ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, הדא הוא דכתיב (תהלים קלה, ו): כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ, כל מה שהקדוש ברוך הוא חפץ לעשות עושה, שהכל שלו בשמים ובארץ. אמר ריש לקיש בשר ודם עושה לו טרקאירין ונותן כל מיני משקין כל אחד ואחד בפני עצמו, שמא יכול להוציא את כלן ממקום אחד. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן כשהמטיר אש וגפרית על הסדומיים היה מן השמים, שנאמר (בראשית יט, כד): וה' המטיר על סדם מן השמים. והטל מן השמים, שנאמר (מיכה ה, ו): כטל מאת ה'. והמן מן השמים, משל למוליר של זהב בקש צנים הוציא ממנו, בקש גחלים הוציא ממנו, כך כשהביא הקדוש ברוך הוא המכות על המצריים לא הביא אלא מן השמים, וכשפרע מן האמוריים, לא פרע מהן אלא מן השמים, שנאמר (יהושע י, יא): וה' השליך עליהם אבנים גדלות מן השמים, וכשפרע מסיסרא פרע ממנו מן השמים, שנאמר (שופטים ה, כ): מן השמים נלחמו, וכשמיטיב לישראל אינו מיטיב אלא מן השמים, שנאמר (דברים כח, יב): יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים, הברכות מן השמים, שנאמר (דברים כו, טו): השקיפה ממעון קדשך מן השמים.
רבי סימון בשם רבי אליעזר פתח (הושע יב, ו): וה' אלהי הצבאות ה' זכרו, שהוא עושה צביונו בבריותיו. דבר אחר, אלהי הצבאות, שהוא עושה צביונו במלאכיו, כשהוא מבקש הוא עושה אותם יושבים, שנאמר (שופטים ו, יא): ויבא מלאך ה' וישב תחת האלה, ופעמים עושה אותן עומדים, שנאמר (ישעיה ו, ב): שרפים עמדים, וכתיב (זכריה ג, ז): ונתתי לך מהלכים בין העמדים האלה, ופעמים עושה אותן בדמות נשים, שנאמר (זכריה ה, ט): והנה שתים נשים יוצאות ורוח בכנפיהם, ופעמים בדמות אנשים, שנאמר (בראשית יח, ב): והנה שלשה אנשים, ופעמים עושה אותן רוחות, שנאמר (תהלים קד, ד): עשה מלאכיו רוחות, ופעמים אש, שנאמר (תהלים קד, ד): משרתיו אש להט. דבר אחר, וה' אלהי הצבאות, שהוא עושה צביונו בעולם, כשבקש הוציא לחם מן הארץ, שנאמר (תהלים קד, יד): להוציא לחם מן הארץ, והוריד מים מן השמים, שנאמר (דברים יא, יא): למטר השמים תשתה מים, וכשבקש העלה מים מן הארץ, שנאמר (במדבר כא, יז): עלי באר ענו לה. והוריד מן לישראל מן השמים, שנאמר: הנני ממטיר לכם לחם מן השמים.
