א והנחש היה ערום . מנוקד ומבואר וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם (בראשית ג, א) .
כְּתִיב (כתוב) : כִּי בְּרֹב חָכְמָה רָב כָּעַס וְיוֹסִיף דַּעַת יוֹסִיף מַכְאוֹב (קהלת א, יח) – עַל יְדֵי שֶׁאָדָם מַרְבֶּה עָלָיו חָכְמָה הוּא מַרְבֶּה עָלָיו כַּעַס, וְעַל יְדֵי שֶׁהוּא מוֹסִיף דַּעַת הוּא מוֹסִיף עָלָיו מַכְאוֹב.
אָמַר שְׁלֹמֹה: עַל יְדֵי שֶׁהִרְבֵּיתִי עָלַי חָכְמָה הִרְבֵּיתִי עָלַי כַּעַס, וְעַל יְדֵי שֶׁהוֹסַפְתִּי עָלַי דַּעַת הוֹסַפְתִּי עָלַי מַכְאוֹב.
(האם) שָׁמַעְתָּ מִיָּמֶיךָ אוֹמֵר: חֲמוֹר זֶה יוֹצֵא צִינָה עָלָיו (חמור זה תקפה אותו צינה) , כַּמָּה חֲכָכִים בָּאָה עָלָיו (כמה פצעי גרדת באו עליו) ? וְהֵיכָן הֵן יִסּוּרִין מְצוּיִין? עַל בְּנֵי אָדָם.
רַב אָמַר: אֵין תַּלְמִיד חָכָם צָרִיךְ הַתְרָאָה (אזהרה לפני שייענש) .
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כִּכְלֵי פִּשְׁתָּן (כבגדי הפשתן) הַדַּקִּים הַבָּאִים מִבֵּית שְׁאָן, אִם מִתְפַּחֲמִין קִמְעָא (אם הם משחירים מעט) הֵן אֲבוּדִין, אֲבָל כְּלֵי פִּשְׁתָּן (בגדי הפשתן) הָאַרְבֵּלִיִּין (הגסים, הבאים מארבל) – כַּמָּה הֵן וְכַמָּה דְּמֵיהֶם (מה הם שווים ומה מחירם, ואין מקפידים אם השחירו) ?
תָּנֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל (שנה רבי ישמעאל) : לְפוּם גַּמְלָא שִׁחֲנָא (לפי הגמל המשא, לפי כוחו של הגמל מעמיסים עליו) .
בְּנוֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם נִכְנָסִין לִקְפִילִין (לחנות של מאכלים) , חַד (אחד) אֲמַר: אַיְיתֵי קוּפָר צָלִי, וּפִתָּא נְקִיָּה, וַחֲמַר טַב (הבא בשר צלוי ופת נקייה ויין טוב) , וְחַד (ואחד) אֲמַר: אַיְיתֵי פִּתָּא וּתְרָדִין (הבא פת ותרדים) . דֵּין אָכַל וּמִתְנַזֵּק, וְדֵין אָכַל וְלָא מִתְנַזֵּק (זה אכל וניזוק, וזה אכל ולא ניזוק) . הֱוֵי (הרי) עַל דֵּין הִיא רַבָּה וְעַל אוֹחֲרָן לֵית הִיא רַבָּה (על זה היא כבדה, ועל האחר אינה כבדה) .
תָּנֵי (שנו) בְּשֵׁם רַבִּי מֵאִיר: לְפִי גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל נָחָשׁ הָיָה מַפַּלְתּוֹ (כגודל מעלתו כך הייתה מפלתו) – עָרוּם מִכֹּל, אָרוּר מִכֹּל.
רַבִּי הוֹשַׁעְיָא רַבָּה אָמַר: דִּקְרָטִים (זקוף קומה; או: בעל שתי רגליים) הָיָה, עוֹמֵד כְּקָנֶה וְרַגְלַיִם הָיוּ לוֹ.
רַבִּי יִרְמְיָה בֶּן אֶלְעָזָר אָמַר: אֶפִּיקוֹרֶס (כופר) הָיָה.
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אָמַר: כְּגָמָל הָיָה (הנחש) , טוֹבָה גְּדוֹלָה חָסַר (הפסיד) הָעוֹלָם, שֶׁאִלְמָלֵא כֵּן (שאילולא חטא ונתקלל) הָיָה אָדָם מְשַׁלֵּחַ פְּרַגְמַטְיָא (סחורה) בְּיָדוֹ (ביד הנחש) וְהָיָה הוֹלֵךְ וּבָא.
