ואתה תצוה, הדא הוא דכתיב (ירמיה יא, טז): זית רענן יפה פרי תאר קרא ה' שמך, וכי לא נקראו ישראל אלא כזית הזה בלבד, והלוא בכל מיני אילנות נאים ומשבחים נקראו ישראל, בגפן ותאנה, שנאמר (תהלים פ, ט): גפן ממצרים תסיע, תאנה, שנאמר (הושע ט, י): כבכורה בתאנה בראשיתה, כתמר, שנאמר (שיר השירים ז, ח): זאת קומתך דמתה לתמר. כארז, שנאמר (תהלים צב, יג): כארז בלבנון ישגה. כאגוז, שנאמר (שיר השירים ו, יא): אל גנת אגוז ירדתי, וקראן בכל מיני שלחים, שנאמר (שיר השירים ד, יג): שלחיך פרדס רמונים, ובא ירמיה לומר: זית רענן יפה פרי תאר, אלא מה הזית הזה, עד שהוא באילנו מגרגרין אותו ואחר כך מורידין אותו מן הזית ונחבט, ומשחובטין אותו מעלין אותו לגת ונותנין אותן במטחן, ואחר כך טוחנין אותן, ואחר כך מקיפין אותן בחבלים, ומביאין אבנים ואחר כך נותנין את שמנן. כך ישראל, באין עובדי כוכבים וחובטין אותם ממקום למקום וחובשים אותן וכופתין אותם בקולרין ומקיפין אותן טרטיוטין, ואחר כך עושין תשובה והקדוש ברוך הוא עונה להם, מנין, שנאמר (שמות ב, כג): ויאנחו בני ישראל, וכן (דברים ד, ל): בצר לך ומצאוך (דברים ל, לא): כי אל רחום ה' אלהיך, הוי: זית רענן יפה פרי תאר. דבר אחר, מה ראה ירמיה למשל אבותינו כזית, אלא כל המשקין מתערבים זה בזה, והשמן אינו מתערב אלא עומד, כך ישראל אינם מתערבים עם העובדי כוכבים, שנאמר (דברים ז, ג): ולא תתחתן בם. דבר אחר, כל המשקים אדם מערב בהם ואינו יודע איזה תחתון ואיזה עליון, אבל השמן אפלו אתה מערבו בכל המשקין שבעולם הוא נתון למעלה מהן. כך אבותינו, בשעה שהם עושים רצונו של מקום נצבים למעלה מן העובדי כוכבים, שנאמר (דברים כח, א): ונתנך ה' אלהיך עליון, הוי: זית רענן יפה פרי תאר. דבר אחר, זית רענן, הדא הוא דכתיב (תהלים מח, ג): יפה נוף משוש כל הארץ, מהו יפה נוף, לשון יוני קורין לכלה נמפי, משוש כל הארץ, שלא היה אחד מישראל מצר כשהיה בית המקדש קים, למה, שהיה אדם נכנס לשם מלא עונות, והיה מקריב קרבן ומתכפר לו, אין שמחה גדולה מזו שהיה יוצא צדיק, הוי: יפה נוף משוש כל הארץ. כתיב בצור (יחזקאל כז, ג): צור את אמרת אני כלילת יפי, את אמרת אבל אחרים אינם אומרים, אבל ירושלים הכל אומרים שבחה, שנאמר (איכה ב, טו): הזאת העיר שיאמרו כלילת יפי, וכתיב (תהלים מח, ג): הר ציון ירכתי צפון קרית מלך רב, מקום שמקריבין בו קרבנות, שנאמר (ויקרא א, יא): ושחט אתו על ירך המזבח צפנה, לכך נאמר: זית רענן יפה פרי תאר, כשם שהשמן מאיר כך בית המקדש מאיר לכל העולם, שנאמר (ישעיה ס, ג): והלכו גוים לאורך, לכן נקראו אבותינו זית רענן, שהם מאירים לכל באמונתם, לכך אמר הקדוש ברוך הוא למשה: ויקחו אליך שמן זית זך.
לא שאני צריך להם אלא שתאירו לי כשם שהארתי לכם, למה, כדי להעלות אתכם בפני כל האמות, שיהיו אומרים ישראל מאירים למי שמאיר לכל. משל לפקח וסומא שהיו מהלכין, אמר הפקח לסומא בוא ואני סומכך, והיה הסומא מהלך, כיון שנכנסו לבית אמר הפקח לסומא צא והדלק לי את הנר והאר לי שלא תהא מחזיק לי טובה שלויתיך, לכך אמרתי לך שתאיר. כך הפקח זה הקדוש ברוך הוא, שנאמר (דברי הימים ב טז, ט): כי ה' עיניו המה משטטות בכל הארץ, והסומא אלו ישראל, שנאמר (ישעיה נט, י): נגששה כעורים קיר וכאין עינים נגששה כשלנו בצהרים כנשף, בעגל בשש שעות, והיה הקדוש ברוך הוא מאיר להם והנהיגם, שנאמר (שמות יג, כא): וה' הלך לפניהם יומם, כיון שבאו לעשות המשכן קרא למשה ואמר לו: ויקחו אליך שמן זית זך. אמרו ישראל (תהלים יח, כט): כי אתה תאיר נרי, ואתה אומר שנאיר לפניך, אמר להם בשביל להעלות אתכם שתאירו לי כשם שהארתי לכם, לכך נאמר: זית רענן.
