א ונהר יצא מעדן להשקות את הגן מנוקד ומבואר וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן –
רַבִּי סִימוֹן פָּתַח (את דרשתו בפסוק) : תִּתְקְפֵהוּ לָנֶצַח וַיַּהֲלֹךְ מְשַׁנֶּה פָנָיו וַתְּשַׁלְּחֵהוּ (איוב יד, כ) –
תֹּקֶף (כוח) שֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאָדָם הָרִאשׁוֹן, לָנֶצַח (שם) – לְעוֹלָם הָיָה (ראוי היה להתקיים בו לעולם) .
וַיַּהֲלֹךְ (שם) – כֵּיוָן שֶׁהִנִּיחַ (אדם הראשון) דַּעְתּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהָלַךְ אַחַר דַּעְתּוֹ שֶׁל נָחָשׁ – מְשַׁנֶּה פָנָיו וַתְּשַׁלְּחֵהוּ (ניטל ממנו זיו פניו, וגורש מגן עדן) (שם) .
רַבִּי סִימוֹן אָמַר: עִמּוֹ חָכְמָה וּגְבוּרָה (איוב יב, יג) – בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה (אדם הראשון) מֻשְׁלָם לְבוֹרְאוֹ (שלם עם בוראו) , אַרְבָּעָה רָאשֵׁי נְהָרוֹת הָיָה פּוֹתֵק בְּמַגְרוֹפִית אַחַת (היה פותח להם מוצא בהנפת מגרפה אחת; או: היה סותם אותם במגרפה אחת) . וְאֵלּוּ הֵן אַרְבָּעָה רָאשֵׁי נְהָרוֹת: וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן [וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים] .
מפרשים · 6
ב שם האחד פישון שהוא מגדל פשתן,… מנוקד ומבואר שֵׁם הָאֶחָד פִּישׁוֹן – שֶׁהוּא מְגַדֵּל פִּשְׁתָּן, וּמֵימָיו מְהַלְּכִין בְּשֹׁפִי (בנחת) .
הוּא הַסֹּבֵב אֵת כָּל אֶרֶץ הַחֲוִילָה – עֲדַיִן לֹא הָיְתָה חֲוִילָה, וְאַתְּ (ואתה) אוֹמֵר: הוּא הַסֹּבֵב? אֶתְמְהָא (בתמיהה) . אֶלָּא מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית (ישעיה מו, י) .
אֲשֶׁר שָׁם הַזָּהָב – זָהָב וַדַּאי (זהב מובחר ומזוקק) .
וּזְהַב הָאָרֶץ הַהִוא טוֹב – אָמַר רַבִּי יִצְחָק: טוֹבוֹי דְּהוּא בְּבֵיתֵיהּ, טוֹבוֹי דְּהוּא בְּלִוְויָתֵי (אשרי מי שהזהב בביתו, אשרי מי שהזהב מלווה אותו בדרכו) .
אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ: טוֹבָה גְדוֹלָה חָלַק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְעוֹלָמוֹ: אָדָם פּוֹרֵט זָהוּב אֶחָד (מחליף מטבע זהב אחד במטבעות קטנים) וְהוּא מוֹצִיא מִמֶּנּוּ כַּמָּה יְצִיאוֹת (ומשלם בו כמה הוצאות) .
אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: לֹא הָיָה עוֹלָם רָאוּי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּזָּהָב, וְלָמָּה נִבְרָא? בִּשְׁבִיל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: וּזְהַב הָאָרֶץ הַהִוא טוֹב, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (כמו מה שנאמר) : הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנֹן (והלבנון הוא בית המקדש) (דברים ג, כה) .
שָׁם הַבְּדֹלַח וְאֶבֶן הַשֹּׁהַם – אָמַר רַבִּי אַיְבוּ: אַתְּ (אתה) סָבוּר כַּבְּדֹלַח הַזֶּה שֶׁל פַּטָּמִים (של רוקחי הבשמים, שהוא סם ולא אבן) ? יַגִּיד עָלָיו רֵעוֹ (ילמד עליו הפסוק האחר שנזכר בו בדולח) : וְעֵינוֹ כְּעֵין הַבְּדֹלַח (במדבר יא, ז) – מַה זֶּה (הבדולח שנמשל בו המן) אֶבֶן טוֹבָה, אַף זֶה (הבדולח שבארץ החוילה) אֶבֶן טוֹבָה.