מפרשים · 6
ב ויאמר אל האשה אף כי אמר… מנוקד ומבואר וַיֹּאמֶר אֶל הָאִשָּׁה אַף כִּי אָמַר אֱ־לֹהִים – אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בֶּן סַנְסָן: אַרְבָּעָה הֵן שֶׁפָּתְחוּ בְּאַף וְנֶאֶבְדוּ בְּאַף (שפתחו את דבריהם במילה 'אף', ואבדו בחרון אף) , וְאֵלּוּ הֵן: נָחָשׁ, וְשַׂר הָאוֹפִים, וַעֲדַת קֹרַח, וְהָמָן.
נָחָשׁ (שנאמר) : וַיֹּאמֶר אֶל הָאִשָּׁה אַף.
שַׂר הָאוֹפִים (שנאמר) : אַף אֲנִי בַּחֲלוֹמִי (בראשית מ, טז) .
עֲדַת קֹרַח (שנאמר) : אַף לֹא אֶל אֶרֶץ (במדבר טז, יד) .
הָמָן (שנאמר) : אַף לֹא הֵבִיאָה אֶסְתֵּר (אסתר ה, יב) .
מפרשים · 4
ג ותאמר האשה אל הנחש והיכן היה… מנוקד ומבואר וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל הַנָּחָשׁ – וְהֵיכָן הָיָה אָדָם בְּאוֹתָהּ שָׁעָה? אַבָּא בַּר קוֹרְיָיה אָמַר: נִתְעַסֵּק בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ (בתשמיש) וְיָשַׁן לוֹ. רַבָּנָן אָמְרֵי (חכמים אומרים) : נְטָלוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהֶחֱזִירוֹ (והעביר אותו) בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, אָמַר לוֹ: כָּאן בֵּית נֶטַע (מקום לנטיעת אילנות) , כָּאן בֵּית זֶרַע (מקום לזריעה) , הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב) : בְּאֶרֶץ לֹא עָבַר בָּהּ אִישׁ וְלֹא יָשַׁב אָדָם שָׁם (ירמיה ב, ו) – לֹא יָשַׁב אָדָם הָרִאשׁוֹן שָׁם.
וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן [אָמַר אֱ־לֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ] וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ – הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב) : אַל תּוֹסְףְּ עַל דְּבָרָיו פֶּן יוֹכִיחַ בְּךָ וְנִכְזָבְתָּ (משלי ל, ו) .
תָּנֵי רַבִּי חִיָּא (שנה רבי חייא) : שֶׁלֹא תַעֲשֶׂה אֶת הַגָּדֵר יוֹתֵר מִן הָעִקָּר (גבוהה יותר מן הנטיעות שהיא שומרת) , שֶׁלֹא יִפֹּל (הגדר) וְיִקְצֹץ (וישבור) הַנְּטִיעוֹת.
כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ [מוֹת תָּמוּת] (בראשית ב, יז) , וְהִיא (חוה) לֹא אָמְרָה כֵּן, אֶלָּא: אָמַר אֱ־לֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ.
כֵּיוָן שֶׁרָאָה (הנחש) אוֹתָהּ עוֹבֶרֶת לִפְנֵי הָעֵץ, נְטָלָהּ וּדְחָפָהּ עָלָיו. אָמַר לָהּ (הנחש) : הָא לָא מִיתַת (הרי לא מתת) , כְּמָה דְּלָא מִיתַת בְּמִקְרְבֵיהּ, כֵּן לָא מִיתַת בְּמֵיכְלֵיהּ (כמו שלא מתת בנגיעה בו, כך לא תמותי באכילה ממנו) , אֶלָּא (לכך אסר עליכם) : כִּי יֹדֵעַ אֱ־לֹהִים כִּי בְּיוֹם [אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּא־לֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע] (בראשית ג, ה) .
מפרשים · 6
ד אמר רבי תנחומא השאלה הזו שאלוני… מנוקד ומבואר אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא: הַשְּׁאֵלָה הַזּוֹ (על לשון הרבים שבפסוק, 'יודעי טוב ורע') שְׁאֵלוּנִי בְּאַנְטוֹכְיָא (שאלו אותי באנטיוכיה) , אָמַרְתִּי לָהֶם: 'כִּי יוֹדְעִים אֱ־לֹהִים' אֵין כְּתִיב (לא כתוב) , אֶלָּא: כִּי יֹדֵעַ אֱ־לֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם.
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר: הִתְחִיל (הנחש) אוֹמֵר דֵּלָטוֹרְיָא (לשון הרע) עַל בּוֹרְאוֹ, אָמַר (הנחש) : מֵאִילָן הַזֶּה אָכַל (הבורא) וּבָרָא הָעוֹלָם, וְהוּא אוֹמֵר לָכֶם לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ, שֶׁלֹא תִבְרְאוּ עוֹלָמוֹת אֲחֵרִים, דְּכָל אִינָשׁ וְאִינָשׁ סָנֵי בַּר אֻמָּנָתֵיהּ (שכל אדם ואדם שונא את בן אומנותו) .
רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן אָמַר: (אמר הנחש:) כָּל שֶׁנִּבְרָא אַחַר חֲבֵרוֹ שַׁלִּיט (שולט) בַּחֲבֵרוֹ:
שָׁמַיִם בָּרִאשׁוֹן (ביום הראשון) וְרָקִיעַ בַּשֵּׁנִי – אֵינוֹ סוֹבְלָן (האם אין הרקיע נושא את השמים) ? אֶתְמְהָא (תמיהה) !
רָקִיעַ בַּשֵּׁנִי וּדְשָׁאִים בַּשְּׁלִישִׁי – אֵינָן מְסַפְּקִין אֶת מֵימָיו (האם אין הדשאים ניזונים ממימיו של הרקיע) ?
דְּשָׁאִים בַּשְּׁלִישִׁי וּמְאוֹרוֹת בָּרְבִיעִי – אֵינָן מְבַשְּׁלִין פֵּרוֹתָיו (האם אין המאורות מבשילים את פירות היום השלישי) ?
מְאוֹרוֹת בָּרְבִיעִי וְעוֹפוֹת בַּחֲמִישִׁי – אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן: זִיז עוֹף טָהוֹר הוּא, וּבְשָׁעָה שֶׁהוּא פּוֹרֵחַ (עף) מְכַסֶּה גַּלְגַּל חַמָּה.
וְאָדָם נִבְרָא אַחַר הַכֹּל לִשְׁלֹט בַּכֹּל. קִדְמוּ וְאִכְלוּ עַד שֶׁלֹא יִבְרָא (הקדימו ואכלו לפני שיברא הבורא) עוֹלָמוֹת אֲחֵרִים וְהֵן שׁוֹלְטִין בָּכֶם.
הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב) : וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב (בראשית ג, ו) – רָאֲתָה (כי טובים) דְּבָרָיו שֶׁל נָחָשׁ.
מפרשים · 6
ה רבי יוסי בר זמרא אמר שלשה… מנוקד ומבואר רַבִּי יוֹסֵי בַּר זִמְרָא אָמַר: שְׁלשָׁה דְּבָרִים נֶאֶמְרוּ בְּאוֹתוֹ אִילָן (בעץ הדעת) : טוֹב לְמַאֲכָל, יָפֶה לָעֵינַיִם, וּמוֹסִיף חָכְמָה, וּשְׁלָשְׁתָּן נֶאֶמְרוּ בְּפָסוּק אֶחָד:
וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב [הָעֵץ לְמַאֲכָל] – מִכָּאן שֶׁהוּא טוֹב.
וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם – מִכָּאן שֶׁהוּא יָפֶה לָעֵינַיִם.
וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל – מִכָּאן שֶׁמּוֹסִיף חָכְמָה, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (כמו שאתה אומר) : מַשְׂכִּיל לְאֵיתָן הָאֶזְרָחִי (תהלים פט, א) .
וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל [וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל] –
אָמַר רַבִּי אַיְבוּ: סָחֲטָה עֲנָבִים וְנָתְנָה לוֹ (לאדם) .
רַבִּי שִׂמְלָאי אָמַר: בְּיִשּׁוּב הַדַּעַת בָּאת עָלָיו (באה אליו חוה בדברים של טעם) . אָמְרָה לֵיהּ (אמרה לו חוה) : מָה אַתָּה סָבוּר, שֶׁאֲנִי מֵתָה וְחַוָּה אַחֶרֶת נִבְרֵאת לְךָ? (הרי נאמר:) וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ (קהלת א, ט) . אוֹ שֶׁמָּא אֲנִי מֵתָה וְאַתְּ (ואתה) יוֹשֵׁב לְךָ הַטְלִיס (בטל; או: יחידי) ? (הרי נאמר:) לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ (ישעיה מה, יח) .
רַבָּנָן אָמְרֵי (חכמים אומרים) : הִתְחִילָה מְיַלֶּלֶת (צועקת) עָלָיו בְּקוֹלָהּ.
גַּם – רִבּוּי (המילה 'גם' באה לרבות אחרים) : הֶאֱכִילָה אֶת הַבְּהֵמָה וְאֶת הַחַיָּה וְאֶת הָעוֹפוֹת. הַכֹּל שָׁמְעוּ לָהּ חוּץ מֵעוֹף אֶחָד וּשְׁמוֹ חוֹל, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב) : וְכַחוֹל אַרְבֶּה יָמִים (איוב כט, יח) .
דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי אָמְרֵי (בבית מדרשו של רבי ינאי אומרים) : אֶלֶף שָׁנָה הוּא (עוף החול) חַי, וּבְסוֹף אֶלֶף שָׁנָה אֵשׁ יוֹצְאָה מִקִּנּוֹ וְשׂוֹרַפְתּוֹ, וּמִשְׁתַּיֵּר בּוֹ כְּבֵיצָה (ונשאר ממנו כגודל ביצה) וְחוֹזֵר וּמְגַדֵּל אֵבָרִים וָחָי.
רַבִּי יוּדָן בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֶלֶף שָׁנִים חַי, וּלְבַסּוֹף אֶלֶף שָׁנִים (ובסוף אלף שנים) גּוּפוֹ כָּלֶה וּכְנָפָיו מִתְמָרְטִין (נושרות נוצותיהן) , וּמִשְׁתַּיֵּיר בּוֹ כְּבֵיצָה (ונשאר ממנו כגודל ביצה) וְחוֹזֵר וּמְגַדֵּל אֵבָרִים.
מפרשים · 8
ו ותפקחנה עיני שניהם וכי סומים היו? מנוקד ומבואר וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם – וְכִי סוּמִים (עיוורים) הָיוּ?
רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי וְרַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי עֲקִיבָא אָמַר: מָשָׁל לְעִירוֹנִי (לבן עיר קטנה) שֶׁהָיָה עוֹבֵר לִפְנֵי חֲנוּתוֹ שֶׁל זַגָּג (אומן עושה כלי זכוכית) , וְהָיָה לְפָנָיו (לפני הזגג) קֻפָּה מְלֵאָה כּוֹסוֹת וּדְיַטְרוּטִין (וכלי זכוכית יקרים) , וּתְפָשָׂם בְּמַקְלוֹ (פגע בהם העירוני במקלו) וְשִׁבְּרָן. עָמַד (הזגג) וּתְפָשׂוֹ. אֲמַר לֵיהּ (אמר לו הזגג) : יָדַע אֲנָא דְּלֵית אֲנָא מֶהֱנֵי מִמָּךְ כְּלוּם (יודע אני שלא אוכל לקבל ממך כלום, שאין לך במה לשלם) , אֶלָּא בּוֹא וְאַרְאֶה לְךָ כַּמָּה טוֹבוֹת אִבַּדְתָּ.
כָּךְ הֶרְאָה לָהֶן (הקדוש ברוך הוא לאדם ולחוה) כַּמָּה דוֹרוֹת אִבְּדוּ.
וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם – אֲפִלּוּ מִצְוָה אַחַת שֶׁהָיְתָה בְּיָדָן נִתְעַרְטְלוּ הֵימֶנָּהּ (נעשו ערומים ממנה, שעברו עליה) .
וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה – אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי: עָלֶה שֶׁהֵבִיאוּ תּוֹאֲנָה לָעוֹלָם (עלה של העץ שבו הביאו לעולם תאנייה, אבל ובכי; או: עילה למיתה) .
וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק: קִלְקַלְתְּ עוֹבָדָךְ, סַב חוּט וְחַיֵּיט (קלקלת את מעשיך, קח חוט ותפור) .
וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת – אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא: 'חֲגוֹרָה' אֵין כְּתִיב כָּאן (לא כתוב כאן) , אֶלָּא חֲגֹרֹת – חֲגוֹרֵי חֲגוֹרוֹת (מיני לבוש הרבה) : אִסְטִכְיוֹן (חלוק) , גָּלְיוֹן (גלימה) , סְדִינִים. כְּשֵׁם שֶׁעוֹשִׂים לְאִישׁ כָּךְ עוֹשִׂין לְאִשָּׁה: צִלְצְלִין (חגורות) , קוֹלָסִין (כובעים) , סְבָכִין (רשתות לשיער) .
מפרשים · 5
ז וישמעו את קול ה' אלהים מתהלך… מנוקד ומבואר וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל ה' אֱ־לֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם –
אָמַר רַבִּי חַלְּפוֹן: שָׁמַעְנוּ שֶׁיֵּשׁ הִלּוּךְ לַקּוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל ה' אֱ־לֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן, וְהִלּוּךְ לָאֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתִּהֲלַךְ אֵשׁ אָרְצָה (שמות ט, כג) .
אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא: 'מְהַלֵּךְ' אֵין כְּתִיב כָּאן (לא כתוב כאן) אֶלָּא מִתְהַלֵּךְ – מְקַפֵּץ וְעוֹלֶה (שהייתה השכינה מסתלקת ועולה למעלה) .
