בראשית רבה · פרשה יג

אוכל שיח השדה טרם יהיה בארץ…מנוקד ומבואר

וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ – הָכָא אַתְּ אָמַר (כאן אתה אומר): וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה [טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ], וּלְהַלָּן אַתְּ אָמַר (ולהלן אתה אומר): וַיַּצְמַח ה' אֱ־לֹהִים מִן הָאֲדָמָה (בראשית ב, ט)?

אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: לְהַלָּן לְגַן עֵדֶן (שם מדובר בצמחי גן עדן), וְכָאן לְיִשּׁוּבוֹ שֶׁל עוֹלָם (בצמחים של שאר העולם המיושב).

תָּנֵי (שנה) רַבִּי חִיָּיא: אֵלּוּ וְאֵלּוּ לֹא צָמְחוּ עַד שֶׁיָּרְדוּ עֲלֵיהֶם גְּשָׁמִים.

בוכל שיח השדה כל האילנות כאלו…מנוקד ומבואר

וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה – כָּל הָאִילָנוֹת כְּאִלּוּ מְשִׂיחִין (משוחחים) אֵלּוּ עִם אֵלּוּ.

כָּל הָאִילָנוֹת כְּאִלּוּ מְשִׂיחִין (משוחחים) עִם הַבְּרִיּוֹת.

כָּל הָאִילָנוֹת לַהֲנָאָתָן שֶׁל בְּרִיּוֹת נִבְרְאוּ.

מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁבָּצַר אֶת כַּרְמוֹ וְלָן בְּתוֹכוֹ, וּבָאת הָרוּחַ וּפְגָעַתּוּ (והזיקה לו).

כָּל שִׂיחָתָן שֶׁל בְּרִיּוֹת אֵינָהּ אֶלָּא עַל הָאָרֶץ: עָבְדַת אַרְעָא, לָא עָבְדַת (עשתה הארץ יבול או לא עשתה)?

וְכָל תְּפִלָּתָן ('שיח' הוא גם לשון תפילה) שֶׁל בְּרִיּוֹת אֵינָהּ אֶלָּא עַל הָאָרֶץ: מָרִי, תַּעֲבֵד אַרְעָא (ריבוני, תעשה הארץ יבול)! מָרִי, תַּצְלִיחַ אַרְעָא (ריבוני, תצליח הארץ)!

כָּל תְּפִלָּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל אֵינוֹ אֶלָּא עַל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ (שנקרא 'שדה'): מָרִי, יִתְבְּנֵי בֵּית מַקְדְּשָׁא (ריבוני, ייבנה בית המקדש)! מָרִי, מָתַי יִתְבְּנֵי בֵּית מַקְדְּשָׁא (ריבוני, מתי ייבנה בית המקדש)?

גכי לא המטיר ה' אלהים על…מנוקד ומבואר

כִּי לֹא הִמְטִיר ה' אֱ־לֹהִים עַל הָאָרֶץ – מַזְכִּיר שֵׁם מָלֵא (ה' א־להים) עַל עוֹלָם מָלֵא (על העולם כשנשלמה בריאתו).

אָמַר רַבִּי חִלְפַאי: כְּשֵׁם שֶׁהוּא מַזְכִּיר שֵׁם מָלֵא עַל עוֹלָם מָלֵא, כָּךְ הוּא מַזְכִּיר שֵׁם מָלֵא בִּירִידַת גְּשָׁמִים (שנאמר כאן 'כי לא המטיר ה' א־להים').

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: שְׁלשָׁה דְּבָרִים שְׁקוּלִין זֶה כָּזֶה (שווים זה לזה בחשיבותם), וְאֵלּוּ הֵן: אֶרֶץ, וְאָדָם, וּמָטָר.

אָמַר רַבִּי לֵוִי בַּר חִיָּא: וּשְׁלָשְׁתָּן מִשָּׁלשׁ אוֹתִיּוֹת (בשמו של כל אחד מהם שלוש אותיות), לְלַמֶּדְךָ שֶׁאִם אֵין אֶרֶץ אֵין מָטָר, וְאִם אֵין מָטָר אֵין אֶרֶץ, וְאִם אֵין שְׁנֵיהֶם אֵין אָדָם.

דאמר רבי הושעיא קשה היא גבורות…מנוקד ומבואר

אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָא: קָשָׁה (גדולה ועצומה) הִיא גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים (ירידת הגשמים, שיורדים בגבורה), שֶׁהִיא שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית. מַה טַּעַם (מהיכן לומדים זאת)? עֹשֶׂה גְדֹלוֹת וְאֵין חֵקֶר (איוב ה, ט) – בַּמֶּה (במה הוא עושה גדולות)? הַנֹּתֵן מָטָר עַל פְּנֵי אָרֶץ וְשֹׁלֵחַ מַיִם עַל פְּנֵי חוּצוֹת (שם, י).

