מדרש ארצישראלי

בראשית רבה · פרשה לז

הפרשה במקרא · בראשית י, א–ידפרשה סתומה

א וְאֵ֙לֶּה֙ תּוֹלְדֹ֣ת בְּנֵי־נֹ֔חַ שֵׁ֖ם חָ֣ם וָיָ֑פֶת וַיִּוָּלְד֥וּ לָהֶ֛ם בָּנִ֖ים אַחַ֥ר הַמַּבּֽוּל׃ ב בְּנֵ֣י יֶ֔פֶת גֹּ֣מֶר וּמָג֔וֹג וּמָדַ֖י וְיָוָ֣ן וְתֻבָ֑ל וּמֶ֖שֶׁךְ וְתִירָֽס׃ ג וּבְנֵ֖י גֹּ֑מֶר אַשְׁכְּנַ֥ז וְרִיפַ֖ת וְתֹגַרְמָֽה׃ ד וּבְנֵ֥י יָוָ֖ן אֱלִישָׁ֣ה וְתַרְשִׁ֑ישׁ כִּתִּ֖ים וְדֹדָנִֽים׃ ה מֵ֠אֵ֠לֶּה נִפְרְד֞וּ אִיֵּ֤י הַגּוֹיִם֙ בְּאַרְצֹתָ֔ם אִ֖ישׁ לִלְשֹׁנ֑וֹ לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם בְּגוֹיֵהֶֽם׃ ו וּבְנֵ֖י חָ֑ם כּ֥וּשׁ וּמִצְרַ֖יִם וּפ֥וּט וּכְנָֽעַן׃ ז וּבְנֵ֣י כ֔וּשׁ סְבָא֙ וַֽחֲוִילָ֔ה וְסַבְתָּ֥ה וְרַעְמָ֖ה וְסַבְתְּכָ֑א וּבְנֵ֥י רַעְמָ֖ה שְׁבָ֥א וּדְדָֽן׃ ח וְכ֖וּשׁ יָלַ֣ד אֶת־נִמְרֹ֑ד ה֣וּא הֵחֵ֔ל לִֽהְי֥וֹת גִּבֹּ֖ר בָּאָֽרֶץ׃ ט הֽוּא־הָיָ֥ה גִבֹּֽר־צַ֖יִד לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה עַל־כֵּן֙ יֵֽאָמַ֔ר כְּנִמְרֹ֛ד גִּבּ֥וֹר צַ֖יִד לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽה׃ י וַתְּהִ֨י רֵאשִׁ֤ית מַמְלַכְתּוֹ֙ בָּבֶ֔ל וְאֶ֖רֶךְ וְאַכַּ֣ד וְכַלְנֵ֑ה בְּאֶ֖רֶץ שִׁנְעָֽר׃ יא מִן־הָאָ֥רֶץ הַהִ֖וא יָצָ֣א אַשּׁ֑וּר וַיִּ֙בֶן֙ אֶת־נִ֣ינְוֵ֔ה וְאֶת־רְחֹבֹ֥ת עִ֖יר וְאֶת־כָּֽלַח׃ יב וְֽאֶת־רֶ֔סֶן בֵּ֥ין נִֽינְוֵ֖ה וּבֵ֣ין כָּ֑לַח הִ֖וא הָעִ֥יר הַגְּדֹלָֽה׃ יג וּמִצְרַ֡יִם יָלַ֞ד אֶת־לוּדִ֧ים וְאֶת־עֲנָמִ֛ים וְאֶת־לְהָבִ֖ים וְאֶת־נַפְתֻּחִֽים׃ יד וְֽאֶת־פַּתְרֻסִ֞ים וְאֶת־כַּסְלֻחִ֗ים אֲשֶׁ֨ר יָצְא֥וּ מִשָּׁ֛ם פְּלִשְׁתִּ֖ים וְאֶת־כַּפְתֹּרִֽים׃ {ס}

המדרש שלפניך דורש בעיקר את בראשית י, ט–יד (מודגשים).

בסעיפים המנוקדים, הנוסח, הפיסוק, הניקוד וההסברים שבסוגריים הוכנו בסיוע בינה מלאכותית, על בסיס דפוס וילנא ולאור המפרשים, ועדיין לא עברו עריכה אנושית. ייתכנו בהם טעויות.