עִקַּר שְׁכִינָה בַּתַּחְתּוֹנִים (בעולם הזה) הָיְתָה. כֵּיוָן שֶׁחָטָא אָדָם הָרִאשׁוֹן נִסְתַּלְּקָה שְׁכִינָה לָרָקִיעַ הָרִאשׁוֹן, חָטָא קַיִן – נִסְתַּלְּקָה לָרָקִיעַ הַשֵּׁנִי, דּוֹר אֱנוֹשׁ (חטא, ונסתלקה) לַשְּׁלִישִׁי, דּוֹר הַמַּבּוּל לָרְבִיעִי, דּוֹר הַפְלָגָה (דור מגדל בבל) לַחֲמִישִׁי, סְדוֹמִיִּים (אנשי סדום) לַשִּׁשִּׁי, וּמִצְרִיִּים בִּימֵי אַבְרָהָם לַשְּׁבִיעִי.
וּכְנֶגְדָן עָמְדוּ שִׁבְעָה צַדִּיקִים, וְאֵלּוּ הֵן: אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב לֵוִי קְהָת עַמְרָם משֶׁה.
עָמַד אַבְרָהָם וְהוֹרִידָהּ (את השכינה מהרקיע השביעי) לַשִּׁשִּׁי, עָמַד יִצְחָק וְהוֹרִידָהּ מִן שִׁשִּׁי לַחֲמִישִׁי, עָמַד יַעֲקֹב וְהוֹרִידָהּ מִן הַחֲמִישִׁי לָרְבִיעִי, עָמַד לֵוִי וְהוֹרִידָהּ מִן הָרְבִיעִי לַשְּׁלִישִׁי, עָמַד קְהָת וְהוֹרִידָהּ מִן הַשְּׁלִישִׁי לַשֵּׁנִי, עָמַד עַמְרָם וְהוֹרִידָהּ מִן הַשֵּׁנִי לָרִאשׁוֹן, עָמַד משֶׁה וְהוֹרִידָהּ מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה (מן הרקיע לארץ) .
אָמַר רַבִּי יִצְחָק: כְּתִיב (כתוב) : צַדִּיקִים יִירְשׁוּ אָרֶץ [וְיִשְׁכְּנוּ לָעַד עָלֶיהָ] (תהלים לז, כט) – וּרְשָׁעִים מַה יַּעֲשׂוּ, פּוֹרְחִים בָּאֲוִיר? אֶלָּא (הצדיקים השכינו את השכינה בארץ, ואילו) הָרְשָׁעִים לֹא הִשְׁכִּינוּ שְׁכִינָה בָּאָרֶץ.
מפרשים · 5
ח וישמעו אל תקרי וישמעו אלא 'וישמיעו'… מנוקד ומבואר וַיִּשְׁמְעוּ – אַל תִּקְרֵי (אל תקרא) וַיִּשְׁמְעוּ אֶלָּא 'וַיַּשְׁמִיעוּ': שָׁמְעוּ קוֹלָן שֶׁל אִילָנוֹת שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: הָא גַנָּבָא דְּגָנַב דַּעְתֵּיהּ דְּבָרְיֵהּ (הנה הגנב שגנב את דעת בוראו) .
דָּבָר אַחֵר: שָׁמְעוּ קוֹלָן שֶׁל מַלְאָכִים אוֹמְרִים: ה' אֱ־לֹהִים הוֹלֵךְ לְאוֹתָן שֶׁבַּגָּן (אל אדם וחוה) .
רַבִּי לֵוִי וְרַבִּי יִצְחָק (נחלקו מה אמרו המלאכים, ודרשו 'מתהלך' – מת הלך) :
רַבִּי לֵוִי אָמַר: מֵת אוֹתוֹ שֶׁבַּגָּן (אמרו המלאכים: אדם שבגן נידון למות) .
רַבִּי יִצְחָק אָמַר: מֵת הָלַךְ לוֹ (אמרו המלאכים: מי שנגזרה עליו מיתה עדיין מתהלך) ? אֶתְמְהָא (בתמיהה) .
אָמַר לָהֶם (למלאכים) הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:לְרוּחַ הַיּוֹם – לְרֶוַח הַיּוֹם (להרווחת היום) , הֲרֵינִי מְחַיֶּה לוֹ אֶת הַיּוֹם (מניח לו לחיות את היום כולו) . כָּךְ אָמַרְתִּי לוֹ: כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת (בראשית ב, יז) – אֵין אַתֶּם יוֹדְעִים אִם יוֹם מִשֶּׁלִּי אִם יוֹם אֶחָד מִשֶּׁלָּכֶם. אֶלָּא הֲרֵי אֲנִי נוֹתֵן לוֹ יוֹם אֶחָד מִשֶּׁלִּי, שֶׁהוּא אֶלֶף שָׁנִים, וְהוּא חַי תְּשַׁע מֵאוֹת וּשְׁלשִׁים שָׁנָה וּמַנִּיחַ לְבָנָיו שִׁבְעִים, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב) : יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה (תהלים צ, י) .