רַבִּי אַחָא מַיְתֵי לָהּ מֵהָכָא (מביא את הלימוד מהפסוק הבא): עֹשֵׂה אֶרֶץ בְּכֹחוֹ מֵכִין תֵּבֵל בְּחָכְמָתוֹ (ירמיה י, יב). מַה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ (מה כתוב לאחר מכן)? לְקוֹל תִּתּוֹ הֲמוֹן מַיִם בַּשָּׁמַיִם (שם, יג), וְאֵין קוֹל אֶלָּא גְּשָׁמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ (תהלים מב, ח).

האמר רבי יצחק שהיא מרצה כקרבנות…מנוקד ומבואר

אָמַר רַבִּי יִצְחָק: שֶׁהִיא (ירידת הגשמים) מְרַצָּה כַּקָּרְבָּנוֹת (מביאה רצון מאת ה' כמו הקרבנות), שֶׁנֶּאֱמַר: רָצִיתָ ה' אַרְצֶךָ (תהלים פה, ב), וּלְהַלָּן (ובמקום אחר, בקרבנות) הוּא אוֹמֵר: יַעֲלוּ עַל רָצוֹן מִזְבְּחִי (ישעיה ס, ז).

רַבִּי סִימוֹן אָמַר: אַף מְכַנֶּסֶת הַגָּלֻיּוֹת (מקבצת את הגולים), שֶׁנֶּאֱמַר: שַׁבְתָּ שְׁבִית יַעֲקֹב (תהלים פה, ב).

רַבִּי יוֹחָנָן בַּר מַרְיָה אוֹמֵר: שֶׁהִיא אוֹסֶפֶת אֶת הָעֶבְרָה (מסלקת את הכעס), שֶׁנֶּאֱמַר: אָסַפְתָּ כָל עֶבְרָתֶךָ (שם, ד).

רַבִּי תַּנְחוּם בַּר חֲנִילָאי אָמַר: אַף מְכַפֶּרֶת עַל הַחֲטָאִים, שֶׁנֶּאֱמַר: נָשָׂאתָ עֲוֹן עַמֶּךָ (שם, ג).

ורבי חיא בר אבא אמר ושקולה…מנוקד ומבואר

רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא אָמַר: וּשְׁקוּלָה (ירידת הגשמים) כְּנֶגֶד תְּחִיַּת הַמֵּתִים.

רַבִּי אַבָּא וְרַבִּי חִיָּא בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא אָמְרוּ: אַף חֲכָמִים קָבְעוּ אוֹתָהּ בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים (קבעו את הזכרת הגשמים בתפילה בברכת 'מחיה המתים').

בְּזוֹ יָד וּבְזוֹ יָד, בְּזוֹ פְּתִיחָה וּבְזוֹ פְּתִיחָה.

בְּזוֹ יָד (בתחיית המתים), שֶׁנֶּאֱמַר: הָיְתָה עָלַי יַד [ה'] (יחזקאל לז, א), וּבְזוֹ יָד (בירידת הגשמים, שנאמר): פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ (תהלים קמה, טז).

בְּזוֹ פְּתִיחָה (בירידת הגשמים, שנאמר): יִפְתַּח ה' לְךָ [אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם לָתֵת מְטַר אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ] (דברים כח, יב), וּבְזוֹ פְּתִיחָה (בתחיית המתים, שנאמר): הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם (יחזקאל לז, יב).

רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר אֲבִינָא אָמַר: בְּזוֹ שִׁירָה וּבְזוֹ שִׁירָה.

בְּזוֹ שִׁירָה (בתחיית המתים, שנאמר): יָרֹנּוּ יֹשְׁבֵי סֶלַע (ישעיה מב, יא), וּבְזוֹ שִׁירָה (בירידת הגשמים, שנאמר): יִתְרוֹעֲעוּ אַף יָשִׁירוּ (תהלים סה, יד).

רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא אָמַר: וּגְדוֹלָה (ירידת הגשמים) מִתְּחִיַּת הַמֵּתִים, שֶׁתְּחִיַּת הַמֵּתִים לָאָדָם, וְזֶהוּ (וירידת הגשמים) לָאָדָם וְלַבְּהֵמָה. תְּחִיַּת הַמֵּתִים לְיִשְׂרָאֵל, וְזוֹ (וירידת הגשמים) לְיִשְׂרָאֵל וּלְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים.

