אמר אל הכהנים בני אהרן (ויקרא כא, א), רבי תנחום ברבי חנילאי פתח (תהלים יב, ז): אמרות ה' אמרות טהרות, אמרות ה' אמרות טהורות אמרות בשר ודם אינן אמרות טהורות, בנהג שבעולם מלך בשר ודם נכנס למדינה כל בני המדינה מקלסין אותו וערב לו קלוסן, אמר להם למחר אני בונה לכם דימוסיאות ומרחצאות, למחר אני מכניס לכם אמה של מים, ישן לו ולא עמד, היכן הוא והיכן אמרותיו, אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא (ירמיה י, י): וה' אלהים אמת, למה הוא אמת אמר רבי אבין (ירמיה י, י): שהוא אלהים חיים ומלך עולם, אמרות טהרות רבי יודן בשם רבי יוחנן, ורבי ברכיה בשם רבי אלעזר, ורבי יעקב דכפר חנין, ואמרין לה בשם רבי יהושע בן לוי, מצינו שעקם הקדוש ברוך הוא שמונה אותיות ולא הוציא דבר מגנה מפיו, שנאמר (בראשית ז, ח): מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהרה, ובמקום אחר עקם שתים ושלש תבות בתורה כדי שלא להוציא דבר של טמאה מתוך פיו, הדא הוא דכתיב (בראשית ז, ב): מכל הבהמה אשר לא טהרה, [הטמאה] [אשר טמאה היא] אינו אומר, אלא אשר לא טהרה הוא, אמר רבי יודן בן מנשה אף כשבא לפתח להם בסימני בהמה טמאה, לא פתח אלא בטהרה, (ויקרא יא, ד): את הגמל כי לא מפריס פרסה הוא, אין כתיב כאן, אלא כי מעלה גרה, (ויקרא יא, ה): את השפן כי לא מפריס פרסה הוא אינו אומר, אלא כי מעלה גרה, וכן הארנבת וכן החזיר.
רבי יוסי ממלחיא ורבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמרו, מצינו תינוקות בימי דוד עד שלא טעמו טעם חטא היו יודעין לדרש את התורה מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור, והוה דוד מצלי עליהו, הדא הוא שדוד אומר (תהלים יב, ח): אתה ה' תשמרם, אתה ה' נטר אוריתהון בלבהון, [עפ"י (תהלים יב, ח)]: תנצרם מן הדור זו לעולם, מן הדור ההוא שהוא חיב כליה, אחר כל השבח הזה יוצאין למלחמה ונופלין, אלא על ידי שהיו בהם דילטורין היו נופלין, הוא שדוד אומר (תהלים נז, ה): נפשי בתוך לבאם, לבאם זה אבנר ועמשא שהיו לבאים בתורה. (תהלים נז, ה): אשכבה להטים, זה דואג ואחיתפל שהיו להוטין אחר לשון הרע. (תהלים נז, ה): בני אדם שניהם חנית וחצים, אלו אנשי קעילה דכתיב בהם (שמואל א כג, יא): היסגרני בעלי קעילה בידו. (תהלים נז, ה): ולשונם חרב חדה, אלו הזיפים דכתיב בהון (תהלים נד, ב): בבוא הזיפים ויאמרו לשאול, באותה שעה אמר דוד וכי מה השכינה עושה בארץ (תהלים נז, ב): רומה על השמים אלהים, סלק שכינתך מביניהון. אבל דורו של אחאב כלן עובדי עבודת כוכבים היו, ועל ידי שלא היו בהן דילטורין היו יוצאין למלחמה ונוצחין, הוא שעובדיה אמר לאליהו (מלכים א יח, יג): הלא הגד לאדני וגו' ואכלכלם לחם ומים, אם לחם למה מים, אלא מלמד שהיו המים קשים לו להביא יותר מן הלחם, ואליהו מכריז בהר הכרמל ואומר (מלכים א יח, כב): אני נותרתי נביא לה' לבדי, וכל עמא ידעי ולא מפרסמי למלכא. אמר רבי שמואל בר נחמני אמרו לו לנחש מפני מה אתה מצוי בין הגדרות, אמר להם