מלאכת הניקוד, הפיסוק והביאור נעשית בהדרגה, ובסעיפים האלה היא עדיין בתהליך. בינתיים מובא כאן הנוסח כפי שהוא בספריית אוצריא, בלי ניקוד, עם המפרשים.
(שמות כב,כ) "וגר לא תונה ולא תלחצנו, כי גרים הייתם בארץ מצרים." לא תוננו, בדברים, "ולא תלחצנו", בממון. שלא תאמר לו: אמש היית עובד ל"בל, קרס, נבו" (ישעיה מו,א) [בל, קרס, נבו: שמות של אלילים.] ועד עכשו הרי חזירין נוצר מבין שניך, ואת עומד ומדבר נגדי! ומנין שאם הוניתו, אף הוא יכל להונותך? שנאמר "כי גרים הייתם".
מכן היה רבי נתן אומר: מום שהוא בך, אל תאמר לחברך!
חביבין הגרים, שבכל מקום הוא מזהיר עליהן: (שמות כג,ט) "וגר לא תלחץ, ואתם ידעתם את נפש הגר, כי גרים הייתם בארץ מצרים." "וגר לא תונה ולא תלחצנו, כי גרים הייתם בארץ מצרים." (דברים י,יט) "ואהבתם את הגר, כי גרים הייתם בארץ מצרים." רבי אליעזר אומר: גר, לפי שסעורו רע, [סעור: טבע.] לפיכך הוא מזהיר עליו במקומות הרבה.
רבי שמעון בן יוחי אומר: הרי הוא אומר: (שופטים ה,לא) "ואהביו כצאת השמש בגברתו". וכי מי גדול? מי שהוא אוהב את המלך, או מי שהמלך אוהבו? אמר, מי שהמלך אוהבו, לכך נאמר: (דברים י,יח) "ואהב גר, לתת לו לחם ושמלה."
חביבין הגרים, שבכל מקום הוא מכנן כישראל: נקראו בני ישראל עבדין, שנאמר: (ויקרא כה,נה) "כי לי בני ישראל עבדים", נקראו הגרין עבדין, שנאמר: (ישעיה נו,ו) "ולאהבה את שם יי להיות לו לעבדים". נקראו ישראל משרתין, שנאמר: (ישעיה סא,ו) "ואתם כהני יי, תקראו משרתי אלהינו, יאמר לכם", נקראו הגרים משרתים, שנאמר: (ישעיה נו,ו) "ובני הנכר הנלוים על יי לשרתו". נקראו בני ישראל אוהבין, שנאמר: (ישעיה מא,י) "ואתה ישראל עבדי, יעקב אשר בחרתיך, זרע אברהם אהבי." ונקראו הגרים אוהבין, שנאמר: (דברים י,יח) "ואהב גר, לתת לו לחם ושמלה."
נאמר בישראל ברית, שנאמר: (בראשית יז,יג) "והיתה בריתי בבשרכם לברית עולם." ונאמר ברית בגרים, שנאמר: (ישעיה נו,ד) "ובני הנכר הנלוים על יי לשרתו, ולאהבה את שם יי להיות לו לעבדים, כל שמר שבת מחללו, ומחזיקים בבריתי." נאמר בישראל רצון, שנאמר: (שמות כח,לח) "לרצון להם לפני יי." ונאמר בגרים רצון, שנאמר: (ישעיה נו,ז) "והביאותים אל הר קדשי, ושמחתים בבית תפלתי, עולתיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי, כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים." נאמר בישראל שמירה, שנאמר: (תהלים קכא,ד) "הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל." ונאמר בגרים שמירה, שנאמר: (תהלים קמו,ט) "יי שמר את גרים".
אברהם קרא עצמו גר, שנאמר: (בראשית כג,ד) "גר ותושב אנכי עמכם". דוד קרא עצמו גר, שנאמר: (דברי הימים א כט,טו) "כי גרים אנחנו לפניך, ותושבים ככל אבתינו, כצל ימינו על הארץ ואין מקוה." ואומר: (תהלים לט,יג) "כי גר אנכי עמך, תושב ככל אבותי."
