בראשית רבה · פרשה לט

אויאמר ה' אל אברם לך לך…מנוקד ומבואר

וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ [וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ] –

רַבִּי יִצְחָק פָּתַח: שִׁמְעִי בַת וּרְאִי וְהַטִּי אָזְנֵךְ וְשִׁכְחִי עַמֵּךְ וּבֵית אָבִיךְ (תהלים מה, יא).

אָמַר רַבִּי יִצְחָק: מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁהָיָה עוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וְרָאָה בִּירָה (ארמון) אַחַת דּוֹלֶקֶת (בוערת באש; או: מוארת). אָמַר: תֹּאמַר שֶׁהַבִּירָה הַזּוֹ בְּלֹא מַנְהִיג (האם ייתכן שהבירה הזאת בלא מנהיג)? הֵצִיץ עָלָיו בַּעַל הַבִּירָה, אָמַר לוֹ: אֲנִי הוּא בַּעַל הַבִּירָה.

כָּךְ, לְפִי שֶׁהָיָה אָבִינוּ אַבְרָהָם אוֹמֵר: תֹּאמַר שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה בְּלֹא מַנְהִיג (האם ייתכן שהעולם הזה בלא מנהיג)? הֵצִיץ עָלָיו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר לוֹ: אֲנִי הוּא בַּעַל הָעוֹלָם.

וְיִתְאָו הַמֶּלֶךְ יָפְיֵךְ כִּי הוּא אֲדֹנַיִךְ (שם, יב) –

וְיִתְאָו הַמֶּלֶךְ (הקדוש ברוך הוא) יָפְיֵךְ (שם) – לְיַפּוֹתֵךְ (לעשותך יפה ומפורסם) בָּעוֹלָם.

וְהִשְׁתַּחֲוִי לוֹ (שם) – הֱוֵי (על זה נאמר): וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם.

בויאמר ה' אל אברםמנוקד ומבואר

וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם –

רַבִּי בֶּרֶכְיָה פָּתַח: לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ (שיר השירים א, ג).

אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה: לְמָה הָיָה אַבְרָהָם אָבִינוּ דּוֹמֶה? לִצְלוֹחִית (לבקבוקון) שֶׁל אַפּוֹפִּילְסִימוֹן (שמן בושם יקר: שמן המור; או: שמן אפרסמון), מֻקֶּפֶת צָמִיד פָּתִיל (סגורה במכסה מהודק) וּמֻנַּחַת בְּזָוִית, וְלֹא הָיָה רֵיחוֹ נוֹדֵף. כֵּיוָן שֶׁהָיְתָה מִטַּלְטֶלֶת (מוזזת ממקום למקום) הָיָה רֵיחוֹ נוֹדֵף.

כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם אָבִינוּ: טַלְטֵל עַצְמְךָ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וְשִׁמְךָ מִתְגַּדֵּל בָּעוֹלָם.

גויאמר ה' אל אברםמנוקד ומבואר

וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם –

רַבִּי בֶּרֶכְיָה פָּתַח: אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ (שיר השירים ח, ח) –

אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה (שם) – זֶה אַבְרָהָם, שֶׁאִיחָה (שחיבר, לשון איחוי) אֶת כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם (אל הקדוש ברוך הוא). בַּר קַפָּרָא אָמַר: כָּזֶה שֶׁהוּא מְאַחֶה (תופר) אֶת הַקֶּרַע.

קְטַנָּה (שם) – שֶׁעַד שֶׁהוּא קָטָן (שבעודו קטן) הָיָה מְסַגֵּל (אוסף) מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים.

וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ (שם) – לֹא הֱנִיקוּהוּ לֹא לְמִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים (לא היה לו מי שיגדלו וילמדו לא מצוות ולא מעשים טובים).

מַה נַּעֲשֶׂה לַאֲחֹתֵנוּ בַּיּוֹם שֶׁיְּדֻבַּר בָּהּ (שם) – בַּיּוֹם שֶׁגָּזַר עָלָיו (על אברהם) נִמְרוֹד לֵירֵד לְתוֹךְ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ.

אִם חוֹמָה הִיא נִבְנֶה עָלֶיהָ (שם, ט) – אִם מַעֲמִיד (אברהם) דְּבָרִים כְּחוֹמָה (עומד באמונתו כחומה) – נִבְנֶה עָלֶיהָ (נצילו ונבנה אותו בעולם).

וְאִם דֶּלֶת הִיא נָצוּר עָלֶיהָ (שם) – אִם דַּל הוּא בְּמִצְווֹת וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים – נָצוּר עָלֶיהָ לוּחַ אָרֶז (שם): מָה הַצּוּרָה הַזּוֹ (ציור שעל לוח עץ) אֵינָהּ (מתקיימת) אֶלָּא לְשָׁעָה, כָּךְ אֵין אֲנִי (הקדוש ברוך הוא) מִתְקַיֵּם עָלָיו (משגיח עליו להצילו) אֶלָּא לְשָׁעָה.

אָמַר לְפָנָיו (אברהם): רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, אֲנִי חוֹמָה (שם, י) – מַעֲמִיד אֲנִי דְּבָרַי, וְשָׁדַי כַּמִּגְדָּלוֹת (שם) – זֶה חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה.

אָז הָיִיתִי בְעֵינָיו כְּמוֹצְאֵת שָׁלוֹם (שם) – שֶׁנִּכְנַס (אברהם לכבשן האש) בְּשָׁלוֹם וְיָצָא בְּשָׁלוֹם.