עוֹבֵד כּוֹכָבִים אֶחָד שָׁאַל אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה, אָמַר לוֹ (אותו עובד כוכבים): אַתֶּם יֵשׁ לָכֶם מוֹעֲדוֹת (חגים), וְאָנוּ יֵשׁ לָנוּ מוֹעֲדוֹת (חגים). בְּשָׁעָה שֶׁאַתֶּם שְׂמֵחִים אֵין אָנוּ שְׂמֵחִים, וּבְשָׁעָה שֶׁאָנוּ שְׂמֵחִים אֵין אַתֶּם שְׂמֵחִים. וְאֵימָתַי אָנוּ וְאַתֶּם שְׂמֵחִים?

(עונה רבי יהושע בן קרחה:) בִּירִידַת גְּשָׁמִים. מַה טַּעַם (מהיכן לומדים זאת)? לָבְשׁוּ כָרִים הַצֹּאן וַעֲמָקִים יַעַטְפוּ בָר יִתְרוֹעֲעוּ אַף יָשִׁירוּ (שם). מַה כָּתוּב אַחֲרָיו? הָרִיעוּ לֵא־לֹהִים – 'כֹּהֲנִים לְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים' אֵין כְּתִיב (לא כתוב), אֶלָּא: הָרִיעוּ לֵא־לֹהִים כָּל הָאָרֶץ (תהלים סו, א).

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: בְּשָׁעָה שֶׁהַמָּטָר יוֹרֵד בְּהֵמָה מְבַקֶּשֶׁת תַּפְקִידָהּ (מתאווה להזדווג). מַה טַּעַם (מהיכן לומדים זאת)? לָבְשׁוּ כָרִים הַצֹּאן (תהלים סה, יד) – לָבְשׁוּ דִּכְרַיָּא עָנָא (האילים הזכרים 'לבשו' את הצאן, כלומר באו על הנקבות), לָשׁוֹן נָקִי (הכתוב אמר זאת בלשון נקייה).

זואדם אין לעבד את האדמה ואדם…מנוקד ומבואר

וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה – וְאָדָם אַיִן לְהַעֲבִיד אֶת הַבְּרִיּוֹת לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (לא היה אדם שיביא את הבריות לעבוד את הקדוש ברוך הוא), כְּאֵלִיָּהוּ וּכְחוֹנִי הַמְעַגֵּל (שהתפללו על הגשמים ונענו).

וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה – לֹא נִבְרָא אָדָם אֶלָּא לְעָמָל: אִם זָכָה – הוּא עָמֵל בַּתּוֹרָה, וְאִם לֹא זָכָה – הוּא עָמֵל בָּאָרֶץ (בעבודת האדמה). אַשְׁרָיו לְאָדָם שֶׁהוּא עָמֵל בַּתּוֹרָה.

חכי לא המטיר ה' אלהים על…מנוקד ומבואר

כִּי לֹא הִמְטִיר ה' אֱ־לֹהִים עַל הָאָרֶץ וְאָדָם אַיִן – אִלְמָלֵא אָדָם אֵין בְּרִית כְּרוּתָה לָאָרֶץ לְהַמְטִיר עָלֶיהָ (לולא האדם לא הייתה לארץ הבטחה שיירד עליה מטר; או: גם בלי אדם, האם אין ברית כרותה לארץ שיירד עליה מטר?), שֶׁנֶּאֱמַר: לְהַמְטִיר עַל אֶרֶץ לֹא אִישׁ מִדְבָּר לֹא אָדָם בּוֹ (איוב לח, כו).

טכל הנחלים הלכים אל היםמנוקד ומבואר

כָּל הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל הַיָּם [וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא אֶל מְקוֹם שֶׁהַנְּחָלִים הֹלְכִים שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָכֶת] (קהלת א, ז) –

מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ שֶׁהָיוּ מַפְרִישִׁין (מפליגים) לַיָּם הַגָּדוֹל (הים התיכון), וְנִכְנְסָה סְפִינָתָן לַיָּם לְמָקוֹם שֶׁאֵין הַמַּיִם מְהַלְּכִין (שהמים בו אינם זורמים). אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: לֹא בָּאנוּ לְכָאן אֶלָּא לְנִסָּיוֹן (כדי לבדוק את טיבם של המים האלה). מִלְּאוּ מִשָּׁם חָבִית מָלֵא מַיִם.

כֵּיוָן שֶׁעָלוּ לְרוֹמִי אָמַר לָהֶם אַדְרִיָנוּס שְׁחִיק עֲצָמוֹת (שיישחקו עצמותיו, לשון קללה): מֵי אוֹקְיָנוֹס מָה הִנּוּן (מי האוקיינוס מה טיבם, שכל הנחלים הולכים אליו ואינו מתמלא)?

אָמְרוּ לוֹ (רבי אליעזר ורבי יהושע): מַיִם בּוֹלְעִין מַיִם (אלה מים שבולעים מים אחרים).

