(א) איכה ישבה, שלשה נתנבאו בלשון איכה, משה, ישעיה, וירמיה. משה אמר (דברים א, יב): איכה אשא לבדי וגו'. ישעיה אמר (ישעיה א, כא): איכה היתה לזונה. ירמיה אמר: איכה ישבה בדד, אמר רבי לוי משל למטרונה שהיו לה שלשה שושבינין, אחד ראה אותה בשלותה, ואחד ראה אותה בפחזותה, ואחד ראה אותה בנוולה. כך, משה ראה את ישראל בכבודם ושלותם ואמר: איכה אשא לבדי טרחכם. ישעיה ראה אותם בפחזותם, ואמר: איכה היתה לזונה. ירמיה ראה אותם בנוולם, ואמר: איכה ישבה. שאלו את בן עזאי אמרו לו רבנו דרש לנו דבר אחד ממגלת קינות, אמר להם לא גלו ישראל עד שכפרו ביחידו של עולם, ובמילה שנתנה לעשרים דורות, ובעשרת הדברות, ובחמשה ספרי תורה, מנין איכ"ה. אמר רבי לוי לא גלו ישראל עד שכפרו בשלשים ושש כרתות שבתורה, ובעשרת הדברות, מנין איכ"ה ישבה בדד. רבי ברכיה בשם רבי אבדימי דמן חיפה, למלך שהיה לו בן, בזמן שעושה רצונו של אביו, היה מלבישו בגדי מילתין, ובזמן שאינו עושה רצונו, מלבישו בגדי בדד. כך ישראל, כל זמן שהיו עושין רצונו של הקדוש ברוך הוא, כתיב (יחזקאל טז, י): ואלבשך רקמה, רבי סימא אמר פורפירא תרגם אונקלוס אפקלטורין פליקטא. ובזמן שאין עושין רצונו של הקדוש ברוך הוא, מלבישן בגדי בדדין, הדא הוא דכתיב: איכה ישבה בדד. אמר רב נחמן אמר שמואל משום רבי יהושע בן לוי, קרא הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת, אמר להם מלך בשר ודם כשמת לו מת והוא מתאבל, מה דרכו לעשות, אמרו לו תולה שק על פתחו. אמר להם אף אני כך אני עושה, הדא הוא דכתיב (ישעיה נ, ג): אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם. מלך בשר ודם מה דרכו לעשות, אמרו לו מכבה את הפנסין, אמר להם כך אני עושה, שנאמר (יואל ד, טו): שמש וירח קדרו וכוכבים אספו נגהם. מלך בשר ודם מה דרכו לעשות, כופה את המטות. כך אני עושה, שנאמר (דניאל ז, ט): עד די כרסון רמיו ועתיק יומין יתב, כביכול שהיו הפוכין. מלך בשר ודם מה דרכו לעשות, הולך יחף, כך אני עושה, שנאמר (נחום א, ג): ה' בסופה ובסערה דרכו וענן אבק רגליו. מלך בשר ודם מה דרכו לעשות, מבזע פורפירא שלו. כך אני עושה, דכתיב (איכה ב, יז): עשה ה' אשר זמם בצע אמרתו. רבי יעקב דכפר חנן מפרש ליה מהו בצע אמרתו, מבזע פורפירא שלו. מלך בשר ודם מה דרכו לעשות, יושב ודומם, כך אני עושה, שנאמר (איכה ג, כח): ישב בדד וידם. מלך בשר ודם אבל, מה דרכו לעשות, יושב ובוכה, כך אני עושה, דכתיב (ישעיה כב, יב): ויקרא ה' אלהים צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד ולקרחה, דבר אחר, איכה, אמר להם ירמיה, מה ראיתם בעבודת כוכבים שאתם להוטין אחריה, אלו היה לה פה למיסב ולמיתב, היינו אומרין כך, אלא נאמר דידה ונאמר דיליה, נאמר דידה (ירמיה י, ב): כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמדו ומאתות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה. ונאמר דיליה (ירמיה י, יא): כדנה תאמרון להום אלהיא די שמיא וארקא וגו', (ירמיה י, טז): לא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא וישראל שבט נחלתו ה' צבאות שמו. רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר אין לשון איכה אלא לשון תוכחה, הדא מה דאת אמר (ירמיה ח, ח): איכה תאמרו חכמים אנחנו ותורת ה' אתנו וגו'. ורבי נחמיה אומר אין לשון איכה אלא קינה, הדא מה דאת אמר (בראשית ג, ט): ויקרא ה' אלהים אל האדם ויאמר לו איכה, אוי לכה. ואימתי נאמרה מגלת קינות, רבי יהודה אומר בימי יהויקים נאמרה, אמר לו רבי נחמיה וכי בוכין על המת עד שלא ימות, אלא אימתי נאמרה אחר חרבן הבית, הרי פתרונו: איכה ישבה בדד.
(ב) העיר רבתי עם, תני רבי שמואל, עשרים וארבע פלטיות היו בירושלים, וכל פלטיה ופלטיה עשרין וארבעה מבואות, וכל מבוי ומבוי עשרין וארבעה שוקים, ועל כל שוק ושוק עשרים וארבעה שקקים, ועל כל שקק ושקק עשרים וארבעה חצרות, ועל כל חצר וחצר עשרים וארבעה בתים, וכל חצר וחצר היתה מוציאה עם כפלים כיוצאי מצרים. תדע לך שכך הוא, אמר רבי אלעזר עובדא הוה בחד שיירא דהוה סליק לירושלם וטען מאוון גמלין טעונין פלפלין, עבר להדי צור אשכח חד חייט דיתיב על פילי דמדינתא, אמר ליה מה את טעין אמר ליה פלפלין, אמר ליה לא יהבת לי לוקטא לוקטא, אמר ליה לא. אמר ליה לית לך מזבן אלא במדינתא אוחרי. כיון דמטא בירושלים אשכח חד חייט דיתיב על תרע פילי, אמר ליה מה את טעין, אמר ליה קטע קטעך, אשכחיה חייט אוחרן, אמר ליה מה את טעין, אמר ליה תפור תפירך. אמר ליה אימא לי אין יכילנא מזבין להון מוטב, ואי לא אנא מייתינא לך בר נש דזבין כלהון, אמר ליה ומה את טעין, אמר ליה פלפלין, נסביה ויהביה בחדא דרא ואחמין ליה כוריתא דדינרין אמר ליה חמי הדא מוניטא אי נפיק בארעך וסב מנהון. לצפרא נפק לטיילא בשוקא אשכחיה חד מן רחמוי דיליה, אמר ליה מה את טעין, אמר ליה פלפלין, אמר ליה לית לך דיהבת לי במאה דינרין דאית לי אריסטוון יומא דין, אמר כבר זבינית ליה לגבי פלן. אזל איהו לגביה, אמר ליה אית לך פלפלין דזבנת, תיהב לי קליל דאית לי אריסטוון. אמר ליה מאי אימא לך, כבר זבינית יתהון לחד חייט, אלא אימא אנא ליה והוא יהיב לך. אזל ואשכחינון לההוא דיראתא, דאיטם קמייתא נסבון מן אונקא, דאיטם תנייתאי נסבון מן פלג אונקא, דאיטם תליתאי לא ארגשון כלל, לקים מה שנאמר העיר רבתי עם. מבקש אתה לידע כמה אכלוסין היו בירושלים, מן כהניא את ידע, רבי יהושע דסכנין בשם רבי יהושע בן לוי לכרי שהיה עומד בסדקי והיו הכל באין לשערו ולא יכלו, היה שם פקח אחד אמר להם אתם מבקשין לשערו מתרומתו אתם עומדים עליו, כך מבקש אתה לידע כמה אכלוסין היו בירושלים מכהניא את ידע, הדא הוא דכתיב (מלכים א ח, סג): ויזבח שלמה את זבח השלמים אשר זבח לה' בקר עשרים ושנים אלף וצאן מאה ועשרים אלף. ותנינן פר קרב בעשרים וארבעה, ואיל באחד עשר. הדא דאת אמר בבנין הראשון, אבל בבנין השני, פעם אחת בקש אגריפס המלך לידע כמה מנין אכלוסין שבירושלים, אמר להם לכהנים הפרישו לי כליא אחת מכל פסח ופסח, הפרישו לו שש מאות אלף זוגות של כליות, כפלים כיוצאי מצרים, ואין לך כל פסח ופסח שלא היו עליו מנויין יותר מעשרה. תני רבי חיא אפלו ארבעים ואפלו חמשים. בר קפרא אמר אפלו מאה, חוץ ממי שהיה טמא או בדרך רחוקה. פעם אחת נכנסו להר הבית ולא היה מחזיקן, והיה שם זקן אחד, רמסוהו, ואותו הפסח היו קורין פסח מעוכן, על שם שמעכו את הזקן. כיצד היו ישראל פרין ורבין, היה אדם משיא בנו בן שתים עשרה שנה אשה שהיא ראויה לילד, והיה חוזר ומשיא בן בנו בן שתים עשרה שנה, לא היה מגיע לעשרים ושש שנים עד שהוא רואה בנים לבניו, לקים מה שנאמר (תהלים קכח, ו): וראה בנים לבניך שלום על ישראל.
(ג) היתה כאלמנה, אמר רבי אבא בר כהנא הם לא פלשו אחר מדת הדין, והיא לא פלשה אחריהם. הם לא פלשו אחר מדת הדין, שנאמר (במדבר יא, א): ויהי העם כמתאננים, מתאננים אין כתיב כאן, אלא כמתאננים. (הושע ה, י): היו שרי יהודה כמסיגי גבול, מסיגי אין כתיב כאן, אלא כמסיגי. (הושע ד, טז): כי כפרה סררה, כי פרה אין כתיב כאן, אלא כפרה סררה, ומדת הדין לא פלשה אחריהם, היתה כאלמנה, היתה אלמנה אין כתיב כאן, אלא כאלמנה, כאשה שהלך בעלה למדינת הים ודעתו לחזר אליה. (איכה ב, ד): דרך קשתו כאויב, אויב אין כתיב כאן, אלא כאויב. היה ה' כאויב, אויב אין כתיב כאן, אלא כאויב. דבר אחר, היתה כאלמנה, רבי חמא בר עוקבא ורבנן, רבי חמא בר עוקבא אמר לאלמנה שהיתה תובעת מזונותיה ולא היתה תובעת כתבתה. ורבנן אמרין למלך שכעס על מטרונה וכתב לה גטה ועמד וחטפו ממנה, וכל זמן שהיתה מבקשת לנשא לאחר היה אומר לה היכן גטך, וכל זמן שהיתה תובעת מזונותיה היה אומר לה ולא כבר גרשתיך, כך כל זמן שישראל מבקשים לעבד עבודת כוכבים היה אומר להם הקדוש ברוך הוא (ישעיה נ, א): אי זה ספר כריתות אמכם, וכל זמן שמבקשים לעשות להם נסים כבתחלה, אומר להם הקדוש ברוך הוא כבר גרשתי אתכם, הדא הוא דכתיב (ירמיה ג, ח): שלחתיה ואתן את ספר כריתתיה אליה. דבר אחר, היתה כאלמנה, רבי עקיבא ורבנן, רבי עקיבא אומר אלמנה, ואתה אומר כאלמנה, אלא אלמנה מעשרת השבטים ולא משבט יהודה ובנימין. ורבנן אמרין אלמנה מאלו ומאלו, ולא מהקדוש ברוך הוא, שנאמר (ירמיה נא, ה): כי לא אלמן ישראל ויהודה מאלהיו.
(ד) רבתי בגוים, והלא כבר נאמר רבתי עם, ומה תלמוד לומר רבתי בגוים, אלא רבתי בדעות. רבי הונא בשם רבי יוסי בכל מקום שהיה אחד מבני ירושלים הולך למדינה, היו מציעין לו קתדרא לישב עליה, בשביל לשמע חכמתו. חד מירושלים אזל למדינתא, ארע זימניה למימת, אייתי מרי דביתא ואפקיד בידיה מדיליה, ואמר ליה אין הוא אתי ברי מן ירושלים ויעביד לך תלת מילין דחכמתא הב ליה מה דלי, ואין לא, לא תהיב ליה מה דלי, ועבדין ביניהון דלא להוי חד מנהון מחמי ביתא דחבריה לגבי אכסנאי, נח נפשיה ואיתפטר לבית עלמין. לבתר יומין אתא בריה, כיון דמטא בתרע פילי דההיא מדינתא חמא חד טעין מובלא דקיסין, אמר ליה מזבן את מובלא דקיסין, אמר ליה אין, סב לי טימיתהון ואוביל יתהון גבי פלן, נסב טימיסהון ואוביל יתהון גבי פלן. הוה אזל הוא והוא אזיל בתריה עד דמטא גבי דרתיה, אמר ליה אי פלן תא סב מובלא דקיסין, אמר ליה ומי מובלא דקיסין אמרי לך דתיתי לי, אמר ליה אין דלא אמרת לי את אלא הדין בר נש דאתי בתראי ליה הינון. לאלתר אפתח ליה ביתיה ונכנס ויהבו שלמא דין לדין, הא מילא חדא. אמר ליה מאן את, אמר ליה אנא הוא בריה דההוא גברא דמית גבך, אעליה ועבד ליה מגיס, והוה לההוא גברא תרין בנין ותרתין בנאתן, כד מטא ענתיה דארסטוון אייתי קומיה בסעודתא חמשה פריגין בתבשילא, כמה דשרו למיכל, אמר ליה סב ופלג, אמר ליה לא היא דידי, אמר ליה אנא צבי דתיסב ותפלג, נסב ופלג, ויהיב פריגא בין גברא ואתתיה, ונסב פריגא תנייתא ויהיב בין תרי גברי דהן תרין בנוי, נסב תליתאה ויהב בין תרתין בנתיה, נסב תרין פריגין ויהב קומיה דידיה. אכלון ולא אמרו ליה ולא מידי, הא מלתא תניינא. לעידן רמשא אייתי תרנגולא פטימתא בסעודתא, אמר ליה סב פלג, אמר ליה לא היא דידי, אמר ליה סב פלג ברעותי. נסב ופלג ויהב רישא קומיה גברא, נסב בני מעיה ויהב קדם אתתיה, נסב תרין אטמאתא ויהב לתרין בנוהי, נסב תרין גפוי ויהב לתרתין בנתיה, נסב גופא כולא ויהב קמיה דידיה, הא מלא תליתאה. אמר הכדין פלגין באתריכון, פלגות זימנא קמא ולא אמרית לך ולא מידי, והאידנא את עביד כדין. אמר ליה לאו אמרית לך דלאו דידי הוא, ואף על גב דפלגית יאות פלגית. זמנא קמא חמשה פריגין איתת בסעודתא, את ואיתתך ופריגא הא תלתא, תרין בנך ופריגא הא תלתא, תרתין בנתך ופריגא הא תלתא, ואנא ותרתין פריגין הא תלתא, נסבית מידי מן חולקכון. האידנא איתת תרנגולתא, נסבית רישא ויהבת לך, דאת רישא דביתא, נסבית בני מעיה ויהבית קדם איתתך, דמינה יפקון בניא מן מעיא, נסבית תרין אטמאתא ויהבית לתרין בנך, דאינון עמודייא דביתא, נסבית תרין גפייא ויהבית קדם בנתך, דלמחר יפקון ויפרחון מן ביתך ויזלון לון לבעליהון, נסבית אנא הדין אילפא, באילפא אתינא באילפא אנא אזיל, וקום והב מדלי דאפקד אבא גבך ואיזיל לאלתר, יהב ליה מה דיליה ואזיל ליה לשלם, לקים מה שנאמר רבתי בגוים, רבתי בדעות. ארבעה מירושלים אתו לאתינא איתקבלון גבי חד בר נש, לרמשא עבד לון ארסטוון, מן דאכלון ושתון אתקין להון ארבעה ערסאתא, וחדא מנהון פחיתא וסמיכא אגב חברתא. מן דקמו להון למידמך, אמר שמעית דבני ירושלים חכימין אינון סגין, אשמע מילא מנהון מה דיימרון, על ודמך לגוא מנהון. קם בלילה ההוא דהוה דמיך על ערסא פחיתא ואמר לון מה אתון סבירין על ערסא אנא דמיך, לית אנא דמיך אלא אארעא ואנא תלי. אמר לון חורן אף בשרא דאכלינן ברמשא טעם כלבא הוה ביה. אמר לון חורן אף חמרא דשתינן ברמשא טעם קברא הוה ליה. אמר לון חורן ועל אילין אתון תמהין אף גברא דהוא מריה דבייתא לית הוא בריה דאבוה. כיון דשמע גברא מיליא, אמר חד קושטא ותלת שקרא. קם ואזל מצפרא לגבי טבחא, אמר ליה הב לי מבשרא דיהבת לי ברמשא. אמר ליה לית לי. אמר ליה ומה הוא עסקיה, אמר ליה חדא אימרא הוה לן והוה ינקא, ומיתה אימה, והוה לן חדא כלבתא והוה אימרא יניק מנה, ברמשא אצטמטמינן לבשרא ואתית בעי, ולא הות לן חורי, ויהבינן לך מינה. אמר תרין קושטא ותרין שקרא. אזל גבי קפילא אמר ליה הב לי מן ההוא חמרא דיהבת לי ברמשא. אמר ליה לית לי. אמר ליה ומה הוה עסקיה. אמר ליה חד גופנא הוה לן והוה נציבא על קבריה דאבונן, ועצריה ויהביניה בקופון ואצטמטימתון לחמרא ואתית בעי, ולא הוה לן, ויהבינן לך מיניה. אמר תלת קושטא וחד שקרא. אזל לגבה דאמיה ואמר לה בריה דמאן אנא, אמרה ליה בני בריה דאבוך, אמר לה אמרי לי קושטא בריה דמאן אנא ואין לא אנא קטע ראשך. אמרה ליה ברי אבוך לא הוה מוליד, ודחלית דלא יסבון מדלי קריבוהי, בישי עבדית דאזלית וזנית ואייתיתי יתך לכל עותרא ומדלא הדין. אמר לה מה אנן חמיין הכא, ייתון בני ירושלים ועבדון לן ממזרין, תו נעביד בינינן דלא נקבל חד מנהון.