מפרשים · 7
ג ושם הנהר השני גיחון עדין לא… מנוקד ומבואר וְשֵׁם הַנָּהָר הַשֵּׁנִי גִּיחוֹן [הוּא הַסּוֹבֵב אֵת כָּל אֶרֶץ כּוּשׁ] – עֲדַיִן לֹא עָמַד כּוּשׁ (עוד לא נולד כוש בן חם, שעל שמו נקראה הארץ) , וְהוּא (הכתוב) אוֹמֵר: אֵת כָּל אֶרֶץ כּוּשׁ, אֶתְמְהָא (תמיהה) ? אֶלָּא (שנאמר) : מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית (ישעיה מו, י) .
וְשֵׁם הַנָּהָר הַשְּׁלִישִׁי חִדֶּקֶל – שֶׁהוּא חַד (בקולו, שקולו נשמע למרחוק; או: שמימיו חדים וקלים) .
[וְהַנָּהָר הָרְבִיעִי הוּא פְרָת –] פְּרָת אַוְתִּינְטִין (הגדול והמובחר) שֶׁל נְהָרוֹת.
רַבִּי חֲנִינָא בַּר אָמֵי בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר: אוּבָל (הנהר שעליו ראה דניאל את חזונו) אַוְתִּינְטִין (הוא הגדול והמובחר) שֶׁל נְהָרוֹת.
וְהָכְתִיב (והרי כתוב) : וַאֲנִי הָיִיתִי עַל יַד הַנָּהָר הַגָּדוֹל הוּא חִדָּקֶל (דניאל י, ד) ? אֶלָּא לְפִי שֶׁדָּנִיֵּאל רָאָה שְׁנֵי חֲלוֹמוֹת, אֶחָד בְּחִדֶּקֶל וְאֶחָד בְּאוּבָל, וְחִדֶּקֶל גָּדוֹל מֵאוּבָל, לְפִיכָךְ הוּא קוֹרֵא אוֹתוֹ גָּדוֹל (ביחס לאובל, אבל פרת גדול משניהם; או: החזון שראה על חדקל גדול מן החזון שראה על אובל) .
וַהֲלוֹא הוּא (פרת) בִּבְרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם (בפרשת הבריאה) אֵינוֹ קוֹרֵא אוֹתוֹ גָּדוֹל (ובמקומות אחרים הוא נקרא "הנהר הגדול") ? אֶלָּא (נקרא גדול משום) שֶׁעָלָה וְהִקִּיף אֶת כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב בֵּיהּ (שכתוב בו, בישראל) : כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱ־לֹהִים (דברים ד, ז) .
מָשָׁל הֶדְיוֹט (פתגם עממי) אוֹמֵר: עַבְדָּא דְמַלְכָּא מַלְכָּא (עבד המלך – מלך) . הִדָּבֵק לְשִׁיחֵין וְיִשְׁחוּן לָךְ (הידבק לשרים וישתחוו לך; או: הידבק לחם ויחם לך) .
רַב אָמַר לְחִיָּא בְּרֵיהּ (בנו) : בְּנֵה לִי בַּיִת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אֲמַר לֵיהּ (אמר לו חייא) : לְהֵיכָן (היכן אבנה) ? אֲמַר לֵיהּ (אמר לו רב) : אַעֲבַרְתְּ נַהֲרָא בְּנֵהּ (משעברת את הנהר, פרת – בנה אותו) .
שְׁמוּאֵל אָמַר: עַד מָקוֹם שֶׁהַנָּהָר מְהַלֵּךְ – שָׁם הִיא אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְאֵי זוֹ זוֹ (ואיזה מקום הוא) ? תַּרְבַּקְנָה (שם מקום) .
רַבִּי יְהוּדָה (הוא רבי יודן) וְרַבִּי הוּנָא (נחלקו) . רַבִּי יוּדָן אָמַר: הוּא פְּרָת וְהוּא נְהַר כְּבָר (שבספר יחזקאל, נהר אחד הם) .
פְּרָת – שֶׁפָּרָה וְרָבָה (שתחילתו קטן, והוא גדל והולך) עַד שֶׁעוֹבְרִין אוֹתוֹ בִּסְפִינוֹת.
פְּרָת – שֶׁמֵּימָיו פָּרִין וְרָבִין (מתרבים; או: מפרים ומרבים את הזרעים) .
פְּרָת – שֶׁמְּפָרֵשׁ וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁכָּלָה בְּמַגְרֵיפָה (שמתפצל והולך לנהרות קטנים, עד שהוא כלה ואפשר לסתום אותו במגרפה אחת של עפר) .
כְּבָר – שֶׁמֵּימָיו כָּלִין (ואדם אומר: כבר היו כאן מים) .
