מדרש ארצישראלי

שמות רבה · פרשה לה

מלאכת הניקוד, הפיסוק והביאור נעשית בהדרגה, ובסעיפים האלה היא עדיין בתהליך. בינתיים מובא כאן הנוסח כפי שהוא בספריית אוצריא, בלי ניקוד, עם המפרשים.

פרשה לה · 6 סעיפים

אועשית את הקרשים למשכן, הדא הוא…

ועשית את הקרשים למשכן, הדא הוא דכתיב (תהלים קד, טז): ישבעו עצי ה' ארזי לבנון אשר נטע, הרבה בריות ברא הקדוש ברוך הוא בעולמו ולא היה העולם ראוי להשתמש בהן וגנזן הקדוש ברוך הוא מן העולם, ואיזה זה אור שנברא ביום ראשון, דאמר רבי יהודה בר סימון האור שברא הקדוש ברוך הוא ביום ראשון אדם צופה ומביט בו מסוף העולם ועד סופו, כיון שנסתכל הקדוש ברוך הוא בדורו של אנוש ובדור המבול ובדור הפלגה שמעשיהם מקלקלים, עמד וגנזו מהן, שנאמר (איוב לח, טו): וימנע מרשעים אורם. ולמי גנזו, לצדיקים לעתיד לבוא, שנאמר (בראשית א, ד): וירא אלהים את האור כי טוב, מהו כי טוב, שהיה אורו נאה לעולם ולא היה מזיק כשמש הזה. והיכן גנזו בגן עדן, שנאמר (תהלים צז, יא): אור זרע לצדיק, והרבה בריות ברא הקדוש ברוך הוא בעולם, ולא היה העולם ראוי להשתמש בהן, והיו ראויין להגנז ולא נגנזו מפני כבוד הקדוש ברוך הוא, ואיזה זה זהב, אמר רבי אבהו טובה גדולה חלק הקדוש ברוך הוא לעולמו בזהב, יש אדם פורט זהוב אחד והוא מוציא ממנו כמה יציאות, שנאמר (בראשית ב, יב): וזהב הארץ ההוא טוב, ומהו טוב טוביה דהוא בביתיה טוביה דהוא בלוייתיה. אמר רבי שמעון בן לקיש לא היה העולם ראוי להשתמש בזהב, ולמה נברא בשביל המשכן ובשביל בית המקדש, שנאמר: וזהב הארץ ההוא טוב, כמה דאת אמר (דברים ג, כה): ההר הטוב הזה והלבנן. שבעה זהבים היו בבית המקדש, זהב טוב, זהב טהור, זהב שחוט, זהב סגור, זהב מזקק, זהב פרוים, זהב מופז. זהב טוב, כמשמעו. וטהור, שהיו מכניסין אותו לכור ואינו חסר כלום. זהב שחוט, שהיה נמשך כחוט והיו סכין בו כשעוה הנתונה על גבי פנקס. זהב סגור, שהיה סוגר כל הזהבים שהיו שם. זהב מזקק, שהיו טוחין בו את הכתלים, והרי כתוב (דברי הימים א כט, ד): כסף מזקק לטוח בו קירות הבתים, למה קורין אותו כסף, שהיה מכסיף כל הזהבים שהיו שם. זהב מופז, רבי פטריקי אחיו של רבי דרוסאי אומר שהיה דומה לגפרית הזו שהיא מוצתה באש. זהב פרוים, אמר רבי שמעון בן לקיש שהיה דומה לדם הפרים. ויש אומרים שהיה עושה פרות. ואף הארזים היו ראוין להגנז ולא נגנזו. אמר רבי חנינא, לא היה העולם ראוי להשתמש בארזים, אלא לא נבראו אלא בשביל המשכן ובשביל בית המקדש, שנאמר (תהלים קד, טז): ישבעו עצי ה' ארזי לבנון אשר נטע, ואין לבנון אלא בית המקדש, שנאמר (דברים ג, כו): ההר הטוב הזה והלבנן. אמר רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן עשרים וארבעה מיני ארזים הם ואין לך משבח מכלן אלא שבעה, שנאמר (ישעיה מא, יט): אתן במדבר ארז שטה והדס ועץ שמן וגו'. ולמה לא נגנזו, שצפה הקדוש ברוך הוא שהן עתידין לעשות בהן מלאכת המשכן במקום שהשכינה עתידה לשכן, שנאמר (תהלים קד, יז): אשר שם צפרים יקננו, וכי תעלה על דעתך ששם צפרים היו מקננות, אלא הצפרים שהיה כהן שוחט ומקריב בבית המקדש, ומהו (תהלים קד, יז): חסידה ברושים ביתה, וכי חסידה בארזים ביתה, ומהו חסידה, זה כהן גדול, שנאמר (דברים לג, ח): תמיך ואוריך לאיש חסידך.

בדבר אחר, ועשית את הקרשים למשכן…

דבר אחר, ועשית את הקרשים למשכן עצי שטים עמדים, למה עצי שטים, למד הקדוש ברוך הוא דרך ארץ לדורות, שאם יבקש אדם לבנות ביתו מאילן עושה פרות, אומר לו, ומה מלך מלכי המלכים שהכל שלו, כשאמר לעשות משכן, אמר, לא תביא אלא מאילן שאינו עושה פרות, אתם על אחת כמה וכמה.

