ויסע משה את ישראל, הדא הוא דכתיב (דברים לב, ו): הלה' תגמלו זאת, רבי ששא בנו של רבי אבא היה כותב ה"א למטן ולמ"ד למעלן, כלומר הוי הלה' תגמלו זאת, אחר כל הנסים שעשה לכם, שקרע לכם את הים לשנים עשר קרעים, ושקע את המצריים בים, והיתה ידו אחת משקעתן וידו אחת מצלת אתכם, שנאמר (שמות טו, ו): ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' וגו', העלה אתכם מן הים ונתן לכם כספם וזהבם וכל מה שהיה על סוסיהם שהיו מקשטים בכסף ובזהב, וזן אתכם ארבעים שנה, ולא הניח אתכם אפלו שעה אחת, כמה שונאים באים עליכם ולא הניח אתכם לברח אלא היה מפילן לפניכם ומשמרכם, ולא משונאיכם בלבד אלא אף מן הנחשים ומן העקרבים, והיה מאיר לפניכם, שנאמר (שמות יג, כא): וה' הלך לפניהם יומם, שכחתם כל הנסים האלו שעשה עמכם הקדוש ברוך הוא, והיה צלמו של מיכה עובר עמכם בים, והנחתם דברי תורה והתקעתם בדברים אחרים. הלה' תגמלו זאת, אמר רבי יהודה בן רבי אלעאי לא דים שעבר עמהם צלמו של מיכה, אלא שהיו מקישין כלפי מעלה דברים, שנאמר (שמואל ב ז, כג): אשר פדית לך ממצרים גוים ואלהיו, וכן הוא אומר (תהלים קו, ז): וימרו על ים בים סוף, מהו שתי פעמים, אלא על הים המרו שלא היו רוצים לירד, אלולי שבט יהודה שקפץ תחלה וקדש שמו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר (תהלים קיד, א ב): בצאת ישראל ממצרים, היתה יהודה לקדשו. ובים סוף מנין שהמרו, אלא כיון שירדו לתוך הים היה מלא טיט שהיה עד עכשו לח מן המים והיה בו כמין טיט, שנאמר (חבקוק ג, טו): דרכת בים סוסיך חמר מים רבים, והיה אומר ראובן לשמעון, במצרים בטיט, ובים טיט. במצרים בחמר ובלבנים, ובים חמר מים רבים, הוי: וימרו על ים בים סוף. ואחר כל הנסים האלו אתם גומלים לי בישא. הלה' תגמלו זאת עם נבל ולא חכם, על דורו של ירמיה אמר הפסוק הזה, עם נבל שעשו נבלות, שנאמר (תהלים עט, ב): נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים, למה שלא היו חכמים, שנאמר (דברים לב, ו): עם נבל ולא חכם. אמר רבי שמעון בן חלפתא אם יהיה הגבור שבגבורים למטה והחלש שבחלשין למעלה, נוצח הוא, וביותר אם יהיה הגבור למעלן והחלש למטה, על אחת כמה וכמה הקדוש ברוך הוא גבור שבגבורים למעלה ואתה בשר ודם למטה אין אתה צריך להתבונן, עם נבל ולא חכם. הלוא הוא אביך קנך, אם זכית אביך, כשם שבנו מתחטא עם אביו והוא עושה רצונו, כן אתם מתחטאין לפניו והוא עושה רצונכם. דבר אחר, אם אביך למה קנך, אם קנך למה אביך, אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום הוא מרחם עליהם כאב על בנים, ובזמן שאין עושין רצונו הוא רודה אותן כעבד, מה העבד בטובתו ושלא בטובתו משמש לאדוניו בעל כרחו, כך אתם תעשו רצונו של מקום בטובה ושלא בטובה, על כרחכם. רבי תחליפא דקיסרין בשם רבי פילא אומר בוא וראה כמה נסים עושה הקדוש ברוך הוא עם האדם והוא אינו יודע, שאלולי היה אוכל פת כשהיא חיה היתה יורדת בתוך מעיו ומשרטת אותו, אלא ברא הקדוש ברוך הוא מעין בתוך גרגרתו שהוא מוריד את הפת בשלום. (דברים לב, ו): הוא עשך ויכננך, עשאך מה שאתה צריך, ואחר כל אלו הלה' תגמלו זאת, הולך אתה ומדבר דברים יתרים. דבר אחר, הלה' תגמלו זאת, אמר להם אחר שעשה לכם כל הנסים אתם מסרבין בו, דכתיב (תהלים קו, ז): וימרו על ים בים סוף, על ים, על שפת הים. בים סוף, כמשמעו. באותה שעה נתמלא עליהם חמה שר של ים ובקש לשטפן עד שגער בו הקדוש ברוך הוא ויבשו, שנאמר (נחום א, ד): גוער בים ויבשהו, ואומר (תהלים קו, ט): ויגער בים סוף ויחרב, כיון שראה משה כך הסיען מחטאו של ים. לכך נאמר: ויסע משה את ישראל.
