א אלה תולדות השמים והארץ בהבראם מנוקד ומבואר אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם –
כְּתִיב (כתוב) : הֶן אֵלֶּה קְצוֹת דְּרָכָו (איוב כו, יד) – אָמַר רַב הוּנָא: כָּל מַה שֶּׁאַתָּה רוֹאֶה, קְצוֹת דְּרָכָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֵן (רק קצה מעשיו הם) .
הֶן אֵלֶּה קְצוֹת דְּרָכָו וּמַה שֵּׁמֶץ דָּבָר נִשְׁמַע בּוֹ וְרַעַם גְּבוּרֹתָו מִי יִתְבּוֹנָן (שם) – אָמַר רַב הוּנָא: הָרַעַם הַזֶּה, בְּשָׁעָה שֶׁהוּא יוֹצֵא כְּתִיקּוּנוֹ (במלוא כוחו) , אֵין כָּל בְּרִיָּה יְכוֹלָה לַעֲמֹד עָלָיו (להבין אותו) . 'נִתְבּוֹנֵן' (בלשון רבים) אֵין כְּתִיב כָּאן (לא כתוב כאן) , אֶלָּא יִתְבּוֹנָן (בלשון יחיד) (שם) – (רק) הַפִּקְחִים יוֹדְעִים רִמּוּזוֹ וְהֶגְיוֹנוֹ (את רמזו ואת פשרו) .
אָמַר רַב הוּנָא: אִם עַל סִדְרוֹ שֶׁל רַעַם אֵין אַתָּה יָכוֹל לַעֲמֹד (להבין אותו) , עַל סֵדֶר שֶׁל עוֹלָם עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה (שאין אתה יכול) ! אֶתְמְהָא (תמיהה) .
וְאִם יֹאמַר לְךָ אָדָם: יָכוֹל אֲנִי לַעֲמֹד עַל סִדְרוֹ שֶׁל עוֹלָם (להבין את סדר בריאתו) , אֱמֹר לוֹ: אַחֲרֵי מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם אִי אַתָּה (אין אתה) יָכוֹל לַעֲמֹד (לרדת לסוף דעתו) , אַחֲרֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתָּה יָכוֹל לַעֲמֹד?! אֶתְמְהָא (תמיהה) .
אָמַר רַב נַחְמָן: מָשָׁל לַחֲרִישַׁת (לחורשת) קָנִים, שֶׁלֹא הָיָה יָכוֹל אָדָם לְהִכָּנֵס בְּתוֹכָהּ, שֶׁכָּל מִי שֶׁהָיָה נִכְנַס לְתוֹכָהּ הָיָה תּוֹעֶה. מֶה עָשָׂה פִּקֵּחַ אֶחָד? כָּסַח (כרת את הקנים) וְנִכְנַס, כָּסַח וְנִכְנַס. נִכְנַס דֶּרֶךְ הַכָּסוּחַ (דרך המקום שכרת) וְיָצָא דֶּרֶךְ הַכָּסוּחַ. הִתְחִילוּ הַכֹּל מִתְכַּנְּסִין וְיוֹצְאִין דֶּרֶךְ כָּסוּחַ.
רַב נַחְמָן אָמַר חוֹרֵי (משל אחר) : מָשָׁל לְפָלָטִין (לארמון) גְּדוֹלָה שֶׁהָיוּ לוֹ פְּתָחִין הַרְבֵּה, שֶׁכָּל מִי שֶׁהָיָה נִכְנַס לְתוֹכָהּ הָיָה תּוֹעֶה. מֶה עָשָׂה פִּקֵּחַ אֶחָד? נָטַל פְּקַעַת שֶׁל גֶּמִי (סליל של חבל גומא) וּקְשָׁרָהּ כְּנֶגֶד הַפֶּתַח, וְנִכְנַס דֶּרֶךְ הַפְּקַעַת וְיָצָא דֶּרֶךְ הַפְּקַעַת. הִתְחִילוּ הַכֹּל נִכְנָסִין וְיוֹצְאִין דֶּרֶךְ הַפְּקַעַת.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: מָשָׁל לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁבָּנָה פָּלָטִין (ארמון) , וְהַבְּרִיּוֹת נִכְנָסִין לְתוֹכָהּ וְאוֹמְרִים: אִלּוּ הָיָה הָעַמּוּדִים גְּבוֹהִין הָיְתָה נָאָה, אִלּוּ הָיוּ הַכְּתָלִים גְּבוֹהִין הָיְתָה נָאָה, אִלּוּ הָיְתָה תִּקְרָה גְּבוֹהָה הָיְתָה נָאָה.
שֶׁמָּא (האם) יָבוֹא אָדָם וְיֹאמַר: אִלּוּ הָיוּ לִי שָׁלֹשׁ עֵינַיִם, אִלּוּ הָיוּ לִי שָׁלֹשׁ רַגְלַיִם, הָיָה יָפֶה לִי?! אֶתְמְהָא (תמיהה) .
'אֵת אֲשֶׁר כְּבָר עָשָׂהוּ' (בלשון יחיד) לֹא נֶאֱמַר כָּאן, אֶלָּא [כִּי מֶה הָאָדָם שֶׁיָּבוֹא אַחֲרֵי הַמֶּלֶךְ] אֵת אֲשֶׁר כְּבָר עָשׂוּהוּ (בלשון רבים) (קהלת ב, יב) – כִּבְיָכוֹל מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבֵית דִּינוֹ נִמְנִין (נועצים ומחליטים) עַל כָּל אֵבָר וְאֵבָר מִשֶּׁלְּךָ וּמַעֲמִידְךָ עַל מְכוֹנְךָ (ומעמידים אותך על תכונתך הראויה) , שֶׁנֶּאֱמַר: הַלַה' תִּגְמְלוּ זֹאת עַם נָבָל וְלֹא חָכָם הֲלוֹא הוּא אָבִיךָ קָּנֶךָ הוּא עָשְׂךָ וַיְכֹנְנֶךָ (דברים לב, ו) .