מפני שפרצתי גדרו של עולם. תני רבי שמעון בן יוחאי הנחש פרץ גדרו של עולם תחלה לפיכך נעשה ספקלטור לכל פורצי גדרות. אמרו לו למה אתה נושך, מה אתה מועיל, ארי דורס ואוכל, זאב טורף ואוכל, ואת נושך וממית. אמר להם (קהלת י, יא): אם ישך הנחש בלוא לחש, אפשר דאנא עביד כלום אלא אם מתאמר לי מן עליותא. אמרו לו למה אתה נושך באבר אחד וארסך מהלך בכל האברים, אמר להם ולי אתם אומרים (קהלת י, יא): אין יתרון לבעל הלשון, דיתיב ברומי וקטל בסוריא, בסוריא וקטל ברומי. ולמה קורא שלישי, שהוא הורג שלשה, האומרו, המקבלו והנאמר עליו. עובדא הוה בגבר דהות ליה כלה בישא והות צמידה אמרה לשן ביש, והוה מפיס יתה תרין זמנין ביומא, חד ברמשא וחד בצפרא, אמר לה אנא בעי מינך דלא תימרין לשן ביש, מה עבדת אזלת ואמרת לבעלה הדין אבוך בעי לשמשא יתי, ואי לית את מהימנת לי עול אתית לרמשא ואת משכח יתיה יתיב ומפיס לי, אזל ורצד עלוי וחמא יתיה קאים גחין וסיח יתה. אמר כבר מלא קושטן, מה עבד מחא לאבוי וקטליה. אובילין יתיה לדינא ואתחייב קטולין, ולההיא אנתתא דאמרת על אבוי לשון הרע ואיתחייבא קטולין, ואשתכח לשנא קטל תלתיהון. ובימי שאול הרג ארבעה, דואג שאמר, שאול שקבלו, אחימלך שנאמר עליו, אבנר למה נהרג, אמר רבי יהושע בן לוי אבנר נהרג על שעשה דמן של נערים שחוק, הדא הוא דכתיב (שמואל ב ב, יד): ויאמר אבנר אל יואב יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו. רבי שמעון בן לקיש אמר על שהקדים שמו לשם דוד, הדא הוא דכתיב (שמואל ב ג, יב): וישלח אבנר מלאכים אל דוד תחתיו לאמר למי ארץ, והכי כתב ליה מאבנר לדוד. ורבנן אמרו על ידי שהיה לו לשאול להתפיס בדוד ולא הניחו אבנר, שאמר לו דוד (שמואל א כד, יא): ואבי ראה גם ראה, אמר ליה מה את בעי, מן גלגוי דידך בסירה הועדה, כד אתון למעגל. אמר לו (שמואל א כו, יד): הלוא תענה אבנר, בכנף אמרת בסירה הועדה, חנית וצפחת בסירה הועדו. ויש אומרים על ידי שהיה ספק בידו למחות בשאול על נוב ולא מחה.
אמר רבי תנחום בן רבי חנילאי שתי פרשיות הכתיב לנו משה בתורה והן טהורות, ועל ידי מי נתנו על ידי שבטו של לוי, שכתוב בו (תהלים יב, ז): כסף צרוף בעליל לארץ, וכתיב (מלאכי ג, ג): וישב מצרף ומטהר כסף וטהר את בני לוי וזקק אתם. ואיזו זו פרה אדמה ופרשת המת.
ויאמר ה' אל משה אמר אל הכהנים, זה שאמר הכתוב (תהלים יט, ג): יום ליום יביע אמר, תניא באחד בתקופת ניסן ובאחד בתקופת תשרי היום והלילה שוין, מכאן ואילך היום לוה מן הלילה והלילה מן היום ופורעין זה לזה בפיוסין, הכל בלי שטר ובלי גזר דין, הוי: יום ליום וגו', אבל למטה כמה שטרות וכמה גזר דין, (תהלים יט, ה): בכל הארץ יצא קום, רב שלום בשם רבי אחא בריה דרבי זירא אמר משל לאחד שנטל הגמוניא מן המלך עד שלא הגיע למתורין שלו היה מהלך כפגן, וכיון שהגיע למתורין שלו היה מהלך בקלאמין, כך עד שלא יצאו לעולם (תהלים יט, ד): אין אמר ואין דברים, כיון שיצאו לעולם כמה שטרות כמה גזרי דינין בכל הארץ יצא קום.
