א(שמות יג,יז) ["ויהי, בשלח פרעה את…

(שמות יג,יז) ["ויהי, בשלח פרעה את העם, ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים, כי קרוב הוא, כי אמר אלהים: פן ינחם העם בראתם מלחמה, ושבו מצרימה."] "ויהי בשלח פרעה את העם". אין שלוח בכל מקום אלא לווי, שנאמר: (בראשית יח,טז) "ואברהם הלך עמם לשלחם". (בראשית כו,לא) "וישלחם יצחק". הפה שאמר (שמות ה,ב) "גם את ישראל לא אשלח", הוא הפה שאמר: (שמות ח,כד) "אנכי אשלח אתכם וזבחתם ליי אלהיכם במדבר". מה שכר נטלו על כך? (דברים כג,ח) "לא תתעב מצרי". הפה שאמר (שמות ה,ב) "לא ידעתי את יי", הוא הפה שאמר: (שמות יד,כה) "אנוסה מפני ישראל, כי יי נלחם להם במצרים." מה שכר נטלו על כך? (ישעיה יט,יט) "ביום ההוא, יהיה מזבח ליי בתוך ארץ מצרים, ומצבה אצל גבולה ליי." הפה שאמר (שמות ה,ב) "מי יי אשר אשמע בקלו?" הוא הפה שאמר (שמות ט,כז) "יי הצדיק, ואני ועמי הרשעים." ומה שכר נטלו על כך? שנתן להם מקום קבורה, שנאמר: (שמות טו,יב) "נטית ימינך, תבלעמו ארץ".

ב"ולא נחם אלהים" . אין נחום…

"ולא נחם אלהים". אין נחום בכל מקום אלא נהוג, שנאמר: (תהלים עז,כא) "נחית כצאן עמך, ביד משה ואהרן." (תהלים עח,יד) "וינחם בענן יומם".

ג"דרך ארץ פלשתים, כי קרוב הוא"…

"דרך ארץ פלשתים, כי קרוב הוא". קרוב הדבר שאמר המקום למשה: (שמות ג,יב) "בהוציאך את העם ממצרים, תעבדון את האלהים על ההר הזה." דבר אחר: "כי קרוב הוא", קרובה הדרך לחזר למצרים, שנאמר: (שמות ח,כג) "דרך שלשת ימים נלך במדבר". דבר אחר: "כי קרוב הוא", קרובה שבועה שנשבע אברהם לאבימלך, שנאמר: (בראשית כא,כג) "ועתה, השבעה לי באלהים הנה, אם תשקר לי ולניני ולנכדי". ועדין נכדו קים. דבר אחר: "כי קרוב הוא", קרובה מלחמה ראשונה לשניה. דבר אחר: "כי קרוב הוא" , בקרוב ירשו כנעניים את הארץ, שנאמר: (בראשית טו,טז) "ודור רביעי ישובו הנה".

דדבר אחר: כל שכן לא הביאן…

דבר אחר: כל שכן לא הביאן המקום בפשוטה, אלא אמר המקום: אם מכניס אני את ישראל לארץ עכשו, מיד מחזיקין הן אדם בשדהו, אדם בכרמו, והן בטלין מן התורה. אלא אני מקיפן במדבר ארבעים שנה, שיהיו אוכלין מן ושותין מי באר, והתורה נבללת בגופן. מכן היה רבי שמעון בן יוחי אומר: לא נתנה תורה לדרש אלא לאוכלי המן, ושניין להן אוכלי תרומה. דבר אחר: כל שכן לא הביאן המקום בפשוטה, אלא כיון ששמעו כנענים שישראל נכנסין לארץ, עמדו ושרפו את הזרעים, וקצצו את האילנות, וסתרו את הבנינות, וסתמו את המעינות. [הבנינות: בנוסח הגניזה: הביניות.] אמר המקום: לא הבטחתי לאברהם אביהן שאני מכניסן לארץ חרבה, אלא לארץ מלאה כל טוב, שנאמר: (דברים ו,יא) "ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת, וברת חצובים אשר לא חצבת, כרמים וזיתים אשר לא נטעת", אלא הרי אני מקיפן במדבר ארבעים שנה, כדי שיעמדו כנענים ויתקנו מה שקלקלו.

