א ויבן ה' אלהים את הצלע מנוקד ומבואר וַיִּבֶן ה' אֱ־לֹהִים אֶת הַצֵּלָע –
רַבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בֶּן זִמְרָא אָמַר: נִתַּן בָּהּ (באשה) בִּינָה יוֹתֵר מִן הָאִישׁ, דִּתְנֵינַן (כמו ששנינו) : בַּת אַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד נְדָרֶיהָ נִבְדָּקִין (בודקים אם היא מבינה לשם מי נדרה) , בַּת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד נְדָרֶיהָ קַיָּימִין (תקפים) , וּבוֹדְקִין כָּל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה (ובודקים את נדריה כל שנתה השתים עשרה) , אֲבָל לְזָכָר: בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד נְדָרָיו נִבְדָּקִין, בֶּן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה נְדָרָיו קַיָּימִין (תקפים) , וּבוֹדְקִין כָּל שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה (ובודקים את נדריו כל שנתו השלוש עשרה) .
רַבִּי יִרְמְיָה בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק אָמַר: אִית דִּמְחַלְּפִין (יש שמחליפים, ושונים על הזכר את מה שנשנה על הנקבה) , (שהרי) דַּרְכָּהּ שֶׁל אִשָּׁה לִהְיוֹת יוֹשֶׁבֶת בְּתוֹךְ בֵּיתָהּ וְדַרְכּוֹ שֶׁל אִישׁ לִהְיוֹת יוֹצֵא לַשּׁוּק וְלָמֵד בִּינָה מִבְּנֵי אָדָם.
רַבִּי אַיְבוּ, וְאָמְרֵי לָהּ (ויש אומרים) בְּשֵׁם רַבִּי בְּנָיָיה, וְהוּא תָּנֵי לָהּ (והוא שנה אותה) בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי (אמר) : קִשְּׁטָהּ (הקדוש ברוך הוא את חוה) כַּכַּלָּה וְאַחַר כָּךְ הֱבִיאָהּ לוֹ (לאדם) . אִית אַתְרִין דְּקָרְיָין לְקַלְעִיתָא בִּנְיָתָא (יש מקומות שקוראים לקליעת השיער 'בניתא', לשון בניין) .
אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא: אַתְּ (אתה) סָבוּר שֶׁמִּתַּחַת חָרוּב אֶחָד אוֹ שִׁקְמָה אַחַת הֱבִיאָהּ לוֹ (שהביאה לו כמות שהיא, בלי קישוט) ? אֶלָּא מִשֶּׁקִּשְּׁטָהּ בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מִינֵי תַּכְשִׁיטִין אַחַר כָּךְ הֱבִיאָהּ לוֹ, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב) : בְּעֵדֶן גַּן אֱ־לֹהִים הָיִיתָ כָּל אֶבֶן יְקָרָה מְסֻכָתֶךָ אֹדֶם פִּטְדָה [וְיָהֲלֹם תַּרְשִׁישׁ שֹׁהַם וְיָשְׁפֵה סַפִּיר נֹפֶךְ וּבָרְקַת וְזָהָב מְלֶאכֶת תֻּפֶּיךָ וּנְקָבֶיךָ בָּךְ בְּיוֹם הִבָּרַאֲךָ כּוֹנָנוּ] (יחזקאל כח, יג) .
רַבָּנָן וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ (נחלקו) : רַבָּנָן אָמְרֵי (חכמים אומרים) : עֶשֶׂר (חופות עשה הקדוש ברוך הוא לאדם בגן עדן) , וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר: אַחַת עֶשְׂרֵה.
רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ תַּרְוֵיהוֹן אָמְרִין (שניהם אמרו) : כְּלָל וּפְרָט (יש בפסוק) , עָשָׂה אֶת הַכְּלָל מוֹסֶפֶת לַפְּרָט (הכלל מוסיף חופה על אלה שבפרט) וְהַכֹּל בִּכְלָל (והכול נמנה) : כָּל אֶבֶן יְקָרָה מְסֻכָתֶךָ (שם) – כְּלָל, אֹדֶם פִּטְדָה וְיָהֲלֹם תַּרְשִׁישׁ (שם) – פְּרָט, הַכֹּל בִּכְלָל (הכול נמנה) .