רבי יהודה אומר אמרו ישראל באותה שעה, כלום הוציאנו הקדוש ברוך הוא ממצרים אלא בשביל חמשה דברים, אחת, לתת לנו בזת מצרים: שנית, להרכיבנו על ענני כבוד: שלישית, לקרע לנו את הים: רביעית, להפרע לנו מן המצריים: חמישית, לומר לפניו שירה. עכשו כבר נתן לנו בזת מצרים, והרכיבנו על ענני כבוד, וקרע לנו את הים, ופרע מן המצריים, ואמרנו שירה לפניו, נחזר למצרים. אמר להם משה כך אמר לי המקום (שמות יד, יג): כי כאשר ראיתם את מצרים היום וגו', אמרו לו כבר מתו כלן נחזר למצרים. אמר להם בואו ופרעו את השטר שכך אמר לי הקדוש ברוך הוא (שמות ג, יב): בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה. רבי אלעזר אומר על פי הגבורה לא נסעו אלא שהסיען משה במקל, לפי שראו פגרי מצרים שהיו מעבידים בהם בחמר ובלבנים משטפים על פני המים, אמרו לא נשתיר אדם במצרים (במדבר יד, ד): נתנה ראש ונשובה מצרימה, נעשה עבודת כוכבים ותלך בראשנו ונחזר למצרים. יכול שאמרו ולא עשו, תלמוד לומר (נחמיה ט, יז): וימאנו לשמע ולא זכרו נפלאתיך. רבי יהודה בר אלעאי אומר עבודת כוכבים היתה בידן של ישראל והסיעה משה מישראל, לכך נאמר: ויסע משה את ישראל.
דבר אחר, ויסע משה את ישראל, הדא הוא דכתיב (תהלים עח, נב): ויסע כצאן עמו, כאיזה צאן כצאנו של יתרו, מה צאנו של יתרו יצא מן הישוב למדבר, כך ישראל יצאו ממצרים למדבר, שנאמר (תהלים עח, נב): וינהגם כעדר במדבר. דבר אחר, מה הצאן אין נכנסת לצל קורה כך הנהיג הקדוש ברוך הוא ארבעים שנה ישראל במדבר. דבר אחר, מה הצאן אין מתקנין לה אפוטיקון אלא רועה בכל יום, כך ישראל לא התקין להם אפוטיקון אלא במדבר, שנאמר (שמות טז, ד): ויצא העם ולקטו. דבר אחר, מה הצאן, אפלו מחבלת את האילנות אין בעליה מעלין עליה, כך ישראל אף על פי שהן חוטאין, הקדוש ברוך הוא נוהג בהן כצאן. אי מה הצאן אינה מקבלת מתן שכר יכול אף ישראל כן, שקראם צאן, אין להם מתן שכר. תלמוד לומר (יחזקאל לד, לא): ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם, צאן לענשים ואדם למתן שכר. אי מה הצאן מתקן לטביחה אף ישראל כך, תלמוד לומר (יחזקאל לו, לח): כצאן קדשים, מה קדשים כל מי שנוגע בהן מתחיב, כך ישראל, שנאמר (ירמיה ב, ג): קדש ישראל לה' ראשית תבואתה כל אכליו יאשמו. מה הצאן כל מקום שהרועה מנהיגה שם נמשכת, כך ישראל כל מקום שהיה משה מסיען הן נמשכין אחריו, שנאמר (שיר השירים א, ד): משכני אחריך נרוצה, לכך נאמר: ויסע משה את ישראל מים סוף, אמר רבי אבא בר כהנא, הסיען מחטאו של ים סוף, שכיון שאמרו שירה מחלה להם השירה על שחטאו בים.
אל מדבר שור, אין אנו מוצאין שיש מדבר ששמו שור, ומהו מדבר שור, אמר רבי יצחק, בזכות אברהם שדברתי עמו ואמרתי לו (בראשית טו, יד): וגם את הגוי אשר יעבדו וגו', שכתוב בו (בראשית כ, א): וישב בין קדש ובין שור. רבי אבין אומר, מהו מדבר שור, שנתאוו ישראל לעשות בו שורות שורות דגלים דגלים. דבר אחר, מדבר שור, מדבר כוב, אמרו עליו על מדבר כוב שהוא שמונה מאות פרסה ומלא נחשים שרפים ועקרבים. רבי אבא הסיח לפני רבנו פעם אחת עבר אדם בתוך מדבר כוב זה וראה נחש אחד ישן והיה בו כקורת בית הבד, וראה את הנחש והוא לא ראהו מרב שנכנסה בו חרדה נתבהל ונשר שערו, והיו קורין אותו מרוטה. הוא שמשה אמר להם לישראל (דברים ח, טו): המוליכך במדבר הגדל והנורא. אמר רבי יוסי בר חנינא אין אנו יודעין למי הוא אומר גדול, אם להקדוש ברוך הוא או למדבר, אלא אמר להם משה גדול ונורא הוא אלהים, שהייתם מכעיסים אותו ומהלכין באותו מדבר שהוא מלא נחשים ועקרבים ושרפים ורעבון, והוליך אתכם בתוכו בשלום, ולא עוד אלא שהיו הנחשים והשרפים רובצים בפניהם כדי שלא יתבהלו ישראל מהן. דבר אחר, מהו מדבר שור, אלא עד שלא יצאו ישראל ממצרים היה העולם מדבר, כיון שיצאו נעשה העולם שור. דבר אחר, עד שלא קבלו ישראל את התורה היה העולם עשוי מדבר, כיון שקבלו את התורה נעשה העולם שור. אלו דברי רבי יהודה בן רבי סימון. אמר הקדוש ברוך הוא, לעתיד לבוא כן אני עושה לציון שהיא מדבר, כדכתיב (ישעיה סד, ט): ציון מדבר היתה, ולעתיד לבוא אני אהיה לה שור, שנאמר (זכריה ב, ט): ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה.