המדרש שלפניך דורש בעיקר את בראשית יא, א–ט (מודגשים).
בסעיפים המנוקדים, הנוסח, הפיסוק, הניקוד וההסברים שבסוגריים הוכנו בסיוע בינה מלאכותית, על בסיס דפוס וילנא ולאור המפרשים, ועדיין לא עברו עריכה אנושית. ייתכנו בהם טעויות.
אָמַר רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי: מֵשִׁיב רָעָה תַּחַת טוֹבָה (מי שמשיב רעה לשונאו במקום הטובה שהיה עליו לעשות עמו)(שם) – שֶׁאָמְרָה תּוֹרָה: כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ(שמות כג, ה), עָלָיו (על מי שאינו עוזר לשונאו) הוּא (הכתוב) אוֹמֵר: מֵשִׁיב רָעָה תַּחַת טוֹבָה לֹא תָמוּשׁ[רָעָה מִבֵּיתוֹ](משלי יז, יג).
רַבִּי בֶּרֶכְיָה פָּתַר קְרָיָה (דרש את הפסוק) בַּדּוֹרוֹת הַלָּלוּ, דּוֹר הַמַּבּוּל וְדוֹר הַפְלָגָה, דִּכְתִיב (שכתוב): אַחַר הַמַּבּוּל(בראשית י, לב), וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים (היטיב עמהם הקדוש ברוך הוא אחר המבול ונתן להם שפה אחת, והם השיבו לו רעה).
יְהוּדָה בַּר רַבִּי אוֹמֵר: לָא הֲוָה לְהוֹן לְמֵילַף מִן קַמָּאֵי (האם לא היה להם ללמוד מן הראשונים), אֶתְמְהָא (תמיהה)?! דּוֹר הַמַּבּוּל מִדּוֹר אֱנוֹשׁ, דּוֹר הַפְלָגָה מִדּוֹר הַמַּבּוּל (דור המבול היה לו ללמוד מעונשו של דור אנוש, ודור הפלגה מעונשו של דור המבול), דִּכְתִיב (שכתוב): אַחַר הַמַּבּוּל(בראשית י, לב), וַיְהִי כָל הָאָרֶץ [שָׂפָה אֶחָת].
דָּבָר אַחֵר: וּדְבָרִים אֲחָדִים – וּדְבָרִים אֲחוּדִים (רכושם היה אחוד ומשותף): מַה שֶּׁבְּיַד זֶה בְּיַד זֶה וּמַה שֶּׁבְּיַד זֶה בְּיַד זֶה (מה שהיה לזה היה גם של חברו).
רַבָּנָן אָמְרֵי (חכמים אומרים): שָׂפָה אֶחָת (דורשים 'שפה' מלשון שפיית יין מן החבית) – מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁהָיָה לוֹ מַרְתֵּף שֶׁל יַיִן. פָּתַח חָבִית רִאשׁוֹנָה וּמְצָאָהּ שֶׁל חֹמֶץ, שְׁנִיָּה וּמְצָאָהּ שֶׁל חֹמֶץ, שְׁלִישִׁית וּמְצָאָהּ שֶׁל חֹמֶץ. (אמר:) הָא מְשַׁפּוּ דְּכוֹלָא בִּישָׁא (הרי מוכח מכאן שכל היין רע). (כך דור אנוש, דור המבול ודור הפלגה, כולם קלקלו.)
וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם – נָסְעוּ מִן מַדִּינְחָא לְמֵיזַל לְמַדִּינְחָא (נסעו מן המזרח כדי ללכת אל המזרח)? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: הֵסִיעוּ עַצְמָן מִקַּדְמוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם (הרחיקו את עצמם מן הקדוש ברוך הוא). אָמְרוּ: אִי אֶפְשֵׁינוּ (אין אנו רוצים) לֹא בוֹ וְלֹא בֶּאֱלָהוּתוֹ.
וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה – רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה (נחלקו). רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הִתְכַּנְּסוּ כָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם לִרְאוֹת אֵי זֶה בִּקְעָה מַחֲזֶקֶת לָהֶם (איזו בקעה יכולה להכיל את כולם), וּבַסּוֹף מָצָאוּ. וְרַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר: וַיִּמְצְאוּ (הקדוש ברוך הוא המציא להם אותה, שבדרך שאדם רוצה ללכת מוליכים אותו, שנאמר): אִם לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ(משלי ג, לד).
