ויקחו לי תרומה, הדא הוא דכתיב (משלי ד, ב): כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזבו, אל תעזבו את המקח שנתתי לכם, יש לך אדם שלוקח מקח, יש בו זהב אין בו כסף, יש בו כסף אין בו זהב, אבל המקח שנתתי לכם יש בו כסף, שנאמר (תהלים יב, ז): אמרות ה' אמרות טהרות כסף צרוף. יש בו זהב, שנאמר (תהלים יט, יא): הנחמדים מזהב ומפז רב. יש אדם לוקח שדות אבל לא כרמים, כרמים ולא שדות, אבל המקח הזה יש בו שדות ויש בו כרמים, שנאמר (שיר השירים ד, יג): שלחיך פרדס רמונים. יש לך אדם לוקח מקח ובני אדם אינן יודעין מהו, אבל משכר הסרסור נתודע מה לקח. כך התורה אין אדם יודע מה היא, אלא משכר שלקח משה, שנאמר (שמות לד, כט): ומשה לא ידע כי קרן עור פניו בדברו אתו. ויש לך מקח שמי שמכרו נמכר עמו, אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, מכרתי לכם תורתי, כביכול נמכרתי עמה, שנאמר: ויקחו לי תרומה, משל למלך שהיה לו בת יחידה, בא אחד מן המלכים ונטלה, בקש לילך לו לארצו ולטל לאשתו. אמר לו: בתי שנתתי לך יחידית היא, לפרש ממנה איני יכול, לומר לך אל תטלה איני יכול לפי שהיא אשתך, אלא, זו טובה עשה לי, שכל מקום שאתה הולך קיטון אחד עשה לי, שאדור אצלכם, שאיני יכול להניח את בתי. כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, נתתי לכם את התורה, לפרש הימנה איני יכול, לומר לכם אל תטלוה איני יכול, אלא בכל מקום שאתם הולכים בית אחד עשו לי שאדור בתוכו, שנאמר (שמות כה, ח): ועשו לי מקדש.
דבר אחר, ויקחו לי תרומה, הדא הוא דכתיב (תהלים סח, יט): עלית למרום שבית שבי, כל עלוייך לא היה אלא מן המרום, עלית למרום, (שמות יט, ג): ומשה עלה אל האלהים, (שמות כ, כא): ומשה נגש אל הערפל. שבית שבי, מלך בשעה שחילותיו נשבים הוא מצר, תאמר אף כאן כך, תלמוד לומר (תהלים סח, יט): לקחת. ובשעה שאדם מוכר הוא מצר, תלמוד לומר (תהלים סח, יט): מתנות באדם, אמר להם כך אני מעלה עליכם כאלו מתנה נתתיה לכם. (תהלים סח, יט): אף סוררים, אמר הקדוש ברוך הוא למשה, מה עובדי כוכבים אומרין שאיני חוזר עמהם על שעבדו עבודת כוכבים, שנאמר (דברים ט, יב): סרו מהר, אפלו סוררים הן איני מניח אותם ועמהם אני דר, שנאמר: אף סוררים לשכן יה אלהים.
דבר אחר, ויקחו לי תרומה, הדא הוא דכתיב (שיר השירים ה, ב): אני ישנה ולבי ער, אמרה כנסת ישראל אני ישנתי לי מן הקץ, אלא הקדוש ברוך הוא ער, שנאמר (תהלים עג, כו): צור לבבי וחלקי אלהים לעולם. אני ישנה מן המצוות, אבל זכות אבותי עומדת לי ולבי ער. אני ישנה ממעשה העגל, ולבי ער, והקדוש ברוך הוא מרתיק עלי, הוי: ויקחו לי תרומה. (שיר השירים ה, ב): פתחי לי אחתי רעיתי, עד מתי אהיה מתהלך בלא בית, (שיר השירים ה, ב): שראשי נמלא טל, אלא עשו לי מקדש שלא אהיה בחוץ.
