גלותיה. מאני זייניה: ואיש כלי מפצו בידו. ומאני סיתורייתה (ישעיה כז, ט): בשומו כל אבני מזבח כאבני גר מנפצות. ומאני גלותיה, דכתיב (ירמיה נא, כ): מפץ אתה לי כלי מלחמה. וכתיב: ויבאו ויעמדו אצל מזבח הנחשת, רבי יהודה ברבי סימון אמר עד מקום מחיצתו. ורבנן אמרי עומד ומזכיר חטאין של אחז, דכתיב ביה (מלכים ב טז, טו): ומזבח הנחשת יהיה לי לבקר, מהו לבקר, אמר רבי פינחס פסלו ועשאו בעלי מומין, כמה דאת אמר (ויקרא יג, לו): לא יבקר הכהן. (יחזקאל ט, ד): ויאמר ה' אלו עבר בתוך העיר ירושלים, אלו כתיב, אמר רבי שמעון בן לקיש למלאך הקשה שבהן [אמר זה גבריאל]. והתוית תו, רב נחמן אמר אלו בני אדם שקימו את התורה מאל"ף ועד תי"ו. ורבנן אמרי חתוכין ופספס. ורב אמר על שנתנה בכל צד תי"ו, תיהי תיהי ותחי תחי. אמר רבי חנינא בר יצחק תמה זכות אבותיהן. רבי הושעיא שלח ואמר לרבי סימון בשביל שאת שרוי בביתו של קצין מפני מה אין אתה מוכיחן, אמר לו הלואי נהוי מאותן שכתוב בהן הנאנחים והנאנקים, אמר לו והלא מהן התחילה הפרענות, דכתיב (יחזקאל ט, ה): ולאלה אמר באזני, אמר רבי אלעזר לעולם אין הקדוש ברוך הוא מיחד שמו על הרעה אלא על הטובה, הדא הוא דכתיב ולאלה אמר אלהים באזני, אין כתיב כאן, אלא ולאלה אמר באזני עברו בעיר אחריו והכו אל תחס עינכם ואל תחמלו, זקן בחור ובתולה טף ונשים תהרגו למשחית ועל כל איש אשר עליו התו אל תגשו וממקדשי תחלו. והיאך זה, אלא באותה שעה קפצה קטיגוריא לפני כסא הכבוד, אמרה לפניו רבון העולם איזה מהן נהרג על שמך, איזה מהן נפצע מחו על שמך, איזה מהן נתן נפשו על שמך, אמר אין בהם כדי שטר. רבי איבו אמר, אמר הקדוש ברוך הוא יחרב בית המקדש ואל תגע יד בצדיקים. רבי יהודה ברבי סימון אמר הוא והם יש בהם כדי שטר. רבי תנחומא ורבי אבא בשם רבי אבא, מעולם לא אמר הקדוש ברוך הוא דבר טוב וחוזר בו, וכאן חזר בו, הדא הוא דכתיב (יחזקאל ט, ו): וממקדשי תחלו, אל תקרי וממקדשי אלא וממקדשי תחלו. מיד מה כתיב: ויחלו באנשים הזקנים אשר לפני הבית. וכתיב: ויאמר אליהם טמאו את הבית ומלאו את החצרות חללים צאו ויצאו והכו בעיר. וכתיב (יחזקאל ט, ח): ויהי כהכותם ונאשאר אני ואפלה על פני ואזעק [קול גדול] ואמר אהה אדני אלהים המשחית אתה את כל שארית ישראל, ואין שארית אלא צדיקים, לכך בא ואמר: בלע ה' ולא חמל וגו'.
(ד) בלע ה' ולא חמל את כל נאות יעקב, רבי פנחס בשם רבי הושעיא אמר ארבע מאות ושמונים בתי כנסיות היו בירושלים, מנין (ישעיה א, כא): מלאתי משפט, מלתי כתיב, וכל אחד ואחד היה לו בית ספר ובית תלמוד, בית ספר למקרא, ובית תלמוד למשנה. דבר אחר, בלע ה' ולא חמל את כל נאות יעקב, את כל נאותיו של יעקב, כגון רבי ישמעאל, ורבן גמליאל, ורבי ישבב, ורבי יהודה בן בבא, ורבי חוצפית המתורגמן, ורבי יהודה הנחתום, ורבי חנניה בן תרדיון, ורבי עקיבא, ובן עזאי, ורבי טרפון. ואית דמפקין רבי טרפון ומעיילין רבי אלעזר חרסנה. רבי יוחנן הוה דרש שיתין אפין בבלע ה' ולא חמל, ורבי הוה דריש עשרים וארבעה אפין. ולא דרבי יוחנן יתיר על רבי, אלא רבי על ידי שהיה סמוך לחרבן הבית היה נזכר והיה דורש ובוכה ומתנחם. אמר רבי יוחנן רבי היה דורש (במדבר כד, יז): דרך כוכב מיעקב, אל תקרי כוכב אלא כוזב. רבי עקיבא כד הוה חמי ליה להדין בר כוזיבא הוה אמר היינו מלכא משיחא, אמר ליה רבי יוחנן בן תורתא עקיבא יעלו עשבים בלחייך ועדין אינו בא. אמר רבי יוחנן (בראשית כז, כב): הקל קול יעקב, קול אדריאנוס קיסר הרג בביתר שמונים אלף רבוא בני אדם ושמונים אלף תוקעי קרנות היו צרין על ביתר, והיה שם בן כוזיבא, והיו לו מאתים אלף מקטעי אצבע, שלחו לו חכמים עד מתי אתה עושה לישראל בעלי מומין, אמר להם והיאך יבדקו, אמרו לו כל מי שאינו עוקר ארז מלבנון אל יכתב באסטרטיא שלך. והיו לו מאתים אלף מכאן ומכאן, ובשעה שהיו יוצאין למלחמה היו אומרים לא תסעוד ולא תסכיף, הדא הוא דכתיב (תהלים ס, יב): הלא אתה אלהים זנחתנו ולא תצא אלהים בצבאותינו. ומה היה עושה בן כוזיבא, היה מקבל אבני בליסטרא באחד מארכובותיו וזורקן והורג מהן כמה נפשות, ועל זה אמר רבי עקיבא כך. שלש שנים ומחצה הקיף אדריאנוס קיסר לביתר, והיה שם רבי אלעזר המודעי עסוק בשקו ובתעניתו, ובכל יום ויום מתפלל ואומר רבונו של עולם אל תשב בדין היום. ולבסוף נתן דעתו לחזר, אתא