דבר אל בני ישראל והבאתם את עמר ראשית קצירכם אל הכהן (ויקרא כג, י), הדא הוא דכתיב (קהלת א, ג): מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמל תחת השמש, אמר רבי בנימין בן לוי בקשו לגנז ספר קהלת שמצאו בו דברים שהם נוטין לצד מינות, אמרו כך היה ראוי שלמה לומר (קהלת יא, ט): שמח בחור בילדותך ויטיבך לבך בימי בחורותיך, משה אמר (במדבר טו, לט): ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, ושלמה אמר (קהלת יא, ט): והלך בדרכי לבך ובמראה עיניך, אלא התרה רצועה לית דין ולית דין, כיון שאמר (קהלת יא, ט): ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט, אמרו יפה אמר שלמה. אמר רבי שמואל בר נחמני בקשו לגנז ספר קהלת שמצאו בו דברים שהם נוטים לצד מינות, אמרו כך היה שלמה צריך לומר: מה יתרון לאדם, יכול אף בעמלה של תורה במשמע, חזרו ואמרו אלו אמר בכל עמל ושתק היינו אומרים אף בעמלה של תורה במשמע הוא, הא אינו אומר אלא בכל עמלו, בעמלו הוא שאינו מועיל אבל בעמלו של תורה מועיל. אמר רבי יודן תחת השמש אין לו, למעלה מן השמש יש לו. רבי לוי ורבנן, רבי לוי אומר כל מה שהבריות מגדלין במצוות ובמעשים טובים בעולם הזה דין שהקדוש ברוך הוא מזריח להם את השמש, שנאמר (קהלת א, ה): וזרח השמש ובא השמש. ורבנן אמרי כל מה שהצדיקים מגדלין במצוות ובמעשים טובים בעולם הזה, דין שהקדוש ברוך הוא מחדש פניהם כגלגל חמה, שנאמר (שופטים ה, לא): ואהביו כצאת השמש בגברתו. אמר רבי ינאי בנהג שבעולם, אדם לוקח לטרא אחת של בשר מן השוק, כמה יגיעות הוא יגע, כמה צער הוא מצטער עד שבשלה, והבריות ישנין על מטותיהן והקדוש ברוך הוא משיב רוחות ומעלה עננים ומגדל צמחים ומדשן את הפרות, ואין נותנים לו אלא שכר העמר, הדא הוא דכתיב: והבאתם את עמר ראשית קצירכם אל הכהן.
אמר רבי פנחס בנהג שבעולם אדם מכבס כסותו בימות הגשמים, כמה יגיעות הוא יגע עד שלא ינגבה, והבריות ישנין על מטותיהן והקדוש ברוך הוא מוציא מעט רוח ומנגב את הארץ. אמר רבי אבין בוא וראה כמה היו ישראל מצטערין על מצות העמר, דתנינן תמן קצרוהו ונתנוהו בקפה והביאוהו לעזרה והיו מהבהבין אותו באור כדי לקים בו מצות קלי, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים בקנין ובקלחות היו חובטין אותו כדי שלא יתמעך, נותנו באבוב ואבוב היה מנקב כדי שתהא האור שולט בו, ושטחוהו בעזרה והרוח מנשבת בו, הביאוהו לרחיים של גרוסות, כל כך למה כדי להוציא ממנו עשרון שהוא מנפה בשלש עשרה נפה. אמר רבי לוי הרי שחרשת וזרעת ועדרת וכסחת וקצרת ועמרת ודשת ועשית תבואה בגרנין, אם אין הקדוש ברוך הוא מוציא לך מעט רוח שתזרה, מהיכן אתה חי, הוי אין אתם נותנין לי אלא שכר הרוח, הוי (קהלת ה, טו): מה יתרון לו שיעמל לרוח. רבי שמעון ברבי נסב אתתא, צוח רבי לכל רבנן ולא צוח לבר קפרא, כתב ליה על תרע ביתיה אחר שמחתך אתה מאית מה יתרון לשמחתך, נפק רבי אסתכל ביה, אמר מאן הוא דין דלא צוחינן ליה דכתיב אלין מלין, אמרו ליה בר קפרא, אמר למחר אנא עביד אריסטון בגופיה, עביד אריסטון וצוח ליה, כיון דעלון אורחין יתבין למיגס, כיון דהוה מגיסא עליל הוה אמר עליה תלת מאון דמתלין על הדין תעלה, והוי צנין ולא טעמין אורחין כלום, אמר רבי למשמשנוי למה מגיסיא נפקין ולא מטעמין, אמרין ליה אית תמן חד גבר סב וכיון דמגיסא עליל הוה אמר תלת מאון דמתלין על הדין תעלה והוא צנין, סליק רבי לגביה אמר ליה בגין מה את לא שביק אריסיא דיגסון, אמר דלא תימר למיגס אתיתי אלא על דלא צוחת יתי עם חבירי.
