א ויאמר ה' אמחה את האדם לכן… מנוקד ומבואר וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם – (כתוב:) לָכֵן יַכִּיר מַעְבָּדֵיהֶם וְהָפַךְ לַיְלָה וְיִדַּכָּאוּ (איוב לד, כה) .
רַבִּי חֲנִינָא שְׁאָלֵיהּ לְרַבִּי יוֹנָתָן (שאל את רבי יונתן) , אָמַר לוֹ: מַהוּ דִּכְתִיב (מהו שכתוב) : לָכֵן יַכִּיר מַעְבָּדֵיהֶם [וְהָפַךְ לַיְלָה וְיִדַּכָּאוּ] (שם) ?
אָמַר לוֹ (רבי יונתן) : אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִפְרָע מִן הָרְשָׁעִים (מעניש את הרשעים) עַד שֶׁהוּא קוֹרֵא אַגָּלִינִין (כתב אשמה) שֶׁלָּהֶן מִלְמַעְלָן (בבית דין של מעלה) וְאַחַר כָּךְ הוּא פּוֹרֵעַ מֵהֶן (מעניש אותם) , שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוֹפֵךְ אֶת יוֹם לְלַיְלָה וְהִקְשִׁיטָן (ומכין אותם) לְפֻרְעָנוּת, וְאַחַר כָּךְ הוּא פּוֹרֵעַ מֵהֶם (מעניש אותם) .
כָּךְ בַּתְּחִלָּה: וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם (בראשית ו, ה) , וְאַחַר כָּךְ: וַיִּנָּחֶם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ (שם, ו) , וְאַחַר כָּךְ: וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי.
מפרשים · 6
ב רבי ברכיה בשם רב ביבי יקוו… מנוקד ומבואר רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַב בֵּיבַי (אמר) : יִקָּווּ הַמַּיִם (בראשית א, ט) – יֵעָשֶׂה מִדָּה לַמַּיִם ('יקוו' מלשון קו מידה: ייקבע גבול למים) , כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: וְקָו יִנָּטֶה עַל יְרוּשָׁלִָם (זכריה א, טז) .
רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר: יִקָּווּ לִי הַמַּיִם (יצפו לי המים) , מַה שֶּׁאֲנִי עָתִיד לַעֲשׂוֹת בָּם (למה שאני עתיד לעשות בהם) .
מָשָׁל לְשַׂר שֶׁבָּנָה פָּלָטִין (ארמון) וְהוֹשִׁיב בָּהּ דָּיוֹרִים (דיירים) אִלְּמִים, וְהָיוּ מַשְׁכִּימִים וְשׁוֹאֲלִים בִּשְׁלוֹמוֹ שֶׁל שַׂר בִּרְמִיזָה וּבְאֶצְבַּע וּבִמְנָוְלִים (ובהסרת הסודר שעל ראשם) . אָמַר הַשַּׂר: מָה הֵם אֵלּוּ (ומה אלו) שֶׁהֵם אִלְּמִים מַשְׁכִּימִים וְשׁוֹאֲלִים בִּשְׁלוֹמִי בִּרְמִיזָה וּבְאֶצְבַּע, אִלּוּ הָיוּ פִּקְחִים (שאינם אילמים) עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
הוֹשִׁיב הַשַּׂר בְּתוֹכָהּ דָּיוֹרִים (דיירים) פִּקְחִים (שאינם אילמים) , עָמְדוּ וְהֶחֱזִיקוּ בַּפָּלָטִין (והשתלטו על הארמון) , אָמְרוּ: אֵין פָּלָטִין (ארמון) זוֹ שֶׁל שַׂר, שֶׁלָּנוּ הִיא. אָמַר הַשַּׂר: תַּחֲזֹר הַפָּלָטִין (הארמון) לִכְמוֹת שֶׁהָיְתָה (למצבה הקודם) .
כָּךְ מִתְּחִלָּה לֹא הָיָה קִלּוּסוֹ (שבחו) שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹלֶה אֶלָּא מִן הַמַּיִם, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב) : מִקֹּלוֹת מַיִם רַבִּים [אַדִּירִים מִשְׁבְּרֵי יָם] (תהלים צג, ד) . מָה הֵן אוֹמְרִים? אַדִּיר בַּמָּרוֹם ה' (שם) .
אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מָה אֵלּוּ (המים) שֶׁאֵין לָהֶם לֹא אֲמִירָה וְלֹא דִּבּוּר הֲרֵי הֵן מְקַלְּסִין (משבחים) אוֹתִי, לִכְשֶׁנִּבְרָא אָדָם (כשייברא האדם) עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
עָמַד דּוֹר אֱנוֹשׁ וּמָרַד בּוֹ, דּוֹר הַמַּבּוּל וּמָרַד בּוֹ, דּוֹר הַפְלָגָה וּמָרַד בּוֹ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: יִפָּנוּ אֵלּוּ (בני האדם) וְיָבוֹאוּ אוֹתָן (המים) , הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב) : וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי.
מָה הֵם סְבוּרִים? חֲיָלוֹת וְגַסְטְרָיוֹת (ומחנות צבא) אֲנִי צָרִיךְ? הֲלוֹא בְּדָבָר (בדיבור) בָּרָאתִי אֶת הָעוֹלָם, דָּבָר (דיבור) אֲנִי מוֹצִיא וּמְכַלֶּה אוֹתָן מִן הָעוֹלָם.
אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה: (אמר הקדוש ברוך הוא:) כְּלוּם (האם) בָּרָאתִי אוֹתוֹ (את האדם) אֶלָּא מִן הֶעָפָר? מִי מַמְחֶה (ממיס) אֶת הֶעָפָר? הַמַּיִם.
מפרשים · 7
ג ויאמר ה' אמחה את האדם רבי… מנוקד ומבואר וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם – רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֲפִלּוּ אִסְטְרוֹבִּלִּין שֶׁל רֵחַיִים (האבן התחתונה של הריחיים) נִמְחָה (נמחתה במי המבול) .
רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֲפִלּוּ עֲפָרוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן נִמְחָה. כַּד דְּרָשָׁהּ רַבִּי יְהוּדָה בְּצִפּוֹרִי בְּצִבּוּרָא וְלֹא קִבְּלוּ מִינֵיהּ (כאשר דרש זאת רבי יהודה בציפורי בציבור, לא קיבלו זאת ממנו) .
רַבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוֹצָדָק אָמַר: אֲפִלּוּ לוּז שֶׁל שִׁדְרָה (עצם קטנה בסוף עמוד השדרה) , שֶׁמִּמֶּנּוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵצִיץ (מצמיח) אֶת הָאָדָם לֶעָתִיד לָבוֹא (בתחיית המתים) , נִמְחָה.
אַדְרִיָּאנוֹס שְׁחִיק עֲצָמוֹת (שיישחקו עצמותיו, לשון קללה) שָׁאַל אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָא, אָמַר לוֹ: מֵהֵיכָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵצִיץ (מצמיח) אֶת הָאָדָם לֶעָתִיד לָבוֹא (בתחיית המתים) ? אָמַר לוֹ (רבי יהושע בן חנניא) : מִלּוּז שֶׁל שִׁדְרָה (מהעצם הקטנה שבסוף עמוד השדרה) . אָמַר לוֹ (אדריאנוס) : מִנַּיִן אַתָּה יוֹדֵעַ? אֲמַר לֵיהּ (אמר לו רבי יהושע בן חנניא) : אַיְתִיתֵיהּ לְיָדִי וַאֲנָא מוֹדַע לָךְ (הבא אותו לידי ואני אודיע לך) .
(הביא לו אדריאנוס לוז.) טְחָנוֹ (רבי יהושע את הלוז) בָּרֵחַיִם וְלֹא נִטְחַן, שְׂרָפוֹ בָּאֵשׁ וְלֹא נִשְׂרַף, נְתָנוֹ בְּמַיִם וְלֹא נִמְחָה, נְתָנוֹ עַל הַסַּדָּן וְהִתְחִיל מַכֶּה עָלָיו בְּפַטִּישׁ, נֶחְלַק הַסַּדָּן וְנִבְקַע הַפַּטִּישׁ וְלֹא חָסַר כְּלוּם (מן הלוז) .