אָמַר רַבִּי לֵוִי בַּר חָיְתָא: מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם בּוֹנֶה פָּלָטִין (ארמון) , וְאִם נָתַן בִּיבָהּ (את צינור השופכין שלה) עַל פִּתְחָהּ – אֵינוֹ נָאֶה. מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּרָא הָאָדָם הַזֶּה וְנָתַן בִּיבוֹ (את חוטמו) עַל פִּתְחוֹ (מעל פיו) , וְהוּא נָאֶה, וְהוּא שִׁבְחוֹ (והחוטם נאה לו, והוא שבחו של האדם) .
אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר מֶרְיוֹן: כְּתִיב (כתוב) : וַיִּיצֶר ה' אֱ־לֹהִים אֶת הָאָדָם (בראשית ב, ז) , וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר (ומה בא ללמד מה שנאמר שוב) : אֲשֶׁר יָצָר (שם, ח) ? כִּבְיָכוֹל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְגָּאֶה בְּעוֹלָמוֹ וְאוֹמֵר: רְאוּ בְּרִיָּה שֶׁבָּרָאתִי וְצוּרָה שֶׁצַּרְתִּי!
אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר מֶרְיוֹן: כְּתִיב (כתוב) : אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם – בּוֹרְאָן מְשַׁבְּחָן, וּמִי מְגַנָּן? בּוֹרְאָן מְקַלְּסָן (משבח אותם) , וּמִי נוֹתֵן בָּהֶם דֹּפִי (גנאי) ? אֶלָּא נָאִין הֵן וּמְשֻׁבָּחִין הֵם, שֶׁנֶּאֱמַר: אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱ־לֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם.
מפרשים · 7
ב רבי פנחס בשם רבי לוי אמר… מנוקד ומבואר רַבִּי פִּנְחָס בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר: בְּהִבָּרְאָם – בְּהֵ"א בְּרָאָם (באות ה"א ברא אותם) .
(וכן נאמר:) וְאֶת כָּל אֵלֶּה יָדִי עָשָׂתָה וַיִּהְיוּ כָל אֵלֶּה נְאֻם ה' וְאֶל זֶה אַבִּיט אֶל עָנִי וּנְכֵה רוּחַ וְחָרֵד עַל דְּבָרִי (ישעיה סו, ב) – אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן: לֹא בְעָמָל וְלֹא בִיגִיעָה בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֶת כָּל אֵלֶּה יָדִי עָשָׂתָה [וַיִּהְיוּ כָל אֵלֶּה נְאֻם ה'] (שם) .
רַבִּי יוּדָן אָמַר: בִּזְכוּת הַתּוֹרָה (נבראו השמים והארץ, שנאמר בהם 'אלה') , שֶׁנֶּאֱמַר: אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן ה' בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה (ויקרא כו, מו) .
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר נְחֶמְיָה אוֹמֵר: בִּזְכוּת הַשְּׁבָטִים (נבראו) , שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֵלֶּה שְׁמוֹת [בְּנֵי יִשְׂרָאֵל] (שמות א, א) , וּכְתִיב (וכתוב) : וַיִּהְיוּ כָל אֵלֶּה נְאֻם ה' (ישעיה סו, ב) .
מפרשים · 7
ג אלה תולדות השמים אמר רבי אבהו… מנוקד ומבואר אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם – אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ: כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר 'אֵלֶּה' – פָּסַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים (דחה את מה שנאמר לפניו) , 'וְאֵלֶּה' – מוֹסִיף עַל הָרִאשׁוֹנִים (מצרף אל מה שנאמר לפניו) . כָּאן שֶׁנֶּאֱמַר 'אֵלֶּה' – פָּסַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים. מַה פָּסַל? תֹּהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ.
מפרשים · 3
ד רבי יהודה ורבי נחמיה . מנוקד ומבואר רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה (נחלקו) .
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ (בראשית ב, א) – בִּזְמַנָּן (כל אחד ביומו) , וְכָל צְבָאָם (שם) – בִּזְמַנָּן (כל אחד ביומו) .
אֲמַר לֵיהּ (אמר לו) רַבִּי נְחֶמְיָה: וְהָא כְתִיב (והרי כתוב) : אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם – מְלַמֵּד שֶׁבּוֹ בַּיּוֹם נִבְרְאוּ, בּוֹ בַּיּוֹם הוֹצִיאוּ תּוֹלָדוֹת?
אָמַר לוֹ (רבי יהודה) : וְהָכְתִיב (והרי כתוב) : וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד (בראשית א, ה) , יוֹם שֵׁנִי, יוֹם שְׁלִישִׁי, יוֹם רְבִיעִי, יוֹם חֲמִישִׁי, יוֹם שִׁשִּׁי?
אָמַר לוֹ רַבִּי נְחֶמְיָה: כִּמְלַקְּטֵי תְּאֵנִים הֵן (כמו בלקיטת תאנים: כולן על העץ כאחת, וכל אחת נלקטת בזמנה) , כָּל אֶחָד וְאֶחָד הוֹפִיעַ בִּזְמַנּוֹ.
רַבִּי בֶּרֶכְיָה עַל הָדָא דְּרַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר (רבי ברכיה אמר כדעתו זו של רבי נחמיה) : וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ (בראשית א, יב) – דָּבָר שֶׁהָיָה פָּקוּד (מופקד) בְּיָדֶיהָ.
מפרשים · 4
ה דרש רבי נחמיה איש כפר סיחון… מנוקד ומבואר דָּרַשׁ רַבִּי נְחֶמְיָה אִישׁ כְּפַר סִיחוֹן: כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ [אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם] (שמות כ, יא) – שְׁלֹשָׁה דְבָרִים הַלָּלוּ (השמים, הארץ והים) הֵן הֵן עִקַּר בְּרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְשָׁהוּ (והמתינו) שְׁלֹשָׁה יָמִים וְהוֹצִיאוּ שָׁלֹשׁ תּוֹלָדוֹת.
הָאָרֶץ (נבראה) בָּרִאשׁוֹן, כְּבֵית הִלֵּל (כדעת בית הלל, שהארץ נבראה תחילה) , וְשָׁהֲתָה שְׁלֹשָׁה יָמִים, רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי וּשְׁלִישִׁי, וְהוֹצִיאָה שָׁלֹשׁ תּוֹלָדוֹת: אִילָנוֹת וּדְשָׁאִים וְגַן עֵדֶן.