דבר אחר, הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, הדא הוא דכתיב (תהלים קמה, טז): פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון, בא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם, מדת בשר ודם כל זמן שהספוג בידו פותח ידו אין טפה יורד, קופץ ידו הוא מוריד מים, אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, הספוג בידו, שנאמר (תהלים סה, י): פלג אלהים מלא מים, וכן (ישעיה מ, יב): מי מדד בשעלו מים, אם עצר אין המים יורדין, שנאמר (איוב יב, טו): הן יעצר במים ויבשו. ואומר (דברים יא, יז): ועצר את השמים ולא יהיה מטר, פותח ידו המטר יורד, שנאמר (דברים כח, יב): יפתח ה' לך את אוצרו הטוב, ואומר: פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון, לכל חי מזון אין כתוב כאן, אלא לכל חי רצון, שהוא נותן לכל אחד ואחד רצונו מה שהוא מבקש, וכן לעתיד לבוא נותן הקדוש ברוך הוא לכל אחד ואחד כל מה שהוא מבקש, ואם תמה אתה על הדבר, ראה מה עשה לישראל בעולם הזה שהוריד להם המן שהיה בו מכל מיני מטעמים, והיה כל אחד מישראל טועם כל מה שהיה רוצה, שכן כתיב (דברים ב, ז): זה ארבעים שנה ה' אלהיך עמך לא חסרת דבר, מהו דבר, כשהיה מתאוה לאכל דבר והיה אומר בפיו אלולי היה לי פטמא אחת לאכל, מיד היה נעשה לתוך פיו טעם פטמא. דבר היו אומרים והקדוש ברוך הוא עושה רצונם. אמר רבי אבא אף דבר לא היה אומר בפיו אלא חושב בלבו לומר מה שנפשו מתאוה, היה הקדוש ברוך הוא עושה רצונו והיה טועם טעם מה שהיה מתאוה. תדע לך שהוא כן, שכן אמר יחזקאל (יחזקאל טז, יט): ולחמי אשר נתתי לך סלת ושמן ודבש האכלתיך. כתוב אחד אומר: הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, וכתוב אחד אומר: (שמות טז, לא): וטעמו כצפיחת בדבש, ואומר (במדבר יא, ח): והיה טעמו כטעם לשד השמן, כיצד מתקימין שלשה כתובין הללו, בחורים היה טועמין טעם לחם, זקנים טעם דבש, תינוקות טעם שמן.
דבר אחר, הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, הדא הוא דכתיב (ישעיה סה, א): נדרשתי ללוא שאלו, מה כתיב למעלה מהענין (שמות טז, ב): וילונו כל עדת בני ישראל, מה הלנה היה שם, אלא הצידה שהוציאו בידם ממצרים עשה להם ששים ואחת סעודות, ואכלו אותו שלשים ואחד יום, ושלם אותו הבצק ובערב הלינו, שנאמר: וילונו כל עדת בני ישראל, היה להם לבוא ולומר למשה הוי יודע שנשלם אותו הבצק, אלא באו עליו במריבה ואמרו (שמות טז, ג): כי הוצאתם אתנו ממצרים אל המדבר הזה להמית את כל הקהל הזה ברעב, אמרו רעב של לחם ורעב של מים. וכיון שהלינו היה צריך מיד שיצא הכעס עליהם ולא עשה להם כך, אמר הקדוש ברוך הוא הן עשו כמות שהן ואני אעשה כמות שאני, אמר להם בשחרית יהיה המן יורד לכם. הוי: נדרשתי ללוא שאלו נמצאתי ללא בקשני, היה להם שכיון שכלתה העגה יעמדו ויבקשו רחמים מלפני, אלא עמדו ושפכו תרעמת כלפי מעלה, לפיכך אמר הכתוב (ישעיה סה, א): הנני הנני אל גוי לא קרא בשמי. מהו הנני שתי פעמים, אלא הנני על הבאר, שנאמר (שמות יז, ו): הנני עמד לפניך שם על הצור, והנני על המן, שנאמר: הנני ממטיר לכם לחם מן השמים.