גדבר אחר, ועשית את הקרשים, מה…

דבר אחר, ועשית את הקרשים, מה כתיב למעלה מן הענין (שמות כה, מ): וראה ועשה, וכי משה עשה את המשכן והלוא כתיב (שמות לו, א): ועשה בצלאל ואהליאב וכל איש חכם לב, אלא משה לתלמוד ובצלאל למעשה, מכאן אמרו רבותינו לתן שכר למעשה כעושה, שכן מצינו במשה שעשה בצלאל למלאכת המשכן, והעלה עליו הקדוש ברוך הוא כאלו הוא עשאו, שנאמר (דברי הימים א כא, כט): ומשכן ה' אשר עשה משה במדבר.

דדבר אחר, ועשית את הקרשים. לא…

דבר אחר, ועשית את הקרשים. לא היה צריך לומר אלא ועשית את הקרשים משכן, מהו למשכן, אמר רבי הושעיא, על שום שהוא עומד למשכן, שאם נתחיבו שונאיהם של ישראל כליה, יהא מתמשכן עליהן. אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא והלוא עתידים הם שלא יהיה להם לא משכן ולא מקדש, ומה תהא עליהם, אמר הקדוש ברוך הוא אני נוטל מהם צדיק אחד וממשכנו בעדם, ומכפר אני עליהם על כל עוונותיהם, וכן הוא אומר (איכה ב, ד): ויהרג כל מחמדי עין.

הדבר אחר, ועשית את הקרשים. מה…

דבר אחר, ועשית את הקרשים. מה כתיב למעלה (שמות כה, ג): וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחשת. זהב זו בבל, שנאמר (דניאל ב, לב): הוא צלמא ראשה די דהב טב. וכסף זו מדי, שנאמר (דניאל ב, לב): חדוהי ודרעוהי די כסף. נחשת זו יון, שנאמר (דניאל ב, לב): מעוהי וירכתה די נחש. אבל ברזל אין כתיב כאן, לא במקדש ולא במשכן, למה, שנמשל בו אדום, שהחריבה בית המקדש. ללמדך שמכל המלכיות יקבל הקדוש ברוך הוא דורון לעתיד לבוא חוץ מאדום, והרי בבל אף היא החריבה אותו, אלא על שלא קעקעה אותו, אבל אדום מה כתיב בה (תהלים קלז, ז): האמרים ערו ערו עד היסוד בה, עד עכשיו היסוד בה, לפיכך לא נכתב ברזל במשכן ובמקדש, שמשולין בו אדום. וכן אתה מוצא לעתיד לבוא שכל האמות עתידין להביא דורון למלך המשיח ומצרים מביאה תחלה וכסבור שלא לקבל מהם, ואומר לו הקדוש ברוך הוא אכסניא נעשו לבני במצרים, שנאמר (תהלים סח, לב): יאתיו חשמנים מני מצרים כוש תריץ ידיו לאלהים, מיד מקבל מהן. נשאה כוש קל וחמר ומה מצרים ששעבדו בהן קבל מהם אנו שלא נשתעבדנו בהן על אחת כמה וכמה, מיד כוש תריץ ידיו לאלהים, מיד כל המלכיות שומעות והן מביאות, שנאמר (תהלים סח, לג): ממלכות הארץ שירו לאלהים, ואחר כך מלכות אדום נושאת קל וחומר בעצמה ואומרת ומה הללו שאינן אחיהם קבלו מהם אנו על אחת כמה וכמה, ואף היא מבקשת להביא דורון למלך המשיח, ואומר לו הקדוש ברוך הוא (תהלים סח, לא): גער חית קנה, שכלה חיה מן הקנה. דבר אחר, גער חיה הדרה בין הקנים, שנאמר (תהלים פ, יד): יכרסמנה חזיר מיער. (תהלים סח, לב): עדת אבירים בעגלי עמים, אותה שאוכלת שמנן של עמים ובאה בכחו של אברהם ואומר מהם אני, עשו בן יצחק בן אברהם, (תהלים סח, לב): מתרפס ברצי כסף, אף על פי שחטא אדם וכועסת עליו מתרת את הפס ונוטלת את הכסף והיא מתרצה לו. ומהו (תהלים סח, לב): בזר עמים קרבות יחפצו, שהיא מפזרת לישראל מתלמודה של תורה ומכנסת אותן במה שיצר הרע חפץ בו. דבר אחר, בזר עמים קרבות יחפצו, שפזרו את ישראל מן העולם. דבר אחר, בזר עמים, שעשו את ישראל זרים לי, והם מביאין קרבנות.

ודבר אחר, ועשית את הקרשים למשכן,…

דבר אחר, ועשית את הקרשים למשכן, אמר רבי אבין משל למלך שהיה לו איקונין נאה, אמר לבן ביתו עשה לי כמותה. אמר לו אדוני המלך איך יכול אני לעשות כמותה, אמר לו אתה בסממניך ואני בכבודי. כך אמר הקדוש ברוך הוא למשה, (שמות כה, מ): וראה ועשה, אמר לפניו רבון העולם אלוה אני שאני יכול לעשות כאלו, אמר לו (שמות כה, מ): כתבניתם, בתכלת ובארגמן ותולעת שני, וכשם שאתה רואה למעלה כך עשה למטה, שנאמר (שמות כו, טו): עצי שטים עמדים, כנתון באיסטרטיא של מעלה, ואם תעשה כאותה של מעלה למטה, אני מניח סנקליטין של מעלה ומשרה שכינתי ביניכם למטה, מה למעלן (ישעיה ו, ב): שרפים עמדים, אף למטה עצי שטים עמדים, מה למעלה כוכבים, אף למטן כן. אמר רבי חייא בר אבא, מלמד שהיו קרסי זהב נראין במשכן ככוכבים הנראים ברקיע.