דבר אחר, ויקחו לי תרומה, רבי ברכיה פתח (דברי הימים א כט, יא): לך ה' הגדלה והגבורה וגו' כי כל בשמים ובארץ, אתה מוצא כל מה שברא הקדוש ברוך הוא למעלן ברא למטן. למעלן זבול וערפל, שנאמר (ישעיה סג, טו): וראה מזבל קדשך, ערפל (שמות כ, יח): ומשה נגש אל הערפל, וכתיב (איוב כב, יג): הבעד ערפל ישפוט. למטן (מלכים א ח, יב): אז אמר שלמה ה' אמר לשכן בערפל, וכתיב (מלכים א ח, יג): בנה בניתי בית זבל לך. למעלן (ישעיה ו, ב): שרפים עמדים ממעל לו. למטן (שמות כו, טו): עצי שטים עמדים. למעלן כרובים, שנאמר (ישעיה לז, טז): ישב הכרבים, למטן (שמות כה, כ): והיו הכרובים. למעלן (יחזקאל א, כ): והאופנים ינשאו לעמתם. למטן (מלכים א ז, לג): ומעשה האופנים כמעשה אופן המרכבה, וכן (יחזקאל א, טו): והנה אופן אחד בארץ. למעלן (תהלים יא, ד): ה' בהיכל קדשו. למטן (שמואל א א, ט): היכל ה'. למעלן (תהלים סח, יג): מלכי צבאות ידדון ידדון. למטן (שמות יב, מא): יצאו כל צבאות ה'. למעלן (בראשית א, ו): יהי רקיע בתוך המים. למטן (שמות כו, לג): והבדילה הפרכת לכם. למעלן (דברי הימים א כט, כג): כסא ה'. למטן (ירמיה יז, יב); כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו. למעלן (איוב כה, ג): היש מספר לגדודיו. למטן (שמואל ב ד, ב): ושני אנשים שרי גדודים. למעלן (בראשית טו, ה): וספר הכוכבים. למטן (דברים א, י): והנכם היום ככוכבי השמים לרב. למעלן (יחזקאל ט, יא): והנה האיש לבוש הבדים. למטן (ויקרא טז, ד): כתנת בד קדש ילבש. למעלן (תהלים לד, ח): חנה מלאך ה', ולמטן (מלאכי ב, ז): כי מלאך ה' צבאות הוא. למעלן (ישעיה ו, ז): במלקחים לקח מעל המזבח, ולמטן (שמות כ, כד): מזבח אדמה תעשה לי. למעלן (ישעיה מ, כב): וימתחם כאהל לשבת. למטן (במדבר כד, ה): מה טבו אהליך יעקב. למעלן (תהלים קד, ב): נוטה שמים כיריעה, ולמטן (שמות כו, א): עשר יריעת. למעלן (דניאל ב, כב): ונהורא עמה שרא. למטן (שמות כז, כ): שמן זית זך כתית למאור, ולא עוד אלא שחביבין כל מה שלמטן משל למעלן, תדע לך שהניח מה שלמעלן וירד בשלמטן, שנאמר (שמות כה, ח): ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, הוי: כי כל בשמים ובארץ, ואומר (חגי ב, ח): לי הכסף ולי הזהב אמר ה' צבאות.
דבר אחר, ויקחו לי תרומה, הדא הוא דכתיב (משלי כב, א): נבחר שם מעשר רב, נבחר שמו של משה, שנאמר (תהלים קו, כג): לולי משה בחירו, וכן הוא אומר (שמות לג, יז): ואדעך בשם, מעשרו של קרח, שנאמר (במדבר טז, יג): חמשים ומאתים מחתת, אמר לו הקדוש ברוך הוא מפני שיש לך עשר אתה מתגאה, נבחר שמו של משה מכל עשרך של כסף ושל זהב, הוי (משלי כב, א): מכסף ומזהב חן טוב. דבר אחר, נבחר שמו של פנחס מן עשרו של זמרי שהיה נשיא שבט שמעון, ומה עשה זמרי עליו אמר שלמה (משלי כא, כט): העז איש רשע בפניו, זה זמרי, (משלי כא, כט): וישר הוא יבין דרכו, זה פנחס. ומה העז זמרי, אלא כיון שבאה כזבי בקש לטלה, אמרה לו איני נשמעת לך שכן צוני אבא שלא אהיה נשמעת אלא למשה, אמר לה אני גדול ממשה שהוא משבט ג' ואני משבט ב', ורצונך לידע שאני גדול ממשה, בפניו אני נוטל אותך, שנאמר (במדבר כה, ו): והנה איש מבני ישראל בא ויקרב אל אחיו את