מלאכת הניקוד, הפיסוק והביאור נעשית בהדרגה, ובסעיפים האלה היא עדיין בתהליך. בינתיים מובא כאן הנוסח כפי שהוא בספריית אוצריא, בלי ניקוד, עם המפרשים.
(שמות כב,ד) ["כי יבער איש שדה או כרם, ושלח את בעירה ובער בשדה אחר, מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם."] "כי יבער איש שדה", למה נאמר? עד שלא יאמר, היה לי בדין: הואיל והבור ממונו, וההבער ממונו, אם למדת שהוא חיב על ידי בורו, לא יהי חיב על ידי הבערו? אם זכיתי מן הדין, מה תלמד לומר "כי יבער איש"? אלא בא הכתוב ללמדך, שהשן מועדת לאכל את הראוי לה, והבהמה מועדת לשבר בדרך הלוכה.
מכן אמרו: לעולם אינו חיב, עד שיצא המזיק מרשותו והזיק, ששמין נזקין בעדית, וקל וחמר להקדש.
"כי יבער איש שדה או כרם", לחיב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו; "שדה או כרם", מה כרם יש בו פרות, אף שדה שיש בו פרות.
"ושלח את בעירה". מכן אמרו: מסר צאנו לבנו, לשלוחו ולעבדו, פטור; לחרש שוטה וקטן, חיב.
"ובער בשדה אחר". רבי נתן אומר: הרי המגדיש בתוך שדה חברו שלא ברשות, ויצאת בהמתו שלבעל הבית והזיקה, קורא אני עליו: "ושלח את בעירה ובער בשדה אחר", בשדה אחר הוא זה.
"מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם." מיטב שדהו ומיטב כרמו שלמזיק. דברי רבי ישמעאל.
רבי עקיבה אומר: בא הכתוב ללמדך ששמין נזקין בעדית, קל וחמר בהקדש.
(שמות כב,ה) ["כי תצא אש ומצאה קצים, ונאכל גדיש או הקמה או השדה, שלם ישלם המבער את הבערה."] "כי תצא אש", למה נאמר? עד שלא יאמר, יש לי בדין: הואיל וחיב על ידי קנוי לו, לא יהי חיב על ידי עצמו? אם זכיתי מן הדין, למה נאמר "כי תצא אש"? אלא, בא הכתוב לעשות את האנס כרצון, ושאינו מתכון כמתכון, ואת האשה כאיש בכל הנזקין שבתורה.
"ומצאה קצים". הא לא באו קוצים אלא לתן שעור. אם יש קוצים, יש שעור, ואם אין קוצים, אין שעור.
מכן אמרו: עברה את הנהר ואת הדרך, ואת הגדר שהוא גבוה מעשרה טפחים, והזיקה, פטור מלשלם. כיצד עומדין על הדבר? רואין אותו כאלו הוא עומד באמצע בית כור ומדליק. דברי רבי אלעזר בן עזריה.
רבי אליעזר אומר: שש עשרה אמה, כדרך הרבים. רבי עקיבה אומר: חמשים אמה. רבי שמעון אומר: "שלם ישלם המבער את הבערה." הכל לפי הדלקה.
מעשה שעברה דלקה את הירדן והזיקה, כשהיא מרבה. אימתי? בזמן שקפצה, אבל אם היתה מצפצפת ומהלכת, אפלו עד מיל, [מצפצפת: מהבהבת, שורפת באיטיות.] הרי זה חיב.
"ונאכל גדיש", הכל במשמע. וכן סואר שלקנים ושלקורות, [סואר: ערימה.] וכן מדבך שלאבנים ושלצרורות שהתקינו לסיד. [מדבך = נדבך.] "או הקמה", אף האילן במשמע. "או השדה", אפלו לחכה את העפר. או אפלו היו לו כלים טמונים בגדיש והדליקן? תלמד לומר "או הקמה, או השדה": מה השדה בגלוי, אף הקמה בגלוי.
"שלם ישלם המבער את הבערה." למה נאמר? לפי שנאמר "איש", אין לי אלא איש; אשה וטומטום ואנדרוגינוס, מנין? תלמד לומר: "שלם ישלם המבער את הבערה", מכל מקום. אין לי אלא הבעה והבער, [ הבעה: אחד מארבע אבות נזיקין, הנקרא במשנה מבעה (מן השורש בעי, חשף. מכאן הבעה, חיסל יבול של שדה). נחלקו האמוראים בפירושו. לפי רב, נזקי אדם. לפי שמואל, נזקי שן, לפי הירושלמי, נזקי שן ורגל.] שאר כל המזיקין שבתורה, מנין? הרי את דן בנין אב מבין שניהן: לא הרי הבעה כהרי הבער, ולא הרי הבער כהרי הבעה. הצד השוה שבהן, שדרכן להזיק, שמירתן עליך, וכשהזיק, חב המזיק, משלם תשלומי נזק במיטב הארץ.
ארבעה כללות היה רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי מאיר בנזקין: בכל מקום שיש רשות למזיק ולא לנזק, פטור; לנזק ולא למזיק, חיב. לנזק ולמזיק, אפלו מיחדת, כגון חצר שלשותפין והפנדק; [פנדק. pandokeîon: מלון, מסעדה.] לא לנזק ולא למזיק, כגון רשות אחרת, על השן ועל הרגל, חיב, ועל השור, מועד משלם נזק שלם, ותם משלם חצי נזק. בכל מקום שיש רשות לנזק ולמזיק, והבקעה ורשות הרבים וכיוצא בהן, על השן ועל הרגל, פטור, ועל השור, מועד משלם נזק שלם, ותם משלם חצי נזק.