אָמַר לָהֶן (אדריינוס): הָבוּ לִי מִנְּהוֹן (תנו לי מהם). יַהֲבוּן לֵיהּ מְלוֹא לְקִינְיָאתָה (נתנו לו ספל מלא מהם), וַהֲווֹ יָהֲבִין בְּגַוָּהּ מַיִם וְהִיא בָּלְעָה לְהוֹן (והיו נותנים לתוכו מים, והוא בולע אותם).

עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר (לדעתו של רבי אליעזר, פירוש 'שם הם שבים'): מִשָּׁם הֵם שׁוֹאֲבִים (מן האוקיינוס שואבים העננים מים ומשקים את הארץ). עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ (לדעתו של רבי יהושע): לְשָׁם הֵם שָׁבִים לָלֶכֶת (אל הים הנחלים חוזרים והולכים תמיד).

כֵּיצַד הָיְתָה הָאָרֶץ שׁוֹתָה (בתחילה, קודם שירד מטר)? רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבָּנָן (וחכמים, נחלקו).

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כְּהָדֵין נִילוּס, דְּמַשְׁקֶה וְהָדַר מַשְׁקֶה (כמו הנילוס הזה, שמשקה וחוזר ומשקה).

וְרַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר: כְּמִין תּוֹכְיָה דְּהָדֵין קַבְרִיָּא דִּמְרַבֶּה וְקָבַר (כמו תוכו של נהר קבריא הזה, שמימיו מתרבים ועולים וחוזרים ונקברים באדמה).

וְרַבָּנָן אָמְרֵי (וחכמים אומרים): כְּמִין תָּוַוי. נָהָר בְּבָבֶל וּשְׁמוֹ תָּוַוי, וְלָמָּה קוֹרִין אוֹתוֹ תָּוַוי (לשון 'תב', חזר)? שֶׁהוּא חוֹזֵר וּמַשְׁקֶה אַחַת לְאַרְבָּעִים שָׁנָה.

וְכָךְ הָיְתָה הָאָרֶץ שׁוֹתָה מִתְּחִלָּה, דִּכְתִיב (שכתוב): וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ (בראשית ב, ו), וְחָזַר בּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁלֹא תְּהֵא הָאָרֶץ שׁוֹתָה אֶלָּא מִלְמַעְלָן (מן הגשם).

רַבִּי חָנָן דְּצִפּוֹרִי (מציפורי) בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר: מִפְּנֵי אַרְבָּעָה דְּבָרִים חָזַר בּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁלֹא תְּהֵא הָאָרֶץ שׁוֹתָה אֶלָּא מִלְּמַעְלָן (מן הגשם): מִפְּנֵי בַּעֲלֵי זְרוֹעַ (האלימים, שלא ישתלטו על מקורות המים), וּבִשְׁבִיל לְהָדִיחַ טְלָלִים הָרָעִים (לשטוף טללים שמזיקים לצמחים), וְשֶׁיְּהֵא הַגָּבוֹהַּ שׁוֹתֶה כַּנָּמוּךְ (שהמקום הגבוה יקבל מים כמו הנמוך), וְעוֹד שֶׁיִּהְיוּ הַכֹּל תּוֹלִין עֵינֵיהֶם כְּלַפֵּי מַעְלָה (ויתפללו על המטר), הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): לָשׂוּם שְׁפָלִים לְמָרוֹם (איוב ה, יא).

יומהיכן הארץ שותה?מנוקד ומבואר

וּמֵהֵיכָן הָאָרֶץ שׁוֹתָה?

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מִמֵּימֵי אוֹקְיָנוֹס, דִּכְתִיב (שכתוב): וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ (בראשית ב, ו).

אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: וְכִי מֵימֵי אוֹקְיָנוֹס לֹא מַיִם מְלוּחִים הֵן?

אָמַר לוֹ (רבי אליעזר): מִתְמַתְּקִים הֵן בֶּעָבִים (בעננים), דִּכְתִיב (שכתוב): אֲשֶׁר יִזְּלוּ שְׁחָקִים (איוב לו, כח) – הֵיכָן הֵם נוֹזְלִין (נעשים מתוקים)? בַּשְּׁחָקִים.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: מִן הָעֶלְיוֹנִים (מן המים העליונים שברקיע הארץ שותה), שֶׁנֶּאֱמַר: לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם (דברים יא, יא), וְהָעֲנָנִים מִתְגַּבְּרִין (מתחזקים ועולים) מִן הָאָרֶץ וְעַד הָרָקִיעַ, וּמְקַבְּלִין אוֹתָן (את המים) כְּמִפִּי הַנּוֹד (כמו מפי נאד, כלי עור לנוזלים), דִּכְתִיב (שכתוב): יָזֹקּוּ (לשון 'זיקים', נאדות) מָטָר לְאֵדוֹ (איוב לו, כז), וְחוֹשְׁרִים אוֹתָן (ומפילים את המים לארץ טיפות טיפות) כְּמִין כְּבָרָה (כמו נפה), וְאֵין טִפָּה נוֹגַעַת בַּחֲבֶרְתָּהּ, דִּכְתִיב (שכתוב): חַשְׁרַת מַיִם עָבֵי שְׁחָקִים (שמואל ב כב, יב).