(ה) חד מירושלים אזל גבי תגרא באתינס, אתא איתקבל בחנות, אשכח בני נשי שרון יתבין ושתיין חמרא, מדאכל ושתה בעי מדמוך תמן, אמרין ליה עבדין בינן דלא נקבל בר נש אכסנאי אלא עד דקפץ תלת קפיצין. אמר לון ומי אנא ידע איך אתון קפיצין אלא קום עביד קודמוי ואעבד אנא בתרך כותך, קם חד מנהון וקפץ ואישתכח במצעי דחנות, וקפץ אוחרן אישתכח על תרעא פומא דחנותא, קפץ אוחרן ואישתכח לברא, קם וטרד תרעא באפיהון, אמר לון חייכון מה דבעיתו למעבד לי עבדית לכון.
(ו) חד מאתינס אתא לירושלים אשכח חד ינוקא יהב ליה פריטין ואמר ליה זיל ואייתי לן תאינין ועינבין. אמר ליה יישר חילך את בפרוטך ואנא ברגלי מן דאתא אמר ליה סב פלג, נסב מינוקא ויהיב קומי דידיה בישין וטבייא הוה מייתי ויהב קומי דההוא גברא, אמר טבאות אינון אמרין דבני ירושלים חכימין אינון סגיא, מן בגין דהוה ידיע דלא יהב פריטין מן דידיה נסב ליה בישא וטבאתא יהב קומיה דההוא גברא. אלא תא נעביד גאוזין, אי אנא אזיל ואתי לי גבך אנא נסיב מאן דאית קמך, ואין אתי לך מה דאית קדמוי את נסיב, ועבדין ביניהון, ונסב מה דהוה ליה.
(ז) חד מאתינס אתא לירושלים אשכח חד מינוקא ויהיב ליה פריטין, אמר ליה זיל ואשכח ואייתי לי מה דאכול ואשבע ואותר ואיסב לאסטרטא. אזל הוא ואייתי ליה מילחא. אמר ליה מילחא אמרי לך דתיתי לי. אמר ליה ולא כן אמרת לי זיל אייתי לי מה דניכול ונשבע ונותיר ואיסב לאסטרטא, חייך אית ביה דתיכול ותשבע ותותיר ותיסב לאסטרטא.
(ח) חד מאתינס אתא לירושלים, אשכח חד מדוכא מטלקא, נסביה ואובליה גבי חייטא, אמר ליה חייט לי הדין מדוכא תבירא. אפיק ליה איהו מלא קומציה חלא, אמר ליה שזור לי חוטין ואנא חייט ליה.
(ט) חד מאתינס אתא לירושלים, אשכח חד מינוקא יהב ליה פריטין, אמר ליה זיל ואייתי בעין וחובצין, מן דאתא אמר ליה אחמי לי אידא היא חובצא דעיזא חיורתי ואידא היא דעיזא אוכמתי. אמר ליה איהו את גבר סב ואחמי לי את אידא היא ביעתא דתרנגולתא חיוורתי ואידא היא דאוכמתי.
(י) חד מאתינס אתא לירושלים, אשכח חד כהנא, אמר ליה מובלא דקיסין כמה עבדין תנן, אמר ליה כד רטיבה הוה כולה תנן, כד יבישה היא תלתא תנן ותלתא קטם ותלתא אשא אכלה, מן הין יליף לה, מעצי המערכה.
(יב) חד מאתינס אתא לירושלים עבד תלת שנין ופלג למילף לישן דחוכמתא ולא יליף, בתר תלת שנין ופלג זבין חד עבד והוא עויר, אמר בתר תלת שנין ופלג זבנית עבד עויר, אמר ליה חייך דהוא חכים טפי סגי וצפי מרחוק. מן דנפקון מן פילי אמר ליה גוד דנמטי לוייתא. אמר ליה ואית לוייתא קומינן, אמר ליה אין, ואית קומינן אנקא חדא עוירא בחדא פרגא, ובטנה תרין, וטעניה תרין זיקין, חד דחמר, וחד דבסים, ורחוקה ארבע מילין וגמלא עמם. אמר ליה עמא דתביר קדל, בחדא עינא מנן את ידע דהיא סמיא מחד עינא, אמר ליה חמי דחד גבה דאורחא ריע וחד לא ריע. ודבטנה תרין מנן את ידע, אמר ליה רבעית לה וחמיתא אתריהון דתרויהון. אמר ליה מנן את ידע דטעינה תרין זיקין חד דחמר וחד דבסים. אמר ליה מן מטפייתא, דחמרא ספיג ובסימא תסיס. דגמלא עמהם מנן את ידע, דאשתון במיסוון דאורחא ויהודאי לא משתין במיסוון דאורחא אלא בחד זוייא. ורחקא ארבעה מילין מנן את ידע, אמר ליה עד ארבעה מילין פרסתיה דגמלא מינכרא מכאן ולהלן לית הוא מינכרא.
(יג) חד מאתינס אזל לירושלים והוה מפלי בבני ירושלים סגיא, אמרין מאן ייזיל ומייתי ליה גבן, אמר לון חד אנא איזיל ואייתי ליה ורישיה גריע, אזל ירושלמי לאתינס אתקבל גבי ההוא גברא, לצפרא נפקין תרויהון לטיילא בשוקא, אפסיק חד סנדליה, אמר ליה לאומנא סב לך טרימיסא הדין ועבדיה לי הדין סנדלא, עבדיה ליה. למחר נפקין תרויהון לטיילא בשוקא איפסיק סנדלא חוריתא, אמר ליה סב לך הדין טרימיסא וזיל ועבדיה ליה באומנא להדין סנדלא דילי. אמר ליה וכל הדין יקירין סנדליא גביכון, אמר ליה אין. אמר ליה מכמה דינרין, אמר ליה מתשעה ומעשרה דינרין, וכד אינון זילין משבעה ומשמנה דינרים. אמר ליה אי אתינא לגביכון בהדא סחורתא מזבנת יתיה לי, אמר ליה אין, אלא דלא תיעול למדינתא בר מדעתי. כמה דעביד עבידא וזבין סחורתא דסנדליא אזל ליה סליק לירושלים ויתיב על תרע פילי דמדינתא, שלח בתריה ואתא, כיון דאתא אמר ליה עבדינן בינינן דלא ייעול בר נש למזבנא זבינוהי אלא אם כן רישיה גריע ושיחרור אפוי, אמר ליה ומה אנא מנזק דאנא גרע ראשי ואזבין עבידתי. מן דגרע רישיה נסביה ואותביה במיסוון דשוקא, וכד הוה בר נש אתי למיזבן מיניה סנדלא אמר ליה הדין סנדלא זוגא בכמה הוה, אמר ליה מן עשרה דינרין או מן תשעה דינרין, ברם לית אנא פחית מתמניא דינרין, וכד הוה שמע הוה טפח ליה על רישיה בסנדלא ואזיל ליה ולא זבין. אמר ליה כל הדא בישתא שלמית לך כד הוית באתראי, אמר ליה מכאן ולהבא לא תפלי בבני ירושלים [תפלי, לשון בדיקה הוא, לא תפאר אחריך, תרגומו לא תפלי בתרך].
(טו) חד כותאי אמר אני אזיל וחמי חד סבא דיהודאי דמפלין בברייתא, אתא יתיב ליה גביה, אמר ליה חמית בחלמי ארבעה ארזין וארבעה שקמין ודור דתבן ותורא רכיב עליהון. אמר ליה רבי ישמעאל תפח רוחיה דההוא גברא, ארבעה ארזין, ארבעתי שולטתא דערסא. ארבעה שקמין, ארבעת שיטותא דערסא. דור דתבן, הדא הוא חבלין דידיה. ותורא רכיב עליהון, הוא משכא דערסא דדמיך עלויה, וההוא גברא סליק עלה ולא נחית, וכן הוה ליה. אתא חורן ואמר ליה חמית בחלמי זיתא בשעת נצבא, אמר ליה ההוא גברא חמי נהור סגין. אתא חורן ואמר ליה חמית בחלמי זיתא בשעת חבטא, ואמר ליה ההוא גברא תקן חרציה למחאתה [פרוש מכות], אמר ליה רבי לדין אמרת כדין ולי אמרת כדין, אמר ליה תיפח רוחיה דההוא גברא דין חמא בשעת נצבא ודין בשעת חבטה.
(טז) חד מתלמידוי דרבי יוחנן הוה יתיב קומיה מיסבר ליה ולא סבר, אמר ליה למה לית את סבר, אמר ליה תלת מילין קשין חמית בהדין ליליא ולית אנא ידע מה אינון. אמר ליה אימא לי מה אינון. אמר ליה חמית בחלמי דאמרין לי באדר את מיית, וניסן לית את חמי, וזרע ולא חצד. אמר ליה תלתיהון הן טבין, באדר את מיית, בהדורה של תורה את מיית, [פרוש מתגבר], וניסן לית את חמי, נסיונין לית את חמי. וזרע ולא חצד, מה דילידית לית את קביר. אמר לו חורן חמית בחלמי דלא הוה ברגלי פטיש, אמר ליה חייך לית הא בישא אלא טבא, דמטי חגא ולא הוה ליה לההוא גברא כלום, מן הן יליף רבי יוחנן, רגל ברגל.
(יז) חד בר נש אתא לגבי רבי יוסי בר חלפתא אמר ליה חמית בחלמי דאמרין לי קום סוק לקפודקייא ואת נסיב פעלא דאבוך. אמר ליה ומי סליק ליה אבוך מן יומוי לקפודקייא, אמר ליה לא. אמר ליה זיל מד לך עשרים שוריא בביתך, אמר ליה לית הינון עשרים. אמר ליה זיל מנינן מלעילא לתתא ומתתא לעילא, ובאתרא דישלם מנין עשרים שריין תמן את משכח ליה. אזל ועבד כן ואשכחיה לפעליה ואיעתר. ומן הן יליף ליה רבי יוסי, קפודקייא, כפא בלשון יון עשרים, דוקייא הן בלשון יון קורות.
(יח) חדא אתתא אתת לגבי רבי אלעזר אמרה ליה חמיית דשריתא דביתא פקעה, אמר לה ההיא אתתא ילדה בר דכר, אזלת וכן הוה לה. אזלת זמן חורן למשאליניה, אמרה ליה שריתא דביתא פקעא, אמר לה את ילידת בר דכר, אזלת וכן הוה לה. אזלת זמן חורן זמנא תליתיתא אשכחת תלמידוי יתבין בבי ספרא ורבהון לא הוה תמן, אמרה לון אן הוא רבכון, אמרין לה מה את בעא מיניה, אמרה לון דלמא דאתון חכימין למיפשר חלמא דחמית כרבכון, אמרין לה אמרי לן מה את בעייא ואנן פתרין ליך, אמרה לון חמית בחלמי ההיא אתתא דשרייתא דביתא פקעה, אמרין לה ההיא אתתא קברא בעלה. וכד נפקת מן קומיהון שריית מייללא, שמע רבי אלעזר אמר להו למה ההיא איתתא מייללא, אמרו ליה ההיא איתתא אתת למישאלינך ולא אשכחת יתך. אמר לתלמידוי ההיא איתתא מאי אתת למישאל, אמרין ליה למיפתרינה לחלמא. אמר להן ומה אמריתו לה, אמרין ליה כן וכן, אמר להו אבדתון גברא, לא כן כתיב (בראשית מא, יג): ויהי כאשר פתר לנו כן היה, ולא כן אמר רבי יוחנן החלום הולך אחר פתרונו חוץ מן היין, יש שותהו וטוב לו יש שותהו ורע לו. אמר רבי אבהו דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין.