דויאמר ה' אל אברם לך לךמנוקד ומבואר

וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ –

הַחָכְמָה תָּעֹז לֶחָכָם (זה אברהם) מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים אֲשֶׁר הָיוּ בָּעִיר (קהלת ז, יט) – מֵעֲשָׂרָה דּוֹרוֹת שֶׁמִּנֹּחַ וְעַד אַבְרָהָם. (אמר לו הקדוש ברוך הוא:) וּמִכֻּלָּם לֹא דִּבַּרְתִּי עִם אֶחָד אֶלָּא עִמָּךְ, (שנאמר): וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ.

הרבי עזריה פתח רפאנו את בבל…מנוקד ומבואר

רַבִּי עֲזַרְיָה פָּתַח: רִפִּאנוּ אֶת בָּבֶל וְלֹא נִרְפָּתָה עִזְבוּהָ וְנֵלֵךְ אִישׁ לְאַרְצוֹ (ירמיה נא, ט) –

רִפִּאנוּ אֶת בָּבֶל (שם) – בְּדוֹר אֱנוֹשׁ.

וְלֹא נִרְפָּתָה (שם) – בְּדוֹר הַמַּבּוּל.

עִזְבוּהָ (שם) – בְּדוֹר הַפְלָגָה.

וְנֵלֵךְ אִישׁ לְאַרְצוֹ (שם) – (זהו שנאמר): וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ.

ורבי עזריה משם רבי אחא פתח…מנוקד ומבואר

רַבִּי עֲזַרְיָה מִשֵּׁם רַבִּי אַחָא פָּתַח: אָהַבְתָּ צֶּדֶק וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע עַל כֵּן מְשָׁחֲךָ אֱ־לֹהִים אֱ־לֹהֶיךָ שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן מֵחֲבֵרֶךָ (תהלים מה, ח).

רַבִּי עֲזַרְיָה פָּתַר קְרָיָה (פירש את הפסוק) בְּאַבְרָהָם: בְּשָׁעָה שֶׁעָמַד אַבְרָהָם אָבִינוּ לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל הַסְּדוֹמִים, מַה כְּתִיב תַּמָּן (מה כתוב שם)? חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע וְהָיָה [כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע] (בראשית יח, כה).

אָמַר רַבִּי אַחָא: (אמר אברהם:) נִשְׁבַּעְתָּ וְאָמַרְתָּ שֶׁאֵין אַתָּה מֵבִיא מַבּוּל לָעוֹלָם, וּמָה אַתָּה מַעֲרִים עַל הַשְּׁבוּעָה (ולמה אתה מתחכם לעקוף את השבועה)? אֶתְמְהָא (תמיהה)! מַבּוּל שֶׁל מַיִם אֵין אַתָּה מֵבִיא, מַבּוּל אֵשׁ אַתָּה מֵבִיא? אִם כֵּן לֹא יָצָאתָ יְדֵי הַשְּׁבוּעָה.

אָמַר רַבִּי לֵוִי: הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט (שם) – (אמר אברהם:) אִם עוֹלָם אַתָּה מְבַקֵּשׁ – אֵין דִּין (אין מקום לדין גמור), וְאִם דִּין אַתָּה מְבַקֵּשׁ – אֵין עוֹלָם (אין העולם יכול להתקיים), וּמָה אַתָּה תּוֹפֵשׂ חֶבֶל בִּתְרֵין רֵאשִׁין (ולמה אתה אוחז בחבל בשני ראשיו)? אַתְּ בָּעֵי עָלְמָא וּבָעֵי דִּינָא (אתה רוצה עולם ורוצה דין)? סַב לָךְ חֲדָא מִנַּיְיהוּ (קח לך אחד מהם), וְאִם לֵית אַתְּ מְוַתֵּר צִבְחַר, לֵית עָלְמָא יָכוֹל קָאֵים (ואם אין אתה מוותר מעט, אין העולם יכול לעמוד).

אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אַבְרָהָם, אָהַבְתָּ צֶּדֶק (אהבת לצדק את בריותיי) וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע (ושנאת להרשיען) [עַל כֵּן מְשָׁחֲךָ אֱ־לֹהִים אֱ־לֹהֶיךָ שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן] מֵחֲבֵרֶךָ (תהלים מה, ח). מַהוּ מֵחֲבֵרֶךָ (שם)? מִנֹּחַ וְעַד אֶצְלְךָ (ועד אליך) עֲשָׂרָה דּוֹרוֹת, וּמִכֻּלָּם לֹא דִּבַּרְתִּי עִם אֶחָד מֵהֶם אֶלָּא עִמָּךְ.

זויאמר ה' אל אברם לך לך…מנוקד ומבואר

וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ – מַה כְּתִיב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן (מה כתוב לפני כן)? וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן (בראשית יא, לב).

אָמַר רַבִּי יִצְחָק: אִם לְעִנְיַן הַחֶשְׁבּוֹן, וְעַד עַכְשָׁו מִתְבַּקֵּשׁ לוֹ עוֹד שִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנִים (לפי חשבון השנים, כשיצא אברהם מחרן נותרו לתרח עוד שישים וחמש שנות חיים)? אֶלָּא בַּתְּחִלָּה אַתָּה דּוֹרֵשׁ: הָרְשָׁעִים קְרוּיִים מֵתִים בְּחַיֵּיהֶן.