פרשה לז · 8 סעיפים

אבני יפת גמר ומגוג אמר רבי…מנוקד ומבואר

בְּנֵי יֶפֶת גֹּמֶר וּמָגוֹג [וּמָדַי וְיָוָן וְתֻבָל וּמֶשֶׁךְ וְתִירָס] – אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אַמִּי: זוֹ אַפְרִיקָה (גומר), וְגֵירְמַנְיָא (מגוג), וּמָדַי (מדי, כשמה), וּמַקְדּוֹנְיָא (יוון), אִיסַנְיָא (תובל), וְתוֹנְיָה (משך).

תִּירָס – רַבִּי סִימוֹן אָמַר: זוֹ פָּרָס. רַבָּנָן אָמְרֵי (חכמים אומרים): תּוּרְקִי.

וּבְנֵי גֹּמֶר אַשְׁכְּנַז וְרִיפַת וְתֹגַרְמָה – אַסְיָא (אשכנז), וְהַדְּיָף (ריפת), וְגֶרְמַנְיָא (תוגרמה). רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר: גֵּירְמַנִיקְיָא.

וּבְנֵי יָוָן אֱלִישָׁה וְתַרְשִׁישׁ [כִּתִּים וְדֹדָנִים] – אֶלְסִי (אלישה), טְרוֹס (תרשיש), אִיטַלְיָא (כיתים), דַּרְדָּנַיָּא (דודנים).

כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: וְדֹדָנִים, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: וְרוֹדָנִים (דברי הימים א א, ז).

רַבִּי סִימוֹן וְרַבִּי חָנִין (נחלקו). רַבִּי סִימוֹן אָמַר: דּוֹדָנִים – שֶׁהֵם בְּנֵי דוֹדִין (בני דודים) שֶׁל יִשְׂרָאֵל, רוֹדָנִים – שֶׁהֵן בָּאִים וְרוֹדִין אוֹתָם (ומשעבדים את ישראל).

אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: בְּשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל נְתוּנִים בַּעֲלִיָּה (כשמצבם טוב), אִנּוּן אָמְרִין לְהוֹן (הם אומרים להם): בְּנֵי דּוֹדְכֶן אֲנַן (בני דודיכם אנחנו), וּבְשָׁעָה שֶׁהֵם (ישראל) נְתוּנִין בִּירִידָה, הֵם (הדודנים) בָּאִים וְרוֹדִין אוֹתָם.

בובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען…מנוקד ומבואר

וּבְנֵי חָם כּוּשׁ וּמִצְרַיִם וּפוּט וּכְנָעַן – אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: הָיִינוּ סְבוּרִים שֶׁנִּתְבַּלְּעָה מִשְׁפַּחְתּוֹ שֶׁל פּוּט (שנטמעה בשאר המשפחות ואין לה עוד קיום משלה), בָּא יְחֶזְקֵאל וּפֵרַשׁ: כּוּשׁ וּפוּט וְלוּד וְכָל הָעֶרֶב וְכוּב וּבְנֵי אֶרֶץ הַבְּרִית אִתָּם בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ (יחזקאל ל, ה).

וְכוּשׁ יָלַד אֶת נִמְרֹד – הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): שִׁגָּיוֹן לְדָוִד אֲשֶׁר שָׁר לַה' עַל דִּבְרֵי כוּשׁ בֶּן יְמִינִי (תהלים ז, א).