לְרוּחַ הַיּוֹם – רַב אָמַר: לְרוּחַ מִזְרָחִית דָּנוֹ (בצד מזרח דן הקדוש ברוך הוא את אדם) , לְרוּחַ שֶׁהִיא עוֹלָה עִם הַיּוֹם (בצד שהשמש עולה בו) . זַבְדִּי בֶּן לֵוִי אָמַר: לְרוּחַ מַעֲרָבִית דָּנוֹ (בצד מערב דן אותו) , לְרוּחַ שֶׁהִיא שׁוֹקַעַת עִם הַיּוֹם (בצד שהשמש שוקעת בו) .
עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַב (לדעתו של רב) הִקְשָׁה עָלָיו (החמיר עמו בדין) : כָּל שֶׁהַיּוֹם עוֹלֶה הוּא מַרְתִּיחַ (ככל שהיום עולה הוא מתחמם) .
וְעַל דַּעְתֵּיהּ דְּזַבְדִּי בֶּן לֵוִי (ולדעתו של זבדי בן לוי) רִיתָה עָלָיו (ריחם עליו והקל בדינו) : כָּל שֶׁהַיּוֹם שׁוֹקֵעַ הוּא צוֹנֵן (ככל שהיום שוקע הוא מתקרר) .
וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ – אָמַר רַב אַיְבוּ: גָּרְעָה קוֹמָתוֹ (התקצרה קומתו של אדם) וְנַעֲשָׂה שֶׁל מֵאָה אַמָּה.
בְּתוֹךְ עֵץ הַגָּן – אָמַר רַבִּי לֵוִי: רָמַז לְתוֹלְדוֹתָיו (לצאצאיו) שֶׁיִּהְיוּ נִתָּנִין בַּאֲרוֹנוֹת שֶׁל עֵץ (כשימותו) .
מפרשים · 7
ט ויקרא ה' אלהים אל האדם איך… מנוקד ומבואר וַיִּקְרָא ה' אֱ־לֹהִים אֶל הָאָדָם [וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה] – אֵיךְ הֲוֵית (איך נהיית, מה נעשה בך) ? אֶתְמוֹל לְדַעְתִּי (נהגת לפי דעתי) , וְעַכְשָׁיו לְדַעְתּוֹ שֶׁל נָחָשׁ. אֶתְמוֹל מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ (הייתה קומתך) , וְעַכְשָׁיו (אתה מתחבא) בְּתוֹךְ עֵץ הַגָּן.
אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא: כְּתִיב (כתוב) : וְהֵמָּה כְּאָדָם עָבְרוּ בְרִית (הושע ו, ז) – הֵמָּה (ישראל) כְּאָדָם הָרִאשׁוֹן. (אמר הקדוש ברוך הוא:) מָה אָדָם הָרִאשׁוֹן הִכְנַסְתִּיו לְתוֹךְ גַּן עֵדֶן, וְצִוִּיתִיו, וְעָבַר עַל צִוּוּיִי, וְדַנְתִּי אוֹתוֹ בְּשִׁלּוּחִין וּבְגֵרוּשִׁין, וְקוֹנַנְתִּי עָלָיו 'אֵיכָה'.
הִכְנַסְתִּיו לְתוֹךְ גַּן עֵדֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן (בראשית ב, טו) .
וְצִוִּיתִיו, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְצַו ה' אֱ־לֹהִים עַל הָאָדָם (שם, טז) .
וְעָבַר עַל הַצִּוּוּי, שֶׁנֶּאֱמַר: הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ (בראשית ג, יא) .
וְדַנְתִּי אוֹתוֹ בְּשִׁלּוּחִין, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְשַׁלְּחֵהוּ ה' אֱ־לֹהִים מִגַּן עֵדֶן (שם, כג) .
וְדַנְתִּי אוֹתוֹ בְּגֵרוּשִׁין, דִּכְתִיב (שכתוב) : וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם (שם, כד) .
קוֹנַנְתִּי עָלָיו אֵיכָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקְרָא ה' אֱ־לֹהִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה – 'אֵיכָה' כְּתִיב (כך כתוב, שאת האותיות אפשר לקרוא גם כלשון קינה) .
