מדרש ארצישראלי
הספרים / בראשית רבה / פרשת בראשית

בראשית רבה · פרשה יז

הפרשה במקרא · בראשית ב, כאהפסוקים הנדרשים

כא וַיַּפֵּל֩ יְהֹוָ֨ה אֱלֹהִ֧ים ׀ תַּרְדֵּמָ֛ה עַל־הָאָדָ֖ם וַיִּישָׁ֑ן וַיִּקַּ֗ח אַחַת֙ מִצַּלְעֹתָ֔יו וַיִּסְגֹּ֥ר בָּשָׂ֖ר תַּחְתֶּֽנָּה׃

המדרש שלפניך דורש בעיקר את בראשית ב, כא (מודגשים).

בסעיפים המנוקדים, הנוסח, הפיסוק, הניקוד וההסברים שבסוגריים הוכנו בסיוע בינה מלאכותית, על בסיס דפוס וילנא ולאור המפרשים, ועדיין לא עברו עריכה אנושית. ייתכנו בהם טעויות.

פרשה יז · 8 סעיפים

אויאמר ה' אלהים לא טוב היות…מנוקד ומבואר

וַיֹּאמֶר ה' אֱ־לֹהִים לֹא טוֹב הֱיוֹת – תְּנֵינַן (שנינו): בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם, וְאֵלּוּ הֵן:

בְּרֵאשִׁית (אף בריאת שמים וארץ במאמר) (בראשית א, א),

וְרוּחַ אֱ־לֹהִים מְרַחֶפֶת (שם, ב),

וַיֹּאמֶר אֱ־לֹהִים יְהִי אוֹר (שם, ג),

וַיֹּאמֶר אֱ־לֹהִים יְהִי רָקִיעַ (שם, ו),

וַיֹּאמֶר אֱ־לֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם (שם, ט),

וַיֹּאמֶר אֱ־לֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ (שם, יא),

וַיֹּאמֶר אֱ־לֹהִים יְהִי מְאֹרֹת (שם, יד),

וַיֹּאמֶר אֱ־לֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם (שם, כ),

וַיֹּאמֶר אֱ־לֹהִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ (שם, כד),

וַיֹּאמֶר אֱ־לֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם (שם, כו).

מְנַחֵם בַּר יוֹסֵי מוֹצִיא (מן המניין) 'וְרוּחַ אֱ־לֹהִים מְרַחֶפֶת', וּמֵבִיא (במקומו) 'וַיֹּאמֶר ה' אֱ־לֹהִים לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם'.

אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בֶּן קוּרְשָׁאי: מַאֲמָר נִתַּן לָרוּחַ בִּפְנֵי עַצְמָהּ (ולכן "ורוח א־לוהים מרחפת" נמנה בין המאמרות).

בלא טוב תני רבי יעקב כל…מנוקד ומבואר

לֹא טוֹב – תָּנֵי (שנה) רַבִּי יַעֲקֹב: כָּל שֶׁאֵין לוֹ אִשָּׁה שָׁרוּי בְּלֹא טוֹבָה, בְּלֹא עֵזֶר, בְּלֹא שִׂמְחָה, בְּלֹא בְּרָכָה, בְּלֹא כַּפָּרָה.

בְּלֹא טוֹבָה (שנאמר): לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ.

בְּלֹא עֵזֶר (שנאמר): אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ.

בְּלֹא שִׂמְחָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְשָׂמַחְתָּ אַתָּה וּבֵיתֶךָ (דברים יד, כו) ("ביתו" – זו אשתו).

בְּלֹא כַפָּרָה (שנאמר): וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ (ויקרא טז, ו).

בְּלֹא בְרָכָה (שנאמר): לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ (יחזקאל מד, ל).

רַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר: אַף בְּלֹא שָׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאַתָּה שָׁלוֹם וּבֵיתְךָ שָׁלוֹם (שמואל א כה, ו).

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר: אַף בְּלֹא חַיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: רְאֵה חַיִּים עִם אִשָּׁה אֲשֶׁר אָהַבְתָּ (קהלת ט, ט).

