מלאכת הניקוד, הפיסוק והביאור נעשית בהדרגה, ובסעיפים האלה היא עדיין בתהליך. בינתיים מובא כאן הנוסח כפי שהוא בספריית אוצריא, בלי ניקוד, עם המפרשים.
(שמות כג,יט) "ראשית בכורי אדמתך תביא בית יי אלהיך, לא תבשל גדי בחלב אמו." למה נאמרה פרשה זו? לפי שנאמר: (דברים כו,ב) "ולקחת מראשית כל פרי האדמה, אשר תביא מארצך אשר יי אלהיך נתן לך, ושמת בטנא, והלכת אל המקום אשר יבחר יי אלהיך לשכן שמו שם." אין לי אלא פרות דרך בכורים, משקין מנין? תלמד לומר "תביא בית יי אלהיך", מכל מקום.
ומה הפרש בין אלו לאלו? אלו מביאין וקורין, ואלו מביאין ולא קורין.
(דברים כו,ב) "אשר תביא מארצך", להוציא אריסין וחכורות, [חכורות: חוכרי קרקעות.] והסיקריקון [סיקריקון. sikarikón: מי שקנה רכוש שהוחרם על ידי השלטון הרומי.] והגזלן. "אשר יי אלהיך", להוציא גרים ועבדים. "נתן לך", להוציא נשים טומטום ואנדרוגינוס.
משמע מוציאן שלא יקרו, [יקרו: יקראו. כך בלשון חכמים.] ומוציאן שלא יביאו! תלמד לומר "תביא", מכל מקום.
ומה הפרש בין אלו לבין אלו? אלא אלו מביאין וקורין, ואלו מביאין ולא קורין.
"לא תבשל גדי בחלב אמו." רבי ישמעאל אומר: מפני מה נאמרה בשלשה מקומות? כנגד שלש בריתות שכרת המקום עם ישראל: אחת בחורב, ואחת בערבות מואב, ואחת בהר גרזים והר עיבל.
רבי יאשיהו אומר: הראשון, תחלה נאמר, ואין דורשין תחלות; שני לו, מפני הדין: בהמה טהורה מטמא במשא, ובהמה טמאה מטמא במשא; אם למדת על טהורה שבשרה אסור להתבשל בחלבה, יכל אף טמאה יהי בשרה אסור להתבשל בחלבה? תלמד לומר "בחלב אמו", ולא בחלב טמאה, ולא בחלב אדם.
רבי יונתן אומר: מפני מה נאמר בשלשה מקומות? אחת לבהמה, ואחת לחיה, ואחת לעוף.
אבא חנין אומר משם רבי אליעזר: מפני מה נאמר בשלשה מקומות? אחת לבהמה גסה, ואחת לעזים, ואחת לרחלים.
רבי שמעון בן אלעזר אומר: [שמעון בן אלעזר. בגניזה: שמעון בן יוחי.] מפני מה נאמר בשלשה מקומות? אחת לבהמה גסה, ואחת לבהמה דקה, ואחת לחיה.
רבי שמעון בן יוחי אומר: [שמעון בן יוחי. בגניזה: שמעון בן אלעזר.] מפני מה נאמר בשלשה מקומות? אחד לבשול, אחד לאסור אכילה, אחד לאסור הניה,
דבר אחר: אחד בארץ, אחד בחוץ לארץ, אחד בפני הבית ושלא בפני הבית.
לפי שהוא אומר: "ראשית בכורי אדמתך תביא בית יי אלהיך, לא תבשל גדי בחלב אמו", לא שמענו אלא בזמן שהבכורין נוהגין, ובמקום שהבכורין נוהגין, שם בשר בחלב נוהג. בזמן שאין הבכורין נוהגין שם, מקום שאין הבכורין נוהגין שם, לא שמענו. תלמד לומר: (דברים יד,כא) "לא תאכלו כל נבלה... לא תבשל גדי בחלב אמו." מה נבלה נוהגת בארץ ובחוצה לארץ, בפני הבית ושלא בפני הבית, אף בשר בחלב יהי נוהג בארץ ובחוצה לארץ, בפני הבית ושלא בפני הבית.
רבי עקיבה אומר: מפני מה נאמר בשלשה מקומות? פרט לבהמה טמאה, פרט לחיה, פרט לעופות.
רבי יוסה הגלילי אומר: למה נאמר (דברים יד,כא) "לא תאכלו כל נבלה", ונאמר (דברים יד,כא) "לא תבשל גדי בחלב אמו." את שהוא אסור משם נבלה, אסור לבשל בחלב, עוף שהוא אסור משם נבלה, יכל יהי אסור לבשל בחלב? תלמד לומר "בחלב אמו." יצא עוף, שאין לו חלב אם,
יצאת בהמה טמאה, אחת בשחיטתה, אחת במיתתה.
"לא תבשל גדי בחלב אמו." אין לי אלא שהוא אסור בבשול. ומנין שהוא אסור באכילה? אמרת קול וחמר הוא: ומה, אם הפסח, שאין בו 'בל תבשל', יש בו 'בל תאכל', בשר בחלב, שיש בו 'בל תבשל', דין הוא שיש בו 'בל תאכל'.
לא! אם אמרת בפסח, שאסורו בכל דבר, לפיכך הוא אסור באכילה, תאמר בבשר בחלב, שאין אסורו בכל דבר, לפיכך לא יהי אסור באכילה!
רבי עקיבה אומר: אינו צריך! אם גיד הנשה, שאין בו 'בל תבשל', יש בו 'בל תאכל', בשר בחלב, שיש בו 'בל תבשל', דין הוא שיש בו 'בל תאכל'.
