בראשית רבה · פרשה כו

אויהי נח בן חמש מאות שנה…מנוקד ומבואר

וַיְהִי נֹחַ בֶּן חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה – כְּתִיב (כתוב): אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים (תהלים א, א) –

אַשְׁרֵי הָאִישׁ (שם) – זֶה נֹחַ.

אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד (שם) – רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה (נחלקו):

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בִּשְׁלֹשָׁה דוֹרוֹת (עמד נח בצדקו), בְּדוֹר אֱנוֹשׁ וּבְדוֹר הַמַּבּוּל וּבְדוֹר הַפְלָגָה (דור מגדל בבל).

רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: בְּדוֹר הַמַּבּוּל וּבְדוֹר הַפְלָגָה (דור מגדל בבל), אֲבָל בְּדוֹר אֱנוֹשׁ הָיָה קָטָן.

עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה דְּאָמַר (לדעתו של רבי יהודה שאמר: בשלושה דורות):

אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים (שם) – זֶה דּוֹר אֱנוֹשׁ.

וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד (שם) – זֶה דּוֹר הַמַּבּוּל.

וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב (שם) – זֶה דּוֹר הַפְלָגָה (דור מגדל בבל).

כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ (שם, ב) – אֵלּוּ שֶׁבַע מִצְווֹת שֶׁנִּצְטַוָּה (נח).

וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה (שם) – שֶׁהָגָה דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר (שהבין דבר מתוך דבר). אָמַר (נח): מַה טַּעַם (מדוע) רִבָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּטְהוֹרִים יוֹתֵר מִטְּמֵאִים (ציווה להכניס לתיבה מן הבהמות הטהורות יותר מן הטמאות)? לֹא שֶׁהוּא רוֹצֶה לְהַקְרִיב מֵהֶם קָרְבָּן (האם לא משום שהוא רוצה שאקריב מהן קורבן)?! מִיָּד: וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה [וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהוֹר וַיַּעַל עֹלֹת בַּמִּזְבֵּחַ] (בראשית ח, כ).

וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם (תהלים א, ג) – שֶׁשְּׁתָלוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּתֵּבָה.

אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ (שם) – זֶה שֵׁם.

וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל (שם) – זֶה חָם.

וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ (שם) – זֶה יֶפֶת.

בויולד נח שלשה בנים את שם…מנוקד ומבואר

וַיּוֹלֶד נֹחַ שְׁלֹשָׁה בָנִים אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת –

כְּתִיב (כתוב): שְׁתוּלִים בְּבֵית ה' בְּחַצְרוֹת אֱ־לֹהֵינוּ יַפְרִיחוּ (תהלים צב, יד) –

שְׁתוּלִים בְּבֵית ה' (שם) – זֶה נֹחַ, שֶׁשְּׁתָלוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּתֵּבָה.

בְּחַצְרוֹת אֱ־לֹהֵינוּ יַפְרִיחוּ (שם) – (שנאמר): וַיּוֹלֶד נֹחַ אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת.

עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ (שם, טו) –

עוֹד יְנוּבוּן (שם) – זֶה נֹחַ.

דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ (שם) – (שנאמר): וַיּוֹלֶד נֹחַ.

אָמַר רַבִּי יוּדָן: מַה טַּעַם (מדוע) כָּל דּוֹרוֹת (שלפניו) הוֹלִידוּ לְמֵאָה שָׁנִים (בגיל מאה) וּלְמָאתַיִם שָׁנָה, וְזֶה (נח) הוֹלִיד לַחֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה? אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אִם רְשָׁעִים הֵם (בניו) – אֵין רְצוֹנִי שֶׁיֹּאבְדוּ בַּמַּיִם (במי המבול), וְאִם צַדִּיקִים הֵם – אַטְרִיחַ עָלָיו (אצטרך להטריח את נח) וְיַעֲשֶׂה לָהֶם תֵּבוֹת הַרְבֵּה. וְכִיבֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲיָנוֹ (עצר את כוח ההולדה שלו), וְהוֹלִיד לַחֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה.

רַבִּי נְחֶמְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אָמַר: אֲפִלּוּ יֶפֶת שֶׁהוּא הַגָּדוֹל (הבכור), לִכְשֶׁיָּבוֹא הַמַּבּוּל אֵינוֹ בֶּן מֵאָה שָׁנָה, שֶׁרָאוּי לָעֳנָשִׁים (שהוא הגיל שבו נענשים בידי שמים).

אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: אֵין מִיתָה לֶעָתִיד לָבוֹא אֶלָּא בְּעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים בִּלְבָד. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר: לֹא בְּיִשְׂרָאֵל וְלֹא בְּעוֹבְדֵי כוֹכָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וּמָחָה אֲדֹנָי ה' דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים (ישעיה כה, ח).

מָה עָבֵיד לֵיהּ רַבִּי חֲנִינָא (איך מפרש רבי חנינא את) מֵעַל כָּל פָּנִים (שם)? מֵעַל פְּנֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל.

וְהָכְתִיב (והרי כתוב): כִּי הַנַּעַר בֶּן מֵאָה שָׁנָה יָמוּת (ישעיה סה, כ)? וְהָא מְסַיֵּעַ לֵיהּ לְרַבִּי חֲנִינָא (וזה מסייע לרבי חנינא). מָה עָבֵיד לֵיהּ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי (איך מפרש זאת רבי יהושע בן לוי)? רָאוּי לְכָל עֳנָשִׁים (פירוש "ימות": בן מאה יהיה כנער שהגיע לגיל העונשים).

וְהָא כְתִיב (והרי כתוב): כַּצֹּאן לִשְׁאוֹל שַׁתּוּ מָוֶת יִרְעֵם וַיִּרְדּוּ בָם יְשָׁרִים (תהלים מט, טו)? וְהָא מְסַיֵּעַ לֵיהּ לְרַבִּי חֲנִינָא (וזה מסייע לרבי חנינא). מָה עָבֵיד לֵיהּ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי (איך מפרש זאת רבי יהושע בן לוי)?

לְפִי שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה פַּרְעֹה בִּשְׁעָתָן, סִיסְרָא בִּשְׁעָתָן, סַנְחֵרִיב בִּשְׁעָתָן (כל אחד מהם נענש בזמנו ולשעה בלבד), אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה מַלְאַךְ הַמָּוֶת סְטַטְיוֹנָר (ממונה ושליט) שֶׁלָּהֶם, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): [מָוֶת יִרְעֵם] וַיִּרְדּוּ בָם יְשָׁרִים לַבֹּקֶר וְצוּרָם לְבַלּוֹת שְׁאוֹל מִזְּבֻל לוֹ (שם) – מְלַמֵּד שֶׁשְּׁאוֹל בָּלָה (שהגיהינום כלה) וְגוּפָן אֵינָהּ בָּלָה (וגופם של הרשעים אינו כלה). וְכָל כָּךְ לָמָּה? עַל שֶׁפָּשְׁטוּ יְדֵיהֶם בִּזְבוּל (שהחריבו את בית המקדש), הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻל לָךְ (מלכים א ח, יג).

גויולד נח שלשה בנים את שם…מנוקד ומבואר

וַיּוֹלֶד נֹחַ שְׁלֹשָׁה בָנִים אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת –

וַהֲלוֹא יֶפֶת הוּא הַגָּדוֹל (הבכור, ולמה נזכר שם ראשון)? אֶלָּא בַּתְּחִלָּה אַתָּה דוֹרֵשׁ (אתה מקדים ומזכיר את שם, מפני) שֶׁהָיָה צַדִּיק, וְנוֹלַד כְּשֶׁהוּא מָהוּל, וְשֶׁיִּחֵד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁמוֹ עָלָיו (שנקרא "אלוהי שם"), וְשֶׁאַבְרָהָם עָתִיד לָצֵאת מִמֶּנּוּ, שֶׁשִּׁמֵּשׁ בִּכְהֻנָּה גְדוֹלָה (שהוא מלכי צדק), וְשֶׁנִּבְנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּתְחוּמוֹ.

שִׁמְעוֹן בַּר חוּטָה אָמַר: שֶׁמִּנְיַן אוֹתִיּוֹתָיו (כגימטריה של השם "שם", 340) תָּלָה (המתין ולא הביא פורענות) הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְדוֹרוֹת מִן הַמַּבּוּל וְעַד הַהַפְלָגָה (דור הפלגה), שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְאַרְבָּעִים שָׁנָה.

דויהי כי החל האדםמנוקד ומבואר

וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם –

אָמַר רַבִּי סִימוֹן: בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת נֶאֱמַר בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה לְשׁוֹן מֶרֶד: אָז הוּחַל (בראשית ד, כו), וַיְהִי כִּי הֵחֵל, הוּא הֵחֵל לִהְיוֹת גִּבֹּר בָּאָרֶץ (בראשית י, ח).