דבר אחר, הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, הדא הוא דכתיב (קהלת יא, א): שלח לחמך על פני המים כי ברב הימים תמצאנו, רבי חנין אמר בשעה שקרא הקדוש ברוך הוא לאברהם, ענה לו (בראשית כב, א): ויאמר הנני, אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך [בו] באותו לשון אני משלם שכר לבניך, שנאמר: הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. ועליו הכתוב אומר (משלי כ, ז): מתהלך בתמו צדיק, זה אברהם, דכתיב ביה (בראשית יז, א): התהלך לפני והיה תמים, (משלי כ, ז): אשרי בניו אחריו, אתה מוצא כל מה שעשה אברהם אבינו למלאכי השרת בעצמו, עשה הקדוש ברוך הוא לבניו במדבר, הוא אמר (בראשית יח, ד): יקח נא מעט מים על ידי שליח, והקדוש ברוך הוא נתן מים על ידי שליח, מנין שנאמר (שמות יז, ו): הנני עמד לפניך שם על הצור. הוא אמר (בראשית יח, ד): ורחצו רגליכם, ופרע להם במדבר, שנאמר (יחזקאל טז, ט): וארחצך במים. הוא אמר (בראשית יח, ד): והשענו תחת העץ, והקדוש ברוך הוא (תהלים קה, לט): פרש ענן למסך. הוא לוה אותם, שנאמר (בראשית יח, טז): ואברהם הלך עמם לשלחם, ופרע הקדוש ברוך הוא לבניו, שנאמר (שמות יג, כא): וה' הלך לפניהם יומם. הוא אמר (בראשית יח, ה): ואקחה פת לחם, והקדוש ברוך הוא אמר: הנני ממטיר לכם לחם. אמר רבי יהודה הלוי בן רבי שלום בשם רבי יונה ואף רבי לוי בשם רבי חמא בן רבי חנינא אמר לארבעים ושנים מסעות ירד להם המן, והיכן ירד באלוש, ולמה באלוש בזכות שאמר אברהם (בראשית יח, ו): לושי ועשי עגות, כך הקדוש ברוך הוא פרע לבניו, שנאמר: הנני ממטיר לכם לחם מן השמים.
דבר אחר, הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, הדא הוא דכתיב (תהלים פו, ח): אין כמוך באלהים ה' ואין כמעשיך, למה אין כמוך באלהים ה', שאין מי שיעשה כמעשיך, כיצד בנהג שבעולם, בשר ודם עושה לו שביל בדרך, שמא יכול הוא לעשות שביל בים, והקדוש ברוך הוא אינו כן אלא עושה לו שביל בתוך הים, שנאמר (תהלים עז, כ): בים דרכך ושבילך במים רבים ועקבותיך לא נודעו. בשר ודם מפשפש שטרותיו, אם מצא שמתחיבים לו בני אדם הוא מוציא שטרותיו וגובה מהם, ואם מצא שהוא חיב לאדם כובשו ואינו מוציאו, אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, מצא שאנו חיבין לו הוא כובשו, שנאמר (מיכה ז, יט): ישוב ירחמנו יכבש עונותינו, ואם מוצא לנו זכות הוא מוציא, שנאמר (ירמיה נא, י): הוציא ה' את צדקתינו. בשר ודם בשעה שמבקש לבנות פלטין, משהוא בונה את התחתונים אחר כך הוא בונה את העליונים, אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא משברא את העליונים ברא את התחתונים, שנאמר (בראשית א, א): בראשית ברא אלהים את השמים [ואחר כך] ואת הארץ. בשר ודם בזמן שהוא מבקש לקח לו עבד אם יש עליו עוררים אינו לוקחו, אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן אלא אומר (דברים ד, לד): או הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי. בשר ודם תלמיד טוען פנס לפני רבו, והקדוש ברוך הוא אינו כן (שמות יג, כא): וה' הלך לפניהם יומם. בשר ודם העבד מרחיץ רבו, והקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא (יחזקאל טז, ט): וארחצך במים. בשר ודם העבד מלביש רבו, והקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא (יחזקאל טז, י): ואלבשך רקמה, בשר ודם העבד מנעיל את רבו, והקדוש ברוך הוא אינו כן (יחזקאל טז, י): ואנעלך תחש. בשר ודם העבד טוען את רבו, והקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא (שמות יט, ד): ואשא אתכם על כנפי נשרים. בשר ודם הרב ישן והעבד עומד על גבו, והקדוש ברוך הוא אינו כן אלא הקדוש ברוך הוא שומר ישראל, שנאמר (תהלים קכא, ד): לא ינום ולא יישן שומר ישראל. בבשר ודם המים מלמעלן והלחם מלמטן, והקדוש ברוך הוא אינו כן אלא המים מלמטן זו הבאר, שנאמר (במדבר כא, יז): עלי באר וגו', והלחם מלמעלה: הנני ממטיר לכם וגו', הוי: אין כמוך באלהים ה' ואין כמעשיך.
