ויאמר ה' אל אהרן לך לקראת משה המדברה, הדא הוא דכתיב (שיר השירים ח, א): מי יתנך כאח לי, באיזה אח הכתוב מדבר, אם תאמר בקין, והא כתיב (בראשית ד, ח): ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו. אם תאמר כישמעאל ליצחק, הא גרסינן ישמעאל שונא ליצחק. אם תאמר כעשו ליעקב, הא כתיב (בראשית כז, מא): וישטם עשו את יעקב. אם תאמר כאחי יוסף, והכתיב (בראשית לז, ד): וישנאו אתו, וכתיב (בראשית כז, יא): ויקנאו בו אחיו. אלא כיוסף לבנימן, (שיר השירים ח, א): יונק שדי אמי, כמשה לאהרן, שנאמר: וילך ויפגשהו בהר האלהים וישק לו, אמרו רבותינו זכרונם לברכה, כל נשיקות של תפלות הן, חוץ משלש, נשיקה של גדלה, נשיקה של פרישות, נשיקה של פרקים. נשיקה של גדלה, שנאמר (שמואל א י, א): ויקח שמואל את פך השמן ויצק על ראשו וישקהו. נשיקה של פרישות (רות א, יד): ותשק ערפה לחמותה. נשיקה של פרקים, שנאמר: וילך ויפגשהו בהר האלהים וישק לו. ויש אומרים אף נשיקה של קריבות אין בה גנאי, שנאמר (בראשית כט, יא): וישק יעקב לרחל, שהיתה קרובתו. אמר רבי פנחס מעשה היה באח ובאחות שהיה אחד מהם בגוש חלב ואחד מהן בבית מרון, נפלה דלקה בביתו של גוש חלב, באתה אחותו מבית מרון ונפלה עליו והיתה מחבקתו ומנשקתו, אמרה לו איני מרגלת לבוא אליך, אלא פחדתי דהוית אחי באננקי ופלטת ממנה, (שיר השירים ח, א): אמצאך בחוץ אשקך, באיזה חוץ, במדבר, מקום שנשקו אחים זה לזה, משה ואהרן.
אמר רבי חמא בן שתים עשרה שנה נתלש משה רבינו מבית אביו, למה כן, שאלו גדל בבית אביו ובא ואמר להן לישראל המעשים לא היו מאמינים בו, שהיו אומרים אביו מסרה לו, לפי שיוסף מסרה ללוי ולוי לקהת וקהת לעמרם. ולכך נתלש מבית אביו, וכשהלך והגיד לישראל כל הדברים, לפיכך האמינו בו, שנאמר (שמות ד, לא): ויאמן העם.
ויאמר ה' אל משה במדין לך שב מצרים, אמר רבי יוחנן למדתך תורה דרך ארץ, שהנשבע בפני חברו לא יתירנו אלא בפניו, שלא יחשדנו שהוא נשבע לשקר, שכן אתה מוצא שמשה נשבע ליתרו והלך למדין והתיר שבועתו בפניו, שנאמר: ויאמר ה' אל משה במדין, אמר לו הקדוש ברוך הוא במדין נשבעת לך והתר שבועתך במדין. כי מתו כל האנשים וגו', וכי מתו והלוא דתן ואבירם הם, והם היו עם קרח במחלקותו, אלא מאי מתו שנתענו. ארבעה הן חשובין כמתים, סומא, ומצרע, ועני, ומי שאין לו בנים [וכלן קרא, במסכת עבודת כוכבים].
ויקח משה את אשתו ואת בניו, למה הוליכן, כדי שיהיו עם ישראל לקבל התורה. וירכבם על החמר, זה אחד משמנה עשר דברים ששנו חכמים לתלמי המלך. ויקח משה את המטה וגו', עשה כמו שאמר לו הקדוש ברוך הוא (שמות ד, יז): ואת המטה הזה תקח בידך.
ויאמר ה' אל משה בלכתך וגו', וכי על איזה מופת אמר, אם תאמר על הנחש והצרעת והדם, והלוא אותן נסים לא אמר לו הקדוש ברוך הוא לעשות אלא לישראל, ועוד לא מצינו שעשה משה אותן האותות לפני פרעה. אלא מהו כל המפתים אשר שמתי בידך, זה המטה שהיו כתובין עליו עשר מכות, שהיה כתוב עליו נוטריקון דצ"ך עד"ש באח"ב, אמר לו הקדוש ברוך הוא אלו המכות אשר שמתי בידך עשה אותם לפני פרעה על ידי המטה הזה.
ואני אחזק את לבו, כדי לפרע דינם מהם. ואמרת אל פרעה כה אמר ה' בני וגו', גלה לו הקדוש ברוך הוא שלא ישלח פרעה את ישראל עד מכת בכורים, ולכך לא הצרך הכתוב לפרסם לו בסוף. מהו בני בכרי ישראל, על יעקב אביהם אמר, שקנה הבכורה כדי שיוכל לעבד למקום. ואמרת אליו: שלח את בני ויעבדני, אמר לו אם אתה מונע ממני בני בכורי מלעבדני, אני אמנע ממך בנך בכורך מלעבדך, שאני אהרג את כלן.
ויהי בדרך במלון, חביבה מילה שלא נתלה משה עליה אפלו שעה אחת, לפיכך כשהיה בדרך ונתעסק במלון ונתעצל למול לאליעזר בנו, מיד ויפגשהו ה' ויבקש המיתו. את מוצא מלאך של רחמים היה ואף על פי כן ויבקש המיתו. ותקח צפרה צר, וכי מנין ידעה צפורה שעל עסקי מילה נסתכן משה, אלא בא המלאך ובלע למשה מראשו ועד המילה. כיון שראתה צפורה שלא בלע אותו אלא עד המילה הכירה שעל עסקי המילה הוא ניזק, וידעה כמה גדול כח המילה שלא היה יכול לבלעו יותר מכאן, מיד ותכרת את ערלת בנה ותגע לרגליו, ותאמר כי חתן דמים אתה לי, אמרה חתני תהיה אתה נתון לי בזכות דמים הללו של מילה, שהרי קימתי המצוה, מיד וירף המלאך ממנו. אז אמרה חתן דמים למולת, אמרה כמה גדול כח המילה שחתני היה חיב מיתה שנתעצל במצות המילה לעשותה, ולולי היא לא נצל.
ויאמר ה' אל אהרן לך לקראת משה המדברה, הדא הוא דכתיב (איוב לז, ה): ירעם אל בקולו נפלאות. מהו ירעם, כשנתן הקדוש ברוך הוא את התורה בסיני הראה בקולו לישראל פלאי פלאים, כיצד היה הקדוש ברוך הוא מדבר והקול יוצא ומחזיר בכל העולם, ישראל שומעין את הקול בא עליהם מן הדרום והיו רצים לדרום לקבל את הקול, ומדרום נהפך להם לצפון והיו רצים לצפון, ומצפון נהפך למזרח והיו רצים למזרח, וממזרח נהפך להם למערב והיו רצים למערב, ומן המערב נהפך להם מן השמים והיו תולין עיניהן והיה נהפך בארץ, והיו מביטין לארץ, שנאמר (דברים ד, לו): מן השמים השמיעך את קלו ליסרך. והיו ישראל אומרים זה לזה (איוב כח, יב): והחכמה מאין תמצא, והיו ישראל אומרים מהיכן הקדוש ברוך הוא בא, מן המזרח או מן הדרום, שנאמר (דברים לג, ב): ה' מסיני בא וזרח משעיר למו. וכתיב (חבקוק ג, ג): אלוה מתימן יבוא. ואומר (שמות כ, טו): וכל העם ראים את הקולת. הקול אין כתיב כאן אלא הקולת, אמר רבי יוחנן היה הקול יוצא ונחלק לשבעים קולות לשבעים לשון, כדי שישמעו כל האמות, וכל אמה ואמה שומעת קול בלשון האמה ונפשותיהן יוצאות, אבל ישראל היו שומעין ולא היו נזוקין. כיצד היה הקול יוצא, אמר רבי תנחומא דו פרצופין היה יוצא, והורג לעובדי כוכבים שלא קבלוה, ונותן חיים לישראל שקבלו את התורה. הוא שמשה אמר להם בסוף ארבעים שנה (דברים ה, כג): כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים מדבר מתוך האש וגו', אתה היית שומע קולו וחיית, אבל