רַבִּי חִיָּא בַּר גַּמְדָּא אָמַר: אַף אֵינוֹ אָדָם שָׁלֵם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם (בראשית ה, ב) – שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד קְרוּיִים אָדָם.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף מְמַעֵט אֶת הַדְּמוּת (את דמות ה' שבאדם, שאינו מוליד בנים בצלמו), שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי בְּצֶלֶם אֱ־לֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם (בראשית ט, ו). מַה כְּתִיב (כתוב) אַחֲרָיו? וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ (שם, ז).

גאעשה לו עזר כנגדו אם זכה…מנוקד ומבואר

אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ – אִם זָכָה (האיש) עֵזֶר, וְאִם לָאו (ואם לא) כְּנֶגְדּוֹ (מתנגדת לו).

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר נְחֶמְיָה: אִם זָכָה – כְּאִשְׁתּוֹ שֶׁל רַבִּי חֲנִינָא בַּר חֲכִינַאי, וְאִם לָאו (ואם לא) – כְּאִשְׁתּוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי.

רַבִּי יוֹסֵי הֲוָה לֵיהּ אִנְתְּתָא בִּישָׁא, וַהֲוַת בְּרַתָּא דַּאֲחָתֵיהּ, וַהֲוַת בָּזֵית לֵיהּ קֳדָם תַּלְמִידוֹי (לרבי יוסי הייתה אישה רעה, והיא הייתה בת אחותו, והייתה מבזה אותו לפני תלמידיו).

אָמְרִין (אמרו) תַּלְמִידָיו: שַׁבְקָא לַהָדָא אִנְתְּתָא בִּישָׁא דְּלֵיתָא מְיַקְּרָךְ (גרש את האישה הרעה הזאת, שאינה מכבדת אותך).

אֲמַר לְהוֹן (אמר להם רבי יוסי): פּוּרְנָא רַב עָלַי, לֵית בְּיָדִי מָה אֶשְׁבּוֹק לָהּ (כתובתה מרובה עליי, ואין בידי ממה לשלם לה ולגרשה).

חַד זְמַן הֲווֹן יָתְבִין פָּשְׁטִין הוּא וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה (פעם אחת היו יושבים ושונים את תלמודם הוא ורבי אלעזר בן עזריה). מִן דְּחַסְלִין (כשסיימו), אֲמַר לֵיהּ (אמר לו רבי יוסי): מַשְׁגַּח רַבִּי וַאֲנַן סָלְקִין בְּבֵיתָא (ייאות רבי ונעלה לבית)? אֲמַר לֵיהּ (אמר לו רבי אלעזר): אִין (כן).

סְלֵיק (עלה רבי יוסי לביתו עם רבי אלעזר). כִּי סְלֵיק, אַמַּכַת לְאַפָּהּ וּנְפַקַת לָהּ (כשעלה, השפילה אשתו את פניה בזעף ויצאה לה). צָפָה (רבי יוסי) בְּהַהִיא קְדֵרָה (באותה קדרה שבבית). אֲמַר לָהּ (אמר לה רבי יוסי): אִית בְּהַהִיא קְדֵרָה כְּלוּם (יש בקדרה הזאת משהו)? אֲמַרָה לֵיהּ (אמרה לו אשתו): אִית פַּרְפְּרָיִין (יש בה מיני לפתן). אֲזַל גַּלֵּיתָהּ וְאַשְׁכַּח פַּרְגָיִין (הלך וגילה אותה, ומצא בה פרגיות).

יָדַע רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה מַה הוּא שָׁמַע (הבין רבי אלעזר בן עזריה מה פשר הדברים ששמע). יָתְבוּן לְהוֹן אָכְלִין (ישבו לאכול).

אֲמַר לֵיהּ (אמר לו רבי אלעזר): רַבִּי, לָא אֲמַרַת אֶלָּא פַּרְפְּרָיִין, וְהָא אַשְׁכַּחְנַן בְּגַוָּהּ פַּרְגָיִין (רבי, הרי היא לא אמרה אלא מיני לפתן, והנה מצאנו בה פרגיות)? אֲמַר לֵיהּ (אמר לו רבי יוסי): מַעֲשֵׂה נִסִּים הֵן.