(יט) מעשה ברבי יהושע שהיה מהלך בדרך, מצאו אדם אחד שהיה מהלך בדרך, אמר לו מה אתה עושה, אמר לו אני מהלך בדרך, אמר לו יפה אמרת שאתה מהלך בדרך שכבשוה ליסטים שכמותך. הלך משם יותר ומצא תינוק אחד יושב על פרשת דרכים, אמר לו איזו דרך קרובה לעיר, אמר לו זו קרובה ורחוקה וזו רחוקה וקרובה. הלך רבי יהושע בזו שקרובה ורחוקה, כיון שהגיע לעיר מצא גנות ופרדסים מקפים לחומה, וחזר אצל אותו תינוק ואמר לו בני וכי זו דרך קרובה לעיר, אמר לו אתה הוא חכם של ישראל, לא כך אמרתי לך שזו קרובה ורחוקה וזו רחוקה וקרובה. באותה שעה אמר רבי יהושע אשריכם ישראל שכלכם חכמים מגדולכם ועד קטנכם. הלך משם ומצא תינוק אחד ובידו כלי מכסה, אמר לו מה בידך מכסה בכלי זה, אמר אלו בעית אמא דתדע מה דאית עמי לא הות אמרה לי כסיתיה. הלך משם יותר ומצא תינוק אחד, אמר לו מימיה של עיר מה הן, אמר לו מה איכפת לך, השום והבצלים מרבין. כיון שנכנס לעיר מצא תינקת עומדת ממלאה מן העין, אמר לה השקיני מים, אמרה ליה לך ולחמורך. כיון ששתה ופנה לילך אמר לה בתי עשית כמעשה רבקה. אמרה ליה אני עשיתי כמעשה רבקה ואתה לא עשית כמעשה אליעזר. תני מניחין פאה על מעשה קדרה ואין מניחין פאה על מעשה אלפס. ומעשה ברבי יהושע שנתארח אצל אשה אלמנה, יום ראשון הכניסה לו תבשיל ואכלו ולא הניח לה פאה. יום שני הכניסה לו תבשיל ואכלו ולא הניח לה פאה. יום שלישי הקדיחתו במלח תבשיל של גריסין, כיון שטעם רבי יהושע משך ידו מהם. אמרה לו רבי מפני מה משכת ידך מן הגריסין הללו, אמר לה כבר סעדתי מבעוד יום. אמרה ליה אם סעדת מבעוד יום מפני מה לא מעטת בפת כדרך שמעטת בגריסין הללו, שמא פאה הנחת, על שני תבשילין שאכלת למה לא הנחת כמו שהנחת בגריסין הללו. באותה שעה אמר רבי יהושע מימי לא נצחני אדם אלא אלמנה זו ותינקת אחת ואותם תינוקות, לקים מה שנאמר רבתי בגוים רבתי בדעות.
(כ) שרתי במדינות. אמר רבי יוחנן לפי שעברו ישראל על תנאי שקבלו מסיני, לפיכך היתה למס, הוא סיני הוא למס, חושבניה דדין כחושבניה דדין. אמר רבי ישמעאל בר נחמן לפי שעבדו ישראל עבודת כוכבים לפיכך היתה למס, היא למס היא סמל, אתוי דדין הינון אתוי דדין. רבי ברכיה אמר הפכה למס סמל. ורבנן אמרי למס, למסא דלבא. אמר רב עוקבא בליל תשעה באב נכנס אברהם אבינו לבית קדשי הקדשים, אחזו הקדוש ברוך הוא בידו והוה מטיל בו ארכות וקצרות. אמר לו הקדוש ברוך הוא (ירמיה יא, טו): מה לידידי בביתי, אמר לו רבוני בני היכן הם, אמר לו חטאו והגליתים לבין האמות. אמר לו לא היו בהן צדיקים. אמר לו (ירמיה יא, טו): עשותה המזמתה. אמר לו היה לך להסתכל בטובים שבהם. אמר לו סוגיהון בישין, דכתיב: עשותה המזמתה הרבים. אמר לו היה לך להביט לברית מילה שבבשרם. אמר לו חייך כפרו בה, שנאמר (ירמיה יא, טו): ובשר קדש יעברו מעליך. ולא עוד אלא שהיו שמחין במפלתם אלו על אלו, דכתיב (ירמיה יא, טו): כי רעתכי אז תעלזי, וכתיב (משלי יז, ה): שמח לאיד לא ינקה. ומפני מה נאמר מגלת קינות אלפא ביתא, רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן, רבי יהודה אומר לפי שכתוב (דניאל ט, יא): וכל ישראל עברו את תורתך וגו' שהיא כתובה מאל"ף ועד תי"ו, לפיכך נכתבה המגלה הזאת אלפא ביתין זו כנגד זו.
(כב) בכה תבכה בלילה. (תהלים מב, ד): היתה לי דמעתי לחם יומם ולילה וגו', רבי אחא ורבנן, רבי אחא אומר כשם שהלחם תדיר כך דמעתי תדירה. רבנן אמרין כל מי שבוכה אינו אוכל, שנאמר (שמואל א א, ז): ותבכה ולא תאכל. וכך אמר לו הקדוש ברוך הוא ליחזקאל (יחזקאל יב, ג): ואתה בן אדם עשה לך כלי גולה וגו', מהו כלי גולה, רבי חיא בר אבא ורבי שמעון ברבי חלפתא, רבי חיא בר אבא אמר חמת ושטיח וקערה, וכל אחד ואחד יש לו לשמש שני דברים, חמת נותן בה קמח ונותנה תחת ראשו, וקערה אוכל בה ושותה בה, שטיח לישיבה וישן עליה. ורבי שמעון ברבי חלפתא אמר קפה של ארבעת אזנים והיא מחזקת את הכל. לכך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל (יחזקאל כד, כד): והיה יחזקאל לכם למופת ככל אשר עשה תעשו וגו', והם לא עשו כן אלא כיון שגלו היה אחד בא ללוש את עיסתו ולא היה יודע במה, והיה חופר בארץ ועושה גומא ולש בתוכה והיו הצרורות מדבקות בעיסתן, וכיון שנותנה בתוך פיו היו שניו קהות עליו, לקים מה שנאמר (איכה ג, טז): ויגרס בחצץ שני, וכל אילין לא יהבית בלבי ואימת אעילת ללבי (תהלים מב, ד): באמר אלי כל היום איה אלהיך.
(כג) אזכרה נגינתי בלילה עם לבבי אשיחה ויחפש רוחי (תהלים עז, ז), רבי יהודה ברבי סימון ורבי איבו ורבנן אמרי, לפי שחטאו מאל"ף ועד תי"ו, מתנחמין מאל"ף ועד תי"ו. וכן את מוצא שכל נבואות קשות שנתנבא ירמיה על ישראל הקדים ישעיה ורפאן, ירמיה אמר: איכה ישבה בדד, ישעיה אמר (ישעיה מט, כא): ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה וגו'. ירמיה אמר: בכה תבכה בלילה, ישעיה אמר (ישעיה ל, יט): בכו לא תבכה חנון יחנך וגו'. ירמיה אמר: גלתה יהודה מעני, ישעיה אמר (ישעיה יא, יב): ונפצות יהודה יקבץ וגו'. ירמיה אמר: דרכי ציון אבלות, ישעיה אמר (ישעיה מ, ג): קול קורא במדבר פנו דרך ה'. ירמיה אמר: היו צריה לראש. ישעיה אמר (ישעיה ס, יד): והלכו אליך שחוח בני מעניך. ירמיה אמר: ויצא מן בת ציון וגו', ישעיה אמר (ישעיה נט, כ): ובא לציון גואל. ירמיה אמר: זכרה ירושלים, ישעיה אמר: (ישעיה סה, יז): כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה ולא תזכרנה הראשנות ולא תעלינה על לב. ירמיה אמר: חטא חטאה ירושלים, ישעיה אמר: (ישעיה מד, כב): מחיתי כעב פשעיך. ירמיה אמר: טמאתה בשוליה, ישעיה אמר: (ישעיה ד, ד): אם רחץ ה' את צאת בנות ציון. ירמיה אמר: ידו פרש צר, ישעיה אמר: (ישעיה יא, יא): יוסיף ה' שנית ידו. ירמיה אמר: כל עמה נאנחים וגו', ישעיה אמר: (ישעיה מט, י): לא ירעבו ולא יצמאו. ירמיה אמר: לוא אליכם כל עברי דרך, ישעיה אמר: (ישעיה לב, טו): עד יערה עלינו רוח ממרום. ירמיה אמר: ממרום שלח אש בעצמתי, ישעיה אמר: (ישעיה נז, טו): מרום וקדוש אשכון ואת דכא וגו'. ירמיה אמר: נשקד על פשעי, ישעיה אמר: (ישעיה נב, ב): התפתחי מוסרי צוארך, ירמיה אמר: סלה כל אבירי, ישעיה אמר: (ישעיה סב, י): סלו סלו המסלה סקלו מאבן. ירמיה אמר: על אלה אני בוכיה, ישעיה אמר: (ישעיה נב, ח): כי עין בעין יראו וגו'. ירמיה אמר: פרשה ציון בידיה, ישעיה אמר: (ישעיה נא, יב): אנכי אנכי הוא מנחמכם. ירמיה אמר: צדיק הוא ה', ישעיה אמר: (ישעיה ס, כא): ועמך כלם צדיקים. ירמיה אמר: קראתי למאהבי, ישעיה אמר: (ישעיה ס, יח): וקראת ישועה חומתיך. ירמיה אמר: ראה ה' כי צר לי, ישעיה אמר: (ישעיה סו, יד): וראיתם ושש לבכם. ירמיה אמר: שמעו כי נאנחה אני, ישעיה אמר: (ישעיה סו, א): נחמו נחמו עמי. ירמיה אמר: תבא כל רעתם לפניך, ישעיה אמר: (ישעיה נו, ז): והביאותים אל הר קדשי. דבר אחר, אזכרה נגינתי בלילה, רבי איבו ורבי יהודה בר סימון, רבי איבו אומר אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא נזכרת אני שבר שהשברתי לפניך בלילן של מלכיות, כמה דאת אמר (בראשית יד, כ): וברוך אל עליון אשר מגן צריך בידך. רבי יהודה אומר נזכרת אני שירין ששרתי לפניך בלילות, כמה דאת אמר (ישעיה לח, כ): ונגינותי ננגן כל ימי חיינו. בלילה, זה לילו של פרעה, דכתיב (שמות יב, כט): ויהי בחצי הלילה, ולילו של גדעון שהכה את מחנה מדין ועמלק, דכתיב (שופטים ז, ט): ויהי בלילה ההוא, ולילו של סנחריב שכתוב בו (מלכים ב יט, לה): ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה'. עם לבבי אשיחה, משתעי אנא עם לבי, ויחפש רוחי, ומפשפש בעובדי, ואומר (תהלים עז, ח): הלעולמים יזנח ה' ולא יסיף לרצות עוד, חס ושלום לא שבק ולא שביק, דכתיב (איכה ג, לא): כי לא יזנח לעולם ה'. ולא יסיף לרצות עוד, ולא לירצות, לשעבר היה מרצה לאחרים, משה כועס, ואת אומר (שמות לג, יא): ושב אל המחנה, קרי ביה ושוב. אליהו כועס, ואת אומר (מלכים א יט, טו): לך שוב לדרכך מדברה דמשק. ועכשיו לא לרצות ולא לירצות. האפס לנצח חסדו, מהו האפס, אמר רבי ראובן לשון יוני הוא, כמה דאת אמר (עמוס ו, י): ואמר אפס. רבי חנינא בר פפא ורבי סימון, רבי חנינא אמר נגמר אותו דבר שאמר הקדוש ברוך הוא למשה (שמות לג, יט): וחנתי את אשר אחן. רבי סימון אומר הא חסילה והא מסכמא, על ידי ירמיה שאמר (ירמיה טז, ה): כי אספתי את שלומי. השכח חנות אל. השכח חנותו אל (במדבר ט, כ): על פי ה' יחנו. השכח (שמות לד, ו): כי אל רחום וחנון, אם קפץ באף רחמיו סלה, אף על גב דהוא כעיס רחמיו קרובין. וציון אמרה: עזבני ה' ואדני שכחני, דכתיב (ישעיה מט, יד): ותאמר ציון עזבני ה' וגו'. (תהלים עז, יא): ואמר חלותי היא וגו'. אמר רבי אלכסנדראי על ידי שלא חלינו פניך בתשובה נשתנית הימין. אמר רבי שמואל בר נחמני נתחללה אותה שבועה שכרת עמנו בחורב ונשתנית הימין. אמר רבי סימון השמעת מימיך גלגל חמה חולה ואינו יכול לעלות ולשמש, לשמשיו אין חליין ולפניו יש חליין. אמר רבי יצחק לגבור שהיה שם במדינה והיו בני המדינה בוטחים בו ואומרים לא יבואו גיסות לכאן, באו הגיסות לעירו, כיון שהוא יוצא ומראה להם פנים מיד הן בורחין. פעם אחת באו הגיסות, אמר להם ימיני חששה לי, אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן אלא (ישעיה נט, א): הן לא קצרה יד ה' מהושיע וגו'. שנות ימין עליון, אמר רבי שמעון בן לקיש אם חליין הן אית סבר, דכל דחשש סופיה מבריא, ואם שנוי ימין לית סבר, והיא דעתיה דרבי יהושע בן לוי [דאמר כי אם מאס מאסתנו, אם מאיסה היא לית סבר, ואם קציפה היא אית סבר, דכל מאן דכעיס סופיה מתרצה]. אמר רבי שמעון בר יוחאי, אמר הקדוש ברוך הוא לישראל אתם בכיתם בכיה של תפלות, סופכם להיות בוכים בכיה של ממש. והיכן בכו ישראל בכיה של תפלות (במדבר יא, י): וישמע משה את העם בכה למשפחתיו. (במדבר יד, א): ותשא כל העדה ויתנו את קולם. והיכן בכו ישראל בכיה של ממש, רבי איבו ורבי יהודה ברבי סימון, רבי איבו אמר אחד ברמה ואחד בבבל. ברמה דכתיב (ירמיה לא, יד): קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים וגו'. בבבל דכתיב (תהלים קלז, א): על נהרות בבל וגו'. רבי יהודה ברבי סימון אמר אחד ביהוד מדינתא, ואחד בבבל. ביהוד מדינתא, בכו תבכה בלילה. בבבל, על נהרות בבל. אמר רבי איבו אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, בשכר אותה הבכיה אני מכניס גליותיכם, הדא הוא דכתיב (ירמיה לא, טו): כה אמר ה' מנעי קולך מבכי וגו' ויש תקוה לאחריתך נאם ה'. בכה תבכה. בכה על עגל אחד, תבכה על שני עגלים. דבר אחר, על יהודה ועל ציון וירושלים. דבר אחר, בכה על גלות עשרת השבטים, תבכה על גלות שבט יהודה ובנימין. דבר אחר, בוכה ומבכה אחרים עמה. בוכה ומבכה הקדוש ברוך הוא עמה, דכתיב (ישעיה כב, יב): ויקרא ה' אלהים צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד. בוכה ומבכה מלאכי השרת עמה, דכתיב (ישעיה לג, ז): הן אראלם צעקו חצה, אמר רבי זעירא חיצה כתיב, חיצה היא גביה דנכסיניה. אמר רבי ברכיה כמה דאת אמר (בראשית טו, ה): ויוצא אתו החוצה. בכה, בוכה ומבכה שמים וארץ עמה, הדא הוא דכתיב (יואל ב, י): שמש וירח קדרו. בכה, בוכה ומבכה הרים וגבעות עמה, הדא הוא דכתיב (ירמיה ד, כד): ראיתי את ההרים וגו'. בכה בוכה ומבכה שבעים אמות עמה. אמר רבי פנחס אותם שבעים פרים שהיו ישראל מקריבין בחג, כנגד שבעים אמות הם, כדי שלא יצדה העולם מהם. בכה, בוכה ומבכה כנסת ישראל עמה, הדא הוא דכתיב (במדבר יד, א): ותשא כל העדה וגו'. רבי חוניא מתני ליה בשם רבי נחמיה ותשא כתיב, חובי בישא אוזפיתון לדריא, כמה דאת אמר (דברים כד, י): כי תשה ברעך.
(כד) בלילה, למה בלילה, לפי שאין קול הולך אלא בלילה, לכך נאמר בלילה. אמר רבי איבו לילה מושך עמה קינה. מעשה באשה אחת שהיתה בשכונתו של רבן גמליאל, והיה לה בן תשחרת ומת, והיתה בוכה עליו בלילה, והיה רבן גמליאל שומע את קולה והיה נזכר חרבן בית המקדש, והיה בוכה עמה עד שנשרו ריסי עיניו, וכיון שהרגישו בו תלמידיו, עמדו ופנו אותה משכונתו.
