(א) אני הגבר. רבי חמא בר חנינא פתח (ירמיה לו, לב): וירמיהו לקח מגלה אחרת ויתנה אל ברוך בן נריהו הספר ויכתב עליה מפי ירמיהו את כל דברי הספר אשר שרף יהויקים מלך יהודה באש ועוד נוסף עליהם דברים רבים כהמה, שאין תלמוד לומר כהמה, מה תלמוד לומר כהמה, רב כהנא אמר: ועוד נוסף עליהם דברים רבים כהמה, דברים, איכה ישבה, איכה יעיב, איכה יועם. רבים, זכר ה'. כהמה, אני הגבר, דהוא תלתא תלתא פסוקים, הדא הוא דכתיב (משלי כב, כ): הלא כתבתי לך שלשים, דברים משולשים. רבי שמואל בר נחמני אמר מהו שלשים, גבורים, כמה דאת אמר (שמות יד, ז): ושלשים על כלו, ומתרגמינן וגיברין ממנן על כולהון. דבר אחר, שלשים, אני הגבר, דהוא מתלתא תלתא פסוקים. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר, אני הגבר, אנא הוא דיליפנא ייסורין, אהני עלי מה דאהני לך, משל למלך שכעס על מטרונה ודחפה והוציאה חוץ לפלטין, הלכה וצמצמה פניה אחר העמוד, נמצא המלך עובר ורואה אותה. אמר לה אקשית אפיך, אמרה לו אדוני המלך כך יפה לי וכך נאה וכך ראוי לי שלא קבלה אותך אשה אחרת אלא אני. אמר לה אני הוא שפסלתי כל הנשים בעבורך. אמרה לו אם כן למה נכנסת למבוי פלוני ולחצר פלוני ולמקום פלוני, לא בשביל אשה פלונית ולא קבלה אותך. כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל אקשיתון אפיכון, אמרו לפניו רבונו של עולם כך יפה לנו וכך נאה לנו וכך הגון לנו שלא קבלה אמה אחרת תורתך אלא אני. אמר להם אני הוא שפסלתי כל האמות בשבילכם. אמרו לו אם כן למה החזרת תורתך על האמות ולא קבלוה. דתניא בתחלה נגלה על בני עשו, הדא הוא דכתיב (דברים לג, ב): ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו, ולא קבלוה, החזירה על בני ישמעאל, ולא קבלוה, הדא הוא דכתיב (דברים לג, ב): הופיע מהר פארן, ולבסוף החזירה על ישראל וקבלוה, הדא הוא דכתיב (דברים לג, ב): ואתה מרבבת קדש מימינו אש דת למו. וכתיב (שמות כד, ז): כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. דבר אחר, אני הגבר, אמר רבי יהושע בן לוי אני הוא הגבר, אנא הוא איוב, שנאמר (איוב לד, ז): מי גבר כאיוב ישתה לעג כמים. ראה עני, אמר רבי שמואל בר נחמן אמרה כנסת ישראל, כיון שראה אותי עניה מן המצוות, עניה ממעשים טובים, הביא עלי שבט עברתו. אמר רבי ברכיה גברני לעמד בכלן, את מוצא אחר מאה חסר שתים תוכחות שיש במשנה תורה, מה כתיב (דברים כט, ט): אתם נצבים היום כלכם, ומתרגמינן אתון קיימין יומא דין כולכון, גבורים לעמד בכלם, אותי נהג, בעולם הזה שנקרא חשך ולא אור, אך בי ישב יהפך ידו כל היום, אמר רבי שמעון בן לקיש מלמד שהקדוש ברוך הוא מתיאש מן הצדיקים בעולם הזה, אבל חוזר ומרחם עליהם, הדא הוא דכתיב: אך בי ישב.
(ב) בלה בשרי, זה צבור, ועורי, זה סנהדרין, כשם שהעור חופה על הבשר כך סנהדרין חופין על ישראל. שבר עצמותי, עצומי, בני אדם שהיו כבני העצומים. בנה עלי ויקף ראש, זה נבוכדנצר, דכתיב ביה (דניאל ב, לח): אנת הוא ראשה די דהבא, ותלאה, זה נבוזראדן. דבר אחר, ראש, זה אספסיאנוס. ותלאה, זה טרכינוס. במחשכים הושיבני כמתי עולם, אמר רבי שמואל ארבעה חשובין כמתים, סומא, דכתיב: במחשכים הושיבני כמתי עולם. מצורע, שנאמר (במדבר יב, יב): אל נא תהי כמת. ומי שאין לו בנים, דכתיב בה ברחל (בראשית ל, א): הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי. ומי שירד מנכסיו, שנאמר (שמות ד, יט): כי מתו כל האנשים, וכי מתים היו, אלא שירדו מנכסיהם.