ה"כי אמר אלהים, פן ינחם העם…

"כי אמר אלהים, פן ינחם העם בראתם מלחמה". זו מלחמת עמלקי, שנאמר: (במדבר יד,מה) "וירד העמלקי והכנעני הישב בהר ההוא, ויכום ויכתום עד החרמה." דבר אחר: "כי אמר אלהים, פן ינחם העם בראתם מלחמה". זו מלחמת בני אפרים, שנאמר: (דברי הימים א ז,כ) "ובני אפרים שותלח וברד בנו, ותחת בנו ואלעדה בנו ותחת בנו. וזבד בנו ושותלח בנו ועזר ואלעד, והרגום אנשי גת הנולדים בארץ, כי ירדו לקחת את מקניהם." ואומר: (תהלים עח,ט) "בני אפרים נושקי רומי קשת, הפכו ביום קרב". מפני מה? (תהלים עח,י) ש"לא שמרו ברית אלהים, ובתורתו מאנו ללכת." עברו על הקץ ועברו על השבועה. דבר אחר: שלא יראו עצמות אחיהם משלכין בפלשת, ויחזרו להם. דבר אחר: כדי שלא יחזרו לאחוריהם. והרי דברים קל וחמר: ומה, אם כשהקיפם דרך עקומה, אמרו: (במדבר יד,ד) "נתנה ראש ונשובה מצרימה", אלו הביאן בפשוטה, על אחת כמה וכמה!

ו(שמות יג,יח) ["ויסב אלהים את העם…

(שמות יג,יח) ["ויסב אלהים את העם דרך המדבר ים סוף, וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים."] "ויסב אלהים את העם דרך המדבר", מפני מה? כדי לעשות להם נסים וגבורות. רבי אליעזר אומר: "דרך", ליגען, שנאמר: (תהלים קכ,כד) "ענה בדרך כחי, קצר ימי." "המדבר", לצרפן, שנאמר: (דברים ח,טו) המוליכך במדבר הגדל והנורא". "ים סוף", לנסותם, שנאמר: (תהלים קו,ז) "אבותינו במצרים לא השכילו נפלאותיך, לא זכרו את רב חסדיך, וימרו על ים בים סוף." רבי יהושע אומר: "דרך", כדי לתן להם את התורה, שנאמר: (דברים ה,כט) "בכל הדרך אשר צוה יי אלהיכם אתכם תלכו", ואומר: (משלי ו,כג) "כי נר מצוה ותורה אור, ודרך חיים תוכחות מוסר." "המדבר", כדי להאכילן את המן, שנאמר: (דברים ח,טז) "המאכלך מן במדבר, אשר לא ידעון אבתיך, למען ענתך ולמען נסתך, להיטבך באחריתך". "ים סוף", כדי לעשות להם נסים וגבורות, שנאמר: (תהלים קו,כא-כב) "שכחו אל מושיעם, עשה גדלות במצרים, נפלאות בארץ חם, נוראות על ים סוף." ואומר: (תהלים קו,ט) "ויגער בים סוף, ויחרב, ויוליכם בתהמות כמדבר."

ז"וחמשים" , אין חמשים אלא מזינים,…

"וחמשים", אין חמשים אלא מזינים, שנאמר: (יהושע ד יג,יד) "ויעברו בני ראובן ובני גד, וחצי שבט המנשה חמשים לפני בני ישראל, כאשר דבר אליהם משה. כארבעים אלף חלוצי הצבא". דבר אחר: "וחמשים עלו", אחד מחמשה. ויש אומרים: אחד מחמשים. ויש אומרים: אחד מחמש מאות.