(כה) ודמעתה על לחיה. על כהניה, כמא דאת אמר (דברים יח, ג): ונתן לכהן הזרע והלחיים והקבה. דבר אחר, על גבוריה, כמא דאת אמר (שופטים טו, טו): וימצא לחי חמור טריה. דבר אחר, על שופטיה, כמה דאת אמר (מיכה ד, יד): בשבט יכו על הלחי. דבר אחר, על בחוריה, את מוצא בשעה שנכנסו שונאים לבית המקדש תפשו את הבחורים וכפתו ידיהן לאחוריהן, והיו בוכין והיו הדמעות יורדות על לחייהן ולא היו יכולין לקנחן, ונושרות על לחייהם כצרבת השחין.
(כו) אין לה מנחם, אמר רבי לוי כל מקום שנאמר אין הוה לה. (בראשית יא, ל): ותהי שרי עקרה אין לה ולד, והוה לה, שנאמר (בראשית כא, א): וה' פקד את שרה. ודכותיה (שמואל א א, ב): ולחנה אין ילדים, והוה לה, שנאמר (שמואל א ב, כא): כי פקד ה' את חנה. ודכותיה (ירמיה ל, יז): ציון היא דרש אין לה, והוה לה, שנאמר (ישעיה נט, כ): ובא לציון גואל, אף כן את אומר: אין לה מנחם, והוה לה, שנאמר (ישעיה נא, יב): אנכי אנכי הוא מנחמכם.
(כח) גלתה יהודה, אמות העולם אינן גולים, אלא אף על פי שגולים אין גלותם גלות, אמות העולם שאוכלים מפתם ושותים מיינם, אין גלותם גלות, אבל ישראל שאין אוכלין מפתם ואין שותין מיינם, גלותם גלות. אמות העולם שהן מהלכים באסקפטיות שלהם, אין גלותם גלות, אבל ישראל שהן מהלכין יחפין, גלותם גלות. לכך נאמר: גלתה יהודה. כאן הוא אומר גלתה יהודה, ולהלן הוא אומר (ירמיה נב, כז): ויגל יהודה מעל אדמתו, אלא כיון שגלו תשש כחן כנקבה, לכך נאמר: גלתה יהודה. מעני, על שאכלו חמץ בפסח, כמה דאת אמר (דברים טז, ג): לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עני. דבר אחר, מעני, על שחבלו משכון עני בתוך בתיהם, כמה דאת אמר (דברים כד, יב): ואם איש עני הוא לא תשכב בעבטו. דבר אחר, מעני, על שעשקו שכר שכיר, כמה דאת אמר (דברים כד, יד): לא תעשק שכיר עני ואביון. דבר אחר, מעני, על שגזלו מתנות עני, כמה דאת אמר (ויקרא יט, י, כג, כב): לעני ולגר תעזב אתם. דבר אחר, מעני, על שאכלו מעשר עני. רבי ביבי ורבי הונא בשם רב האוכל טבל של מעשר עני, חיב מיתה. דבר אחר, מעני, על שעבדו עבודת כוכבים, כמה דאת אמר (שמות לב, יח): קול ענות אנכי שמע, אמר רבי אחא קול קלוס עבודת כוכבים אנכי שומע. רבי יהודה בשם רבי יוסי אומר אין לך דור ודור שאינו נוטל מחטאו של עגל.
(כט) ומרב עבדה, אמר רבי אחא על שהיו משתעבדים בעבד עברי, כמה דאת אמר (ירמיה לד, יד): מקץ שבע שנים תשלחו. היא ישבה בגוים לא מצאה מנוח, רבי יודן ברבי נחמיה בשם רבי שמעון בן לקיש אמר אלו מצאה מנוח לא היתה חוזרת, ודכותיה (בראשית ח, ט): ולא מצאה היונה מנוח. ודכותה (דברים כח, סה): ובגוים ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח לכף רגלך. כל רדפיה השיגוה בין המצרים, כההיא דתנן דברי בן ננס בסימניו ובמצרניו. דבר אחר, כל רדפיה השיגוה בין המצרים, ביומין דעקא, משבעה עשר בתמוז עד תשעה באב, שבהם קטב מרירי מצוי, כמה דאת אמר (תהלים צא, ו): מדבר באפל יהלך מקטב ישוד צהרים. רבי אבא בר כהנא ורבי לוי, רבי אבא בר כהנא אמר דהוא גזיז סוגיא דטיהרה מרישהון דשית עד סופיהון דתשע. ורבי לוי אמר דהוא גזיז סוגיא דיומא מסופיהון דארבע עד רישיהון דתשע, ואינו מהלך לא בחמה ולא בצל, אלא בצל הסמוך לחמה. רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש, רבי יוחנן אמר כלו מלא עינים, קלפות קלפות, ושערות שערות. ורבי שמעון בן לקיש אמר עין אחת נתונה על לבו וכל מי שרואה אותו נופל ומת. ומעשה בחסיד אחד שראה אותו ונפל על פניו ומת, ויש אומרים יהודה ברבי היה. שמואל חמתיה ולא נפל, אמר עכן בית. רבי אבהו הוה יתיב ומתנא בהדא כנישתא מדוכתא דקסרי, חמא חד בר נש דטעין חדא קטיתא ואזל למימחי חבריה, חמא מזיקא קאי בתריה דטעין קטיתא דפרזלא קם וצריח, אמר ליה מה את בעי קטיל חבריך. אמר ליה בהדא בר נש קטיל חבריה, אמר ליה הא מזיקא קאים בתריה דטעין קטיתא דפרזלא, את מחי ליה בהדא והוא מחי ליה בההיא ומת. רבי יוחנן הוה מפקד לספרייא ומתנניא דלא להוון טעונין ערקתא מינוקיא באילין יומי. רבי שמואל בר נחמני הוה מפקד לספרייא ומתנניא דיהוון מפטרין רב טלאי בארבע שעין.
(ל) דרכי ציון אבלות, אמר רב הונא הכל מבקשין תפקידן, מעשה בכלבא אחת כופרית שעלתה לראש הסלע ושמשה עם זכר, רבי אמי אמר אפלו ארזים מבקשין תפקידן, תדע לך שלא היו ארזים בבבל, וכשעלה נבוכדנצר לכאן, תלש ארזים מכאן ושתלן בבבל, וכשמת היו שמחים על מפלתו, הדא הוא דכתיב (ישעיה יד, ח): גם ברושים שמחו לך ארזי לבנון. אמר רבי אבדימי דמן חיפה אפלו דרכים מבקשין תפקידן, הדא הוא דכתיב: דרכי ציון אבלות מבלי באי מועד, מבלי בורגנין מבלי בוליטין, אין כתיב כאן, אלא מבלי באי מועד. כל שעריה שוממין, שא היו נכנסין ויוצאין בהן. כהניה נאנחים, שאין מי יתן להם מתנות כהנה, כמה דאת אמר (דברים יח, ג): ונתן לכהן הזרע והלחיים והקבה. בתולתיה נוגות. אמר רבי יצחק ברבי סימון אלו תלמידי חכמים שהיו נאים כבתולות ונעשו כדונג. רבי שמואל אמר רבי יצחק אלו הבוליוטין שהן נאים כבתולות ונעשו כנוגות. דבר אחר, בתולתיה נוגות, שהיה זה בא ובועל, והיה זה בא ובועל, עד שהגו את מכתה. והיא מר לה, מר לה לערותה.
(לא) היו צריה לראש, אמר רבי הלל ברבי ברכיה כל מי שבא להצר לישראל נעשה ראש, מה טעם היו צריה לראש. את מוצא עד שלא חרבה ירושלים לא היתה מדינה חשובה כלום, משחרבה ירושלים נעשה קסרין מטריפולין ותנופילי. דבר אחר, היו צריה לראש, זה נבוכדנצר. איביה שלו, זה נבוזראדן. דבר אחר, היו צריה לראש, זה אספסיאנוס. איביה שלו, זה טיטוס, שלש שנים ומחצה הקיף אספסיאנוס את ירושלים, והיו עמו ארבעה דכסין, דכס דערביא, דכס דאפריקא, דכס דאלכסנדריא, דכס דפלסטיני. דכס דערביא תרין אמורין, חד אמר קילוס שמיה, וחד אמר פנגר שמיה. והוון בירושלם ארבעה בוליטין, בן ציצית, ובן גוריון, ובן נקדימון, ובן כלבא שבוע. וכל אחד ואחד יכול לספק מזונות של מדינה עשר שנים, והיה שם בן בטיח בן אחותו של רבן יוחנן בן זכאי שהיה ממנה על האוצרות, ואוקיד כל אוצריא, שמע רבן יוחנן בן זכאי אמר וי, אזלין אמרון לבן בטיח אמר חביבך וי. שלח ואתיה, אמר לו למה אמרת וי, אמר לו לא אמרתי וי, אלא וה אמרי. אמר לו וה אמרת, ולמה אמרת וה. אמר ליה דאוקדת כל אוצריא, ואמרתי דכל זמן דאוצריא קימין לא יהיבין גשמיהון למעבד קרבא. בין וי לוה נמלט רבן יוחנן בן זכאי, וקרא עליו (קהלת ז, יב): ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה. לאחר שלשה ימים יצא רבן יוחנן בן זכאי לטיל בשוק, וראה אותם ששולקין תבן ושותין מימיו, אמר בני אדם ששולקין תבן ושותין מימיו יכולין לעמד בחיילותיו של אספסיאנוס, אמר כל סמא דמילתא ניפוק לי מהכא, שלח ואמר לבן בטיח אפקוני מהכא, אמר ליה עבדינן בינינן דלא יפוק בר נש מהכא אלא דמית. אמר אפקוני בדמות דמית. טען רבי אליעזר ברישיה, ורבי יהושע ברגליה, ובן בטיח מהלך קומוי. מן דמטון בעון מודקריניה, אמר להו בן בטיח כך אתם רוצים, שיהיו אומרין מת רבן ודקרוהו. כיון דאמר להו כך שבקוניה. מן דנפקין מן פילי, טענוניה ויהבוניה בחד בית עולם וחזרו למדינה. נפק רבן יוחנן בן זכאי לטייל בחיילותיו של אספסיאנוס, אמר לון אן הוא מלכא, אזלון ואמרו לאספסיאנוס, חד יהודי בעי למישאל בשלמך, אמר להון ייתי, מן דאתא אמר ליה וביבא מארי אפלטור. אמר ליה שאילא דמלך שאילת בי ואנא לית אנא מליך, וכדו שמע מלכא וקטיל לההוא גברא. אמר ליה אם לית את מלך סוף את מליך, דלית הדין ביתא חריב אלא על ידי מלך, שנאמר (ישעיה י, לד): והלבנון באדיר יפול. נסבוניה ויהבוניה לגיו מן שבעה קנקלין, והוון שאילין ליה כמה שעין בליליא ואמר להון, כמה שעין ביממא ואמר להון. מנן הוה ידע רבן יוחנן בן זכאי, מפשוטיה. לבתר תלתא יומין אזל אספסיאנוס מסחי בהדא גפנא, מן דסחא ולבש חד מסן דידיה אתת בשורה ובשרוהו מית נירון ואמליכוניה בני רומי, בעי למלבש חד מסן חורן ולא עליל. שלח ואתיוה לרבן יוחנן בן זכאי, ואמר ליה לית את אמר לי כל אילין יומיא הוינא לביש תרין מסאני והוון עללין בי, וכדו חד עליל וחד לא עליל. אמר ליה בשורתא טבתא איתבשרת, דכתיב (משלי טו, ל): ושמועה טובה תדשן עצם, אמר לו מה נעביד דאיעיל, אמר לו מי אית לך בר נש דסנאית ליה או דחב לך, יעברוניה קמך ובשרך שחי, דכתיב (משלי יז, כב): ורוח נכאה תיבש גרם. התחילו מושלין לפניו משלות, חבית שקנן נחש בתוכה כיצד עושין לו, אמר להם מביאין חובר וחוברין את הנחש ומניחין את החבית. אמר פנגר הורגין את הנחש ושוברין את החבית. מגדל שקנן בו נחש כיצד עושין, אמר להם מביאין חובר וחוברין את הנחש ומניחין את המגדל, אמר פנגר הורגין את הנחש ושורפין את המגדל. אמר לו רבן יוחנן בן זכאי לפנגר כל מגיריא דעבדין בישא למגיריהון עבדין, עד דלית את מליף סניגוריא את מליף עלן קטיגוריא. אמר ליה לטיבותכון אנא בעי, דכל זמן דהדין ביתא קיים מלכוותא מתגרין בכון, אין איחרוב הדין ביתא לית מלכוותא מתגרין בכון, אמר לו רבן יוחנן הלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות. אמר ליה אספסיאנוס לרבן יוחנן בן זכאי שאל לי שאלה ואנא עביד, אמר ליה אנא בעי דתירפי הדא מדינתא ותיזיל לך. אמר ליה כלום אמליכוני בני רומי דנרפי להדא מדינתא. שאל לי שאלתא ואנא עביד. אמר לו בעי אנא דתרפי לפילי מערבאה דהיא אזלא ללוד, דכל בר דנפיק עד ארבעה שעין יהא לשיזבא. מן דכבשה אמר לו אי אית לך דרחים לך, או בר נש דאת קריב ליה, שלח ואיתיה עד דלא ייעלון אכלוסיא. שלח לרבי אליעזר ולרבי יהושע לאפוקי לרבי צדוק, אזלין ואשכחוניה בבבא דמדינה, מן דאתא קם מן קומוי רבן יוחנן, אמר ליה אספסיאנוס מן קדם הדין סבא צותרא את קאים. אמר לך חייך אי הוה חד דכוותיה והוה עמך אכלוסין בכיפלא לא הוית יכיל כביש. אמר לו מה חייליה, אמר ליה דאכיל חד גמזוז ופשיט עלוהי מאה פרקין. אמר ליה למה חשיך כן, אמר ליה מן חיליהון דצומייא ותעניתיא. שלח ואייתי אסוותא והוו מוכלין ליה ציבחר ציבחר, ומשקין ליה ציבחר ציבחר, עד דהדר גופיה עלוי. אמר ליה אלעזר בריה, אבא הב להו אגרייהו בעלמא הדין, דלא תיהוי להו זכותא עמך בעלמא דאתי, ויהב להו הדין חושבנא דאצבע, והדין קרצטיונא. מן דכבשה פליג ארבע טכסייא לארבעה דוכסייא, וסליק פילי מערבאה לפנגר, וגזרו מן שמיא דלא יחרב לעולם, למה ששכינה במערב. אינון אחרובו דידהון הוא לא אחריב דידיה, שלח ואתייה, אמר לו למה לא אחרבת דידך, אמר ליה חייך לשבחא דמלכותא עבדית, דאלו חרבתיה לא הות ידעת בריה מה חרבת, וכדו יחזין בריאתא, אמרין חזו חיליה דאספסיאנוס מה אחרב. אמר לו דייך דטבאות אמרת, אלא מן בגין דעברת על קלוונין דידי, יסק ההוא גברא לרישיה דאיגרה ויטרף גרמיה, אי חיי חיי ואי מות ימות, סליק וטרף גרמיה ומית, ופגעה בו קללה של רבן יוחנן בן זכאי.