חד כותאי ומצאו ואמר לו, אדוני, כל יומין דהדא תרנגולתא מתגעגע בקיטמא לית את כביש לה, אלא המתן לי דאנא עביד לך דתכבשנה יומא דין, מיד עליל ביה בבוביה דמדינתא, ואשכחיה לרבי אלעזר דהוה קאים ומצלי, עבד גרמיה לחיש באודניה דרבי אלעזר המודעי, אזלון ואמרון לבר כוזיבא חביבך רבי אלעזר בעי לאשלמא מדינתא עם אדריאנוס, שלח ואתייה לההוא כותאי אמר ליה מאי אמרת ליה. אמר ליה אין אנא אמר לך, מלכא קטיל ליה לההוא גברא, ואין לית אנא אמר לך את קטיל ליה לההוא גברא, אבל מוטב ליקטליה ההוא גברא לגרמיה ולא תתפרסין מיסטירין דמלכותא. בן כוזיבא סבר בדעתיה דבעי לאשלמא מדינתא, כיון דחסל רבי אלעזר צלותיה שלח ואייתיה, אמר ליה מה אמר לך הדין כותאי. אמר ליה לית אנא ידע מה לחיש לי באודנאי ולא שמעת ליה כלום דאנא בצלותי קאימנא, ולית אנא ידע מה הוה אמר. נתמלא רוגזיה לבן כוזיבא יהב ליה חד בעיטא ברגליה וקטליה, יצתה בת קול ואמרה (זכריה יא, יז): הוי רעי האליל עזבי הצאן חרב על זרועו ועל עין ימינו, אמרה לו אתה סמית זרוען של ישראל וסמית עין ימינן, לפיכך זרעו של אותו האיש יבוש תיבש ועין ימינו כהה תכהה. מיד גרמו עונות ונלכדה ביתר ונהרג בן כוזיבא, ואיתיאו רישיה לגבי אדריאנוס, אמר מאן קטליה לדין, אמר ליה חד גונתאי אנא קטלתיה לדין, אמר ליה זיל ואייתיה לי, אזל ואייתיה ואשכח עכנא כריכא על צואריה, אמר ליה אלו לא אלהיה קטליה לדין מאן הוה יכיל ליה, וקרא עלוי (דברים לב, ל): אם לא כי צורם מכרם. היו הורגים בהם עד ששקע הסוס בדם עד חטמו, והיה הדם מגלגל אבנים של ארבעים סאה והולך בים ארבעה מילין. ואם תאמר שקרובה לים, והלא רחוקה מן הים ארבעה מילין. וכרם גדול היה לו לאדריאנוס שמונה עשר מיל על שמונה עשר מיל, כמן טבריא לצפורי, והקיפו גדר מהרוגי ביתר, ולא גזר עליהם שיקברו עד שעמד מלך אחד וגזר עליהם וקברום. רבי הונא אמר יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה נקבעה הטוב והמטיב, הטוב שלא הסריחו והמטיב שנתנו לקבורה. חמשים ושתים שנה עשתה ביתר אחר חרבן הבית, ולמה נחרבה על שהדליקו נרות לחרבן בית המקדש, ולמה הדליקו, אמרו הבוליוטין שבירושלים היו יושבין באמצע המדינה, וכד הוה סליק חד מנהון לצלאה, אמר ליה בעית לעיבדא בוליוטין, אמר ליה לא. בעית לאיעבדא ארכונטיס, אמר להו לא. אמרי ליה מן בגין דשמענא דאית לך חדא איסיא את בעי מזבנא יתיה לי, אמר ליה לית בדעתי, והוה כותב ומשלח אונותיה לבר ביתיה אין אתי גבר פלוני לא תשבקיניה מיעל לאיסיא דהוא מזבנא לי. והוה אמר ההוא גברא הלואי איתברת רגליה דההוא גברא ולא סליק להדין זויתא, הדא הוא דכתיב (איכה ד, יח): צדו צעדינו, צדיאה אורחא מלהלכא באילין פלטייאתא. קרב קצנו, קיצא דההוא ביתא. מלאו ימינו, יומא דההוא ביתא. אף אינון לא פשת להון טב, דכתיב (משלי יז, ה): שמח לאיד לא ינקה. אמר רבי יוחנן שלש מאות מוחי תינוקות נמצאו על אבן אחת, ושלש מאות קפות של קצוצי תפלין נמצאו בביתר, וכל אחת ואחת מחזקת שלש סאין, וכשאתה בא לחשבון אתה מוצא שלש מאות סאין. אמר רבן גמליאל חמש מאות בתי סופרים היו בביתר, וקטן שבהם לא היה פחות משלש מאות תינוקות, והיו אומרים אם יבואו השונאים עלינו במכתבין הללו אנו יוצאין ודוקרין אותם. וכיון שגרמו העונות ובאו השונאים כרכו כל אחד ואחד בספרו ושרפו אותם ולא נשתייר מהם אלא אני וקרא על עצמו (איכה ג, נא): עיני עוללה לנפשי וגו'. שני אחין היו בכפר חרוכא, ולא הוון שבקין רומאי עבר תמן דלא הוו קטלי יתיה, אמרי כל סמא דמילה ניתי כלילא דאדריאנוס וניתיב בראשו של [אלו] שמעון, דהא רומאי אתון, מן דנפקין פגע בהון חד סבא אמר להון ברייא בסעדיכון מן אלין, אמרו ליה לא נסעוד ולא נסכיף, מיד גרמו עונות ונהרגו, ואייתיאו רישיהון לגבי אדריאנוס, אמר מאן קטיל אילין, אמר ליה חד גונתאי אנא קטילת להון, אמר ליה זיל אייתי לי פיטומייהו, אזל אשכח עכנא כריכא על צואריהון, אמר אילו אלההון דאילין לא קטיל להון מאן הוה יכיל למקטלינון, וקרא עליהון (דברים לב, ל): אם לא כי צורם מכרם. שני ארזים היו בהר המשחה, ותחת אחד מהן היו ארבע חניות של מוכרי טהרות, ומן האחד היו מוציאין ארבעים סאה גוזלות לכל חדש, ומהן היו ישראל מספיקין לקנים. טור שמעון הוה מפיק תלת מאה גרבין, ולמה חרבו, אי תימא מפני הזונות, והלא לא