כָּל אֶבֶן יְקָרָה מְסֻכָתֶךָ (שם) – רַבִּי לֵוִי וְרַבִּי סִימוֹן (נחלקו) , חַד (אחד) אָמַר: תֵּשַׁע, וְחַד (ואחד) אָמַר: עֶשֶׂר. מַאן דְּאָמַר (מי שאמר) עֶשֶׂר – כְּרַבָּנָן (כחכמים) , וּמַאן דְּאָמַר (ומי שאמר) תֵּשַׁע – הָדֵין דְּהַב דְּהָכָא לֵית הוּא חֻפָּה (הזהב הזה שכאן אינו חופה) .
רַבִּי אַחָא בַּר חֲנִינָא אָמַר: עָשָׂה (לו הקדוש ברוך הוא) כְּתָלִים שֶׁל זָהָב, וּבָתֵּי קְרָיוֹת (ותקרות) שֶׁל אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת.
רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר בִּיסְנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא אָמַר: אֲפִלּוּ קוֹרְקוּסִים (קרסים) שֶׁל זָהָב עָשָׂה לוֹ.
מפרשים · 8
ב רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי… מנוקד ומבואר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר: וַיִּבֶן כְּתִיב (כתוב, לשון התבוננות) – הִתְבּוֹנֵן (הקדוש ברוך הוא) מֵאַיִן לִבְרֹאתָהּ.
אָמַר (הקדוש ברוך הוא) : לֹא אֶבְרָא אוֹתָהּ מִן הָרֹאשׁ שֶׁלֹא תְּהֵא מְיַקֶּרֶת רֹאשָׁהּ (זוקפת ראשה בגאווה) , לֹא מִן הָעַיִן שֶׁלֹא תְּהֵא סַקְרָנִית (מביטה בכל דבר) , וְלֹא מִן הָאֹזֶן שֶׁלֹא תְּהֵא צַיְתָנִית (מקשיבה לכל דבר) , וְלֹא מִן הַפֶּה שֶׁלֹא תְּהֵא דַּבְּרָנִית, וְלֹא מִן הַלֵּב שֶׁלֹא תְּהֵא קַנְתָּנִית (קנאית) , וְלֹא מִן הַיָּד שֶׁלֹא תְּהֵא מְמַשְׁמְשָׁנִית (ממשמשת בכל דבר) , וְלֹא מִן הָרֶגֶל שֶׁלֹא תְּהֵא פַּרְסָנִית (יצאנית) , אֶלָּא מִמָּקוֹם שֶׁהוּא צָנוּעַ בָּאָדָם, אֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם עוֹמֵד עָרוֹם אוֹתוֹ הַמָּקוֹם מְכֻסֶּה.
וְעַל כָּל אֵבָר וְאֵבָר שֶׁהָיָה בוֹרֵא בָהּ הָיָה אוֹמֵר לָהּ: תְּהֵא אִשָּׁה צְנוּעָה, אִשָּׁה צְנוּעָה.
אַף עַל פִּי כֵן (נאמר) : וַתִּפְרְעוּ כָל עֲצָתִי (משלי א, כה) –
לֹא בָרָאתִי אוֹתָהּ מִן הָרֹאשׁ, וַהֲרֵי הִיא מְיַקֶּרֶת רֹאשָׁהּ (זוקפת ראשה בגאווה) , שֶׁנֶּאֱמַר: וַתֵּלַכְנָה נְטוּיוֹת גָּרוֹן (ישעיה ג, טז) .
וְלֹא מִן הָעַיִן, וַהֲרֵי הִיא סַקְרָנִית (מביטה בכל דבר) , שֶׁנֶּאֱמַר: וּמְשַׂקְּרוֹת עֵינָיִם (שם) .