לְפִי שֶׁהָיָה אַבְרָהָם אָבִינוּ מְפַחֵד וְאוֹמֵר: אֵצֵא, וְיִהְיוּ מְחַלְּלִין בִּי שֵׁם שָׁמַיִם וְאוֹמְרִים: הִנִּיחַ (עזב) אָבִיו וְהָלַךְ לוֹ לְעֵת זִקְנָתוֹ (של אביו), אֲמַר לֵיהּ (אמר לו) הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לְךָ (אותך בלבד) אֲנִי פּוֹטֶרְךָ מִכִּבּוּד אָב וָאֵם, וְאֵין אֲנִי פּוֹטֵר לְאַחֵר מִכִּבּוּד אָב וָאֵם. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁאֲנִי מַקְדִּים מִיתָתוֹ לִיצִיאָתְךָ (כותב את מיתתו לפני יציאתך): בַּתְּחִלָּה וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן (שם), וְאַחַר כָּךְ וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם.

חרבי יהודה ורבי נחמיהמנוקד ומבואר

רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה (נחלקו):

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לֶךְ לְךָ – שְׁתֵּי פְּעָמִים (שתי הליכות), אֶחָד מֵאֲרַם נַהֲרַיִם וְאֶחָד מֵאֲרַם נָחוֹר.

רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר: לֶךְ לְךָ – שְׁתֵּי פְּעָמִים (שתי הליכות), אֶחָד מֵאֲרַם נַהֲרַיִם וּמֵאֲרַם נָחוֹר, וְאֶחָד שֶׁהִפְרִיחוֹ מִבֵּין הַבְּתָרִים וֶהֱבִיאוֹ לְחָרָן (שהעיפו הקדוש ברוך הוא ממעמד ברית בין הבתרים והחזירו לחרן).

הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): עַמְּךָ נְדָבֹת בְּיוֹם חֵילֶךָ (תהלים קי, ג) – (אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם:) עִמְּךָ הָיִיתִי בְּעֵת שֶׁנָּדַבְתָּ לִשְׁמִי לֵירֵד לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ.

בְּיוֹם חֵילֶךָ (שם) – בְּעֵת שֶׁכָּנַסְתָּ אַתָּה לִי כָּל הַחֲיָלוֹת וְהָאֻכְלוּסִים (והמוני בני אדם).

בְּהַדְרֵי קֹדֶשׁ (שם) – מֵהֲדָרוֹ שֶׁל עוֹלָם (מן המזרח, שהוא הדרו של עולם) הִקְדַּשְׁתִּיךָ.

מֵרֶחֶם מִשְׁחָר (שם) – מֵרַחְמוֹ שֶׁל עוֹלָם שִׁחַרְתִּיךָ לִי (מראשית בריאת העולם ביקשתי אותך לי; או: מן המקום שהאור יוצא ממנו כמרחם).

לְךָ טַל יַלְדֻתֶיךָ (שם) – לְפִי שֶׁהָיָה אָבִינוּ אַבְרָהָם מִתְפַּחֵד וְאוֹמֵר: תֹּאמַר שֶׁיֵּשׁ בְּיָדִי עָוֹן (שמא יש בידי עוון), שֶׁהָיִיתִי עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה כָּל הַשָּׁנִים הַלָּלוּ? אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לְךָ טַל יַלְדֻתֶיךָ (שם) – מַה טַּל זֶה פּוֹרֵחַ (מתנדף ונעלם), אַף עֲוֹנוֹתֶיךָ פּוֹרְחִים (נעלמים). מָה הַטַּל הַזֶּה סִימַן בְּרָכָה לָעוֹלָם, אַף אַתָּה סִימַן בְּרָכָה לָעוֹלָם.

הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): וָאֹמַר מִי יִתֶּן לִי אֵבֶר כַּיּוֹנָה אָעוּפָה וְאֶשְׁכֹּנָה (תהלים נה, ז) – (הפסוק מדבר באברהם.) לָמָּה כַּיּוֹנָה? רַבִּי עֲזַרְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יוּדָן אָמַר: לְפִי שֶׁכָּל הָעוֹפוֹת, בְּשָׁעָה שֶׁהֵם יְגֵעִים הֵן נָחִין עַל גַּבֵּי סֶלַע אוֹ עַל גַּבֵּי אִילָן, אֲבָל הַיּוֹנָה הַזּוֹ, בְּשָׁעָה שֶׁהִיא פּוֹרַחַת (עפה) וִיגֵעָה, קוֹפֶצֶת בְּאֶחָד מֵאֲגַפֶּיהָ (מקפלת אחת מכנפיה ונחה בה) וּפוֹרַחַת בְּאֶחָד מֵאֲגַפֶּיהָ (ועפה באחת מכנפיה).

הִנֵּה אַרְחִיק נְדֹד (שם, ח) – נִדְנוּד, טִלְטוּל אַחַר טִלְטוּל.

אָלִין בַּמִּדְבָּר סֶלָה (שם) – מֻטָּב לָלוּן בַּמִּדְבָּרוֹת שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלֹא לָלוּן בְּפַלְטֵרִיּוֹת (בארמונות) שֶׁל חוּצָה לָאָרֶץ.