וַיֵּשְׁבוּ שָׁם – אָמַר רַבִּי יִצְחָק: כָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא יְשִׁיבָה (שנאמר בו לשון ישיבה), הַשָּׂטָן קוֹפֵץ (ממהר לקטרג).
אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם – אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה: וְכִי מַה נֹּאמַר, בְּנֵי חֲמָרַיָּא אוֹ בְּנֵי גַּמְלַיָּא (וכי מה היה עולה על דעתנו לומר, שבנו אותם בני חמורים או בני גמלים)? אֶלָּא בְּנוֹי דְּאָדָם קַדְמָאָה (בניו של אדם הראשון).
הֲוָה חַד מִנְּהוֹן אָמַר לְחַבְרֵיהּ: אַיְיתֵי לִי קוֹלָב, וְהוּא הֲוָה יָהֵיב לֵיהּ מַגְרוֹפֵי (היה אחד מהם אומר לחברו: הבא לי קרדום, והוא היה נותן לו מגרפה), הֲוָה מָחֵי לֵיהּ וּפָצַע מוֹחֵיהּ (היה מכה אותו ופוצע את מוחו), הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): מִשְּׂפָתָם אֶעֱשֶׂה נְבֵלָה (מתוך לשונם אעשה אותם נבלות).
וַיָּפֶץ ה' אֹתָם מִשָּׁם – רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה (נחלקו):
חַד תַּלְמִיד מִן דְּרַבִּי יוֹחָנָן הֲוָה יְתִיב קֳדָמוֹהִי (תלמיד אחד משל רבי יוחנן היה יושב לפניו), וַהֲוָה מַסְבַּר לֵיהּ וְלָא סְבַר (והיה רבי יוחנן מסביר לו, והוא לא הבין).
אֲמַר לֵיהּ (אמר לו רבי יוחנן): מַאי טַעְמָא לֵית אַתְּ סָבַר (מה הטעם שאינך מבין)? אֲמַר לֵיהּ (אמר לו התלמיד): דַּאֲנָא גָּלֵי מִן אַרְעָאי (מפני שאני גולה מארצי).
אֲמַר לֵיהּ (אמר לו רבי יוחנן): מֵהֵיכָן אַרְעָא דִּידָךְ (מהיכן ארצך)? אֲמַר לֵיהּ (אמר לו התלמיד): מִן בּוּרְסִיף (עיר בבבל).
אֲמַר לֵיהּ (אמר לו רבי יוחנן): לָא תֵּימַר לִי כֵּן, אֶלָּא מִן בּוּלְסִיף (אל תאמר לי כך, אלא 'מבולסיף', נוטריקון: בלל שפה, שנאמר): כִּי שָׁם בָּלַל ה' שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ.
רַבִּי חִיָּא בַּר בְּרֵיהּ דְּרַב אַדָּא דְּיָפוֹ (נכדו של רב אדא מיפו, אמר):
תֶּרַח עוֹבֵד צְלָמִים (עושה פסלים למכירה; או: עובד לפסלים) הָיָה. חַד זְמַן נְפֵיק לַאֲתַר (פעם אחת יצא למקום אחר), הוֹשִׁיב לְאַבְרָהָם מוֹכֵר תַּחְתָּיו.
הֲוָה אָתֵי בַּר אֵינָשׁ בָּעֵי דְּיִזְבַּן (היה בא אדם ומבקש לקנות), וַהֲוָה אָמַר לֵהּ (והיה אברהם אומר לו): בַּר כַּמָּה שְׁנִין אַתְּ (בן כמה שנים אתה)? וַהֲוָה אָמַר לֵיהּ (והיה האיש אומר לו): בַּר חַמְשִׁין אוֹ שִׁתִּין (בן חמישים או שישים). וַהֲוָה אָמַר לֵיהּ (והיה אברהם אומר לו): וַי לֵיהּ לְהַהוּא גַּבְרָא דַּהֲוָה בַּר שִׁתִּין וּבָעֵי לְמִסְגַּד לְבַר יוֹמֵי (אוי לו לאותו האיש, שהוא בן שישים ומבקש להשתחוות לבן יומו)! וַהֲוָה (הקונה) מִתְבַּיֵּשׁ וְהוֹלֵךְ לוֹ.