רָקִיעַ (השמים) בַּשֵּׁנִי, וְשָׁהָה שְׁלֹשָׁה יָמִים, שֵׁנִי וּשְׁלִישִׁי וּרְבִיעִי, וְהוֹצִיא שָׁלֹשׁ תּוֹלָדוֹת: חַמָּה וּלְבָנָה וּמַזָּלוֹת (וכוכבים) .
וּמַיִם (הים) בַּשְּׁלִישִׁי, וְשָׁהוּ שְׁלֹשָׁה יָמִים, שְׁלִישִׁי רְבִיעִי חֲמִישִׁי, וְהוֹצִיאוּ שָׁלֹשׁ תּוֹלָדוֹת: עוֹפוֹת וְדָגִים וְלִוְיָתָן.
רַבִּי עֲזַרְיָה לֹא אָמַר כֵּן, אֶלָּא: בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱ־לֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם – שְׁנֵי דְּבָרִים (הארץ והשמים) הֵן הֵן עִקַּר בְּרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְשָׁהוּ (והמתינו) שְׁלֹשָׁה יָמִים וְנִגְמְרָה מְלַאכְתָּן בָּרְבִיעִי (ביום הרביעי לבריאתם) .
שָׁמַיִם (נבראו) בָּרִאשׁוֹן, כְּבֵית שַׁמַּאי (כדעת בית שמאי, שהשמים נבראו תחילה) , וְשָׁהוּ שְׁלֹשָׁה יָמִים, רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי וּשְׁלִישִׁי, וְנִגְמְרָה מְלַאכְתָּן בָּרְבִיעִי. וּמַהוּ גְּמַר מְלַאכְתָּן? מְאוֹרוֹת.
הָאָרֶץ (נבראה) בַּשְּׁלִישִׁי, (שנאמר) : וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ (בראשית א, יב) – (זו) עִקַּר בְּרִיָּתָהּ, וְשָׁהֲתָה שְׁלֹשָׁה יָמִים, שְׁלִישִׁי רְבִיעִי וַחֲמִישִׁי, וְנִגְמְרָה מְלַאכְתָּהּ בַּשִּׁשִּׁי. וּמַהוּ גְּמַר מְלַאכְתָּהּ? אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: אָנֹכִי עָשִׂיתִי אֶרֶץ וְאָדָם עָלֶיהָ בָרָאתִי (ישעיה מה, יב) .
מפרשים · 4
ו תולדות אמר רבי שמואל בר נחמן… מנוקד ומבואר תּוֹלְדוֹת – אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן: כָּל 'תּוֹלְדוֹת' שֶׁנֶּאֶמְרוּ בַּתּוֹרָה (במקרא) חֲסֵרִין (כתובים בכתיב חסר, בלי ו') בַּר מִן תְּרֵין (חוץ משניים) : וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פָּרֶץ (רות ד, יח) , וְהָדֵין (והפסוק הזה) .
וּמִפְּנֵי מָה אִינּוּן (הם) חֲסֵרִין?
רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי אָבִין אָמַר: כְּנֶגֶד שִׁשָּׁה דְּבָרִים (כמניין האות ו') שֶׁנִּטְּלוּ מֵאָדָם הָרִאשׁוֹן, וְאֵלּוּ הֵן: זִיווֹ, חַיָּיו, וְקוֹמָתוֹ, וּפְרִי הָאָרֶץ, וּפֵרוֹת הָאִילָן, וּמְאוֹרוֹת.
זִיווֹ מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: מְשַׁנֶּה פָנָיו וַתְּשַׁלְּחֵהוּ (איוב יד, כ) .
חַיָּיו מִנַּיִן? (שנאמר) : כִּי עָפָר אַתָּה [וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב] (בראשית ג, יט) .
קוֹמָתוֹ מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ (שם, ח) . אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ: בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה גֻּזְּעָה (נקצצה והתקצרה) קוֹמָתוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן וְנַעֲשֵׂית שֶׁל מֵאָה אַמָּה.
פְּרִי הָאִילָן וּפְרִי הָאָרֶץ מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ (שם, יז) .
מְאוֹרוֹת (מניין) ? רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן רַבִּי יְהוּדָה אִישׁ כְּפַר עַכּוֹ אָמַר מִשֵּׁם רַבִּי מֵאִיר: אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְקַלְּלוּ הַמְּאוֹרוֹת מֵעֶרֶב שַׁבָּת, לֹא לָקוּ (לא התמעט אורם) עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת.
אַתְיָא כְּרַבָּנָן וְלָא אַתְיָא כְּרַבִּי יוֹסֵי (דבר זה מתאים לדעת חכמים ואינו מתאים לדעת רבי יוסי) , דְּאָמַר (שאמר) רַבִּי יוֹסֵי: אָדָם הָרִאשׁוֹן לֹא לָן כְּבוֹדוֹ עִמּוֹ (זיוו לא נשאר עמו אפילו לילה אחד) . מַאי טַעְמֵיהּ (מהיכן הוא לומד זאת) ? (שנאמר:) וְאָדָם בִּיקָר בַּל יָלִין (תהלים מט, יג) .
וְרַבָּנָן אָמְרֵי (וחכמים אומרים) : בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת נִטַּל זִיווֹ מִמֶּנּוּ וּטְרָדוֹ (וגירשו הקדוש ברוך הוא) מִגַּן עֵדֶן, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב) : וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם (בראשית ג, כד) , וּכְתִיב (וכתוב) : מְשַׁנֶּה פָנָיו וַתְּשַׁלְּחֵהוּ (איוב יד, כ) .
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן: אוֹתָהּ הָאוֹרָה שֶׁנִּבְרָא בָּהּ הָעוֹלָם, אָדָם הָרִאשׁוֹן עָמַד וְהִבִּיט בָּהּ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ. כֵּיוָן שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲשֵׂה דּוֹר אֱנוֹשׁ וּמַעֲשֵׂה דּוֹר הַמַּבּוּל וּמַעֲשֵׂה דּוֹר הַפְלָגָה שֶׁהֵן מְקוּלְקָלִים, עָמַד וּגְנָזוֹ (והסתיר את האור) מֵהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְיִמָּנַע מֵרְשָׁעִים אוֹרָם (איוב לח, טו) .