(ג) גדר בעדי ולא אצא, רבי איבו אמר זה בסגר של ערבייא. רבי ברכיה אמר זה קסטרא של פרסיין. ורבנן אמרי זה מטלית של כותיים. הכביד נחשתי, הכביד עלי ארנוניות ודימוסיאות וגלגלאות. גם כי אזעק ואשוע, רבי אחא אמר כל המתפלל עם הצבור למה הוא דומה לבני אדם שעשו עטרה למלך, בא עני אחד ונתן חלקו בתוכה, מה המלך אומר בשביל זה עני אני מקבלה, מיד מקבל המלך ונותנה בראשו, כך אם היו עשרה צדיקים עומדים בתפלה ורשע עומד ביניהם, מה הקדוש ברוך הוא אומר בשביל רשע זה איני מקבל תפלתם. ורבנן אמרין בא אחר הצבור מעשיו נפרטין, למה הוא דומה למלך שנכנסו אריסיו ובני ביתו לכבדו, בא אחד באחרונה, אמר המלך תסתם חביתו, ומי גרם לו הרי שבא באחרונה, כך כל המתפלל לאחר הצבור מעשיו נפרטין, לכך נאמר: גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי, שתם כתיב, לפי שתמו הצבור תפלתהון. גדר דרכי בגזית. בנות לוד היו לשות עיסתן ועולות ומתפללות ויורדות עד שלא החמיצו. בנות צפורי הויין סלקן ושבחן בבית מקדשא ולא הוה בר נש קריץ לתאנה קדמי מנהון. והאי ספרא דמגדלא הוה מסדרא קנדיליה בכל ערובא שובא, סליק שבח ונחת ומדליק יתהון. ואית דאמרי ספרא הוה בכל ערובא שובא הוה סליק ופשט סדריה בבית מקדשא ונחית שבית בביתיה. עובדא הוה בחד בר נש דהוה קאי ורדי, ערקת תורתיה, נפק אמר להו כדו, אמרו ליה באידנא אסטרטייא אתית, שרי מחוי להון ולא אשכח הדרך, וקרו עליה הדין קרייה, גדר דרכי בגזית נתיבתי עוה, אצדי, כמה דאת אמר (יחזקאל כא, לב): עוה עוה עוה אשימנה.
(ד) דב ארב הוא לי, זה נבוכדנצר. ארי במסתרים, זה נבוזראדן. דבר אחר, דב ארב, זה אספסיאנוס. ארי במסתרים, זה טרכינוס. דרכי סורר ויפשחני. תילהי, כדאמרינן אילן שנפשח קושרין אותו בשביעית. דרך קשתו ויציבני כמטרה לחץ, תרין אמוראין, חד אמר כבורמא לאספריסא, וחד אמר כקורת חצים שהכל מורים בה והיא נצבת. רבי יודן אמר וגברני לעמד בכלן, את מוצא אחר מאה חסר שתי תוכחות שיש במשנה תורה, מה כתיב (דברים כט, ט): אתם נצבים היום כלכם, ומתרגמינן אתון קיימין גבורים לעמד בכלן.
(ה) הביא בכליתי בני אשפתו, רב ושמואל, רב אמר בני אופיכיה, בני אמוריה. ושמואל אמר בני אדם שאוכלין הרבה ומוציאין אשפות, הביאן עלי. הייתי שחק לכל עמי, כתיב (תהלים סט, יג): ישיחו בי ישבי שער, אלו אמות העולם, שהן יושבין בבתי תרטיאות ובבתי קרקסיאות. ונגינות שותי שכר, מאחר שהן יושבין ואוכלין ושותין ומשתכרין, הן יושבין ומשיחין בי ומלעיגים בי ואומרים בגין דלא נצרוך לחרובא כיהודאי, והן אומרים אלו לאלו, כמה שנים את בעי מחי, והן אומרים כחלוקא דיהודאי דשבתא. ומכניסין את הגמל לטרטיאות שלהם והחלוקין שלו עליו, והן אומרים אלו לאלו על מה זה מתאבל, והן אומרים היהודים הללו שומרי שביעית הן ואין להם ירק ואכלו החוחים של זה והוא מתאבל עליהם. ומכניסים את המומוס לתיאטרון שלהם וראשו גלוח, והן אומרים אלו לאלו על מה ראשו של זה מגלח, והוא אומר היהודים הללו שומרי שבתות הן, וכל מה שהם יגיעין כל ימות השבת אוכלים בשבת, ואין להם עצים לבשל בהם, והם שוברים מטותיהם ומבשלים בהן, והם ישנין בארץ ומתעפרים בעפר וסכין בשמן, לפיכך השמן ביקר. דבר אחר, ישיחו בי ישבי שער, אלו ישראל שהם יושבין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, ונגינות שותי שכר, מאחר שהן יושבין ואוכלין ושותין ומשתכרין בסעודת תשעה באב, יושבין וקוראים קינות ונהי באיכה. השביעני במרורים, זה יום טוב הראשון של פסח, דכתיב בו (במדבר ט, יא): על מצות ומררים. הרוני לענה, מה שהשביעני בליל יום טוב הראשון של פסח, הרוני בליל תשעה באב לענה, הוי ליל יום טוב הראשון של פסח הוא ליל תשעה באב.