לָמָּה הוּא קוֹרֵא אוֹתָן (את העבים) שְׁחָקִים? רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר: שֶׁהֵן שׁוֹחֲקִים אֶת הַמַּיִם (טוחנים אותם לטיפות דקות). רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר: כְּהָדֵין מָסוֹסָא (כמו המסס הזה, חלק מהקיבה של הבהמה שטוחן את המאכל). רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר: כַּדַּקִּין הַלָּלוּ שֶׁל בְּהֵמָה (כמו המעיים הדקים של הבהמה, ששוחקים את המאכל היטב).

יארבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש…מנוקד ומבואר

רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ (נחלקו).

רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֵין עֲנָנִים אֶלָּא מִלְּמַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַאֲרוּ עִם עֲנָנֵי שְׁמַיָּא (והנה עם ענני השמים) (דניאל ז, יג).

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר: אֵין עֲנָנִים אֶלָּא מִלְּמַטָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: מַעֲלֶה נְשִׂאִים (עננים) מִקְצֵה הָאָרֶץ (תהלים קלה, ז).

עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן (לדעתו של רבי יוחנן): (משל) לְאֶחָד שֶׁכִּבֵּד אֶת חֲבֵרוֹ (נתן לו במתנה) חָבִית שֶׁל יַיִן וְקַנְקַנָּהּ (את היין יחד עם הכד שלו).

רַבִּי שִׁמְעוֹן (בן לקיש) אוֹמֵר: (משל) לְאֶחָד שֶׁאָמַר לַחֲבֵרוֹ: הַלְוֵנִי סְאָה (מידת נפח) שֶׁל חִטִּים. אָמַר לוֹ (חברו): הָבֵא קֻפָּתְךָ (את הסל שלך) וּבוֹא מְדֹד. כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לָאָרֶץ: אַיְיתֵי עֲנָנַיִךְ וְקַבֵּל מָטָר (הביאי את ענניך וקבלי מטר).

יבחמשה שמות נקראו לו עב, אד,…מנוקד ומבואר

חֲמִשָּׁה שֵׁמוֹת נִקְרְאוּ לוֹ (לענן): עָב, אֵד, עָנָן, וּנְשִׂיאִים, חָזִיז.

עָב – שֶׁהוּא מְעַבֵּב אֶת פְּנֵי הָרָקִיעַ (מכסה ומחשיך את פני השמים).

אֵד – שֶׁהוּא שׁוֹבֵר אֵידָן שֶׁל בַּעֲלֵי שְׁעָרִים (מביא שבר על אוצרי התבואה שמייקרים את המחיר).

עָנָן – שֶׁהוּא עוֹשֶׂה הַבְּרִיּוֹת עֲנָוִים אֵלּוּ לָאֵלּוּ (נוחים זה לזה, מפני שהשפע מצוי).

נְשִׂיאִים – שֶׁהוּא עוֹשֶׂה אֶת הַבְּרִיּוֹת נְשִׂיאִים אֵלּוּ עַל אֵלּוּ (מתנשאים זה על זה, שלא כל שדה מתברך כשדה חברו).

חָזִיז – שֶׁהוּא עוֹשֶׂה חֶזְיוֹנוֹת בָּרָקִיעַ (מראות של צבעים בשמים), וּמַשְׁרֶה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ עַל הַבְּרִיּוֹת, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (כמו שאתה אומר): חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ (ישעיה א, א).

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: אַרְבָּעָה שֵׁמוֹת נִקְרְאוּ לָאָרֶץ, כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה תְּקוּפוֹתֶיהָ (ארבע עונות השנה): אֶרֶץ, תֵּבֵל, אֲדָמָה, אַרְקָא.

אֶרֶץ – כְּנֶגֶד תְּקוּפַת נִיסָן (האביב), שֶׁהִיא מְרִיצָה אֶת פֵּרוֹתֶיהָ (ממהרת להוציא את פירותיה).

תֵּבֵל – כְּנֶגֶד תְּקוּפַת תַּמּוּז (הקיץ), שֶׁהִיא מְתַבֶּלֶת אֶת פֵּרוֹתֶיהָ (ממתיקה ומבשילה את פירותיה בחום).