וְאִם תֹּאמַר: גָּהַץ (צהל; או: נזדרז) אַבְרָהָם וְשָׂמַח עַל דִּבּוּר הַמָּקוֹם (הקדוש ברוך הוא), וְלָמָּה לֹא יָצָא (מיד)? שֶׁעֲדַיִן לֹא הֻרְשָׁה. אֲבָל מִשֶּׁהֻרְשָׁה: וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה' וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט (בראשית יב, ד).

אָמַר רַבִּי לֵוִי: בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה אַבְרָהָם מְהַלֵּךְ בַּאֲרַם נַהֲרַיִם וּבַאֲרַם נָחוֹר, רָאָה אוֹתָן (את אנשי המקום) אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים וּפוֹחֲזִים (ומתהוללים). אָמַר: הַלְוַאי לֹא יְהֵא לִי חֵלֶק בָּאָרֶץ הַזֹּאת. וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְסֻלָּמָהּ שֶׁל צוֹר (מעלה ההר שבדרך לצור, בגבול ארץ ישראל), רָאָה אוֹתָן (את יושבי הארץ) עֲסוּקִין בְּנִכּוּשׁ בִּשְׁעַת הַנִּכּוּשׁ, בְּעִדּוּר בִּשְׁעַת הָעִדּוּר. אָמַר: הַלְוַאי יְהֵא חֶלְקִי בָּאָרֶץ הַזֹּאת. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת (שם, ז).

טאמר רבי לוי שתי פעמים כתיב…מנוקד ומבואר

אָמַר רַבִּי לֵוִי: שְׁתֵּי פְּעָמִים כְּתִיב (כתוב) לֶךְ לְךָ (כאן ובעקדת יצחק), וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִים אֵי זוֹ חֲבִיבָה, אִם הַשְּׁנִיָּה אִם הָרִאשׁוֹנָה. מִמַּה דִּכְתִיב (ממה שכתוב): אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה (בראשית כב, ב), הֱוֵי (הרי) הַשְּׁנִיָּה חֲבִיבָה מִן הָרִאשׁוֹנָה.

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן:

לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ – מֵאִפַּרְכִי (מהמחוז) שֶׁלָּךְ.

וּמִמּוֹלַדְתְּךָ – זוֹ שְׁכוּנָתֶךָ.

וּמִבֵּית אָבִיךָ – זוֹ בֵּית אָבִיךָ.

אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ – וְלָמָּה לֹא גִּלָּה לוֹ (לאברהם לאיזו ארץ ילך)? כְּדֵי לְחַבְּבָהּ בְּעֵינָיו וְלִתֵּן לוֹ שָׂכָר עַל כָּל פְּסִיעָה וּפְסִיעָה.

הוּא דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן (זוהי דעתו של רבי יוחנן), דְּאָמַר (שאמר) רַבִּי יוֹחָנָן: וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ (בראשית כב, ב) – אָמַר לוֹ (אברהם): זֶה יָחִיד לְאִמּוֹ וְזֶה יָחִיד לְאִמּוֹ. אָמַר לוֹ (הקדוש ברוך הוא): אֲשֶׁר אָהַבְתָּ (שם). אָמַר לוֹ (אברהם): וְאִית תְּחוּמִין בְּמֵעַיָא (וכי יש תחומים במעיים, כלומר את שניהם אני אוהב)? אָמַר לוֹ (הקדוש ברוך הוא): אֶת יִצְחָק (שם). וְלָמָּה לֹא גִּלָּה לוֹ (מיד שהכוונה ליצחק)? כְּדֵי לְחַבְּבוֹ בְּעֵינָיו וְלִתֵּן לוֹ שָׂכָר עַל כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר.

דְּאָמַר (שאמר) רַב הוּנָא מִשֵּׁם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי: מַשְׁהֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמַתְלֶא עֵינֵיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים (משאיר את עיניהם תלויות ומצפות), וְאַחַר כָּךְ הוּא מְגַלֶּה לָהֶם טַעֲמוֹ שֶׁל דָּבָר.

כָּךְ (נאמר): אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ, עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ (בראשית כב, ב), וּקְרָא אֵלֶיהָ אֶת הַקְּרִיאָה אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר אֵלֶיךָ (יונה ג, ב), קוּם צֵא אֶל הַבִּקְעָה וְשָׁם אֲדַבֵּר אוֹתָךְ (יחזקאל ג, כב).

ירבי ברכיה בשם רבי נחמיה אמר…מנוקד ומבואר

רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר: (משל) לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה עוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְנָפְלָה מַרְגָּלִית (אבן יקרה) מֵעַל רֹאשׁוֹ. עָמַד הַמֶּלֶךְ וְהֶעֱמִיד פַּמַּלְיָא (את החיילות) שֶׁלּוֹ שָׁם, וְעָשָׂה צִבּוּרִים (ערמות מעפר המקום) וְהֵבִיא מַכְבְּרוֹת (נפות), וְכָבַר (וניפה) אֶת הָרִאשׁוֹנָה (את הערמה הראשונה) וְלֹא מָצָא, הַשֵּׁנִי וְלֹא מָצָא, וּבַשְּׁלִישִׁית מְצָאָהּ. אָמְרוּ: מָצָא הַמֶּלֶךְ מַרְגָּלִית שֶׁלּוֹ.

כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (לאברהם): מַה צֹּרֶךְ הָיָה לִי לְיַחֵס (למנות את שושלת) שֵׁם, אַרְפַּכְשַׁד, שֶׁלַח, עֵבֶר, פֶּלֶג, רְעוּ, שְׂרוּג, נָחוֹר, תֶּרַח? אֶלָּא בִּשְׁבִילָךְ, (שנאמר): וּמָצָאתָ אֶת לְבָבוֹ נֶאֱמָן לְפָנֶיךָ (נחמיה ט, ח).

כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְדָוִד: מַה צֹּרֶךְ הָיָה לִי לְיַחֵס (למנות את שושלת) פֶּרֶץ, חֶצְרוֹן, רָם, עַמִּינָדָב, נַחְשׁוֹן, שַׂלְמוֹן, בֹּעַז, עוֹבֵד, יִשַׁי, דָּוִד? (האם) לֹא בִּשְׁבִילָךְ? (שנאמר): מָצָאתִי דָּוִד עַבְדִּי בְּשֶׁמֶן קָדְשִׁי מְשַׁחְתִּיו (תהלים פט, כא).

יאואעשך לגוי גדול אמר לו ומנח…מנוקד ומבואר

וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל – אָמַר לוֹ (אברהם לקדוש ברוך הוא): וּמִנֹּחַ (האם) לֹא הֶעֱמַדְתָּ שִׁבְעִים אֻמּוֹת? אָמַר לוֹ (הקדוש ברוך הוא): אוֹתָהּ אֻמָּה שֶׁכָּתוּב בָּהּ: כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל (דברים ד, ז) – אֲנִי מַעֲמִיד מִמָּךְ.

אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה: 'אֶתֶּנְךָ וַאֲשִׂימְךָ' אֵין כְּתִיב כָּאן (לא כתוב כאן), אֶלָּא וְאֶעֶשְׂךָ – מִשֶּׁאֲנִי עוֹשֶׂה אוֹתְךָ בְּרִיָּה חֲדָשָׁה אַתְּ (אתה) פָּרֶה וְרָבֶה.

רַבִּי לֵוִי בַּר חִוְיָת וְרַבִּי אַבָּא בְּרֵיהּ (בנו) דְּרַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא אָמְרוּ: שְׁלֹשָׁה גְּדֻלּוֹת (שלוש לשונות של גדולה) וְאַרְבַּע בְּרָכוֹת (וארבע לשונות של ברכה) כְּתִיב (כתוב) כָּאן, בִּשְּׂרוֹ (הקדוש ברוך הוא לאברהם) שֶׁהֵן (שיהיו) שְׁלֹשָׁה אָבוֹת וְאַרְבַּע אִמָּהוֹת.

אָמַר רַבִּי חִיָּא: לְפִי שֶׁהַדֶּרֶךְ מַגְרֶמֶת (גורמת) לִשְׁלֹשָׁה דְבָרִים: מְמַעֶטֶת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, וּמְמַעֶטֶת אֶת הַיְצִיאָה (את הממון), וּמְמַעֶטֶת אֶת הַשֵּׁם (את שמו הטוב של האדם).

מְמַעֶטֶת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה – (לכן נאמר לו:) וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל.

מְמַעֶטֶת אֶת הַיְצִיאָה – (לכן נאמר לו:) וַאֲבָרֶכְךָ.

מְמַעֶטֶת אֶת הַשֵּׁם – (לכן נאמר לו:) וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ.

וּלְפוּם דְּאָמְרִין אִינְשֵׁי (ולפי מה שאומרים בני אדם): מִבַּיִת לְבַיִת – חָלוּק (העובר מבית לבית מאבד חלוק), מֵאֲתַר לַאֲתַר – נָפֶשׁ (העובר ממקום למקום מאבד נפש), בְּרַם (אבל) אַתְּ (אתה) לֹא נֶפֶשׁ אַתְּ (אתה) חָסֵר וְלֹא מָמוֹן.

רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חֶלְבּוֹ אָמַר: [וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ –] שֶׁיָּצָא מוֹנִיטִין (מטבע) שֶׁלּוֹ בָּעוֹלָם.

אַרְבָּעָה הֵם שֶׁיָּצָא לָהֶם מוֹנִיטִין (מטבע) בָּעוֹלָם:

אַבְרָהָם (שנאמר): וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל [וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ], יָצָא לוֹ מוֹנִיטִין (מטבע). וּמַהוּ מוֹנִיטִין שֶׁלּוֹ? זָקֵן וּזְקֵנָה מִכָּאן (מצד אחד של המטבע), בָּחוּר וּבְתוּלָה מִכָּאן (מצידו השני).

יְהוֹשֻׁעַ (שנאמר): וַיְהִי ה' אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיְהִי שָׁמְעוֹ בְּכָל הָאָרֶץ (יהושע ו, כז), יָצָא לוֹ מוֹנִיטִין בָּעוֹלָם. מַהוּ? שׁוֹר מִכָּאן וּרְאֵם מִכָּאן, עַל שֵׁם: בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו (דברים לג, יז).

דָּוִד (שנאמר): וַיֵּצֵא שֵׁם דָּוִיד בְּכָל הָאֲרָצוֹת (דברי הימים א יד, יז), יָצָא לוֹ מוֹנִיטִין בָּעוֹלָם. וּמָה הָיָה מוֹנִיטִין שֶׁלּוֹ? מַקֵּל וְתַרְמִיל מִכָּאן וּמִגְדָּל מִכָּאן, עַל שֵׁם: כְּמִגְדַּל דָּוִיד צַוָּארֵךְ (שיר השירים ד, ד).

