(א) ותשכב מרגלותיו עד הבקר (רות ג, יד), אמר רבי ברכיה בטרם יכיר איש בטרום כתיב, מלמד שנשתהתה שש שעות כמנין הוי"ו. ויאמר אל יודע כי באה האשה הגרן, למי אמר, אמר רבי מאיר לבן ביתו. רבי חוניא ורבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק, כל אותו הלילה היה בעז שטוח על פניו ואומר, רבון העולמים גלוי וידוע לפניך שלא נגעתי בה, כן יהי רצון מלפניך אל יודע כי באה האשה הגרן, ולא יתחלל בי שם שמים.
(ב) ויאמר הבי המטפחת אשר עליך (רות ג, טו), הבה כתיב, מלמד שהיה מדבר עמה בלשון זכר שלא ירגיש בו בריה, ואחזי בה, מלמד שחגרה מתניה כזכר. וימד שש שערים וישת עליה, אמר רבי סימון דרש בר קפרא בצפורי, וכי יש דרכו של מלך לשא לו אשה בשש שעורים, או דרכה של אשה להנשא בשש סאין, אמר רבי יהודה בר רבי סימון בזכות וימד שש שעורים וישת עליה, זכה ועמדו ממנה ששה צדיקים, וכל אחד ואחד בהן שש מדות, דוד, חזקיהו, יאשיהו, חנניה, מישאל, ועזריה, דניאל, ומלך המשיח. דוד, שנאמר (שמואל א טז, יח): ידע נגן בכנור וגבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תאר וה' עמו. חזקיה, שנאמר (ישעיה ט, ו): למרבה המשרה ולשלום אין קץ על כסא וגו', ויקרא שמו פלא יועץ אל גבור אבי עד שר שלום. ואיכא דאמרי לםרבה המשרה כתיב חסר מ"ם. יאשיהו, שנאמר (ירמיה יז, ח): והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שרשיו וגו'. חנניה מישאל ועזריה, שנאמר (דניאל א, ד): ילדים אשר אין בהם כל מאום וטובי מראה וגו'. דניאל, שנאמר (דניאל ה, יב): כל קבל די רוח יתירה בה. מלך המשיח, שנאמר (ישעיה יא, ב): ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה וגו'.
(ג) ויבא העיר. ולא היה צריך למימר אלא ותבא העיר, ואת אמרת ויבא העיר, אלא מלמד שהיה מהלך עמה שלא יפגעו בה אחד מן הבחורים.
(ד) ותבא אל חמותה ותאמר מי את בתי (רות ג, טז), וכי לא היתה מכירה, אלא אמרה לה מה את פנויה או אשת איש. אמרה לה פנויה. ותגד לה את כל אשר עשה לה האיש.
(ה) ותאמר שש השערים האלה נתן לי וגו' (רות ג, יז), אמר רבי אלכסנדרי בכל מקום שנכנסו ישראל לא יצאו ריקנין, בבזת מצרים לא יצאו ריקנין, בבזת סיחון ועוג לא יצאו ריקנין, בבזת שלשים ואחד מלכים לא יצאו ריקנין, נאמר ריקם במצרים, שנאמר (שמות ג, כא): והיה כי תלכון לא תלכו ריקם, ונאמר בעולי רגלים (שמות כג, טו): ולא יראו פני ריקם, ונאמר ריקם בצדיקים, שנאמר: כי אמר אלי אל תבואי ריקם אל חמותך, לא כריקם שנאמר במצרים, ריקם שנאמר בצדיקים, אלא כריקם שנאמר בעולי רגלים, כי הא דתנינן תמן, הראיה, שתי כסף, והחגיגה, מעה כסף.
(ו) ותאמר שבי בתי (רות ג, יח), רבי הונא בשם רבי שמואל בר רב יצחק, הצדיקים הן שלהן, הן, ולאו שלהן, לאו, שנאמר: כי לא ישקט האיש כי אם כלה הדבר היום.
(ז) ובעז עלה השער וישב שם והנה הגאל עבר אשר דבר בעז (רות ד, א), מה לאחורי תרעא הוה קאים, אמר רבי שמואל בר נחמן, אפלו היה בסוף העולם הטיסו הקדוש ברוך הוא והביאו לשם, כדי שלא יהא אותו צדיק יושב ומצטער מתוך ישובו. אמר רבי ברכיה, כך דרשו שני גדולי עולם, רבי אליעזר ורבי יהושע, רבי אליעזר אומר בעז עשה את שלו, ורות עשתה את שלה, ונעמי עשתה את שלה, אמר הקדוש ברוך הוא, אף אני אעשה את שלי. ויאמר סורה שבה פה פלני אלמני, רבי יהושע אומר פלוני אלמוני שמו, רבי שמואל בר נחמן אמר אלם היה מדברי תורה, אמר הראשונים לא מתו אלא על ידי שנטלו אותן, ואני הולך לטלה, חס לי לטלה, לית אנא מערבב זרעייתי, איני מערב פסלת בבני, ולא היה יודע שכבר נתחדשה הלכה עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית.