אֲדָמָה – כְּנֶגֶד תְּקוּפַת תִּשְׁרֵי (הסתיו), שֶׁהָאָרֶץ עֲשׂוּיָה בּוֹלִין בּוֹלִין שֶׁל אֲדָמָה (גושים גושים של אדמה).

אַרְקָא – כְּנֶגֶד תְּקוּפַת טֵבֵת (החורף), שֶׁהִיא מוֹרֶקֶת אֶת פֵּרוֹתֶיהָ (מכמישה את פירותיה מפני הקור; או: מתחילה להוריק ולהצמיח).

יגכמה גשמים יורדין ויהיה בה כדי…מנוקד ומבואר

כַּמָּה גְּשָׁמִים יוֹרְדִין וְיִהְיֶה בָהּ כְּדֵי רְבִיעָה (כמה גשם צריך לרדת כדי שייחשב 'רביעה', גשם שמרווה ומפרה את האדמה)? כִּמְלוֹא כְּלֵי מַחֲרֵשָׁה שֶׁל שְׁלֹשָׁה טְפָחִים (שייכנסו המים באדמה לעומק שהמחרשה חודרת, כ-25 ס"מ), דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בְּקָשָׁה (באדמה קשה) – טֶפַח (כ-8 ס"מ), וּבֵינוֹנִית – טְפָחַיִים, וּבִשְׂבֵעָה (ובאדמה רוויה ולחה) – שְׁלֹשָׁה טְפָחִים.

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר: אֵין לְךָ טֶפַח יוֹרֵד מִלְּמַעְלָה שֶׁאֵין הָאָרֶץ עוֹלָה כְּנֶגְדּוֹ טְפָחַיִם (שאין מי התהום שבארץ עולים לקראתו שני טפחים). מַה טַּעַם (מהיכן לומדים זאת)? תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ (תהלים מב, ח).

אָמַר רַבִּי לֵוִי: הַמַּיִם הָעֶלְיוֹנִים זְכָרִים וְהַתַּחְתּוֹנִים נְקֵבוֹת, וְהֵן (העליונים) אוֹמְרִים אֵלּוּ לְאֵלּוּ (לתחתונים): קַבְּלוּ אוֹתָנוּ, אַתֶּם בְּרִיּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָנוּ שְׁלוּחָיו. מִיָּד הֵם (התחתונים) מְקַבְּלִים אוֹתָן, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): [הַרְעִיפוּ שָׁמַיִם מִמַּעַל וּשְׁחָקִים יִזְּלוּ צֶדֶק] תִּפְתַּח אֶרֶץ (ישעיה מה, ח) – כִּנְקֵבָה זוֹ שֶׁהִיא פּוֹתַחַת לַזָּכָר.

וְיִפְרוּ יֶשַׁע (שם) – שֶׁהֵן פָּרִין וְרָבִין.

וּצְדָקָה תַצְמִיחַ יַחַד (שם) – יְרִידַת גְּשָׁמִים.

אֲנִי ה' בְּרָאתִיו (שם) – לְכָךְ בְּרָאתִיו (את המטר), לְתִקּוּנוֹ שֶׁל עוֹלָם וּלְיִשּׁוּבוֹ.

ידאמר רבי ברכיה עלה שבר מן…מנוקד ומבואר

[וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ –] אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה: עָלָה שֶׁבֶר מִן הָאָרֶץ ('אד' לשון שבר: כשהבריות שוברות את ליבן בתשובה), מִיָּד: וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה.

הִיא דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי בֶּרֶכְיָה (זו שיטתו של רבי ברכיה גם במקום אחר), דְּאָמַר (שאמר) רַבִּי בֶּרֶכְיָה: יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי (דברים לב, ב) – שָׁבְרוּ בְּרִיּוֹת אֶת עָרְפָּן (שברו את קשיות עורפן וחזרו בתשובה), מִיָּד מָטָר יוֹרֵד.

טוכמה גשמים יורדין ויהא אדם צריך…מנוקד ומבואר

כַּמָּה גְּשָׁמִים יוֹרְדִין וִיהֵא אָדָם צָרִיךְ לְבָרֵךְ (כמה גשם צריך לרדת כדי שיתחייב אדם לברך עליו)?

רַבִּי יוֹסֵי בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יוֹנָה בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל אָמְרִין (אמרו): מִתְּחִלָּה (בגשם הראשון של העונה) כְּדֵי רְבִיעָה (שיעור גשם שמרווה ומפרה את האדמה), וּבַסּוֹף (בגשמים שאחריו) אֲפִלּוּ כָּל שֶׁהֵן.