וְלָמָּה גְּנָזוֹ (ולא ביטל אותו לגמרי) ? אֶלָּא גְּנָזוֹ לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּרְא אֱ־לֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב (בראשית א, ד) , וְאֵין 'טוֹב' אֶלָּא צַדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר: אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב (ישעיה ג, י) .
וּמִנַּיִן שֶׁגְּנָזוֹ לַצַּדִּיקִים? שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ (משלי ד, יח) .
וְכֵיוָן שֶׁרָאָה אוֹר (כיוון שראה האור עצמו; או: כיוון שראה הקדוש ברוך הוא את האור) שֶׁהוּא גָּנוּז לַצַּדִּיקִים שָׂמַח, שֶׁנֶּאֱמַר: אוֹר צַדִּיקִים יִשְׂמָח (משלי יג, ט) .
רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי נְזֵירָא אָמַר: שְׁלשִׁים וְשֵׁשׁ שָׁעוֹת שִׁמְּשָׁה (האירה) אוֹתָהּ הָאוֹרָה: שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שֶׁל עֶרֶב שַׁבָּת, וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שֶׁל לֵיל שַׁבָּת, וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שֶׁל שַׁבָּת.
כֵּיוָן שֶׁחָטָא אָדָם הָרִאשׁוֹן בִּקֵּשׁ (הקדוש ברוך הוא) לְגָנְזָהּ, (אך) חָלַק כָּבוֹד לַשַּׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְבָרֶךְ אֱ־לֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי (בראשית ב, ג) . וּבַמֶּה בֵּרְכוֹ? בָּאוֹר.
כֵּיוָן שֶׁשָּׁקְעָה הַחַמָּה בְּלֵילֵי שַׁבָּת שִׁמְּשָׁה הָאוֹרָה (המשיכה האורה להאיר) , הִתְחִילוּ הַכֹּל מְקַלְּסִין (משבחים) לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב) : תַּחַת כָּל הַשָּׁמַיִם יִשְׁרֵהוּ (לשון שירה) (איוב לז, ג) – מִפְּנֵי מָה? (שהרי) וְאוֹרוֹ עַל כַּנְפוֹת הָאָרֶץ (שם) .
הֵאִירָה אוֹתָהּ הָאוֹרָה כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה.
כֵּיוָן שֶׁשָּׁקְעָה חַמָּה בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת הִתְחִיל הַחשֶׁךְ מְמַשְׁמֶשֶׁת וּבָא (מתקרב ובא) . בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְיָרֵא אָדָם הָרִאשׁוֹן, אָמַר: שֶׁמָּא אוֹתוֹ שֶׁכָּתוּב בּוֹ (הנחש, שנאמר עליו) : הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב (בראשית ג, טו) , בָּא לְהִזְדַּוֵּוג לִי (להילחם בי) , (שנאמר:) וָאֹמַר אַךְ חֹשֶׁךְ יְשׁוּפֵנִי (תהלים קלט, יא) ? אֶתְמְהָא (בתמיהה) .
מֶה עָשָׂה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? זִמֵּן לוֹ שְׁנֵי רְעָפִים (אבנים) וְהִקִּישָׁן (אדם הראשון) זֶה לָזֶה וְיָצָאת הָאוֹר (האש) וּבֵרַךְ עָלֶיהָ, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב) : וְלַיְלָה אוֹר בַּעֲדֵנִי (שם) .
אַתְיָא כְּהַהִיא דְּתָנֵי דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל (דבר זה מתאים למה ששנו בבית מדרשו של רבי ישמעאל) : מִפְּנֵי מָה מְבָרְכִין עַל הָאוֹר (האש) בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת 'בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ'? מִפְּנֵי שֶׁהוּא (מוצאי שבת) תְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ (של האש) .
רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַיְבוּ בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אַף בְּמוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים מְבָרְכִין עָלָיו (על האש) , מִפְּנֵי שֶׁשָּׁבַת (שלא השתמשו בו) בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם.
רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל אָמַר: אַף עַל פִּי שֶׁנִּבְרְאוּ הַדְּבָרִים עַל מְלֵיאָתָן (בשלמותם) , כֵּיוָן שֶׁחָטָא אָדָם הָרִאשׁוֹן נִתְקַלְקְלוּ, וְעוֹד (ושוב) אֵינָן חוֹזְרִין לְתִקּוּנָן עַד שֶׁיָּבֹא בֶּן פֶּרֶץ (המשיח) , שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פָּרֶץ (רות ד, יח) – מָלֵא (כתוב בכתיב מלא, בו') , בִּשְׁבִיל שִׁשָּׁה דְּבָרִים שֶׁיַּחְזְרוּ, וְאֵלּוּ הֵן: זִיווֹ, חַיָּיו, קוֹמָתוֹ, פֵּרוֹת הָאָרֶץ, וּפֵרוֹת הָאִילָן, וּמְאוֹרוֹת.
זִיווֹ מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ (שופטים ה, לא) .
חַיָּיו מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי כִימֵי הָעֵץ יְמֵי עַמִּי (ישעיה סה, כב) . תָּנֵי (שנינו) : רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר: אֵין 'עֵץ' אֶלָּא תּוֹרָה, הֵיךְ מָה דְּאַתְּ אָמַר (כמו שאתה אומר) : עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ (משלי ג, יח) .
קוֹמָתוֹ מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת (ויקרא כו, יג) . תָּנֵי (שנה) רַבִּי חִיָּא: בְּקוֹמָה זְקוּפָה וְלֹא יְרֵאִים מִכָּל בְּרִיָּה. רַבִּי יוּדָן אוֹמֵר: מֵאָה אַמָּה כְּאָדָם הָרִאשׁוֹן. רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר: מָאתַיִם אַמָּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר: שְׁלשׁ מֵאוֹת (שדרש את 'קוממיות' כשני חלקים) : 'קוֹמְ' (קומה, כקומת אדם הראשון) – מֵאָה, 'מִיּוּת' (כמו 'מאות', ומיעוט רבים שתיים) – מָאתַיִם. רַבִּי אַבָּהוּ אָמַר: תְּשַׁע מֵאוֹת אַמָּה.
רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי דוֹסָא אָמַר: טַעְמֵיהּ דְּרַבִּי אַבָּהוּ מֵהָכָא (טעמו של רבי אבהו מכאן) : כִּי כִימֵי הָעֵץ יְמֵי עַמִּי (ישעיה סה, כב) – כַּשִּׁקְמָה הַזּוֹ שֶׁהִיא עוֹשָׂה (מתקיימת) בָּאָרֶץ שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, וְהַוָּלָד יוֹצֵא מִמְּעֵי אִמּוֹ בְּאַמָּה גְּרוּמָה (באמה ועוד מעט, שגדל בחודשי העיבור) , צֵא וַחֲשֹׁב אַמָּה וּמֶחֱצָה בְּכָל שָׁנָה (לשש מאות שנה) , הֲרֵי תְּשַׁע מֵאוֹת אַמָּה.
פֵּרוֹת הָאָרֶץ וּפֵרוֹת הָאִילָן מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי זֶרַע הַשָּׁלוֹם הַגֶּפֶן תִּתֵּן פִּרְיָהּ [וְהָאָרֶץ תִּתֵּן אֶת יְבוּלָהּ] (זכריה ח, יב) .
מְאוֹרוֹת מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה [וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים] (ישעיה ל, כו) .
מפרשים · 8
ז לכל יש תולדות מנוקד ומבואר לַכֹּל יֵשׁ תּוֹלָדוֹת (לכל דבר יש לידה, כלומר הוא נולד ונברא) :
שָׁמַיִם וָאָרֶץ יֵשׁ לָהֶם תּוֹלָדוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם.
הָרִים יֵשׁ לָהֶם תּוֹלָדוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ (תהלים צ, ב) .
מָטָר יֵשׁ לוֹ תּוֹלָדוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: הֲיֵשׁ לַמָּטָר אָב (איוב לח, כח) – (לא נאמר שאין לו אב, ומכאן שיש לו תולדות) .
טַל יֵשׁ לוֹ תּוֹלָדוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: אוֹ מִי הוֹלִיד אֶגְלֵי טָל (שם) . רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר: אֵלּוּ מַרְגָּלִיּוֹת שֶׁל טַל (טיפות הטל, שנראות כמרגליות) .
תָּנֵי (שנינו) : כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ תּוֹלָדוֹת – מֵת וּבָלֶה (ומתכלה) , וְנִבְרָא וְאֵינוֹ בּוֹרֵא. וְכָל מִי שֶׁאֵין לוֹ תּוֹלָדוֹת – אֵינוֹ לֹא מֵת וְלֹא בָּלֶה, וּבוֹרֵא וְאֵינוֹ נִבְרָא.
רַבִּי עֲזַרְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אָמַר: כְּלַפֵּי מַעְלָה הַדָּבָר אָמוּר (על הקדוש ברוך הוא נאמר הדבר, שהוא לבדו אין לו תולדות) .
מפרשים · 6
ח כל מה שאתה רואה תולדות שמים… מנוקד ומבואר כָּל מַה שֶּׁאַתָּה רוֹאֶה תּוֹלְדוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ הֵן:
(בראשון ברא מן העליונים ומן התחתונים,) שֶׁנֶּאֱמַר: בָּרָא אֱ־לֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ (בראשית א, א) .
בַּשֵּׁנִי בָּרָא מִן הָעֶלְיוֹנִים (מברואי השמים) , שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר אֱ־לֹהִים יְהִי רָקִיעַ (שם, ו) .
בַּשְּׁלִישִׁי בָּרָא מִן הַתַּחְתּוֹנִים (מברואי הארץ) , (שנאמר) : וַיֹּאמֶר אֱ־לֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ (שם, יא) .
בָּרְבִיעִי בָּרָא מִן הָעֶלְיוֹנִים, (שנאמר) : וַיֹּאמֶר אֱ־לֹהִים יְהִי מְאֹרֹת (שם, יד) .
בַּחֲמִישִׁי בָּרָא מִן הַתַּחְתּוֹנִים, (שנאמר) : וַיֹּאמֶר אֱ־לֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם (שם, כ) .
בַּשִּׁשִּׁי בָּא לִבְרֹאת אֶת אָדָם, אָמַר (הקדוש ברוך הוא) : אִם אֲנִי בּוֹרֵא אוֹתוֹ מִן הָעֶלְיוֹנִים, עַכְשָׁיו הָעֶלְיוֹנִים רַבִּים עַל הַתַּחְתּוֹנִים בְּרִיָּה אַחַת (הרי יהיו העליונים מרובים מן התחתונים בבריאה אחת) וְאֵין שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, וְאִם אֲנִי בּוֹרֵא אוֹתוֹ מִן הַתַּחְתּוֹנִים, עַכְשָׁיו הַתַּחְתּוֹנִים רַבִּים עַל הָעֶלְיוֹנִים בְּרִיָּה אַחַת (הרי יהיו התחתונים מרובים מן העליונים בבריאה אחת) וְאֵין שָׁלוֹם בָּעוֹלָם. אֶלָּא הֲרֵי אֲנִי בּוֹרֵא אוֹתוֹ מִן הָעֶלְיוֹנִים וּמִן הַתַּחְתּוֹנִים בִּשְׁבִיל שָׁלוֹם, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב) : וַיִּיצֶר ה' אֱ־לֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה (בראשית ב, ז) – מִן הַתַּחְתּוֹנִים, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים (שם) – מִן הָעֶלְיוֹנִים.
דְּאָמַר (שאמר) רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: הַמְשֵׁל וָפַחַד עִמּוֹ עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו (איוב כה, ב) – הַמְשֵׁל (שם) – זֶה גַּבְרִיאֵל, וָפַחַד (שם) – זֶה מִיכָאֵל.
מפרשים · 7
ט אמר רבי יהושע בן קרחה בהבראם… מנוקד ומבואר אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה: בְּהִבָּרְאָם – בְּאַבְרָהָם (אותיות 'בהבראם' הן אותיות 'באברהם') , בִּזְכוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם.
רַבִּי עֲזַרְיָה אָמַר עַל הָדָא דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה (על דברים אלה של רבי יהושע בן קרחה) : אַתָּה הוּא ה' לְבַדֶּךָ אַתָּה עָשִׂיתָ [אֶת הַשָּׁמַיִם שְׁמֵי הַשָּׁמַיִם וְכָל צְבָאָם הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר עָלֶיהָ הַיַּמִּים] וְכָל אֲשֶׁר בָּהֶם (נחמיה ט, ו) – כָּל הָאוֹנְקִים (המשא הכבד, כלומר כל המון הנבראים) הַזֶּה בִּשְׁבִיל מָה? בִּשְׁבִיל: אַתָּה הוּא ה' הָאֱ־לֹהִים אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם וְהוֹצֵאתוֹ מֵאוּר כַּשְׂדִּים וְשַׂמְתָּ שְּׁמוֹ אַבְרָהָם (שם, ז) .
אָמַר רַבִּי יוּדָן: 'בֶּהָרִים הַגְּבוֹהִים הַיְּעֵלִים' (שמשמעו שהיעלים מצויים בהרים) אֵין כְּתִיב כָּאן (לא כתוב כאן) , אֶלָּא הָרִים הַגְּבֹהִים לַיְּעֵלִים (תהלים קד, יח) – הָרִים הַגְּבוֹהִים לָמָּה נִבְרְאוּ? בִּשְׁבִיל הַיְּעֵלִים.
מַה יְּעֵלָה זוֹ תְּשָׁיָיה הִיא מִתְיָירֵא מִן הַחַיָּה (היעלה הזאת חלשה היא ומתייראת מן החיות הטורפות) , וּבְשָׁעָה שֶׁהִיא מְבַקֶּשֶׁת לִשְׁתּוֹת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַכְנִיס בָּהּ רוּחַ שֶׁל תְּזָזִית (רוח של שיגעון) וְהִיא מְקַרְקֶשֶׁת (מקישה) בְּקַרְנֶיהָ, וְהִיא (החיה הטורפת) שׁוֹמַעַת קוֹלָהּ וּבוֹרַחַת.
סְלָעִים מַחְסֶה לַשְׁפַנִּים (שם) – הָדֵין טַפְזָא מֵיגֵין תְּחוֹת שְׁקָפָה מִן הָעוֹף בְּשָׁעָה שֶׁהוּא פּוֹרֵחַ, שֶׁלֹא יֹאכְלֶנּוּ (השפן הזה שוכב תחת הסלע מפני העוף בשעה שהוא עף, שלא יאכלנו; או: מסתתר תחת הסלע) .
וּמָה בִּשְׁבִיל דָּבָר טָמֵא (השפן) בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ, בִּשְׁבִיל זְכוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, אֶתְמְהָא (בתמיהה) !
מפרשים · 5
י בהבראם רבי אבהו בשם רבי יוחנן… מנוקד ומבואר בְּהִבָּרְאָם – רַבִּי אַבָּהוּ בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: בְּהִבָּרְאָם – בְּהֵ"א בְּרָאָם (באות ה' ברא אותם) .
וּמָה הֵ"א זֶה, כָּל הָאוֹתִיּוֹת תּוֹפְסִין אֶת הַלָּשׁוֹן (צריך להניע את הלשון כדי להגות אותן) וְזֶה אֵינוֹ תּוֹפֵס אֶת הַלָּשׁוֹן, כָּךְ לֹא בְּעָמָל וְלֹא בִּיגִיעָה בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ, אֶלָּא בִּדְבַר ה' – וּכְבָר שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ (על פי תהלים לג, ו) .
רַבִּי יוּדָא נְשִׂיאָה שְׁאָלֵיהּ לְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן (שאל את רבי שמואל בר נחמן) , אָמַר (רבי יודא נשיאה) : מִפְּנֵי שֶׁשָּׁמַעְתִּי עָלֶיךָ שֶׁאַתָּה בַּעַל הַגָּדָה (בקי בדרשות האגדה) , מַאי דִּכְתִיב (מהו שכתוב) : סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָהּ שְׁמוֹ (תהלים סח, ה) ?
אֲמַר לֵיהּ (אמר לו רבי שמואל בר נחמן) : אֵין כָּל מָקוֹם וּמָקוֹם שֶׁאֵין לוֹ אִישׁ מְמֻנֶּה עַל בִּיָּיה שֶׁלּוֹ (על מעשי החמס והעוול שבו, לשמוע את צעקת העשוקים) : אַנְדִּיקוֹס (מין בעל שררה) בַּמְּדִינָה (בעיר) מְמֻנֶּה עַל בִּיָּיה (החמס והעוול) שֶׁלּוֹ, אֲגוּסְטוּס (אף הוא מין בעל שררה) בַּמְּדִינָה (בעיר) מְמֻנֶּה עַל בִּיָּיה (החמס והעוול) שֶׁלּוֹ. כָּךְ מִי מְמֻנֶּה עַל בִּיָּיה (החמס והעוול) שֶׁל עוֹלָם? הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא – בְּיָהּ שְׁמוֹ (שם) – עַל בִּיָּיה שֶׁל עוֹלָמוֹ (שמו מעיד שהוא הממונה על החמס והעוול שבעולמו) .
אֲמַר לֵיהּ (אמר לו רבי יודא נשיאה) : אוֹי דְּמוֹבְדִין וְלָא מִשְׁתַּכְּחִין (אוי על אלה שאבדו ואינם נמצאים) ! שְׁאֵלִית לְרַבִּי אֶלְעָזָר (שאלתי את רבי אלעזר) וְלֹא אָמַר כֵּן, אֶלָּא: כִּי בְּיָהּ ה' צוּר עוֹלָמִים (ישעיה כו, ד) – בִּשְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת (י' וה') בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ (את שני עולמותיו, העולם הזה והעולם הבא) .
אֵין אָנוּ יוֹדְעִין אִם הָעוֹלָם הַזֶּה נִבְרָא בְּהֵ"א וְהָעוֹלָם הַבָּא בְּיוּ"ד, אוֹ אִם הָעוֹלָם הַזֶּה נִבְרָא בְּיוּ"ד וְהָעוֹלָם הַבָּא בְּהֵ"א. וּמִמַּה דְּאָמַר (וממה שאמר) רַבִּי אַבָּהוּ בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן: בְּהִבָּרְאָם – בְּהֵ"א בְּרָאָם, הֱוֵי (הרי) הָעוֹלָם הַזֶּה נִבְרָא בְּהֵ"א.
וּמָה הֵ"א זֶה סָתוּם מִכָּל צְדָדָיו וּפָתוּחַ מִלְּמַטָּה – רֶמֶז שֶׁכָּל הַמֵּתִים יוֹרְדִים לַשְּׁאוֹל (לקבר) .
וְהָעֹקֶץ שֶׁלּוֹ מִלְּמַעְלָה – רֶמֶז שֶׁעֲתִידִים לַעֲלוֹת (בתחיית המתים) .
וְהַחַלּוֹן הַזֶּה שֶׁמִּן הַצַּד (הרווח שבין רגל הה' לגגה) – רֶמֶז לְבַעֲלֵי תְּשׁוּבָה (שפתח פתוח להם להיכנס) .
וְהָעוֹלָם הַבָּא נִבְרָא בְּיוּ"ד: מַה יּוּ"ד זֶה קוֹמָתוֹ כְּפוּפָה, כָּךְ הֵן הָרְשָׁעִים קוֹמָתָן כְּפוּפָה וּפְנֵיהֶם מַקְדִּירוֹת (משחירות) לֶעָתִיד לָבוֹא, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב) : וְשַׁח גַּבְהוּת הָאָדָם וְשָׁפֵל רוּם אֲנָשִׁים וְנִשְׂגַּב ה' לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא (ישעיה ב, יז) , וְאוֹמֵר: וְהָאֱלִילִים כָּלִיל יַחֲלֹף (שם, יח) .
בְּהִבָּרְאָם – רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן אָמַר: בְּלֹא עָמָל וּבְלֹא יְגִיעָה בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ, אֶלָּא בִּדְבַר ה' – וּכְבָר שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ (על פי תהלים לג, ו) .
מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁנָּזַף בְּעַבְדּוֹ וְעָמַד לוֹ תָּמֵהַּ (ועמד העבד במקומו נדהם ומבוהל) , כָּךְ: עַמּוּדֵי שָׁמַיִם יְרוֹפָפוּ וְיִתְמְהוּ מִגַּעֲרָתוֹ (איוב כו, יא) .
מפרשים · 6
יא רבי אליעזר ורבי יהושע . מנוקד ומבואר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ (נחלקו) .
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ בַּשָּׁמַיִם – בְּרִיָּיתוֹ (בריאתו) מִן הַשָּׁמַיִם, כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ בָּאָרֶץ – בְּרִיָּיתוֹ (בריאתו) מִן הָאָרֶץ. וּמַיְיתֵי לֵיהּ מִן הָכָא (ומביא את הלימוד מכאן) : הַלְלוּ אֶת ה' מִן הַשָּׁמַיִם (תהלים קמח, א) , הַלְלוּ אֶת ה' מִן הָאָרֶץ (שם, ז) .
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֵין בְּרִיָּיתוֹ (בריאתו) אֶלָּא מִן הַשָּׁמַיִם. וּמַיְיתֵי לָהּ מֵהָכָא (ומביא את הלימוד מכאן) : כִּי לַשֶּׁלֶג יֹאמַר הֱוֵא אָרֶץ (איוב לז, ו) – מַה שֶּׁלֶג, אַף עַל פִּי שֶׁהֲוָיָיתוֹ (שהייתו ומקומו) בָּאָרֶץ, אֵין בְּרִיָּיתוֹ (בריאתו) אֶלָּא בַּשָּׁמַיִם, כָּךְ כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֵין בְּרִיָּיתוֹ (בריאתו) אֶלָּא מִן הַשָּׁמַיִם.
רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵף אָמַר: כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֵין בְּרִיָּיתָן (בריאתם) אֶלָּא מִן הָאָרֶץ, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב) : כִּי כַּאֲשֶׁר יֵרֵד הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג מִן הַשָּׁמַיִם (ישעיה נה, י) – מָה הַגֶּשֶׁם, אַף עַל פִּי שֶׁיְּרִידָתוֹ מִן הַשָּׁמַיִם, אֵין בְּרִיָּיתוֹ (בריאתו) אֶלָּא מִן הָאָרֶץ (שהעננים שואבים את מימיהם מן הארץ) , כָּךְ כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֵין בְּרִיָּיתוֹ (בריאתו) אֶלָּא מִן הָאָרֶץ.
רַבִּי יוּדָן מַיְיתֵי לֵיהּ מֵהָכָא (מביא את הלימוד מכאן) : הַכֹּל הוֹלֵךְ אֶל מָקוֹם אֶחָד הַכֹּל הָיָה מִן הֶעָפָר וְהַכֹּל שָׁב אֶל הֶעָפָר (קהלת ג, כ) .
רַב נַחְמָן אָמַר: אֲפִלּוּ גַּלְגַּל חַמָּה (בריאתו מן הארץ) , שֶׁנֶּאֱמַר: הָאֹמֵר לַחֶרֶס (לשמש, והכתוב קורא לה 'חרס', וחרס עשוי מן האדמה) וְלֹא יִזְרָח (איוב ט, ז) .
מפרשים · 7
יב רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש מנוקד ומבואר רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ (אומרים) :
רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם בּוֹנֶה פָּלָטִין (ארמון) – מִשֶּׁהוּא בּוֹנֶה אֶת הַתַּחְתּוֹנִים (את הקומות התחתונות) אַחַר כָּךְ הוּא בּוֹנֶה אֶת הָעֶלְיוֹנִים (את הקומות העליונות) , אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּרָא אֶת הָעֶלְיוֹנִים וְאֶת הַתַּחְתּוֹנִים בְּרִיָּה אַחַת (בבריאה אחת, כאחד) .
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אוֹמֵר: מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם עוֹשֶׂה סְפִינָה – בַּתְּחִלָּה הוּא מֵבִיא קוֹרוֹת וְאַחַר כָּךְ הוּא מֵבִיא אֲרָזִים וְאַחַר כָּךְ הוּא מֵבִיא הוֹגְנִים (עוגנים) וְאַחַר כָּךְ הוּא מַעֲמִיד עָלֶיהָ נַוָּטִים (ספנים, מנהיגי הספינה) , אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּרָא הֵן וּמַנְהִיגֵיהֶם (ברא את השמים ואת מנהיגיהם כאחד) , הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב) : כֹּה אָמַר הָאֵ־ל ה' בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם וְנוֹטֵיהֶם (ישעיה מב, ה) – 'וְנַוָּטֵיהֶם' כְּתִיב (אפשר לקרוא את הכתוב 'ונווטיהם', כלומר והספנים המנהיגים אותם) .