היתה אלא ריבה אחת והוציאוה משם. אמר רבי הונא משום שהיו משחקין בכדור בשבת. עשרת אלפים עירות היו בהר המלך, לרבי אלעזר בן חרסום, היה האלף אחד מהם, וכנגדן היו לו אלף ספינות בים. שלשה עירות היה טימס שלהם עולה לירושלים, כבול, שיחין, ומגדלא. ולמה חרוב, כבול, מפני המחלקת. שיחין, מפני כשפים. מגדלא, מפני הזנות. שלשה עירות היו בדרום והיו מוציאות כפלים כיוצאי מצרים, ואלו הן: כפר ביש, כפר שחלים, כפר דיכרין. כפר ביש, למה נקרא שמה כפר ביש, דלא הות מקבלא אכסניא. כפר שחלים, למה נקרא שמה כפר שחלים, דהוו מרבין בניהון כאילין תחלוסייא. כפר דיכרין, למה נקרא שמה כפר דיכרין, דכל אתתא דהות תמן הות ילדה בנין דיכרין, וכל אתתא דהות בעיא למילד נקבה, הות נפקא לבר מן קרתא והות ילדה נקבה, וכל אתתא אחריתא דהות בעיא למילד בר דכר, הות אתיא תמן והות ילדה זכר. וכדו כד את נצעהון בשתין רבוון דקניי לא נסיין להון. אמר רבי יוחנן קפצה לה ארץ ישראל. רב הונא אמר שלש מאות חניות של מוכרי טהרות היו במגדלא דצבעיא ושלש מאות חניות של אורגי פרוכות היו בכפר נמרה. ורבי ירמיה בשם רבי חיא בר אבא אמר שמונים אחים כהנים היו נשואים לשמונים כהנות אחיות, בלילה אחד תלונהו בחדא גפנא, חוץ מאחים בלא אחיות, חוץ מאחיות בלא אחים, חוץ מלויים וחוץ מישראל. שמונים אלף פרחי כהנה נהרגו על דמו של זכריה. רבי יודן שאל לרבי אחא היכן הרגו את זכריה בעזרת ישראל או בעזרת נשים, אמר לו לא בעזרת ישראל ולא בעזרת נשים, אלא בעזרת כהנים, ולא נהגו בדמו לא כדם צבי ולא כדם איל, תמן כתיב (ויקרא יז, יג): ואיש איש מבית ישראל אשר יצוד ציד חיה וגו' וכסהו בעפר, ברם הכא כתיב (יחזקאל כד, ז): כי דמה בתוכה היה על צחיח סלע שמתהו לא שפכתהו על הארץ לכסות עליו עפר, וכל כך למה, (יחזקאל כד, ח): להעלות חמה לנקם נקם נתתי את דמה על צחיח סלע לבלתי הכסות. שבע עברות עברו ישראל באותו היום, הרגו כהן ונביא ודין, ושפכו דם נקי וחללו את השם וטמאו את העזרה, ושבת ויום הכפורים היה, וכיון שעלה נבוזראדן חזייה לדמיה דזכריה דהוה קא רתיח, אמר להון מאי היא, אמרו ליה דם פרים וכבשים, אייתי פרים וכבשים ולא אידום, אייתי כל מיני דמים ולא אידום, אמר להון אי אמריתו לי מוטב ואי לא אנא מסריקנא לבישרא דהנך אינשי במסריקין דפרזלא ולא אמרו ליה, והשתא דאמר להו הכי אמרו ליה מה נכסי מינך, נבייא כהנא הוה לן והוה מוכיח לן לשום שמיא קבילו, ולא קבלינן מיניה אלא קאימנא עילויה וקטלינן ליה. אמר להון אנא מפייסנא ליה, אייתי סנהדרי גדולה שחט עילויה ולא נח. שחט סנהדרי קטנה עילויה ולא נח. אייתי פרחי כהנה שחט עילויה ולא נח. שחט תינוקות של בית רבן עילויה ולא נח. אמר לו זכריה טובים שבעמך אבדתי רצונך שיאבדו כלם, לאלתר נח. והרהר נבוזראדן הרשע תשובה ואמר, ומה מי שמאבד נפש אחת מישראל כך כתיב בו (בראשית ט, ו): שפך דם האדם באדם דמו ישפך, אותו האיש שאבד נפשות הרבה, על אחת כמה וכמה, מיד נתמלא הקדוש ברוך הוא רחמים ורמז לדם ונבלע במקומו. שמונים אלפים פרחי כהנה בקעו בחילותיו של נבוכדנאצר ובידן מגיני זהב, הלכו להם אצל ישמעאלים והוציאו להם מיני מלוחים ונודות מנפחות, אמרו להם נשתה קדמיי, אמרו להם אכלו קדמיי ולבתר כן אתון שתיין, מן דאכלון הוה נסיב כל חד וחד מינייהו זיקא ויהב ליה בפומיה והוה רוחא עליל בכריסה ובקעה ליה, הדא הוא דכתיב (ישעיה כא, יג): משא בערב ביער בערב תלינו ארחות דדנים, לקראת צמא התיו מים ישבי ארץ תימא בלחמו קדמו נדד. מי נתון ביער הלבנון בערב תלינו, אלא ארחות דדנים, ארחהון דבני דדנייא עבדין כן, וכי כן עבד אבוהון לאבוכון, מה כתיב באבוכון (בראשית כא, יט): ויפקח אלהים את עיניה ותרא באר מים ותלך ותמלא את החמת מים ותשק את הנער, ואתם לא קימתם לקראת צמא התיו מים, וכי מטיבותהון אייתן לגביכון (ישעיה כא, טו): כי מפני חרבות נדדו, מפני חרבו של נבוכדנצר נדדו. מפני חרב נטושה, מפני שלא היו שומרים שמטותיהן כראוי, כמה דאת אמר (שמות כג, יא): והשביעית תשמטנה ונטשתה. ומפני קשת דרוכה, על ידי שלא היו שומרים שבת כראוי, כמה דאת אמר (נחמיה יג, טו): בימים ההמה ראיתי ביהודה דרכים גתות בשבת. ומפני כבד מלחמה, מפני שלא היו נושאין ונותנין במלחמתה של תורה, דכתיב בה (במדבר כא, יד): על כן יאמר בספר מלחמת ה'. דאמר רבי יוחנן מגיבתון ועד אנטיפרס ששים רבוא עירות היו, וקטנה שבהן זו בית שמש, הדא הוא דכתיב (שמואל א ו, יט): ויך באנשי בית שמש וגו', וכדון אפלו מאה קני לית בה. אמר רבי יוחנן משמרתה היתה קטנה במשמרות, והיתה מוציאה שמונים אלף פרחים. כמה פולמסאות עשה אדריאנוס, תרין אמוראין, חד אמר חמשים ושתים, וחד אמר חמשים וארבעה. אמר רבי יוחנן, אשרי מי שראה במפלתה של תרמוד, למה, שהיתה שתפת בשתי חרבנות. רבי יודן אמר בחרבן ראשון העמידה שמונים אלף קשתין, ובשני העמידה ארבעים אלף קשתין. רב הונא אמר בחרבן אחרון הם כראשון.