אֲתִיבָן לֵיהּ (הקשו לו): וְהָכְתִיב (והרי כתוב עוד): וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת (בראשית יא, ו)? אָמַר לָהֶם (רבי סימון): קִיפַּח (הכה הקדוש ברוך הוא) עַל רֹאשׁוֹ שֶׁל נִמְרֹד וְאָמַר לָהֶם: זֶה (נמרוד) הִמְרִידָן (את בני דור הפלגה) עָלָי.

לָרֹב עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה – שֶׁהָיוּ שׁוֹפְכִים אֶת זַרְעָם עַל הָעֵצִים וְעַל הָאֲבָנִים, וּלְפִי שֶׁהָיוּ שְׁטוּפִים (שקועים) בִּזְנוּת, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם (הקדוש ברוך הוא) נְקֵבוֹת, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם [לָרֹב עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה] וּבָנוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם.

רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרַבִּי (בנו של רבי יהודה הנשיא) יָלְדָה אִשְׁתּוֹ נְקֵבָה. חֲמָתֵיהּ רַבִּי חִיָּא רַבָּה (ראה אותו רבי חייא הגדול), אֲמַר לֵיהּ (אמר לו רבי חייא): הִתְחִיל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְבָרְכֶךָ. אֲמַר לֵיהּ (אמר לו רבי שמעון): מְנָא לָךְ הָא (מניין לך זאת)? אֲמַר לֵיהּ (אמר לו רבי חייא): דִּכְתִיב (שכתוב): וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב [עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּבָנוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם].

עָלָה (רבי שמעון) אֵצֶל אָבִיו (רבי). אָמַר לוֹ (אביו): שִׂמַּחֲךָ הַבַּבְלִי (האם שימח אותך רבי חייא, שבא מבבל)? אָמַר לוֹ (רבי שמעון): כֵּן וְכֵן אָמַר לִי.

אֲמַר לֵיהּ (אמר לו אביו): אַף עַל פִּי כֵן, צֹרֶךְ לְיַיִן וְצֹרֶךְ לְחֹמֶץ, צֹרֶךְ יַיִן יֶתֶר מִן הַחֹמֶץ. צֹרֶךְ לְחִטִּין וְצֹרֶךְ לִשְׂעוֹרִים, צֹרֶךְ לְחִטִּין יוֹתֵר מִן הַשְּׂעוֹרִים (יש צורך בזה ויש צורך בזה, אך הצורך ביין ובחיטים גדול יותר, וכך הצורך בבנים גדול מהצורך בבנות).

מִשֶּׁהָאָדָם מֵשִׂיא אֶת בִּתּוֹ וּמוֹצִיא יְצִיאוֹתָיו (ומוציא עליה את הוצאות הנישואין), הוּא אוֹמֵר לָהּ: לָא יְהִי לִיךְ מַחֲזוֹרֵי לְהָכָא (שלא תהיה לך חזרה לכאן).

רַבָּן גַּמְלִיאֵל אַסֵּיב בְּרַתֵּיהּ (השיא את בתו). אָמְרָה לֵיהּ (אמרה לו בתו): אַבָּא, צַלֵּי עֲלַי (התפלל עליי). אֲמַר לָהּ (אמר לה רבן גמליאל): לָא יְהֵי לִיךְ מַחֲזוֹרֵי לְהָכָא (שלא תהיה לך חזרה לכאן).

יָלְדָה (בתו) בֵּן זָכָר. אָמְרָה לֵיהּ (אמרה לו בתו): אַבָּא, צַלֵּי עֲלַי (התפלל עליי). אֲמַר לָהּ (אמר לה רבן גמליאל): לָא יִשְׁלֵה וַוי מִפּוּמִיךְ (שלא תיפסק המילה "אוי" מפיך).

אָמְרָה לוֹ (בתו): אַבָּא, שְׁתֵּי שְׂמָחוֹת שֶׁבָּאוּ לִי, אַתָּה מְקַלְּלֵנִי?

אֲמַר לָהּ (אמר לה רבן גמליאל): תַּרְתֵּיהֶן צְלָוָנָן (שתיהן תפילות הן). מִן גּוֹ דְּאַתְּ הַוְיָא שְׁלָם בְּבֵיתִךְ, לָא יְהִי לִיךְ מַחֲזוֹרֵי לְהָכָא (מתוך שיהיה לך שלום בביתך, לא תהיה לך חזרה לכאן), וּמִן גּוֹ דַּהֲוֵי בְּרִיךְ קַיָּם, לָא יִשְׁלֵה וַוי מִפּוּמִיךְ (ומתוך שיהיה בנך חי וקיים, לא תיפסק המילה "אוי" מפיך): וַוי דְּלָא שָׁתֵי בְּרִי, וַוי דְּלָא אָכַל בְּרִי, וַוי דְּלָא אָזֵיל בְּרִי לְבֵי כְּנִשְׁתָּא (אוי שלא שתה בני, אוי שלא אכל בני, אוי שלא הלך בני לבית הכנסת).