עובדי כוכבים שומעים ומתים. בוא וראה היאך הקול יוצא, אצל כל ישראל כל אחד ואחד לפי כחו, הזקנים לפי כחן, הבחורים לפי כחן, והקטנים לפי כחן, והיונקים לפי כחן, והנשים לפי כחן, ואף משה לפי כחו, שנאמר (שמות יט, יט): משה ידבר והאלהים יעננו בקול, בקול שהיה יכול לסובלו. וכן הוא אומר (תהלים כט, ד): קול ה' בכח, בכחו לא נאמר אלא בכח, בכחו של כל אחד ואחד, ואף נשים מעברות לפי כחן, הוי אומר כל אחד ואחד לפי כחו. אמר רבי יוסי בר חנינא אם תמה אתה על הדבר הזה למד מן המן שלא היה יורד לישראל אלא לפי כח של כל אחד ואחד מישראל, הבחורים היו אוכלין אותו כלחם, שנאמר (שמות טז, ד): הנני ממטיר לכם לחם מן השמים וגו'. והזקנים, כצפיחת בדבש, שנאמר (שמות טז, לא): וטעמו כצפיחת בדבש. ויונקים, כחלב משדי אמו, שנאמר (במדבר יא, ח): והיה טעמו כטעם וגו'. והחולים כסלת מערב בדבש, שנאמר (יחזקאל טז, יט): ולחמי אשר נתתי לך סלת ושמן ודבש האכלתיך. והעובדי כוכבים טעמו אותו מר וגד, שנאמר (במדבר יא, ז): והמן כזרע גד הוא. אמר רבי יוסי בר רבי חנינא ומה המן שהיה מין אחד נהפך לכמה מינין בשביל צרך כל אחד ואחד, הקול שהיה כח בו על אחת כמה וכמה שהיה משתנה לכל אחד ואחד שלא ינזקו. ומנין שהקול נחלק לקולות הרבה שלא ינזקו, שנאמר (שמות כ, טו): וכל העם ראים את הקולת, הוי (איוב לז, ה): ירעם אל בקולו נפלאות. דבר אחר, ירעם אל בקולו נפלאות, אמר רבי לוי: שלשה קולות הולכות מסוף העולם ועד סופו והבריות ביניהן ואינן שומעות כלום, ואלו הן, היום, והגשמים, והנפש בשעה שיוצאת מן הגוף. היום מנין, אמר רבי יהודה בר רבי אלעאי זה הכוכב שהוא שף ברקיע אינו אלא כמסר ספרים אחרים: כמסמר הזה שהוא נתון בעץ. הגשמים מנין, שנאמר (תהלים מב, ח): תהום אל תהום קורא לקול צנוריך, כיצד, יש אילן ששרשיו יורדים עשרים אמה, ויש שלשים, ויש חמשים, ויש שאינן יורדין אלא שלשה טפחים, והגשמים למעלה אם אין משקין אותן אלא שלשה טפחים אותן של חמשים אמה הן מתים, אם שותין של חמשים אמה, טורף אותן של שלשה טפחים, אלא זה תהום העליון קורא לתחתון אומר לו עלה ואני יורד, ותחתון אומר לו רד ואני אעלה, עד שהעליון יורד ומשקה של שלשה טפחים והתחתון עולה ומשקה אותן של חמשים אמה. בוא וראה כמה בין אלו לאלו וקוראין זה לזה, ובני אדם בינתים ואינן [יודעין] שומעין, הוי ירעם אל בקולו נפלאות. והנפש בשעה שהיא יוצאת מן הגוף ובני אדם יושבין אצלו ואינן שומעין. הוי ירעם אל בקולו נפלאות. אמר רבי ראובן בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה במדין (שמות ד, יט): לך שב מצרימה, נחלק הדבור לשני קולות ונעשה דו פרצופין, והיה משה שומע במדין לך שב מצרימה, ואהרן שומע, לך לקראת משה המדברה, הוי ירעם אל בקולו נפלאות.
וילך ויפגשהו, הדא הוא דכתיב (תהלים פה, יא): חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו. חסד זה אהרן, שנאמר (דברים לג, ח): וללוי אמר תמיך ואוריך לאיש חסידך. ואמת זה משה, שנאמר (במדבר יב, ז): לא כן עבדי משה וגו'. הוי חסד ואמת נפגשו, כמה דתימא וילך ויפגשהו בהר האלהים. צדק זה משה, שנאמר (דברים לג, כא): צדקת ה' עשה. ושלום זה אהרן, שנאמר (מלאכי ב, ו): בשלום ובמישור הלך אתי. נשקו, וישק לו. אמרו רבותינו כל הנשיקות של תפלות חוץ משלש [כדכתיב לעיל], וישק לו, מהו וישק לו, זה שמח בגדלתו של זה וזה שמח בגדלתו של זה. דבר אחר, וישק לו, נטל כהנה ולויה, זה נוטל כהנה ונותן לויה, וזה נוטל לויה ונותן כהנה. דבר אחר, וישק לו, אמר רבי שמואל בר נחמן משל לזהבי שהביאו לו מוניטה אחת וראה אותה מבפנים של חרס ומבחוץ של זהב, לימים הביאו לו מוניטה שכלה זהב, אמר להם הראשון חרס היה והיה מצפה זהב, אבל זה כלה זהב. כך נשיקה שנשק עשו ליעקב לא היה אלא לפסלת, שנאמר (משלי כו, כג): כסף סיגים מצפה על חרש. ומה היה סופו (משלי כו, כג): שפתים דלקות ולב רע, שלא בקש לנשקו אלא לנשכו. אבל נשיקה של אהרן ומשה היתה נשיקה של אמת, ועליהן הוא אומר (תהלים פה, יא): חסד ואמת נפגשו. רבי יהודה בן רבי סימון אומר: חסד, זה אהרן. ואמת, זה משה. ורבי עזריה אומר: חסד, זה משה, שעשה חסד עם יוסף. ואמת, זה אהרן, דכתיב (מלאכי ב, ו): תורת אמת היתה בפיהו, הוי: חסד ואמת נפגשו, זה משה ואהרן. וישק לו, אין אנו יודעים למי חלק הקדוש ברוך הוא כבוד, אם לאהרן אם למשה, יש אומרים לאהרן שהיה במצרים ומתנבא להן לישראל שעתיד הקדוש ברוך הוא לגאל אותם, כדי שיבא משה ויעיד על דבריו של אהרן ויהיו ישראל אומרים אמת היה מתנבא אהרן. ויש אומרים למשה, כדי שיבוא משה ויאמינו לדבריו.
ויגד משה לאהרן את כל דברי ה' וגו', התחיל משה אומר לו כל הדברים וכל האותות אשר צוהו לעשות לפני העם, כשם שאמר לו הקדוש ברוך הוא כן עשה (שמות ד, טו): ודברת אליו ושמת את הדברים בפיו.
וילך משה ואהרן ויאספו וגו', אמר רבי עקיבא, למה נמשלו ישראל כעוף, מה עוף אינו פורח אלא בכנפים, אף ישראל אינן יכולין לעמד אלא בזקנים. גדולה הזקנה, אם זקנים הם חביבין לפני הקדוש ברוך הוא, ואם נערים נטפלה בהן ילדות. תני רבי שמעון בן יוחאי, בכמה מקומות שנינו שחלק הקדוש ברוך הוא כבוד לזקנים, בסנה, דכתיב (שמות ג, טז): לך ואספת את זקני ישראל. בסיני, דכתיב (שמות כד, א): ואל משה אמר עלה אל ה' וגו'. באהל מועד, דכתיב (ויקרא ט, א): קרא משה לאהרן ולבניו וגו'. ולעתיד לבוא כמו כן, שנאמר (ישעיה כד, כג): כי מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלים ונגד זקניו כבוד. רבי אבין אמר, עתיד הקדוש ברוך הוא להושיב את זקני ישראל כגרן והוא יושב בראש כלן כאב בית דין, ודנין לעובדי כוכבים, שנאמר (ישעיה ג, יד): ה' במשפט יבוא עם זקני עמו ושריו, על זקני עמו אין כתיב כאן, אלא עם זקני עמו, הוא יושב עמהן ודנין לעובדי כוכבים, ומה הוא אומר להם (ישעיה ג, יד): ואתם בערתם הכרם, אלו ישראל, דכתיב (ישעיה ה, ז): כי כרם ה' צבאות בית ישראל, (ישעיה ג, יד): גזלת העני בבתיכם, וכתיב (ישעיה יד, לב): כי ה' יסד ציון ובה יחסו עניי עמו. וכן היה דרך המלכים לישב כגרן עגלה, שנאמר (דברי הימים ב יח, ט): ומלך ישראל ויהושפט מלך יהודה יושבים איש על כסאו מלבשים בגדים וישבים בגרן. וכי בגרן ישבו, אלא כדתנינן סנהדרין היתה כחצי גורן עגלה, כדי שיהיו רואין זה את זה, ושני סופרי הדינין יושבין לפניהם וכו': אמר שלמה אני ראיתיו יושב עמהן ודן בתוכם, שנאמר (משלי לא, כג): נודע בשערים בעלה בשבתו עם זקני ארץ.