מִן דְּחַסְלִין (כשסיימו לאכול), אֲמַר לֵיהּ (אמר לו רבי אלעזר): רַבִּי, שְׁבוֹקָא הַהִיא אִנְתְּתָא מִינָךְ, דְּלֵית הִיא עָבְדָא לִיקְרָתָךְ (רבי, גרש את האישה הזאת ממך, שאינה נוהגת לפי כבודך).

אֲמַר לֵיהּ (אמר לו רבי יוסי): פּוּרְנָא רַב עָלַי, וְלֵית בִּי מָה אֶשְׁבּוֹק לָהּ (כתובתה מרובה עליי, ואין בידי ממה לשלם לה ולגרשה).

אֲמַר לֵיהּ (אמר לו רבי אלעזר): אֲנַן יַהֲבִינַן לָהּ פּוּרְנָא וְשַׁבְקֵית מִינָךְ (אנחנו ניתן לה את כתובתה, וגרש אותה ממך).

עֲבַדוּן לֵיהּ כֵּן (עשו לו כך): פְּסַק לָהּ פּוּרְנָא וּשְׁבַק יָתָהּ מִינֵיהּ (שילם לה את כתובתה וגירש אותה ממנו), וְאַסְּבוּן יָתֵיהּ אִתְּתָא אָחֳרָא טָבָא מִינַהּ (והשיאו לו אישה אחרת, טובה ממנה).

גָּרְמוּן חוֹבִין דְּהַהִיא אִתְּתָא וַאֲזַלַת וְאִתְנַסְּבֵית לְסַנְטְרִין דְּקַרְתָּא (גרמו עוונותיה של אותה אישה, והלכה ונישאה לשומר העיר).

לְבָתַר יוֹמִין אֲתוֹן יִסּוּרִין עָלָיו וְאִתְעַוֵּר (לאחר ימים באו ייסורים על שומר העיר והתעוור), וַהֲוַת צָיְירַת בִּידֵיהּ וּמְחַזְּרָא לֵיהּ עַל שְׁקָקַיָּא דְּקַרְתָּא (והייתה אשתו אוחזת בידו ומחזרת אותו על הפתחים ברחובות העיר).

כֵּיוָן דַּהֲוַת מַטְיָא בִּשְׁקָקַיָּא דְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי הֲוַת קָיְימָא לָהּ וְחָזְרָה לַאֲחוֹרָהּ (כשהייתה מגיעה לרחובו של רבי יוסי הגלילי, הייתה עומדת וחוזרת לאחוריה).

מִן דַּהֲוָה הַהוּא גַבְרָא חַכִּים קַרְתָּא (מכיוון שהיה אותו האיש מכיר את העיר), אֲמַר לָהּ (אמר לה בעלה): לָמָּה אַתְּ לֹא מוֹבַלְתְּ לִי לִשְׁכוּנְתֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי, דַּאֲנָא שְׁמַע דְּהַהוּא עָבֵיד מִצְוָה (למה אינך מוליכה אותי לשכונתו של רבי יוסי הגלילי, שאני שומע שהוא נותן צדקה)?

אֲמַרַת לֵיהּ (אמרה לו אשתו): מַשְׁבַּקְתֵּיהּ אֲנָא, וְלֵית בִּי דְּלֶחֱמֵי סְבַר אַפּוֹהִי (גרושתו אני, ואין בי כוח לראות את פניו).

חַד זְמַן אֲתוֹן קָרוֹן בִּשְׁכוּנְתֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי (פעם אחת באו לקרוא על הפתחים בשכונתו של רבי יוסי). אַרְגֵּישׁ בַּהּ יוֹם קֳדָמוֹי וְיוֹם תִּנְיָן, וּשְׁרֵי מָחֵי לָהּ (הרגיש בה בעלה, שהיא נמנעת מלהיכנס, ביום הראשון וביום השני, והתחיל להכותה; או: רגז עליה יום ראשון ויום שני, והתחיל להכותה), וַאֲזֵיל קָלְהוֹן וַהֲווֹן מִתְבַּזִּין בְּכָל קַרְתָּא (והלך קולם, והיו מתבזים בכל העיר).