רבי ברכיה בשם רבי לוי אמר משל לישראל וכהן שנכפו, נמסר להן רופא ממחה והיה מצוה את ישראל ומניח את הכהן, אמר לו הכהן מפני מה אתה מצוה את ישראל ואתה מניחני. אמר לו זה ישראל הוא ודרכו להלך בין הקברות, אבל אתה כהן ואין דרכך להלך בין הקברות, לפיכך אני מצוה את ישראל ומניחך. כך העליונים שאין יצר הרע מצוי בהם אמירה אחת דיה להם, שנאמר (דניאל ד, יד): בגזרת עירין פתגמא ומאמר קדישין שאלתא, אבל התחתונים שיש בהם יצר הרע הלואי לשתי אמירות יעמדו, הדא הוא דכתיב: ויאמר ה' אל משה אמר אל הכהנים בני אהרן וגו'.
דבר אחר, אמר אל הכהנים, הדא הוא דכתיב (תהלים יט, י): יראת ה' טהורה עומדת לעד, אמר רבי לוי מיראה שנתירא אהרן מלפני הקדוש ברוך הוא, זכה ונתנה לו הפרשה הזו שאינה זזה ממנו ולא מבניו ולא מבני בניו עד סוף כל הדורות, ואיזו זו פרשת המת, שנאמר: ויאמר ה' אל משה אמר אל הכהנים בני אהרן.
מה כתיב למעלה מן הענין (ויקרא כ, כז): ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעני, רבי יהושע דסכנין אמר בשם רבי לוי ואיש זה שאול, ואשה זו אשת בעלת אוב, רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא מה כתיב (דברים כח, יג): והיית רק למעלה, מוטב היה לו לשאל באורים ותמים של מעלן ולא באוב וידעני של מטן, הוא שאמר לעבדיו (שמואל א כח, ז): בקשו לי אשת בעלת אוב ואלכה אליה ואדרשה בה, למה שאול דומה באותה שעה, אמר ריש לקיש משל למלך שנכנס למדינה וגזר ואמר כל התרנגולים שיש כאן ישחטו בלילה, בקש לצאת אמר יש כאן תרנגול שיקרא, אמרו לו לא אתה הוא שגזרת ואמרת כל תרנגולים שיש כאן ישחטו. כך שאול הסיר את האובות ואת הידעונים מן הארץ והוא אומר: בקשו לי אשת בעלת אוב, אף על פי כן (שמואל א כח, ז): ויאמרו עבדיו אליו הנה אשת בעלת אוב, (שמואל א כח, ח): ויתחפש שאול, נעשה חפשי למלכות, (שמואל א כח, כח): וילבש בגדים אחרים, מאנין פניקא. (שמואל א כח, כח): וילך הוא ושני אנשים עמו, זה אבנר ועמשא, אמר רבי איבו למדתך תורה דרך ארץ שלא יהא אדם יוצא לדרך בפחות משנים, שאם יצא סופו נעשה עבד לעבדו, דאמר רבי איבו שני בני אדם נהגו בדרך ארץ, אברהם ושאול, באברהם מהו אומר (בראשית כב. ג): וישכם אברהם בבקר ויקח את שני נעריו עמו, ומי היו ישמעאל ואליעזר, בשאול מהו אומר: וילך הוא ושני אנשים עמו, ומי היו אבנר ועמשא, (שמואל א כח, ח): ויבאו אל האשה לילה, וכי לילה היה, אלא מלמד שהיה השעה אפלה להם כלילה, (שמואל א כח, ח י): ויאמר קסמי נא לי באוב, ותאמר האשה אליו הנה אתה ידעת וגו' וישבע לה שאול בה', למה שאול דומה באותה שעה, אמר ריש לקיש משל לאשה שהיתה אצל אוהבה ונשבעת בחיי בעלה, כך שאול