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר נְחֶמְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָה בֶּן יִצְחָק (אמר): כְּנֶגֶד בִּימָה (מושב הדין) שֶׁל רָשָׁע (עשו) אֲמָרוֹ (דוד אמר את המזמור הזה). וְכִי כּוּשִׁי הֲוָה (וכי עשו כושי היה)? אֶלָּא שֶׁעָשָׂה כְּמַעֲשֵׂה נִמְרוֹד (בן כוש), הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): 'עַל כֵּן יֵאָמַר נִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד לִפְנֵי ה'' אֵין כְּתִיב כָּאן (לא כתוב כאן), אֶלָּא כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד (בראשית י, ט) – (יש אחר שדומה לנמרוד, והוא עשו:) מַה זֶּה (נמרוד) צָד אֶת הַבְּרִיּוֹת בְּפִיהֶם (לוכד את בני האדם בדברי פיהם), אַף זֶה (עשו) צָד אֶת הַבְּרִיּוֹת בְּפִיהֶם, (שהיה אומר לנידון:) לָא גְנַבְתָּ (האם לא גנבת)? מַן גְּנַב עִמָּךְ (מי גנב איתך)? לָא קְטַלְתָּ (האם לא הרגת)? מַן קְטַל עִמָּךְ (מי הרג איתך)?

גהוא היה גבר ציד לפני ה'…מנוקד ומבואר

הוּא הָיָה גִבֹּר צַיִד לִפְנֵי ה' – חֲמִשָּׁה 'הוּא' לְטוֹבָה, וַחֲמִשָּׁה 'הוּא' לְרָעָה (חמש פעמים נאמר 'הוא' במקרא לשבח, על מי שעמד בצדקו מתחילתו ועד סופו, וחמש פעמים לגנאי, על מי שעמד ברשעו).

(חמישה לרעה:) הוּא הָיָה גִבֹּר צַיִד לִפְנֵי ה',

הוּא עֵשָׂו אֲבִי אֱדוֹם (בראשית לו, מג),

הוּא דָתָן וַאֲבִירָם (במדבר כו, ט),

הוּא הַמֶּלֶךְ אָחָז (דברי הימים ב כח, כב),

הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ (אסתר א, א).

וַחֲמִשָּׁה 'הוּא' לְטוֹבָה:

אַבְרָם הוּא אַבְרָהָם (דברי הימים א א, כז),

הוּא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן (שמות ו, כז),

הוּא אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה (שם, כו),

הוּא חִזְקִיָּה הַמֶּלֶךְ (על פי דברי הימים ב לב, ל),

הוּא עֶזְרָא עָלָה מִבָּבֶל (עזרא ז, ו).

רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חָנִין (אמר): אַף אִית לָן חַד 'הוּא' טָבָא מִן כֻּלְּהוֹן (גם יש לנו 'הוא' אחד שטוב מכולם): הוּא ה' אֱ־לֹהֵינוּ (תהלים קה, ז), שֶׁמִּדַּת רַחֲמָיו לְעוֹלָם.

דותהי ראשית ממלכתו בבל וארך ואכד…מנוקד ומבואר

וַתְּהִי רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ בָּבֶל וְאֶרֶךְ וְאַכַּד וְכַלְנֵה – חָרָן (ארך) וּנְצִיבִין (אכד) וְקַטּוֹסְפִין (כלנה).

בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר – זוֹ בָּבֶל. לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ שִׁנְעָר? אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: שֶׁשָּׁם נִנְעֲרוּ מֵתֵי דּוֹר הַמַּבּוּל (שלשם נשפכו ונערמו מתי דור המבול, כי בבל נמוכה מכל הארצות).

דָּבָר אַחֵר: שִׁנְעָר – שֶׁהִיא מְנֹעֶרֶת מִן הַמִּצְווֹת (ריקה מן המצוות התלויות בארץ), בְּלֹא תְּרוּמָה וּבְלֹא מַעַשְׂרוֹת וּבְלֹא שְׁבִיעִית.

דָּבָר אַחֵר: שִׁנְעָר – שֶׁהֵם (יושביה) מֵתִים בְּתַשְׁנִיק (בחנק ובצער), בְּלֹא נֵר וּבְלֹא מֶרְחָץ (שאין בבבל שמן למאור ולא עצים להסקת מרחץ).

דָּבָר אַחֵר: שִׁנְעָר – שֶׁשָּׂרֶיהָ (חכמיה) מֵתִים נְעָרִים (צעירים).

דָּבָר אַחֵר: שִׁנְעָר – שֶׁשָּׂרֶיהָ (חכמיה) מַבִּיטִין בַּתּוֹרָה עַד שֶׁהֵם נְעָרִים (עוסקים בתורה כבר בעודם נערים).