אַף בָּנָיו (ישראל) הִכְנַסְתִּים לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְצִוִּיתִים, וְעָבְרוּ עַל הַצִּוּוּי, דַּנְתִּי אוֹתָם בְּשִׁלּוּחִין וּבְגֵרוּשִׁין, וְקוֹנַנְתִּי עֲלֵיהֶם 'אֵיכָה'.
הִכְנַסְתִּים לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: וָאָבִיא אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ הַכַּרְמֶל (ירמיה ב, ז) .
צִוִּיתִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (שמות כז, כ) .
עָבְרוּ עַל צִוּוּיִי, שֶׁנֶּאֱמַר: וְכָל יִשְׂרָאֵל עָבְרוּ אֶת תּוֹרָתֶךָ (דניאל ט, יא) .
דַּנְתִּי אוֹתָם בְּשִׁלּוּחִין, שֶׁנֶּאֱמַר: שַׁלַּח מֵעַל פָּנַי וְיֵצֵאוּ (ירמיה טו, א) .
דַּנְתִּי אוֹתָם בְּגֵרוּשִׁין, שֶׁנֶּאֱמַר: מִבֵּיתִי אֲגָרְשֵׁם (הושע ט, טו) .
קוֹנַנְתִּי עֲלֵיהֶם אֵיכָה, שֶׁנֶּאֱמַר: אֵיכָה יָשְׁבָה (איכה א, א) .
מפרשים · 4
י ויאמר מי הגיד לך כי עירם… מנוקד ומבואר וַיֹּאמֶר מִי הִגִּיד לְךָ כִּי עֵירֹם אָתָּה הֲמִן הָעֵץ –
אָמַר רַבִּי לֵוִי: (משל) לְשׁוֹאֶלֶת חֹמֶץ (לאישה שבאה לבקש חומץ משכנתה) שֶׁנִּכְנְסָה אֵצֶל אִשְׁתּוֹ שֶׁל חַבָּר (לוחש נחשים) . אָמְרָה לָהּ (השואלת) : מַה בַּעֲלֵךְ עוֹשֶׂה עִמָּךְ (איך בעלך נוהג בך) ? אָמְרָה לָהּ (אשת החבר) : כָּל טוּב הוּא עוֹשֶׂה עִמִּי, חוּץ מֵחָבִית זוֹ שֶׁהִיא מְלֵאָה נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים, שֶׁאֵינוֹ מַשְׁלִיטֵנִי עָלֶיהָ (אינו מרשה לי לגעת בה) . אָמְרָה לָהּ (השואלת) : כָּל קוּזְמִיקוֹן (התכשיטים) שֶׁלּוֹ שָׁם הוּא, וּמְבַקֵּשׁ לִשָּׂא אִשָּׁה אַחֶרֶת וְלִתֵּן אוֹתָהּ לָהּ (ולתת לה את התכשיטים) .
מֶה עָשְׂתָה (אשת החבר) ? הוֹשִׁיטָה יָדָהּ לְתוֹכָהּ (לתוך החבית) , הִתְחִילוּ (הנחשים והעקרבים) מְנַשְּׁכוֹת אוֹתָהּ. כֵּיוָן שֶׁבָּא בַּעֲלָהּ שָׁמַע קוֹלָהּ מְצַוְוחָה (צועקת) , אָמַר לָהּ: שֶׁמָּא בְּאוֹתָהּ חָבִית נָגַעְתְּ?
כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאָדָם הָרִאשׁוֹן: הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ [לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ] ?
מפרשים · 4
יא ויאמר האדם מנוקד ומבואר וַיֹּאמֶר הָאָדָם [הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל] –
אַרְבָּעָה הֵן שֶׁהֵקִישׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל קַנְקַנָּן (בחן אותם בשאלה, כמי שמקיש על כד לבדוק אם הוא שלם) וּמְצָאָן קַנְקַנִּין שֶׁל מֵימֵי רַגְלַיִם (כדים של שתן, שלא השיבו כראוי) , וְאֵלּוּ הֵן: אָדָם, וְקַיִן, וּבִלְעָם, וְחִזְקִיָּהוּ.
אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר הָאָדָם הָאִשָּׁה.
קַיִן (שנאמר) : וַיֹּאמֶר ה' אֶל קַיִן אֵי הֶבֶל [אָחִיךָ] וַיֹּאמֶר לֹא יָדַעְתִּי (בראשית ד, ט) .
בִּלְעָם הָרָשָׁע, שֶׁנֶּאֱמַר: מִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה עִמָּךְ וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל הָאֱ־לֹהִים [בָּלָק בֶּן צִפֹּר מֶלֶךְ מוֹאָב שָׁלַח אֵלָי] (במדבר כב, ט–י) .