הויראו בני האלהיםמנוקד ומבואר

וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱ־לֹהִים –

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי קָרֵא לְהוֹן בְּנֵי דַיָּנַיָּא (היה קורא להם "בני הדיינים"). רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי מְקַלֵּל לְכָל מַאן דְּקָרֵא לְהוֹן בְּנֵי אֱלָהַיָּא (היה מקלל כל מי שקורא להם "בני האלוהים").

תָּנֵי (שנה) רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי: כָּל פִּרְצָה (פריצת גדר בעבירה) שֶׁאֵינָהּ מִן הַגְּדוֹלִים (שלא התחילה מגדולי הדור) אֵינָהּ פִּרְצָה. כֻּמְרַיָּא גָּנְבוּ אֱלָהַיָּא, מַאן מוֹמֵי בֵּיהּ אוֹ מַאן מְקָרֵב (אם הכמרים עצמם גנבו את האלילים, מי יישבע עוד באליל או מי יקריב לו)?

וְלָמָּה קוֹרֵא אוֹתָן (הכתוב) בְּנֵי הָאֱ־לֹהִים? רַבִּי חֲנִינָא וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ תַּרְוֵיהוֹן אָמְרִין (שניהם אמרו): שֶׁהִרְבּוּ יָמִים (שהאריכו ימים) בְּלֹא צַעַר וּבְלֹא יִסּוּרִין.

כָּל כָּךְ לָמָּה (ולמה האריכו ימים כל כך)? רַבִּי חָנָא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי אָמַר: כְּדֵי לַעֲמֹד עַל הַתְּקוּפוֹת וְעַל הַחִשְׁבּוֹנוֹת (כדי שיספיקו לחקור את מהלכי גרמי השמים ואת חשבונותיהם). רַבָּנָן אָמְרִין (חכמים אומרים): כְּדֵי שֶׁיִּטְּלוּ שֶׁלָּהֶם וְשֶׁל דּוֹרוֹת הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם (את פורענותם ואת פורענות הדורות שאחריהם; או: את שכרם ואת שכר הדורות שאחריהם).

כִּי טֹבֹת הֵנָּה – אָמַר רַבִּי יוּדָן: טֹבֹת כְּתִיב (כתוב בלי ו', ונדרש לשון הטבה וקישוט) – מִשֶּׁהָיוּ מְטִיבִין (מקשטים) אִשָּׁה לְבַעֲלָהּ, הָיָה גָדוֹל (שליט) נִכְנָס וּבוֹעֲלָהּ תְּחִלָּה, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): כִּי טֹבֹת הֵנָּה – אֵלּוּ הַבְּתוּלוֹת.

וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ – אֵלּוּ נְשֵׁי אֲנָשִׁים (נשים נשואות).

מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ – זֶה זָכָר וּבְהֵמָה.

רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אָמַר: דּוֹר הַמַּבּוּל לֹא נִמּוֹחוּ מִן הָעוֹלָם עַד שֶׁכָּתְבוּ גִּמּוֹמְסִיּוֹת (שטרי נישואין) לְזָכָר וְלִבְהֵמָה.

אָמַר רַבִּי שִׂמְלָאי: בְּכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא זְנוּת, אַנְדְּרוֹלוֹמוּסְיָא (פורענות כללית) בָּאָה לָעוֹלָם וְהוֹרֶגֶת טוֹבִים וְרָעִים.

רַבִּי עֲזַרְיָה וְרַבִּי יְהוּדָה בַּר רַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר: עַל הַכֹּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַאֲרִיךְ אַפּוֹ חוּץ מִן הַזְּנוּת. מַאי טַעְמָא (מהיכן לומדים זאת)? וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱ־לֹהִים [אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ], וּמַה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ (ומה כתוב לאחר מכן)? וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם (בראשית ו, ז).