(ח) ויקח עשרה אנשים מזקני העיר וגו' (רות ד, ד), אמר רבי אלכסנדרי מיכן שאין רשות לקטן לישב עד שיתן לו הגדול רשות. אמר רבי פנחס, מיכן לבית זה שהן ממנין זקנים בבית המשתאות שלהן. אמר רבי אלעזר ברבי יוסי מכאן לברכת חתנים בעשרה. אמר רבי יודן בן פזי, לא סוף דבר בחור לבתולה, אלא אפלו אלמן לאלמנה עד שתהיה בעשרה.
(ט) ויאמר לגאל חלקת השדה אשר לאחינו לאלימלך, ואני אמרתי אגלה אזנך לאמר, אם תגאל גאל (רות ד, ג ד), לגואל אמר (רות ד, ד): ואם לא יגאל, לבית דין אמר. הגידה לי ואדעה, שא תאמר יש לי אשה ויש לי בנים הריני כונסה לתוך ביתי על מנת שלא אזקק לה. כיון ששמע הגואל כן, אמר ודאי דהיא אזלת רות.
(י) ויאמר בעז ביום קנותך השדה מיד נעמי ומאת רות המואביה אשת המת קנית (רות ד, ה), קניתי כתיב, והא מסיעא לההיא דאמר רבי שמואל בר נחמן אלם היה מדברי תורה, אמר הראשונים לא מתו אלא על ידי שנטלו אותן ואני הולך לטלה, חס לי לטלה, לית אנא מערבב זרעייתי איני מערב פסלת בבני, ולא היה יודע שכבר נתחדשה הלכה עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית.
(יא) וזאת לפנים בישראל על הגאלה ועל התמורה לקים כל דבר (רות ד, ז), רבי חנינא פתר קרא בישראל, בגו אפייא דישראל לשעבר היו מקלסין על הגאלה, שנאמר (שמות טו, ב): זה אלי ואנוהו, ועכשיו על התמורה, שנאמר (תהלים קו, כ): וימירו את כבודם בתבנית שור אכל עשב, אין לך מנול ומשקץ ומשנה כשור בשעה שאוכל עשב. בראשונה היו קונין במנעל ובסנדל, שנאמר: שלף איש נעלו, חזרו להיות קונין בקצצה, ומהו דין קצצה, אמר רבי יוסי בר אבין כל מי שהוא מוכר שדהו לגוי היו קרוביו מביאין חביות מלאות קליות ואגוזים ומשברין בפני התינוקות והתינוקות מלקטין ואומרים נקצץ פלוני מאחזתו. החזירה, היו אומרים חזר פלוני לאחזתו. כך, כל מי שנושא אשה שאינה הוגנת לו היו הקרובים מביאין חביות מלאות קליות ואגוזים ושוברין לפני התינוקות והתינוקות מלקטין ואומרין אבוד פלוני ממשפחתו. גרשה, היו אומרין חזר פלוני למשפחתו. חזרו להיות קונין במנעל ובסנדל, שלף איש נעלו ונתן לרעהו, חזרו להיות קונים בכסף ובשטר ובחזקה, ושלשתן כתובין בפסוק אחד (ירמיה לב, מד): שדות בכסף יקנו, הרי כסף. וכתוב בספר וחתום, הרי עדי השטר. (ירמיה לב, מד): והעד עדים, הרי עדי חזקה. רבי יוסי בשם רבי יוחנן, אין כסף נקנית פחות משוה פרוטה כסף, ואין קרקע נקנית בפחות משוה פרוטה. מלתיה דרבי חנינא פליגא, דאמר רבי חנינא כל שקלים שנאמרו בתורה, סלעים. ובנביאים, ליטרין. ובכתובים, קנטרין. אמר רבי יודן בן פזי חוץ משקלי עפרון שהיו קנטרין, ולא דמי, הכא כתיב כסף, ומה דאמר רבי חנינא, שקלים. ודלא כרבי אליעזר שהיה רבי אליעזר אומר הלוך קנה, דתני אם הלך בשדה בין לארכה בין לרחבה, קנה עד מקום שהלך, כדברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים לא קנה עד שיחזיק, והכל מודים במוכר שדהו לחברו כיון שהלך קנה.