וְלֹא מִן הָאֹזֶן, וַהֲרֵי הִיא צַיְתָנִית (מקשיבה לכל דבר) , שֶׁנֶּאֱמַר: וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל (בראשית יח, י) .
וְלֹא מִן הַלֵּב, וַהֲרֵי הִיא קַנְתָּנִית (קנאית) , שֶׁנֶּאֱמַר: וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ (בראשית ל, א) .
וְלֹא מִן הַיָּד, וַהֲרֵי הִיא מְמַשְׁמְשָׁנִית (ממשמשת בכל דבר) , שֶׁנֶּאֱמַר: וַתִּגְנֹב רָחֵל אֶת הַתְּרָפִים (בראשית לא, יט) .
וְלֹא מִן הָרֶגֶל, וַהֲרֵי הִיא פַּרְסָנִית (יצאנית) , שֶׁנֶּאֱמַר: וַתֵּצֵא דִינָה (בראשית לד, א) .
מפרשים · 7
ג רב חסדא אמר בנה בה מגורות… מנוקד ומבואר רַב חִסְדָּא אָמַר: בָּנָה בָהּ (הקדוש ברוך הוא באשה) מְגוּרוֹת (מדורים; או: בנאה כאוצר של תבואה) יוֹתֵר מִן הָאִישׁ, רְחָבָה מִלְּמַטָּן וְצָרָה מִלְּמַעְלָן, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא מְקַבֶּלֶת עֻבָּרִים.
וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם – אָמַר רַבִּי אָבִין: טָבוֹי לְקִרְיָה דְּמַלְכָּא שׁוֹשְׁבִינֵיהּ (אשרי בן העיר שהמלך הוא שושבינו) .
מפרשים · 5
ד ויאמר האדם זאת הפעם רבי יהודה… מנוקד ומבואר וַיֹּאמֶר הָאָדָם זֹאת הַפַּעַם – רַבִּי יְהוּדָה בַּר רַבִּי אָמַר: בַּתְּחִלָּה בְּרָאָהּ (הקדוש ברוך הוא את האשה) לוֹ (לאדם) , וְרָאָה (אדם) אוֹתָהּ מְלֵאָה רִירִין וְדָם, וְהִפְלִיגָהּ (והרחיק אותה הקדוש ברוך הוא) מִמֶּנּוּ, וְחָזַר וּבְרָאָהּ לוֹ פַּעַם שְׁנִיָּה, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב) : זֹאת הַפַּעַם – זֹאת הִיא שֶׁל אוֹתוֹ הַפַּעַם (זאת היא של הפעם הזאת, השנייה) .
זֹאת הִיא שֶׁעֲתִידָה לְהָקִישׁ עָלַי כְּזוּג (לצלצל עליי כפעמון, כלומר להתרעם עליי) , הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (כמו שאתה אומר) : פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן (שמות כח, לד) .
זוֹ הִיא שֶׁהָיְתָה מְפַעַמְתַּנִי (מטרידה את רוחי) כָּל הַלַּיְלָה כֻּלָּה.
בְּעוֹן קוֹמֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ (שאלו את רבי שמעון בן לקיש) : מִפְּנֵי מָה אֵין כָּל הַחֲלוֹמוֹת מְיַגְּעִין אֶת הָאָדָם, וְזוֹ (האשה, כשאדם רואה אותה בחלומו) מְיַגַּעַת אֶת הָאָדָם? אָמַר לָהֶם (רבי שמעון בן לקיש) : שֶׁמִּתְּחִלַּת בְּרִיָּתָהּ אֵינָהּ אֶלָּא בַּחֲלוֹם (שנבראה בשעה שאדם ישן) , שֶׁנֶּאֱמַר: [וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו] (בראשית ב, כא) .
עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי – אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא: נָשָׂא אָדָם אִשָּׁה מִקְּרוֹבוֹתָיו, עָלָיו הוּא אוֹמֵר (הכתוב) : עֶצֶם מֵעֲצָמַי.
לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקְחָה זֹּאת – מִכָּאן שֶׁנִּתְּנָה הַתּוֹרָה בְּלָשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ.
רַבִּי פִּינְחָס וְרַבִּי חִלְקִיָּה בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן אָמְרֵי (אמרו) : כְּשֵׁם שֶׁנִּתְּנָה תּוֹרָה בְּלָשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ כָּךְ נִבְרָא הָעוֹלָם בְּלָשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. (האם) שָׁמַעְתָּ מִיָּמֶיךָ אוֹמֵר: גִּינִי (אשה, ביוונית) גִּינְיָא, אַנְתְּרוֹפִי (אדם, ביוונית) אַנְתְּרוֹפָא, גַּבְרָא (איש, בארמית) גַּבְרְתָא (שם לאיש ושם לאשה מאותה מילה) ? אֶלָּא אִישׁ וְאִשָּׁה (בלבד) . לָמָּה? שֶׁהַלָּשׁוֹן הַזֶּה נוֹפֵל עַל הַלָּשׁוֹן הַזֶּה (שהמילה הזאת דומה למילה הזאת) .
מפרשים · 7
ה על כן יעזב איש מנוקד ומבואר עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ –
תַּנְיָא (שנויה ברייתא) : גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּיר וְהָיָה נָשׂוּי לַאֲחוֹתוֹ, בֵּין מִן הָאָב בֵּין מִן הָאֵם, יוֹצִיא (יגרש אותה) , דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מִן הָאֵם יוֹצִיא (יגרש אותה) , מִן הָאָב יְקַיֵּם (יישאר נשוי לה) , שֶׁאֵין אָב לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים (שאין לגוי קרבת משפחה מצד אביו) .
אֲתִיבוּן לֵיהּ (הקשו חכמים לרבי מאיר) : וְהָא כְתִיב (והרי כתוב) : וְגַם אָמְנָה אֲחֹתִי בַת אָבִי הִוא [אַךְ לֹא בַת אִמִּי וַתְּהִי לִי לְאִשָּׁה] (בראשית כ, יב) ? אָמַר לָהֶן (רבי מאיר) : בְּשִׁיטָתָן הֱשִׁיבָן (אברהם השיב לאנשי גרר לפי שיטתם שלהם) .
אֲתֵיב לְהוֹן רַבִּי מֵאִיר (הקשה להם רבי מאיר) : עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: וּפָשְׁטוּ לֵיהּ (ותירצו לו) : עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ – הַסָּמוּךְ לְאָבִיו, הַסָּמוּךְ לְאִמּוֹ (את הקרובה לאביו ואת הקרובה לאמו, כלומר אחות אביו ואחות אמו) .
אֲתֵיב רַבִּי אַבָּהוּ (הקשה רבי אבהו) : וְהָכְתִיב (והרי כתוב) : וַיִּקַּח עַמְרָם אֶת יוֹכֶבֶד דֹּדָתוֹ (שמות ו, כ) ? אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרֵיהּ (בנו) דְּרַבִּי אַבָּהוּ: מֵעַתָּה אֲפִלּוּ כִּבְנֵי נֹחַ לֹא הָיוּ יִשְׂרָאֵל נוֹהֲגִים קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה? אֶתְמְהָא (תמיהה) !
אָמַר רַבִּי לֵוִי: וּפָשְׁטוּ לֵיהּ (ותירצו לו) : עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ [אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ] – הַסָּמוּךְ לוֹ מֵאָבִיו, הַסָּמוּךְ לוֹ מֵאִמּוֹ (את הקרובה לו מצד אביו ואת הקרובה לו מצד אמו) .
רַבִּי אַבָּהוּ בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: בְּנֵי נֹחַ עַל הַנְּשׂוּאוֹת חַיָּבִין (מיתה, כשבאו על אשת איש) וְעַל הָאֲרוּסוֹת פְּטוּרִין.