(לב) כי ה' הוגה על רב פשעיה, יכול על מגן, תלמוד לומר על רב פשעיה. עולליה הלכו שבי לפני צר, אמר רבי יהודה באו ראו כמה חביבין תינוקות [נ"א לפני הקדוש ברוך הוא], גלתה סנהדרין ולא גלתה שכינה עמהם, גלו משמרות, ולא גלתה שכינה עמהם, וכיון שגלו תינוקות גלתה שכינה עמהם, הדא הוא דכתיב: עולליה הלכו שבי לפני צר, מיד.
(לג) ויצא מבת ציון, מן בת כתיב, אמר רבי אחא יש לנו מנה אחת יפה, זה הקדוש ברוך הוא, שכתוב בו (תהלים טז, ה): ה' מנת חלקי וכוסי. כל הדרה, זה הקדוש ברוך הוא, שנאמר (תהלים קד, א): הוד והדר לבשת. דבר אחר, כל הדרה, זו סנהדרין, דכתיב (משלי לא, כה): עז והדר לבושה. דבר אחר, כל הדרה, אלו תלמידי חכמים, דכתיב (ויקרא יט, לב): מפני שיבה תקום והדרת פני זקן. דבר אחר, כל הדרה, אלו המשמרות, דכתיב (דברי הימים ב כ, כא): ומהללים להדרת קדש. דבר אחר, כל הדרה, אלו התינוקות. אמר רבי יהודה בא וראה כמה חביבין תינוקות לפני הקדוש ברוך הוא, גלתה סנהדרין ולא גלתה שכינה עמהם, גלו משמרות ולא גלתה שכינה עמהם, וכיון שגלו תינוקות גלתה שכינה עמהם, הדא הוא דכתיב: עולליה הלכו שבי לפני צר. מיד ויצא מבת ציון כל הדרה. היו שריה כאילים. אמר רבי יהודה כשהן רכים משולים ככבשים, שנאמר (ישעיה ה, יז): ורעו כבשים כדברם. וכשהן קשים משולין כאילים, שנאמר: היו שריה כאילים. רבי סימון בשם רבי שמעון בר אבא ורבי שמעון בן לקיש בשם רבי יהושע מה אילים הללו בשעת שרב הופכין פניהם אלו תחת אלו, כך היו גדולי ישראל רואין דבר עברה והופכין פניהם ממנו, אמר להם הקדוש ברוך הוא תבא שעה ואני עושה לכם כן. וילכו בלא כח לפני רודף, רבי עזריה בשם רבי יהודה ברבי סימון אמר בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מוסיפין כח בגבורה של מעלה, כמה דאת אמר (תהלים ס, יד): באלהים נעשה חיל. ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום, כביכול מתישין כח גדול של מעלן, דכתיב (דברים לב, יח): צור ילדך תשי. רבי יהודה ברבי סימון בשם רבי לוי ברבי טרפון בזמן שישראל עושין רצונו של הקדוש ברוך הוא, מוסיפין כח בגבורה של מעלה, כמה דאת אמר (במדבר יד, יז): ועתה יגדל נא כח ה'. ובזמן שאין עושין רצונו של הקדוש ברוך הוא, כביכול, מתישין כח גדול של מעלן, והולכין גם הם בלא כח לפני רודף. רבי הונא ורבי אחא ורבי סימון בשם רבי שמעון בן לקיש, ורבנן בשם רבי חנינא, היה אדם אומר לחברו בירושלים, הקרני דף אחד, ואומר לו אין בי כח. השנני פרק אחד, אומר לו אין בי כח. אמר להם הקדוש ברוך הוא תבוא לכם שעה ואני עושה לכם כך, וילכו בלא כח לפני רודף. אמר רבי אחא, כשם שלא גלו ישראל אלא ברודף מלא, כך אינן נגאלין אלא בגואל מלא, דכתיב (ישעיה נט, כ): ובא לציון גואל מלא כתיב.
(לד) זכרה ירושלים ימי עניה ומרודיה, בימי עניותה זכרה מרדין שמרדה בהקדוש ברוך הוא. כל מחמדיה, אלו דברי תורה כמה דאת אמר (תהלים יט, יא): הנחמדים מזהב ומפז רב. בנפל עמה ביד צר, רבנן דהתם אמרין נפיל תורא סגין טבחוי. ורבנן דהכא אמרין נפל תורא תחדדן סכינוהי. ואין עוזר לה. רבנן דהתם אמרין כד תספון כלה מדכרא שבעה יומין דמשתותא. ורבנן דהכא אמרין כד יחופה ברא מדכר שלותא דביתיה דאבוי. ראוה צרים שחקו על משבתה, על שבתותיה, כמה דאת אמר (שמות כ, ח): זכור את יום השבת לקדשו. דבר אחר, על משבתה, על שמטותיה, כמה דאת אמר (ויקרא כה, ד): ובשנה השביעת שבת שבתון וגו'. דבר אחר, על משבתה, זה רבן יוחנן בן זכאי ששבת מתוכה.
(לה) חטא חטאה ירושלים, אמות העולם אינן חוטאים, אלא אף על פי שחוטאין אינן כלום, אבל ישראל חטאו ולקו, על כן לנידה היתה, לטלטול היתה. כל מכבדיה הזילוה כי ראו ערותה גם היא נאנחה ותשב אחור, אחור מן הכהנה, אחור מן המלכות.
(לו) טמאתה בשוליה, אמר רבי ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא, כל אותם הכהנים ששמשו בימי צדקיה ערלים היו, הדא הוא דכתיב (יחזקאל מד, ז): בהביאכם בני נכר ערלי לב וערלי בשר. דבר אחר, טמאתה בשוליה, בשפוליה, כמה דאת אמר (שמות כח, לד): על שולי המעיל. דבר אחר, טמאתה בשוליה, כההוא דתנן מקום היה למטה מירושלים תפת שמו. רבי יהודה אומר על שום תפתה דהוה ביה. רבי יוסי אומר חליתא דבר הינום. צלם חלול היה שם נתון לפנים משבעה קנקלים, וטס של נחשת בידו, וכירה היתה נתונה על גבוי, וכל מי שהיה מקריב סלת פותחין לו אחד. תורין ובני יונה, פותחין לו שנים. כבש, פותחין לו שלשה. איל, פותחין לו ארבעה. עגל, פותחין לו חמשה. שור, פותחין לו ששה. וכל מי שהיה מקריב בנו, פותחין לו שבעה. ונותנין אותו לתוך טס של נחשת, ומסיקין את הכירה תחתיו, והיו מקלסין לפניו ואומרין לו יערב לך ויבסם לך, וכל כך למה, כדי שלא ישמעו נהמת בניהם ויחזרו בהן. הוה כומרא אתי לגבי בר נש, אמר ליה מן בגין דאמר לי צלם פלן, מכל בניא דאית לך לית את בעי לקרבא חד מנייהו, אמר ליה וכי ברשותי אינון, חד בדהב, חד בכסף, חד בענא, חד בבקרותא. אמר לו המתן לי, ראית לי חד זעיר בבית ספרא, כד אתי אנא יהיב ליה לך. אמר לו הקדוש ברוך הוא, רעיע, מכל בנין דאית לך, לא הוה לך להפילו לעבודת כוכבים אלא זה שמקדש לשמי. רבי יודן ברבי סמון בשם רבי לוי בן פרטא למטרונה שאמר לה אוהבה עשי לי חמין, ונטלה לורטיא של מלך ועשתה לו חמין. אמר לה המלך מכל עצים שיש ליך בבית זה לא היה ליך לעשות חמין לאוהבך אלא בלורטיא שלי, כך אמר הקדוש ברוך הוא לאותו רשע, מכל בנים שיש לך לא היה לך להפילו לעבודת כוכבים אלא זה שמקדש לשמי. הדא הוא דכתיב (יחזקאל טז, כ): ותקחי את בניך וגו', אף על פי כן ותרד פלאים, נחתה לה לנסיונין.
(לז) כד דמך רבי יוסי ממלחיא סליק רבי יוחנן וריש לקיש לגמילות חסדא וסליק עמהון רבי יצחק פסאקא, והוה תמן חד סב בעי למיעל ומיפתח עלוי ולא שבקוניה. אמר ליה רבי יצחק פסאקא קדם אילין אריותא דאורייתא את פתח פומך, אמר להו רבי יוחנן שבקוניה דהוא גבר סב, ייעול וישתבח באתריה. עאל ופתח ואמר מצינו שסלוקן של צדיקים קשה לפני הקדוש ברוך הוא יותר ממאה תוכחות חסר שתים שבמשנה תורה, ומחרבן בית המקדש. בתוכחות כתיב (דברים כח, נט): והפלא ה' את מכתך. ובחרבן בית המקדש כתיב: ותרד פלאים. אבל בסילוקן של צדיקים כתיב (ישעיה כט, יד): לכן כה אמר ה' הנני יוסף להפליא את העם הזה הפלא ופלא. וכל כך למה (ישעיה כט, יד): ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבניו תסתתר. אמר רבי יצחק פסאקא יהוי דין גברא בריך פומיה, אמר ליה רבי יוחנן אלו לא שבקתוניה מנן הוינן שמעין דא מרגליתא. ורוח הקדש צווחת ואומרת: ראה ה' את עניי כי הגדיל אויב. (תהלים קיט, פה): כרו לי זדים שיחות אשר לא כתורתך, רבי אבא בר כהנא אמר תרתי כתיב (דברים כב, ו): לא תקח האם על הבנים, וכאן (הושע י, יד): אם על בנים רטשה, הוי: אשר לא כתורתך. רבי אבא בר כהנא אמר אחורי, כתיב (ירמיה ט, כ): להכרית עולל מחוץ, ולא מבתי כנסיות. בחורים מרחבות, ולא מבתי מדרשות. וכאן אף אלהים עלה בהם וגו', הוי: אשר לא כתורתך. רבי יהודה ברבי סימון אמר תרתי כתיב (ויקרא כב, כח): ושור או שה אתו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד, וכאן נהרגו בן ואם ביום אחד, שנאמר (הושע י, יד): אם על בנים רטשה. הוי: אשר לא כתורתך. רבי יהודה ברבי סימון אמר אחורי, כתיב (ויקרא יז, יג): אשר יצוד ציד חיה או עוף וכסהו בעפר, וכאן (תהלים עט, ג): שפכו דמם כמים סביבות ירושלים ואין קובר, הוי: אשר לא כתורתך. אמר רבי ברכיה אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם לחמורים נתת קבורה, ולבניך לא נתת קבורה. לחמורים נתת קבורה, אלו המצריים, הדא הוא דכתיב (יחזקאל כג, כ): אשר בשר חמורים בשרם. ואמר רבי ברכיה לפי שהיה הים זורקן ליבשה, ויבשה זורקן לים, ים אומר ליבשה קבלי אכלוסיך, ויבשה אומרת לים קבלי אכלוסיך, אמרה יבשה ומה אם בשעה שלא קבלתי אלא דמו של הבל נאמר בי (בראשית ג, יז): ארורה האדמה, היאך אני יכולה לקבל דם כל ההמון הזה, עד שנשבע לה הקדוש ברוך הוא שאינו מעמידה בדין, הדא הוא דכתיב (שמות טו, יב): נטית ימינך תבלעמו ארץ, ואין ימין אלא שבועה, שנאמר (ישעיה סב, ח): נשבע ה' בימינו. ולעמך לא נתת קבורה, הוי: אשר לא כתורתך.
(לח) ידו פרש צר, את מוצא בשעה שנכנסו שונאים לבית המקדש נכנסו עמונים ומואבים עמהם, והיו הכל רצין לבז כסף וזהב, ועמונים ומואבים רצין לבז את התורה, כדי לעקר (דברים כג, ד): לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה'. רבי יהודה ברבי סימון בשם רבי לוי בר פרטא לדליקה שנפלה לתוך פלטין של מלך, והיו הכל רצין לבז כסף וזהב, ועבד רץ לבז את אוניתו. כך בשעה שנכנסו שונאים לבית המקדש נכנסו עמונים ומואבים עמהם, והיו הכל רצין לבז כסף וזהב, ועמונים ומואבים רצין לבז את התורה, כדי לעקר לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה'. ארבעה דברים טובים היטיב אברהם ללוט, הדא הוא דכתיב (בראשית יב, ד): וילך אברם כאשר דבר אליו ה' וילך אתו לוט. ואומר (בראשית יג, ה): וגם ללוט ההלך את אברם וגו'. ואומר (בראשית יד, טז): וישב את כל הרכש וגו'. ואומר (בראשית יט, כט): ויהי בשחת אלהים את ערי הככר וגו'. וכך היו צריכין לפרע להם טובות, אלא שעשו להם רעות, הדא הוא דכתיב (במדבר כב, ה): וישלח מלאכים אל בלעם וגו'. (במדבר כב, ה): ועתה לכה נא ארה לי וגו'. וילכו זקני מואב וזקני מדין וגו'. (שופטים ג, יג): ויאסף אליו את בני עמון וגו'. (דברי הימים ב כ, א): ויהי אחרי כן באו בני מואב ובני עמון ועמהם מהעמונים על יהושפט. והדין ידו פרש צר וגו'. וכנגדן נכתבה חטיא שלהם בארבעה מקומות (דברים כג, ד ה): לא יבא עמוני ומואבי וגו'. על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים וגו'. (מיכה ו, ה): עמי זכר נא מה יעץ בלק וגו'. (נחמיה יג, ב): כי לא קדמו את בני ישראל בלחם ובמים וישכר עליו את בלעם לקללו. (יהושע כד, ט): וישלח ויקרא לבלעם בן בעור לקלל אתכם. וכנגדן עמדו ארבעה נביאים וחתמו עליהם גזר דינם, ואלו הן: ישעיה, ירמיה, יחזקאל וצפניה. ישעיה אמר (ישעיה טו, א): משא מואב כי בליל שדד ער מואב נדמה כי בליל שדד קיר מואב נדמה. ירמיה אמר (ירמיה מט, ב): הנה ימים באים נאם ה' והשמעתי אל רבת בני עמון תרועת מלחמה והיתה לתל שממה ובנתיה באש תצתנה וירש ישראל את ירשיו אמר ה'. יחזקאל אמר (יחזקאל כה, י): לבני קדם על בני עמון ונתתיה למורשה למען לא תזכר בני עמון בגוים. וכתיב (יחזקאל כה, י): ובמואב אעשה שפטים וידעו כי אני ה'. צפניה אמר (צפניה ב, ט): לכן חי אני נאם ה' צבאות אלהי ישראל כי מואב כסדם תהיה ובני עמון כעמרה ממשק חרול ומכרה מלח ושממה עד עולם שארית עמי יבזום ויתר גוי ינחלום.
(לט) כל עמה נאנחים, כתיב (ירמיה נב, ו): בתשעה לחדש ויחזק הרעב בעיר וגו', לעם הארץ לא היה לחם לבני יהודה היה לחם, אלו בחרבן ראשון, אבל בחרבן שני, כל עמה נאנחים מבקשים לחם וגו', בתחלה היו משלשלין להם קפה של זהב ונותנין להם קפה של חטין. חוזרין ומשלשלין להם קפה של זהב ונותנין להם קפה של שעורים. חוזרין ומשלשלין להם קפה של זהב, ונותנין להם קפה של תבן. מה היו עושין היו שולקין אותו ושותין מימיו. חוזרין ומשלשלין להם קפה של זהב ואין נותנין להם כלום. רבי יהודה בן סיגנא בשם רבי אחא אמר אם מי שיתן ולא לקח הרי הוא אומר (דברים טו, י): נתון תתן לו, מי שלוקח ואינו נותן על אחת כמה וכמה. להשיב נפש, עד כמה מתישבת נפש, רבי אומר ככותבת, רבי חנניה אמר כגרוגרת. ראה ה' והביטה, אמר רבי פנחס עובדא הוה בתרתין נשין זניין באשקלון, דהויין מתכתשן דא עם דא, אמרה חדא לחברתה כד הויין מתכתשן דא עם דא, לית את אזלא מהכא דחזיין אפיך כיהודיאתא. לבתר יומין אתרצית דא לדא, אמרה לה על כולא שרי ושביק ליך, אלא על דאמרת לי חזיין אפיך כיהודיאתא, לא שרי ולא שביק ליך, לכך נאמר: ראה ה' והביטה כי הייתי זוללה.