דבר אחר, הנני ממטיר לכם לחם, [הדא הוא דכתיב] [[דכתיב]] (משלי ט, ה): לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי, אמר הקדוש ברוך הוא, מי גרם לכם לאכל מן המן ולשתות מהבאר, מפני שקבלתם את החקים ואת המשפטים, כמה שנאמר (שמות טו, כה): שם שם לו חק ומשפט וגו', הוי בזכות לחמי נטלתם לחמו של מן, ובזכות יין שמסכתי, שתיתם מי הבאר, שנאמר: ושתו ביין מסכתי. ולמה לא אמרו שירה על המן כשם שאמרו על הבאר, אלא על המן היו מוציאין דברי תפלות, שנאמר (במדבר יא, ו): ועתה נפשנו יבשה אין כל, אמר הקדוש ברוך הוא איני מבקש לא תרעומותיכם ולא קלוסיכם, לפיכך לא נתן להם רשות לומר שירה אלא על הבאר, מפני שהיו מחבבין אותה, שנאמר (במדבר כא, יז): עלי באר ענו לה. דבר אחר, הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, הדא הוא דכתיב (תהלים כג, ה): תערך לפני שלחן נגד צררי, אימתי אמרו ישראל דבר זה כשיצאו ממצרים, והיו האמות אומרים עתידין אלו למות במדבר, ואמרו (תהלים עח, יט): היוכל אל לערך שלחן במדבר, מה עשה הקדוש ברוך הוא, הסבן תחת ענני כבוד, שנאמר (שמות יג, יח): ויסב אלהים את העם, והאכילם מן, שנאמר (דברים ח, טז): המאכלך מן במדבר. והיה גבהו של מן יותר ממי המבול, שנאמר (תהלים עח, כג): ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח, ובמבול כתיב (בראשית ז, יא): וארבות השמים נפתחו, והיו אמות רואין את ישראל מסבין ואוכלין ומקלסין להקדוש ברוך הוא, שנאמר (תהלים כג, ה): תערך לפני שלחן נגד צררי דשנת בשמן ראשי, זה השלו, (תהלים כג, ה): כוסי רויה, זה הבאר. וכן לעתיד לבוא הוא עושה שלום להם, והם מסבין ואוכלין בגן עדן, ועובדי כוכבים רואין מנהגם ונימוסין [נסחא אחרת, ונימסין], שנאמר (ישעיה סה, יג): הנה עבדי יאכלו ואתם תרעבו וגו'.
דבר אחר, הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, הדא הוא דכתיב (ישעיה לג, טז): הוא מרומים ישכן, הדא הוא דכתיב (שמואל א ב, ח): מקים מעפר דל, אלו ישראל שהיו משקעים בטיט ובלבנים במצרים והוציאן הקדוש ברוך הוא בקומה זקופה, שנאמר (ויקרא כו, יג): ואולך אתכם קוממיות, הוי: מקים מעפר דל, סיקוסים נתן הקדוש ברוך הוא ליעקב, ואמר לו (בראשית כח, יד): והיה זרעך כעפר הארץ, כשיגיעו בניך עד עפר הארץ אותה שעה (בראשית כח, יד): ופרצת ימה וקדמה, הוי: מקים מעפר דל, ורממן הקדוש ברוך הוא על הכל, שנאמר (דברים כח, א): ונתנך ה' אלהיך וגו'. ראה מה כתיב (דברים א, לא): ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה' אלהיך, אמר להם הרי רוממתי אתכם על כל העולם, אם תהיו עושים רצוני אני משרה אתכם במה שבראתי עד שלא נברא העולם, זה בית המקדש, שנאמר (ירמיה יז, יב): כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו, שם אני מרומם אתכם, שנאמר (שמואל א ב, ח): וכסא כבוד ינחלם, אותה שעה אני מספיק לכם מעדני גן עדן, שנאמר (תהלים