וידבר אהרן את כל הדברים, עשה כמו שאמר הקדוש ברוך הוא (שמות ד, טז): ודבר הוא לך אל העם. ויעש האתת לעיני העם, כמה שאמר למעלה. ויאמן העם, עשו כמו שאמר הקדוש ברוך הוא (שמות ג, יח): ושמעו לקולך, יכול לא האמינו עד שראו האותות, לא, אלא וישמעו כי פקד ה', על השמועה האמינו, ולא על ראית האותות. ובמה האמינו, על סימן הפקידה שאמר להם, שכך היה מסרת בידם מיעקב, שיעקב מסר את הסוד ליוסף ויוסף לאחיו, ואשר בן יעקב מסר את הסוד לסרח בתו, ועדין היתה היא קימת, וכך אמר לה כל גואל שיבא ויאמר לבני (שמות ג, טז): פקד פקדתי אתכם, הוא גואל של אמת, כיון שבא משה ואמר: פקד פקדתי אתכם, מיד ויאמן העם. במה האמינו, כי שמעו הפקידה, הדא הוא דכתיב: כי פקד ה' את בני ישראל וכי ראה את ענים ויקדו וישתחוו. ויקדו על הפקידה, וישתחוו על כי ראה את ענים.
ואחר באו משה ואהרן, היכן הלכו הזקנים שלא חשב אותם עמהם, שכבר אמר לו הקדוש ברוך הוא (שמות ג, יח): ובאת אתה וזקני ישראל, אמרו רבותינו הלכו עמהן הזקנים והיו מגנבין את עצמן ונשמטין אחד אחד שנים שנים והלכו להן, כיון שהגיע לפלטרין של פרעה לא נמצא אחד, שכן כתיב: ואחר באו משה ואהרן, והיכן הזקנים, אלא שהלכו להן, אמר להם הקדוש ברוך הוא כך עשיתם, חייכם שאני פורע לכם, אימתי, בשעה שעלה משה ואהרן עם הזקנים להר סיני לקבל התורה, החזירן הקדוש ברוך הוא, שנאמר (שמות כד, יד): ואל הזקנים אמר שבו לנו בזה. ויאמרו אל פרעה כה אמר ה' אלהי ישראל שלח את עמי ויחגו לי במדבר. אמר רבי חיא בר אבא, אותו היום יום פרוזבוטי של פרעה היה, ובאו כל המלכים כלן לכבדו, והביאו דוראות של עטרות, והיו מעטירין אותו, שהוא יום קוזמוקרטור, והביאו אלהיהן עמהן, משעטרו אותו, היו משה ואהרן עומדין על פתח פלטרין של פרעה, נכנסו עבדיו ואמרו שני זקנים עומדין על הפתח, אמר להן, יעלו. כיון שעלו היה מסתכל בהן שמא יעטרו אותו, או שמא יתנו לו כתבים, ואף לא שאלו בשלומו. אמר להם מי אתם, אמרו לו שלוחיו של הקדוש ברוך הוא אנו. מה אתם מבקשים, אמרו לו: כה אמר ה' שלח את עמי וגו', אותה שעה כעס, ואמר: מי ה' אשר אשמע בקלו לשלח את ישראל, לא היה יודע לשלח לי עטרה, אלא בדברים אתם באים אלי, לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח. אמר להם, המתינו לי עד שאחפש בספר שלי, מיד נכנס לבית ארמון שלו והיה מביט בכל אמה ואמה ואלהיה, התחיל קורא אלהי מואב ואלהי עמון ואלהי צידון, אמר להם חפשתי שמו בבית גנזי ולא מצאתי אותו. אמר רבי לוי משל