(ה) הרס בעברתו מבצרי בת יהודה, רבי יודן אמר כל בירה ובירה שהיתה בירושלם לא היתה ראויה להכבש פחות מארבעים יום, רבי פנחס אמר פחות מחמשים יום, וכיון שגרמו עונות הרס בעברתו מבצרי בת יהודה הגיע לארץ. חלל ממלכה ושריה, חלל ממלכה, אלו ישראל, כמה דאת אמר (שמות יט, ו): ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. ושריה אלו שרים של מעלן, את מוצא עד שלא באו השונאים היה ירמיה אומר להם עשו תשובה שלא תלכו בגלות, אמרו לו אם יבאו השונאים מה יכולין לעשות לנו, חד אמר אנא מקיף לה חומת מיא, וחרינא אמר אנא מקיף לה חומת נורא, וחרינא אמר אנא מקיף לה חומת פרזלא, אמר להו הקדוש ברוך הוא בדידי אתון משתמשין, עמד הקדוש ברוך הוא ושנה את שמותם של מלאכים, דעל מיא עבד על נורא ודעל נורא עבד על פרזלא, והיו מזכירין שמותם מלמטה ולא היו עונין להם, הדא הוא דכתיב (ישעיה מג, כח): ואחלל שרי קדש, וכיון שגרמו העונות ובאו השונאים התחילו מזכירין שר פלן איתא עביד לן מיליא פלן, אמר ליה לית בחילי דאנא מירים מינה. דבר אחר, חלל ממלכה ושריה. חלל ממלכה, זה צדקיה מלך יהודה, ושריה, אלו שרים של מעלה.
(ו) גדע בחרי אף כל קרן ישראל. עשר קרנות הן, קרנו של אברהם, קרנו של יצחק, קרנו של יוסף, קרנו של משה, קרנה של תורה, קרנה של כהנה, קרנה של לויה, קרנה של נבואה, קרנו של בית המקדש, קרנו של ישראל. ויש אומרים קרנו של משיח. קרנו של אברהם, שנאמר (ישעיה ה, א): כרם היה לידידי בקרן בן שמן. קרנו של יצחק, שנאמר (בראשית כב, יג): נאחז בסבך בקרניו, קרנו של יוסף, שנאמר (דברים לג, יז): וקרני ראם קרניו. קרנו של משה, דכתיב (שמות לד, כט): כי קרן עור פניו. קרנה של תורה, דכתיב (חבקוק ג, ד): קרנים מידו לו. קרנה של כהנה, דכתיב (תהלים קיב, ט): קרנו תרום בכבוד. קרנה של לויה, שנאמר (דברי הימים א כה, ה): כל אלה בנים להימן חזה המלך בדברי האלהים להרים קרן. קרנה של נבואה, דכתיב (שמואל א ב, א): רמה קרני בה'. קרנו של בית המקדש, דכתיב (תהלים כב, כב): ומקרני רמים עניתני, קרנו של ישראל, שנאמר (תהלים קמח, יד): וירם קרן לעמו. ויש אומרים קרנו של משיח, שנאמר (שמואל א ב, י): ויתן עז למלכו וירם קרן משיחו. וכלן היו נתונות בראשן של ישראל, וכיון שחטאו נטלו מהן, הדא הוא דכתיב: גדע בחרי אף כל קרן ישראל, ונתנו לאמות העולם, הדא הוא דכתיב (דניאל ז, כ): ועל קרניא עשר די בראשה ואחרי די סלקת ונפלה מן קדמה תלת, וכתיב בתריה וקרניא עשר מנה מלכותא עשרה מלכין יקמון ואחרן יקום אחריהן והוא ישנא מן קדמיא ותלתה מלכין יהשפל. וכשישראל עושין תשובה הקדוש ברוך הוא מחזירן למקומם, הדא הוא דכתיב (תהלים עה, יא): וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק, הקרנות שגדע צדיקו של עולם, אימתי הוא מחזירן למקומם, לכשירומם הקדוש ברוך הוא קרן משיחו, דכתיב (שמואל א ב, י): ויתן עז למלכו וירם קרן משיחו. השיב אחור ימינו מפני אויב. רבי עזריה בשם רבי יהודה ברבי סימון אמר כיון שגרמו עונות ונכנסו שונאים בירושלים, נטלו גבוריהם של ישראל וכפתו ידיהון לאחוריהון, אמר הקדוש ברוך הוא (תהלים צא, טו): עמו אנכי בצרה, כתבתי בתורה, ועכשיו בני שרויין בצער ואני ברוח, כביכול השיב אחור ימינו, ולבסוף גלה אותה לדניאל, הדא הוא דכתיב (דניאל יב, יג): ואתה לך לקץ, אמר לו לתן דין וחשבון, אמר לו הקדוש ברוך הוא ותנוח. אמר לו והנחה לעולם, אמר לו ותעמד, אמר לו עם מי, עם הצדיקים או עם הרשעים, אמר לו לגרלך, עם הצדיקים, אמר לו באחרית הימים או באחרית הימין, אמר לו לקץ הימין, אותה ימין שהיא משעבדת קץ נתתי לימיני. גאלתי את בני גאלתי את ימיני, והוא שאמר דוד (תהלים ס, ז): למען יחלצון ידידיך הושיעה ימינך וענני.