רַבִּי יוֹנָה בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל אָמַר: זוֹנָה שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת בַּשּׁוּק וּבָאוּ עָלֶיהָ שְׁנַיִם (מבני נח) , הָרִאשׁוֹן פָּטוּר וְהַשֵּׁנִי חַיָּב מִשּׁוּם בְּעוּלַת בַּעַל (משום שבא על אשת איש) . וְכִי נִתְכַּוֵּן הָרִאשׁוֹן לִקְנוֹתָהּ (לשאת אותה לאשה) בִּבְעִילָה? הָדָא אֲמַר (זאת אומרת) : בְּעִילָה בִּבְנֵי נֹחַ קוֹנָה שֶׁלֹא כַּדָּת (עושה אותה לאשתו גם בלי כוונת נישואין, שלא כדין ישראל) .
וּמִנַּיִן שֶׁאֵין לָהֶם (לבני נח) גֵּרוּשִׁין? רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן וְרַבִּי חָנִין בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: (או) שֶׁאֵין לָהֶם גֵּרוּשִׁין, אוֹ שֶׁשְּׁנֵיהֶם מְגָרְשִׁין זֶה אֶת זֶה (האיש את האשה והאשה את האיש) .
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אִשְׁתּוֹ מְגָרַשְׁתּוֹ וְנוֹתֶנֶת לוֹ דּוֹפוֹרוֹן (כתובה כפולה) .
תָּנֵי רַבִּי חִיָּא (שנה רבי חייא) : עוֹבֵד כּוֹכָבִים (גוי) שֶׁגֵּרַשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְהָלְכָה וְנִשֵּׂאת לְאַחֵר, וְהָלְכוּ שְׁנֵיהֶם (הבעל הראשון והאשה) וְנִתְגַּיְּרוּ, אֵינִי קוֹרֵא עָלָיו: לֹא יוּכַל בַּעְלָהּ הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר שִׁלְּחָהּ [לָשׁוּב לְקַחְתָּהּ לִהְיוֹת לוֹ לְאִשָּׁה] (דברים כד, ד) .
רַבִּי אַחָא בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא אָמַר: בְּכָל סֵפֶר מַלְאָכִי כְּתִיב (כתוב) ה' צְבָאוֹת, וּבְכָאן כְּתִיב (כתוב) אֱ־לֹהֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי שָׂנֵא שַׁלַּח אָמַר ה' אֱ־לֹהֵי יִשְׂרָאֵל (מלאכי ב, טז) – כִּבְיָכוֹל לֹא יָחוּל שְׁמוֹ (על הגירושין) אֶלָּא עַל יִשְׂרָאֵל בִּלְבָד.
אָמַר רַבִּי חַגַּי: בְּשָׁעָה שֶׁעָלוּ יִשְׂרָאֵל מִן הַגּוֹלָה, נִתְפַּחֲמוּ (השחירו) פְּנֵי הַנָּשִׁים מִן הַשֶּׁמֶשׁ, וְהִנִּיחוּ (בעליהן) אוֹתָן וְהָלְכוּ לָהֶם וְנָשְׂאוּ נָשִׁים עֲמוֹנִיּוֹת, וְהָיוּ (הנשים שנעזבו) מַקִּיפוֹת אֶת הַמִּזְבֵּחַ וּבוֹכוֹת. הוּא שֶׁמַּלְאָכִי אוֹמֵר: וְזֹאת שֵׁנִית תַּעֲשׂוּ (שם, יג) – שְׁנִיָּה לְשִׁטִּים (חטא שני, אחרי שחטאו בבנות מואב בשיטים) .
כַּסּוֹת דִּמְעָה אֶת מִזְבַּח ה' בְּכִי וַאֲנָקָה [מֵאֵין עוֹד פְּנוֹת אֶל הַמִּנְחָה] (שם) – אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מַאן קַבֵּל מֵהֶם מִבְּכִי וַאֲנָקָה (מי יקבל מהם מנחה, מפני הבכי והאנקה שגרמו לנשותיהם) ? מִשֶּׁגָּזַלְתָּ וְחָמַסְתָּ וְנָטַלְתָּ יָפְיָהּ מִמֶּנָּהּ אַתָּה מְשַׁלְּחָהּ? אֶתְמְהָא (תמיהה) !