אוֹדִיק רַבִּי יוֹסֵי לְקָלְהוֹן וַחֲמָהוֹן מִתְבַּזִּין בְּגוֹ שׁוּקָא (הציץ רבי יוסי לשמע קולם, וראה אותם מתבזים בתוך השוק). אֲמַר לֵיהּ (אמר לו רבי יוסי): אַתְּ מָחֵי לָהּ (מדוע אתה מכה אותה)? אֲמַר לֵיהּ (אמר לו בעלה): כָּל יוֹם הִיא מוֹבְדָה פַּרְנָסָתֵיהּ דְּהָדֵין שְׁקָקַיָּה מִנִּי (בכל יום היא מאבדת ממני את הפרנסה של הרחוב הזה).

כֵּיוָן דִּשְׁמַע רַבִּי יוֹסֵי כֵּן, נְסַבֵיהוֹן וִיהֵיב יָתְהוֹן בְּחָדָא בֵּיתָא מִן דִּידֵיהּ, וַהֲוָה מְפַרְנֵס יָתְהוֹן כָּל יוֹמֵי חַיֵּיהוֹן (כיוון ששמע רבי יוסי כך, לקח אותם והושיב אותם בבית אחד משלו, והיה מפרנס אותם כל ימי חייהם), עַל שֵׁם (משום שנאמר): וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם (ישעיה נח, ז).

דויצר ה' אלהים מן האדמהמנוקד ומבואר

וַיִּצֶר ה' אֱ־לֹהִים מִן הָאֲדָמָה –

בְּעוֹן קוֹמֵי רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי (שאלו לפני רבי יוחנן בן זכאי): כְּתִיב (כתוב): וַיֹּאמֶר אֱ־לֹהִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ (בראשית א, כד), וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר (ומה בא ללמד): וַיִּצֶר ה' אֱ־לֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה?

אָמַר לָהֶן (רבי יוחנן בן זכאי): לְהַלָּן (שם, במעשה בראשית) לַבְּרִיאָה, וְכָאן לְכִבּוּשׁ (שכבש אותן תחת יד האדם, ו"ויצר" מלשון מצור), הֵיאַךְ מַה דְּאַתְּ אָמַר (כמו שאתה אומר): כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים (דברים כ, יט).

אָמַר רַבִּי אַחָא: בְּשָׁעָה שֶׁבָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִבְרֹאת אֶת הָאָדָם, נִמְלַךְ (התייעץ) בְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת. אָמַר לָהֶן: נַעֲשֶׂה אָדָם. אָמְרוּ לוֹ (המלאכים): אָדָם זֶה מַה טִּיבוֹ (מה מעלתו)? אָמַר לָהֶן (הקדוש ברוך הוא): חָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִשֶּׁלָּכֶם.

הֵבִיא (הקדוש ברוך הוא) לִפְנֵיהֶם אֶת הַבְּהֵמָה וְאֶת הַחַיָּה וְאֶת הָעוֹף, אָמַר לָהֶם: זֶה מַה שְּׁמוֹ? וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִין.

הֶעֱבִירָן לִפְנֵי אָדָם, אָמַר לוֹ: זֶה מַה שְּׁמוֹ? אָמַר (אדם): זֶה שׁוֹר, זֶה חֲמוֹר, זֶה סוּס וְזֶה גָּמָל.

(אמר לו הקדוש ברוך הוא:) וְאַתָּה מַה שְּׁמֶךָ? אָמַר לוֹ (אדם): אֲנִי נָאֶה לְהִקָּרֵא אָדָם, שֶׁנִּבְרֵאתִי מִן הָאֲדָמָה.