(ז) ויבער ביעקב כאש להבה אכלה סביב, אמר רבי שמעון בן לקיש, כשהפרענות באה אין מרגיש בה אלא יעקב, מאי טעמא, ויבער ביעקב כאש להבה. וכשהטובה באה אין מרגיש בה אלא יעקב, הדא הוא דכתיב (תהלים יד, ז): יגל יעקב ישמח ישראל.
(ח) דרך קשתו כאויב, רבי איבו אמר הן לא פלשו אחר מדת הדין אף מדת הדין לא פלשה אחריהם. הם לא פלשו אחר מדת הדין, שנאמר (במדבר יא, א): ויהי העם כמתאננים, מתאננים אין כתיב כאן, אלא כמתאננים, (הושע ה, י): היו שרי יהודה כמסיגי גבול, מסיגי אין כתיב כאן, אלא כמסיגי, (הושע ד, טז): כי כפרה סררה, כי פרה סררה אין כתיב כאן, אלא כפרה סררה, ומדת הדין לא פלשה אחריהם, דרך קשתו אויב אין כתיב כאן, אלא כאויב. דבר אחר, דרך קשתו כאויב, זה פרעה, שנאמר (שמות טו, ט): אמר אויב. נצב ימינו כצר, זה המן, שנאמר (אסתר ז, ו): איש צר ואויב. דבר אחר, דרך קשתו כאויב, זה עשו, דכתיב (יחזקאל לו, ב): יען אמר האויב. ויהרג כל מחמדי עין, רבי תנחום בר ירמיה אמר אלו בנים שהן חביבים על אבותם כגלגל העין שלהם. רבנן אמרי אלו סנהדרין שהן חביבין על ישראל כגלגל העין. באהל בת ציון שפך כאש חמתו, ארבע שפיכות הן לטובה וארבע שפיכות הן לרעה, ארבע שפיכות לטובה, שנאמר (זכריה יב, י): ושפכתי על בית דוד ועל יושב ירושלים רוח חן ותחנונים. (יואל ג, א): והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר וגו' וגם על העבדים ועל השפחות בימים ההמה אשפוך את רוחי. (יחזקאל לט, כט): ולא אסתיר עוד פני מהם אשר שפכתי את רוחי על בית ישראל נאם אדני אלהים. וארבע שפיכות לרעה, שנאמר (ישעיה מב, כה): וישפך עליו חמה אפו. וביחזקאל כתיב (יחזקאל ט, ח): בשפכך את חמתך על ירושלים. וכתיב (איכה ד, יא): כלה ה' את חמתו שפך חרון אפו. והדין: שפך כאש חמתו.
(ט) היה ה' כאויב, אמר רבי איבו הן לא פלשו אחר מדת הדין, אף מדת הדין לא פלשה אחריהם. הם לא פלשו אחר מדת הדין, דכתיב: ויהי העם כמתאננים, מתאננים אין כתיב כאן אלא כמתאננים. היו שרי יהודה כמסיגי גבול, מסיגי אין כתיב כאן, אלא כמסיגי. כי כפרה סררה, פרה סררה אין כתיב כאן, אלא כפרה סררה. אף מדת הדין לא פלשה אחריהם, דכתיב: היה ה' כאויב, היה ה' אויב אין כתיב כאן, אלא כאויב. בלע ישראל בלע כל ארמנותיה, רבי ברכיה בשם רבי חלבו בשם רבי שמואל בר נחמן, לשלשה מקומות גלו ישראל, אחד לפנים מן נהר סמבטיון, דכתיב (ישעיה מט, ט): לאמר לאסורים צאו לאשר בחשך הגלו. אחד חוץ מן נהר סמבטיון, על דרכים ירעו, אלו שירדו עליהם ענן והקיפן. ובכל שפיים מרעיתם, אלו שגלו לדפני אנטוכיא. וירב בבת יהודה תאניה ואניה, סכופים סכיפים.