חביבין הגרין, שלא מל אברהם אבינו אלא בן תשעין ותשע שנה, שאלו מל בן עשרים או שלשים, לא היה גר יכל להתגיר מבן שלשים שנה ומעלה. אלא היה הקדש מגלגל בו, עד שהגיעו לבן תשעין ותשע שנים, שלא לנעל בפני הגרים הבאים, לתן שכר ימים ושנים, לרבות שכר עושי רצונו, לקים מה שנאמר: (ישעיה מב,כא) "יי חפץ למען צדקו, יגדיל תורה ויאדיר."
וכן את מוצא בארבע כתות, שהן עונות ואומרות לפני מי שאמר והיה העולם: (ישעיה מד,ה) "זה יאמר: ליי אני", כלי ליי ואל יתערב בי חטא; "וזה יקרא בשם יעקב", אלו גרי צדק; "וזה יכתב ידו ליי", אלו בעלי תשובה; "ובשם ישראל יכנה", אלו יראי שמים.
(שמות כב,כא) ["כל אלמנה ויתום לא תענון."] "אלמנה ויתום", אין לי אלא אלמנה ויתום, ושאר כל אדם מנין? תלמד לומר "כל... לא תענון." דברי רבי עקיבה. רבי ישמעאל אומר: "כל אלמנה ויתום", שדרכן לענות, בהן דבר הכתוב.
(שמות כב,כב) ["אם ענה תענה אתו, כי אם צעק יצעק אלי, שמע אשמע צעקתו."] "אם ענה תענה אתו", אחד ענוי מרבה ואחד ענוי מועט.
דבר אחר: "אם ענה תענה אתו", מגיד שאינו חיב עד שיענה וישנה.
כבר היה רבי ישמעאל ורבי שמעון יוצאין להרג. אמר לו רבי שמעון לרבי ישמעאל: רבי! לבי יוצא, שאיני יודע על מה אני נהרג. אמר לו רבי ישמעאל: מימיך לא בא אדם אצלך, לדין או לשאלה, ושהתו עד שתהי גומא כוסך, עד שתהי נועל סנדלך, או עד שתהי עוטף טליתך? ואמרה התורה "אם ענה תענה אתו", אחד ענוי מרבה ואחד ענוי מועט?
ובדבר הזה אמר לו: נחמתני רבי!
וכשנהרגו רבי שמעון ורבי ישמעאל, אמר רבי עקיבה לתלמידיו: התקינו עצמכם לפרענות! שאלו טובה לבא בדורנו מתחלה, לא היו מקבלין אותה אלא רבי שמעון ורבי ישמעאל. ועכשו, גלוי היה לפני מי שאמר והיה העולם, שפרענות גדולה עתידה לבא בדורנו, ונסתלקו אלו מבינותינו, לקים מה שנאמר: (ישעיה נז,א) "הצדיק אבד, ואין איש שם על לב, ואנשי חסד נאספים באין מבין". (ישעיה נז,ב) "יבוא שלום, ינוחו על משכבותם, הלך נכחו." ולבסוף: (ישעיה נז,ג) "ואתם קרבו הנה, בני עננה".
"כי אם צעק יצעק אלי, שמע אשמע צעקתו." כל זמן שהוא צועק, אני שומע, אם אינו צועק, איני שומע? תלמד לומר: "שמע אשמע צעקתו", מכל מקום. "שמע אשמע צעקתו", אלא ממהר אני לפרע על ידי שצועק, יותר ממי שאינו צועק.
והרי הדברים קול וחמר: אם כשהיחיד צועק, המקום שומע, רבים, כשהן צועקין, קול וחמר!