כְּבָר – שֶׁפֵּרוֹתָיו גַּסִּין וְאֵינָן יוֹרְדִין בִּכְבָרָה (שגרעיני התבואה הגדלה על מימיו גדולים, ואינם עוברים בנקבי הכברה) .
רַבִּי הוּנָא אָמַר: כְּבָר בִּפְנֵי עַצְמוֹ, פְּרָת בִּפְנֵי עַצְמוֹ (שני נהרות הם) .
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר: אוֹמְרִים לַפְּרָת: לָמָּה אֵין קוֹלְךָ הוֹלֵךְ (נשמע למרחוק) ? אָמַר לָהֶם (פרת) : אֵינִי צָרִיךְ, מַעֲשַׂי מוֹדִיעִים אוֹתִי: אָדָם נוֹטֵעַ בִּי נְטִיעָה וְהִיא עוֹשָׂה (פירות) לִשְׁלֹשִׁים יוֹם (בתוך שלושים יום) , זוֹרֵעַ בִּי יָרָק וְהִיא עוֹמֶדֶת (והוא גדל) לִשְׁלֹשָׁה יָמִים (בתוך שלושה ימים) .
אוֹמְרִים לַחִדֶּקֶל: לָמָּה קוֹלְךָ הוֹלֵךְ? אָמַר לָהֶם (חדקל) : הַלְוַאי נִשְׁמָע קוֹלִי וְנִרְאֶה (הלוואי שיישמע קולי, וכך יבחינו בי) .
אוֹמְרִים לְאִילָנֵי מַאֲכָל: לָמָּה אֵין קוֹלְכֶם הוֹלֵךְ? אָמְרוּ לָהֶם (אילני המאכל) : אֵין אָנוּ צְרִיכִים, פֵּרוֹתֵינוּ מְעִידִין עָלֵינוּ.
אוֹמְרִים לְאִילָנֵי סְרָק (לעצים שאינם עושים פרי) : לָמָּה קוֹלְכֶם הוֹלֵךְ? אָמְרוּ לָהֶם (אילני הסרק) : הַלְוַאי נִשְׁמָע קוֹלֵנוּ וְנִרְאֶה (הלוואי שיישמע קולנו, וכך יבחינו בנו) .
אָמַר רַב הוּנָא: לֹא מִשּׁוּם הַטַּעַם הַזֶּה, אֶלָּא אִילָנֵי מַאֲכָל, עַל יְדֵי שֶׁהֵם כְּבֵדִים בְּפֵרוֹתֵיהֶם – לְפִיכָךְ אֵין קוֹלָן הוֹלֵךְ, אֲבָל אִילָנֵי סְרָק, עַל יְדֵי שֶׁהֵן קַלִּים בְּפֵרוֹתֵיהֶם (שאין בהם פירות, או שפירותיהם קלים וקטנים) – קוֹלָן הוֹלֵךְ, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב) : וַיָּנַע לְבָבוֹ וּלְבַב עַמּוֹ כְּנוֹעַ עֲצֵי יַעַר מִפְּנֵי [רוּחַ] (ישעיה ז, ב) .
מפרשים · 7
ד אמר רבי תנחום בשם רבי יהושע… מנוקד ומבואר אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַשְׁקוֹת כּוֹס תַּרְעֵלָה (כוס של רעל, כלומר פורענות) לָאֻמּוֹת מִמָּקוֹם שֶׁהַדִּין יוֹצֵא. מַאי טַעְמָא (מהיכן לומדים זאת) ? (שנאמר) : וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן (נדרש: מן הדין) לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן וּמִשָּׁם יִפָּרֵד, 'וְהָיָה לְאַרְבָּעָה נְהָרִים' אֵין כְּתִיב כָּאן (לא כתוב כאן) , אֶלָּא [וְהָיָה] לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים (בראשית ב, י) – אֵלּוּ אַרְבָּעָה גָּלֻיּוֹת (שגלו ישראל בידי ארבע מלכויות) כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה רָאשִׁים.
שֵׁם הָאֶחָד פִּישׁוֹן – זוֹ בָּבֶל, עַל שֵׁם (מה שנאמר בה) : וּפָשׁוּ פָּרָשָׁיו (חבקוק א, ח) .
הוּא הַסֹּבֵב אֵת כָּל אֶרֶץ הַחֲוִילָה – שֶׁעָלָה (מלך בבל) וְהִקִּיף (במצור) אֶת כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב בֵּיהּ (שכתוב בו, בישראל) : הוֹחִלִי לֵא־לֹהִים כִּי עוֹד אוֹדֶנּוּ (תהלים מב, ו) ("החוילה" נדרש מלשון "הוחילי") .