מפרשים · 6
יג רבי יצחק ורבי שמעון בן לקיש מנוקד ומבואר רַבִּי יִצְחָק וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ (אומרים) :
רַבִּי יִצְחָק אָמַר: מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם בּוֹנֶה אֹהֶל וּמוֹתֵחַ אֹהֶל אֲנַנְקִי (בדוחק ובחוזק; או: בהכרח, ומוסב על ההמשך) , עַל יְדֵי שָׁהוּת (כעבור זמן) הוּא רָפֵי קִמְעָא (הוא מתרפה מעט) , בְּרַם הָכָא (אבל כאן) : תַּרְקִיעַ עִמּוֹ לִשְׁחָקִים (איוב לז, יח) , וְאִם תֹּאמַר שֶׁהֵן רָפִים, תַּלְמוּד לוֹמַר: חֲזָקִים כִּרְאִי מוּצָק (שם) .
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר: בָּשָׂר וָדָם מוֹצֵק (יוצק) כֵּלִים אֲנַנְקִי (בדוחק ובחוזק; או: בהכרח, ומוסב על ההמשך) , עַל יְדֵי שָׁהוּת (כעבור זמן) הִיא מַעֲלָה חֲלוּדָה, בְּרַם הָכָא (אבל כאן) : חֲזָקִים כִּרְאִי מוּצָק (שם) – נִרְאִים כְּמִין תְּרַקְיָא (כמין ראי של זכוכית) .
רַבִּי עֲזַרְיָה אָמַר עַל הָדָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ (על דברים אלה של רבי שמעון בן לקיש) : כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ [אֲשֶׁר בָּרָא אֱ־לֹהִים לַעֲשׂוֹת] (בראשית ב, ג) , (ומיד אחריו נאמר:) אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם? אֶלָּא יוֹם יוֹצֵא יוֹם נִכְנָס, שַׁבָּת יוֹצְאָה שַׁבָּת נִכְנֶסֶת, חֹדֶשׁ יוֹצֵא חֹדֶשׁ נִכְנָס, שָׁנָה יוֹצְאָה שָׁנָה נִכְנֶסֶת (והשמים והארץ עומדים בחוזקם כביום היבראם; או: ובכל יום הקדוש ברוך הוא מחדש את מעשה בראשית) .
מפרשים · 7
יד ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים מנוקד ומבואר בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱ־לֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם –
בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל (נחלקו) .
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מַחֲשָׁבָה בַּלַּיְלָה וּמַעֲשֶׂה בַּיּוֹם (הקדוש ברוך הוא חשב על הבריאה בלילה ועשה אותה ביום) . וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: מַחֲשָׁבָה וּמַעֲשֶׂה בַּיּוֹם.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: תָּמֵהַּ אֲנִי אֵיךְ נֶחְלְקוּ אֲבוֹת הָעוֹלָם, בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל, עַל בְּרִיַּית (בריאת) שָׁמַיִם וָאָרֶץ? אֶלָּא מַחֲשָׁבָה בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה, וּמַעֲשֶׂה עִם דִּמְדּוּמֵי חַמָּה (עם שקיעת החמה, בסוף היום) .
מפרשים · 5
טו ה' אלהים למלך שהיו לו כוסות… מנוקד ומבואר ה' אֱ־לֹהִים (ה' – מידת הרחמים, א־להים – מידת הדין) – (משל) לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ כּוֹסוֹת רֵיקִים. אָמַר הַמֶּלֶךְ: אִם אֲנִי נוֹתֵן לְתוֹכָן חַמִּין (מים חמים) – הֵם מִתְבַּקְּעִין (נשברים לשברים) , צוֹנֵן (מים קרים) – הֵם מַקְרִיסִין (נסדקים) . וּמֶה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ? עֵרַב חַמִּין בְּצוֹנֵן (מים חמים במים קרים) וְנָתַן בָּהֶם וְעָמָדוּ (והתקיימו הכוסות) .
כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אִם בּוֹרֵא אֲנִי אֶת הָעוֹלָם בְּמִדַּת הָרַחֲמִים – הֲוֵי חֶטְיָיה סַגִּיאִין (יהיו חטאיו מרובים) , בְּמִדַּת הַדִּין – הָאֵיךְ הָעוֹלָם יָכוֹל לַעֲמֹד? אֶלָּא הֲרֵי אֲנִי בּוֹרֵא אוֹתוֹ בְּמִדַּת הַדִּין וּבְמִדַּת הָרַחֲמִים, וְהַלְוַאי יַעֲמֹד.
מפרשים · 5
טז ארץ ושמים משל ללגיון שהמליך את… מנוקד ומבואר אֶרֶץ וְשָׁמָיִם (כאן הקדים הכתוב את הארץ לשמים) – מָשָׁל לְלִגְיוֹן (לגדוד מחיל המלך) שֶׁהִמְלִיךְ אֶת הַמֶּלֶךְ תְּחִלָּה (לפני שאר הגדודים) . אָמַר הַמֶּלֶךְ: הוֹאִיל וְלִגְיוֹן זֶה הִמְלִיכַנִי תְּחִלָּה, הֲרֵי אֲנִי נוֹתֵן לוֹ פְּרוֹקוֹפִי (מעלה של כבוד וגדולה) שֶׁלֹא תָּזוּז מִמֶּנּוּ לְעוֹלָם.
כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הוֹאִיל וְהָאָרֶץ הִיא עָשְׂתָה צִבְיוֹנִי (רצוני) תְּחִלָּה, הֲרֵי אֲנִי נוֹתֵן לָהּ פְּרוֹקוֹפִי (מעלה של כבוד וגדולה) שֶׁלֹא תָּזוּז מִמֶּנָּה לְעוֹלָם, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב) : יָסַד אֶרֶץ עַל מְכוֹנֶיהָ בַּל תִּמּוֹט עוֹלָם וָעֶד (תהלים קד, ה) .
מפרשים · 6