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר לֵוִי בְּשֵׁם פְּדָיָה אָמַר: כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה הָיָה לוֹט מְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל הַסְּדוֹמִיִּים, וְהָיוּ מְקַבְּלִין מִיָּדוֹ (והיו המלאכים מקבלים את דבריו). כֵּיוָן שֶׁאָמְרוּ לוֹ (הסדומיים): הוֹצִיאֵם אֵלֵינוּ וְנֵדְעָה אֹתָם (בראשית יט, ה) – לְתַשְׁמִישׁ (למשכב), אָמְרוּ לוֹ (המלאכים): עֹד מִי לְךָ פֹה (שם, יב) – (נדרש כמו פה של אדם: האם יש לך עוד פה) לְלַמֵּד סָנֵגוֹרְיָא עֲלֵיהֶם (להגן עליהם)? מִכָּאן וָאֵילָךְ אֵין לְךָ לְלַמֵּד עֲלֵיהֶם סָנֵגוֹרְיָא.

וויאמר ה' לא ידון רוחי באדםמנוקד ומבואר

וַיֹּאמֶר ה' לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם –

אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי: (אמר הקדוש ברוך הוא:) אֵינִי נוֹתֵן רוּחִי בָּהֶם (בבני דור המבול, להחיותם) בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי נוֹתֵן מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל צַדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֶת רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם (יחזקאל לו, כז).

רַבִּי יַנַּאי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ תַּרְוֵיהוֹן אָמְרִין (שניהם אמרו): אֵין גֵּיהִנֹּם לֶעָתִיד לָבוֹא, אֶלָּא יוֹם הוּא שֶׁמְּלַהֵט (ששורף) אֶת הָרְשָׁעִים. מַה טַּעַם (מהיכן לומדים זאת)? כִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּעֵר כַּתַּנּוּר וְהָיוּ כָל זֵדִים וְכָל עֹשֵׂה רִשְׁעָה קַשׁ וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא (מלאכי ג, יט).

וְרַבָּנָן אָמְרֵי (וחכמים אומרים): יֵשׁ גֵּיהִנֹּם, שֶׁנֶּאֱמַר: נְאֻם ה' אֲשֶׁר אוּר לוֹ בְּצִיּוֹן וְתַנּוּר לוֹ בִּירוּשָׁלִָם (ישעיה לא, ט).

רַבִּי יְהוּדָה בַּר רַבִּי אִלְעַי אָמַר: לֹא יוֹם וְלֹא גֵּיהִנֹּם, אֶלָּא אֵשׁ הִיא שֶׁתִּהְיֶה יוֹצֵאת מִגּוּפוֹ שֶׁל רָשָׁע וּמְלַהַטְתּוֹ (ושורפת אותו), שֶׁנֶּאֱמַר: תַּהֲרוּ חֲשַׁשׁ תֵּלְדוּ קַשׁ רוּחֲכֶם אֵשׁ תֹּאכַלְכֶם (ישעיה לג, יא).

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי אִלְעַי: מַהוּ לֹא יָדוֹן רוּחִי? עוֹד אֵין הָרוּחוֹת הַלָּלוּ נִדּוֹנוֹת לְפָנַי לְעוֹלָם (לא יעמדו לדין לעתיד לבוא, כי לא יקומו לתחייה).

רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַב אַחָא אָמַר: בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי מַחֲזִיר הָרוּחַ לִנְדָנָהּ (לנרתיקה, כלומר לגוף), אֵינִי מַחֲזִיר רוּחָן לְנִדְנֵיהֶן (לגופיהם).

אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא: אֵינִי מְמַלֵּא רוּחִי בָּהֶן (בבני דור המבול) בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי מְמַלֵּא רוּחִי בָּאָדָם, לְפִי שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה הָרוּחַ הִיא נִבְזֶקֶת (מפוזרת, כלומר נתונה) בְּאֶחָד מֵאֵבָרָיו, אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא הִיא נִבְזֶקֶת (מפוזרת) בְּכָל הַגּוּף, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): וְאֶת רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם (יחזקאל לו, כז).

אָמַר רַבִּי יוּדָן בֶּן בְּתֵירָא: עוֹד אֵינִי דָן אֶת הַדִּין הַזֶּה (דין המבול) לְעוֹלָם.

רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵף אָמַר: לֹא אֹסִף, וְלֹא אֹסִף (בראשית ח, כא) – לִסְגֵּי לִסְגֵּי (די, די; או: לא אוסיף עוד לעשות כן לרבים).

רַבָּנָן אָמְרֵי (חכמים אומרים): לֹא אֹסִף (שם) – לִבְנֵי נֹחַ, לֹא אֹסִף (שם) – לְדוֹרוֹת.