חַד זְמַן אֲתָא חַד אִתְּתָא טְעִינָא בִּידַהּ חֲדָא פִּינָךְ דְּסֹלֶת (פעם אחת באה אישה אחת, נושאת בידה קערה אחת של סולת). אָמְרָה לֵיהּ (אמרה לו האישה): הֵא לָךְ קָרֵב קֳדָמֵיהוֹן (הרי לך, הקרב לפניהם).
קָם נְסֵיב בּוּקְלָסָא בִּידֵיהּ, וְתַבְרִינּוּן לְכֻלְּהוֹן פְּסִילַיָּא, וִיהַב בּוּקְלָסָא בִּידָא דְּרַבָּה דַּהֲוָה בֵּינֵיהוֹן (עמד אברהם, לקח מקל בידו ושבר את כל הפסלים, ונתן את המקל בידו של הגדול שהיה ביניהם).
כֵּיוָן דַּאֲתָא אֲבוּהּ (כיוון שבא אביו), אֲמַר לֵיהּ (אמר לו תרח): מַאן עֲבֵיד לְהוֹן כְּדֵין (מי עשה להם כך)?
אֲמַר לֵיהּ (אמר לו אברהם): מַה נִּכְפּוּר מִינָּךְ (מה אכחד ממך)? אֲתָת חֲדָא אִתְּתָא טְעִינָא לַהּ חֲדָא פִּינָךְ דְּסוֹלֶת, וַאֲמַרַת לִי: הֵא לָךְ קָרֵיב קֳדָמֵיהוֹן (באה אישה אחת, נושאת קערה אחת של סולת, ואמרה לי: הרי לך, הקרב לפניהם). קָרֵיבִת לָקֳדָמֵיהוֹן, הֲוָה דֵּין אָמַר: אֲנָא אֵיכוֹל קַדְמָאי, וְדֵין אָמַר: אֲנָא אֵיכוֹל קַדְמָאי (הקרבתי לפניהם, והיה זה אומר: אני אוכל ראשון, וזה אומר: אני אוכל ראשון). קָם הָדֵין רַבָּה דַּהֲוָה בֵּינֵיהוֹן, נְסַב בּוּקְלָסָא וְתַבַּרִינּוֹן (עמד הגדול הזה שהיה ביניהם, לקח את המקל ושבר אותם).
אֲמַר לֵיהּ (אמר לו תרח): מָה אַתָּה מַפְלֶה בִּי (מה אתה מלעיג עליי)? וְיָדְעִין אִינּוּן (וכי יודעים הם משהו)?
נַסְבֵיהּ וּמַסְרֵיהּ לְנִמְרוֹד (לקח תרח את אברהם ומסר אותו לנמרוד).
אֲמַר לֵיהּ (אמר לו נמרוד): נִסְגּוֹד לְנוּרָא (נשתחווה לאש). אֲמַר לֵיהּ אַבְרָהָם: וְנִסְגּוֹד לְמַיָּא דְּמַטְפִין נוּרָא (אם כן נשתחווה למים, שמכבים את האש).
אֲמַר לֵיהּ נִמְרוֹד: נִסְגּוֹד לְמַיָּא (נשתחווה למים). אֲמַר לֵיהּ (אמר לו אברהם): אִם כֵּן נִסְגּוֹד לַעֲנָנָא דְּטָעִין מַיָּא (אם כן נשתחווה לענן, שנושא את המים).
אֲמַר לֵיהּ (אמר לו נמרוד): נִסְגּוֹד לַעֲנָנָא (נשתחווה לענן). אֲמַר לֵיהּ (אמר לו אברהם): אִם כֵּן נִסְגּוֹד לְרוּחָא דִּמְבַדַּר עֲנָנָא (אם כן נשתחווה לרוח, שמפזרת את הענן).
אֲמַר לֵיהּ (אמר לו נמרוד): נִסְגּוֹד לְרוּחָא (נשתחווה לרוח). אֲמַר לֵיהּ (אמר לו אברהם): וְנִסְגּוֹד לְבַר אֵינָשָׁא דְּסָבֵיל רוּחָא (אם כן נשתחווה לאדם, שנושא את הרוח בקרבו).