(ו) ויגרס בחצץ שני, מעשה בבנו של רבי חנניה בן תרדיון שנתחבר ללסטים וגלה את רזן, והרגוהו ומלאו פיו עפר וצרורות. לאחר שלשה ימים נתנוהו בכליבא, ובקשו לקלס עליו מפני כבוד אביו ולא הניחן, אמר להם הניחו לו ואני אמר על בני, פתח ואמר (משלי ה, יג יד): ולא שמעתי בקול מורי ולמלמדי לא הטיתי אזני. כמעט הייתי בכל רע בתוך קהל ועדה. ואמו קראת עליו (משלי יז, כה): כעס לאביו בן כסיל וממר ליולדתו. אחותו קראת עליו (משלי כ, יז): ערב לאיש לחם שקר ואחר ימלא פיהו חצץ. ותנן כל שהוא מסעודת תשעה באב, אסור לאכל בשר, ולשתות יין, ולאכל שני תבשילין, ולרחץ ולסוך. וכל שאינו מסעודת תשעה באב, מתר לאכל בשר ולשתות יין, ולאכל שני תבשילין. רב מן דהוא אכיל כל מאכלו נסיב חד פת פחית ויהב עליה קטם ואמר זו היא סעודת תשעה באב, לקים מה שנאמר: ויגרס בחצץ שני הכפשני באפר. ותזנח משלום נפשי נשיתי טובה, רבי אלעזר ברבי יוסי בשם רבי חנניה בריה דרבי אבהו אמר, מעשה באשה אחת בקיסרין שהוליכה את בנה אצל נחתום אחד אמרה לו למד את בני אמנות, אמר לה ימתין אצלי חמשה שנים ואני מלמדו חמש מאות מינין בחטה. כמה מינין יש בחטה, רבי אחא אמר בחטי מנית, חטים דלא מנין. ורבנן אמרי חמש מאות בחטין כמנין מנית. רבי חנינא ורבי יונתן הוו יתבין וחשבין להון עד שתין וקמו להון. ועוד אמר רבי אלעזר ברבי יוסי, מעשה באשה אחת שהוליכה את בנה אצל חד פרכוטס, אמרה לו למד את בני אמנות, אמר לה ימתין אצלי חמש שנים ואני מלמדו מאה מינין בביצה. שמע רבי ואמר לא ראינו שיש טובה בעולם. שמע רבי שמעון בן חלפתא ואמר לא שמענו שיש טובה בעולם. רבי יהודה בן בתירה אזל לנציבין בערבי צומא רבא, אכל ופסק, שמע ריש גלותא ואתא לגביה, אמר ליה ישגח עלי רבי. אמר ליה אכלית ופסקית. אמר ליה ישגח עלי רבי דלא יהון אמרין לא חשביה כלום מטרח עלוי, אזל עמיה. כיון דאזל אמר לטליא, ברי, פטיליק דאת מייתי לן חד זמן קדמיי לא תייתי לן זמן אחורי, מן דאכלון אייתין קדמיהון תמנין פטילקין, אכל מכל פטיליק חד פת ומכל פטיס חד כס, אמר ליה רבי מן דאכלית ופסקית אייתון קדמך תמנין פטילקין, מחדא פטיליקי אכל רבי חדא פתית ומחדא פטיס אישתי רבי חד כס, אמר ובמה קרן לה נפשא, דהיא כמה דאיתיהיב לה היא נפישה. רבי אבהו אזל לבצרה ואתקבל גבי יוסי רישא, אייתון קמיה תמנין מיני מחין דעוף, אמר ליה לא יכעוס רבי דלא הוה צידא ספק, ולא קריין ליה יוסי רישא אלא דלא הוה מאכליה אלא מחין דעוף. רבי חיא רבא אזל לדרומא, ואתקבל גבי רבי יהושע בן לוי, אייתו לקמיה עשרים וארבעה תבשילין. אמר ליה בשבתא מה אתון עבדין, אמר ליה אנן כפלין להון. לבתר יומין אתא רבי יהושע בן לוי לטבריא ואתקבל גבי רבי חיא רבא ויהב לתלמידוי דרבי יהושע דרכמונין ואמר להון זילו ועבידו לרבכון כמנהגיה. רבי יצחק ברבי אליעזר הוה ידע למסדר סעודתא כמנין ימות החמה. כד הוה ליה הוה עביד, כד לא הוה ליה נסיב גרעינין ומני עליהון, בגין דלא יתנשי יתהון. נשיתי טובה. אמר רבן שמעון בן גמליאל זו רחיצת ידים ורגלים אחר המרחץ. ואמר אבד נצחי ותוחלתי מה'. אמר רבי שמעון בן לקיש משהקדוש ברוך הוא מתיאש מן הצדיקים בעולם הזה חוזר ומרחם עליהם, הדא הוא דכתיב: ואמר אבד נצחי.