למה הדבר דומה, לכהן שהיה לו עבד שוטה, יצא הכהן חוץ למדינה הלך העבד לבקש את רבו בבית הקברות, התחיל צווח לבני אדם שעומדים שם לא ראיתם בכאן רבי, אמרו לו רבך לאו כהן הוא, אמר להן הן, אמרו לו שוטה מי ראה כהן בבית הקברות. כך אמרו משה ואהרן לפרעה, שוטה, דרכן של מתים לתבען בין החיים, שמא החיים אצל המתים. אלהינו חי הוא, אלו שאתה אומר, מתים הם, אבל אלהינו הוא אלהים חיים ומלך עולם. אמר להם בחור הוא או זקן הוא, כמה שנותיו, כמה עירות כבש, כמה מדינות לכד, כמה שנים יש לו מיום שעלה למלכות. אמרו לו, אלהינו כחו וגבורתו מלא עולם, הוא היה עד שלא נברא העולם והוא יהיה בסוף כל העולם, והוא יצרך ונתן בך רוח חיים. אמר להם ומה מעשיו, אמרו לו (ישעיה נא, יג): נוטה שמים ויסד ארץ, קולו חוצב להבות אש, מפרק הרים ומשבר סלעים, קשתו אש, חציו שלהבת, רומחו לפיד, מגנו עננים, חרבו ברק, יוצר הרים וגבעות, מכסה הרים בעשבים, מוריד גשמים וטללים, מפריח דשאים, ועונה חיות, צר את העבר במעי אמו ומוציאו לאויר העולם, (דניאל ב, כא): מהעדה מלכין ומהקים מלכין. אמר להם, מתחלה שקר אתם אומרים, כי אני הוא אדון העולם ואני בראתי עצמי ואת נילוס, שנאמר (יחזקאל כט, ג): לי יארי ואני עשיתני. באותה שעה קבץ כל חכמי מצרים, אמר להם, שמעתם שמו של אלהיהם של אלו, אמרו לו שמענו שבן חכמים הוא ובן מלכי קדם. אמר להם הקדוש ברוך הוא לעצמכם קראתם חכמים ולי בן חכמים, שנאמר (ישעיה יט, יא): חכמי יעצי פרעה עצה נבערה איך תאמרו אל פרעה בן חכמים אני בן מלכי קדם. ראה מה כתיב בהן (ישעיה יט, יא): אך אולים שרי צען חכמי יעצי פרעה, (ישעיה כט, יד): ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבניו תסתתר. השיבם אלוה שלכם איני יודע מי הוא, שנאמר: מי ה' אשר אשמע בקלו. אמר לו הקדוש ברוך הוא, רשע מי ה' אמרת, במי אתה לוקה, מ' ארבעים, י' עשרה, הם חמשים מכות שהביא הקדוש ברוך הוא על המצרים בים, שנאמר (שמות ח, טו): ויאמרו החרטמם אל פרעה אצבע אלהים היא, ועל הים מהו אומר (שמות יד, לא): וירא ישראל את היד הגדלה, כמה לקו באצבע עשר מכות, חשב חמשה אצבעות שביד הגדולה לכל אחד ואחד עשר מכות, הרי חמשים. דבר אחר, מי ה', סרס אותו, מי ים, הים הודיעך ה', אתה אמרת: מי ה', עתיד אתה לומר (שמות ט, כז): ה' הצדיק. אתה אמרת: לא ידעתי את ה', עתיד אתה לומר (שמות י, טז): חטאתי לה' אלהיכם. אתה אמרת: וגם את ישראל לא אשלח, אלו היה שם אותו ישראל הזקן הייתי נותן הסל והמגרפה על כתפו.