חִזְקִיָּהוּ (שנאמר) : מָה אָמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה [וּמֵאַיִן יָבֹאוּ אֵלֶיךָ וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה בָּאוּ מִבָּבֶל] (מלכים ב כ, יד) .
אֲבָל יְחֶזְקֵאל מְצָאוֹ בָּקִי מִכֻּלָּם (יודע להשיב יותר מכולם) , שֶׁנֶּאֱמַר: בֶּן אָדָם הֲתִחְיֶינָה הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה וָאֹמַר אֲדֹנָי ה' אַתָּה יָדָעְתָּ (יחזקאל לז, ג) .
אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא: (משל) לְצִפּוֹר שֶׁהָיְתָה נְתוּנָה בְּיַד צַיָּד. פָּגַע בְּאֶחָד (פגש הצייד אדם אחד) , אָמַר לוֹ (הצייד) : זוֹ שֶׁבְּיָדִי מָה הִיא, חַיָּה אוֹ מֵתָה? אָמַר לוֹ (אותו אדם) : אִי בָּעִית – חַיָּה, אִי בָּעִית – מֵתָה (אם תרצה היא חיה, ואם תרצה היא מתה) .
כָּךְ: בֶּן אָדָם הֲתִחְיֶינָה הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה וָאֹמַר אֲדֹנָי ה' אַתָּה יָדָעְתָּ (שם) .
מפרשים · 6
יב ויאמר האדם האשה אשר נתתה מנוקד ומבואר וַיֹּאמֶר הָאָדָם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה [עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל] –
הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב) : אֲדַבְּרָה וְלֹא אִירָאֶנּוּ כִּי לֹא כֵן אָנֹכִי עִמָּדִי (איוב ט, לה) – אָמַר (איוב) : אֵינִי כְּאוֹתוֹ (כאדם הראשון) שֶׁאָמַר: הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי [הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל] . הוּא שָׁמַע לְדִבְרֵי אִשְׁתּוֹ, אֲבָל אֲנִי לֹא שָׁמַעְתִּי לְדִבְרֵי אִשְׁתִּי.
אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא: דִּינָה (בת יעקב) אִשְׁתּוֹ שֶׁל אִיּוֹב הָיְתָה, עַל כֵּן אָמַר לָהּ: כְּדַבֵּר אַחַת הַנְּבָלוֹת (ובדינה נאמר: 'כי נבלה עשה בישראל') תְּדַבֵּרִי גַּם אֶת הַטּוֹב נְקַבֵּל מֵאֵת הָאֱ־לֹהִים [וְאֶת הָרָע לֹא נְקַבֵּל] (איוב ב, י) –
'אֲקַבֵּל' אֵין כְּתִיב כָּאן (לא כתוב כאן) אֶלָּא נְקַבֵּל (שם) – נָאִים בְּטוֹבָה וְלֹא נָאִים בְּפֻרְעָנוּת (נוטריקון: נאים לקבל. האם נקבל יפה את הטובה ולא את הפורענות) ? אֶתְמְהָא (בתמיהה) .
בְּכָל זֹאת לֹא חָטָא אִיּוֹב בִּשְׂפָתָיו (שם) – בִּשְׂפָתָיו לֹא חָטָא, אֲבָל בְּלִבּוֹ חָטָא.
אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא: 'וְאָכַלְתִּי' אֵין כְּתִיב כָּאן (לא כתוב כאן, בדברי אדם) , אֶלָּא וָאֹכֵל – אָכַלְתִּי וְאֹכַל (אכלתי, ואוכל עוד) .
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: אָדָם הָרִאשׁוֹן לֹא נִטְרַד (גורש) מִגַּן עֵדֶן עַד שֶׁחֵרֵף וְגִדֵּף, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב) : וַיְקַו לַעֲשׂוֹת עֲנָבִים וַיַּעַשׂ בְּאֻשִׁים (ישעיה ה, ב) .
וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי וָאֹכֵל – גֵּירַנִי, חִיְּבַנִי, וְהִטְעַנִי (שלוש משמעויות ל'השיאני') .
גֵּירַנִי (גירה אותי, הסית אותי) – הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (כמו שאתה אומר) : לֹא יַשִּׁיא אוֹיֵב בּוֹ (תהלים פט, כג) .
חִיְּבַנִי (עשה אותי חייבת) – הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (כמו שאתה אומר) : כִּי תַשֶּׁה בְרֵעֲךָ (דברים כד, י) .
הִטְעַנִי (הטעה אותי) – כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (כמו שאתה אומר) : אַל יַשִּׁיא אֶתְכֶם חִזְקִיָּהוּ (דברי הימים ב לב, טו) .
מפרשים · 7