(אמר לו הקדוש ברוך הוא:) וַאֲנִי מַה שְּׁמִי? אָמַר לוֹ (אדם): לְךָ נָאֶה לְהִקָּרְאוֹת אֲדֹנָי, שֶׁאַתָּה אָדוֹן לְכָל בְּרִיּוֹתֶיךָ.

אָמַר רַבִּי אַחָא: אֲנִי ה' הוּא שְׁמִי (ישעיה מב, ח) – הוּא שְׁמִי שֶׁקָּרָא לִי אָדָם הָרִאשׁוֹן.

חָזַר (הקדוש ברוך הוא) וְהֶעֱבִירָן לְפָנָיו (לפני אדם) זוּגוֹת. אָמַר (אדם): לַכֹּל יֵשׁ בֶּן זוּג וְלִי אֵין בֶּן זוּג! (וזהו שנאמר): וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ (בראשית ב, כ).

אֶתְמְהָא (תמיהה): וְלָמָּה לֹא בְרָאָהּ לוֹ תְּחִלָּה (מדוע לא ברא לו את האישה מלכתחילה)? אֶלָּא צָפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא (אדם) עָתִיד לִקְרוֹת עָלֶיהָ תִּגָּר (להתלונן עליה), לְפִיכָךְ לֹא בְּרָאָהּ לוֹ עַד שֶׁתְּבָעָהּ בְּפִיו (שביקש אותה בפיו). כֵּיוָן שֶׁתְּבָעָהּ, מִיָּד: וַיַּפֵּל ה' אֱ־לֹהִים תַּרְדֵּמָה (שם, כא).

הויפל ה' אלהים תרדמה רבי יהושע…מנוקד ומבואר

וַיַּפֵּל ה' אֱ־לֹהִים תַּרְדֵּמָה – רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר: תְּחִלַּת מַפָּלָה שֵׁנָה (תחילת מפלתו של אדם היא השינה), דָּמֵךְ לֵיהּ וְלָא לָעֵי בְּאוֹרַיְתָא וְלָא עָבֵיד עֲבִידְתָּא (ישן לו, ואינו עמל בתורה ואינו עושה מלאכה).

רַב אָמַר: שָׁלֹשׁ תַּרְדֵּמוֹת הֵן: תַּרְדֵּמַת שֵׁנָה, וְתַרְדֵּמַת נְבוּאָה, וְתַרְדֵּמַת מַרְמִיטָה (קיפאון, כאבן דוממת; או: בהלה).

תַּרְדֵּמַת שֵׁנָה (שנאמר): וַיַּפֵּל ה' אֱ־לֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן.

תַּרְדֵּמַת נְבוּאָה (שנאמר): וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם (בראשית טו, יב).

תַּרְדֵּמַת מַרְמִיטָה (קיפאון, שנאמר): וְאֵין רֹאֶה וְאֵין יוֹדֵעַ וְאֵין מֵקִיץ כִּי כֻלָּם יְשֵׁנִים כִּי תַּרְדֵּמַת ה' נָפְלָה עֲלֵיהֶם (שמואל א כו, יב).

רַבָּנָן אָמְרֵי (חכמים אומרים): אַף תַּרְדֵּמָה שֶׁל שְׁטוּת, דִּכְתִיב (שכתוב): כִּי נָסַךְ עֲלֵיכֶם ה' רוּחַ תַּרְדֵּמָה (ישעיה כט, י).

רַבִּי חֲנִינָא בַּר יִצְחָק אָמַר: שָׁלֹשׁ נוֹבְלוֹת (דוגמאות מוקטנות של דבר גדול, כפרי שנשר מן העץ) הֵן: נוֹבֶלֶת (מעין) מִיתָה – שֵׁנָה, נוֹבֶלֶת (מעין) נְבוּאָה – חֲלוֹם, נוֹבֶלֶת (מעין) הָעוֹלָם הַבָּא – שַׁבָּת.

רַבִּי אָבִין מוֹסִיף עוֹד תַּרְתֵּין (שתיים): נוֹבֶלֶת (מעין) אוֹרָה שֶׁל מַעְלָה – גַּלְגַּל חַמָּה, נוֹבֶלֶת (מעין) חָכְמָה שֶׁל מַעְלָה – תּוֹרָה.