(י) ויחמס כגן שכו, רבי חמא ברבי חנינא אמר כגנה שנחמס מעינה והלבין ירקה, ורבי שמעון בר נחמני אמר כאדם הראשון, כמה דאת אמר (בראשית ג, כט): ויגרש את האדם וגו'. אמר רבי אבהו שכו כתיב, כיון שגלו ישראל שככה חמתו של הקדוש ברוך הוא. שכח ה' בציון מועד ושבת, אפשר שהקדוש ברוך הוא משכח מועדותיהם ושבתותיהם של ישראל, אלא מועדותיו ושבתותיו של ירבעם בן נבט שבדא להם, הדא הוא דכתיב (מלכים א יב, לג): בחדש אשר בדא מלבו. מלבד כתיב, כמה דאת אמר (ויקרא כג, לח): מלבד שבתת ה'. וינאץ בזעם אפו מלך וכהן, מלך זה צדקיהו, וכהן זה שריה בן מחסיה.
(יא) זנח ה' מזבחו, רבי חגי בשם רבי יצחק אמר, לבני מדינה שערכו שלחנות למלך, הקניטוהו וסבלן. אמר להם המלך כלום אתם מקניטין אותי אלא בשביל שלחן שערכתם לי, הא לכון טרון באפיכון. כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, כלום אתם מכעיסין אותי אלא בשביל קרבנות שהקרבתם לי, הא לכון טרון באפיכון, הדא הוא דכתיב: זנח ה' מזבחו נאר מקדשו. רבי ברכיה ורבי חלבו ורבי איבו בשם רבי שמואל בר נחמני אמר, את מוצא בשעה שנכנסו גוים לבית המקדש נתנו ידיהם תחת ערפיהם, והפכו פניהם כלפי מעלה וחרפו וגדפו, ועשו מסגר של גליאסין שלהן וראשם בארץ, הדא הוא דכתיב: הסגיר ביד אויב חומת ארמנותיה קול נתנו בבית ה' כיום מועד. רבי חנינא ורבי אחא ורבי מיאשה בשם רבי ינאי אמרי, מכח אותו הקול נפלה בבל, דכתיב (ישעיה כא, ט): נפלה נפלה בבל וכל פסילי אלהיה שבר לארץ, רבי ברכיה ורבי חלבו ורבי איבו בשם רבי שמואל בר נחמני אמרי, אף מלכות הזו כן עשתה, הדא הוא דכתיב: קול נתנו בבית ה' כיום מועד. רבי הונא ורבי אחא ורבי מיאשה בשם רבי ינאי אף היא אינה צריכה לפל אלא מכח אותו הקול, הדא הוא דכתיב (ירמיה נ, מו): מקול נתפשה בבל. רבי יהושע בן לוי אמר קול צרות מרגשות ואפלה עולה לכרך גדול של צור, ולמה, שקולו של עשו מקטרג, הדא הוא דכתיב (ישעיה סו, ו): קול שאון מעיר קול מהיכל קול ה' משלם גמול לאיביו.
(יב) חשב ה' להשחית חומת בת ציון, אמר רבי יוחנן לא מן הכרוז, הדא הוא דכתיב (ירמיה לב, לא): כי על אפי וגו', אמר רבי אילם כאדם שהוא עובר במקום מטנף ועוקם את חטמו. נטה קו, יש קו לטובה ויש קו לרעה, לטובה (זכריה א, טז): וקו ינטה על ירושלים, וקו לרעה דין, נטה קו. לא השיב ידו מבלע ויאבל חל וחומה יחדו אמללו, כההוא דאמר רבי הונא בריה דרבי אחא שורא ובר שורא.
(יג) טבעו בארץ שעריה, רבי הונא בשם רבי יוסי אמר שערים חלקו כבוד לארון, לפיכך לא שלט בהם אויב, הדא הוא דכתיב (תהלים כד, ז): שאו שערים ראשיכם, לפיכך טבעו בארץ שעריה אבד ושבר בריחיה. מלכה ושריה בגוים אין תורה. אם יאמר לך אדם יש חכמה בגוים, תאמן, הדא הוא דכתיב (עובדיה א, ח): והאבדתי חכמים מאדום ותבונה מהר עשו. יש תורה בגוים, אל תאמן, דכתיב: מלכה ושריה בגוים אין תורה. נביאיה, אלו נביאי שקר. גם נביאיה, אלו נביאי אמת, אלו ואלו לא מצאו חזון מה'.
(יד) ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון, אמר רבי אלעזר אל תהי פרשת נדרים קלה בעיניך, שעל ידי פרשת נדרים נהרגו סנהדרי גדולה של צדקיהו. לפי כשגלו יכניה מנהו המלך נבוכדנצר על חמשה מלכים, הדא הוא דכתיב (ירמיה כז, ג): ושלחתם אל מלך אדום ואל מלך מואב ואל מלך בני עמון ואל מלך צר ואל מלך צידון ביד מלאכים הבאים ירושלים אל צדקיהו מלך יהודה, והוה עליל ונפיק בלי רשו, יומא חד עליל לגביה ואשכחיה דתליש בשר ארנבא ואכיל כשהוא חי, אמר ליה אישתבע לי דלית את מפרסם לי, ואישתבע ליה. ובמה השביעו, רבי יוסי ברבי חנינא אמר במזבח הפנימי. והוון חמשה מלכין יתבין ומפרתין ליה בנבוכדנצר קדם צדקיהו ואמרי ליה לא יאייא ליה מלכותא לנבוכדנצר אלא לך יאייא מלכותא דאת מזרעו של דוד, אף הוא מפרתיה לנבוכדנצר ואמר אנא חמיתיה דהוה תליש בשר ארנבא ואכיל, שלחון מיד ואמרון ליה למלכא ההוא יהודאה דהוה עליל ונפיק בלי רשו קדמך אמר לן אנא חמיתיה לנבוכדנצר דהוה תליש בשר ארנבא ואכיל, הדא הוא דכתיב (מלכים ב כד, כ): וימרד צדקיהו במלך בבל. מיד בא וישב בדפני של אנטוכיא, ויצאו סנהדרי גדולה לקראתו, כיון שראה אותם שהם כלם בני אדם של צורה, גזר והוציאו להם קתדראות והושיבן, אמר להם דרשו לי את התורה, מיד היו קורין פרשה ופרשה ומתרגמין אותה לפניו, וכיון שהגיעו לפרשת נדרים (במדבר ל, ג): איש כי ידר נדר, אמר להון אי בעי למהדר ביה, יכיל או לאו, אמרו לו ילך אצל חכם ומתיר לו את נדרו. אמר להם דומה אני שאתם התרתם לצדקיה השבועה שנשבע לי, מיד גזר והורידן לארץ, הדא הוא דכתיב: ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון. העלו עפר, התחילו מזכירין זכותו של אברהם, דכתיב (בראשית יח, כז): ואנכי עפר ואפר. חגרו שקים, התחילו מזכירין זכותו של יעקב, דכתיב (בראשית לז, לד): וישם שק במתניו. מה עשו להם קשרו שערן בזנבי סוסיהם והיו מריצין אותם מירושלים ועד לוד, הדא הוא דכתיב: הורידו לארץ ראשן בתולת ירושלים.