שואל באוב וידעני ואומר: חי ה' אם יקרך עון בדבר הזה. (שמואל א כח, יא): ותאמר האשה את מי אעלה לך, מאותן שאמרו (שמות ה, ב): מי ה', או מאותן שאמרו (שמות טו, יא): מי כמכה, (שמואל א כח, יא): ויאמר את שמואל העלי לי, עבדת מה דעבדת, אמרת מה דאמרת ואסיקתיה, כיון דחמיתיה אזדחלת, שנאמר (שמואל א כח, יב): ותרא האשה את שמואל ותזעק בקול גדול, וכי מנין היתה יודעת שהוא שאול, אלא לא כשם שעולה להדיוט הוא עולה למלך, להדיוט עולה פניו למטה ולמלך פניו למעלה. (שמואל א כח, יג): ויאמר לה [המלך] אל תיראי, כיון דשמע אלהים דחל. ויש אומרים צדיקים עלו עמו באותה שעה. (שמואל א כח, יד): ויאמר לה מה תארו, ולא הוה מכיר ליה, אלא שלשה דברים נאמרו במי שמעלה מת בזכורו, המעלהו רואה ואינו שומע קולו, מי שצריך לו שומע קולו ואינו רואהו, ומי שאינו צריך לו לא שומע ולא רואה. כך האשה שהעלתה את שמואל ראתה אותו ולא שמעה קולו, שאול שהיה צריך לו שמע קולו ולא ראהו, אבנר ועמשא שלא היו צריכים לו לא רואין אותו ולא שומעין אותו. (שמואל א כח, יד): ותאמר איש זקן עלה והוא עטה מעיל, על שום (שמואל א ב, יט): ומעיל קטן תעשה לו אמו. (שמואל א כח, טו): ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אתי, רבי הוה פשיט קריה וכד הוה מטי להדין פסוקא הוה בכי (עמוס ד, יג): כי הנה יוצר הרים וברא רוח מגיד לאדם מה שחו, מהו מגיד לאדם מה שחו, רב הונא בשם רבי יעבץ אמר יוצר הרים וברא רוח, רב הונא בשם רבי יעבץ אמר אוחרי, תהו חשך ואפלה, אפלו דברים שאין בהם ממש, אפלו שיחה קלה שאדם משיח עם אשתו הן נכתבין על פנקסו של אדם וקוראין לפניו בשעת מיתתו, ומי כותבן (עמוס ד, יג): עשה שחר עיפה, וחבריה (צפניה ב, ג): בקשו את ה' כל ענוי הארץ, וחבריה (עמוס ה, טו): שנאו רע ואהבו טוב, וחבריה (איכה ג, כט): יתן בעפר פיהו, וחבריה (קהלת יב, יד): כי את כל מעשה האלהים, וחבריה (שמואל א כח, טו): ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אתי, אמר לו לא היה לך להרגיז בוראך אלא עשיתני עבודת כוכבים, אין אתה יודע כשם שנפרעין מן העובדין כך נפרעין מן הנעבדין. ויש אומרים שהיה שמואל סבור שהוא יום הדין ונתירא והעלה למשה עמו, שאין אלהים אלא משה, שנאמר (שמות ז, א): ראה נתתיך אלהים לפרעה, והרי דברים קל וחמר מה שמואל שכתוב בו (שמואל א ג, כ): וידע כל ישראל מדן ועד באר שבע כי נאמן שמואל לנביא לה', על ידי שהיה סבור שהוא יום הדין נתירא, אנו על אחת כמה וכמה. (שמואל א כח, טו): ויאמר שאול צר לי מאד וגו', ולמה לא אמר לו באורים ותמים, אמר רבי יצחק בן רבי חיא (משלי יד, י): לב יודע מרת נפשו, שאלו אמר לו באורים ותמים היה לו