מפרשים · 6
ד אמחה אני ממחה על בריותי ואין… מנוקד ומבואר אֶמְחֶה – אֲנִי מַמְחֶה עַל בְּרִיּוֹתַי וְאֵין בְּרִיּוֹתַי מַמְחִים עַל יָדִי (אני מוחה בבריותיי ומבטל את רצונן, ואין בריותיי מוחות בידי) .
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ אוֹצָרוֹת בְּלוּסִים (מחסנים שתכולתם מעורבת ומלוכלכת) , וְהָיוּ בְּנֵי הַמְדִינָה (העיר) מַלִּיזִין (מוציאים לעז) אַחֲרֵי הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר: מִזְגוֹ שֶׁל מֶלֶךְ רָעָה (טבעו של המלך רע, שאינו פותח את אוצרותיו) . מֶה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ? פָּתַח לָהֶם הַמְאֻשָּׁרִים שֶׁבָּהֶם (את המשובחים שבאוצרות) , וּמִלְּאוּ אֶת כָּל הַמְדִינָה (העיר) סַרְיוּת (סירחון) , הִתְחִילוּ (בני העיר) גּוֹרְפִים וּמַשְׁלִיכִים לַיְאוֹר.
כָּךְ (אמר הקדוש ברוך הוא:) אֵלּוּ הַחֲשׁוּבִים שֶׁבָּהֶם (הדורות שנבראו, שהם הטובים שבדורות) כָּךְ עָשׂוּ, הַגְּרוּעִים שֶׁבָּהֶם (הדורות שלא נבראו) עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי (קהלת ז, כח) – כַּהֲדָא דִּתְנַן (כמו ששנינו) : אַלְפָא לְיַיִן (ראשון ומובחר ליין; וכך 'מאלף' – מן המובחרים) .
אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי – אֶלֶף דּוֹר עָלוּ בַּמַּחֲשָׁבָה לְהִבָּרֹאת, וְכַמָּה נִמּוֹחוּ מֵהֶם (וכמה מהם נמחו ולא נבראו) ?
רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אָמַר: תְּשַׁע מֵאוֹת וְשִׁבְעִים וְאַרְבָּעָה דּוֹרוֹת (974) . מַאי טַעְמֵיהּ (מהיכן הוא לומד זאת) ? דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר (תהלים קה, ח) – זֶה הַתּוֹרָה (שניתנה בדור העשרים ושישה לבריאה) .
רַבִּי לֵוִי מִשּׁוּם (בשם) רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן (אמר) : תְּשַׁע מֵאוֹת וּשְׁמוֹנִים (980) . מַאי טַעְמֵיהּ (מהיכן הוא לומד זאת) ? דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר (שם) – זוֹ הַמִּילָה (שניתנה לאברהם, בדור העשרים לבריאה) .
מפרשים · 7
ה אמר רבי אבא בר כהנא נעשה… מנוקד ומבואר אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא: נַעֲשָׂה (נעשו עבירות) בַּעֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים מַה שֶׁלֹא נַעֲשָׂה בְּדוֹר הַמַּבּוּל. כְּתִיב (כתוב) בְּדוֹר הַמַּבּוּל: וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם (בראשית ו, ה) , וּבַעֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים כְּתִיב (כתוב) : הוֹי חֹשְׁבֵי אָוֶן וּפֹעֲלֵי רָע עַל מִשְׁכְּבוֹתָם (מיכה ב, א) – הֲרֵי זֶה בַּלַּיְלָה. וּמִנַּיִן אַף בַּיּוֹם? תַּלְמוּד לוֹמַר: בְּאוֹר הַבֹּקֶר יַעֲשׂוּהָ (שם) .
