(א) חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך (תהלים קיט, סב), רבי פנחס בשם רבי אליעזר בן יעקב כנור ונבל היו נתונים מראשותיו של דוד, וכיון שהיה מגיע בחצות לילה היה עומד ומנגן בהם. אמר רבי לוי כנור היה תלוי וכו', על משפטי צדקך משפטים שהבאת על פרעה, שנאמר (בראשית יב, יז): וינגע ה' את פרעה נגעים גדלים, וצדקות שעשית עם אברהם ושרה. דבר אחר, על משפטי צדקך, משפטים שהבאת על המצריים, וצדקות אשר עשית עם אבותינו במצרים, שלא היה בידם מצוות להתעסק בהם ויגאלו, ונתת להם שתי מצוות שיתעסקו בהם ויגאלו, ואלו הן: דם פסח ודם מילה. אמר רבי לוי באותו הלילה נתערב דם הפסח עם דם המילה, שנאמר (יחזקאל טז, ו): ואעבר עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואמר לך בדמיך חיי ואמר לך בדמיך חיי. דבר אחר, על משפטי צדקך, משפטים שהבאת על עמונים ומואבים, וצדקות שעשית עם זקני ועם זקנתי, שאלו החיש לה קללה אחת מאין הייתי בא, ונתת בלבו וברכה, שנאמר: ברוכה את לה' בתי. (משלי כט, כה): חרדת אדם יתן מוקש ובוטח בה' ישגב, רבי עקיבא הוה סליק לרומי אמר לבר בייתיה אזל זבון לי חדא מילא דשוויא מן שוקא, אזל ואייתי ליה ציפרין, אמר לו מפני מה שהית לצוד, אמר לו מפני שהן מחרידות את האדם, קרא עליו מקרא זה: חרדת אדם יתן מוקש, חרדה שהחריד יעקב ליצחק, דכתיב (בראשית כז, לג): ויחרד יצחק חרדה, ובדין היה שיקללנו, אלא: ובוטח בה' ישגב, נתת בלבו וברכו, שנאמר (בראשית כז, לג): גם ברוך יהיה. חרדה שהחרידה רות לבעז, דכתיב: ויחרד האיש וילפת, ובדין הוא שיקללנה, אלא: ובוטח בה' ישגב, נתת בלבו וברכה, שנאמר: ברוכה את לה' בתי. וילפת לפתתו כחזזית, התחיל ממשמש בשערה, אמר רוחות אין להם שער, אמר לה מי את, רוח או אשה, אמרה אשה. פנויה את או אשת איש, אמרה לו פנויה. טמאה את או טהורה, אמרה לו טהורה. והנה אשה טהורה מכל הנשים שכבת מרגלתיו, שנאמר: ויאמר מי את ותאמר אנכי רות אמתך וגו'. אמר רבי ברכיה ארורים הרשעים, להלן כתיב (בראשית לט, יב): ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי. אבל הכא ופרשת כנפך על אמתך.
(ב) ויאמר ברוכה את לה' בתי היטבת חסדך וגו' (רות ג, י), רבי יוחנן וריש לקיש ורבנן, רבי יוחנן אמר, לעולם אל ימנע אדם עצמו מלילך אצל זקן לברכו, בעז היה בן שמונים שנה ולא נפקד, כיון שהתפללה עליו אותה צדקת מיד נפקד, שנאמר: ותאמר נעמי ברוך הוא לה'. ריש לקיש אמר רות בת ארבעים שנה היתה ולא נפקדה, כיון שנשאת למחלון, וכיון שהתפלל עליה אותו צדיק, נפקדה, שנאמר: ויאמר ברוכה את לה' בתי. ורבנן אמרין שניהם לא נפקדו אלא מברכותיהן של צדיקים, שנאמר: ויאמרו כל העם אשר בשער והזקנים עדים יתן ה' את האשה. היטבת חסדך האחרון מן הראשון וגו', אמר רבי שמואל בר רב יצחק, האשה אוהבת בחור מסכן מזקן עשיר.
(ג) ועתה בתי אל תראי. ועתה כי אמנם כי גאל אנכי וגם יש גאל קרוב ממני (רות ג, יא יב), רבנן ורבי יהושע בן לוי, רבנן סבירין טוב ואלימלך ובעז אחים היו, ורבי יהושע אמר שלמון ואלימלך וטוב היו אחים. אתיבון ליה והא כתיב: אשר לאחינו לאלימלך, אמר להם אין אדם נמנע לקרא לדודו אחיו.
