המדרש שלפניך דורש בעיקר את בראשית ב, כא (מודגשים).
בסעיפים המנוקדים, הנוסח, הפיסוק, הניקוד וההסברים שבסוגריים הוכנו בסיוע בינה מלאכותית, על בסיס דפוס וילנא ולאור המפרשים, ועדיין לא עברו עריכה אנושית. ייתכנו בהם טעויות.
רַבִּי יוֹסֵי הֲוָה לֵיהּ אִנְתְּתָא בִּישָׁא, וַהֲוַת בְּרַתָּא דַּאֲחָתֵיהּ, וַהֲוַת בָּזֵית לֵיהּ קֳדָם תַּלְמִידוֹי (לרבי יוסי הייתה אישה רעה, והיא הייתה בת אחותו, והייתה מבזה אותו לפני תלמידיו).
אָמְרִין (אמרו) תַּלְמִידָיו: שַׁבְקָא לַהָדָא אִנְתְּתָא בִּישָׁא דְּלֵיתָא מְיַקְּרָךְ (גרש את האישה הרעה הזאת, שאינה מכבדת אותך).
אֲמַר לְהוֹן (אמר להם רבי יוסי): פּוּרְנָא רַב עָלַי, לֵית בְּיָדִי מָה אֶשְׁבּוֹק לָהּ (כתובתה מרובה עליי, ואין בידי ממה לשלם לה ולגרשה).
חַד זְמַן הֲווֹן יָתְבִין פָּשְׁטִין הוּא וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה (פעם אחת היו יושבים ושונים את תלמודם הוא ורבי אלעזר בן עזריה). מִן דְּחַסְלִין (כשסיימו), אֲמַר לֵיהּ (אמר לו רבי יוסי): מַשְׁגַּח רַבִּי וַאֲנַן סָלְקִין בְּבֵיתָא (ייאות רבי ונעלה לבית)? אֲמַר לֵיהּ (אמר לו רבי אלעזר): אִין (כן).
סְלֵיק (עלה רבי יוסי לביתו עם רבי אלעזר). כִּי סְלֵיק, אַמַּכַת לְאַפָּהּ וּנְפַקַת לָהּ (כשעלה, השפילה אשתו את פניה בזעף ויצאה לה). צָפָה (רבי יוסי) בְּהַהִיא קְדֵרָה (באותה קדרה שבבית). אֲמַר לָהּ (אמר לה רבי יוסי): אִית בְּהַהִיא קְדֵרָה כְּלוּם (יש בקדרה הזאת משהו)? אֲמַרָה לֵיהּ (אמרה לו אשתו): אִית פַּרְפְּרָיִין (יש בה מיני לפתן). אֲזַל גַּלֵּיתָהּ וְאַשְׁכַּח פַּרְגָיִין (הלך וגילה אותה, ומצא בה פרגיות).
יָדַע רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה מַה הוּא שָׁמַע (הבין רבי אלעזר בן עזריה מה פשר הדברים ששמע). יָתְבוּן לְהוֹן אָכְלִין (ישבו לאכול).
אֲמַר לֵיהּ (אמר לו רבי אלעזר): רַבִּי, לָא אֲמַרַת אֶלָּא פַּרְפְּרָיִין, וְהָא אַשְׁכַּחְנַן בְּגַוָּהּ פַּרְגָיִין (רבי, הרי היא לא אמרה אלא מיני לפתן, והנה מצאנו בה פרגיות)? אֲמַר לֵיהּ (אמר לו רבי יוסי): מַעֲשֵׂה נִסִּים הֵן.
מִן דְּחַסְלִין (כשסיימו לאכול), אֲמַר לֵיהּ (אמר לו רבי אלעזר): רַבִּי, שְׁבוֹקָא הַהִיא אִנְתְּתָא מִינָךְ, דְּלֵית הִיא עָבְדָא לִיקְרָתָךְ (רבי, גרש את האישה הזאת ממך, שאינה נוהגת לפי כבודך).
אֲמַר לֵיהּ (אמר לו רבי יוסי): פּוּרְנָא רַב עָלַי, וְלֵית בִּי מָה אֶשְׁבּוֹק לָהּ (כתובתה מרובה עליי, ואין בידי ממה לשלם לה ולגרשה).
אֲמַר לֵיהּ (אמר לו רבי אלעזר): אֲנַן יַהֲבִינַן לָהּ פּוּרְנָא וְשַׁבְקֵית מִינָךְ (אנחנו ניתן לה את כתובתה, וגרש אותה ממך).
עֲבַדוּן לֵיהּ כֵּן (עשו לו כך): פְּסַק לָהּ פּוּרְנָא וּשְׁבַק יָתָהּ מִינֵיהּ (שילם לה את כתובתה וגירש אותה ממנו), וְאַסְּבוּן יָתֵיהּ אִתְּתָא אָחֳרָא טָבָא מִינַהּ (והשיאו לו אישה אחרת, טובה ממנה).