רַבִּי חִיָּא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: בַּתְּחִלָּה כְּדֵי רְבִיעָה (שיעור גשם שמרווה את האדמה), וּלְבַסּוֹף עַד שֶׁיִּדָּחוּ פְּנֵי הַקֶּרָמִיד (עד שיישטפו פני רעפי הגג).

רַבִּי יַנַּאי בֶּן רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר: בַּתְּחִלָּה כְּדֵי רְבִיעָה (שיעור גשם שמרווה את האדמה), וּלְבַסּוֹף כְּדֵי שֶׁתִּשָּׁרֶה פִּי הַמְּגוּפָה (עד שתירטב ותתרכך מגופת הטיט שסותמת את פי החבית).

וַהֲלוֹא כַּמָּה גְּשָׁמִים יוֹרְדִין וְאֵין פִּי מְגוּפָה נִשְׁרֵית (ואין המגופה מתרככת ונמסה)? אֶלָּא תְּהֵא נִרְאֵית כְּאִלּוּ שְׁרוּיָה (רטובה).

כֵּיצַד הוּא צָרִיךְ לְבָרֵךְ (על הגשמים)? כְּהָדָא דִּתְנֵינַן (כמו ששנינו): עַל הַגְּשָׁמִים וְעַל בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת הוּא אוֹמֵר: בָּרוּךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב.

רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי מַיְיתֵי לָהּ מֵהָכָא (מביא את הלימוד מהפסוק הבא): מַיִם קָרִים עַל נֶפֶשׁ עֲיֵפָה וּשְׁמוּעָה טוֹבָה (משלי כה, כה) – מַה שְּׁמוּעָה טוֹבָה (מברכים עליה) 'בָּרוּךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב', אַף מַיִם קָרִים (גשמים, מברכים עליהם) 'הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב'.

רַבִּי יְהוּדָה (בר יחזקאל) אָמַר: כְּדֵין מְבָרֵךְ יְחֶזְקֵאל אַבָּא (כך היה מברך יחזקאל אבי): יִתְבָּרֵךְ יִתְרוֹמֵם וְיִתְגַּדֵּל שִׁמְךָ עַל כָּל טִפָּה וְטִפָּה שֶׁאַתָּה מוֹרִיד לָנוּ, שֶׁאַתָּה מַמְנִיעָן אֵלּוּ מֵאֵלּוּ (שאתה מפריד את הטיפות זו מזו, שלא ירדו בבת אחת).

רַבִּי יְהוּדָה בֶּן רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר: שֶׁהוּא מוֹרִידָן בְּמִדָּה (מוריד את הטיפות במידה מדודה), שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי יְגָרַע נִטְפֵי מָיִם (איוב לו, כז), הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (כמו שאתה אומר): וְנִגְרַע מֵעֶרְכֶּךָ (ויקרא כז, יח).

רַבִּי יוֹסֵי בַּר יַעֲקֹב סָלֵק לִמְבַקְּרֵי לְרַבִּי יְהוּדָה מִגְדָּלָה (עלה לבקר את רבי יהודה איש מגדלא). שְׁמַע קָלֵיהּ מְבָרֵךְ (שמע את קולו מברך על הגשמים): אֶלֶף אֲלָפִים וְרִבֵּי רְבָבוֹת בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת אָנוּ צְרִיכִים לְהוֹדוֹת לְשִׁמְךָ עַל כָּל טִפָּה וְטִפָּה שֶׁאַתָּה מוֹרִיד לָנוּ, שֶׁאַתָּה מְשַׁלֵּם גְּמוּלִים טוֹבִים לְחַיָּבִים (גומל טובות גם למי שאינם ראויים להן).

אֲמַר לֵיהּ (אמר לו רבי יהודה לרבי יוסי): כֵּן הֲוָה רַבִּי סִימוֹן מְבָרֵךְ (כך היה רבי סימון מברך).

אָמַר רַבִּי זֵירָא: תַּמָּן אָמְרִין (שם, בבבל, אומרים): עַל הַזּוֹל (ירידת המחירים) שֶׁהוּא בָּא לָעוֹלָם, וְעַל הַשָּׂבָע שֶׁהוּא בָּא לָעוֹלָם, וְעַל הַנָּהָר שֶׁמְּסַפֵּחַ לַמְּדִינָה (שעולה על גדותיו ומשקה את העיר וסביבתה), אוֹמֵר: בָּרוּךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב.

טזוהשקה את כל רבי אלעזר בשם…מנוקד ומבואר

וְהִשְׁקָה אֶת כָּל – רַבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בַּר זִמְרָא אָמַר: הַכֹּל מִתְבָּרֵךְ (בשעת ירידת הגשמים): מַשָּׂא וּמַתָּן (המסחר) מִתְבָּרֵךְ, וְהַפְּרַגְמָטוֹטִין (והסוחרים) מַרְוִיחִין.

רַבִּי יוֹחָנָן בַּר לֵוִי אָמַר: אַף מֻכֵּי שְׁחִין מַרְוִיחִין (חשים הקלה).

רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא אָמַר: אַף הַחוֹלִין מַרְוִיחִין (חשים הקלה), וְאֵבְרֵיהוֹן רָפִין עֲלֵיהֶם (ואיבריהם מתרפים ונוחים להם).

אֲבִימֵי מִן חַבְרַיָּא הֲוָה מְבַקֵּר בִּישַׁיָּא (אבימי, מבני חבורת תלמידי החכמים, היה מבקר חולים; או: אבימי מן המקום חבריא). כַּד הֲוַת רְבִיעֲתָא נָחֲתָה (כשהיה הגשם יורד), הֲוָה אֲמַר לֵיהּ רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא (היה אומר לו רבי חייא בר אבא): מָה אִנּוּן עֲבִידִין (מה שלומם של החולים)? הֲוָה אֲמַר לֵיהּ (היה אבימי אומר לו): נִנּוֹחוּ (הוקל להם).

רַבִּי אַבָּא אוֹמֵר: אַף אֶבֶן טוֹבָה מַרְגֶּשֶׁת (מושפעת לטובה מן הגשם).

רַבָּנָן אָמְרֵי (חכמים אומרים): אַף הַדָּגִים מַרְגִּישִׁים.

אָמַר רַבִּי פִּנְחָס: עוֹבָדָא הֲוָה בְּהָדָה עַכּוֹ (מעשה היה בעכו), וְצָדוּ חַד נוּן וְשָׁמוּ יָתֵיהּ ש' לִיטְרִין (וצדו דג אחד והעריכו את משקלו ב-300 ליטרות, כמאה ק"ג), וּתְקִילוּ יָתֵיהּ מָאתָן לִיטְרִין (ושקלו אותו ונמצא 200 ליטרות). הֲווֹ תַּמָּן חַד סַב צַיָּד (היה שם צייד זקן אחד), אֲמַר לְהוֹן (אמר להם): דְּלָא נָחַת רְבִיעֲתָא (זה מפני שעדיין לא ירד הגשם).

וְכֵיוָן דְּנָחַת (וכיוון שירד הגשם), צָדוּ חַד נוּן וְשָׁמוּ יָתֵיהּ מָאתָן לִיטְרִין (צדו דג אחד והעריכו את משקלו ב-200 ליטרות), וּתְקִילוּ יָתֵיהּ וְאַשְׁכְּחוּנֵיהּ ש' לִיטְרִין (ושקלו אותו ומצאו שמשקלו 300 ליטרות).

יזאמר רבי אלעזר בר רבי שמעון…מנוקד ומבואר

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר רַבִּי שִׁמְעוֹן: אֵין הָאָרֶץ שׁוֹתָה אֶלָּא לְפִי חִסּוּמָהּ (רק בשכבתה העליונה הקשה).

אִם כֵּן מַה יַּעֲשׂוּ שָׁרְשֵׁי חָרוּב וְשָׁרְשֵׁי שִׁקְמָה, שֶׁשָּׁרְשֵׁיהֶם עַד תְּהוֹם (מגיעים לעומק רב)? אֶלָּא כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי צָרְכָּן (הארץ שותה לפי צורכו של כל צמח).

רַבִּי חֲנִינָא בְּרַבִּי עִיזְקָה, רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה אָמַר: שָׁרְשֵׁי חִטָּה בּוֹקְעִין בָּאָרֶץ חֲמִשִּׁים אַמָּה (כ-25 מטר), שָׁרְשֵׁי תְּאֵנָה בּוֹקְעִים בַּצּוּר (בסלע).

אָמַר רַבִּי לֵוִי: כָּךְ הוּא כִּדְקָא אֲמַרְתְּ (כך הוא כמו שאמרת), לְפִי חִסּוּמָהּ (שהארץ שותה רק בשכבתה העליונה), וְחָרוּב וְשִׁקְמָה – אֶחָד לִשְׁלֹשִׁים יוֹם (פעם בשלושים יום) תְּהוֹם עוֹלֶה וּמַשְׁקֶה אוֹתָהּ. מַאי טַעְמָא (מהיכן לומדים זאת)? אֲנִי ה' נֹצְרָהּ לִרְגָעִים אַשְׁקֶנָּה (ישעיה כז, ג).

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: בְּשָׁעָה שֶׁהַמָּטָר יוֹרֵד הוּא עוֹשֶׂה פָּנִים לָאֲדָמָה (מכסה את פני האדמה בצמחים).