מָרְדֳּכַי (שנאמר): כִּי גָדוֹל מָרְדֳּכַי בְּבֵית הַמֶּלֶךְ וְשָׁמְעוֹ הוֹלֵךְ בְּכָל הַמְּדִינוֹת (אסתר ט, ד), יָצָא לוֹ מוֹנִיטִין. וּמַה מּוֹנִיטִין שֶׁלּוֹ? שַׂק וָאֵפֶר מִכָּאן וַעֲטֶרֶת זָהָב מִכָּאן.

אָמַר רַבִּי יוּדָן: [וֶהְיֵה בְּרָכָה –] (אמר לו הקדוש ברוך הוא:) קוֹבֵעַ אֲנִי לְךָ בְּרָכָה בִּשְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה (בתפילת העמידה), אֲבָל אֵין אַתְּ (אתה) יוֹדֵעַ אִם שֶׁלִּי קוֹדֶמֶת אִם שֶׁלְּךָ קוֹדֶמֶת. אָמַר רַבִּי אֲחוּיָה בְּשֵׁם רַבִּי זְעֵירָא: שֶׁלְּךָ קוֹדֶמֶת לְשֶׁלִּי, בְּשָׁעָה שֶׁהוּא (המתפלל) אוֹמֵר 'מָגֵן אַבְרָהָם', אַחַר כָּךְ (הוא אומר) 'מְחַיֵּה הַמֵּתִים'.

רַבִּי אַבָּהוּ אָמַר: 'הַבֶּט נָא שָׁמַיִם' אֵין כְּתִיב כָּאן (לא כתוב כאן), אֶלָּא [הַבֶּט נָא] הַשָּׁמַיְמָה (בראשית טו, ה) – אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: בְּהֵ"א בָּרָאתִי אֶת הָעוֹלָם, הֲרֵינִי מוֹסִיף הֵ"א עַל שִׁמְךָ וְאַתְּ (ואתה) פָּרֶה וְרָבֶה.

וְאָמַר רַבִּי יוּדָן: וְהָיוּ אוֹתִיּוֹתֶיךָ (אותיות שמך אברהם) מִנְיַן (כמניין) 'אֲבָרֶכְכָה' – מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה.

אָמַר רַבִּי לֵוִי: לֹא שָׁם אָדָם פָּרָה מֵאַבְרָהָם עַד שֶׁנִּתְבָּרֵךְ (לא הספיק אדם להעריך את מחירה של פרה שבא לקנות מאברהם, וכבר נתברך), וְלֹא שָׁמָהּ לוֹ עַד שֶׁנִּתְבָּרֵךְ מֵאַבְרָהָם (ולא הספיק להעריך פרה שבא למכור לו, וכבר נתברך מאברהם). כֵּיצַד (היה אברהם ברכה)? אַבְרָהָם הָיָה מִתְפַּלֵּל עַל עֲקָרוֹת וְהֵם נִפְקָדוֹת (ויולדות), וְעַל הַחוֹלִים וְהֵם מַרְוִיחִים (ומתרפאים).

רַב הוּנָא אָמַר: לֹא סוֹף דָּבָר (לא רק כאשר) אַבְרָהָם הוֹלֵךְ אֵצֶל הַחוֹלֶה, אֶלָּא הַחוֹלֶה רוֹאֶה אוֹתוֹ וּמַרְוִיחַ (ומתרפא).

אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: אֲפִלּוּ סְפִינוֹת שֶׁהָיוּ מְפָרְשׁוֹת (מפליגות) בַּיָּם הַגָּדוֹל (בים התיכון) הָיוּ נִצּוֹלוֹת בִּזְכוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם. וְלֹא שֶׁל יֵין נֶסֶךְ הָיוּ (והרי הן נשאו יין של גויים, האסור לישראל)? אֶתְמְהָא (בתמיהה)! אֶלָּא חַלָּא מֵזִיל חַמְרָא (החומץ מוזיל את היין) – בְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵּין עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים מָצוּי, יַיִן שֶׁל יִשְׂרָאֵל נִמְכָּר בְּזוֹל.

אָמַר רַבִּי יִצְחָק: אַף לְאִיּוֹב עָשָׂה (הקדוש ברוך הוא) כֵן, שֶׁנֶּאֱמַר: מַעֲשֵׂה יָדָיו בֵּרַכְתָּ (איוב א, י) – לֹא נָטַל אָדָם פְּרוּטָה מֵאִיּוֹב וְנִצְטָרֵךְ לִטֹּל מִמֶּנּוּ פַּעַם שְׁנִיָּה.

וֶהְיֵה בְּרָכָה – קָרִי בֵּיהּ (יש לקרוא) 'בְּרֵכָה': מַה בְּרֵכָה זוֹ מְטַהֶרֶת אֶת הַטְּמֵאִים, אַף אַתְּ (אתה) מְקָרֵב רְחוֹקִים וּמְטַהֲרָם לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם.

אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה: כְּבָר כָּתוּב וַאֲבָרֶכְךָ, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר (מה בא ללמד) וֶהְיֵה בְּרָכָה? אֶלָּא אָמַר לוֹ (הקדוש ברוך הוא לאברהם): עַד כָּאן הָיִיתִי זָקוּק לְבָרֵךְ אֶת עוֹלָמִי, מִכָּאן וָאֵילָךְ הֲרֵי הַבְּרָכוֹת מְסוּרוֹת לָךְ, לְמַאן דְּחָזֵי לְךָ לִמְבָרְכָא בָּרֵיךְ (את מי שראוי בעיניך לברך – ברך).