חרבי נהורי אומר: העבודה! לא אחד…

רבי נהורי אומר: העבודה! לא אחד מחמש מאות עלו, שנאמר: (יחזקאל טו,ז) "רבבה כצמח השדה נתתיך". ואומר: (שמות א,ו) "ובני ישראל פרו וישרצו וירבו, ויעצמו במאד מאד, ותמלא הארץ אתם ", שהיתה אשה יולדת ששה בנים בכרס אחד, ואתה אומר אחד מחמש מאות עלו! העבודה! לא אחד מחמש מאות עלו, אלא שמתו הרבה מישראל במצרים. אימתי מתו? בשלשת ימי האפלה, שנאמר: (שמות י,כג) "לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו שלשת ימים, ולכל בני ישראל היה אור במושבתם." שהיו קוברין את מתיהן. והודו ושבחו, שלא ראום אויביהם וששו במפלתם.

ט(שמות יג,יט) ["ויקח משה את עצמות…

(שמות יג,יט) ["ויקח משה את עצמות יוסף עמו, כי השבע השביע את בני ישראל לאמר: פקד יפקד אלהים אתכם, והעליתם את עצמתי מזה אתכם."] "ויקח משה את עצמות יוסף עמו", להודיע חכמתו שלמשה, שהיו הכל עסוקין בבזה, ומשה היה עסוק בעצמות יוסף. עליו הכתוב אומר (משלי י,י) "חכם לב יקח מצות". וכי מנין היה משה יודע איכן יוסף קבור? שנאמר (במדבר כו,מו) "ושם בת אשר שרח." אמרו: סרח בת אשר נשתירה מאותו הדור, והיא הראת למשה איכן יוסף קבור. ולא עוד, אלא שעשו לו המצריים ארון שלמתכת, ושקעוהו בתוך נילוס. בא משה ועמד על הנילוס, נטל צרור וזרק לתוכו, צעק ואמר: יוסף, יוסף! הגיעה השבועה שנשבע המקום לאברהם אבינו, שהוא גואל את בניו. נקים אנחנו משבעתך אשר השבעתנו! (על פי יהושע ב,יז) וצף ארונו שליוסף, ונטלו משה.

יאל תתמה! הרי הוא אומר: (מלכים…

אל תתמה! הרי הוא אומר: (מלכים ב ו,ה) "ויהי האחד מפיל הקורה, ואת הברזל נפל אל המים, ויצעק ויאמר: אהה אדני, והוא שאול." ויאמר איש האלהים: אנה נפל? ויראהו את המקום; ויקצב עץ, וישלך שמה, ויצף הברזל. ויאמר: הרם לך! וישלח ידו ויקחהו." והרי דברים קל וחמר: ומה אלישע, תלמידו שלאליהו, הציף הברזל, קל וחמר במשה רבו שלאליהו.

יארבי נתן אומר: בקפיטולין שלמצרים קברוהו,…

רבי נתן אומר: בקפיטולין שלמצרים קברוהו, בין המלכים, שנאמר: [קפיטולין. capitolium: קפיטול, גבעה מקודשת.] "ויחנטו אתו, ויישם בארון במצרים." וכי מנין היה יודע משה איזה הוא ארונו שליוסף? הלך משה ועמד בין הארונות, צעק ואמר: יוסף, יוסף! הגיעה השבועה שנשבע המקום לאברהם אבינו, שגואל את בניו. נקים אנחנו משבעתך אשר השבעתנו! (על פי יהושע ב,יז) מיד זע ונזדעזע ארונו שליוסף ונטלו ובא לו.