(טו) כלו בדמעות עיני, אמר רבי אלעזר סיקוסים ניתן לעין, דמעת הסם, ודמעת החרדל, ודמעת קילורית, ודמעת השחוק יפה מכלן. שלשה דמעות רעות: דמעת העשן, ודמעת הבכיה, ודמעת בית הכסא, ושל תשחרת קשה מכלם. ומעשה באשה אחת שהיה לה בן תשחרת ומת, והיתה בוכה עליו בלילות עד שנשרו ריסי עיניה, אזלת לגבי אסייא אמר לה כחולי מן כחלי ואת מנשמה. נשפך לארץ כבדי, מעשה באיש אחד שהיה לו בן תשחרת ומת, והיה בוכה עליו בלילות, עד דנחת כבדיה, אמר כבר כבדיה דההוא גברא נחת מאן בכי עלוי ולא אהנית כלום.
(יז) מה אעידך מה אדמה לך, כמה נביאים העדתי בכם, רבי ורבי נתן, רבי אמר נביא אחד בבקר ונביא אחד בין הערבים, הדא הוא דכתיב (מלכים ב יז, יג): ויעד ה' בישראל וביהודה ביד כל נביאי כל חזה. רבי נתן אמר שני נביאים בשחרית ושני נביאים בערבית, הדא הוא דכתיב (ירמיה ז, כה): ואשלח לכם את כל עבדי הנביאים יום השכם ושלח, השכם בבקר ושלח בערב. דבר אחר, מה אעידך, רבי יונתן אמר כמה בזות נתתי לכם, בזת מצרים, ובזת הים, ובזת סיחון ועוג, בזת שלשים ואחד מלכים. אמר רבי לוי בערביא צווחין לביזתא, עדיתא. דבר אחר, מה אעידך, כמה ועודין ועדתי בכם, אהל מועד, וגלגל, ושילה, ונב, וגבעון, ובית עולמים שנים. דבר אחר, מה אעידך, רבי אומר כמה קשוטין קשטתי אתכם, אמר רבי יוחנן ששים רבוא מלאכי השרת ירדו עם הקדוש ברוך הוא בסיני ועטרה ביד כל אחד ואחד לעטר כל אחד ואחד מישראל. רבי אבא בר כהנא בשם רבי יוחנן אמר מאה ועשרים רבוא ירדו, אחד מקשטו, ואחד מלבישו עטרה. רבי הונא דצפורי אמר זוני, כמה דאת אמר (איוב יב, יח): מוסר מלכים פתח ויאסר אזור במתניהם, מה אדמה לך, לאיזו אמה דמיתי אתכם, לאיזו אמה גאלתי ביד חזקה והבאתי על אויביה עשר מכות, לאיזו אמה קרעתי הים, והורדתי את המן, והגזתי את השלו, והעליתי להם את הבאר. לאיזו אמה הקפתי ענני כבוד, וקרבתי לפני הר סיני, ונתתי להם תורתי. הבת ירושלים, הבת שיראה ומשלמת לי. מה אשוה לך ואנחמך; רבי יעקב דכפר חנן אמר לכשאשוה לך אנחמך, לכשיגיע אותו היום שכתוב בו (ישעיה ב, יא): ונשגב ה' לבדו, באותה שעה אנחמך. בתולת בת ציון, בנים המצינין במילה, ובתגלחת, ובציצית. כי גדול כים שברך, אמר רבי חולפאי מי שהוא עתיד לרפאות שברו של ים, הוא ירפא לך. אמר רבי אבין מי שאמרתם לו שירה על הים (שמות טו, ב): זה אלי ואנוהו, הוא ירפא לך. רבי יהושע בן לוי אמר ירפא לך נביאיך.
(יח) נביאיך חזו לך שוא ותפל, רבי אלעזר אמר נאמר בנביאי שומרון תפלה, שנאמר (ירמיה כג, יג): ובנביאי שמרון ראיתי תפלה, ונאמר בנביאי ירושלים תפלה, הדא הוא דכתיב שוא ותפל. רבי שמואל בר נחמני אמר נאמר בנביאי ירושלים שערוריה, שנאמר (ירמיה כג, יד): ובנביאי ירושלים ראיתי שערורה, ונאמר בבית ישראל שערוריה, דכתיב (ירמיה יח, יג): שעררת עשתה מאד בתולת ישראל. ולא גלו על עונך להשיב שבותך, דהוו מאסיין מחתין לך על אפוי. ויחזו לך משאות שוא ומדוחים, ומדוחם כתיב.
(יט) ספקו עליך כפים, רבי יוחנן בשם רבי שמעון בר יוחאי אמר, כפה של חשבונות היתה חוץ לירושלים וכל מי שהיה רוצה לחשב היה רץ ומחשב שם, שלא יצא חוץ לירושלים מצטער, לקים מה שנאמר: משוש לכל הארץ, ועכשיו ספקו עליך כפים שרקו ויניעו ראשן על בת ירושלים. כרכי האמות הן אומרים שבחן בפיהם, הדא הוא דכתיב (יחזקאל כז, ג): את אמרת אני כלילת יפי, אבל ירושלים אחרים אומרים שבחה בפיהם, הדא הוא דכתיב: הזאת העיר שיאמרו כלילת יפי. רבי נתן אמר פרקמטוטא סליק לזבנא עמריא, דמך ולא זבן, אמר דין דאתון אמרין משוש לכל הארץ, קרן וזבין, אמר טבאות אמריתו משוש לכל הארץ.