אמר רבי אלעזר כתיב (ירמיה ה, כד): ולוא אמרו בלבבם נירא נא את ה' אלהינו, יהיב לכון כלא ולית אתון צריכין ליה מן הדין (ירמיה ה, כד): שבעת חקות קציר ישמר לנו, ישמר לנו מרוחות רעות ומטללין רעים, ואימתי באלו שבע שבועות שבין פסח לעצרת. תני רבי חייא (ויקרא כג, טו): שבע שבתות תמימת תהיינה, אימתי הן תמימות בזמן שישראל עושין רצונו של מקום. אמר רבי יהושע סנטרך אנא ולית את יהיב לי דסנטרותי. אמר רבי ברכיה מגירסך אנא ולית את מטעים לי תבשילך דנדע מה אינון צריכין אם טל אם מטר, הוא שדוד אמר (תהלים סח, י): גשם נדבות תניף אלהים, אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם אם גשם היא צריכה נדבות, ואם טל היא צריכה תניף אלהים. אמר רבי ברכיה, אמר הקדוש ברוך הוא למשה לך אמר להם לישראל כשהייתי נותן לכם את המן הייתי נותן עמר לכל אחד ואחד מכם, הדא הוא דכתיב (שמות טז, טז): עמר לגלגלת, ועכשיו שאתם נותנים לי את העמר אין לי אלא עמר אחד מכלכם, ולא עוד אלא שאינו של חטים אלא של שעורים, לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם: והבאתם את עמר.
דבר אחר, והבאתם את עמר, הדא הוא דכתיב (איוב ה, ה): אשר קצירו רעב יאכל, אשר קצירו, זה נמרוד. רעב יאכל, זה אברהם אבינו עליו השלום. (איוב ה, ה): ואל מצנים יקחהו, לא בזין ולא במגן אלא בתפלה ותחנונים, הדא הוא דכתיב (בראשית יד, יד): וישמע אברם כי נשבה אחיו וירק את חניכיו ילידי ביתו שמנה עשר ושלש מאות. ריש לקיש אמר בשם בר קפרא אליעזר לבדו היה, ששמו של אליעזר שמנה עשר ושלש מאות. (בראשית יד, יד): ושאף צמים חילם, מי דחק בממונו של נמרוד, אברהם וכל המצמתין לו. דבר אחר, אשר קצירו, זה פרעה. רעב יאכל, זה משה. ואל מצנים יקחהו, לא בזין ולא במגן אלא בתפלה ובתחנונים, הדא הוא דכתיב (שמות יד, טו): ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי. ושאף צמים חילם, מי דחק בממונו של פרעה, משה וכל המצמתין לו. דבר אחר, אשר קצירו, זה סיחון ועוג. רעב יאכל, זה משה. ואל מצנים יקחהו (במדבר כא, לד): ויאמר ה' אל משה אל תירא אתו. ושאף צמים חילם, מי דחק בממונן של סיחון ועוג, משה ואהרן וכל המצמתין לו. דבר אחר, אשר קצירו, זה סיסרא. רעב יאכל, זה דבורה וברק. ואל מצנים יקחהו (שופטים ה, כ): מן שמים נלחמו. ושאף צמים חילם, מי דחק על ממונו של סיסרא, דבורה וברק וכל המצמתים להם. דבר אחר, אשר קצירו, זה סנחריב. רעב יאכל, זה ישעיהו וחזקיה. ואל מצנים יקחהו (דברי הימים ב לב, כ): ויתפלל יחזקיהו המלך וישעיהו בן אמוץ הנביא. ושאף צמים חילם, מי דחק בממונו של סנחריב ישעיהו וחזקיהו וכל המצמתין להון. דבר אחר, אשר קצירו, זה המן. רעב יאכל, זה מרדכי