(ד) ליני הלילה (רות ג, יג), הלילה הזו את לנה בלא איש, ואין את לנה לילה אחרת בלא איש. והיה בבקר אם יגאלך טוב יגאל ואם לא יחפץ לגאלך וגו', רבי מאיר הוה יתיב ודריש בהדין מדרשא דטבריא והוה אלישע רביה גזיז בשוקא רכיב על סוסיא בשבתא, אמרו לרבי מאיר הא אלישע רבך אתי גזיז בשוקא, נפק לגביה, אמר ליה במה הויתא עסיק, אמר ליה (איוב מב, יב): וה' ברך את אחרית איוב מראשתו. אמר ליה ומה אמרת ביה, אמר ליה, ברך, שהכפיל לו את ממונו. אמר ליה עקיבא רבך לא היה אומר כן, אלא, וה' ברך את אחרית איוב מראשתו, בזכות תשובה ומעשים טובים שהיו בידו מראשיתו. אמר ליה ומה את אמרת תובן (קהלת ז, ח): טוב אחרית דבר מראשיתו. אמר ליה ומה את אמרת ביה, אמר ליה יש לך אדם שהוא קונה סחורה בנערותו והוא מפסיד ובזקנותו והוא משתכר בה. דבר אחר, טוב אחרית דבר מראשיתו, יש לך אדם שעושה מעשים רעים בנערותו ובזקנותו עושה מעשים טובים. דבר אחר, טוב אחרית דבר מראשיתו, יש לך אדם שהוא למד תורה בנערותו ומשכח, ובזקנותו הוא חוזר עליה, הוי טוב אחרית דבר מראשיתו. אמר ליה עקיבא רבך לא כך אמר, אלא, טוב אחרית דבר כשהוא טוב מראשיתו. ובי הוה מעשה, אבויה אבי היה מגדולי הדור וכשבא למולני קרא לכל גדולי ירושלים, וקרא לרבי אליעזר ולרבי יהושע עמהם, וכשאכלו ושתו שרון אילין אמרין מזמורים ואילין אמרין אלפבתרין. אמר רבי אליעזר לרבי יהושע אילין עסקין בדידהון ואנן לית אנן עסקין בדידן, התחילו בתורה ומן התורה לנביאים ומן הנביאים לכתובים והיו הדברים שמחין כנתינתן מסיני והאש מלהטת סביבותיהן, עקר נתינתן לא מסיני נתנו באש, שנאמר (דברים ד, יא): וההר בער באש עד לב השמים, אמר הואיל וכן הוא גדול כחה של תורה, הבן הזה אם מתקים לי הריני נותנו לתורה, ועל ידי שלא היתה כונת מחשבתו לשם שמים לא נתקימה בי תורתי. ומה את אמרת (איוב כח, יז): בלא יערכנה זהב וזכוכית, אמר ליה ואת מה אמרת ביה, אמר ליה אלו דברי תורה שקשין לקנות ככלי זהב ונחין לאבד כזכוכית. אמר לו עקיבא רבך לא אמר כן, אלא מה כלי זהב וזכוכית אם נשברו יש להם תקנה, אף תלמיד חכם שאבד משנתו יכול לחזר עליה, אמר ליה חזר לך, אמר ליה למה, אמר ליה עד כאן תחום שבת. אמר ליה מנן את ידע, אמר מטלפי סוסי שכבר הלך אלפים אמה. אמר ליה וכל הדא חכמתא אית בך ולית את חזר בך. אמר ליה לית בחילי. אמר ליה למה, אמר ליה רוכב הייתי על הסוס ומטיל אחורי בית הכנסת ביום הכפורים שחל להיות בשבת, ושמעתי בת קול מפוצצת ואומרת (ירמיה ג, כב): שובו בנים שובבים, (מלאכי ג, ז): שובו אלי ואשובה אליכם, חוץ מאלישע בן אבויה שהיה יודע כחי ומרד בי. ומהיכן היה לו המעשה הזה, אמרו פעם אחת היה יושב ושונה בבקעת גינוסר וראה אדם אחד שעלה לראש הדקל ונטל האם על הבנים וירד בשלום, במוצאי שבת ראה אדם אחר שעלה לראש הדקל ונטל הבנים ושלח את האם וירד והכישו נחש ומת, אמר, כתיב (דברים כב, ז): שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים, היכן