לא, כ): מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, לכך אמר הוא מרומים ישכן. דבר אחר, הוא מרומים ישכן, הדא הוא דכתיב (דברים ח, ז): כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה ורחבה, לראות שלחן שהוא ערוך בגן עדן, שנאמר (תהלים קטז, ט): אתהלך לפני ה' בארצות החיים, כביכול מסב למעלה מן האבות, ואבות וכל הצדיקים בתוכו, שנאמר (דברים לג, ג): והם תכו לרגלך, והוא מחלק להם מנות. ואם תמה אתה בדבר זה הלא בעולם הזה בשבילם היה מסב בין שני הכרובים, שנאמר (שיר השירים א, יג): בין שדי ילין, קל וחמר בגן עדן. והוא מביא להם פרות מגן עדן ומאכילן מעץ חיים. ומי מברך תחלה, הכל חולקין כבוד להקדוש ברוך הוא שהוא יצוה לברך, והקדוש ברוך הוא אומר למיכאל ברך, והוא אומר לגבריאל, וגבריאל לאבות העולם, והן חולקין כבוד למשה ולאהרן, והם לזקנים, והם חולקין כבוד לדוד, ואומרים המלך שבארץ יברך את המלך שבשמים, ונותנין לדוד הכוס ואומר (תהלים קטז, יג): כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא, עליהם שבח דוד ואמר (תהלים לא, כ): מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, הוי: כי ה' אלהיך הוא מביאך, על זה נאמר: הוא מרומים ישכן. דבר אחר, הוא מרומים ישכן, הדא הוא דכתיב (איוב לט, יג יח): כנף רננים נעלסה, כי תעזב לארץ ביציה, הקשיח בניה ללא לה וגו', כעת במרום תמריא וגו'. משל לחסידה שהיתה יולדת בעפר הארץ והיו העוברים והשבים דשין אותה ומאבדין אותה, מי גרם לה על שהיתה יולדת בארץ, אלא משעלתה למרום ותלד לשם אין בריה מזיקתה, אבל היא משחקת מן הכל. כך ישראל, כנף רננים נעלסה, כנף (יחזקאל טז, ח): ואפרש כנפי עליך. רננים (תהלים לג, א): רננו צדיקים בה': נעלסה (משלי ז, יח): נתעלסה באהבים. אם אברה (תהלים נה, ז): ואמר מי יתן לי אבר כיונה. חסידה (ירמיה ח, ז): גם חסידה בשמים ידעה מועדיה. כי תעזב לארץ ביציה (ירמיה יב, ז): עזבתי את ביתי. ועל עפר תחמם (תהלים מד, כו): כי שחה לעפר נפשנו. ותשכח כי רגל תזורה (ישעיה נא, יג): ותשכח ה' עשך. וחית השדה תדושה, אלו עובדי כוכבים, שנאמר (מלכים ב יג, ז): וישמם כעפר לדש. הקשיח בניה ללא לה (ירמיה ד, כב): בנים סכלים המה. לריק יגיעה (תהלים ו, ז): יגעתי באנחתי. בלי פחד (ירמיה לו, כד): ולא פחדו. כי השה אלוה חכמה (ירמיה ד, כב): כי אויל עמי אותי לא ידעו בנים סכלים המה ולא נבונים המה חכמים המה להרע. ולא חלק לה בבינה, לא נבונים המה, כל אלו למה מפני שהניחו להקדוש ברוך הוא, אבל כשיעשו תשובה ויתלו עיניהם למרום, כמה דאת אמר (תהלים קכג, א): אליך נשאתי את עיני הישבי בשמים. כעת במרום תמריא (איוב ה, יא): לשום שפלים למרום, אותה שעה תשחק לסוס ולרכבו, שנאמר (תהלים כ, ח): אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' אלהינו נזכיר, הוי: הוא מרומים ישכן. דבר אחר, הוא מרומים ישכן, זה הקדוש ברוך הוא, שנאמר (ישעיה נז, טו): מרום וקדוש אשכון. מצדות סלעים משגבו, זה