וּמִנַּיִן שֶׁהֵן (בני נח) מֻזְהָרִין עַל גִּלּוּי עֲרָיוֹת כְּיִשְׂרָאֵל? שֶׁנֶּאֱמַר: וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ – וְלֹא בְּאֵשֶׁת חֲבֵרוֹ, וְלֹא בְּזָכוּר (בזכר) , וְלֹא בִּבְהֵמָה.
רַבִּי שְׁמוּאֵל וְרַבִּי אַבָּהוּ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא אָמְרוּ: בֶּן נֹחַ שֶׁבָּא עַל אִשְׁתּוֹ שֶׁלֹא כְּדַרְכָּהּ חַיָּב מִיתָה.
אָמַר רַבִּי אַסֵּי: כָּל אִסּוּר שֶׁכָּתוּב בִּבְנֵי נֹחַ (אינו) לֹא בַּעֲשֵׂה וְלֹא בְּלֹא תַעֲשֶׂה, אֶלָּא בְּמִיתָה. וְהֵיאַךְ עֲבִידָא (ומהיכן נלמד הדבר) ? (שנאמר:) וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד – לְמָקוֹם שֶׁשְּׁנֵיהֶם עוֹשִׂים בָּשָׂר אֶחָד (למקום שממנו נוצר הוולד) .
מפרשים · 7
ו ויהיו שניהם ערומים אמר רבי אליעזר… מנוקד ומבואר וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים – אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: שְׁלשָׁה הֵן שֶׁלֹא הִמְתִּינוּ בְּשַׁלְוָתָן שֵׁשׁ שָׁעוֹת (ששלוותם לא נמשכה שש שעות) , וְאֵלּוּ הֵן: אָדָם, וְיִשְׂרָאֵל, וְסִיסְרָא.
אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ (נדרש: לא באו שש) – לֹא בָאוּ (לא עברו) שֵׁשׁ שָׁעוֹת וְהוּא בְּשַׁלְוָתוֹ.
וְיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה (שמות לב, א) – כִּי בָאוּ שֵׁשׁ שָׁעוֹת וְלֹא בָא מֹשֶׁה.
סִיסְרָא, שֶׁנֶּאֱמַר: מַדּוּעַ בֹּשֵׁשׁ רִכְבּוֹ לָבוֹא (שופטים ה, כח) – בְּכָל יוֹם הָיָה לָמוּד (רגיל) לָבוֹא בְּשָׁלשׁ שָׁעוֹת בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת, וְעַכְשָׁיו בָּאוּ שֵׁשׁ שָׁעוֹת וְלֹא בָא.
הֱוֵי (הרי, על זה נאמר) : וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ.
וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם – (אחרי 'ויהיו שניהם ערומים') לֹא הָיָה צָרִיךְ קְרָא (המקרא) לוֹמַר אֶלָּא: וַיַּעַשׂ ה' אֱ־לֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ [כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם] (בראשית ג, כא) .
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה: לְהוֹדִיעֲךָ מֵאֵי זוֹ חַטָּיָה (מחמת איזה חטא) קָפַץ עֲלֵיהֶם אוֹתוֹ הָרָשָׁע (הנחש) , מִתּוֹךְ שֶׁרָאָה אוֹתָן מִתְעַסְּקִין בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ (בתשמיש) וְנִתְאַוָּה לָהּ (לחוה) .
אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב דִּכְפַר חָנִין: שֶׁלֹא לְהַפְסִיק בְּפָרָשָׁתוֹ שֶׁל נָחָשׁ (כדי שלא לסיים את העניין בפרשת הנחש, אלא בכותנות העור) .
מפרשים · 7