לומר אתה הוא שגרמת על עצמך, לא אתה הוא שהכית נוב עיר הכהנים. (שמואל א כח, טו טז): ואקראה לך להודיעני מה אעשה, ויאמר שמואל ולמה תשאלני, אמר ליה הידא לי גבי שנאך הידא לי גבי ערך. (שמואל א כח, יז): ויעש ה' לו כאשר דבר בידי וגו' ויתנה לרעך לדוד, אמר ליה ולית הלין מליא קדמיתא דהוית אמר לי, כד הוית גבי הוית אמר (שמואל א טו, כח): ונתנה לרעך הטוב ממך, וכדון את אמר לי הידא לי גבי שנאך והידא לי גבי ערך. אמר ליה כד הוינא גבך הוינא בעולם דשקר, והוית שמיע מני מלין שקרין דהוינא דחיל מנך דלא תקטילונני, וכדון דאנא בעולם דקושטא לית את שמיע מני אלא מלין דקשוט, לא חנם עשה לך הקדוש ברוך הוא זה אלא (שמואל א כח, יח יט): כאשר לא שמעת בקול ה' אלהיך ולא עשית חרון אפו בעמלק, ויתן ה' גם את ישראל עמך ביד פלשתים. אמר ליה ואין מיערק, אמר ליה אין ערקת את משתזיב, ואם את מקבל עליך מדת הדין (שמואל א כח, יט): מחר אתה ובניך עמי, מאי עמי, אמר רבי יוחנן עמי במחיצתי. כיון ששמע את דברי שמואל נתירא, שנאמר (שמואל א כח, כ): וימהר שאול ויפל מלא קומתו ארצה וירא מאד מדברי שמואל. אמר לו אבנר ועמשא מה אמר לך שמואל, אמר להם אמר לי למחר את נחית לקרבא ונצח, ולא עוד אלא בניך מתמנין רברבין, נטל שלשה בניו ויצא למלחמה. אמר ריש לקיש, באותה שעה קרא הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת ואמר להם באו וראו בריה שבראתי בעולמי, בנהג שבעולם אדם הולך לבית המשתה אינו מוליך בניו עמו, מפני מראית העין, וזה יוצא למלחמה ויודע שנהרג, ונוטל בניו עמו, ושמח על מדת הדין שפוגעת בו. אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי, מלמד שהראהו הקדוש ברוך הוא למשה דור דור ושופטיו, דור דור ומלכיו, דור דור וחכמיו, דור דור ומנהיגיו, דור דור ומשניו, דור דור ושוטריו, דור דור ופרנסיו, דור דור וחומסיו, דור דור וגזלניו, דור דור ונביאיו. והראהו שאול ובניו נופלים בחרב. אמר לפניו מלך ראשון שיעמד על בניך ידקר בחרב, אמר לו הקדוש ברוך הוא ולי אתה אומר אמר אל הכהנים שהרג שהם מקטרגים אותו, שנאמר: ויאמר ה' אל משה אמר אל הכהנים בני אהרן. תנו רבנן על חמשה חטאים נהרג אותו צדיק, שנאמר (דברי הימים א י, יג): וימת שאול במעלו אשר מעל בה', ועל שהרג נוב עיר הכהנים, ועל שחמל על אגג, ועל שלא שמע לשמואל, שנאמר (שמואל א י, ח): שבעת ימים תוחל עד בואי אליך, ולא עשה כך, ועל ששאל באוב וידעני (דברי הימים א י, יד): ולא דרש את ה' וימיתהו, הדא הוא דכתיב (איוב לד, יא): כי פעל אדם ישלם לו וכארח איש ימצאנו, וכתיב (ויקרא כ, כז): ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעני מות יומתו.