דבר אחר, זית רענן, ראה היאך דברי תורה מאירין לאדם בשעה שעוסק בהן, וכל מי שאינו עוסק ואינו יודע הוא נכשל, משל למי שעומד באפלה בא להלך מצא אבן ונכשל בה, מצא ביב נופל בו הקיש פניו בקרקע, למה, שלא היה בידו נר, כך הדיוט שאין בידו דברי תורה, מצא עברה ונכשל בה ומת, שכן רוח הקדש צווחת (משלי ה, כג): הוא ימות באין מוסר, ואין מוסר אלא דברי תורה, שנאמר (משלי ד, יג): החזק במוסר אל תרף. למה הוא מת לפי שאינו יודע בתורה והולך וחוטא, שנאמר (משלי ד, יט): דרך רשעים כאפלה לא ידעו במה יכשלו, אבל אותם שעוסקים בתורה הם מאירים בכל מקום, משל למי שעומד באפלה ונר בידו, ראה אבן ולא נכשל, ראה ביב ולא נפל, למה, על שהיה בידו נר, שנאמר (תהלים קיט, קה): נר לרגלי דברך ואור לנתיבתי. וכן (משלי ד, יב): אם תרוץ לא תכשל, וכן (משלי כ, כז): נר ה' נשמת אדם, אמר הקדוש ברוך הוא יהא נרי בידך ונרך בידי, ואיזו נרו של הקדוש ברוך הוא, זו תורה, שנאמר (משלי ו, כג): כי נר מצוה ותורה אור, מהו כי נר מצוה, אלא כל מי שעושה מצוה הוא כאלו מדליק נר לפני הקדוש ברוך הוא ומחיה נפשו שנקראת נר, שנאמר: נר ה' נשמת אדם. ומהו ותורה אור, אלא הרבה פעמים שאדם מחבב בלבו לעשות מצוה, ויצר הרע שבתוכו אומר מה לך לעשות מצוה ומחסר את נכסיך, עד שאתה נותן לאחרים תן לבניך, ויצר טוב אומר לו תן למצוה, ראה מה כתיב: כי נר מצוה, מה הנר הזה כשהוא דולק אפלו אלף אלפים קרוינין וסבקין מדליקין הימנו אור במקומו, כך כל מי שיתן למצוה, אינו מחסר את נכסיו, לכך נאמר: כי נר מצוה ותורה אור.
ואתה תצוה, הדא הוא דכתיב (איוב יד, טו): תקרא ואנכי אענך למעשה ידיך תכסף, בארבעה דברים נתאוה הקדוש ברוך הוא למעשה ידיו, ואין תכסף אלא תאוה, שנאמר (בראשית לא, ל): כי נכסף נכספתה, (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי, ואלו הן ארבעה דברים, הקדוש ברוך הוא סובל עולמו, שנאמר (ישעיה מו, ד): אני עשיתי ואני אשא ואני אסבל ואמלט, וצוה לבני קהת שיסבלוהו, שנאמר (במדבר ז, ט): ולבני קהת לא נתן כי עבדת הקדש עליהם בכתף ישאו, ותדע שכביכול הוא היה סובלן בשעה שבאו לירדן, שנאמר (יהושע ג, טו): והירדן מלא על כל גדותיו, ולא היו יכולין בני קהת לעבר, מה עשה הקדוש ברוך הוא, סבלם, שנאמר (יהושע ג, יג): והיה כנוח כפות רגלי הכהנים, אמר רבי ברכיה הארון סובל את סובליו ולא הכהנים סבלוהו אלא הוא סבלן, שנאמר (יהושע ד, יח): נתקו כפות רגלי הכהנים, והקדוש ברוך הוא משמר עולמו, שנאמר (תהלים קכא, ד ה): הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל ה' שמרך, ואמר לישראל שישמרוהו, שנאמר (במדבר ג, לח): והחנים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה, ומאיר לעולם, דכתיב (יחזקאל מג, ב): והארץ האירה מכבדו, ואמר לישראל: ויקחו אליך שמן זית זך, הוי: למעשה ידיך תכסף.