וויקח אחת מצלעתיו רבי שמואל בר…מנוקד ומבואר

וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו – רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר: מִן סִטְרוֹהִי (מאחד מצדדיו), הֵיךְ מַה דְּאַתְּ אָמַר (כמו שאתה אומר): וּלְצֶלַע הַמִּשְׁכָּן (שמות כו, כ).

וּשְׁמוּאֵל אָמַר: עִלְעָא חָדָא מִבֵּין שְׁתֵּי צַלְעוֹתָיו נָטַל (צלע אחת מבין שתי צלעותיו נטל), 'תַּחְתֶּיהָ' אֵין כְּתִיב כָּאן (לא כתוב כאן), אֶלָּא תַּחְתֶּנָּה (לשון רבים: תחת שתי הצלעות שמשני צדיה).

אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בְּרֵיהּ (בנו) דְּרַב אִידֵי: מִתְּחִלַּת הַסֵּפֶר וְעַד כָּאן (עד "ויסגור") אֵין כְּתִיב סָמֶ"ךְ (לא כתובה האות סמ"ך). כֵּיוָן שֶׁנִּבְרֵאת (האישה) נִבְרָא שָׂטָן עִמָּהּ (והסמ"ך רומזת לו). וְאִם יֹאמַר לְךָ אָדָם: הוּא הַסּוֹבֵב (הרי כבר נכתבה סמ"ך בנהרות גן עדן), תֹּאמַר לוֹ: בִּנְהָרוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר.

אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר יִצְחָק: עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹי לְתַחְתִּיתוֹ (לאחוריו של האדם), כְּדֵי שֶׁלֹא יְהֵא מִתְבַּזֶּה כִּבְהֵמָה.

רַבִּי אַמֵּי וְרַבִּי יַנַּאי (נחלקו). חַד (אחד) אָמַר: עָשָׂה לוֹ מִנְעָל (מנעול, שהנקב סגור בבשר) וַאֲפִיפּוֹרִין (וכעין שרפרף, הוא בשר העגבות) כָּבוּשׁ עָלָיו, כְּדֵי שֶׁלֹא יִצְטַעֵר כְּשֶׁהוּא יוֹשֵׁב. וְחָרָנָא (והאחר) אָמַר: עָשָׂה לוֹ כְּסָתוֹת (כריות, הוא בשר העגבות הרך).

רַבִּי לֵוִי וְרַבִּי אַמֵּי (נחלקו). חַד (אחד) אָמַר: עָשָׂה לוֹ קְבוּרָה (שהבשר נסגר מתחת לארץ), וְחַד (ואחד) אָמַר: עָשָׂה לוֹ תַּכְרִיכִין (שהבשר נסגר בתוכם).

זמטרונה אחת שאלה את רבי יוסי,…מנוקד ומבואר

מַטְרוֹנָה (גברת נכבדה) אַחַת שָׁאֲלָה אֶת רַבִּי יוֹסֵי, אָמְרָה לוֹ: לָמָּה בִּגְנֵבָה (למה נטל הקדוש ברוך הוא את הצלע מאדם בגנבה)?

אָמַר לָהּ (רבי יוסי): מָשָׁל, אִם הִפְקִיד אָדָם לְיָדֵךְ אוּנְקְיָא (משקל קטן) שֶׁל כֶּסֶף בַּחֲשַׁאי, וְחָזַרְתְּ לֵיהּ (והחזרת לו) לִטְרָא (משקל גדול) שֶׁל זָהָב בְּפַרְהֶסְיָא (בגלוי) – זוֹ גְּנֵבָה?!

אָמְרָה לוֹ (המטרונה): לָמָּה בְּמַטְמוֹנִיּוֹת (למה בהסתר, כשאדם ישן)?