דוד, שנאמר (תהלים יח, ג): ה' סלעי ומצודתי. לחמו נתן, זה אברהם, שנאמר (בראשית יח, ה): ואקחה פת לחם. מימיו נאמנים, זו התורה, שנאמר (ישעיה נה, א): הוי כל צמא לכו למים. דבר אחר, לחמו נתן, זה הקדוש ברוך הוא, שנאמר (תהלים קלו, כה): נתן לחם לכל בשר. מימיו נאמנים, שנאמר (תהלים קד, ג): המקרה במים עליותיו. דבר אחר, לחמו נתן, זה המן, שנאמר (שמות טז, ד): הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. מימיו נאמנים, זה הבאר, שנאמר (במדבר כא, יז): עלי באר ענו לה. דבר אחר, לחמו נתן מימיו נאמנים, זה הקדוש ברוך הוא שמפקד לבני תורה אל תהא אומר על מה שלא שמעת שמעתי, ולא תהא אוסר לאחרים ומתיר לעצמו, אלא יהיו יוצאין מפיך נאמנין כשם שיצאו מפי משה, ואני מראה לך יפי פנים אל פנים, שנאמר (ישעיה לג, יז): מלך ביפיו תחזינה עיניך. אמרו ישראל היאך אנו רואין פניך והלוא מסרתנו ביד אדום, שנאמר (דניאל ז, ז): דחילה ואימתני, אמר להם אל תיראו מהם שעתידים אתם שתאמרו לי היכן הם, הדא הוא דכתיב (ישעיה לג, יט): את עם נועז לא תראה, ואתם רואים שמחתה של ציון, שנאמר (ישעיה לג, כ): חזה ציון קרית מועדנו עיניך תראינה ירושלים נוה שאנן.
ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו, הדא הוא דכתיב (תהלים סח, כ): ברוך ה' יום יום, אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, במדה שאדם מודד בה מודדין לו, אני נתתי לכם את התורה שתהיו עוסקים בה יום יום, שנאמר (משלי ח, לד): אשרי אדם שמע לי לשקד על דלתתי יום יום, וכן (ישעיה נח, ב): ואותי יום יום ידרשון, חייכם שאשביע אתכם לחם מן השמים יום ביומו, שנאמר (שמות טז, ד): ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי וגו', ולא עוד, אלא שאני מברך אתכם יום יום, שנאמר: ברוך ה' יום יום יעמס לנו, וכשאתם עושים רצוני אני קורא אתכם (ישעיה מו, ג): העמסים מני בטן, ומעמיס אני לכם כוס ישועות, בזכות בית המקדש שנקרא: אבן מעמסה, שנאמר (זכריה יב, ג): והיה ביום ההוא אשים את ירושלים אבן מעמסה.
ויותרו אנשים ממנו, אלו מחסרי אמנה שהיו בהם, ומי הם, אמר רבי שמעון בן לקיש אלו דתן ואבירם, נאמר כאן אנשים, ונאמר להלן אנשים, שנאמר (במדבר טז, כו): סורו נא מעל אהלי האנשים, מה אנשים שנאמרו להלן דתן ואבירם, אף אנשים שנאמרו כאן דתן ואבירם. וירם תולעים ויבאש, וכי יש לך דבר שבתחלה עושה תולעים ואחר כך מבאיש, אלא שהקדוש ברוך הוא בקש להראות מעשיהן לבריות, שלא יריח את ריחו בערב ויעמדו וישליכו אותו, אלא שהיה עושה לכל אותו הלילה שורות שורות של תולעים. מיד ויקצף עליהם משה, כיון שכעס שכח לומר להם שילקטו ביום הששי שני עמרים לאחד, כיון שהלכו ולקטו ביום הששי ומצאו כפלים, באו הנשיאים ואמרו למשה, שנאמר: ויבאו כל נשיאי העדה ויגידו למשה, ומה אמר להם: הוא אשר דבר ה', ואינו אומר הוא אשר דברתי, אלא אשר דבר, ששכח, ועל זה נאמר: עד אנה מאנתם, שהוא מכניס משה בכללם.