(ז) זכר עניי ומרודי, כנסת ישראל אומרת לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם זכר ענויין שעניתי, ומרודי שמרדתי בך, ויסורין שהרויתני לענה ורוש, יצאו אלו באלו. זכור תזכור. תני רבי חיא משל למלך שיצא למלחמה והיו בניו עמו והיו מקניטין אותו. למחר יצא המלך לבדו ולא היו בניו עמו, אמר המלך הלואי היו בני עמי ואפלו מקניטים אותי. כך, המלך זה הקדוש ברוך הוא, בניו, אלו ישראל. בשעה שהיו ישראל יוצאין למלחמה היה הקדוש ברוך הוא יוצא עמהם, כיון שהכעיסוהו לא יצא עמהם, וכיון שלא היו ישראל בארץ, אמר הלואי היו ישראל עמי ואפלו היו מכעיסים אותי, ואית לן שלשה פסוקים (ירמיה ט, א): מי יתנני במדבר מלון ארחים, מי יתן עמי עמי כמראש כשהיה במדבר. וכתיב (יחזקאל לו, יז): בן אדם בית ישראל ישבים על אדמתם וגו', והדין: זכור תזכור ותשוח עלי נפשי. אמר רבי יודן זכור תזכור, יודע אני שאתה זוכר אמות העולם, אבל מה אעשה ותשוח עלי נפשי, מתלא אמרה עד דשמינא עביד קטין, נפשיה דקטינא נפקת. זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל. רבי אבא בר כהנא בשם רבי יוחנן אמר משל למה הדבר דומה, למלך שנשא מטרונה וכתב לה כתבה מרבה, ואמר לה כך וכך חפות אני עושה ליך, כך וכך ארגונות טובות אני נותן ליך. הניחה המלך והלך לו למדינת הים ואחר לשם. נכנסו שכנותיה אצלה והיו מקניטות אותה ואומרות לה הניחך המלך והלך לו למדינת הים, ושוב אינו חוזר עליך, והיתה בוכה ומתאנחת, וכיון שנכנסה לתוך ביתה פותחת ומוציאה כתבתה וקוראת, ורואה בכתבתה כך וכך חפות אני עושה, כך וכך ארגונות טובות אני נותן ליך, מיד היתה מתנחמת. לימים בא המלך, אמר לה בתי אני תמה איך המתנת לי כל אותן השנים, אמרה לו אדוני המלך אלמלא כתבה מרבה שכתבת ונתת לי כבר אבדוני שכנותי. כך עובדי כוכבים מונין את ישראל ואומרין להם, אלהיכם הסתיר פניו מכם וסלק שכינתו מכם, עוד אינו חוזר עליכם, והן בוכין ומתאנחין, וכיון שנכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות וקורין בתורה ומוצאין שכתוב (ויקרא כו, ט): ופניתי אליכם והפריתי אתכם ונתתי משכני בתוככם והתהלכתי בתוככם, והן מתנחמין. למחר כשיבוא קץ הגאלה אומר להם הקדוש ברוך הוא לישראל בני אני תמה מכם היאך המתנתם לי כל אותן השנים, והן אומרים לפניו רבונו של עולם אלולי תורתך שנתת לנו כבר אבדונו האמות. לכך נאמר: זאת אשיב אל לבי, ואין זאת אלא תורה, שנאמר (דברים ד, מד): וזאת התורה. וכן דוד אמר (תהלים קיט, צב): לולי תורתך שעשעי אז אבדתי בעניי. על כן אוחיל לו, ומיחדים שמו שתי פעמים ביום, ואומרים (דברים ו, ד): שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד.