לא! אם אמרת בגיד הנשה, שאסורו קודם למתן תורה, לפיכך הוא אסור באכילה, תאמר בבשר בחלב, שאין אסורו קודם למתן תורה, לפיכך לא יהי אסור באכילה!
והרי נבלה תוכיח, שאין אסורה קודם למתן תורה, הרי היא אסורה באכילה, היא תוכיח על בשר בחלב, אף על פי שאין אסורו קודם למתן תורה, דין הוא שיהי אסור באכילה!
לא! אם אמרת בנבלה, שהיא מטמא במשא, לפיכך היא אסורה באכילה, תאמר בבשר בחלב, שאינו מטמא במשא, לפיכך לא יהי אסור באכילה.
והרי חלב ודם יוכיחו, שאינן מטמין במשא, הרי הן אסורין באכילה, הם יוכיחו על בשר בחלב, אף על פי שאינו מטמא במשא, יהי אסור באכילה.
לא! אם אמרת בחלב ודם, שחיבין עליהן כרת, לפיכך הן אסורין באכילה, תאמר בבשר בחלב, שאין חיבין עליו כרת, לפיכך לא יהי אסור באכילה! תלמד לומר (דברים יב,כד) "לא תאכלנו". שוב עוד (דברים יב,כה) "לא תאכלנו", להביא בשר בחלב שיהי אסור באכילה.
דבר אחר: (דברים יב,כג) "ולא תאכל הנפש עם הבשר." להביא בשר בחלב שיהי אסור באכילה.
איסי בן גור אריה אומר: נאמר כן קדשה, ונאמר להלן קדשה; מה קדשה האמורה להלן, אסורה באכילה, אף קדשה האמורה כן תהי אסורה באכילה.
אין לי אלא שאסור באכילה, ומנין שאסור בהניה? אמרת קול וחמר הוא: מה, אם ערלה, שלא נעבדה בה עברה, [נעבדה: נעשתה.] הרי היא אסורה בהניה, ובשר בחלב, שנעבדה בו עברה, דין הוא שיהי אסור בהניה.
לא! אם אמרת בערלה, שלא היתה לה שעת התר, לפיכך היא אסורה בהניה, תאמר בבשר בחלב, שהיתה לו שעת התר, לפיכך לא יהיה אסור בהניה!
והרי חמץ בפסח יוכיח, שהיתה לו שעת התר, ואסור בהניה, הוא יוכיח על בשר בחלב, שהיתה לו שעת התר, יהי אסור בהניה.
לא! אם אמרת בחמץ בפסח, שחיבין עליו כרת, לפיכך הוא אסור בהניה, תאמר בבשר בחלב, שאין חיבין עליו כרת, לא יהי אסור בהניה!
והרי כלאי הכרם יוכיחו, שאין חיבין עליהן כרת, ואסורין בהניה, הן יוכיחו על בשר בחלב, אף על פי שאין חיבין עליו כרת, יהי אסור בהניה.
רבי אומר: (דברים יד,כא) "או מכר לנכרי... לא תבשל". גדי בחלב אמו, בשעה שאת מוכרו, לא תבשלנו ותמכרנו. הא למדנו שאסור בהניה.
דבר אחר: "לא תבשל גדי בחלב אמו." אין לי אלא חלב אמו, חלב אחותו, מנין? אמרת קול וחמר הוא: מה, אם אמו, שאינה נכנסת עמו לדיר להתעשר, [אמו, שאינה נכנסת. בכ"י אוקספורד: שנכנסת.] אסור להתבשל בחלבה, אחותו, שנכנסת עמו לדיר להתעשר, [אחותו, שנכנסת. בכ"י אוקספורד: שאינה נכנסת.] דין הוא שיהי אסור להתבשל בחלבה.
וחלב עצמה בבשרה, מנין? אמרת קול וחמר הוא: מה, אם במקום שהתיר פרי עם פרי, אסר פרי עם האם, וכן, שאסר פרי עם פרי, דין הוא שנאסר אם עם פרי.
וחלב עזים ברחלים, מנין? אמרת קל וחמר: ומה, אם במקום שהתיר פרי עם פרי ברביעה, אסר פרי עם האם, וכן שאסר פרי עם פרי ברביעה, דין הוא שנאסר אם עם פרי.
הוא הדין אף לבקר.
מפני מה דבר הכתוב בגדי? שהחלב מרבה באמו.
רבי אומר: נאמר כן "אמו", ונאמר להלן (ויקרא כב,כז) "אמו". מה "אמו" האמורה להלן, בשור וכשב ועז הכתוב מדבר, אף "אמו" האמורה כן, בשור וכשב ועז הכתוב מדבר.
"לא תבשל גדי בחלב אמו." בשר בחלב את אסור לבשל, לא כל שאר כל האסורין שבתורה. והיה בדין: מה, אם בשר בחלב, שזה מתר בפני עצמו וזה מתר בפני עצמו, הרי הן אסורין בבשול, ושאר כל האסורין שבתורה, שזה אסור בפני עצמו וזה אסור בפני עצמו, אינו דין שיהו אסורין בבשול? תלמד לומר "לא תבשל גדי בחלב אמו", בשר בחלב את אסור לבשל, ולא שאר כל האסורין שבתורה.
"לא תבשל גדי בחלב אמו." אין לי אלא בחלין, במקדשין מנין? אמרת, קול וחמר הוא: אם נאסר בחלין, לא נאסר במקדשין? לא! אם אמרת בחלין, שכן אסר מלוקה בחלין, [מלוקה: צפור שהומתה כמו במקדש, על ידי מליקה, כריתת ראשה בצפורן מצד העורף, ולא בשחיטת הקנה.] תאמר במקדשין, שלא אסר מלוקה במקדשין! תלמד לומר: "בית יי אלהיך לא תבשל גדי בחלב אמו." חסלת מסכת אם כסף.