ויאמרו אלהי העברים נקרא עלינו, אמרו משה ואהרן שמא תאמר שנינו אותו הלשון שאמר לנו הקדוש ברוך הוא, ואמרנו לו: כה אמר ה' אלהי ישראל, ובשביל כך הקשה כנגדנו, חזרו ואמרו: אלהי העברים. פן יפגענו בדבר או בחרב, לא היה צריך לומר אלא פן יפגעך, מהו פן יפגענו, ללמדך שנהגו בו כבוד, ללמדך שחיב אדם לחלק כבוד למלכות.
ויאמר אליהם מלך מצרים למה משה ואהרן. מהו למה, אמר להם אתם למה, ודבריכם למה. לכו לסבלתיכם. אמר רבי יהושע בן לוי, שבטו של לוי פנוי היה מעבודת פרך, אמר להם פרעה בשביל שאתם פנויים אתם אומרים (שמות ה, ח): נלכה ונזבחה לאלהינו, לכו לסבלותיכם.
ויאמר פרעה הן רבים עתה עם הארץ, אמר להם אם אלף אנשים אתם מבקשים או אלפים הייתי נותן, שמא ששים רבוא אתם מבקשים, לכו לסבלתיכם. דבר אחר, אמר רבי נהוראי מנין אתה אומר שלא יצאו ישראל ממצרים אלא שנים מששים רבוא, נאמר במדבר (יחזקאל כ, יג): ואמר לשפך חמתי [עליכם] עליהם במדבר לכלותם, ונאמר במצרים (יחזקאל כ, ח): לשפך חמתי עליהם לכלות אפי בם בתוך ארץ מצרים, מה במדבר לא נשתירו בם אלא שנים מששים רבוא, אף במצרים לא נשתירו בם אלא שנים מששים רבוא, הן רבים עתה עם הארץ.
ויצו פרעה ביום ההוא, מלמד על הרשע שלא עכב לעשות עמהן רע. וזו היתה גזרה רביעית. והנגשים אצים לאמר, אלו המצריים. השוטרים, אלו זקני ישראל. לא תאספון לתת תבן לעם ואת מתכנת הלבנים, מכאן אתה למד שחשבון היה על כל אחד ואחד כמה לבנים יעשו ביום, ולכך העביד בהן בתחלה בפה רך, כדי שיעשו הלבנים בכל כחם ולראות כל יכלת שלהם, ולפי מספר שעשו ביום הראשון גזרו עליהם לעשות כל הימים. כי נרפים הם, אמר רבי שמעון בן יוחאי, התחיל מחרק עליהם שניו ואומר: נרפים אתם, לשון טנוף הוא, ישתחקו עצמותיו, קדושים הם. על כן הם צעקים לאמר וגו' תכבד העבדה על האנשים, מלמד שהיו בידם מגלות שהיו משתעשעין בהם משבת לשבת, לומר שהקדוש ברוך הוא גואלן, לפי שהיו נחין בשבת, אמר להן פרעה, תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה ואל ישעו וגו', אל יהו משתעשעין ואל יהו נפישין ביום השבת.
ויצאו נגשי העם ושטריו, כיון שגזר כן הלך משה למדין ועשה ששה חדשים ואהרן היה יושב במצרים, ואותה שעה החזיר משה אשתו ובניו [במדין] למדין. אתם קחו לכם תבן, ויפץ העם בכל ארץ מצרים, מפני שהיה משה במדין, אמר להם הקדוש ברוך הוא למחר אני מביא עליהם מכות, והם אומרים פרעה חוטא ואנו לוקין. כיון שישראל יוצאין להביא תבן ולעשות, היה המצרי רואהו בתוך שדהו, ומשבר את שוקיו, לפיכך ויפץ העם. והנגשים אצים לאמר, אלו מצריים הרשעים שהיו דוחקים בהן ואומרים להם: כלו מעשיכם, אבל השוטרים לא היו אצים, שהם כשרים והיו רואין אותן בצרה גדולה ולא היו דוחקין עליהם.
