א(שמות יד,כב) ["ויבאו בני ישראל בתוך…

(שמות יד,כב) ["ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה, והמים להם חומה מימינם ומשמאלם."] "ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה." רבי מאיר אומר בלשון אחד, ורבי יהודה אומר בלשון אחר. רבי מאיר אומר: כשעמדו שבטים על הים, זה אומר: אני ארד, וזה אומר: אני ארד! מתוך שהיו עומדין וצוהבין, [צוהבין: מקנאים.] קפץ שבטו שלבנימין וירד לים תחלה, שנאמר: (תהלים סח,כח) "שם בנימן צעיר רדם, שרי יהודה רגמתם, שרי זבלון, שרי נפתלי. צוה אלהיך עזך, עוזה אלהים זו פעלת לנו." אל תקרי "רדם" אלא 'רד ים!' התחילו שרי יהודה מרגמין אותם באבנים, שנאמר: (תהלים סח,כח) "שרי יהודה רגמתם".

במושלו משל, למה הדבר דומה? למלך…

מושלו משל, למה הדבר דומה? למלך שהיו לו שני בנים, אחד גדול ואחד קטן. אמר לקטן שיעמידנו עם הנץ החמה, אמר לגדול שיעמידנו בשלוש שעות. [בשלוש שעות זמניות אחרי הנץ החמה, בערך בתשע בבוקר.] בא הקטן להעמידו עם הנץ החמה, ולא הניחו הגדול. אמר לו: "לא אמר לי אלא עד שלוש שעות!" והקטן אמר: "לא אמר לי אלא עם הנץ החמה!" מתוך שהיו עומדין וצוהבין, ננער אביהם. אמר להם: "בני! מכל מקום, שניכם לא כונתם אלא לכבודי. אף אני לא אקפח שכרכם."

גכך מה שכר נטלו שבטו שלבנימן,…

כך מה שכר נטלו שבטו שלבנימן, שירד לים תחלה? שרת שכינה בחלקו, שנאמר: (בראשית מט,כו) "בנימין זאב יטרף". ואומר (דברים לג,יב) "לבנימן אמר: ידיד יי ישכן לבטח עליו, חפף עליו כל היום, ובין כתפיו שכן." מה שכר נטלו על כך שבטו שליהודה? זכה למלכות, שנאמר: "שרי יהודה רגמתם", (תהלים סח,כח) ואין רגימה אלא מלכות, שנאמר: *(דניאל ה,כט) [* אז אמר בלשאצר, והלבישו את דניאל ארגמן, ורביד של זהב על צוארו, והכרזו עליו שיהיה מושל שלישי במלכות.] "באדין אמר בלשאצר, והלבשו לדניאל ארגונא, והמניכא די דהבא על צוארה, והכרזו עלוהי, די להוא שליט תלתא במלכותא." "שרי זבלון שרי נפתלי", מלמד שכשם שעשה המקום נסים לישראל על הים, על ידי שבט יהודה ובנימין, כך נעשו נסים לישראל על ידי שבט זבלון ונפתלי בימי דבורה וברק, שנאמר: (שופטים ד,ו-ז) "ותשלח ותקרא לברק בן אבינעם מקדש נפתלי, ותאמר אליו: הלא צוה יי אלהי ישראל: לך ומשכת בהר תבור, ולקחת עמך עשרת אלפים איש מבני נפתלי ומבני זבלון. ומשכתי אליך אל נחל קישון את סיסרא שר צבא יבין". ואומר: (שופטים ה,יח) "זבלון עם חרף נפשו למות, ונפתלי על מרומי שדה."

דרבי יהודה אומר: כשעמדו שבטים על…

רבי יהודה אומר: כשעמדו שבטים על הים, זה אומר: אני ארד, וזה אומר: אני ארד! שנאמר: (הושע יב,א) "סבבני בכחש אפרים, ובמרמה בית ישראל". מתוך שהיו עומדין ונוטלין עצה, קפץ נחשון בן עמינדב ונפל לו לגלי הים. עליו הוא אומר: (תהלים סט,ב) "הושיעני אלהים! כי באו מים עד נפש." (תהלים סט,ג)"טבעתי ביון מצולה, ואין מעמד, באתי במעמקי מים, ושבלת שטפתני." [שבלת: זרם חזק של מים.] (תהלים סט,טז) "אל תשטפני שבלת מים, ואל תבלעני מצולה, ואל תאטר עלי באר פיה." [תאטר: תסגור.] באותה שעה אמר לו המקום למשה: משה! ידידי משקע במים, והים סוגר, ושונא רודף, ואתה עומד ומרבה בתפלה! אמר לו משה: ומה עלי לעשות? אמר לו: (שמות יד,טז) "ואתה, הרם את מטך ונטה את ידך על הים ובקעהו, ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה." ומה אמרו ישראל על הים? (שמות טו,יח) "יי ימלך לעלם ועד!" אמר הקדש: מי שהמליכני על הים, אעשנו מלך על ישראל.