(אמר הקדוש ברוך הוא:) אֲנִי אָמַרְתִּי שֶׁתְּהֵא רוּחִי דָּנָה בָּהֶן (מנהיגה אותם) וְהֵן לֹא בִּקְּשׁוּ, הֲרֵי אֲנִי מְשַׁגְּמָן בְּיִסּוּרִין (קושר ומכניע אותם בייסורים, דרשה על "בשגם").

אֲנִי אָמַרְתִּי שֶׁתְּהֵא רוּחִי דָנָה בָּהֶן (מנהיגה אותם) וְהֵן לֹא בִּקְּשׁוּ, הֲרֵינִי מְשַׁגְּמָן אֵלּוּ בְּאֵלּוּ (קושר אותם זה בזה, שייפרעו זה מזה), דְּאָמַר (שאמר) רַבִּי אֶלְעָזָר: אֵין לְךָ שֶׁהוּא מִתְחַיֵּב בָּאָדָם הַזֶּה אֶלָּא אָדָם כַּיּוֹצֵא בּוֹ (אין מי שמתחייב בדין שמים על פגיעה באדם אלא אדם כמותו).

רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: אֲפִלּוּ זְאֵב וְכֶלֶב. רַבִּי הוּנָא בַּר גּוּרְיוֹן אָמַר: אֲפִלּוּ מַקֵּל, אֲפִלּוּ רְצוּעָה, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): כִּי אֶת עֹל סֻבֳּלוֹ וְאֵת מַטֵּה שִׁכְמוֹ שֵׁבֶט הַנֹּגֵשׂ בּוֹ הַחִתֹּתָ כְּיוֹם מִדְיָן (ישעיה ט, ג) – כְּיוֹם הַדִּין (שבו נידונים גם המטה והשבט).

אָמַר רַבִּי אַחָא: אַף אִילָנֵי סְרָק (עצים שאינם נותנים פרי) עֲתִידִין לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן. רַבָּנָן אָמְרֵי (חכמים אומרים) מֵהָכָא (מכאן): כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה (דברים כ, יט) – מָה הָאָדָם נוֹתֵן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן, אַף עֵצִים נוֹתְנִין דִּין וְחֶשְׁבּוֹן.

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר נְחֶמְיָה: (אמר הקדוש ברוך הוא:) אֵינִי דָן רוּחָן בְּעַצְמָן (את רוחם לבדה), שֶׁבָּשָׂר וָדָם הֵן, אֶלָּא הֲרֵי אֲנִי מֵבִיא עֲלֵיהֶם מִעוּט שָׁנִים שֶׁקָּצַבְתִּי עֲלֵיהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה (ממלא להם את השנים המעטות שקצבתי להם, מאה ועשרים שנה), וְאַחַר כָּךְ אֲנִי מְשַׁגְּמָן (קושר ומכניע אותם) בְּיִסּוּרִין.

אָמַר רַבִּי אַיְבוּ: מִי גָרַם לָהֶם שֶׁיִּמְרְדוּ בִּי? (האם) לֹא עַל יְדֵי שֶׁלֹא שִׁגַּמְתִּי אוֹתָם בְּיִסּוּרִין (שלא קשרתי והכנעתי אותם בייסורים)? הַדֶּלֶת הַזּוֹ מִי מַעֲמִידוֹ? שְׁגָמָיו (ציריו, וכך הייסורים מעמידים את האדם).

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: בְּכָל מָקוֹם שֶׁאֵין דִּין (למטה) יֵשׁ דִּין (למעלה).

רַבִּי בֵּיבֵי בְּרֵיהּ דְּרַבִּי אַמֵּי (בנו של רבי אמי) בְּשִׁיטַת רַבִּי אֶלְעָזָר (דרש כשיטתו): לֹא יָדוֹן רוּחִי – אָמַר רַבִּי מֵאִיר: הֵן לֹא עָשׂוּ מִדַּת הַדִּין לְמַטָּה, אֲנִי עוֹשֶׂה מִדַּת הַדִּין לְמַעְלָה, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): הֲלֹא נִסַּע יִתְרָם בָּם יָמוּתוּ וְלֹא בְחָכְמָה (איוב ד, כא) – בְּלֹא חָכְמַת הַתּוֹרָה. מִבֹּקֶר לָעֶרֶב יֻכַּתּוּ מִבְּלִי מֵשִׂים לָנֶצַח יֹאבֵדוּ (שם, כ) – וְאֵין מֵשִׂים אֶלָּא דִּין, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (כמו שאתה אומר): וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם (שמות כא, א).

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי: עוֹד אֵינִי דָן מִדַּת הַדִּין כְּנֶגֶד מִדַּת רַחֲמִים (לא אכבוש עוד את מידת הדין מפני מידת הרחמים).

רַבִּי אוֹמֵר: וַיֹּאמֶר דּוֹר הַמַּבּוּל לַה': לֹא יָדוֹן (כך נדרש הפסוק: אמר דור המבול על ה' שלא ידון).

אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: עַל מֶה נִאֵץ רָשָׁע אֱ־לֹהִים אָמַר בְּלִבּוֹ לֹא תִדְרֹשׁ (תהלים י, יג) – לֵית דִּין וְלֵית דַּיָּן (אין דין ואין דיין), אֲבָל אִית דִּין וְאִית דַּיָּן (אבל באמת יש דין ויש דיין).

אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר פַּפָּא: אֲפִלּוּ נֹחַ שֶׁנִּשְׁתַּיֵּר מֵהֶם, לֹא שֶׁהָיָה כְּדַי (כדאי), אֶלָּא שֶׁצָּפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁמֹּשֶׁה עָתִיד לַעֲמֹד מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּשַׁגַּם – זֶה מֹשֶׁה, דְּחוּשְׁבְּנֵיהּ דְּדֵין הוּא חוּשְׁבְּנֵיהּ דְּדֵין (שהגימטריה של זה היא הגימטריה של זה, 345).

רַבָּנָן מַיְיתוּ לָהּ מֵהָכָא (חכמים מביאים זאת מכאן): וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה, וּמֹשֶׁה חַי מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה.

זהנפלים היו בארץ בימים ההםמנוקד ומבואר

הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם –

שִׁבְעָה שֵׁמוֹת נִקְרְאוּ לָהֶם: אֵימִים, רְפָאִים, גִּבּוֹרִים, זַמְזֻמִּים, עֲנָקִים, עַוִּים, נְפִלִים.

אֵימִים – שֶׁכָּל מִי שֶׁרָאָה אוֹתָן הָיְתָה אֵימָתָן נוֹפֶלֶת עָלָיו.

רְפָאִים – שֶׁכָּל מִי שֶׁרָאָה אוֹתָן הָיָה לִבּוֹ רָפֶה כְּשַׁעֲוָה.

גִּבּוֹרִים – רַבִּי אַבָּא בַּר כָּהֲנָא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: מֹחַ קוּלִיתוֹ (חלל עצם הירך) שֶׁל אֶחָד מֵהֶם הָיְתָה נִמְדֶּדֶת י"ח (18) אַמָּה.

זַמְזֻמִּים – אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא: מְנַטְרוֹמִין (מטילי אימה), מְגִיסְטֵי מִלְחָמָה (גדולי המלחמה; או: מלומדי מלחמה).

עֲנָקִים – רַבָּנָן וְרַבִּי אַחָא (נחלקו). רַבָּנָן אָמְרוּ: שֶׁהָיוּ מַרְבִּים עֲנָקִים עַל גַּבֵּי עֲנָקִים (תכשיטי צוואר על תכשיטי צוואר). רַבִּי אַחָא אָמַר: שֶׁהָיוּ עוֹנְקִים גַּלְגַּל חַמָּה (מקיפים בצווארם את גלגל החמה, מרוב גובהם; או: עושים תכשיטים בדמות החמה ומשתחווים לה) וְאוֹמְרִים: הוֹרֵד לָנוּ גְשָׁמִים.

עַוִּים – שֶׁצָּדוּ אֶת הָעוֹלָם (החריבו את העולם), וְשֶׁהֻצְדוּ מִן הָעוֹלָם (ונחרבו מן העולם), שֶׁגָּרְמוּ לָעוֹלָם שֶׁיִּצּוֹד (שייחרב), הֵיךְ מַה דְּאַתְּ אָמַר (כמו שאתה אומר): עַוָּה עַוָּה עַוָּה אֲשִׂימֶנָּה (יחזקאל כא, לב). אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: שֶׁהָיוּ בְּקִיאִים בַּעֲפָרוֹת (בסוגי האדמה) כִּנְחָשִׁים. בְּגָלִילָא צָוְחִין לְחִוְיָא אִוְיָא (בגליל קוראים לנחש "אויא").

נְפִלִים – שֶׁהִפִּילוּ אֶת הָעוֹלָם, וְשֶׁנָּפְלוּ מִן הָעוֹלָם, וְשֶׁמִּלְּאוּ אֶת הָעוֹלָם נְפָלִים בַּזְּנוּת שֶׁלָּהֶם.