המדינית לעיני משה, שהיה מקיש דברים כנגדו, אמר לו, משה, זו אסורה או מתרת, אמר לו, אסורה היא לך, אמר לו זמרי, אתה הוא הנאמן של תורה שהקדוש ברוך הוא מתגאה בך ואומר (במדבר יב, ז): לא כן עבדי משה, שאתה אומר אסורה זו, אף אשתך שנטלת אסורה היא לך, זו מדינית וזו מדינית, זו גדולה בת אבות, ואשתך בת כמר, הוי: לעיני משה, ושלמה צווח: העז איש רשע בפניו. וכיון שראו אותו היו בוכים, שנאמר (במדבר כה, ו): והמה בכים, אמר לו הקדוש ברוך הוא משה בוכה אתה, והיכן חכמתך שאמרת דבר והבלעת לקרח, ועכשו אתה בוכה, ורוח הקדש צווחת (תהלים עו, ו): אשתוללו אבירי לב נמו שנתם. אמר לו משה (משלי כא, ל): אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה', אמר הקדוש ברוך הוא יודע אני מי מוכן לדבר זה, מה כתיב אחריו (משלי כא, לא): סוס מוכן ליום מלחמה ולה' התשועה, אמר רבי יוסי דרש פנחס בעצמו, ומה אם הסוס שהוא נותן נפשו ליום מלחמה אפלו הוא מת הוא נותן נפשו על בעליו, אני על קדשת שמו של הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה, (במדבר כה, ז): וירא פינחס בן אלעזר, התחיל אומר בינו לבין עצמו ומה אעשה איני יכול, שנים יכולין לאחד, שמא אחד יכול לשנים, עד שהוא נוטל עצה בינו לבין עצמו הנגף נוגף והקדוש ברוך הוא אומר (משלי כד, י): התרפית ביום צרה, (משלי כד, יא): הצל לקחים למות, (משלי כד, יב): כי תאמר הן לא ידענו זה, אני מעיד עליך, שנאמר (משלי כד, יב): הלא תכן לבות הוא יבין. נכנס פנחס ומצא אותם שקבעם הקדוש ברוך הוא זה עם זה והיו כרוכין זה בזה ולא היו יכולין להפרש עצמן, ודקר שניהם דרך דביקתן, שנאמר (במדבר כה, ח): וידקר את שניהם. כיון שיצא נכנסו שבטו של זמרי, מה עשה הקדוש ברוך הוא נגף את כלן, כיון שראה פנחס את הנגף עמד והיה מתפלל, שנאמר (תהלים קו, ל): ויעמד פינחס ויפלל, מיד קרא הקדוש ברוך הוא למשה ואמר לו בוא ואודיעך מי העמיד זרעו של אברהם, שנאמר (במדבר כה, יא): פינחס בן אלעזר, לכך נאמר: נבחר שם מעשר רב. דבר אחר, נבחר שמו של מרדכי מעשרו של המן, אמר רבי יאשיה מה עשה אותו רשע, הוציא כל כסף וזהב שהיה לו ונתן לאחשורוש, אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך: נבחר מכסף ומזהב חן טוב, נבחר חנה של אסתר, שנאמר (אסתר ב, טו): ותהי אסתר נשאת חן. כיון שבא הרשע עם הממון אמר לו המלך (אסתר ג, יא): הכסף נתון לך, אמר הקדוש ברוך הוא כך אתם מוכרים שלי על שלי, שנאמר (ויקרא כה, נה): כי לי בני ישראל עבדים, וכתיב (חגי ב, ח): לי הכסף והזהב, חייך מה שאמרת: הכסף נתון לך וגו', כך (אסתר ח, א): ביום ההוא נתן המלך אחשורוש לאסתר המלכה את בית המן.
דבר אחר, ויקחו לי תרומה, הדא הוא דכתיב (משלי ד, ב): כי לקח טוב נתתי לכם, אמר רבי ברכיה הכהן ברבי, בנהג שבעולם אדם מוכר חפץ בתוך ביתו הוא עצב עליו, והקדוש ברוך הוא נתן תורה לישראל ושמח, הוי: לקח טוב. בנהג שבעולם אדם לוקח חפץ מצר לשמרה, אבל התורה משמרת בעליה, שנאמר (משלי ו, כב): בהתהלכך תנחה אתך. בנהג שבעולם אדם לוקח חפץ מן השוק שמא יכול לקנות בעליו, אבל הקדוש ברוך הוא נתן תורה לישראל ואומר להם כביכול לי אתם לוקחים, הוי: ויקחו לי תרומה.