(מ) לוא אליכם, כנסת ישראל אומרת לאמות העולם, לא ייתי עליכון דאתא עלי, לא ימטי עליכון דמטא עלי. כל עברי דרך, כל עוברי דרכה של תורה. הביטו וראו, תמן תנינן (משנה עדיות ב-י): משפט דור המבול שנים עשר חדש, משפט מצריים שנים עשר חדש, משפט איוב שנים עשר חדש, משפט גוג ומגוג שנים עשר חדש, משפט רשעים בגיהנם שנים עשר חדש, נבוכדנצר שלש שנים ומחצה, אספסיאנוס שלש שנים ומחצה. הביטו וראו אם יש מכאוב כמכאבי אשר עולל לי, שדקדק עמי וקטף עוללתי, כמה דאת אמר (דברים כד, כא): כי תבצר כרמך וגו'. אשר הוגה ה' ביום חרון אפו. אמר רבי אחא יום אחד היה חרון אפו של הקדוש ברוך הוא, אלו עשו ישראל תשובה פשרו.
(מא) ממרום שלח אש בעצמתי, רבי אמי שאל את רבי שמואל בר נחמני אמר לו בשביל ששמעתי עליך שאתה בעל אגדה מהו זה שכתוב (תהלים עא, יט): וצדקתך אלהים עד מרום, אמר לו כשם שהתחתונים צריכין לעשות צדקה אלו עם אלו, כך עליונים צריכין לעשות צדקה אלו עם אלו. אמר רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחאי כל מקום שנאמר ויאמר ויאמר, לא נאמר אלא להדרש, הדא הוא דכתיב (יחזקאל י, ב): ויאמר אל האיש לבש הבדים ויאמר בא אל בינות לגלגל. מהו ויאמר ויאמר שתי פעמים, אלא הקדוש ברוך הוא אמר למלאך, ומלאך אמר לכרוב, אף על פי שגזר עלי הקדוש ברוך הוא לקח הגחלים איני יכול לכנס לפנים ממחיצתך, אלא עשה עמי צדקה ותן לי שתי גחלים משלך שלא אכוה, הדא הוא דכתיב (יחזקאל י, ז): וישא ויתן אל חפני לבש הבדים, מהו וישא ויתן, אמר רבי יצחק הפשירן ונתנן בכפו. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי שש שנים היו הגחלים עמומות בידו של גבריאל, סבור שישראל עושין תשובה, וכיון שלא עשו תשובה בקש לזרקן עליהם בחמה, קרא לו הקדוש ברוך הוא ואמר לו גבריאל גבריאל להונך להונך, שיש בהם בעלי צדקות אלו עם אלו, הדא הוא דכתיב (יחזקאל י, ח): וירא לכרבים תבנית יד אדם תחת כנפיהם. רבי אבא בר כהנא אמר בשם רבי לוי מי מעמיד העליונים והתחתונים צדקה שישראל עושין ביד, הדא הוא דכתיב (תהלים עא, יט): וצדקתך אלהים עד מרום. ודכוותה (מלכים א כ, כח): ויגש איש האלהים ויאמר אל מלך ישראל ויאמר כה אמר ה', מהו ויאמר ויאמר שתי פעמים, אלא באמירה הראשונה אמר לו אם יבא בן הדד תחת ידך אל תחוס עליו, ובאמירה השניה אמר לו כמה מצודות עשיתי כמה רמיזות עשיתי כמה רפשים עשיתי עד שרפשתיו בידיך ועכשיו הוצאתו בשלום, לכן (מלכים א כ, מב): והיתה נפשך תחת נפשו ועמך תחת עמו. ודכוותה (אסתר ז, ה): ויאמר המלך אחשורוש ויאמר לאסתר המלכה, מהו ויאמר ויאמר שתי פעמים, אמר רב בשם רבי אלעזר עד שלא הרגיש שהיא יהודית היה מדבר עמה בפרהסיא, וכיון שהרגיש בה שהיא יהודית ויאמר המלך אחשורוש למתרגמן, ויאמר המתרגמן לאסתר המלכה. ודכותה (ויקרא כא, א): ויאמר ה' אל משה אמר אל הכהנים בני אהרן ואמרת, שתי אמירות הללו למה לי, אלא באמירה הראשונה אמר לו לנפש לא יטמא בעמיו. ובשניה אמר לו אם בא מת מצוה על ידך הטמא לו, לפי שבעולם הזה אתם מטמאין למת מצוה, לעתיד לבוא אין אתם מטמאין למת כל עקר, שאין מיתה לעתיד לבוא, שנאמר (ישעיה כה, ח): בלע המות לנצח. דבר אחר, וצדקתך אלהים עד מרום, אלו שני המאורות. אלהים מי כמוך, שאתה כובש על מדת הדין. באותה שעה קפצה קטיגוריא לפני כסא הכבוד אמרה לפניו רבונו של עולם, כך יהא רשע זה מתגאה ואומר אני חרבתי ביתו של אלהים ושרפתי מקדשו, אם כן הוא תרד אש מלמעלה ותשרף, מיד, מה כתיב: ממרום שלח אש בעצמתי. אמר רבי יהושע הוא שהנביא מקנתרה ואמר לה (ישעיה מז, ב): קחי רחים וטחני קמח, הא כל עמא טחנין חטין ואת אומר וטחני קמח, אלא אמרה ירושלים לבת בבל, אלו ממרום לא עשו בי מלחמה את היית יכולה להלחם בי, אלו ממרום לא שלחו בי אש את היית יכולה לי, אלא אריא קטילא קטלת, קמחא טחינא טחנת, קרתא יקידתא אוקידתא, לכך אמר: ממרום שלח אש בעצמתי וירדנה, מהו וירדנה, נסחא, כמה דאת אמר (שופטים יד, ט): וירדהו אל כפיו. דבר אחר, וירדנה, נצחה, כמה דאת אמר (תהלים עב, ח): וירד מים עד ים. דבר אחר, וירדנה, שלטה, כמה דאת אמר (מלכים א ה, ד): כי הוא רדה בכל עבר הנהר. דבר אחר, וירדנה, רדיא, כדתניא חרש רופש את ההיכל. רבי ביבא מרנגיא אמר: וירדנה, ראה שמדת הדין פוגעת בה. פרש רשת לרגלי. אמר רבי אבא בר כהנא, אם ראית ספסלין מלאים בבליים מנחי בארץ ישראל, צפה לרגליו של משיח, מה טעם, פרש רשת לרגלי. תני רבי שמעון בן יוחאי אם ראית סוס פרסי קשור בארץ ישראל, צפה לרגליו של משיח, מה טעם (מיכה ה, ד): והיה זה שלום אשור וגו'. השיבני אחור, אחור מן הכהנה ומן המלכות. נתנני שממה, לצדו. כל היום דוה, לגרדום.
(מב) נשקד על פשעי בידו, שקודה הייתי מעונותי, סבורה הייתי שימחל לי על כל עונותי, בשעה ששמעתי שאנולוגין שלי נקרע מלמעלה. דבר אחר, נשקד, שי"ן כתיב, שקד הקדוש ברוך הוא איך להביא עלי את הרעה, אמר אם אני מגלה אותן בתקופות טבת, הרי הן לוקין בצנה ומתין, אלא הריני מגלה אותן בתקופת תמוז שאפלו הן ישנין בדרכים וברחובות, אין אחד מהם נזוק. דבר אחר, נשקד, שקד איך להביא עלי את הרעה, אמר אם אני מגלה אותם בתקופת טבת, אין ענבים בגפן ואין תאנים בתאנה, אלא הריני מגלה אותם בתקופת תמוז, שיש ענבים בגפן ויש תאנים בתאנה, ואפלו אין העלה נבל. דבר אחר, נשקד, שקד איך להביא עלי את הרעה, אמר אם אני מגלה אותם דרך מדבר, הם מתים ברעב, אלא הריני מגלה אותם דרך ארמניא, שהם כרכין ומחוזות ומאכל ומשתה מצוי להם. דבר אחר, נשקד, שקודה הייתי מעונותי וסבורה הייתי שימחל לי על כל עונותי, אלא ישתרגו, עשאן עלי סריגות סריגות, הביא אותן עלי מכפלות, בבל וכשדים, מדי ופרס, ויון ומוקדון, אדום וישמעאל. עשאן עלי סריגות, בבל קשה ומדי מתונה, יון קשה ואדום מתונה, כשדים קשה ופרס מתונה, מוקדון קשה וישמעאל מתונה. וכן (דניאל ב, מב): מן קצת מלכותא תהוה תקיפה ומנה תהוא תבירה, ובכל אלין לא כפרית באלהי, אלא עלו על צוארי, ומיחדת שמו בכל יום פעמים, ואומרת (דברים ו, ד): שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד.
(מג) הכשיל כחי, אמר רבי תנחום ברבי ירמיה ארבעה דברים מתישין כחו של אדם, ואלו הן: התענית, והדרך, עון, ומלכות בבל. תענית, דכתיב (תהלים קט, כד): ברכי כשלו מצום. הדרך, דכתיב (תהלים קב, כד): ענה בדרך כחי. עון, דכתיב (תהלים לא, יא): כשל בעוני כחי. מלכות, דכתיב (נחמיה ד, ד): ויאמר יהודה כשל כח הסבל והעפר הרבה ואנחנו לא נוכל לבנות בחומה. נתנני ה' בידי לא אוכל קום, רבנן אמרי זו אשה רעה וכתבתה מרבה. רב הונא אמר (בראשית ב, ז): ויהי האדם לנפש חיה, עשאו עבד מכדן בפני עצמו, דאי לא לעי לא אכיל, היא דעתיה דרבי חנינא, דאמר רבי חנינא נתנני ה' בידי לא אוכל קום, בידי לא אוכל קום, אי לא לעי ביממא בליליא לא אוכל קום.
(מד) סלה כל אבירי ה', עבדי סאתי קומיהון, אמר רבי אבא בר כהנא בבר גמזא צווחין לסאתא סרקי. אמר רבי לוי בערביא צווחין למסרוקה מסלסלה. קרא עלי מועד לשבר בחורי, מצינו שסילוקן של בחורים קשה כחרבן בית המקדש, דכתיב: גת דרך ה' לבתולת בת יהודה. כך, קרא עלי מועד לשבר בחורי.
(מה) על אלה אני בוכיה, אספסיאנוס מלא שלש ספינות מגדולי ירושלים להושיבן בקלון של רומי, עמדו ואמרו לא דיינו שהכעסנוהו במקדשו אלא אף בחוצה לארץ. אמרו לנשים, מבקשות אתון לכך, אמרו להם, לאו. אמרו מה שדרכן לכך אינן רוצות, אנו על אחת כמה וכמה. תאמרו אם משליכים אנו עצמנו לים אנו באים לחיי העולם הבא, מיד האיר הקדוש ברוך הוא את עיניהם בפסוק הזה (תהלים סח, כג): אמר ה' מבשן אשיב אשיב ממצלות ים, מבשן אשיב, מבין שני אריות, אשיב ממצלות ים, כמשמעו. עמדה כת ראשונה ואמרה (תהלים מד, כא): אם שכחנו שם אלהינו ונפרש כפינו לאל זר, והשליכו עצמן לים. עמדה כת שניה ואמרה (תהלים מד, כג): כי עליך הרגנו כל היום, והשליכו עצמן לים. עמדה כת שלישית ואמרה (תהלים מד, כב): הלא אלהים יחקר זאת כי הוא ידע תעלמות לב, והשליכו עצמן לים, ורוח הקדש צווחת ואומרת: על אלה אני בוכיה. אדריאנוס שחיק עצמות, הושיב שלש משמרות, חדא בחמתא, וחדא בכפר לקיטיא, וחדא בבית אל דיהוד, אמר דערוק מן הכא, יתצד מן הכא, ודערוק מן הכא, יתצד מן הכא. והוה מפיק כרוזין ומכריזין ואומרים: אן דאית יהודאי ייתי, דמלכא בעו למתן ליה מילא, והוון כרוזין משמיעין יתהון וצדין יהודאין, הדא הוא דכתיב (הושע ז, יא): ויהי אפרים כיונה פותה אין לב וגו'. שאיל מחזרה אייתין צלו שלא תינסבין, אילין דבחיין, דאתבוננו, לא נפקו, ואילין דלא אתבוננו נכנסו כולהון לבקעת בית רמון, אמר לשר צבא שלו עד שאני אוכל קרן גלוסקאן זו, וירך דתרנגול זה, אבקש אחד מהן ולא אמצא, מיד הקיפם לגיונותיו והרגום, והיה הדם בוקע והולך עד שהגיע לקיפרוס נהר, ורוח הקדש צווחת ואומרת: על אלה אני בוכיה. אילין דהוי חבושין, מנהון אכלין בשר קטילהון, בכל יום הוה מנפיק חד מינייהו ומייתי להון ואינון אכלין, יומא חד אמר ייזיל בר נש מינן אי משכח כלום מיתי ואנן אכלין, מן דנפק אשכחיה לאבוה דקטיל, נסביה וטמריה ויהב סימן עלוי, עאל ואתא אמר להו לא אשכחיה כלום, אמרי ייזיל בר נש חורן אי משכח כלום מייתי ואנן אכלין, מן דנפק ההוא בר נש הלך לריחיה חפש ואשכחיה לההוא דקטיל, אייתיה ואכלוניה, מן דאכלון אמר לו מנן אייתית דין קטלא, אמר להו מן זוית פלנית, אמר ליה ומה סימן יהיב עלוי, אמר ליה סימן פלן, עני הוא בריה ואמר ווי ליה לההוא גברא דמן בשרא דאבוי אכיל, לקים מה שנאמר (יחזקאל ה, י): לכן אבות יאכלו בנים בתוכך וגו'. טרכינוס שחיק עצמות ילדה אשתו בליל תשעה באב, והיו כל ישראל אבלים, נשתתק הולד בחנכה אמרו ישראל נדליק או לא נדליק, אמרו נדליק וכל מה דבעי, לימטי עלן ימטי, אדליקו, אזלון ואמרון לישן ביש לאשתו של טרכינוס, אילין יהודאין כד ילידת הוון מתאבלין, וכד מייתי ולדא אדליקו בוצינייא. שלחה וכתבה לבעלה, עד דאת מכבש ברבריין בוא וכבש אילין יהודאי דמרדו בך. סליק לאילפא וחשיב למיתי בעשרה יומין ואייתיתיה רוחיא בחמשה יומין, אתא ואשכחינון דהוו עסיקין בהדין פסוקא (דברים כח, מט): ישא ה' עליך גוי מרחק מקצה הארץ כאשר ידאה הנשר, אמר להו אנא הוא נשרא, דחשיבית למיתי בעשרה יומין ואייתיתני רוחא בחמשה יומין, הקיפן לגיונותיו והרגם, אמר לנשים השמעו ללגיונותי ואם לאו אני עושה לכם כדרך שעשיתי לאנשים, אמרו לו עביד בארעאי מה דעבדת בעילאי, מיד הקיפן לגיונותיו והרגן, ונתערבו דמים של אלו בדמים של אלו והיה הדם בוקע והולך עד שהגיעו לקיפרוס נהר, ורוח הקדש צווחת ואומרת: על אלה אני בוכיה.