אוֹתָן (דור המבול) לֹא נִשְׁתַּיֵּר מֵהֶם פְּלֵיטָה, וְאֵלּוּ (עשרת השבטים) נִשְׁתַּיֵּר מֵהֶן? אֶלָּא בִּזְכוּת הַצַּדִּיקִים וְהַצַּדִּיקוֹת שֶׁהֵן עֲתִידִין לַעֲמֹד מֵהֶן (לצאת מהם) , הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב) : וְהִנֵּה נוֹתְרָה בָּהּ פְּלֵטָה הַמּוּצָאִים בָּנִים וּבָנוֹת (יחזקאל יד, כב) – 'הִנֵּה מוֹצִיאִים בָּנִים וּבָנוֹת' אֵין כְּתִיב כָּאן (לא כתוב כאן) , אֶלָּא הַמּוּצָאִים בָּנִים וּבָנוֹת (שם) – בִּזְכוּת הַצַּדִּיקִים וְהַצַּדִּיקוֹת הָעֲתִידִים לַעֲמֹד מֵהֶן (לצאת מהם) .
אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה: נַעֲשָׂה (נעשו עבירות) בְּשֵׁבֶט יְהוּדָה וּבִנְיָמִין מַה שֶׁלֹא נַעֲשָׂה בַּסְּדוֹמִיִּים. בַּסְּדוֹמִיִּים כְּתִיב (כתוב) : וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד (בראשית יח, כ) , וּבְשֵׁבֶט יְהוּדָה כְּתִיב (כתוב) : עֲוֹן בֵּית יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה גָּדוֹל בִּמְאֹד מְאֹד (יחזקאל ט, ט) .
וְאוֹתָן (הסדומיים) לֹא נִשְׁתַּיֵּר מֵהֶם פְּלֵטָה, וְאֵלּוּ (יהודה ובנימין) נִשְׁתַּיֵּר מֵהֶם פְּלֵטָה? אֶלָּא אוֹתָהּ (סדום) הַהֲפוּכָה כְמוֹ רָגַע (איכה ד, ו) – לֹא פָּשְׁטוּ יְדֵיהֶם בַּמִּצְווֹת (לא הושיטו אנשיה את ידיהם לעשות מצוות) , (שנאמר:) וְלֹא חָלוּ בָהּ יָדָיִם (שם) – אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם: לֹא חָלַת יָד לְיָד (לא נחה יד ביד, שלא נתן עשיר לעני) . אֵלּוּ (יהודה ובנימין) פָּשְׁטוּ יְדֵיהֶם בַּמִּצְווֹת, (שנאמר:) יְדֵי נָשִׁים רַחֲמָנִיּוֹת בִּשְּׁלוּ יַלְדֵיהֶן (שם, י) . כָּל כָּךְ לָמָּה? הָיוּ לְבָרוֹת לָמוֹ בְּשֶׁבֶר בַּת עַמִּי (שם) (כדי לקיים מצוות הבראה לאבלים) .
אָמַר רַבִּי חָנִין: נֶאֱמַר בִּכְרַכֵּי הַיָּם (בערי חוף הים) מַה שֶׁלֹא נַעֲשָׂה בְּדוֹר הַמַּבּוּל, (שנאמר:) הוֹי יֹשְׁבֵי חֶבֶל הַיָּם גּוֹי כְּרֵתִים (צפניה ב, ה) – גּוֹי שֶׁהָיָה רָאוּי כָּרֵת (להיכרת) . וּבְאֵי זוֹ זְכוּת הֵן עוֹמְדִין (מתקיימים) ? בִּזְכוּת גּוֹי אֶחָד, בִּזְכוּת יְרֵא שָׁמַיִם אֶחָד, שֶׁהָיוּ מַעֲמִידִין בְּכָל שָׁנָה (שהיה יוצא מהם בכל שנה) .
רַבִּי לֵוִי פָּתַר לָהּ לְשֶׁבַח (פירש את המילה 'כרתים' לשבח) : גּוֹי שֶׁכָּרַת בְּרִית, הֵיךְ מָה דְּאַתְּ אָמַר (כמו מה שנאמר) : וְכָרוֹת עִמּוֹ הַבְּרִית (נחמיה ט, ח) .