(ח) חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו, אמר רבי שמעון בן לקיש משהקדוש ברוך הוא מתיאש מן הצדיקים בעולם הזה, הוא חוזר ומרחם עליהם, הדא הוא דכתיב: חסדי ה' כי לא תמנו. חדשים לבקרים רבה אמונתך, אמר רבי אלכסנדרי על שאתה מחדשנו בכל בקר ובקר, אנו יודעין שאמונתך רבה לתחית המתים. אמר רבי שמעון בר אבא על שאתה מחדשנו בבקרן של מלכיות, אנו יודעין שאמונתך רבה לגאלנו. אמר רבי חלבו בכל יום ויום בורא הקדוש ברוך הוא כת של מלאכים חדשים ואומרין שירה חדשה והולכין להם. אמר רבי ברכיה השבתי לרבי חלבו והא כתיב (בראשית לב, כו): ויאמר שלחני כי עלה השחר, אמר לי חנוקה סברת לחנוקני, גבריאל ומיכאל הן הן שרים של מעלה, דכלם מתחלפין ואינון לא מתחלפין. אדריאנוס שחיק עצמות שאל את רבי יהושע בן חנניה, אמר לו, אתם אומרים בכל יום ויום בורא הקדוש ברוך הוא כת של מלאכים חדשים ואומרים שירה חדשה והולכין להם, אמר לו אין. אמר לו ולאן אינון אזלין. אמר ליה מן הן דמתבריאו. אמר ליה מנין מתבריין. אמר לו מן הדין נהר דנור. אמר ליה ומה עיסקיה דנהר דנור, אמר ליה כהדין ירדנא דלא פסיק לא בליליא ולא פסיק ביממא. אמר ליה והינין ירדנא מהלך ביממא ופסיק בליליא. אמר ליה נטר הוינא בבית פעור והדין ירדנא כמה דמהלך ביממא כך מהלך בליליא. אמר ליה ומנין אותו נהר דינור נפיק, אמר ליה מן זיעתהון דחיותא ממה דטעונין בכורסיא. חלקי ה' אמרה נפשי, רבי אבהו בשם רבי יוחנן אמר למלך שנכנס למדינה והיו עמו דכסין ואפרכין ואיסטרטילוטין, והיו גדולי מדינה יושבים באמצע המדינה, חד אמר אנא נסיב דכסין לגבי. וחד אמר אנא נסיב אפרכין לגבי, וחד אמר אנא נסיב איסטרטילוטין לגבי. היה פקח אחד לשם אמר אנא נסיב למלכא, דכולא מתחלפין ומלכא אינו מתחלף. כן עובדי כוכבים, מהן עובדין לחמה, ומהן עובדין ללבנה, ומהן עובדין לעץ ואבן, אבל ישראל אינן עובדין אלא להקדוש ברוך הוא, הדא הוא דכתיב: חלקי ה' אמרה נפשי, שאני מיחד אותו שתי פעמים בכל יום, ואומר (דברים ו, ד): שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד.
(ט) טוב ה' לקוו, יכול לכל, תלמוד לומר לנפש תדרשנו. ודכוותיה (תהלים עג, א): אך טוב לישראל אלהים, יכול לכל, תלמוד לומר לברי לבב, אלו שלבם ברור עליהם שאין בידם עון, ודכוותיה (תהלים פד, ו): אשרי אדם עוז לו בך, יכול לכל, תלמוד לומר מסלות בלבבם, אלו דשבילי אוריתא כבושין בלבהון. ודכוותיה (תהלים קכה, ד): היטיבה ה' לטובים, יכול לכל, תלמוד לומר ולישרים בלבותם. ודכוותיה (תהלים קמה, יח): קרוב ה' לכל קראיו, יכול לכל, תלמוד לומר לכל אשר יקראהו באמת. ודכוותיה (מיכה ז, יח): מי אל כמוך נשא עון ועבר על פשע, יכול לכל, תלמוד לומר לשארית נחלתו. טוב ויחיל ודומם לתשועת ה', אמר רבי שמעון בן לקיש משהקדוש ברוך מתיאש מן הצדיקים בעולם הזה הוא חוזר ומרחם עליהם, הדא הוא דכתיב: טוב ויחיל ודומם לתשועת ד'. טוב לגבר כי ישא על בנעוריו, על תורה, על אשה, על מלאכה.