(מו) מעשה בשני בני צדוק הכהן שנשבו, אחד זכר ואחת נקבה, נפל זה לסרדיוט אחד וזו לסרדיוט אחד, הלך זה אצל הזונה ונתן לה הזכר, והלך זה אצל חנוני ונתן לו הנקבה בעד יין, לקים קרא דכתיב (יואל ד, ג): ויתנו הילד בזונה והילדה מכרו ביין וישתו. לבתר יומין אייתית ההיא זוניתא לההוא טליא לחנוני, אמרה ליה מן בגין דאית לי טלאי דדמי לההיא טליותא לית את בעי דנסיב חד לחד ומה דאייתי מנייהו יהוי לאמצע, אמר לה אין, מיד נסבונון ויהבונון בחד ביתא, שרייה ובכייה ההיא טליותא, אמר לה טליא, למה את בכית, אמרה לו ולא אבכה דברתיה דכהנא רבה אזלה לאיתנסבא לעבדא. אמר לה ברתיה דמאן את, אמרה ליה ברתיה דצדוק כהנא. אמר לה והיכן אתון שריין, אמרה ליה בשוקא עילאה. אמר לה ומה סימן הוה בדרתכון, אמרה לו סימן פלן. אמר לה הוה ליך אח או אחות, אמרה הוה לי חד אח והוה ליה חד שומא בכתפיה, וכד הוה אתי מבי ספרא אנא גלייא ליה ומנשקה ליה, אמר לה אין חמיתיה חכמת יתיה, אמרה ליה אין, גלי גרמיה וחכים דין לדין והוו מגפפין דין לדין ומנשקין דין לדין עד דנפקא נשמתהון, ורוח הקדש צווחת ואומרת: על אלה אני בוכיה.
(מז) מעשה במרים בת ביתוס שקדשה יהושע בן גמלא, ומנהו המלך להיות כהן גדול, ונכנסה פעם אחת לראות, ואמרה אלך ואראה אותו כשהוא קורא ביום הכפורים בבית המקדש, והוציאו לה טפטיות מפתח ביתה עד פתח בית המקדש, כדי שלא יתיחפו רגליה, ואף על פי כן נתיחפו רגליה, וכשמת יהושע בעלה פסקו לה חכמים סאתים יין בכל יום, והא תניא אין פוסקין יין לאשה, רבי חיא בר אבא אמר לשום זנות, כמה דאת אמר (הושע ד, יא): זנות ויין ותירוש יקח לב. רבי יחזקיה ורבי אבהו בשם רבי יוחנן אמרו לתבשיליה. ועוד תנן אם היתה מניקה פוחתין לה ממעשה ידיה ומוסיפים לה על מזונותיה. ואמר רבי יהושע בן לוי מאי מוסיף, יין, שהיין מרבה את החלב. אמר רבי אלעזר ברבי צדוק אראה בנחמה אם לא ראיתיה שקשרו שערותיה בזנבי סוסיהם של ערביים, והיו מריצין לה מירושלים ועד לוד, וקראתי עליה הפסוק הזה (דברים כח, נו): הרכה בך והענגה וגו'.
(מח) מעשה במרים בתו של נקדימון, שפסקו לה חכמים חמש מאות דינרי זהב לקפת בשמים בכל יום, אף היא עמדה וקללה אותם, ואמרה להם: כך תפסקו לבנותיכם, אמר רבי אחא אף אנו ענינו אחריה אמן, אמר רבי אלעזר אראה בנחמה אם לא ראיתיה שהיתה מלקטת שעורים מתחת טלפי סוסים בעכו, וקראתי עליה הפסוק הזה (שיר השירים א, ח): אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיתיך, אל תקרי גדיתיך אלא גויותיך.
(מט) מעשה במרים בת ביתוס נחתום שנשבית ופדאוה בעכו, זבין לה חלוק אחד אזלת למישטפיה בימא אתא גלא ונסביה. זבנין לה אוחרן, אזלת למישטפיה בימא ואתא גלא ונסביה, בעון עוד למזבן לה אוחרין, אמרה להון הניחו לו לגבאי שיגבה את חובו, כיון שצדקה עליה את הדין רמז הקדוש ברוך הוא לים והוציא לה כליה.
(נ) מעשה במרים בת נחתום שנשבית היא ושבעה בניה, נטלן קיסר ונתנן לגיו מן שבעה קנקלין, הביא את הראשון ואמר לו השתחוה לצלם, אמר לו חס ושלום איני משתחוה לצלם. אמר לו למה, מפני שכך כתיב בתורתנו (שמות כ, ב): אנכי ה' אלהיך, מיד הוציאו והרגו. הוציא השני ואמר לו השתחוה לצלם, אמר לו חס ושלום, אחי לא השתחוה ואני איני משתחוה. אמר לו למה, אמר לו שכך כתיב בתורה (שמות ב, ג): לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, מיד גזר עליו והרגוהו. הוציא השלישי ואמר לו השתחוה לצלם, אמר לו איני משתחוה. אמר לו למה, [אמר לו שכתוב בתורה] (שמות לד, יד): כי לא תשתחוה לאל אחר, מיד גזר עליו והרגוהו. הוציא הרביעי ואמר פסוקיה (שמות כב, יט): זבח לאלהים יחרם, גזר עליו והרגוהו. הוציא החמישי ואמר גם הוא פסוקיה (דברים ו, ד): שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, מיד גזר עליו והרגוהו. הוציא הששי ואמר גם הוא פסוקיה (דברים ז, כא): כי ה' אלהיך בקרבך אל גדול ונורא, גזר עליו והרגוהו. הוציא השביעי והוא היה קטן שבכלן, אמר, בני השתחוה לצלם, אמר לו חס ושלום. אמר לו למה, אמר לו שכן כתיב בתורתינו (דברים ד, לט): וידעת היום והשבת אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד, ולא עוד אלא שנשבענו לאלהינו שאין אנו ממירין אותו באל אחר, שנאמר (דברים כו, יז): את ה' האמרת היום, וכשם שנשבענו לו כך נשבע לנו שאין ממירנו באמה אחרת, שנאמר (דברים כו, יח): וה' האמירך היום. אמר לו קיסר אחיך שבעו ימים ושבעו חיים וראו טובה, ואתה קטן לא שבעת ימים ולא שבעת חיים ולא ראית טוב בעולם, השתחוה לצלם ואעשה בך טובות, אמר לו כתיב בתורתנו (שמות טו, יח): ה' ימלך לעלם ועד, ואומר (תהלים י, טז): ה' מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו, ואתם בטלים ואויביו בטלים. בשר ודם היום חי ולמחר מת, היום עשיר ולמחר עני, אבל הקדוש ברוך הוא חי וקים לעולם ולעולמי עולמים. אמר לו קיסר, ראה אחיך הרוגים לפניך, והריני משליך טבעתי לארץ לפני הצלם והגביהה כדי שידעו הכל ששמעת לקולי. אמר לו חבל עליך קיסר, מה אם אתה מתירא מבני אדם שכמותך, אני לא אתיירא ממלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא אלהי עולם. אמר לו וכי יש אלוה לעולם, אמר לו אללי עליך קיסר, וכי עולם של הפקר ראית. אמר לו וכי יש פה לאלהיכם, אמר לו באלהיכם כתיב (תהלים קטו, ה): פה להם ולא ידברו, ובאלהינו כתיב (תהלים לג, ו): בדבר ה' שמים נעשו. אמר לו וכי יש עינים לאלהיכם, אמר לו באלהיכם כתיב (תהלים קטו, ה): עינים להם ולא יראו, ובאלהינו כתיב (זכריה ד, י): עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ. אמר לו וכי יש אזנים לאלהיכם, אמר לו באלהיכם כתיב (תהלים קטו, ו): אזנים להם ולא ישמעו, ובאלהינו כתיב (מלאכי ג, טז): ויקשב ה' וישמע. אמר לו וכי יש אף לאלהיכם, אמר לו באלהיכם כתיב (תהלים קטו, ו): אף להם ולא יריחון, ובאלהינו כתיב (בראשית ח, כא): וירח ה' את ריח הניחח. אמר לו וכי יש ידים לאלהיכם, אמר לו באלהיכם כתיב (תהלים קטו, ז): ידיהם ולא ימישון, ובאלהינו כתיב (ישעיה מח, יג): אף ידי יסדה ארץ. אמר לו וכי יש רגלים לאלהיכם, אמר לו באלהיכם כתיב (תהלים קטו, ז): רגליהם ולא יהלכו, ובאלהינו כתיב (זכריה יד, ד): ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים. אמר לו וכי יש גרון לאלהיכם, אמר לו באלהיכם כתיב (תהלים קטו, ז): לא יהגו בגרונם, ובאלהינו כתיב (איוב לז, ב): והגה מפיו יצא. אמר לו אם יש בו כל המדות הללו באלהיכם מפני מה אינו מציל אתכם מידי כמו שהציל לחנניה מישאל ועזריה מיד נבוכדנצר. אמר לו חנניה מישאל ועזריה כשרים היו ונבוכדנצר מלך הגון היה לעשות נס על ידו, אבל אתה אינך הגון ואנו נתחיבנו מיתה לשמים, אם אין אתה הורגנו הרבה הורגים יש למקום, הרבה דבים הרבה זאבים ואריות ונחשים ונמרים ועקרבים שיפגעו בנו ויהרגונו, אלא לסוף הקדוש ברוך הוא עתיד לפרע ממך את דמינו, מיד גזר עליו להורגו. אמרה לו אמו בחיי ראשך קיסר תנה את בני ואחבקהו ואנשקהו. נתנוהו לה והוציאה לו דדיה והניקתו חלב, אמרה לו בחיי ראשך קיסר הרגני תחלה ואחר כך הרגהו, אמר לה קיסר איני שומע ליך מפני שכתוב בתורתכם (ויקרא כב, כח): ושור או שה אתו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד, אמרה לו שוטה שבעולם כבר קימת כל המצוות ולא נשאר לך אלא זו בלבד, מיד צוה עליו להרגו. נפלה אמו עליו והיתה מחבקתו ומנשקתו ואמרה לו בני, לך אצל אברהם אביכם ואמר לו כך אמרה אמי אל תזוח דעתך עליך ותאמר בניתי מזבח והעליתי את יצחק בני, הרי אמנו בנתה שבעה מזבחות והעלתה שבעה בנים ביום אחד, אתה נסיון ואני מעשה, עד שהיתה מנשקתו ומחבקתו גזר עליו והרגוהו עליה, וכיון שנהרג שערו חכמים שנותיו של אותו תינוק ונמצא בן שתי שנים וששה חדשים ושש שעות ומחצה. באותה שעה צעקו כל אמות העולם ואמרו מה אלהיהם של אלו עושה להם שכך נהרגין עליו בכל שעה, ועליהם כתיב (תהלים מד, כג): כי עליך הרגנו כל היום. לאחר ימים נשתטית אותה האשה ונפלה מן הגג ומתה, לקים מה שנאמר (ירמיה טו, ט): אמללה ילדת השבעה, ובת קול יוצאת ואומרת (תהלים קיג, ט): אם הבנים שמחה, ורוח הקדש צווחת ואומרת: על אלה אני בוכיה.
(נא) מעשה בדואג בן יוסף שמת והניח בן קטן לאמו, והיתה ממדדת אותו בטפחים ונותנת משקלו זהב לשמים בכל שנה ושנה, וכיון שהקיפה מצודה בירושלים, טבחתו אמו בידיה ואכלתו, והיה ירמיה מקונן לפני המקום ואומר (איכה ב, כ): למי עוללת כה אם תאכלנה נשים פרים עללי טפחים. ורוח הקדש משיבתו (איכה ב, כ): אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא, זה זכריה בן יהוידע. דבר אחר, על אלה אני בוכיה, רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר על סלוק דעת ועל סלוק שכינה. אפשר שהיה צדקיה רואה אחרים שהיו מנקרין את עיניו ולא היה לו דעת להטיח את ראשו בכתל עד שיצאת נשמתו, אלא גרם לבניו שיהרגו לפניו. אלא על אותה שעה נאמר (ירמיה ד, ט): יאבד לב המלך ולב השרים וגו'. ורבי נחמיה אמר על בטול כהנה ומלכות, הדא הוא דכתיב (זכריה ד, יד): אלה שני בני היצהר העמדים על אדון כל הארץ, אלו אהרן ודוד, אהרן תובע על כהנתו, ודוד תובע על מלכותו. רבי יהושע בן לוי אמר על בטול תורה, הדא הוא דכתיב (דברים יב, א): אלה החקים והמשפטים. רבי שמואל בר נחמני אמר על עבודת כוכבים, הדא הוא דכתיב (שמות לב, ד): אלה אלהיך ישראל. זבדי בן לוי אמר על בטול קרבנות, הדא הוא דכתיב (במדבר כט, לט): אלה תעשו לה' במועדיכם. רבנן אמרי על בטול משמרות, ומה הנאה יש לעולם מן המשמרות, אלא בשני היו מתענין על פורשי ימים. בשלישי היו מתענין על הולכי דרכים. ברביעי היו מתענין על התינוקות שלא יעלה אסכרה בפיהם וימותו. בחמישי היו מתענין על המעברות שלא יפילו ועל המניקות שלא ימותו בניהם. והלא אין מתענין על שני דברים כאחד, כדכתיב (עזרא ח, כג): ונצומה ונבקשה מאלהינו על זאת. וכתוב אחד אומר בדניאל (דניאל ב, יח): ורחמין למבעא מן קדם אלה שמיא על רזא דנה, ולא על תרין. אלא כההיא דאמר רבי חיא בר אבא על עצירת גשמים וגלות מתענין עליהן בבת אחת. אבל אין מתענין לא בערב שבת ולא במוצאי שבת מפני כבוד השבת. עיני עיני ירדה מים. אמר רבי לוי משל לרופא שחשש עינו אחת, אמר עיני תבכה על עיני. כך ישראל נקראו עינו של הקדוש ברוך הוא, הדא הוא דכתיב (זכריה ט, א): כי לה' עין אדם וכל שבטי ישראל, כביכול אמר הקדוש ברוך הוא עיני תבכה על עיני. כי רחק ממני מנחם משיב נפשי, מה שמו של מלך המשיח רבי אבא בר כהנא אמר ה' שמו, שנאמר (ירמיה כג, ו): וזה שמו אשר יקראו ה' צדקנו. דאמר רבי לוי טבא למדינתא דשמה כשם מלכה ושם מלכה כשם אלהיה. טבא למדינתא דשמה כשם מלכה, דכתיב (יחזקאל מח, לה): ושם העיר מיום ה' שמה. ושם מלכה כשם אלהיה, שנאמר: וזה שמו אשר יקראו ה' צדקנו. רבי יהושע בן לוי אמר צמח שמו, שנאמר (זכריה ו, יב): הנה איש צמח שמו ומתחתיו יצמח. רבי יודן בשם רבי איבו אמר מנחם שמו, שנאמר: כי רחק ממני מנחם. אמר רבי חנינא ולא פליגי חושבנא דדין כחושבנא דדין, הוא מנחם הוא צמח. והדא מסייע להדא דרבי יודן בשם רבי איבו. עובדא הוה בחד בר נש דהוה קא רדי, געת חדא תורתיה, עבר עלוי חד ערבי, אמר ליה מה את, אמר ליה יהודאי אנא, אמר ליה שרי תורך ושרי פדנך, אמר ליה למה, אמר ליה דבית מקדשון דיהודאי חרב. אמר ליה מנא ידעת, אמר ליה ידעית מן געייתא דתורך. עד דהוה עסיק עמיה געת זימנא אחריתי, אמר לו אסר תורך אסר פדנך דאתייליד פריקהון דיהודאי. אמר ליה ומה שמיה, אמר לו מנחם שמיה. ואבוי מה שמיה, אמר ליה חזקיה. אמר ליה והיכן שריין, אמר ליה בבירת ערבא בדבית לחם יהודה. זבין ההוא גברא תורוי זבין פדניה והוה מזבין לבידין דינוקין. עלל לקרתא ונפק לקרתא, עלל למדינה ונפק למדינה, עד דמטא לתמן, אתיין כל כפריא למזבן מיניה וההיא איתתא אמיה דההוא ינוקא לא זבנת מיניה. אמר לה למה לית את זבנת לבידין דינוקין, אמרה ליה דחשייה קשיי לינוקי. אמר לה למה, אמרה ליה דעל רגלוי חרב בית מקדשא. אמר לה רחיצין אנן במריה עלמא דעל רגלוי חרב ועל רגלוי מיתבני. אמר לה את הוי נסיבא ליך מן אילין לבידין דינוקיך ולבתר יומין אנא אתי לביתך ונסב פריעיך, נסבה ואזלה. לבתר יומין אמר האי גברא איזיל ואיחמי ההוא ינוקא מאי קא עביד, אתא לגבה אמר לה ההוא ינוקא מאי קא עביד, אמרה ליה לא אמרית לך דחשייה קשיי אפלו על רגליה נחשיה, דמן ההיא שעתא אתיין רוחין ועלעולין טענוניה ואזלין להון. אמר לה ולא כך אמרית לך דעל רגלוי חרב ועל רגלוי מתבני. אמר רבי אבון למה לי ללמד מן ערביי, ולא מקרא מלא הוא, דכתיב (ישעיה י, לד): והלבנון באדיר יפול. וכתיב בתריה (ישעיה יא, א): ויצא חטר מגזע ישי ונצר משרשיו יפרה. דבי רבי שילא אמרי שילה שמו של משיח, שנאמר (בראשית מט, י): עד כי יבא שילה. שלה כתיב. דבי רבי חנינא אמרי חנינה שמו, שנאמר (ירמיה טז, יג): אשר לא אתן לכם חנינה. דבי רבי ינאי אמרי ינון שמו, דכתיב (תהלים עב, יז): לפני שמש ינון שמו. רבי ביבא סנגוריא אמר נהירא שמו, שנאמר (דניאל ב, כב): ונהורא עמה שרא. נהירא כתיב. רבי יהודה ברבי סימון אמר בשם רבי שמואל ברבי יצחק הדין מלכא משיחא אי מחייא הוא דוד שמיה, אי ממיתיא הוא דוד שמיה. אמר רבי תנחומא אנא אומר טעמיה (תהלים יח, נא): מגדיל ישועות מלכו ועשה חסד למשיחו, ולדוד, אין כתיב כאן, אלא לדוד ולזרעו. היו בני שוממים כי גבר אויב. רבי איבו אמר כהדא אפתא דקרא דכמה דההיא רבייא היא קטנא. רבי יהודה ברבי סימון אמר כהדא חזירתא דכמה דבניה רביין היא קטנא.