גָּרְמוּן חוֹבִין דְּהַהִיא אִתְּתָא וַאֲזַלַת וְאִתְנַסְּבֵית לְסַנְטְרִין דְּקַרְתָּא (גרמו עוונותיה של אותה אישה, והלכה ונישאה לשומר העיר).
לְבָתַר יוֹמִין אֲתוֹן יִסּוּרִין עָלָיו וְאִתְעַוֵּר (לאחר ימים באו ייסורים על שומר העיר והתעוור), וַהֲוַת צָיְירַת בִּידֵיהּ וּמְחַזְּרָא לֵיהּ עַל שְׁקָקַיָּא דְּקַרְתָּא (והייתה אשתו אוחזת בידו ומחזרת אותו על הפתחים ברחובות העיר).
כֵּיוָן דַּהֲוַת מַטְיָא בִּשְׁקָקַיָּא דְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי הֲוַת קָיְימָא לָהּ וְחָזְרָה לַאֲחוֹרָהּ (כשהייתה מגיעה לרחובו של רבי יוסי הגלילי, הייתה עומדת וחוזרת לאחוריה).
מִן דַּהֲוָה הַהוּא גַבְרָא חַכִּים קַרְתָּא (מכיוון שהיה אותו האיש מכיר את העיר), אֲמַר לָהּ (אמר לה בעלה): לָמָּה אַתְּ לֹא מוֹבַלְתְּ לִי לִשְׁכוּנְתֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי, דַּאֲנָא שְׁמַע דְּהַהוּא עָבֵיד מִצְוָה (למה אינך מוליכה אותי לשכונתו של רבי יוסי הגלילי, שאני שומע שהוא נותן צדקה)?
אֲמַרַת לֵיהּ (אמרה לו אשתו): מַשְׁבַּקְתֵּיהּ אֲנָא, וְלֵית בִּי דְּלֶחֱמֵי סְבַר אַפּוֹהִי (גרושתו אני, ואין בי כוח לראות את פניו).
חַד זְמַן אֲתוֹן קָרוֹן בִּשְׁכוּנְתֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי (פעם אחת באו לקרוא על הפתחים בשכונתו של רבי יוסי). אַרְגֵּישׁ בַּהּ יוֹם קֳדָמוֹי וְיוֹם תִּנְיָן, וּשְׁרֵי מָחֵי לָהּ (הרגיש בה בעלה, שהיא נמנעת מלהיכנס, ביום הראשון וביום השני, והתחיל להכותה; או: רגז עליה יום ראשון ויום שני, והתחיל להכותה), וַאֲזֵיל קָלְהוֹן וַהֲווֹן מִתְבַּזִּין בְּכָל קַרְתָּא (והלך קולם, והיו מתבזים בכל העיר).
אוֹדִיק רַבִּי יוֹסֵי לְקָלְהוֹן וַחֲמָהוֹן מִתְבַּזִּין בְּגוֹ שׁוּקָא (הציץ רבי יוסי לשמע קולם, וראה אותם מתבזים בתוך השוק). אֲמַר לֵיהּ (אמר לו רבי יוסי): אַתְּ מָחֵי לָהּ (מדוע אתה מכה אותה)? אֲמַר לֵיהּ (אמר לו בעלה): כָּל יוֹם הִיא מוֹבְדָה פַּרְנָסָתֵיהּ דְּהָדֵין שְׁקָקַיָּה מִנִּי (בכל יום היא מאבדת ממני את הפרנסה של הרחוב הזה).
כֵּיוָן דִּשְׁמַע רַבִּי יוֹסֵי כֵּן, נְסַבֵיהוֹן וִיהֵיב יָתְהוֹן בְּחָדָא בֵּיתָא מִן דִּידֵיהּ, וַהֲוָה מְפַרְנֵס יָתְהוֹן כָּל יוֹמֵי חַיֵּיהוֹן (כיוון ששמע רבי יוסי כך, לקח אותם והושיב אותם בבית אחד משלו, והיה מפרנס אותם כל ימי חייהם), עַל שֵׁם (משום שנאמר): וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם(ישעיה נח, ז).
וַיַּפֵּל ה' אֱ־לֹהִים תַּרְדֵּמָה – רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר: תְּחִלַּת מַפָּלָה שֵׁנָה (תחילת מפלתו של אדם היא השינה), דָּמֵךְ לֵיהּ וְלָא לָעֵי בְּאוֹרַיְתָא וְלָא עָבֵיד עֲבִידְתָּא (ישן לו, ואינו עמל בתורה ואינו עושה מלאכה).