(י) ישב בדד וידם, אמר רבי שמואל בר נחמן, קרא הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת ואמר להם מלך בשר ודם אבל מהו עושה, אמרו לו לובש שחורים ומכסה את ראשו בשק, אמר אף אני עושה כן, הדא הוא דכתיב (ישעיה נ, ג): אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם. ועוד שאל להם, מלך בשר ודם אבל מהו עושה, אמרו לו מכבה את הפנסין, אמר להם אף אני עושה כן הדא הוא דכתיב (יואל ב, י): שמש וירח קדרו וכוכבים אספו נגהם. ועוד שאל להם מלך בשר ודם אבל מהו עושה, אמרו לו מהלך יחף, אמר להם אף אני עושה כן, הדא הוא דכתיב (נחום א, ג): ה' בסופה ובסערה דרכו וענן אבק רגליו. ועוד שאל להם מלך בשר ודם אבל מהו עושה, אמרו לו יושב ודומם, אמר להם אף אני עושה כן, הדא הוא דכתיב: ישב בדד וידם כי נטל עליו. יתן בעפר פיהו אולי יש תקוה, יתן למכהו לחי ישבע בחרפה, רבי הוה פשיט קריה, וכד הוה מטי לאילין פסוקיא הוה בכי (שמואל א כח, טו): ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אתי. וכתיב (עמוס ד, יג): כי הנה יוצר הרים וברא רוח ומגיד לאדם מה שחו, אפלו דברים שאין בהם ממש נכתבין לו לאדם על פנקסו, ומי כותבן (עמוס ד, יג): עשה שחר עיפה. (צפניה ב, ג): בקשו את ה' כל ענוי הארץ וגו', וכתיב (עמוס ה, טו): שנאו רע ואהבו טוב וגו', למה (קהלת יב, יד): כי את כל מעשה האלהים יבא במשפט וגו', והדין: יתן בעפר פיהו וגו', וכתיב: יתן למכהו לחי ישבע בחרפה.
(יא) כי לא יזנח לעולם ה', כביכול לא שבק ולא שביק, כי אם הוגה ורחם כרב חסדו, אמר רבי שמעון בן לקיש, משהקדוש ברוך הוא מתיאש מן הצדיקים בעולם הזה הוא חוזר ומרחם עליהם, הדא הוא דכתיב: כי אם הוגה ורחם וגו'. כי לא ענה מלבו, רבי ברכיה בשם רבי לוי אמר בשני מקומות פעלו ישראל, באחד פעלו בפיהם ולא בלבם, ובאחד פעלו בלבם ולא פעלו בפיהם, ואלו הן סיני ובבל. בסיני פעלו בפיהם ולא בלבם, הדא הוא דכתיב (תהלים עח, לו): ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו וגו'. בבבל פעלו בלבם ולא בפיהם, הדא הוא דכתיב: כי לא ענה מלבו. אמר הקדוש ברוך הוא יבא פה שבסיני ויכפר על פה שבבבל, ויבא לב שבבבל ויכפר על לב שבסיני. אף על פי כן ויגה בני איש, הביא עליהם איש צר ואויב, זה המן והגה את מכתן.
(יג) מי זה אמר ותהי ה' לא צוה, מי צוה, המן צוה, והקדוש ברוך הוא לא צוה, המן צוה להשמיד להרג ולאבד, והקדוש ברוך הוא לא צוה, אלא (אסתר ט, כה): ישוב מחשבתו וגו'. מפי עליון לא תצא הרעות והטוב, אמר רבי אלעזר משעה שאמר הקדוש ברוך הוא (דברים ל, טו): ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע, לא יצאת טובה לעושה רעה, ורעה לעושה טובה, אלא טובה לעושה טובה ורעה לעושה רעה, כמה דאת אמר (שמואל ב ג, לט): ישלם ה' לעשה הרעה כרעתו. מה יתאונן אדם חי, דיו שהוא חי, אמר רבי לוי אמר הקדוש ברוך הוא חיותך בידי וחי, ואתה מתאונן. אמר רבי הונא יעמד כגבור ויודה על חטאיו ואל יתאונן. אמר רבי ברכיה מה יתאונן על חי העולמים, אם מבקש הוא להתאונן גבר על חטאו. רבי אומר בני תורעמנין, אדם הראשון אחר כל השבח שעשיתי עמו הוא מתרעם לפני ואומר (בראשית ג, יב): האשה אשר נתת עמדי. אף יעקב כן, אני עוסק להמליך את בנו במצרים והוא מתרעם ואומר (ישעיה מ, כז): נסתרה דרכי מה'. ואף בניו כן, אני עוסק לבור להם לחם קל כדי שלא יהא אחד מהן גוסא ודולרייא אוחזתו, והן מתרעמין לפני ואומרים (במדבר כא, ה): ונפשנו קצה בלחם הקלקל. אף ציון כן היא (ישעיה מט, יד): ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני.