והרי הדברים קול וחמר: מה, אם היחיד צועק על הרבים, המקום שומע, רבים כשהן צועקין על היחיד, קול וחמר!
והרי הדברים קול וחמר: מה, אם מדת הפרענות מעוטה, אם כשיהיו צועקין על הרבין, המקום שומע צעקתן, קול וחמר מדת הטובה המרבה, כשיהיו רבין מתפללין על היחיד!
(שמות כב,כג) ["וחרה אפי, והרגתי אתכם בחרב, והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתמים."] "וחרה אפי". רבי ישמעאל אומר: נאמר כן חרון אף, ונאמר להלן חרון אף; מה חרון אף אמור להלן, עצירת גשמין וגלות, שנאמר: (דברים יא,יז) "וחרה אף יי בכם ועצר את השמים, ולא יהיה מטר, והאדמה לא תתן את יבולה, ואבדתם מהרה מעל הארץ הטבה אשר יי נתן לכם." אף חרון אף שנאמר כן עצירת גשמין וגלות. מה כן בחרב, אף להלן בחרב.
"והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתמים." ממשמע שנאמר: "וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב", למדנו שנשיכם אלמנות ובניכם יתומים. ומה תלמד לומר: "והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתמים"? אלא אלמנות לא אלמנות, כענין שנאמר: (שמואל ב כ,ג) "ותהיינה צררות עד יום מתן, אלמנות חיות." "ובניכם יתומים", יתומים לא יתומין, שאין בית דין מניחין להן למכר מנכסי אביהן, בחזקת שהן קימין. והרי הדברים קול וחמר: ומה, אם כשלא תענון את הדין, לא יהיו נשיכם אלמנות ובניכם יתומים, קול וחמר לכשתעשון את הדין, כג. וכן הוא אומר: (זכריה ז,ט) "משפט אמת שפטו, וחסד ורחמים עשו איש את אחיו!" (זכריה ח,טז) "אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם!" כד. (ישעיה נו,א) "כה אמר יי: שמרו משפט ועשו צדקה! כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות." על אחת כמה וכמה, שלא יהיו נשיכם אלמנות ובניכם יתומים! כה. וכן הוא אומר: (דברים ו,ב) "למען תירא את יי אלהיך, לשמר את כל חקתיו ומצותיו אשר אנכי מצוך, אתה ובנך ובן בנך, כל ימי חייך, ולמען יארכן ימיך." ואומר: (דברים יא,יט) "ולמדתם אתם את בניכם לדבר בם, בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך." (דברים יא,כא) "למען ירבו ימיכם וימי בניכם, על האדמה אשר נשבע יי לאבתיכם לתת להם, כימי השמים על הארץ." ואומר: (ישעיה סה,כב-כג) "כי כימי העץ ימי עמי, ומעשה ידיהם יבלו בחירי. לא ייגעו לריק, ולא ילדו לבהלה, כי זרע ברוכי יי המה, וצאצאיהם אתם." ואומר: (ישעיה מח,יט) "ויהי כחול זרעך, וצאצאי מעיך כמעתיו". ואומר: (דברים ה,כו) "מי יתן והיה לבבם זה להם, ליראה אתי ולשמר את כל מצותי כל הימים, למען ייטב להם ולבניהם לעלם." ואומר: (ישעיה סו,כב) "כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עשה עמדים לפני, נאם יי, כן יעמד זרעכם ושמכם." ואומר: (ישעיה נט,כ) "ובא לציון גואל, ולשבי פשע ביעקב, נאם יי." ואומר: (ישעיה נט,כא) "ואני זאת בריתי אותם, אמר יי, רוחי אשר עליך, ודברי אשר שמתי בפיך, לא ימושו מפיך ומפי זרעך, ומפי זרע זרעך, אמר יי, מעתה ועד עולם." על אחת כמה וכמה שתאריכון ימים בעולם, ותראו לכם בנים ובני בנים. חסלת מסכת נזיקין