הכבר היה רבי טרפון וזקנים יושבין…

כבר היה רבי טרפון וזקנים יושבין בצלו שלשובך ביבנה, ונשאלה לפניהם שאלה זו: (בראשית לז,כה) "וגמליהם נשאים נכאת [נכאת: מזוהה כאחד ממיני הקדד, Astragalus tragacantha.] וצרי [צרי: שרף של אפרסמון, Commiphora opobalsamum.] ולט, [לט: לוטם שעיר, Cistus villosus.] הולכים להוריד מצרימה." להודיע זכותן שלצדיקים, כמה מסיעתן. שאלו ירד הידיד האהוב הזה עם הערביים, לא היו ממיתין אותו מריח הגמלים ומריח העטרן? [עטרן: נוזל חום כהה הדומה לזפת, שמפיקים אותו מזיקוק עצים, במיוחד מעץ אורן ודומיו, שימש למאור, אבל בעל ריח רע.] אלא זמן לו המקום שקים מלאים כל טוב ובשמים, שלא ימות מריח הגמלים ומריח העטרן. אמרו לו: רבנו! למדנו, השותה מים לצמאו, כיצד הוא מברך? אמר להם: אומר אני, 'בורא נפשות וחסרונן'. אמרו לו: למדתנו רבנו. אמרו לו: רבנו! למדנו באי זו זכות זכה יהודה למלכות? אמר להם: אמרו אתם! אמרו לו: בזכות שאמר: (בראשית לז,כו) "מה בצע כי נהרג את אחינו וכסינו את דמו." אמר להם: דיה להצלה שתכפר על המכירה!

ואמרו: שאמר: (בראשית לח,כו) "ויכר יהודה…

אמרו: שאמר: (בראשית לח,כו) "ויכר יהודה ויאמר: צדקה ממני! כי על כן לא נתתיה לשלה בני, ולא יסף עוד לדעתה." אמר להם: דיה להודאה שתכפר על הביאה!

זאמרו: בזכות שאמר: (בראשית מד,לג) "ועתה,…

אמרו: בזכות שאמר: (בראשית מד,לג) "ועתה, ישב נא עבדך תחת הנער עבד לאדני, והנער יעל עם אחיו." אמר להם: מצינו שערב בכל מקום משלם.

חאמרו לו: רבי! למדנו באי זו…

אמרו לו: רבי! למדנו באי זו זכות זכה יהודה למלכות! אמר להם: כשעמדו שבטין על הים, זה אומר: אני יורד, וזה אומר: אני יורד! שנאמר: (הושע יב,א) "סבבני בכחש אפרים, ובמרמה בית ישראל, ויהודה עד רד עם אל, ועם קדושים נאמן." מכיון שהיו נוטלין עצה, [מכיון ש-: בזמן ש-.] קפץ נחשון בן עמינדב ונפל לים. אמר המקום למשה: ידידי משקע במים, והים סוגר, ושונא רודף, ואתה עומד ומרבה בתפלה! אמר לו משה: ומה עלי לעשות? אמר לו: (שמות יד,טז) "ואתה, הרם את מטך ונטה את ידך על הים ובקעהו, ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה." אמרו ישראל על הים: (שמות טו,יח) "יי ימלך לעלם ועד!" אמר הקדש ברוך הוא: "מי שהמליכני על הים, אעשנו מלך על ישראל."

טוכן הוא אומר: (תהלים קיד,ב) "בצאת…

וכן הוא אומר: (תהלים קיד,ב) "בצאת ישראל ממצרים, בית יעקב מעם לעז, היתה יהודה לקדשו, ישראל ממשלותיו." אמר להם המקום: מי שקדש שמי על הים, יבא וימשל על ישראל,

י"והמים להם חומה מימינם ומשמאלם." עשאן…

"והמים להם חומה מימינם ומשמאלם." עשאן כמין חומה מימינם ומשמאלם. "מימינם", בזכות התורה שעתידין לקבל מימין, שנאמר (דברים לג,ב) "מימינו אשדת למו." "ומשמאלם", זו תפלה. דבר אחר: "מימינם", זו מזוזה, "ומשמאלם", זו תפלה. [תפלה: תפילה של יד, תפילין.]