(יד) נחפשה דרכינו ונחקרה ונשובה עד ה', נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים, רבי ביבא בר זבדאי ורבי תנחום בר חנילאי ורבי יאשיה נפקין לתעניתא, דרש רבי ביבא בר זבדאי ואמר אפשר דליביה דבר נש נסיב מיניה וחזר עליה, אלא נשווי לבינן לגבי ידינן, ואחר כך אל אל בשמים, אם יש שרץ בידו של אדם אפלו טובל בכל מימי בראשית אינו טהור לעולם, השליך השרץ מידו, עלתה לו טבילה בארבעים סאה. דרש רבי תנחומא (דברי הימים ב יב, ו): ויכנעו שרי יהודה והמלך ויאמרו צדיק ה'. וכתיב: ובראות ה' כי נכנעו ויהי דבר ה' אל שמעיה לאמר נכנעו לא אשחיתם ונתתי להם כמעט לפליטה ולא תתך חמתי בירושלים ביד שישק. וכראות ה' כי נתענו אין כתיב כאן אלא כי נכנעו, דרש רבי יאשיה (צפניה ב, א): התקוששו וקושו, נקשט עצמן ואחר כך נקשט אחרים, מבגין דאית הכא בר נש דאמר עלי לישן בישא קדם רבי יוחנן אלא כל עמא לדינא אמרון, הוה תמן רבי חיא ורבי אמי ורבי יוסי קמון ונפקון להון. נחנו פשענו ומרינו, רבנן דהתם אמרי אית כרנכי מרירן בסימא דסימא חמיע, רבנן דהכא אמרין אין דעובדין בישין למריהון קשין. רבי הונא בשם רב יוסף אמר: נחנו פשענו ומרינו כמדתנו, אתה לא סלחת, כמדותיך. אמר רבי לוי: נחנו פשענו ומרינו והחרבת מקדשיך.
(טו) סכותה באף ותרדפנו הרגת לא חמלת, סכתה בענן לך, רבי חלבו שאל את רבי שמואל בר נחמן, אמר לו מפני ששמעתי עליך שאתה בעל אגדה מהו דין דכתיב סכתה בענן לך מעבור תפלה, אמר לו נמשלה תפלה כמקוה ונמשלה תשובה כים. מה מקוה זו פעמים פתוחה פעמים נעולה, כך שערי תפלה פעמים נעולים פעמים פתוחין, אבל הים הזה לעולם פתוח, כך שערי תשובה לעולם פתוחין. אמר רב ענן אף שערי תפלה אינן ננעלים לעולם, הדא הוא דכתיב (דברים ד, ז): כה' אלהינו בכל קראנו אליו, ואין קריאה אלא תפלה, שנאמר (ישעיה סה, כד): והיה טרם יקראו ואני אענה. אמר רבי יוסי בר חלפתא עתים הן לתפלה, שכך אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם בשעה שאני מתפלל לפניך תהיה תפלתי על שעת רצון, הדא הוא דכתיב (תהלים סט, יד): ואני תפלתי לך ה' עת רצון. רבי עקיבא היה עומד ונדון לפני טורנוסרופוס, והיה שם יהושע הגרסי עומד בתפלה עמו, ירד ענן והקיפן, אמר דומה אני שלא ירד ענן והקיף אלא כדי שלא תשמע תפלתו של רבי, הדא הוא דכתיב: סכתה בענן לך מעבור תפלה. סחי ומאוס תשימנו בקרב העמים, מאסייא פסילאייא.
(יז) עיני נגרה ולא תדמה וגו' עד ישקיף וירא ה' משמים, רבי אחא בשם רבי שמואל בר נחמן אמר בשלשה מקומות מצינו רוח הקדש סמוך לגאלה, מאי טעמא (ישעיה לב, יד): משוש פראים מרעה עדרים, מה כתיב אחריו (ישעיה לב, טו): עד יערה עלינו רוח ממרום והיה מדבר לכרמל והכרמל ליער יחשב. ודכוותיה (ישעיה ס, כב): הקטן יהיה לאלף והצעיר וגו', וכתיב בתריה (ישעיה סא, א): רוח ה' אלהים עלי יען משח ה' אתי, והדין: עיני נגרה, וכתיב בתריה: עד ישקיף וירא ה' משמים. עיני עוללה לנפשי, אמר רבן שמעון בן גמליאל חמש מאות בתי סופרים היו בביתר, והקטן שבהם לא היה פחות משלש מאות תינוקות, והיו אומרים אם יבואו השונאים עלינו במכתבים הללו אנו יוצאין ודוקרין אותן, וכיון שגרמו העונות ובאו השונאים, כרכו כל אחד ואחד בספרו ושרפו אותם, ולא נשתייר מהם אלא אני, וקראתי על עצמי עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי.
(יח) צוד צדוני כצפר איבי חנם, צמתו בבור חיי, זה יוסף, זה ירמיה, זה דניאל. צפו מים על ראשי וגו', אלו האמות שכתוב בהן (ישעיה יז, יב): הוי המון עמים רבים כהמות ימים יהמיון ושאון לאמים כשאון מים כבירים.