דָּבָר אַחֵר: שִׁנְעָר – שֶׁהֶעֱמִידָה שׂוֹנֵא וְעָר (ואויב) לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְאֵי זֶה? זֶה נְבוּכַדְנֶצַּר.

מִן הָאָרֶץ הַהִוא יָצָא אַשּׁוּר – מִן הָעֵצָה הַהִיא (עצת דור הפלגה) יָצָא אַשּׁוּר. כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתָן בָּאִים לַחְלֹק עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, פָּנָה מֵאַרְצוֹ (עזב את ארצו).

אָמַר לוֹ (לאשור) הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אַתְּ (אתה) יָצָאתָה לְךָ מֵאַרְבַּע (מארבע ערים: בבל, ארך, אכד וכלנה), חַיֶּיךָ (לשון שבועה) שֶׁאֲנִי פּוֹרֵעַ לְךָ וְנוֹתֵן לְךָ אַרְבַּע (ערים אחרות, שנאמר): וַיִּבֶן אֶת נִינְוֵה וְאֶת רְחֹבֹת עִיר וְאֶת כָּלַח וְאֶת רֶסֶן – תְּלַתְסַר (כך נקראת רסן).

וְלֹא עָשָׂה (ולא המשיך אשור בדרכו הטובה), אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁבָּא וְנִשְׁתַּתֵּף עִמָּהֶן (עם אויבי ישראל) בְּחֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֶתְמוֹל אֶפְרוֹחַ, עַכְשָׁו בֵּיצָה (הלכת לאחור, מאפרוח לביצה)?! אֶתְמוֹל מַפְרִיחַ (מצמיח) מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, עַכְשָׁו מְכוֹנָן כַּבֵּיצָה (סגור ומכונס כביצה בקליפתה), אֶתְמְהָא (תמיהה)?!

לְפִיכָךְ: [גַּם אַשּׁוּר נִלְוָה עִמָּם] הָיוּ זְרוֹעַ לִבְנֵי לוֹט סֶלָה (תהלים פג, ט) – לִלְוָט (לקללה).

וְאֶת רֶסֶן בֵּין נִינְוֵה וּבֵין כָּלַח [הִוא הָעִיר הַגְּדֹלָה] – אֵין אָנוּ יוֹדְעִים אִם רֶסֶן הִיא הַגְּדוֹלָה וְאִם נִינְוֵה הִיא הַגְּדוֹלָה. מִן מַה דִּכְתִיב (ממה שכתוב): וְנִינְוֵה הָיְתָה עִיר גְּדוֹלָה לֵא־לֹהִים מַהֲלַךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים (יונה ג, ג), הֱוֵי (הרי) נִינְוֵה הִיא הַגְּדוֹלָה.

הומצרים ילד את לודיםמנוקד ומבואר

וּמִצְרַיִם יָלַד אֶת לוּדִים [וְאֶת עֲנָמִים וְאֶת לְהָבִים וְאֶת נַפְתֻּחִים וְאֶת פַּתְרֻסִים וְאֶת כַּסְלֻחִים אֲשֶׁר יָצְאוּ מִשָּׁם פְּלִשְׁתִּים וְאֶת כַּפְתֹּרִים] –

אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה: כָּל מוֹנִיטָא (מטבע, כלומר סימן ההיכר) שֶׁל מִצְרַיִם אֵינָהּ אֶלָּא בַּיָּם (שמות כל בניו מסתיימים ב'ים', ונדרשים על הים):

לוּדִים – לוּדֵי יָם.

עֲנָמִים – עֲנָמֵי יָם, כִּשְׁמָן (כך הם נקראים גם היום).

לְהָבִים – לַהַב יָם.

נַפְתֻּחִים – נַפְתּוּחֵי יָם.

פַּתְרֻסִים – פַּרְוִיטוֹת. כַּסְלֻחִים – פְּקוּסִים (אלו שמותיהם בימי החכמים).

אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא: פַּתְרֻסִים וְכַסְלֻחִים הָיוּ מַעֲמִידִין הוּטְלִיסוֹן (חנויות בשוק), הָיוּ אֵלּוּ מְגַנְּבִין נְשׁוֹתֵיהֶן שֶׁל אֵלּוּ וְאֵלּוּ מְגַנְּבִין נְשׁוֹתֵיהֶן שֶׁל אֵלּוּ (כשבאו הנשים לקנות, היו אלו חוטפים את נשותיהם של אלו). מַה יָּצָא מֵהֶן? פְּלִשְׁתִּים – גִּבּוֹרִים (ענקים), כַּפְתֹּרִים – נַנָּסִים.

ווכנען ילד את צידן .מנוקד ומבואר

וּכְנַעַן יָלַד אֶת צִידֹן (בראשית י, טו).

וְאֶת הַחִוִּי – חַלְדִּין (כל אלו שמות המקומות בימי החכמים).

וְאֶת הַעַרְקִי – אַרְקָא דְּלִיבְנָן (ארקא שבלבנון).

וְאֶת הַסִּינִי – אַרְתּוֹסְיָה.

וְאֶת הָאַרְוָדִי – אַרְוָד.

וְאֶת הַצְּמָרִי – חֶמֶץ. וְלָמָּה הוּא (הכתוב) קוֹרֵא אוֹתָהּ צְמָרִי? יְהוּדָה בַּר רַבִּי אָמַר: שֶׁהֵן (יושביה) עוֹשִׂין בַּצֶּמֶר (עובדים בצמר).

וְאֶת הַחֲמָתִי – פִּיפַנִי (שם עיר).

וַיְהִי גְּבוּל הַכְּנַעֲנִי מִצִּידֹן [בֹּאֲכָה גְרָרָה עַד עַזָּה בֹּאֲכָה סְדֹמָה וַעֲמֹרָה וְאַדְמָה וּצְבֹיִם עַד לָשַׁע] – עַד קָלָדָה (לשע היא קלדה, שם מקום).

זולשם ילד גם הוא אבי כל…מנוקד ומבואר

וּלְשֵׁם יֻלַּד גַּם הוּא אֲבִי כָּל בְּנֵי עֵבֶר [אֲחִי יֶפֶת הַגָּדוֹל] – אֵין אָנוּ יוֹדְעִין אִם שֵׁם הוּא הַגָּדוֹל אִם יֶפֶת הוּא הַגָּדוֹל. מִן מַה דִּכְתִיב (ממה שכתוב): אֵלֶּה תּוֹלְדֹת שֵׁם שֵׁם בֶּן מְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת אַרְפַּכְשָׁד שְׁנָתַיִם אַחַר הַמַּבּוּל (בראשית יא, י), הֱוֵי (הרי) יֶפֶת הוּא הַגָּדוֹל (שהרי בנו הבכור של נח היה בן מאה בשנת המבול, ושם היה בן מאה רק שנתיים אחריו).

וּלְעֵבֶר יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים שֵׁם הָאֶחָד פֶּלֶג כִּי בְיָמָיו נִפְלְגָה הָאָרֶץ –

רַבִּי יוֹסֵי וְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל (נחלקו). רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: הָרִאשׁוֹנִים, עַל יְדֵי שֶׁהָיוּ מַכִּירִים אֶת יִחוּסֵיהֶם, הָיוּ מוֹצִיאִין שְׁמָן לְשֵׁם הַמְאֹרָע (היו קוראים לבניהם שמות על שם מאורע שאירע), אֲבָל אָנוּ, שֶׁאֵין אָנוּ מַכִּירִים אֶת יִחוּסֵינוּ, אָנוּ מוֹצִיאִין לְשֵׁם אֲבוֹתֵינוּ (קוראים לבנים על שם האבות, כדי שלא יישכח הייחוס).