יא(שמות יד,כד) ["ויהי באשמרת הבקר, וישקף…

(שמות יד,כד) ["ויהי באשמרת הבקר, וישקף יי אל מחנה מצרים בעמוד אש וענן, ויהם את מחנה מצרים."] "ויהי באשמרת הבקר". כבר הקדים למו בקרו שלאברהם ובקרו שליצחק. בקרו שלאברהם, מנין? שנאמר: (בראשית כב,ג) "וישכם אברהם בבקר ויחבש את חמרו, ויקח את שני נעריו אתו ואת יצחק בנו, ויבקע עצי עלה, ויקם וילך אל המקום אשר אמר לו האלהים.". שנאמר: (בראשית כב,ו) "וילכו שניהם יחדו."

יבבקרו שליעקב, מנין? שנאמר: (בראשית כח,יח)…

בקרו שליעקב, מנין? שנאמר: (בראשית כח,יח) "וישכם יעקב בבקר ויקח את האבן אשר שם מראשתיו, וישם אתה מצבה, ויצק שמן על ראשה." בקרו שלמשה, מנין? שנאמר: (שמות לד,ד) "ויפסל שני לחת אבנים כראשנים, וישכם משה בבקר ויעל אל הר סיני". בקרו שליהושע, מנין? שנאמר: (יהושע ו,יב) "וישכם יהושע בבקר, וישאו הכהנים את ארון יי." בקרו שלשמואל, מנין? שנאמר: (שמואל א טו,יב) "וישכם שמואל לקראת שאול בבקר". בקרות הנביאים העתידין לעמד, מנין? שנאמר: (תהלים ה,ד) "יי! בקר תשמע קולי, בקר אערך לך ואצפה." בקרות העולם הבא, מנין? שנאמר: (איכה ג,כג) "חדשים לבקרים, רבה אמונתך." וכן את מוצא, שאין המקום עתיד לפרע מן הרשעים בגיהנם לעתיד לבא, אלא לבקרים, שנאמר: (תהלים קא,י) "לבקרים אצמית כל רשעי ארץ, [אצמית: אשמיד.] להכרית מעיר יי כל פעלי און." אף ירושלים לעתיד לבא, כל בקר ובקר דינה יוציא לאור, שנאמר: (צפניה ג,ה) "יי צדיק בקרבה, לא יעשה עולה, בבקר בבקר משפטו יתן, לאור לא נעדר ולא יודע עול בשת." [ולא יודע עול בשת: אבל הרשע אינו מתבייש.] דבר אחר: "ויהי באשמרת הבקר", זה העיר מזרח, שנאמר: "וישקף יי אל מחנה מצרים בעמוד אש וענן, ויהם את מחנה מצרים."

יגהקדש קרוי רופא לכל באי העולם,…

הקדש קרוי רופא לכל באי העולם, שנאמר: (שמות טו,כו) "כי אני יי רפאך." (ירמיה יז,יד) "רפאני יי וארפא, הושיעני ואושעה!" (ירמיה ג,כב) "שובו בנים שובבים! ארפה משובתיכם! הננו אתנו לך כי אתה יי אלהינו." בא וראה, שלא רפואתו שלקדש כרפואת בשר ודם: בשר ודם, במה שהוא מכה בו, אינו מרפא בו, אלא מכה באזמל [אזמל: סכין מנתחים.] ומרפא ברטיה, [רטיה: תחבושת.] אבל הקדש אינו כן, אלא במה שהכה, בו הוא מרפא. כשהכה את איוב, לא הכהו אלא בסערה, שנאמר: (איוב ט,יז) "אשר בשערה ישופני והרבה פצעי חנם." [ישופני: מחץ אותי.] וכשרפאהו, לא רפאהו אלא בסערה, שנאמר: (איוב לח,א) "ויען יי את איוב מן הסערה, ויאמר". וכשהגלה המקום את ישראל, לא הגלם אלא בעבין, שנאמר: (איכה ב,א) [עבין: עננים.] "איכה יעיב באפו אדני את בת ציון". וכשהוא מכנסן אינו מכנסן אלא בעבין, שנאמר: (ישעיה ס,י) "מי אלה כעב תעופינה וכיונים אל ארבתיהם." וכשפזרן, לא פזרן אלא כיונים, שנאמר: (יחזקאל ז,טז) "ופלטו פליטיהם, והיו אל ההרים כיוני הגאיות, כלם המות איש בעונו." וכשמחזירן, אינו מחזירן אלא כיונים, שנאמר: (ישעיה ס,י) "וכיונים אל ארבתיהם." וכשהוא מברך את ישראל, אינו מברכן אלא בהשקפה, שנאמר: (דברים כו,טו) "השקיפה ממעון קדשך, מן השמים, וברך את עמך את ישראל". וכשנפרע מן המצריין, לא נפרע מהם אלא בהשקפה, שנאמר: (שמות יד,כד) "וישקף יי אל מחנה מצרים בעמוד אש וענן", שהיה עמוד ענן יורד ועושה אותו כטיט, ועמוד אש מרתיחו, וטלפות סוסיו משתמטות, הזכר מלמעלן, והנקבה מלמטן, שנאמר: (שופטים ה,כב) "אז הלמו עקבי סוס, מדהרות דהרות אביריו." "ויהם את מחנה מצרים." הממן, ערבבן, נטל סגניות שלהם, [סגניות. signa: דגלים להעברת פקודות בקרב.] ולא היו יודעים מה הם עושין. דבר אחר: "ויהם את מחנה מצרים." אין הממה אלא מגפה, כענין שנאמר: (דברים ז,כג) "והמם מהומה גדלה עד השמדם."