יבואברכה מברכיך אמר רבי ירמיה החמיר…מנוקד ומבואר

וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ – אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: הֶחְמִיר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּכְבוֹדוֹ שֶׁל צַדִּיק יוֹתֵר מִכְּבוֹדוֹ (מבכבוד עצמו). בִּכְבוֹדוֹ כְּתִיב (כתוב): כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד וּבֹזַי יֵקָלּוּ (שמואל א ב, ל) – עַל יְדֵי אֲחֵרִים, וּבִכְבוֹדוֹ שֶׁל צַדִּיק כְּתִיב (כתוב): וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר – אֲנָא (אני בעצמי).

תַּנְיָא (שנינו): אֵלּוּ בְּרָכוֹת שֶׁאָדָם שׁוֹחֶה (מתכופף) בָּהֶם: בְּאָבוֹת (בברכה הראשונה של תפילת העמידה) תְּחִלָּה וָסוֹף, מוֹדִים (בברכת מודים) תְּחִלָּה וָסוֹף, וְהַשּׁוֹחֶה (והמתכופף) עַל כָּל בְּרָכָה וּבְרָכָה מְלַמְּדִין אוֹתוֹ שֶׁלֹא לָשׁוּחַ (להתכופף).

רַבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר: כֹּהֵן גָּדוֹל תְּחִלַּת כָּל בְּרָכָה שׁוֹחֶה (מתכופף), וְהַמֶּלֶךְ בִּתְחִלַּת כָּל בְּרָכָה וְסוֹף כָּל בְּרָכָה שׁוֹחֶה (מתכופף).

רַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר: הַמֶּלֶךְ מִשֶּׁהָיָה כּוֹרֵעַ לֹא הָיָה נִזְקָף עַד שֶׁהָיָה גּוֹמֵר כָּל תְּפִלָּתוֹ, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): וַיְהִי כְּכַלּוֹת שְׁלֹמֹה לְהִתְפַּלֵּל אֶל ה' אֵת כָּל הַתְּפִלָּה וְהַתְּחִנָּה הַזֹּאת קָם מִלִּפְנֵי מִזְבַּח ה' מִכְּרֹעַ עַל בִּרְכָּיו וְכַפָּיו פְּרֻשׂוֹת הַשָּׁמָיִם (מלכים א ח, נד).

וְאֵיזוֹ כְּרִיעָה וְאֵיזוֹ בְּרִיכָה (מהי כריעה ומהי בריכה)? רַבִּי חִיָּא רַבָּה הֶרְאָה כְּרִיעָה לִפְנֵי רַבִּי (רבי יהודה הנשיא) וְנִפְסַח (ונעשה צולע) וְנִתְרַפֵּא, וּבַר סִיסִי (לוי בר סיסי) הֶרְאָה בְּרִיכָה לִפְנֵי רַבִּי וְנִפְסַח (ונעשה צולע) וְלֹא נִתְרַפֵּא.

וְנִבְרְכוּ בְךָ – הַגְּשָׁמִים בִּזְכוּתְךָ, הַטְּלָלִים בִּזְכוּתְךָ.

הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): וַיִּוָּדַע הַדָּבָר לְמָרְדֳּכַי וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה (אסתר ב, כב) – זֶה (מרדכי) מָהוּל וְזֶה (אחשוורוש) עָרֵל, וְחָס עָלָיו (להצילו)? אֶתְמְהָא (בתמיהה)!

רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה (נחלקו).

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מִזְּקֵנִים אֶתְבּוֹנָן כִּי פִקּוּדֶיךָ נָצָרְתִּי (תהלים קיט, ק) – אָמַר (מרדכי): יַעֲקֹב בֵּרַךְ אֶת פַּרְעֹה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת פַּרְעֹה (בראשית מז, ז), יוֹסֵף גִּלָּה לוֹ (לפרעה את פתרון חלומו), דָּנִיֵּאל גִּלָּה לִנְבוּכַדְנֶצַּר (את חלומו), אַף אֲנִי כֵן – וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה (אסתר ב, כב).

וְרַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר: (אמר מרדכי:) אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם אָבִינוּ: וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ (על פי בראשית כח, יד). אִין תֵּימַר דְּלֶהֱוֵי עַתִּירִין (אם תאמר שיהיו עשירים), הֲרֵי עַתִּירִין אִנּוּן מִינָן (הרי הם עשירים מאיתנו), אֶלָּא לִשְׁאֵלָה – כְּשֶׁהֵן נִכְנָסִים לְצָרָה הֵם נִשְׁאָלִים לָנוּ (שואלים אותנו) וְאָנוּ מְגַלִּין לָהֶם.

יגוילך אברם כאשר דבר אליו ה'…מנוקד ומבואר

וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה' [וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט] – וְלוֹט טָפֵל לוֹ (נלווה אליו).

וְאַבְרָם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה – הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה הִיא אֶסְתֵּר (אסתר ב, ז).

רַב אָמַר: בַּת אַרְבָּעִים הָיְתָה (אסתר), וּשְׁמוּאֵל אָמַר: בַּת שְׁמוֹנִים שָׁנָה, רַבָּנָן אָמְרֵי (חכמים אומרים): בַּת שִׁבְעִים וַחֲמִשָּׁה.

רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבָּנָן דְּתַמָּן (החכמים של שם, של בבל) אָמַר: אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם: אַתָּה יָצָאתָ מִבֵּית אָבִיךָ בֶּן שִׁבְעִים וַחֲמִשָּׁה שָׁנִים, חַיֶּיךָ (לשון שבועה), אַף גּוֹאֵל שֶׁאֲנִי מַעֲמִיד מִמְּךָ (אסתר) יִהְיֶה בֶּן שִׁבְעִים וַחֲמִשָּׁה שָׁנִים, כְּמִנְיַן הֲדַסָּה (הגימטרייה של 'הדסה' היא 74, ועם המילה עצמה 75).

ידואת הנפש אשר עשו בחרן אמר…מנוקד ומבואר

וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן – אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר זִמְרָא: אִם מִתְכַּנְּסִין כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם לִבְרֹא אֲפִלּוּ יַתּוּשׁ אֶחָד, אֵינָן יְכוֹלִין לִזְרֹק בּוֹ נְשָׁמָה (להכניס בו נשמה), וְאַתְּ אָמַר (ואתה אומר): וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ? אֶלָּא אֵלּוּ הַגֵּרִים שֶׁגִּיְּרוּ (אברהם ושרה). וְאִם כֵּן שֶׁגִּיְּרוּ (ואם הכוונה שגיירו), לָמָּה (נאמר) אֲשֶׁר עָשׂוּ? אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא מְקָרֵב אֶת הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים וּמְגַיְּרוֹ כְּאִלּוּ בְּרָאוֹ.

וְיֹאמַר (הכתוב) 'אֲשֶׁר עָשָׂה', לָמָּה נֶאֱמַר אֲשֶׁר עָשׂוּ? אָמַר רַב הוּנָא: אַבְרָהָם הָיָה מְגַיֵּר אֶת הָאֲנָשִׁים וְשָׂרָה מְגַיֶּרֶת אֶת הַנָּשִׁים.

טוויעבר אברם בארץ עד עכשיו נתבקש…מנוקד ומבואר

וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ [עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ] – עַד עַכְשָׁיו נִתְבַּקֵּשׁ לָהֶם (לכנענים) זְכוּת בָּאָרֶץ (עדיין עמדה להם זכות לשבת בארץ).

וַיֵּרָא ה' אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר לְזַרְעֲךָ [אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַה' הַנִּרְאֶה אֵלָיו] – לֹא בָּנָה (אברהם) מִזְבֵּחַ אֶלָּא עַל בְּשׂוֹרַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה מִקֶּדֶם לְבֵית אֵל – לְשֶׁעָבַר (זהו 'מקדם') הָיְתָה נִקְרֵאת בֵּית אֵל, וְעַכְשָׁו (מימי ירבעם) הִיא נִקְרֵאת בֵּית אָוֶן.

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לֹא זָכָה (זכתה) לְהִקָּרְאוֹת בֵּית הֶעָמָד (לשון חוזק וקיום), הֲרֵי הִיא נִקְרֵאת בֵּית הֶעָמָל (לשון זוהמה). תַּמָּן קָרְיִין לְפוֹעֲלָא טָבָא עֲמִידָא, וּלְהַרְהוֹן שֶׁל מֵימֵי רַגְלַיִם עֲמִילָה (שם קוראים לפועל טוב 'עמידא', ולעביט של מי רגליים 'עמילה').

וַיֵּט אָהֳלֹה – 'אָהֳלָהּ' (האוהל שלה) כְּתִיב (כתוב), מְלַמֵּד שֶׁנָּטַע (שנטה) אֹהֶל שָׂרָה תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ נָטַע (נטה) אָהֳלוֹ.

טזויבן שם מזבח לה' אמר רבי…מנוקד ומבואר

וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַה' – אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: שְׁלֹשָׁה מִזְבְּחוֹת בָּנָה (אברהם): אֶחָד לִבְשׂוֹרַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְאֶחָד לְקִנְיָנָהּ (לקניין הארץ), וְאֶחָד שֶׁלֹא יִפְּלוּ בָנָיו (בעי), הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): וַיִּקְרַע יְהוֹשֻׁעַ שִׂמְלֹתָיו וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו אַרְצָה לִפְנֵי אֲרוֹן ה' עַד הָעֶרֶב הוּא וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עָפָר עַל רֹאשָׁם (יהושע ז, ו).

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ: הִתְחִילוּ (יהושע והזקנים) מַזְכִּירִים זְכוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר (בראשית יח, כז). (אמרו:) כְּלוּם (וכי) בָּנָה אַבְרָהָם מִזְבֵּחַ בָּעַי אֶלָּא שֶׁלֹא יִפְּלוּ בָנָיו בָּעָי?

וַיִּקְרָא בְּשֵׁם ה' – מְלַמֵּד שֶׁהִקְרִיא שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּפִי כָּל בְּרִיָּה (הרגיל את כל הבריות לקרוא בשמו).

דָּבָר אַחֵר: וַיִּקְרָא – הִתְחִיל מְגַיֵּר גֵּרִים וּלְהַכְנִיסָם תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה.

וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה – מְחַקֶּה (מסמן את דרכו; או: מדמה בדעתו) וְהוֹלֵךְ וּמְכַוֵּן כְּנֶגֶד (אל מקום) בֵּית הַמִּקְדָּשׁ.