(יב) ויאמר הגאל לבעז קנה לך וישלף נעלו (רות ד, ח), נעלו של מי, רב ולוי, חד אמר נעלו של בעז, וחרינא אמר נעלו של גואל, נראין הדברים כמאן דאמר נעלו של בעז, שדרך הלוקח להיות נותן ערבון. ודכוותה (מלכים א יא, ל): ויתפש אחיה בשלמה החדשה וגו', שמלתו של מי, רב ולוי חד אמר שמלתו של ירבעם, וחרינא אמר שמלתו של אחיה, אמר רבי שמואל בר נחמן מסתברא כמאן דאמר שמלתו של אחיה, שדרך הצדיקים להיות קורעים בשעה שמחלקת במלכות בית דוד. ודכוותה (שמואל א טו, כז): ויסב שמואל ללכת ויחזק בכנף מעילו ויקרע, מעילו של מי, רב ולוי חד אמר מעילו של שאול, וחרינא אמר מעילו של שמואל, ומסתברא כמאן דאמר כנף מעילו של שמואל, שדרך הצדיקים להיות קורעים בשעה שאין נטיעתן משבחת. ודכוותה (דברי הימים ב יג, כ): ולא עצר כח ירבעם, אמר רבי שמואל את סבור שירבעם הוא שנגף לא נגף אלא אביה, ולמה נגף אביה, על ידי שהעביר הכרת פניהם של ישראל, שנאמר (ישעיה ג, ט): הכרת פניהם ענתה בם. רבי אחא אמר על ידי שהעמיד עליהם שומרים שלשה ימים שנשתנו צורתן, דתנינן אין מעידין על פרצוף פנים עם החטם, רבי יוחנן וריש לקיש, רבי יוחנן אמר על ידי שחסדן ברבים, שנאמר (דברי הימים ב יג, ח): ועמכם עגלי זהב. ריש לקיש אמר על ידי שבזה כבוד אחיה השילוני, שנאמר (דברי הימים ב יג, ז): ויקבצו עליו אנשים רקים בני בליעל, קרא לאחיה השילוני בן בליעל. ורבנן אמרי על ידי שבאת עבודת כוכבים על ידו ולא בערה, הדא הוא דכתיב (דברי הימים ב יג, יט): וירדף אביה אחר ירבעם, וכתיב (מלכים א יב, כט): וישם את האחד בבית אל, והרי הדברים קל וחמר ומה אם המלך שמונה את המלך נגפו הכתוב, הדיוט שהוא מונה את ההדיוט על אחת כמה וכמה.
(יג) ויאמרו כל העם אשר בשער וגו' (רות ד, יא), אמר רבי ברכיה רב מסבין משל לאה, לפיכך הוא עושה את רחל עקר. אמר רבי אבא בר כהנא רחל היתה עקרו שלו, שנאמר (בראשית כט, לא): ורחל עקרה, עקר. תני רבי שמעון בר יוחאי, לפי שאמרו דברים כנגד רחל, לפיכך נקראו בנים לשמה, דכתיב (ירמיה לא, יד): רחל מבכה על בניה. ולא סוף דבר לשמה, אלא אפלו לשם בנה, שנאמר (עמוס ה, טו): אולי יחנן ה' שארית יוסף. ולא סוף דבר לשם בנה, אלא אפלו לשם בן בנה, שנאמר (ירמיה לא, יט): הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים.
(יד) ויהי ביתך כבית פרץ (רות ד, יב), אמרו כל בנים שהקדוש ברוך הוא עתיד לתן לך יהיו מן הצדקת הזו. ודכוותה (בראשית כה, כא): ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו כי עקרה היא, מהו לנכח אשתו, אלא מלמד שהיה יצחק שטוח כאן ורבקה שטוחה כאן ואומר רבונו של עולם כל בנים שאתה עתיד לתן לי יהיו מן הצדקת הזו. ודכוותה (שמואל א ב, כ): וברך עלי את אלקנה ואת אשתו, אמר בנים שעתיד הקדוש ברוך הוא לתן לך יהיו מן הצדקת הזו. ויקח בעז את רות ותהי לו לאשה, אמר רבי שמעון בן לקיש, עקר מוטרין לא היה לה, וגלף לה הקדוש ברוך הוא עקר מוטרין.
(טו) ותאמרנה הנשים אל נעמי ברוך ה' אשר לא השבית לך גאל היום (רות ד, יד), מה היום הזה רודה ברקיע, כך יהא בזרעך, רודה ושליט בישראל לעולם. אמר רבי חוניא מברכותיהן של נשים לא נתקעקעה ביצתו של דוד בימי עתליהו. ורבי תנחומא בשם רבי שמואל אמר שמה כתיב (בראשית יט, לב): ונחיה מאבינו זרע, אין כתיב כאן בן, אלא זרע, אותו הזרע שהוא בא ממקום אחר, ואיזה זה, זה מלך המשיח.
(טז) והיה לך למשיב נפש ולכלכל את שיבתך וגו' (רות ד, טו), רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר משבעה ראשי האבות האמורין להלן (דברי הימים א ב, טו): אצם הששי דוד השביעי. רבי נחמיה אמר משבעה המפרשין כאן, פרץ, חצרון, רם, עמינדב, נחשון, שלמון, בעז.