מפרשים · 6
ו רבי יודן ורבי פנחס מנוקד ומבואר רַבִּי יוּדָן וְרַבִּי פִּנְחָס (נחלקו) :
רַבִּי יוּדָן אָמַר: מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁמָּסַר אֶת בְּנוֹ לְפַדְגוֹג (למחנך) וְהוֹצִיאוֹ (המחנך) לְתַרְבּוּת רָעָה, כָּעַס הַמֶּלֶךְ עַל בְּנוֹ וַהֲרָגוֹ. אָמַר הַמֶּלֶךְ: כְּלוּם (האם) הוֹצִיא אֶת בְּנִי לְתַרְבּוּת רָעָה אֶלָּא זֶה (המחנך) ? בְּנִי אָבֵד הוּא וְזֶה קַיָּם?! לְפִיכָךְ: מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם.
רַבִּי פִּינְחָס אָמַר: מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה מַשִּׂיא אֶת בְּנוֹ וְעָשָׂה לוֹ חֻפָּה, סִיְּדָהּ וְכִיְּרָהּ וְצִיְּרָהּ (טייח אותה בסיד, עיטר אותה וצייר בה ציורים) . כָּעַס הַמֶּלֶךְ עַל בְּנוֹ וַהֲרָגוֹ. מֶה עָשָׂה (המלך) ? נִכְנַס לְתוֹךְ הַחֻפָּה, הִתְחִיל לְשַׁבֵּר אֶת הַקַּנְקַנִּים, מַפְקִיעַ בַּחִצָּאוֹת (קורע את המחיצות) וּמְקָרֵעַ בַּכִּילָיוֹת (וקורע את כילות החתנים) . אָמַר הַמֶּלֶךְ: כְּלוּם (האם) עָשִׂיתִי זוֹ (את החופה) אֶלָּא בִּשְׁבִיל בְּנִי? בְּנִי אָבֵד וְזוֹ קַיֶּמֶת?! לְפִיכָךְ: מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם,
הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב) : אָסֹף אָסֵף כֹּל מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה נְאֻם ה' אָסֵף אָדָם וּבְהֵמָה אָסֵף עוֹף הַשָּׁמַיִם וּדְגֵי הַיָּם וְהַמַּכְשֵׁלוֹת אֶת הָרְשָׁעִים (צפניה א, ב–ג) – הֵם (בעלי החיים) הִכְשִׁילוּ אֶת הָרְשָׁעִים, כַּד הֲוָה צָיֵד עוֹפָא וַאֲמַר לֵיהּ: זִיל וְאִשְׁתַּמֵּן וְאָתֵי, וְהוּא אָזֵל וּמִשְׁתַּמֵּן וְאָתֵי (כשהיה אדם צד עוף ואומר לו: לך, השמן ובוא, היה העוף הולך ומשמין ובא) .
מפרשים · 6
ז אמר רבי אלעזר אם לא נכחד… מנוקד ומבואר אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אִם לֹא נִכְחַד קִימָנוּ (איוב כב, כ) – בַּתְּחִלָּה אִבֵּד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת מָמוֹנָן (של דור המבול) , שֶׁלֹא יִהְיוּ אוֹמְרִים: לְמָמוֹנֵנוּ הוּא צָרִיךְ.
וְיִתְרָם אָכְלָה אֵשׁ (שם) – שֶׁהָיוּ רוֹאִים בָּלוֹרִיּוֹת (חתיכות) שֶׁל זָהָב נִתָּרוֹת (ניתכות) בָּאֵשׁ.
אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: הַכֹּל קָרְאוּ תִּגָּר (כל הנביאים התלוננו) עַל הַכֶּסֶף וְעַל הַזָּהָב שֶׁיָּצָא עִמָּהֶם (עם ישראל) מִמִּצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: כַּסְפֵּךְ הָיָה לְסִיגִים (ישעיה א, כב) , וְכֶסֶף הִרְבֵּיתִי לָהּ וְזָהָב עָשׂוּ לַבָּעַל (הושע ב, י) , כַּסְפָּם וּזְהָבָם עָשׂוּ לָהֶם עֲצַבִּים לְמַעַן יִכָּרֵת (הושע ח, ד) .
