מלאכת הניקוד, הפיסוק והביאור נעשית בהדרגה, ובסעיפים האלה היא עדיין בתהליך. בינתיים מובא כאן הנוסח כפי שהוא בספריית אוצריא, בלי ניקוד, עם המפרשים.
(שמות כ,יד) ["וכל העם ראים את הקולת ואת הלפידם, ואת קול השפר ואת ההר עשן, וירא העם וינעו, ויעמדו מרחק."] "וכל העם ראים את הקולת". רואין את הנראה ושומעין את הנשמע. דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבה אומר: רואין ושומעין את הנראה. רואין דבר שלאש יוצא מפי הגבורה, ונחצב על הלוחות, שנאמר: (תהלים כט,ז) "קול יי חצב להבות אש."
"וכל העם ראים את הקולת", קול קולי קולות ולפיד לפידי לפידים. וכמה קולות היו, וכמה לפידים היו? אלא שהיו משמיעין את האדם לפי כחו, שנאמר: (תהלים כט,ד) "קול יי בכח".
רבי אומר: להודיע שבחן שלישראל, שכשעמדו כלן לפני הר סיני לקבל את התורה, היו שומעין את הדבור ומפרשין אותו, שנאמר: (דברים לב,י) "יסבבנהו יבוננהו", [יבוננהו: יתן בו בינה.] שמכיון שהיה הדבור יוצא, היו מפרשים אותו.
רבי אליעזר אומר: להודיע שבחן שלישראל, שכשעמדו כלן לפני הר סיני לקבל את התורה, מגיד שלא היו בהן סומין, שנאמר: (שמות כ,יד) "וכל העם ראים"; מלמד שלא היו בהן אלמין, שנאמר: (שמות יט,י) "ויענו כל העם יחדו"; מלמד שלא היו בהן חרשין, שנאמר: (שמות כד,ז) "כל אשר דבר יי, נעשה ונשמע." מלמד שלא היו בהן חגרין, שנאמר: (שמות יט,יח) "ויתיצבו בתחתית ההר." ומלמד שלא היו בהן טפשין, שנאמר: (דברים ד,לה) "אתה הראת לדעת".
רבי נתן אומר: מנין אתה אומר, שהראה המקום לאברהם אבינו גיהנם ומתן תורה וקריעת ים סוף? שנאמר: (בראשית טו,יז) "ויהי השמש באה, ועלטה היה, והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה." והנה תנור עשן", זה גיהנם, שנאמר: (ישעיה לא,ט) "ותנור לו בירושלם." "ולפיד אש", זה מתן תורה, שנאמר: "וכל העם ראים את הקולת ואת הלפידם". (בראשית טו,יז) "אשר עבר בין הגזרים האלה", זה קריעת ים סוף, שנאמר: (תהלים קלו,יג) "לגזר ים סוף לגזרים".
הראהו בית המקדש וסדר קרבנות, שנאמר: (בראשית טו,ט) "ויאמר אליו: קחה לי עגלה משלשת, [משלשת: בת שלוש שנים, כלומר בשנתה השלישית. פירוש אחר: שלישית לבטן.] ועז משלשת, ואיל משלש, ותר וגוזל."
הראהו ארבע מלכיות שהן עתידין לשעבד את בניו, שנאמר: (בראשית טו,יב) "ויהי השמש לבוא, ותרדמה נפלה על אברם, והנה אימה חשכה גדלה נפלת עליו." "אימה", זו מלכות בבל; "חשכה", זו מלכות מדי; "גדלה", זו מלכות יון; "נפלת", זו מלכות רביעית. ויש מחליפין בדבר: "נפלת עליו", זו מלכות בבל, שנאמר: (ישעיה כא,ט) "נפלה בבל"; "גדלה", זו מלכות מדי, שנאמר: (אסתר ג,ז) "גדל המלך אחשורוש"; "חשכה", זו מלכות יון, שהחשיכה עיניהם שלישראל בתענית; "אימה", זו מלכות רביעית, שנאמר: *(דניאל ז,ז) [* נוראה ואימתנית וחזקה מאוד.] "דחילה ואימתני ותקיפא יתירה".
"וירא העם וינעו". אין נוע בכל מקום אלא זיע, שנאמר: (ישעיה כד,כ) "נוע תנוע ארץ".
