א וירא ה' כי רבה רעת האדם מנוקד ומבואר וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם –
כְּתִיב (כתוב) : כִּי יֵשׁ אָדָם שֶׁעֲמָלוֹ בְּחָכְמָה וּבְדַעַת וּבְכִשְׁרוֹן (קהלת ב, כא) –
אָמַר רַבִּי יוּדָן: גָּדוֹל כֹּחָן שֶׁל נְבִיאִים, שֶׁמְּדַמִּין צוּרָה לְיוֹצְרָהּ (שמדמים את הנברא לבוראו, וקוראים לקדוש ברוך הוא "אדם") , שֶׁנֶּאֱמַר: וָאֶשְׁמַע קוֹל אָדָם בֵּין אוּלָי (דניאל ח, טז) .
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן: אִית לָן קְרָיָא אוֹחֳרָן דִּמְחַוַּר יֶתֶר מִן דֵּין (יש לנו פסוק אחר שברור יותר מזה) , שֶׁנֶּאֱמַר: וְעַל דְּמוּת הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמָעְלָה (יחזקאל א, כו) .
שֶׁעֲמָלוֹ בְּחָכְמָה (קהלת ב, כא) – שֶׁנֶּאֱמַר: ה' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ (משלי ג, יט) .
וּבְדַעַת (קהלת ב, כא) – שֶׁנֶּאֱמַר: בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ (משלי ג, כ) .
וּבְכִשְׁרוֹן (קהלת ב, כא) – רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן (אמר) : לֹא בֶעָמָל וְלֹא בִיגִיעָה בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ, אֶלָּא בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ (תהלים לג, ו) – בִּדְבַר ה', וּכְבָר שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ (מיד כשדיבר ה', כבר נעשו השמים) .
וּלְאָדָם שֶׁלֹּא עָמַל בּוֹ יִתְּנֶנּוּ חֶלְקוֹ (קהלת ב, כא) – זֶה דּוֹר הַמַּבּוּל.
גַּם זֶה הֶבֶל וְרָעָה רַבָּה (שם) – (שנאמר) : וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ.
מפרשים · 7
ב דבר אחר וירא ה' כי רבה… מנוקד ומבואר דָּבָר אַחֵר: וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ – כְּתִיב (כתוב) : כִּי כָל יָמָיו מַכְאֹבִים וָכַעַס עִנְיָנוֹ גַּם בַּלַּיְלָה לֹא שָׁכַב לִבּוֹ גַּם זֶה הֶבֶל הוּא (קהלת ב, כג) –
כִּי כָל יָמָיו מַכְאֹבִים (שם) – זֶה דּוֹר אֱנוֹשׁ וְדוֹר הַמַּבּוּל, שֶׁהָיוּ מַכְאִיבִים לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַעֲשֵׂיהֶן הָרָעִים.
וָכַעַס עִנְיָנוֹ (שם) – שֶׁהָיוּ מַכְעִיסִים לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַעֲשֵׂיהֶן הָרָעִים.
גַּם בַּלַּיְלָה לֹא שָׁכַב לִבּוֹ (שם) – מִן הָעֲבֵרוֹת (לא נח ליבם בלילה מלחשוב על עבירות) . וּמִנַּיִן אַף בַּיּוֹם (שגם ביום חשבו על עבירות) ? תַּלְמוּד לוֹמַר: וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם.
דָּבָר אַחֵר: גַּם בַּלַּיְלָה לֹא שָׁכַב לִבּוֹ (שם) – זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, (שלא נח ליבו) מִלְּהָבִיא עֲלֵיהֶם (על דור המבול) פֻּרְעָנֻיּוֹת בַּיּוֹם וּפֻרְעָנֻיּוֹת בַּלַּיְלָה, דִּכְתִיב (שכתוב) : וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם (בראשית ז, כג) .
דָּבָר אַחֵר: כִּי כָל יָמָיו מַכְאֹבִים (קהלת ב, כג) – אֵלּוּ סְדוֹמִיִּים, שֶׁהָיוּ מַכְאִיבִים לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים.
וָכַעַס עִנְיָנוֹ (שם) – שֶׁהָיוּ מַכְעִיסִין לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים.
גַּם בַּלַּיְלָה לֹא שָׁכַב לִבּוֹ (שם) – זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, (שלא נח ליבו) מִלְּהָבִיא עֲלֵיהֶם (על הסדומיים) פֻּרְעָנוּת בַּיּוֹם וּפֻרְעָנוּת בַּלַּיְלָה, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב) : וַה' הִמְטִיר עַל סְדֹם (בראשית יט, כד) .
