וילך משה וישב אל יתר חתנו, הדא הוא דכתיב (תהלים כד, ד): נקי כפים ובר לבב וגו', מי יוכל לעלות בהר ה', מי שיש בו מדות הללו, וכלן נאמרו במשה, נקי כפים, זה משה, שנאמר (במדבר טז, טו): לא חמור אחד מהם וגו', אם נטל חמור משלהן מה שנא מן הלסטים, אלא כך אמר משה כל אותן המסעות שהיינו נוסעים במדבר לא אמרתי לאחד מהן שיטל דבר משלי ויטען על חמורו, ואין נשיאה אלא לשון עמיסה, כמה דתימא (בראשית מד, יג): ויעמס איש על חמרו. ובר לבב, זה משה, שלא הלך בשליחותו של הקדוש ברוך הוא עד שנתברר על עסקיו, שנאמר (שמות ג, יג): ואמרו לי מה שמו וגו'. אשר לא נשא לשוא נפשי, זה נפשו של מצרי, שלא הרג את המצרי עד שעמד עליו בדין והרגו, וראה שחיב מיתה. ולא נשבע למרמה, זה משה, כשהלך אצל יתרו נשבע לו שלא ילך חוץ מדעתו, וכשהלך בשליחותו של הקדוש ברוך הוא הלך אצל יתרו והתיר שבועתו, הדא הוא דכתיב: וישב אל יתר חתנו.
דבר אחר, וילך משה, הדא הוא דכתיב (משלי יז, יז): בכל עת אהב הרע ואח לצרה יולד, מי היה אהב הרע, זה יתרו, שקבל למשה שהיה בורח מפני פרעה, מכאן אתה למד מי שקבל על עצמו לעשות מצוה, אין אותה מצוה פוסקת מביתו. מצותו של יתרו שקבל בתוך ביתו גואל שברח מפני השונא, עמד מביתו שקבל לשונא שברח מפני הגואל והרגו, איזה זה סיסרא, שנאמר (שופטים ד, יז): וסיסרא נס ברגליו אל אהל יעל אשת חבר הקיני, וכתיב (שופטים א, טז): ובני קיני חתן משה, לכך נאמר: ואח לצרה יולד, לפי שאהב יתרו למשה והיה לו רע, לכך נעשו בניו אחים לישראל בעת צרתם והרגה יעל לסיסרא. ובשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא (שמות ג, י): ועתה לכה ואשלחך אל פרעה, אמר לו רבון העולם, איני יכול, מפני שקבלני יתרו ופתח לי ביתו ואני עמו כבן, ומי שהוא פותח פתחו לחברו נפשו חיב לו. וכן אתה מוצא באליהו בשעה שהלך אצל צרפית האלמנה מת בנה, התחיל מתחנן ואומר (מלכים א יז, כ): הגם על האלמנה אשר אני מתגורר עמה הרעות להמית את בנה, וכתיב (מלכים א יז, כב): וישמע ה' בקול אליהו ותשב נפש הילד. ולא עוד אלא שכל הפותח פתחו לחברו, חיב בכבודו יותר מאביו ומאמו. אתה מוצא בעת שנלקח אליהו מאלישע וזכה לטל פי שנים ברוחו, כמה דתימא (מלכים א ב ב, ט): ויהי נא פי שנים ברוחך אלי, היה לו לילך אצל אביו ואמו להחיותם כמו שהחיה בן אכסניא שלו. וכן אליהו היה לו להחיות אבותיו כמו בן הצרפית, אלא שמסר נפשו על אכסניא שלו. לכך אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא קבלני יתרו ונהג בי כבוד איני הולך אלא ברשותו, לכך כתיב: וילך משה וישב אל יתר חתנו.
דבר אחר, וילך משה, הדא הוא דכתיב (איוב כג, יג): והוא באחד ומי ישיבנו, דרש רבי פנחס לפי שהוא יחיד בעולם דן יחידי לכל באי עולם, ואין להשיב על דבריו [כמו שכתוב במדרש שיר השירים רבה]. ורבותינו אמרו: מהו והוא באחד ומי ישיבנו, מה שהוא גוזר גזרה על האדם אין להשיב על דבריו, כמה בקש בלעם לקלל את ישראל, ועל כרחו שלא בטובתו היה מברכן, שנאמר (במדבר כג, ח): מה אקב לא קבה אל. כמה בקש יונה שלא לילך בשליחותו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר (יונה א, ג): וירד יפו וימצא אניה באה תרשיש, והלך בעל כרחו, שנאמר (יונה ג, ג): ויקם יונה וילך אל נינוה. כמה בקש ירמיה שלא להתנבאות, ונתנבא שלא בטובתו, שנאמר (ירמיה א, ז): אל תאמר נער אנכי כי על כל אשר אשלחך תלך. כמה סרב משה שלא לילך בשליחותו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר (שמות ד, יג): שלח נא ביד תשלח, ולבסוף הלך בעל כרחו, שנאמר: וילך משה וישב אל יתר חתנו.
דבר אחר, וילך משה, לא היה צריך לומר אלא וישב משה, אלא אמרו רבותינו בתחלה הלך אצל פרעה בשליחותו של הקדוש ברוך הוא, ואחר כך: וישב אל יתר חותנו, שכך אמר לו הקדוש ברוך הוא, אם יאמר לך יתרו כלום מן השבועה, אמר לו בעל השבועה התיר אותי מן נדרי, לכך וילך משה, ואחר כך וישב אל יתר חתנו. בנו של רבי חיא הגדול אמר לא הלך אצל פרעה עד שהתיר לו יתרו את נדרו, ואם תאמר למה נאמר: וילך משה, להיכן הלך, שהלך לטל אשתו ובניו. אמר לו יתרו להיכן אתה מוליכן, אמר לו למצרים. אמר לו אותם שהם במצרים מבקשין לצאת ואת מוליכן. אמר לו למחר הן עתידין לצאת ולעמד על הר סיני לשמע מפי הקדוש ברוך הוא (שמות כ, ב): אנכי ה' אלהיך, ובני לא ישמעו כמו הם, מיד ויאמר יתרו למשה לך לשלום, אמר לו לך לשלום ותכנס לשלום ותבוא לשלום.