ואסתר. ואל מצנים יקחהו (אסתר ד, ג): שק ואפר יצע לרבים. ושאף צמים חילם, מי דחק בממונו של המן הרשע, מרדכי ואסתר וכל המצמתין להן. דבר אחר, אשר קצירו, אלו שלשים ואחד מלכים. רעב יאכל, זה יהושע. ואל מצנים יקחהו, לא בזין ולא במגן אלא בתפלה ותחנונים, שנאמר (יהושע ז, י): ויאמר ה' אל יהושע קם לך. ושאף צמים חילם, מי דחק בממונן של שלשים ואחד מלכים, יהושע וכל המצמתין לו. ומאיזה זכות זכו ישראל לירש הארץ, הוי אומר בזכות מצות העמר, דכתיב גביה כי תבאו. לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם: כי תבאו אל הארץ וקצרתם את קצירה והבאתם את עמר.
והניף את העמר לפני ה' (ויקרא כג, יא), וכיצד היה מניפו, רבי חמא בר עוקבא בשם רבי יוסי ברבי חנינא אמר, מוליך ומביא מעלה ומוריד, מוליך ומביא למי שהעולם כלו שלו, מעלה ומוריד למי שהעליונים ותחתונים שלו. רבי סימון ברבי יהושע אמר מוליך ומביא כדי לבטל רוחות קשות, מעלה ומוריד כדי לבטל טללים קשים.
אמר רבי אבון ורבי נחמיה ורבי יעקב בר אבא בשם רבי יהודה ברבי סימון רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש היא, רבי יוחנן אומר לעולם אל תהי מצות העמר קלה בעיניך שעל ידי מצות העמר זכה אברהם לירש את ארץ כנען, הדא הוא דכתיב (בראשית יז, ח): ונתתי לך ולזרעך אחריך, על מנת (בראשית יז, ט): ואתה את בריתי תשמר, ואיזה זה מצות העמר. ריש לקיש אמר לעולם אל תהי מצות העמר קלה בעיניך, שעל ידי מצות העמר עשה הקדוש ברוך הוא שלום בין איש לאשתו, הוי אומר בזכות קמח שעורים. אמר רבי אבהו ורבי סימון ורבי יהושע בן לוי, היא שעמדה להם בימי גדעון, שנאמר (שופטים ז, יג): ויבא גדעון והנה איש מספר לרעהו חלום ויאמר הנה חלום חלמתי והנה צליל לחם שערים, מהו צליל לחם שערים, רבנן אמרי על שצלל עליהם אותו הדור מן הצדיקים, ובזכות מה נצלו, בזכות לחם שעורים, ואיזו זו מצות העמר, אמר רבי שמואל בר נחמן היא שעמדה להם בימי חזקיהו, הדא הוא דכתיב (ישעיה ל, לב): והיה כל מעבר מטה מוסדה אשר יניח ה' עליו בתפים ובכנרות ובמלחמות תנופה נלחם בם, וכי יש מלחמת תנופה באותו הדור, הוי אומר זו מצות העמר. ורבנן אמרו היא שעמדה להם בימי יחזקאל, הדא הוא דכתיב (יחזקאל ד, ט): ואתה קח לך חטין ושערים. רבי חמא בר רבי חלפתא אמר רבה בהן שעורין. רבי שמואל בר נחמן אמר רבה בהן דברים שהן מריצין לבני מעים. ושמואל אמר תמן אמרין עבדין מיניה לכלבא ולא טעמא. שאלה מטרונא אחת את רבי יוסי אמרה לו כמה נצטער אותו צדיק, כמה עבדים וכמה שפחות יש לו והן מפסלין באכלין ומשקין שלו. אמר לה כל כך למה להודיעך שכל זמן שישראל בצער אף הצדיקים הוון עמהם בצער. רבי לוי אמר היא שעמדה להם בימי