דָּבָר אַחֵר: כִּי כָל יָמָיו מַכְאֹבִים (קהלת ב, כג) – אֵלּוּ הַמִּצְרִיִּים, שֶׁהָיוּ מַכְאִיבִים לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים.
וָכַעַס עִנְיָנוֹ (שם) – שֶׁהָיוּ מַכְעִיסִים לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים.
גַּם בַּלַּיְלָה לֹא שָׁכַב לִבּוֹ (שם) – מֵאַחַר שֶׁהָיָה בֶּן יִשְׂרָאֵל גּוֹמֵר אֶת מְלַאכְתּוֹ, הָיָה (המצרי) אוֹמֵר לוֹ: עֲדֹר לִי שְׁתֵּי עִדְרִיּוֹת (עדור לי עוד שני עידורים בכרם) , בְּקַע לִי שְׁתֵּי בִּקְעִיּוֹת (בקע לי עוד שני בולי עץ) .
דָּבָר אַחֵר: גַּם בַּלַּיְלָה לֹא שָׁכַב לִבּוֹ (שם) – זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, (שלא נח ליבו) מִלְּהָבִיא עֲלֵיהֶם (על המצרים) פֻּרְעָנֻיּוֹת בַּיּוֹם וּפֻרְעָנֻיּוֹת בַּלַּיְלָה, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב) : וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה (שמות יב, כט) .
גַּם זֶה הֶבֶל הוּא (קהלת ב, כג) .
מפרשים · 5
ג וירא ה' כי רבה רבי חנינא… מנוקד ומבואר וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה [רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ] – רַבִּי חֲנִינָא אָמַר: רָבָה וְהוֹלֶכֶת (הרעה מתרבה והולכת) .
רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: שָׁמַעְנוּ בְּדוֹר הַמַּבּוּל שֶׁנִּדּוֹנוּ (שנענשו) בְּמַיִם וְהַסְּדוֹמִים שֶׁנִּדּוֹנוּ (שנענשו) בְּאֵשׁ, וּמִנַּיִן לִתֵּן אֶת הָאָמוּר כָּאן לְהַלָּן וְאֶת הָאָמוּר לְהַלָּן כָּאן (ומניין שגם הסדומים נענשו במים וגם דור המבול נענש באש) ? תַּלְמוּד לוֹמַר: רַבָּה רַבָּה לִגְזֵרָה שָׁוָה (נאמר כאן 'כי רבה רעת האדם' ונאמר בסדום 'זעקת סדם ועמרה כי רבה', ללמד מזה על זה) .
וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם – מִשֶּׁהָיְתָה חַמָּה זוֹרַחַת וְעַד שֶׁהָיְתָה שׁוֹקַעַת לֹא הָיְתָה בָּהֶם תּוֹחֶלֶת (תקווה לטוב) , הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב) : לָאוֹר יָקוּם רוֹצֵחַ יִקְטָל עָנִי וְאֶבְיוֹן וּבַלַּיְלָה יְהִי כַגַּנָּב (איוב כד, יד) .
וְהָא כְּתִיב (והרי כתוב) : חָתַר בַּחֹשֶׁךְ בָּתִּים (שם, טז) (ואם כן בלילה חטאו, ולא ביום) ? לָמָּה (חתרו בחושך) ? שֶׁיּוֹמָם חִתְּמוּ לָמוֹ (שם) (מפני שביום סימנו להם את הבתים) .
מָה הָיוּ עוֹשִׂים? הָיוּ מְבִיאִים אַפּוֹפוֹלְסִימוֹן (שמן אפרסמון) וְשָׁף בְּאֶבֶן (ומורחים אותו על אבני הבית) , וּבָאִים בַּלַּיְלָה וּמְרִיחִים וְחוֹתְרִים.
כָּךְ דָּרַשׁ רַבִּי חֲנִינָא בְּצִיפּוֹרִין (כשדרש כך רבי חנינא בציפורי) , אִתְעֲבֵיד הַהוּא לֵילְיָא תְּלַת מֵאָה חֻתְרִין (נעשו באותו לילה שלוש מאות חתירות לבתים) . הֲוָה לְהוֹן אַפּוֹפוֹלְסִימוֹן, מָה הֲווֹן צִפּוֹרָאֵי עָבְדִין (אילו היה להם שמן אפרסמון, מה היו אנשי ציפורי עושים) ?! בִּתְמִיהָה (יש לקרוא זאת בלשון תמיהה) .
מפרשים · 7
ד וינחם ה' כי עשה את האדם… מנוקד ומבואר וַיִּנָּחֶם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ – רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה (נחלקו) :
רַבִּי יְהוּדָה אָמַר: (אמר הקדוש ברוך הוא:) תַּוְהוּת (חרטה) הָיְתָה לְפָנַי שֶׁבָּרָאתִי אוֹתוֹ (את האדם) מִלְּמַטָּה (בארץ) , שֶׁאִלּוּ בָּרָאתִי אוֹתוֹ מִלְּמַעְלָה (בשמים) לֹא הָיָה מוֹרֵד בִּי.
רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר: (אמר הקדוש ברוך הוא:) מִתְנַחֵם אֲנִי (נחמה היא לי) שֶׁבָּרָאתִי אוֹתוֹ (את האדם) מִלְּמַטָּה (בארץ) , שֶׁאִלּוּ בָּרָאתִי אוֹתוֹ מִלְּמַעְלָה (בשמים) , כְּשֵׁם שֶׁהִמְרִיד בִּי אֶת הַתַּחְתּוֹנִים (את יצורי הארץ) כָּךְ הָיָה מַמְרִיד בִּי אֶת הָעֶלְיוֹנִים (את יצורי השמים) .
אָמַר רַבִּי אַיְבוּ: תַּוְהוּת (חרטה) הָיְתָה לְפָנַי שֶׁבָּרָאתִי בּוֹ (באדם) יֵצֶר הָרָע, שֶׁאִלּוּלֵי (שאילו) לֹא בָּרָאתִי בּוֹ יֵצֶר הָרָע לֹא הָיָה מוֹרֵד בִּי.
אָמַר רַבִּי לֵוִי: מִתְנַחֵם אֲנִי (נחמה היא לי) שֶׁעָשִׂיתִי אוֹתוֹ וְנִתַּן בָּאָרֶץ (שסופו למות ולהיקבר בארץ) .
וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ – אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה: מָשָׁל לְשַׂר שֶׁבָּנָה פָּלָטִין (ארמון) עַל יְדֵי אַדְרִיכַל, רָאָה אוֹתָהּ (את הפלטין) וְלֹא עָרְבָה לוֹ (ולא מצאה חן בעיניו) . עַל מִי יֵשׁ לוֹ לְהִתְכָּעֵס (לכעוס) ? (האם) לֹא עַל אַדְרִיכַל? כָּךְ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ (התעצב הקדוש ברוך הוא על ליבו, שהוא שתכנן את בריאת האדם) .
אָמַר רַבִּי אָסֵי: מָשָׁל לְשַׂר שֶׁעָשָׂה סְחוֹרָה עַל יְדֵי סַרְסוּר (מתווך) וְהִפְסִיד. עַל מִי יֵשׁ לוֹ לְהִתְרָעֵם? (האם) לֹא עַל הַסַּרְסוּר (המתווך) ? כָּךְ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ.
אֶפִּיקוֹרֶס (כופר) אֶחָד שָׁאַל אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה, אָמַר לוֹ: אֵין אַתֶּם אוֹמְרִים שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד (יודע את העתיד) ? אָמַר לוֹ (רבי יהושע בן קרחה) : הֵן (כן) . (אמר לו האפיקורס:) וְהָא כְּתִיב (והרי כתוב) : וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ?
אָמַר לוֹ (רבי יהושע בן קרחה) : נוֹלַד לְךָ בֶּן זָכָר מִיָּמֶיךָ? אָמַר לוֹ (האפיקורס) : הֵן (כן) . אָמַר לוֹ (רבי יהושע בן קרחה) : מֶה עָשִׂיתָ? אָמַר לוֹ (האפיקורס) : שָׂמַחְתִּי וְשִׂמַּחְתִּי אֶת הַכֹּל. אָמַר לוֹ (רבי יהושע בן קרחה) : וְלֹא הָיִיתָ יוֹדֵעַ שֶׁסּוֹפוֹ לָמוּת? אָמַר לוֹ (האפיקורס) : בִּשְׁעַת חֶדְוָתָא חֶדְוָתָא, בִּשְׁעַת אֶבְלָה אֶבְלָה (בשעת השמחה שמחה, בשעת האבל אבל) .
אָמַר לוֹ (רבי יהושע בן קרחה) : כָּךְ מַעֲשֶׂה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (כך היה גם אצל הקדוש ברוך הוא) ,
דְּאָמַר (שאמר) רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: שִׁבְעָה יָמִים נִתְאַבֵּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל עוֹלָמוֹ קֹדֶם שֶׁלֹא יָבוֹא מַבּוּל לָעוֹלָם (לפני שבא המבול לעולם) . מַאי טַעְמֵיהּ (מהיכן הוא לומד זאת) ? וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ, וְאֵין עֲצִיבָה אֶלָּא אֲבֵלוּת, הֵיךְ מָה דְּאַתְּ אָמַר (כמו מה שנאמר) : נֶעֱצַב הַמֶּלֶךְ עַל בְּנוֹ (שמואל ב יט, ג) .
מפרשים · 6