"ויעמדו מרחק", חוץ משנים עשר מיל. מגיד שהיו ישראל נרתעים לאחוריהם שנים עשר מיל, וחוזרין לפניהם שנים עשר מיל, עשרים וארבעה מיל על כל דבר ודבר. נמצאו מהלכים באותו היום מאתים וארבעים מיל. באותה שעה אמר המקום למלאכי השרת: רדו וסיעו את אחיכם! שנאמר: (תהלים סח,יג) "מלכי צבאות ידדון ידדון", [מלכי צבאות. בכתבי יד אוקספורד ומינכן: מלאכי צבאות.] ידדון בהליכה, ידדון בחזירה. ולא מלאכי השרת בלבד, אלא אף הקדש ברוך הוא, שנאמר: (שיר השירים ב,ו) "שמאלו תחת לראשי, וימינו תחבקני."
רבי יהודה ברבי אלעי אומר: לפי שהיו ישראל משלהבין מחמת האש שלמעלן, אמר המקום לענני כבוד: הזילו טל חיים על בני! שנאמר: (תהלים סח,ט) "ארץ רעשה, אף שמים נטפו מפני אלהים, זה סיני, מפני אלהים, אלהי ישראל." ואומר (תהלים סח,י) "גשם נדבות תניף אלהים". אימתי נעשה כל הכבוד הזה? בשעה שהיתה נאה שבאמות, ומכבדת את התורה, שנאמר: (תהלים סח,יג) "ונות בית תחלק שלל." ואין שלל אלא תורה, שנאמר: (תהלים קיט,קסב) "שש אנכי על אמרתך, כמוצא שלל רב."
(שמות כ,טו) "ויאמרו אל משה: דבר אתה עמנו ונשמעה, ואל ידבר עמנו אלהים, פן נמות." מגיד שלא היה בהם כח לקבל יותר מעשרת הדברות, שנאמר: (דברים ה,כב) "אם יספים אנחנו לשמע את קול יי אלהינו עוד, ומתנו." אלא, (דברים ה,כד) "קרב אתה ושמע!" מאותה שעה, זכו ישראל להעמיד המקום מהן נביאים, שנאמר: (דברים יח,יח) "נביא אקים להם". נביא עתיד אני להעמיד מהם, אלא שקדמו הם בזכות, שנאמר: (דברים ה,כח) "ויאמר יי אלי: היטיבו אשר דברו!" אשרי בני אדם שהמקום הודה לדבריהם! וכן הוא אומר: (במדבר כז,ו) "כן בנות צלפחד דברת". (במדבר לו,ה) "כן מטה בני יוסף דברים." אשרי בני אדם שהמקום הודה לדבריהם! וכן הוא אומר: (דברים יד,כ) "ויאמר יי: סלחתי כדברך!" עתידים אמות העולם לומר: אשרי אדם שהמקום הודה לדבריו!
(דברים ה,כט) "מי יתן והיה לבבם זה", אלו אפשר להעביר מלאך המות, הייתי מעבירו, אלא שכבר נגזרה גזרה. רבי יוסה אומר: על תני. כך עמדו ישראל על הר סיני, על תני שלא ישלט בהם מלאך המות, שנאמר: (תהלים פב,ו) "אני אמרתי: אלהים אתם, ובני עליון כלכם!" חבלתם מעשיכם, (תהלים פב,ז) "אכן כאדם תמותון, וכאחד השרים תפלו!"
(שמות כ,טז) ["ויאמר משה אל העם: אל תיראו! כי לבעבור נסות אתכם בא האלהים, ובעבור תהיה יראתו על פניכם, לבלתי תחטאו."] "ויאמר משה אל העם: אל תיראו!" הרי משה מזרזן, להודיע חכמתו שלמשה, היאך היה עומד ומפיס כל אותן האלפים וכל אותן הרבבות. עליו מפרש בקבלה: (קהלת ז,יט) "החכמה תעז לחכם מעשרה שליטים".
"כי לבעבור נסות אתכם". בשביל לגדל אתכם בין האמות. "בא האלהים, ובעבור תהיה יראתו על פניכם". זו בושה. סימן טוב באדם שהוא בישן. "לבלתי תחטאו." מגיד שהבושה מביאה לידי יראת חטא, שנאמר: (ירמיה ו,טו) "הבישו כי תועבה עשו! גם בוש לא יבושו, גם הכלים לא ידעו, לכן יפלו בנפלים, בעת פקדתים יכשלו, אמר יי."