וְאָמַר לָהּ (רבי יוסי): בַּתְּחִלָּה בְּרָאָהּ לוֹ (לעיניו), וְרָאָה (אדם) אוֹתָהּ מְלֵאָה רִירִין וְדָם – הִפְלִיגָהּ מִמֶּנּוּ (הרחיק אותה הקדוש ברוך הוא ממנו), חָזַר וּבְרָאָהּ לוֹ פַּעַם שְׁנִיָּה (כשהוא ישן).

אָמְרָה לוֹ (המטרונה): מוֹסֶפֶת אֲנִי עַל דְּבָרֶיךָ (ראיה לדבריך): אֲמוּרָה הָיִיתִי (מיועדת הייתי; או: סבורה הייתי) לְהִנָּשֵׂא לַאֲחִי אִמִּי, וְעַל יְדֵי שֶׁגָּדַלְתִּי עִמּוֹ בַּבַּיִת הִתְכַּעַרְתִּי בְּעֵינָיו, וְהָלַךְ וְנָשָׂא לוֹ אִשָּׁה אַחֶרֶת, וְאֵינָהּ נָאָה כָּמוֹנִי.

מַעֲשֶׂה בְּחָסִיד אֶחָד שֶׁהָיָה נָשׂוּי לַחֲסִידָה אַחַת, וְלֹא הֶעֱמִידוּ בָנִים זֶה מִזֶּה. אָמְרוּ: אֵין אָנוּ מוֹעִילִים לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּלוּם (שאין אנו מקיימים את עולמו). עָמְדוּ וְגֵרְשׁוּ זֶה אֶת זֶה. הָלַךְ זֶה (החסיד) וְנָשָׂא רְשָׁעָה אַחַת, וְעָשְׂתָה אוֹתוֹ רָשָׁע. הָלְכָה זֹאת (החסידה) וְנִשֵּׂאת לְרָשָׁע אֶחָד, וְעָשְׂתָה אוֹתוֹ צַדִּיק. הֱוֵי (הרי) שֶׁהַכֹּל מִן הָאִשָּׁה.

חשאלו את רבי יהושע מפני מה…מנוקד ומבואר

שָׁאֲלוּ אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: מִפְּנֵי מָה הָאִישׁ יוֹצֵא (נולד) פָּנָיו לְמַטָּה, וְאִשָּׁה יוֹצֵאת פָּנֶיהָ לְמַעְלָה? אָמַר לָהֶם (רבי יהושע): הָאִישׁ מַבִּיט לִמְקוֹם בְּרִיָּתוֹ (לאדמה, שממנה נברא), וְאִשָּׁה מַבֶּטֶת לִמְקוֹם בְּרִיָּתָהּ (לאיש, שממנו נבראה).

וּמִפְּנֵי מָה הָאִשָּׁה צְרִיכָה לְהִתְבַּשֵּׂם (בבשמים) וְאֵין הָאִישׁ צָרִיךְ לְהִתְבַּשֵּׂם? אָמַר לָהֶם (רבי יהושע): אָדָם נִבְרָא מֵאֲדָמָה וְהָאֲדָמָה אֵינָהּ מַסְרַחַת לְעוֹלָם, וְחַוָּה נִבְרֵאת מֵעֶצֶם, מָשָׁל: אִם תַּנִּיחַ בָּשָׂר שְׁלשָׁה יָמִים בְּלֹא מֶלַח מִיָּד הוּא מַסְרִיחַ.

וּמִפְּנֵי מָה הָאִשָּׁה קוֹלָהּ הוֹלֵךְ (נשמע למרחוק) וְלֹא הָאִישׁ? אָמַר לָהֶם (רבי יהושע): מָשָׁל: אִם תְּמַלֵּא קְדֵרָה בָּשָׂר אֵין קוֹלָהּ הוֹלֵךְ (נשמע), כֵּיוָן שֶׁתִּתֵּן לְתוֹכָהּ עֶצֶם מִיָּד קוֹלָהּ הוֹלֵךְ (נשמע).