טובו של זה והיכן אריכות ימים של זה, ולא ידע שדרשה רבי עקיבא בצבורא, למען ייטב לך בעולם שכלו טוב, והארכת ימים לעולם שכלו ארך. ויש אומרים על ידי שראה לשונו של רבי יהודה הנחתום נתון בפי הכלב, אמר אם הלשון שיגע בתורה כל ימיו כך, לשון שאינו יודע ואינו יגע בתורה על אחת כמה וכמה, אמר אם כן לא מתן שכר לצדיקים ולא תחית המתים. ויש אומרים על ידי שכשהיתה אמו מעברת בו עברה על בתי עבודת כוכבים והריחה ונתנו לה מאותו המין ואכלה והיה מפעפע בכרסה כאריסה של חכינה. לאחר ימים חלה אלישע בן אבויה, אתון ואמרין לרבי מאיר אלישע רבך חולה, אזל לגביה, אמר ליה חזר בך, אמר ליה ועד כדון מקבלין, אמר ליה ולא כתיב (תהלים צ, ג): תשב אנוש עד דכא, עד דכדוכה של נפש, באותה שעה בכה אלישע בן אבויה ומת. והיה רבי מאיר שמח ואמר דומה שמתוך תשובה נסתלק רבי, וכיון שקברוהו באתה האור לשרף את קברו, אתון ואמרין ליה לרבי מאיר קבר רבך נשרף, יצא ופרש טליתו עליה, אמר ליה: ליני הלילה בעולם הזה שכלו לילה, והיה בבקר אם יגאלך טוב יגאל. והיה בבקר בעולם שכלו טוב, אם יגאלך טוב יגאל, זה הקדוש ברוך הוא, שנאמר (תהלים קמה, ט): טוב ה' לכל. ואם לא יחפץ לגאלך וגאלתיך אנכי חי ה' שכבי עד הבקר, ודמכת לה. אמרון ליה, רבנו, לעלמא דאתי אין אמרין לך מה את בעי אבוך או רבך, מה תימא, אמר, אבא, ובתר כן רבי. אמרין ליה ושמעון לך אינון, אמר להון ולאו מתניתא היא מצילין תיק הספר עם הספר ותיק התפלין עם התפלין, מצילין אלישע בזכות תורתו. לאחר ימים באו בנותיו ותובעות צדקה אצל רבנו, אמר (תהלים קט, יב): אל יהי לו משך חסד ואל יהי חונן ליתומיו, אמרין רבי לא תסתכל בעובדוהי תסתכל לאורייתיה, באותה שעה בכה רבי וגזר עליהון שיתפרנסו, אמר מי שלא היתה תורתו לשם שמים כך העמיד, מי שתורתו לשם שמים על אחת כמה וכמה. אמר רבי יוסי שלשה הן שבא יצרן לתקפן ונזדרזו עליו כל אחד ואחד בשבועה, ואלו הן, יוסף, ודוד, ובעז. יוסף דכתיב (בראשית לט, ט): ואיך אעשה הרעה הגדלה הזאת. רבי חוניא בשם רבי אידי כלום קריא חסר, וחטאתי לאלהים, וחטאתי לה' אין כתיב כאן, אלא וחטאתי לאלהים, [אם חטאתי אני עושה לאלהים, ולא אלהים עושה] [נשבע ליצרו] ואמר לאלהים איני חוטא ואיני עושה הרעה הגדולה הזאת. דוד מנין, שנאמר (שמואל א כו, י): ויאמר דוד חי ה' כי אם ה' יגפנו, למי נשבע, רבי אלעזר ורבי שמואל בר נחמן, רבי אלעזר אמר ליצרו נשבע, ורבי שמואל בר נחמן אמר לאבישי בן צרויה נשבע, אמר לו חי ה' אם תגע בו שאנכי מערבב דמך עם דמו. בעז מנין, שנאמר: חי ה' שכבי עד הבקר, רבי יהודה ורבי חוניא, רבי יהודה אומר כל אותו הלילה היה יצרו מקטרגו ואומר, את פנוי ומבקש אשה והיא פנויה ומבקשת איש עמד ובעלה ותהיה לך לאשה, ונשבע ליצרו ואמר חי ה' שאיני נוגע בה, ולאשה אמר שכבי עד הבקר אם יגאלך טוב יגאל. ורבי חוניא אמר, כתיב (משלי כד, ה): גבר חכם בעוז, גבר חכם בעז, ואיש דעת מאמץ כח, שנזדרז על יצרו בשבועה.