(שמות כ,יז) ["ויעמד העם מרחק, ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלהים."] "ויעמד העם מרחק", אלו שנים עשר מיל. מגיד שהיה מחנה ישראל שנים עשר מיל. ומנין שהיה מחנה ישראל שנים עשר מיל? שנאמר: (במדבר לג,מט) "ויחנו על הירדן, מבית הישמת עד אבל השטים", שנים עשר מיל.
"ומשה נגש אל הערפל". מי גרם לו? ענותנותו, שנאמר: (במדבר יב,ג) "והאיש משה ענו מאד". מגיד הכתוב, שכל מי שהוא ענו, סופו להשרות שכינה עם בני אדם בארץ, שנאמר: (ישעיה נז,טו) "כי כה אמר רם ונשא, שכן עד וקדוש שמו: מרום וקדוש אשכון", את מי? "ואת דכא ושפל רוח", ואומר: (ישעיה סא,א) "רוח אדני יי עלי, יען משח יי אתי לבשר ענוים, שלחני לחבש לנשברי לב, לקרא לשבוים דרור, ולאסורים פקח קוח." [פקח קוח: שחרור.] ואומר: (ישעיה סו,ב) "ואת כל אלה ידי עשתה, ויהיו כל אלה, נאם יי, ואל זה אביט: אל עני ונכה רוח, וחרד על דברי." ואומר: (תהלים נא,יט) "זבחי אלהים, רוח נשברה".
וכל מי שהוא גבה לב, גורם לטמא את הארץ ולסלק את השכינה, שנאמר: (תהלים קא,ה) "גבה עינים ורחב לבב, אתו לא אוכל." וכל גבה לב קרוי תועבה, שנאמר: (משלי טז,ה) "תועבת יי כל גבה לב, יד ליד לא ינקה." עבודה זרה קרויה תועבה, שנאמר: (דברים ז,כו) "ולא תביא תועבה אל ביתך". כשם שעבודה זרה מטמא את הארץ, ומסלקת את השכינה, כך כל מי שהוא גבה לב, גורם לטמא את הארץ ולסלק את השכינה.
"ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלהים." לפנים משלש מחיצות: (דברים ד,יא) "חשך ענן וערפל". "חשך", מבחוץ, "ענן", מבפנים, "וערפל", מלפני ולפנים, שנאמר: "ומשה נגש אל הערפל".
(שמות כ,יח) "ויאמר יי אל משה: כה תאמר אל בני ישראל: אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם." בלשון שאני אומר לך, בו תדבר אל בני, בלשון הקדש.
"אתם ראיתם". הפרש בין שאדם רואה ובין שאחרים משיחין לו: שכשאחרים משיחין לו, פעמים שלבו חלוק, אבל כן, "אתם ראיתם".
רבי נתן אומר: (שמות כ,יח) "אתם ראיתם", למה נאמר? לפי שהוא אומר: (תהלים קלח,ד) "יודוך יי כל מלכי ארץ, כי שמעו אמרי פיך." יכל כשם ששמעו, כך ראו? תלמד לומר "אתם ראיתם", לא ראו אמות העולם.
"כי מן השמים דברתי עמכם." כתוב אחד אומר "כי מן השמים", וכתוב אחד אומר (שמות יט,כ) "וירד יי על הר סיני". כיצד יתקימו שני כתובין? הכריע: (דברים ד,לו) "מן השמים השמיעך את קלו ליסרך". דברי רבי ישמעאל.
רבי עקיבה אומר: כתוב אחד אומר "כי מן השמים", וכתוב אחד אומר: (שמות יט,כ) "וירד יי על הר סיני אל ראש ההר", מלמד שהרכין המקום שמי שמים העליונים על ראש ההר, ודבר עמהן מן השמים, שנאמר: (דברים ד,לו) "מן השמים השמיעך את קלו". וכן הוא אומר: (תהלים יח,י) "ויט שמים וירד, וערפל תחת רגליו."
רבי אומר: (שמות יט,כ) "וירד יי על הר סיני אל ראש ההר", שומע אני, כשמועו. אמרת, ומה אחד משמשי שמשין, הרי הוא במקומו ושלא במקומו, קל וחמר לכבודו שלמי שאמר והיה העולם.