ויכו שטרי בני ישראל, מכאן אתה למד שהיו כשרים ומסרו עצמן על ישראל וסבלו מכות כדי להקל מעליהם, ולפיכך זכו לרוח הקדש, שנאמר (במדבר יא, טז): אספה לי שבעים איש מזקני ישראל וגו'. אמר הקדוש ברוך הוא הם לקו עליהם, לפיכך יזכו לרוח הקדש ונתמנו נביאים עליהם. ויבאו שטרי בני ישראל ויצעקו, תבן אין נתן לעבדיך. ויראו שטרי בני ישראל אתם ברע לאמר. ויפגעו את משה ואת אהרן נצבים, אחר ששה חדשים נגלה הקדוש ברוך הוא על משה במדין ואמר לו (שמות ד, יט): לך שב מצרים, בא משה ממדין ואהרן ממצרים, ויפגעו בהן שוטרי ישראל כשהיו יוצאין מלפני פרעה. מהו נצבים, אמרו רבותינו זכרונם לברכה דתן ואבירם היו עמהן, שכתוב בהן (במדבר טז, כז): ודתן ואבירם יצאו נצבים, התחילו מחרפין ומגדפין כלפי משה ואהרן:
ויאמרו אלהם ירא ה' עליכם וישפט, אם באמת באתם משמו של הקדוש ברוך הוא, ישפט בינינו ובין פרעה, ואם מעצמכם באתם ישפט ה' בינינו וביניכם. אשר הבאשתם את ריחנו, רבי יוחנן אמר מן המכות שהיו מכין אותם היה ריחן מבאיש. ורבי שמעון בן לקיש אמר מאותן שהיו משקעין בבנין היו מתים וריחן מבאיש. ורבי חיא אמר משל לנבלה שהיתה נתונה בזוית ועפר מכסה עליה ואין ריחה עולה, ובא אחר וגלה אותה והלך ריחה. כך אמרו ישראל למשה, משה, ריח היה ביד מצרים שאנחנו עתידין לגאל, ובאתם ועכרתם אותו. לתת חרב בידם להרגנו, אמר רבי יהודה הלוי ברבי שלום אמרו לו למשה למה אנו דומין לשה שבא הזאב לטל אותו, רץ הרועה אחריו להצילו מפי הזאב, בין הרועה ובין הזאב נבקעת השה. כך אמרו ישראל משה מבינך לבין פרעה אנו מתים.
וישב משה אל ה' ויאמר למה הרעתה לעם הזה, באותה שעה בא משה והשיב דברים לפני הקדוש ברוך הוא אמר לו: למה הרעתה וגו', מהו ה' למה הרעתה, בנהג שבעולם, בשר ודם האומר לחברו למה אתה עושה כן, הוא כועס עליו, ומשה אמר לפני הקדוש ברוך הוא: למה הרעתה לעם הזה, אלא כך אמר לפני הקדוש ברוך הוא, נטלתי ספר בראשית וקראתי בו וראיתי מעשיהן של דור המבול היאך נדונו, מדת הדין היתה, ומעשה דור הפלגה ושל סדומיים היאך נדונו, ומדת הדין היתה. העם הזה מה עשו שנשתעבדו מכל הדורות שעברו, ואם בשביל שאמר אברהם אבינו (בראשית טו, ח): במה אדע כי אירשנה, ואמרת לו (בראשית טו, יג): ידע תדע כי גר יהיה זרעך, אם כן הרי עשו וישמעאל מבניו, והן צריכין להשתעבד כמו הם, ואפלו כן היה לו להשתעבד דורו של יצחק, או דורו של יעקב, לא לעם הזה שהוא בדורי. ואם תאמר מה אכפת לי, אם כן למה זה שלחתני. ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע וגו', אמר רבי פנחס הכהן בן חמא אמר לפניו שמך הגדול גבור ונורא הוא וכל העולם כלו מתיראין ממנו, ופרעה הרשע שמע שמעך והזיד. מהו והצל לא הצלת, רבי ישמעאל אומר: והצל לא הצלת ודאי. רבי עקיבא אומר יודע אני שאתה עתיד להצילם, אלא מה אכפת לך באותן הנתונים תחת הבנין. באותה שעה בקשה מדת הדין לפגע במשה, וכיון שראה הקדוש ברוך הוא שבשביל ישראל הוא אומר, לא פגעה בו מדת הדין.
ויאמר ה' אל משה עתה תראה אשר אעשה לפרעה, במלחמות פרעה אתה רואה ואין אתה רואה במלחמות של שלשים ואחד מלכים שיעשה בהן נקמה יהושע תלמידך, מכאן אתה למד שנטל משה עכשיו את הדין שלא יכנס לארץ.