(נב) פרשה ציון בידיה. כתיב (ירמיה ח, כג): מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה, מי אמר הפסוק הזה, אם תאמר ירמיה, אפשר לו שלא לאכל, אפשר לו שלא לישן, אלא מי אמרו מי שאין לפניו לא אכילה ולא שנה, דכתיב (תהלים קכא, ד): הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. רבי אבא בר כהנא בשם רבי לוי אמר, כתיב (בראשית א, ט): ויאמר אלהים יקוו המים, אמר הקדוש ברוך הוא יקוו לי המים מה שאני עתיד לעשות בהן. רבי חגי בשם רבי יצחק אמר משל למלך שבנה לו פלטירין, והושיב בהן דיורין אלמים, ובכל יום ויום היו משכימין ושואלין בשלום המלך ומקלסין אותו ברמיזה ובאצבע, אמר המלך ומה אלו שהן אלמים כך מקלסין אותי, אם היו פקחין על אחת כמה וכמה, מה עשה הושיב בהן דיורין פקחין, עמדו והחזיקו בפלטין של מלך ואמרו אין זו פלטין אלא שלנו, באותה שעה אמר המלך תחזר פלטין לכמות שהיתה. כך מתחלת בריתו של עולם לא היה קלוסו עולה אלא מן המים, הדא הוא דכתיב (תהלים צג, ד): מקלות מים רבים אדירים משברי ים, ומה היו אומרים: אדיר במרום ה', באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא ומה אם אלו שאין להם לא פה ולא לשון, לא אמירה ולא דבור כך מקלסין אותי, לכשאברא בני אדם על אחת כמה וכמה, וכיון שברא בני אדם עמדו דור אנוש ודור המבול ומרדו בו, באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא יחזר העולם לכמות שהיה, שנאמר (בראשית ז, יב): ויהי הגשם על הארץ. רבי יהודה ברבי סימון אמר לאחד שהיה לו מקל וצנית, עמד וסגל וקנה לו צאן, ונכנסו זאבין ובקעום, אמר אותו הרועה אחזר לאותו מקל ולאותה צנית. כך רועה זה הקדוש ברוך הוא, שנאמר (תהלים פ, ב): רעה ישראל האזינה נהג כצאן יוסף ישב הכרובים הופיעה. צאן אלו ישראל, שנאמר (יחזקאל לד, לא): ואתן צאני צאן מרעיתי. נכנסו זאבין לתוך עדרו ובקעום, אלו השונאים שנכנסו לבית המקדש, באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא: מי יתן ראשי מים. כתיב (תהלים מב, ה): אלה אזכרה ואשפכה עלי נפשי, כנסת ישראל אומרת לפני הקדוש ברוך הוא, לשעבר הייתי עולה לירושלים ודרכים מתקנים, ועכשיו בשך, שנאמר (הושע ב, ח): לכן הנני שך את דרכך בסירים. דבר אחר, אלה אזכרה, לשעבר הייתי עולה ואילנות מסככות על ראשי, ועכשיו תלויה לשמש. אלה אזכרה, לשעבר הייתי עולה בצלו של הקדוש ברוך הוא, ועכשיו בצלן של מלכיות. אלה אזכרה וגו', אספסיאנוס קיסר הושיב שומרים רחוק מפומעים שמונה עשר מיל, והיו שואלים לעולי רגלים ואומרים להם למי אתם, והיו אומרים להם אספסיאני, טרכיני, אדרייני. אמר רבי ברכיה אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, לשעבר הייתי עולה וסלי בכורים על ראשי בהשכמה, שהיו אומרים (ירמיה לא, ה): קומו ונעלה ציון, ובדרכים היו אומרים (תהלים קכב, ב): עמדות היו רגלינו בשעריך ירושלים. בהר הבית מה היו אומרים (תהלים קנ, א): הללויה הללו אל בקדשו. בעזרה היו אומרים (תהלים קנ, ו): כל הנשמה תהלל יה, ועכשיו אדדם, דמומה סלקא, דמומה נחתא. אלה אזכרה, לשעבר הייתי עולה בשירות ובזמירות לפני הקדוש ברוך הוא, כמה דאת אמר (תהלים מב, ה): בקול רנה ותודה, ועכשיו בכיה סלקא בכיה נחתא. אלה אזכרה, לשעבר הייתי עולה המוניות המוניות של חגיגה, כמה דאת אמר (תהלים מב, ה): המון חוגג. אמר רבי לוי כהדין געגעא דלא פסיק לא ביממא ולא בליליא, ועכשיו טמשא סלקין וטמשא נחתין, אלה אזכרה ואשפכה עלי נפשי וגו'. דבר אחר, פרשה ציון בידיה, רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר למלך שהיה לו בן, הוי מחי ליה ואמר חטית, הוה מחי ליה ואמר חטית וסיכלת, ועוד הוי מחי ליה עד דפשט עשר אצבעוי קודמוי, כך הקדוש ברוך הוא הוה מייסר לירושלים והות אמרה חטית, עד פרשה ציון בידיה. אין מנחם לה, אמר רבי לוי כל מקום שנאמר: אין, הוה לה, (בראשית יא, ל): ותהי שרי עקרה אין לה ולד, והוה לה, דכתיב (בראשית כא, א): וה' פקד את שרה. ודכותה (שמואל א א, ב): ולחנה אין ילדים, והוה לה, דכתיב (שמואל א ב, כא): כי פקד ה' את חנה. ודכותה (ירמיה ל, יז): ציון היא דרש אין לה, והוה לה. דכתיב (ישעיה נט, כ): ובא לציון גואל, אף כאן אין מנחם לה, והוה לה, דכתיב (ישעיה נא, יב): אנכי אנכי הוא מנחמכם. צוה ה' ליעקב סביביו צריו, כגון חלמיש, לנוה. קסטרא, לחיפה. סוסיתא, לטבריה. יריחו, לנועדן. לוד, לאונו. היתה ירושלים לנדה ביניהם, לרחוק היתה.
(נג) צדיק הוא ה' כי פיהו מריתי, מי אמרו לפסוק זה, יאשיהו אמרה, הדא הוא דכתיב (דברי הימים ב לה, כ): אחרי כל זאת אשר הכין יאשיהו את הבית עלה נכו מלך מצרים להלחם בכרכמיש על פרת, בקרקסיון דעל פרת, וישלח אליו מלאכים לאמר מה לי ולך מלך יהודה לא עליך אתה היום כי אל בית מלחמתי ואלהים אמר לבהלני, מפי הקדוש ברוך הוא אני עולה, חדל לך מאלהים אשר עמי, זה לשון עבודת כוכבים. ולא הסב יאשיהו פניו, ולא שמע אל דברי נכו מפי אלהים, זה ירמיהו שאמר ליאשיהו, כך מקבלני מישעיה רבי (ישעיה יט, ב): וסכסכתי מצרים במצרים, ולא שמע לו, אלא אמר לו משה רבה דרבך לא כך אמר (ויקרא כו, ו): וחרב לא תעבר בארצכם, וחרבו של אותו רשע עוברת בארצי ובתחומי, והוא לא היה יודע שכל דורו עובדי עבודת כוכבים היו, הוה משלח זוג תלמידים למיבערא עבודת כוכבים מבתיהון, והוון עללין ולא משכחין כלום, עד דנפקון אמרון טרודו תרעין, מן דהוון טרדין לתרעיה הוון חמן יתיה, אמרו עליהון מן דאתא ותיקן הוא דאתא וקלקל, לפיכך (דברי הימים ב לה, כג): וירו הירים למלך יאשיהו, אמר רבי מני שלש מאות חצים הורו בו עד שנעשה גופו ככברה, והיה ירמיהו מצית אחריו לידע מהו אומר, ומה היה אומר: צדיק הוא ה' כי פיהו מריתי, פיהו ופום סרסורו.
(נד) קראתי למאהבי המה רמוני, רבנן פתרין קריא בנביאי השקר, שהיו מאהבין אותי לעבודת כוכבים שלהן. המה רמוני, גם המה רמוני, לא זזו מתנבאין עלי שקר עד שהגלו אותי ממקומי, שנאמר (איכה ב, יד): ויחזו לך משאות שוא ומדוחים, מדוחם כתיב. רבי שמעון בר יוחאי פתר קריא בנביאי האמת, שהיו מאהבין אותי להקדוש ברוך הוא, המה רמוני, שהיו מרמין בי ואומרים לי הפרישו תרומה ומעשרות, וכי יש תרומה ומעשרות בבבל, אלא בשביל לאהבני להקדוש ברוך הוא, הוא שירמיה אומר (ירמיה לא, כ): הציבי לך צינים, הצייני במצוות, שהיו ישראל מצינין בהם. (ירמיה לא כ): שמי לך תמרורים, זה חרבן בית המקדש, וכן הוא אומר (תהלים קלז, ה): אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני. שתי לבך למסלה דרך הלכת, אמר רבי חיא הלכתי כתיב. את מוצא בשעה שגלו ישראל לבבל מה כתיב (ישעיה מג, יד): למענכם שלחתי בבלה. גלו לעילם שכינה עמהם, דכתיב (ירמיה מט, לח): ושמתי כסאי בעילם. גלו ליון שכינה עמהם, דכתיב (זכריה ט, יג): ועוררתי בניך ציון על בניך יון, וכתיב בתריה: וה' עליהם יראה וגו', לכך כתיב דרך הלכתי, דבר אחר, שתי לבך למסלה דרך הלכת, אמר להם ירמיה ראו באילו דרכים הלכתם, ועשו תשובה, דכתיב (ירמיה לא, כ): שובי בתולת ישראל, ומיד אתם חוזרין לעריכם, דכתיב (ירמיה לא, כ): שבי אל עריך אלה.
(נה) ראה ה' כי צר לי מעי חמרמרו, רבי חיא בר חנינא אמר עשאן מורות מורות. רבי שמואל בר נחמני אמר עשאן גושין גושין. נהפך לבי בקרבי, למה, כי מרו מריתי. מחוץ שכלה חרב בבית כמות, זה שאמר משה (דברים לב, כה): מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה.
(נו) שמעו כי נאנחה אני, רבי יהושע פתר קריה באהרן, את מוצא בשעה שמת אהרן הוברחו ענני כבוד ונתקבצו כל ישראל לספדו, אמרו משה אבל ואלעזר אבל ומי לא יתאבל. מיד מה כתיב תמן (במדבר כא, א): וישמע הכנעני מלך ערד, וכתיב: וילחם בישראל וישב ממנו שבי. ורבנן פתרין קריה בחרבן בית המקדש, את מוצא שכל מקום שבקשו ישראל לברח היו מסגירין אותן, בקשו לברח כלפי צפון ולא הניחום, הדא הוא דכתיב (עמוס א, ו): על שלשה פשעי עזה ועל ארבעה לא אשיבנו על הגלותם גלות שלמה להסגיר לאדום. בקשו לברח כלפי מזרח, ולא הניחום, הדא הוא דכתיב (עמוס א, ט): על שלשה פשעי צר ועל ארבעה לא אשיבנו על הסגירם גלות שלמה לאדום ולא זכרו ברית אחים. בקשו לברח כלפי מערב, ולא הניחום, דכתיב (ישעיה כא, יג): משא בערב ביער בערב תלינו ארחות וגו'. כי אתה עשית, משל למלך שנשא למטרונה, אמר לה אל תשיחי עם חברותיך ואל תשאלי מהן ואל תשאילי להן, לימים כעס עליה המלך וטרדה חוץ לפלטין, וחזרה על כל שכנותיה ולא קבלו אותה, וחזרת לפלטין, אמר לה המלך אקשית אפיך, אמרה המטרונה למלך, אדוני אלולי הייתי משאילה להן, ושואלת מהן מנא, והוה עבידתי גבה, או עבידתה גבי, לא הוון מקבלין לי. כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, אקשיתון אפיכון, אמרו לפניו רבון העולמים לא כתבת בתורתך (דברים ז, ג): ולא תתחתן בהם בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך, אלולי הוינן משאלין להון, ונסבון מינהון ואינון מינן, והוית ברתיה גבי או ברתי גביה, לא הוו מקבלים לי, הוי כי אתה עשית. הבאת יום קראת ויהיו כמני, בצרה, ולא כמוני ברוחה.