מִפְּנֵי מָה הָאִישׁ נוֹחַ לְהִתְפַּתּוֹת (להתפייס מכעסו; או: להתרצות לתשמיש) וְאֵין הָאִשָּׁה נוֹחָה לְהִתְפַּתּוֹת (להתפייס)? אָמַר לָהֶן (רבי יהושע): אָדָם נִבְרָא מֵאֲדָמָה וְכֵיוָן שֶׁאַתָּה נוֹתֵן עָלֶיהָ טִפָּה שֶׁל מַיִם מִיָּד הִיא נִשְׁרֵית (מתרככת), וְחַוָּה נִבְרֵאת מֵעֶצֶם וַאֲפִלּוּ אַתָּה שׁוֹרֶה אוֹתוֹ כַּמָּה יָמִים בַּמַּיִם אֵינוֹ נִשְׁרֶה (מתרכך).

וּמִפְּנֵי מָה הָאִישׁ תּוֹבֵעַ בְּאִשָּׁה (מבקש לשאת אותה) וְאֵין הָאִשָּׁה תּוֹבַעַת בְּאִישׁ? אָמַר לָהֶן (רבי יהושע): מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאֶחָד שֶׁאָבַד אֲבֵדָה, הוּא מְבַקֵּשׁ אֲבֵדָתוֹ וַאֲבֵדָתוֹ אֵינָהּ מְבַקְשַׁתּוֹ.

וּמִפְּנֵי מָה הָאִישׁ מַפְקִיד זֶרַע בָּאִשָּׁה וְאֵין הָאִשָּׁה מַפְקֶדֶת זֶרַע בָּאִישׁ? אָמַר לָהֶם (רבי יהושע): דּוֹמֶה לְאֶחָד שֶׁהָיָה בְּיָדוֹ פִּקָּדוֹן וּמְבַקֵּשׁ אָדָם נֶאֱמָן שֶׁיַּפְקִידֶנּוּ אֶצְלוֹ.

וּמִפְּנֵי מָה הָאִישׁ יוֹצֵא רֹאשׁוֹ מְגֻלֶּה וְהָאִשָּׁה רֹאשָׁהּ מְכֻסֶּה? אָמַר לָהֶן (רבי יהושע): (משל) לְאֶחָד שֶׁעָבַר עֲבֵרָה וְהוּא מִתְבַּיֵּשׁ מִבְּנֵי אָדָם, לְפִיכָךְ (האשה, שחטאה) יוֹצֵאת וְרֹאשָׁהּ מְכֻסֶּה.

וּמִפְּנֵי מָה הֵן (הנשים) מְהַלְּכוֹת אֵצֶל הַמֵּת תְּחִלָּה (לפני מיטת המת)? אָמַר לָהֶם (רבי יהושע): עַל יְדֵי שֶׁגָּרְמוּ מִיתָה לָעוֹלָם, לְפִיכָךְ הֵן מְהַלְּכוֹת אֵצֶל הַמֵּת תְּחִלָּה, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): וְאַחֲרָיו כָּל אָדָם (האנשים) יִמְשׁוֹךְ [וּלְפָנָיו אֵין מִסְפָּר] (איוב כא, לג).

וּמִפְּנֵי מָה נִתַּן לָהּ (לאשה) מִצְוַת נִדָּה? (אמר להם רבי יהושע:) עַל יְדֵי שֶׁשָּׁפְכָה דָּמוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, לְפִיכָךְ נִתַּן לָהּ מִצְוַת נִדָּה.

וּמִפְּנֵי מָה נִתַּן לָהּ מִצְוַת חַלָּה? (אמר להם רבי יהושע:) עַל יְדֵי שֶׁקִּלְקְלָה אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיָה גְּמַר חַלָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם (שבו נשלמה בריאת העולם, כעיסה שנגמרת כשמפרישים ממנה חלה), לְפִיכָךְ נִתַּן לָהּ מִצְוַת חַלָּה.

וּמִפְּנֵי מָה נִתַּן לָהּ מִצְוַת נֵר שַׁבָּת? אָמַר לָהֶן (רבי יהושע): עַל יְדֵי שֶׁכִּבְּתָה נִשְׁמָתוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן (שהנשמה קרויה נר), לְפִיכָךְ נִתַּן לָהּ מִצְוַת נֵר שַׁבָּת.