ויאמר ה' אל משה אמר אל הכהנים בני אהרן וגו', כל מקום שהוא אומר ויאמר, ויאמר צריך לדרש (אסתר ז, ה): ויאמר המלך אחשורוש ויאמר לאסתר המלכה, ויאמר, ויאמר, למה, אמר לה, אם הוא זה מוטב ואם לאו אמרי שהוא הוא. רבי אומר עד שהכיר בה שהיא יהודית היה מסיח עמה על ידי תרגמן, ומשהכיר בה התחיל הוא מספר עמה. כיוצא בו (מלכים א כ, כח): ויגש איש האלהים ויאמר אל מלך ישראל ויאמר כה אמר ה', ויאמר, ויאמר, כשיפל בן הדד בידך לא תחמל עליו, אמירה שניה אמר לו הוי יודע כמה מצודות וחרמים פרשתי לו עד שבא לידך ועכשיו אם יפקד (מלכים א כ, מב): והיתה נפשך תחת נפשו ועמך תחת עמו. כיוצא בו (יחזקאל י, ב): ויאמר אל האיש לבש הבדים ויאמר, הקדוש ברוך הוא אמר למלאך, והמלאך לכרוב, אמר לו גזר עלי הקדוש ברוך הוא ואני אין לי רשות לכנס למחיצתך, אלא עשה עמי צדקה ותן לי שני גחלים משלך שלא אכוה, מיד (יחזקאל י, ז): וישא ויתן אל האיש לבש הבדים, רבי פנחס אמר הפשירן ונתנן לו. אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי שש שנים היו אותן גחלים עמומות בידו של גבריאל, סבור שישראל עושין תשובה, כיון שלא עשו בקש לזרקן ולקעקע ביצתן, אמר לו הקדוש ברוך הוא, גבריאל, גבריאל, יש בהם בני אדם שעושים צדקה אלו עם אלו, שנאמר (יחזקאל י, ח): וירא לכרבים תבנית יד אדם, אמר רבי אבא בשם רבי ברכיה, מי מעמיד העליונים והתחתונים, הצדקה שעושים ביד, הדא הוא דכתיב (תהלים עא, יט): וצדקתך אלהים עד מרום וגו', ואף כאן אמר אל הכהנים ואמרת אליהם, אמירה ראשונה למת מצוה יטמא, והשניה לאחרים לא יטמא, לפיכך נאמר: אמר, ואמרת.
מה כתיב אחר הענין (ויקרא כא, י): והכהן הגדול מאחיו, למה נקרא שמו כהן גדול, שהוא גדול בחמשה דברים: בחכמה, בכח, בנוי, בעשר ובשנים. בנוי, שהוא נאה מאחיו. בכח, שהוא גבור. בוא וראה אהרן כשהניף את הלוים עשרים ושנים אלף, הניף ביום אחד, כיצד היה מניפם, מוליך ומביא, מעלה ומוריד, הוי שהיה גדול בכח. בעשר, מנין שאם לא היה עשיר אחיו הכהנים מעשרין אותו. מעשה בפנחס הסתת שמנוהו כהן גדול, ויצאו אחיו הכהנים וראוהו חוצב באבנים, ומלאו המחצב לפניו דינרי זהב. ומנין שאחיו מגדלין אותו אם אין לו, שנאמר: והכהן הגדול מאחיו, ולא כהן גדול בלבד, אלא המלך כיוצא בו, וכן אתה מוצא בדוד המלך כיון שהלך להלחם עם גלית אמר לו שאול (שמואל א יז, לג): לא תוכל ללכת אל הפלשתי הזה להלחם עמו כי נער אתה, אמר לו דוד (שמואל א יז, לד לו): רעה היה עבדך לאבי בצאן ובא הארי ו [את] הדוב ונשא שה מהעדר, ויצאתי אחריו והכתיו והצלתי מפיו ויקם עלי והחזקתי בזקנו והכתיו והמיתיו, גם את הארי גם הדב הכה עבדך והיה הפלשתי הערל הזה כאחד מהם, אמר לו שאול מי אמר לך שאתה יכול להרגו, מיד השיבו דוד (שמואל א יז, לז): ה' אשר הצלני מיד הארי ומיד הדב הוא יצילני מיד הפלשתי הזה, מיד (שמואל א יז, לח): וילבש שאול את דוד מדיו, וכתיב בשאול (שמואל א ט, ב): משכמו ומעלה גבה מכל העם, כיון שהלבישו בגדיו וראה שעשוין לו, מיד הכניס בו עין הרע, כשראה דוד שהלבין פני שאול, אמר לו (שמואל א יז, לט): לא אוכל ללכת באלה כי לא נסיתי ויסרם דוד מעליו, הא למדת שאפלו יהא אדם קצר ונתמנה מלך נעשה ארך, כל כך למה שבשעה שנמשח בשמן המשחה נעשה משבח מכל אחיו, אמר דוד בשמן המשחה שנמשחתי בו, אני שמח, שנאמר (תהלים טז, ט): לכן שמח לבי ויגל כבודי אף בשרי ישכן לבטח.