המן, דאמר רבי לוי כיון שראה מרדכי את המן בא כנגדו והסוס בידו, אמר דומה אני שאין רשע זה בא אלא להרגני, והוון תלמידיו יתבין תניין קמוי, אמר להם עמדו וברחו שמא תכוו בגחלתי. אמרו ליה בין לקטל בין לחיי אנן עמך ולא נשבקך, מה עשה נתעטף בטליתו ועמד בתפלה לפני הקדוש ברוך הוא, ותלמידוי יתבין תנין, אמר להם במה אתם עוסקים, אמרו לו במצות העמר שהיו ישראל מקריבין במקדש ביום הזה. אמר להון הדין עמרא במאי הוה דדהב או דכסף, אמרו לו דשעורין. אמר להון וכמה הות טימי דידיה בעשרה קנטרין, אמרין ליה סגין בעשרה מנין. אמר להון קומו דנצחו עשרת מנכון לעשרת אלפים קנטריא דכספא. כיון דשמעת אסתר כן אפקת כרוז בכל מדינתא ואמרה לא יפתח בר נש חנות בגו שוקא, כל עמא יפקון להון, פרטי דיהודאי בעי למצטלבא. כיון דחסל מן מצלי אמר המן למרדכי לבוש הדין פורפירא והב הדין כלילא על רישך וסק רכוב הדין סוסיא. אמר ליה שוטה שבעולם לית את ידע דאנא מן שקא ומן קטמא, אית בר נש לביש פורפירא דמלכא דלא סחי, מה את בעי לבזוייא למלכותא. אזל בדיל בלנאי ולא אשכחיה, מה עבד אסר מטי וסתיה ועל מזגיה וקנחיה, ועל אסחיה. כיון דחסל לבש פורפירא. אמר לו הב הדין כלילא דמלכא בראשך, אמר ליה אית בר נש יהיב כלילא דמלכא ברישיה ולא מספר, מפני מה את בעי לבזוייא למלכותא. אזל בגין ספרא ולא אשכחיה, מה עביד אפיק מאני ספוריה ויתיב ומספר ליה, עד דהוי יתיב ומספר ליה שרי מתנח, אמר ליה מה לך, אמר ליה ווי ליה לההוא גברא מה אתא עלוי, מאן דעביד קומוס בגרון, מאן דעביד קומוס קלטור, מאן דעביד מנסטאר פלטין, אתעביד בלנאי וספר. אמר ולינא חכים לאבוה דההוא גברא שחיק טמיא בכפר קרינוס בלנאי וספר ואלין אינון מאניא ספוריה, כיון דחסל מן מספרא ליה, אמר ליה קום רכוב על הדין סוסיא, אמר ליה לית בי כח דאנא גבר סב, אמר ולית אנא גבר סב, אמר ליה ולאו את גרמת לנפשך, אמר ליה קום דאנא מימיך לך קדל ודרוס עלי וסוק ורכוב הדין סוסיא למקימא עליכון מה דאמר כתבכון (דברים לג, כט): ויכחשו איביך לך ואתה על במותימו תדרך. כיון שרכב על הסוס התחיל מקלס להקדוש ברוך הוא ואמר (תהלים ל, ב ד): ארוממך ה' כי דליתני, ה' אלהי שועתי אליך ותרפאני ה' העלית מן שאול נפשי. תלמידיו מה אמרו (תהלים ל, ה ו): זמרו לה' חסידיו והודו לזכר קדשו כי רגע באפו וגו'. אותו רשע מהו אומר (תהלים ל, ז ח): ואני אמרתי בשלוי וגו' ה' ברצונך העמדתה להררי עז. אסתר מה אמרה (תהלים ל, ט י): אליך ה' אקרא, מה בצע בדמי ברדתי אל שחת היודך עפר היגיד אמתך. ישראל מה אמרו (תהלים ל, יא יב): שמע ה' וחנני, הפכת מספדי למחול לי. אמר רבי פנחס ובקריאת שמע היה עוסק ולא הפסיק, שנאמר (תהלים ל, יג): למען יזמרך כבוד.