יד(שמות יד,כה) ["ויסר את אפן מרכבתיו,…

(שמות יד,כה) ["ויסר את אפן מרכבתיו, וינהגהו בכבדת, ויאמר מצרים: אנוסה מפני ישראל, כי יי נלחם להם במצרים."] "ויסר את אפן מרכבתיו וינהגהו". רבי יהודה אומר: מחמת האש שלמעלן, נשרפו הגלגלין שלמטן, והיו מוטות מרכבות רצות ונכנסות על כרחן, שהיו טעונות כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות, כדי שיטלו ישראל את הבזה.

טורבי נחמיה אומר: מקול רעם שלמעלן…

רבי נחמיה אומר: מקול רעם שלמעלן נתזו צנורות מלמטן, שנאמר: (תהלים עז,יט) "קול רעמך בגלגל, האירו ברקים תבל, רגזה ותרעש הארץ." והיו מוטות ומרכבות רצות ונכנסות על כרחן. שהיו טעונות כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות, כדי שיטלו ישראל את הבזה.

טזלשעבר, היו הפרדות מושכות את המרכבות,…

לשעבר, היו הפרדות מושכות את המרכבות, ועכשו, מרכבות מושכות את הפרדות.

יז"וינהגהו בכבדת" . רבי יהודה אומר:…

"וינהגהו בכבדת". רבי יהודה אומר: במדה שמדדו, בה מדדת להן, הם אמרו: (שמות ה,ט) "תכבד העבדה", אף את באותה מדה מדדת להן. לכך נאמר "וינהגהו בכבדת".

יח"ויאמר מצרים: אנוסה מפני ישראל!" הטפשים…

"ויאמר מצרים: אנוסה מפני ישראל!" הטפשים שבהם היו אומרים: מפני דווין וכסופין הללו אנו בורחין, [דווין וכסופים: בזויים.] "אנוסה מפני ישראל." והפקחין שבהן היו אומרים: (שמות יד,כה) "אנוסה מפני ישראל, כי יי נלחם להם במצרים!" אמרו: מי שעשה להם נסים במצרים, הוא עושה להם נסים על הים.

יטרבי יוסה אומר: מנין אתה אומר,…

רבי יוסה אומר: מנין אתה אומר, שבמכות שהיו אלו על הים לוקים, היו אלו שבמצרים לוקין, והיו רואין זה את זה? לכך נאמר: "ויאמר מצרים: אנוסה מפני ישראל, כי יי נלחם להם במצרים."

כלא במצרים בלבד, אלא בכל המצרין…

לא במצרים בלבד, אלא בכל המצרין להם לישראל על פני כל הדורות, שנאמר: (תהלים עח,סו) "ויך צריו אחור, חרפת עולם נתן למו." (תהלים כז,ב) "צרי ואיבי לי, המה כשלו ונפלו." ואומר (תהלים פא,טו) "כמעט אויביהם אכניע". (אסתר ט,י) "עשרת בני המן בן המדתא צרר היהודים הרגו". (ישעיה יד,כה) "לשבר אשור בארצי, ועל הרי אבוסנו, וסר מעליהם עלו, וסבלו מעל שכמו יסור." (ישעיה יא,כה) "וסרה קנאת אפרים וצררי יהודה יכרתו, אפרים לא יקנא את יהודה, ויהודה לא יצר את אפרים." כך היא מדה מהלכת על פני כל הדורות: (ישעיה יד,כו) "זאת העצה היעוצה על כל הארץ, וזאת היד הנטויה על כל הגוים." מפני מה? (ישעיה יד, כז) "כי יי צבאות יעץ, ומי יפר? וידו הנטויה, ומי ישיבנה?" הא לא במצרים בלבד, אלא בכל המצרין על פני כל הדורות. לכך נאמר: (שמות יד,כה) "כי יי נלחם להם במצרים."