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: הָרִאשׁוֹנִים, עַל יְדֵי שֶׁהָיוּ מִשְׁתַּמְּשִׁין בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, הָיוּ מוֹצִיאִין לְשֵׁם הַמְאֹרָע (היו קוראים שמות על שם מאורע שעתיד לבוא), אֲבָל אָנוּ, שֶׁאֵין אָנוּ מִשְׁתַּמְּשִׁין בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, אָנוּ מוֹצִיאִין לְשֵׁם אֲבוֹתֵינוּ.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲלַפְתָּא: נָבִיא גָּדוֹל הָיָה עֵבֶר, שֶׁהוֹצִיא לְשֵׁם הַמְאֹרָע (שקרא לבנו פלג על שם הפלגה שעתידה לבוא), הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): וּלְעֵבֶר יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים [שֵׁם הָאֶחָד פֶּלֶג כִּי בְיָמָיו נִפְלְגָה הָאָרֶץ וְשֵׁם אָחִיו יָקְטָן].

לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ יָקְטָן? שֶׁהָיָה מַקְטִין אֶת עַצְמוֹ וְאֶת עֲסָקָיו (נוהג בענווה בעצמו ובכל ענייניו). וּמַה זָּכָה? זָכָה לְהַעֲמִיד שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִשְׁפָּחוֹת. וּמָה אִם הַקָּטָן (הצעיר בשנים), שֶׁהוּא מַקְטִין עֲסָקָיו, כָּךְ – גָּדוֹל שֶׁהוּא מַקְטִין אֶת עֲסָקָיו, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

וְדִכְוָתֵהּ (ובדומה לו): וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶת יְמִינוֹ וַיָּשֶׁת עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם וְהוּא הַצָּעִיר (בראשית מח, יד). אָמַר רַבִּי הוּנָא: וְכִי מִן הַתּוֹלָדוֹת (מסדר הלידה) אֵין אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁהוּא (אפרים) הַצָּעִיר? אֶלָּא שֶׁהָיָה מַצְעִיר אֶת עֲסָקָיו (נוהג בענווה בכל ענייניו). וּמַה זָּכָה? זָכָה לַבְּכוֹרָה. וּמָה אִם הַצָּעִיר, עַל יְדֵי שֶׁהָיָה מַצְעִיר אֶת עֲסָקָיו, זָכָה לַבְּכוֹרָה – גָּדוֹל שֶׁהוּא מַצְעִיר אֶת עֲסָקָיו, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

חויקטן ילד את אלמודד ואת שלף…מנוקד ומבואר

וְיָקְטָן יָלַד אֶת אַלְמוֹדָד וְאֶת שָׁלֶף וְאֶת חֲצַרְמָוֶת – רַבִּי הוּנָא אָמַר: מָקוֹם הוּא שֶׁשְּׁמוֹ חֲצַרְמָוֶת, שֶׁהֵן (יושביו) אוֹכְלִין כְּרֵישִׁים (כרישה, ירק של עניים) וְלוֹבְשִׁים כְּלֵי פַּפְּיָר (בגדים קלועים מצמח הפפירוס) וּמְצַפִּים לַמִּיתָה בְּכָל יוֹם (מרוב עוני). רַבִּי שְׁמוּאֵל אָמַר: אֲפִלּוּ כְּלֵי פַּפְּיָר (בגדי פפירוס) אֵין לָהֶם.

וַיְהִי מוֹשָׁבָם מִמֵּשָׁא – אֶלְעָזָר בֶּן פִּנְחָס אָמַר: מֵישָׁה (היא משא) – מִיתָה (יושביה פסולים כולם בייחוסם, כמתים).

מָדַי – חוֹלָה (רוב יושביה כשרים בייחוסם, כחולים שרובם לחיים).

עֵילָם וְגוֹבְבֵי – גּוֹסְסוֹת (רוב יושביהן פסולים בייחוסם, כגוססים שרובם למיתה).

חֶבֶל יַמָּא (שם מקום) – תְּכֶלְתָּא דְּבָבֶל (תפארתה של בבל בטהרת הייחוס).

צוֹר, צָיָר (שמות מקומות) – תְּכֶלְתָּא דְּחֶבֶל יַמָּא (תפארתו של חבל ימא).

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בֵּין הַנְּהָרוֹת כַּגּוֹלָה לַיִּחוּסִים (האזור שבין הנהרות מיוחס כמו הגולה, היא בבל).

בֹּאֲכָה סְפָרָה – טַפְּרֵי (שם מקום).

הַר הַקֶּדֶם – טוּרֵי מַדִּינְחָא (הרי המזרח).