ראו כי ה' נתן לכם השבת, לא היה צריך לומר אלא דעו, מה ראו, אלא כך אמר להם הקדוש ברוך הוא, אם יבואו עובדי כוכבים ויאמרו לכם למה אתם עושים את יום השבת ביום הזה, אמרו להם ראו שאין המן יורד בשבת. ומהו נתן לכם, לכם נתנה ולא לעובדי כוכבים, מכאן אמרו, אם יבואו מעובדי כוכבים וישמרו את השבת, לא דים שאין מקבלים שכר וכו', שנאמר (בראשית ח, כב): ויום ולילה לא ישבתו, וכן הוא אומר (שמות לא, יז): ביני ובין בני ישראל וגו', משל למלך יושב ומטרונא יושבת כנגדו, העובר ביניהם חיב.
אמר רבי לוי, אם משמרים ישראל את השבת כראוי אפלו יום אחד בן דוד בא, למה, שהיא שקולה כנגד כל המצוות, וכן הוא אומר (תהלים צה, ז): כי הוא אלהינו ואנחנו עם מרעיתו וצאן ידו היום אם בקלו תשמעו, אמר רבי יוחנן אמר הקדוש ברוך הוא לישראל אף על פי שנתתי קצבה לקץ שיבוא בין עושין תשובה בין שאין עושין בעונתה היא באה, אם עושין תשובה אפלו יום אחד אני מביא אותה שלא בעונתה, הוי: היום אם בקלו תשמעו, וכשם שמצינו שעל כל המצוות בן דוד בא, על שמירת יום אחד של שבת בן דוד בא, לפי שהשבת שקולה כנגד כל המצוות. אמר רבי אלעזר בר אבינא, מצינו בתורה ובנביאים ובכתובים ששקולה שבת כנגד כל המצוות, בתורה מנין, שבשעה ששכח משה לומר להם מצות שבת, אמר לו הקדוש ברוך הוא (שמות טז, כח): עד אנה מאנתם לשמר מצותי וגו', ומה כתיב אחריו: ראו כי ה' נתן לכם [את] השבת. בנביאים מנין, שנאמר (יחזקאל כ, כא): וימרו בי בית ישראל במדבר בחקותי לא הלכו, מה כתיב אחריו (יחזקאל כ, כא): ואת שבתותי חללו. בכתובים מנין, שנאמר (נחמיה ט, יג): ועל הר סיני ירדת ודברת עמהם, מה כתיב אחריו (נחמיה ט, יד): ואת שבת קדשך הודעת להם, אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, אם תזכו לשמר שבת מעלה אני עליכם כאלו שמרתם כל המצוות שבתורה, ואם חללתם אותה מעלה אני עליכם כאלו חללתם כל המצוות, וכן הוא אומר (ישעיה נז, ב): שמר שבת מחללו ושמר ידו מעשות כל רע, בעת שאדם שומר את השבת, גוזר גזרה והקדוש ברוך הוא מקימה, שנאמר (ישעיה נח, יג): אם תשיב משבת רגלך, מה כתיב אחריו (ישעיה נח, יד): אז תתענג על ה', כמה דתימא (תהלים לו, ז): והתענג על ה' ויתן לך משאלת לבך. ולא עוד, אלא כל מה שאתה אוכל בעולם הזה אינו אלא מן הפרות, אבל הקרן, קימת לך לעולם הבא, שנאמר (ישעיה נח, יד): והאכלתיך נחלת יעקב אביך כי פי ה' דבר.