(כא) עשה ה' אשר זמם, רבי אהבה בריה דרבי זעירא אמר, משעה שאמר הקדוש ברוך הוא (ויקרא כו, יח): ואם עד אלה לא תשמעו לי וגו' והלכתי אף אני עמכם בקרי, שמא כך עשה חס ושלום, אלא עשה ה' וגו', פשורי מפשר. רבי יעקב דכפר חנן אמר בזע פרפורין שלו. וישמח עליך אויב, אמר רבי אחא בטובה הוא שמח עמהם, דכתיב (דברים ל, ט): כי ישוב ה' לשוש עליך לטוב כאשר שש על אבתיך, אבל ברעה משמח הוא אחרים, הדא הוא דכתיב: וישמח עליך אויב הרים קרן צריך, ועל זה נאמר: צעק לבם אל ה' חומת בת ציון הורידי וגו'.
(כב) קומי רני בלילה לראש אשמרות, רבי אומר ארבע אשמורות בלילה, וארבע משמרות ביום. העונה אחד מעשרים וארבעה לעת, והעת אחד מעשרים וארבעה לעונה, הרגע אחד מעשרים וארבעה לעת, וכמה הוא רגע, רבי ברכיה בשם רבי חלבו אמר כדי לאמרו. ורבנן אמרי כהרף עין. ושמואל אמר אחד מחמשת רבוא וששת אלפים וחמש מאות וארבעים ושמונה לשעה, זה הוא רגע. רבי נתן אמר שלש אשמורות בלילה. רבי זריקא ורבי אמי בשם רבי שמעון בן לקיש אמר כתוב אחד אומר (תהלים קיט, סב): חצות לילה אקום להודות לך, וכתוב אחד אומר (תהלים קיט, קמח): קדמו עיני אשמרות, כיצד יתקימו שני כתובים, רבי חזקיה ואמרי לה רבי זריקא ורבי אמי, חד אמר טעמיה דרבי, וחד אמר טעמיה דרבי נתן, מאן דאמר טעמא דרבי, הא ניחא. מאן דאמר טעמא דרבי נתן (שופטים ז, יט): ראש אשמרת התיכונה. ורבי נתן מה מקים חצות לילה, אלא פעמים חצות לילה, ופעמים קדמו עיני אשמרות. ואיך עבידא, בשעה שדוד אוכל סעודת עצמו אוכל עד תשע שעות וישן עד ראש אשמרת התיכונה ועומד ועוסק בתורה, ובשעה שדוד אוכל סעודת מלכים, אוכל עד הערב וישן עד חצות, ועומד ועוסק בתורה מחצות לילה ולמטה, בין כך ובין כך לא היה השחר בא ודוד ישן, והוא שאמר דוד (תהלים נז, ט): עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר, איתער יקרי מן קדם יקריה דבוראי, יקרי לית כלום קדם יקריה דבוראי. אעירה שחר אנא מעורר שחרא ולית שחרא מעורר לי. רבי פנחס בשם רבי אלעזר בר מנחם אמר כנור היה נתון תחת מראשותיו והיה עומד ומנגן בו בלילה. אמר רבי לוי כנור תלוי למעלה ממטתו של דוד וכיון שהגיע חצות לילה רוח צפונית מנשבת בו והיה מנגן מאליו, הדא הוא דכתיב (מלכים ב ג, טו): והיה כנגן המנגן, והיה כנגן במנגן אין כתיב כאן אלא והיה כנגן המנגן, הכנור מאליו היה מנגן, וכשהיה דוד שומע קולו היה עומד ועוסק בתורה, וכיון שהיו ישראל שומעים קולו של דוד עוסק בתורה היו אומרים ומה דוד מלך ישראל עוסק בתורה אנו על אחת כמה וכמה, מיד היו עוסקין בתורה. ומה מקים רבי קריה דרבי נתן, אמר רבי הונא סופו של שניה וראשה של שלישית שמתוכות הלילה. אמר לו רבי מני אלו נאמר תיכונות יאות הות, הא לא נאמר אלא תיכונה, קדמייתא לא מיתחשבה, דעד כדו לא אתא עידן.
(כג) ראה ה' והביטה, מעשה בדואג בן יוסף שמת והניח בן קטן לאמו, והיתה ממדדת אותו בטפחים ונותנת משקלו זהב לשמים בכל שנה ושנה, וכיון שהקיפה מצודה לירושלים, טבחתו אמו בידיה ואכלתו, והיה ירמיה מקונן לפני המקום ואומר למי עוללת כה אם תאכלנה נשים פרים עללי טפחים, ורוח הקדש משיבתו: אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא, זה זכריה בן יהוידע.
(כד) שכבו לארץ חוצות וגו', כתיב (ירמיה ו, יא): ואת חמת ה' מלאתי נלאיתי הכיל שפך על עולל בחוץ ועל סוד בחורים יחדו כי גם איש עם אשה ילכדו זקן עם מלא ימים. לפיכך שכבו לארץ חוצות.
(כה) תקרא כיום מועד מגורי מסביב, מהו מגורי, מגו ביתאי. אמר רבי אלעזר ברבי מרינוס בני אדם שעשו קוסי פרפיראן שלי דאתי עלי. ולא היה ביום אף ה' פליט ושריד, תני רבי חיא כנגד בנים ובנות שיהיו לך, יהיה החטא מאבדן. אשר טפחתי ורביתי, אין כתיב כאן, אלא: אשר טפחתי ורביתי איבי כלם. סליק אלפא ביתא תניינא