רַבִּי הוּנָא וְרַבִּי יִרְמְיָה בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק (אמרו) : 'לְמַעַן יִכָּרְתוּ' אֵין כְּתִיב כָּאן (לא כתוב כאן) , אֶלָּא לְמַעַן יִכָּרֵת (שם) (שייכרת הכסף והזהב) , כְּאִינִישׁ דַּאֲמַר: יִתְמְחֵק שְׁמֵיהּ דִּפְלָן דְּאַפְּקֵיהּ לִבְרִי לְתַרְבּוּת בִּישָׁא (כאדם שאומר: יימחק שמו של פלוני, שהוציא את בני לתרבות רעה) .
מפרשים · 6
ח רבי עזריה בשם רבי יהודה בר… מנוקד ומבואר רַבִּי עֲזַרְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן אָמַר: הַכֹּל קִלְקְלוּ מַעֲשֵׂיהֶן בְּדוֹר הַמַּבּוּל, הַכֶּלֶב הָיָה הוֹלֵךְ אֵצֶל הַזְּאֵב (להזדווג עמו) , וְהַתַּרְנְגוֹל הָיָה מְהַלֵּךְ אֵצֶל הַטַּוָּס, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב) : כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר (בראשית ו, יב) – 'הִשְׁחִית כָּל אָדָם' אֵין כְּתִיב (לא כתוב) , אֶלָּא כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר (שם) .
רַבִּי לוּלְיָאנִי בַּר טַבְרִין בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק אָמַר: אַף הָאָרֶץ זִנְּתָה, הָיוּ זָרְעִין לָהּ חִטִּין וְהִיא מַפְּקָא זוּנִין (היו זורעים בה חיטים והיא מוציאה זונין, עשב רע הדומה לחיטה) . אִילֵּין זוּנַיָּא רָבֵה מִן דָּרָא דְּמַבּוּלָא אִינּוּן (הזונין האלה שגדלים היום, מדור המבול הם) .
מפרשים · 5
ט אמר רבי יוחנן משפט דור המבול… מנוקד ומבואר אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִשְׁפַּט דּוֹר הַמַּבּוּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. נָטְלוּ דִּינָם (קיבלו את עונשם) , וְיִהְיֶה לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא?! (לא,) דְּאָמַר (שאמר) רַבִּי יוֹחָנָן: כָּל טִפָּה וְטִפָּה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹרִיד עֲלֵיהֶם הָיָה מַרְתִּיחָהּ בַּגֵּיהִנֹּם וּמוֹצִיאָהּ וּמוֹרִידָהּ עֲלֵיהֶם, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב) : בְּעֵת יְזֹרְבוּ נִצְמָתוּ (איוב ו, יז) – זְרִיבָתָם לַחְלֻטָנִית הָיְתָה (צריבתם במים הרותחים הייתה לחלוטין, לכליה גמורה) .
גַּם אַהֲבָתָם (קהלת ט, ו) – שֶׁהָיוּ אוֹהֲבִים לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁלָּהֶם.
גַּם שִׂנְאָתָם (שם) – שֶׁהָיוּ שׂוֹנְאִים לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
גַּם קִנְאָתָם (שם) – שֶׁהָיוּ מְקַנְּאִים לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (מעוררים את קנאתו) בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁלָּהֶם.
כְּבָר אָבָדָה וְחֵלֶק אֵין לָהֶם עוֹד לְעוֹלָם (שם) – עַל דִּבְרַת בְּכֹל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ (שם) (בגלל כל מה שעשו בעולם הזה) .
אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא: כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם וְנֹחַ מָצָא חֵן (בראשית ו, ז–ח) – אֶתְמְהָא (תמיהה: הרי התחרט על כולם, ואף על נח, וכיצד מצא נח חן) ? אֶלָּא אֲפִלּוּ נֹחַ שֶׁנִּשְׁתַּיֵּיר מֵהֶם, לֹא שֶׁהָיָה כְּדַאי (ראוי לכך) , אֶלָּא שֶׁמָּצָא חֵן.
מפרשים · 7