אֲשֶׁר שָׁם הַזָּהָב – אֵלּוּ דִּבְרֵי תוֹרָה, שֶׁהֵן נֶחְמָדִין מִזָּהָב וּמִפַּז רָב (על פי תהלים יט, יא) .
וּזְהַב הָאָרֶץ הַהִוא טוֹב – מְלַמֵּד שֶׁאֵין תּוֹרָה כְּתוֹרַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלֹא חָכְמָה כְּחָכְמַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
שָׁם הַבְּדֹלַח וְאֶבֶן הַשֹּׁהַם – מִקְרָא, מִשְׁנָה וְתַלְמוּד וְתוֹסֶפְתָּא וְאַגָּדָה.
וְשֵׁם הַנָּהָר הַשֵּׁנִי גִּיחוֹן – זוֹ מָדַי, שֶׁהָיָה הָמָן שָׁף עַמָּה כַּנָּחָשׁ (מכיש את העם, ישראל, כנחש; או: חורש רעה עם אומתו כנחש) , עַל שֵׁם (מה שנאמר בנחש) : עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ (בראשית ג, יד) .
חִדֶּקֶל – זוֹ יָוָן, שֶׁהָיְתָה קַלָּה וְחַדָּה בִּגְזֵרוֹתֶיהָ (מהירה וחריפה בגזרות שגזרה על ישראל) , שֶׁהָיְתָה אוֹמֶרֶת לְיִשְׂרָאֵל: כִּתְבוּ עַל קֶרֶן הַשּׁוֹר שֶׁאֵין לָכֶם חֵלֶק בֵּא־לֹהֵי יִשְׂרָאֵל.
[הוּא הַהֹלֵךְ קִדְמַת אַשּׁוּר –] אָמַר רַב הוּנָא: בִּשְׁלֹשָׁה דְבָרִים קָדְמָה מַלְכוּת יָוָן לְמַלְכוּת הָרְשָׁעָה (עלתה יוון על רומי) : בְּנִימוּסִין (בחוקים) וּבְפִנְקֵיסִין (בכתב ובספרים; או: בשטרות) וּבְלָשׁוֹן.
רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב אַחָא אָמַר: כָּל הַמַּלְכֻיּוֹת נִקְרְאוּ עַל שֵׁם אַשּׁוּר, עַל שֵׁם שֶׁהֵם מִתְעַשְּׁרוֹת מִיִּשְׂרָאֵל ("אשור" נדרש כמו "עשור", לשון עושר) .
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא: כָּל הַמַּלְכֻיּוֹת נִקְרְאוּ עַל שֵׁם נִינְוֵה, עַל שֵׁם שֶׁהֵם מִתְנָאוֹת (מתייפות) מִיִּשְׂרָאֵל.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר רַבִּי חֲלַפְתָּא: כָּל הַמַּלְכֻיּוֹת נִקְרְאוּ עַל שֵׁם מִצְרַיִם, עַל שֵׁם שֶׁהֵם מְצֵירוֹת לְיִשְׂרָאֵל.
וְהַנָּהָר הָרְבִיעִי הוּא פְרָת – זוֹ אֱדוֹם (רומי) .
פְּרָת – שֶׁהֵפֵרָה (את התורה) וְהֵצֵירָה לְבָנָיו (של הקדוש ברוך הוא) .
פְּרָת – שֶׁפָּרָה וְרָבָה מִבִּרְכָתוֹ שֶׁל זָקֵן (של יצחק, שבירך את עשו) .
פְּרָת – שֶׁאֲנִי (הקדוש ברוך הוא) עָתִיד לְהִפָּרַע לָהּ (להיפרע ממנה, להענישה) .
פְּרָת – עַל שֵׁם סוֹפָהּ (שנאמר) : פּוּרָה דָּרַכְתִּי לְבַדִּי (ישעיה סג, ג) .
מפרשים · 7
ה ויקח ה' אלהים את האדם רבי… מנוקד ומבואר וַיִּקַּח ה' אֱ־לֹהִים אֶת הָאָדָם – רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה (נחלקו) .
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עִלָּה אוֹתוֹ (רומם אותו בכבוד) , הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (כמו שאתה אומר) : וּלְקָחוּם עַמִּים וֶהֱבִיאוּם (ישעיה יד, ב) .
רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר: פִּתָּה אוֹתוֹ (שכנע אותו בדברים להיכנס לגן) , הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (כמו שאתה אומר) : קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה' (הושע יד, ג) .
וַיַּנִּחֵהוּ [בְגַן עֵדֶן] – רַבִּי יוּדָן וְרַבִּי בֶּרֶכְיָה (נחלקו) .
רַבִּי יוּדָן אָמַר: הִנִּיחַ לוֹ (נתן לו נחת רוח) וְהֵגֵן עָלָיו וְעִדְּנוֹ (ועינג אותו) מִכָּל אִילָנֵי גַּן עֵדֶן.
רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר: לְהַנִּיחוֹ וּלְהָגֵן עָלָיו וּלְעַדְּנוֹ מִכָּל אִילָנֵי גַּן עֵדֶן (לשם כך הניחו בגן, אך הדבר לא התקיים) .
וַיַּנִּחֵהוּ – נָתַן לוֹ מִצְוַת שַׁבָּת, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (כמו שאתה אומר) : וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי (שמות כ, יא) .
לְעָבְדָהּ – (כמו שנאמר:) שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד (שם, ט) .
וּלְשָׁמְרָהּ – (כמו שנאמר:) שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ (דברים ה, יב) .
דָּבָר אַחֵר: לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ – אֵלּוּ הַקָּרְבָּנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱ־לֹהִים (שמות ג, יב) , וּכְתִיב (וכתוב) : תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ (במדבר כח, ב) .
מפרשים · 5
ו ויצו ה' אלהים על האדם לאמר… מנוקד ומבואר וַיְצַו ה' אֱ־לֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל –
רַבִּי לֵוִי אָמַר: צִוָּהוּ עַל שֵׁשׁ מִצְווֹת:
וַיְצַו – עַל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים (עבודה זרה) , הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (כמו שאתה אומר) : כִּי הוֹאִיל הָלַךְ אַחֲרֵי צָו (הושע ה, יא) .
ה' – עַל בִּרְכַּת הַשֵּׁם (קללת ה', בלשון נקייה) , כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (כמו שאתה אומר) : וְנֹקֵב שֵׁם ה' (ויקרא כד, טז) .
אֱ־לֹהִים – אֵלּוּ הַדַּיָּנִין (שנצטווה להעמיד דיינים) , שֶׁנֶּאֱמַר: אֱ־לֹהִים לֹא תְקַלֵּל (שמות כב, כז) .
עַל הָאָדָם – זוֹ שְׁפִיכַת דָּמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם (בראשית ט, ו) .
לֵאמֹר – זֶה גִּלּוּי עֲרָיוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: לֵאמֹר הֵן יְשַׁלַּח אִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ (ירמיה ג, א) .
מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל – צִוָּהוּ עַל הַגָּזֵל (שרק ממה שהותר לו רשאי לאכול) .
רַבָּנָן פָּתְרִין לֵיהּ כָּל עִנְיָנָא (חכמים דורשים את הפסוק כולו כך) :
וַיְצַו ה' אֱ־לֹהִים – (אמר לו:) רַחֲמָן אֲנִי (וזהו "ה'") וְדַיָּן אֲנִי לְהִפָּרַע (להעניש, וזהו "א־לוהים").
אֱ־לֹהִים – אָמַר לוֹ (הקדוש ברוך הוא לאדם) : אֱ־לֹהִים אֲנִי, נְהֹג בִּי כֵּא־לוֹהַּ, שֶׁלֹא תְקַלְּלֵנִי, כְּמָה דִכְתִיב (כמו שכתוב) : אֱ־לֹהִים לֹא תְקַלֵּל (שמות כב, כז) .
גִּלּוּי עֲרָיוֹת מִנַּיִן? (שנאמר) : וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ (בראשית ב, כד) – וְלֹא בְּאֵשֶׁת חֲבֵרוֹ, וְלֹא בְּזָכָר, וְלֹא בִּבְהֵמָה.
אָכֹל תֹּאכֵל – אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב דִּכְפַר חָנִין (מכפר חנין) : מָתַי יִתְכַּשֵּׁר (בעל החיים) לַאֲכִילָה? מִשֶּׁתִּשָּׁחֵט. רָמַז לוֹ עַל (איסור) אֵבֶר מִן הַחַי.
מוֹת תָּמוּת – מִיתָה לְאָדָם, מִיתָה לְחַוָּה, מִיתָה לוֹ, מִיתָה לְתוֹלְדוֹתָיו (לצאצאיו) .
מפרשים · 7