(כ) רבת אדני ריבי נפשי גאלת חיי, ראיתה ה' עותתי שפטה משפטי, חד יהודאי עבר קדם אדריאנוס ושאל בשלמיה, אמר ליה מאן את, אמר ליה יהודאי. אמר ליה ואית יהודאי עבר קדם אדריאנוס ושאיל בשלמיה, אמר איזילו וסבו ראשיה. עבר אוחרן חמא מה איעביד בקדמייא ולא שאל בשלמיה, אמר ליה מאן את אמר ליה יהודאי, אמר ליה ואית יהודאי עבר קדם אדריאנוס ולא שאל בשלמיה, אמר ליה איזילו וסבו רישיה. אמרו ליה סנקליטין שלו לית אנן ידעין מה אילין עובדי דאת עביד, דשאיל בשלמך מיתקטיל דלא שאיל בשלמך מתקטיל. אמר להון, ואתון בעיין מלכה יתי איך אנא בעי למקטלה בשנאי, ורוח הקדש צווחת ואומרת: ראיתה ה' עותתי, ראיתה כל נקמתם וגו'.
(כב) תשיב להם גמול, ירמיה אמר: תשיב להם גמול, ואסף אמר (תהלים עט, יב): והשב לשכנינו שבעתים אל חיקם, מהו אל חיקם, רבי יהודה בן גדייא אמר תשיב להם גמול מה שעשו בבית המקדש שנתון בחיקו של עולם, כמה דאת אמר (יחזקאל מג, יד): ומחיק הארץ עד העזרה. ורבנן אמרי מה שעשו במילה שנתנה בחיקו של אדם, דאמר רבי יהושע דסכנין ורבי לוי בשם רבי יוחנן, שהיו נוטלים מילותיהם של ישראל ומזרקין אותן כלפי מעלה ואומרים בזה בחרת הא לך מה שבחרת, עד שעמד שמואל ופרע בהם, הדא הוא דכתיב (שמואל א טו, לב): ויאמר שמואל הגישו אלי את אגג מלך עמלק, וכתיב (שמואל א טו, לג): וישסף שמואל את אגג וגו', אמר רבי אבא בר כהנא התחיל מחתך בבשרו חתיכות חתיכות ומאכיל לנעמיות, הדא הוא דכתיב (איוב יח, יג): יאכל בדי עורו. רבי יצחק אמר הביא ארבעה קונדיסין ומתחו עליהם. (שמואל א טו, לב): ויאמר אגג אכן סר מר המות, כך ממיתין השרים מיתות מרות. רבי יצחק אמר סרסו, לפי שהיה נוטל את המילות וזורקן כלפי מעלה, על דא נפרע ממנו, הדא הוא דכתיב (שמואל א טו, לג): ויאמר שמואל כאשר שכלה נשים חרבך כן תשכל מנשים אמך. וישסף, מלמד שחתכו ארבע חתיכות. תתן להם מגנת לב, תרין אמוראין, חד אמר תבירות לבא, וחד אמר עזיזות לבא, מאן דאמר תבירות לבא, שנאמר (בראשית יד, כ): אשר מגן צריך בידך. ומאן דאמר עזיזות לבא, שנאמר (דברים לג, כט): מגן עזרך. תאלתך להם, תלי אותן ביסורין, הבא עליהם כל אלות שבתורה, כמה דאת אמר (דברים ל, ז): ונתן ה' אלהיך את כל האלות האלה על איביך ועל שנאיך וגו'.
(כג) תרדף באף ותשמידם, ירמיה אמר: תרדף באף ותשמידם, ומשה אמר (שמות יז, יד): כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים, שמואל אמר, עמלק כמשמעו. זכר, זה המן. מחה, בעולם הזה. אמחה, לעולם הבא. מתחת השמים, לו ולכל הדור ההוא עד סוף כל הדורות. רבי יהושע אמר שלא יהא נין ונכד לעמלק מתחת השמים, שלא יאמרו אילן זה של עמלק. גמל זה של עמלק, רחל זו של עמלק. רבי אליעזר אומר, לפי שבקש לאבד את ישראל מתחת כנפי השמים, אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא, רשע זה בא לאבד את ישראל מתחת כנפיך, ספר תורתך שנתת להם, מי יקרא בו. דבר אחר, לפי שבקש לאבד את ישראל שהן עתידין להתפזר מסוף העולם ועד סופו, שנאמר (דברים כח, סד): מקצה הארץ ועד קצה הארץ. רבי אליעזר אומר אימתי יאבד שמם של אלו מן העולם ותעקר עבודת כוכבים ועובדיה מן העולם, ויהא הקדוש ברוך הוא יחידי בעולם, כענין שנאמר (זכריה יד, ט): והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, בשעה שתרדף באף ותשמידם מתחת שמי ה'. רבי נתן אמר לא בא המן אלא לזכר ישראל, הדא הוא דכתיב (אסתר ט, כח): וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם. סליק אלפא ביתא תליתאה