וְגַם אַחֲרֵי כֵן – יְהוּדָה בַּר רַבִּי אַמֵּי אָמַר: אַחֲרָאֵי לָא יִלְּפוּן מִן קַדְמָאֵי (האחרונים לא למדו מן הראשונים): דּוֹר הַמַּבּוּל לֹא לָקְחוּ מוּסָר מִדּוֹר אֱנוֹשׁ, וְדוֹר הַפְלָגָה (לא לקחו מוסר) מִדּוֹר הַמַּבּוּל.

וְגַם אַחֲרֵי כֵן אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱ־לֹהִים אֶל בְּנוֹת הָאָדָם [וְיָלְדוּ לָהֶם] –

אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה: הָיְתָה אִשָּׁה יוֹצֵאת בַּשּׁוּק וְהָיְתָה רוֹאָה בָּחוּר וּמִתְאַוָּה לוֹ, וְהָיְתָה הוֹלֶכֶת וּמְשַׁמֶּשֶׁת אֶת מִטָּתָהּ (שוכבת עם בעלה) וְהָיְתָה מַעֲמֶדֶת (יולדת) בָּחוּר כַּיּוֹצֵא בּוֹ (הדומה לאותו בחור).

אַנְשֵׁי הַשֵּׁם – אָמַר רַבִּי אַחָא: בְּנֵי נָבָל גַּם בְּנֵי בְלִי שֵׁם (איוב ל, ח), וְאַתְּ אֲמַרְתְּ (ואתה אומר) אַנְשֵׁי הַשֵּׁם? אֶלָּא שֶׁהִשִּׁימוּ (שהחריבו) אֶת הָעוֹלָם, וְשֶׁהוּשַׁמּוּ (ושנחרבו) מִן הָעוֹלָם, וְשֶׁגָּרְמוּ לָעוֹלָם שֶׁיִּשּׁוֹם (שייחרב).

רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר: אֲנָשִׁים שֶׁנִּתְפָּרְשׁוּ שְׁמוֹתָן לְמַעְלָן (למעלה, בתולדות קין), דְּאָמַר (שאמר) רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כָּל הַשֵּׁמוֹת הַלָּלוּ לְשׁוֹן מַרְדּוּת (פורענות) הֵן:

עִירָד – עוֹרְדָן אֲנִי (מגרש אני אותם) מִן הָעוֹלָם.

מְחוּיָאֵל – מוֹחָן אֲנִי מִן הָעוֹלָם.

מְתוּשָׁאֵל – מַתִּישָׁן אֲנִי מִן הָעוֹלָם.

(למך –) מַה לִּי לְלֶמֶךְ וּלְתוֹלְדוֹתָיו (אין לי חפץ בלמך ובצאצאיו).

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם – וּמִי פֵּרַשׁ מַעֲשֵׂיהֶן (של בני דור המבול)? אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי וּבִלְדַּד הַשּׁוּחִי וְצוֹפַר הַנַּעֲמָתִי (רעי איוב, והם "אנשי השם").

רַבִּי אוֹמֵר: אִלּוּ לֹא בָּא אִיּוֹב לָעוֹלָם אֶלָּא לְפָרֵשׁ לָנוּ מַעֲשֵׂה הַמַּבּוּל, דַּיּוֹ.

אָמַר רַבִּי חָנִין: אִלּוּ לֹא בָּא אֱלִיהוּא (בן ברכאל, מרעי איוב) אֶלָּא לְפָרֵשׁ לָנוּ מַעֲשֵׂה יְרִידַת הַגְּשָׁמִים, דַּיּוֹ, דְּאָמַר (שאמר) רַבִּי יוֹחָנָן: כָּל אוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר (שנאמרה) בֶּאֱלִיהוּא (בדברי אליהוא) אֵינָהּ אֶלָּא בִּירִידַת גְּשָׁמִים. רַבִּי הוֹשַׁעְיָה רַבָּה אָמַר: אֵינָהּ אֶלָּא בְּמַתַּן תּוֹרָה, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (כמו שאתה אומר): כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר (משלי ו, כג).

רַבִּי אַחָא בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר: קָשָׁה הִיא הַמַּחֲלֹקֶת כְּדוֹר הַמַּבּוּל. נֶאֱמַר כָּאן: אַנְשֵׁי הַשֵּׁם, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (בעדת קורח): קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם (במדבר טז, ב) – מָה אַנְשֵׁי שֵׁם שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן מַחֲלֹקֶת, אַף אַנְשֵׁי הַשֵּׁם שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן מַחֲלֹקֶת.