דבר אחר, ויקחו לי תרומה, הדא הוא דכתיב (דברים לג, ד): תורה צוה לנו משה, דרש רבי שמלאי תרי"ג מצוות נתנו לישראל על ידי משה, שכן מנין תורה, ואם תאמר אינן אלא תרי"א ושתים היכן הם, אלא אמרי רבנן אנכי ולא יהיה לך, מפי הגבורה שמעום, ותרי"א אמר להם משה, שנאמר: תורה צוה לנו משה מורשה וגו', אל תקרי מורשה אלא ירשה, ירשה היא לישראל לעולם, משל לבן מלכים שנשבה כשהוא קטן למדינת הים, אפלו לאחר כמה שנים אינו בוש מפני שהוא אומר לירשת אבותי אני חוזר, כך תלמיד חכם שהוא פורש מן התורה והלך והתעסק בדברים אחרים, אפלו לאחר כמה שנים הוא מבקש לחזר אינו בוש, מפני שאומר לירושת אבותי אני חוזר. דבר אחר, מורשה, אל תהי קורא מורשה אלא מארסה, מה חתן זה כל זמן שלא נשא ארוסתו הוא הוה פראדורן לבית חמיו, משנשאה הרי אביה בא אצלה. כך עד שלא נתנה תורה לישראל (שמות יט, ג): ומשה עלה אל האלהים, משנתנה תורה אמר הקדוש ברוך הוא למשה (שמות כה, ח): ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. דבר אחר, אל תהי קורא מורשה אלא מארסה, מלמד שהתורה ארוסה לישראל, שנאמר (הושע ב, כא): וארשתיך לי לעולם, ומנין שהוא כאשת איש לעובדי כוכבים, שנאמר (משלי ו, כז כט): היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה, אם יהלך איש על הגחלים ורגליו לא תכוינה, כן הבא אל אשת רעהו.
דבר אחר, ויקחו לי תרומה, בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה על עסקי המשכן, אמר לפניו רבונו של עולם יכולין הם ישראל לעשותו, אמר לו הקדוש ברוך הוא אפלו אחד מישראל יכול לעשותו, שנאמר (שמות כה, ב): מאת כל איש אשר ידבנו לבו. אמרו רבנן, אף במן שהיה יורד לישראל היו יורדות בו אבנים טובות ומרגליות, והיו הגדולים שבהן באין ומלקטים אותן והיו גונזין אותן, תדע שכן הוא, שנאמר (שמות לו, ג): והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר, וכי בבקר היו מביאין בצהרים לא היו מביאים, אלא ממה שהיה המן מוריד להם הביאו, וכן הוא אומר (שמות לה, כז): והנשאם הביאו, (שמות כה, ג): וזאת התרומה, אמר רבי טביומי בשעה שהגיע זמנו של יעקב אבינו לפטר מן העולם, קרא לבניו, אמר להם היו יודעין שהקדוש ברוך הוא עתיד לומר לבניכם לעשות משכן, אלא יהיו כל צרכיו מוכנים בידכם, שנאמר (בראשית מח, כא): והיה אלהים עמכם, וכי תעלה על דעתך כשהיה יעקב אבינו חי לא היה הקדוש ברוך הוא עם בניו, אלא כך אמר להם עתיד הוא לומר לכם (שמות כה, ח): ועשו לי מקדש, והוא יורד ומשרה שכינתו בתוככם, שנאמר: ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. ויש מהם שהתקינו עצמן לדברים, ויש מהן ששכחו, וכשבא משה ועשו המשכן, יש מהם שהביאו מעצמן, ויש מהם שלא הביאו אלא ממה שהיה מנח בידו, שכן הוא אומר (שמות לה, כג): וכל איש אשר נמצא אתו תכלת וארגמן, ואומר (שמות לה, כד): וכל אשר נמצא אתו עצי שטים.