יבללמדך שבמדה שהאדם מודד, בה מודדין…

ללמדך שבמדה שהאדם מודד, בה מודדין לו. מרים המתינה לו למשה שעה אחת, שנאמר: (שמות ב,ד) "ותתצב אחתו מרחק, לדעה מה יעשה לו." והמקום עכב לה במדבר הארון והשכינה, וכהנים, ולוים, ושבעה ענני הכבוד, שנאמר: (במדבר יב,טו) "והעם לא נסע עד האסף מרים". יוסף זכה לקבר את אביו, שאין באחיו גדול ממנו, שנאמר: (בראשית נ,ז-ט) "ויעל יוסף לקבר את אביו, ויעלו אתו כל עבדי פרעה זקני ביתו, וכל זקני ארץ מצרים. וכל בית יוסף ואחיו ובית אביו, רק טפם וצאנם ובקרם עזבו בארץ גשן. ויעל עמו גם רכב גם פרשים, ויהי המחנה כבד מאד." מי לנו גדול מיוסף, שלא נתעסק בו אלא משה. משה זכה בעצמות יוסף, ואין בישראל גדול ממנו, שנאמר: (שמות יג,יט) "ויקח משה את עצמות יוסף עמו". מי לנו גדול כמשה, שלא נתעסק בו אלא הקדש ברוך הוא, שנאמר: (דברים לד,ו) "ויקבר אתו בגי בארץ מואב, מול בית פעור, ולא ידע איש את קברתו עד היום הזה."

יגולא עוד, אלא שעם יעקב עלו…

ולא עוד, אלא שעם יעקב עלו עבדי פרעה וזקני ביתו, שנאמר: (בראשית נ,ז) "ויעלו אתו כל עבדי פרעה זקני ביתו וכל זקני ארץ מצרים." ועם יוסף עלו הארון והשכינה והכהנים והלוים, ושבעה ענני הכבוד. ולא עוד, אלא שהיה מהלך ארונו שליוסף עם ארון חי עולמים, והיו אמות העולם שואלין ישראל ואומרים להן: וכי מה טיבן שלשני ארונות הללו? והם אומרים להן: זה ארונו שלמת, וזה ארונו שלחי עולמים. והם אומרים להן: מה טיבו שלארונו שלמת מהלך עם ארון חי עולמים? והם אומרים להן: המת המנח בארון הזה קים מה שכתוב במנח בארון זה.

ידכתוב (שמות כ,ב) "אנכי יי אלהיך",…

כתוב (שמות כ,ב) "אנכי יי אלהיך", וביוסף כתוב (בראשית נ,יט) "התחת אלהים אני?" כתוב (שמות כ,ב) "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני", וביוסף כתוב (בראשית מב,יח) "את האלהים אני ירא". כתוב (שמות כ,ו) "לא תשא את שם יי אלהיך לשוא", וביוסף כתוב (בראשית מב,טז) "חי פרעה!" כתוב (שמות כ,ז) "זכור את יום השבת לקדשו", וביוסף כתוב (בראשית מג,טז) "וטבח טבח והכן", ואין 'הכן' אלא שבת, שנאמר: (שמות טז,ה) "והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו". כתוב (שמות כ,יא) "כבד את אביך", וביוסף כתוב: (בראשית לז,יג) "ויאמר ישראל אל יוסף: הלוא אחיך רעים בשכם, לכה ואשלחך אליהם, ויאמר לו: הנני." כתוב (שמות כ,יב) "לא תרצח", לא רצח לפוטיפר. (שמות כ,יב) "לא תנאף", לא נאף באשתו שלפוטיפר. (שמות כ,יב) "לא תגנב", לא גנב, כענין שנאמר: (בראשית מז,יד) "וילקט יוסף את כל הכסף הנמצא בארץ מצרים ובארץ כנען, בשבר אשר הם שברים, ויבא יוסף את הכסף ביתה פרעה." (שמות כ,יב) "לא תענה ברעך עד שקר", והרי דברים קל וחמר: מה, אם דברין שהן אמת, לא הגיד לאביו, דברים שלשקר, על אחת כמה וכמה! (שמות כ,יג) "לא תחמד", לא חמד אשתו שלפוטי פרע. (ויקרא יט,יז) "לא תשנא את אחיך בלבבך", (בראשית נ,כא) "וינחם אותם וידבר על לבם". (ויקרא יט,יח) "לא תקם ולא תטר", (בראשית נ,כ) "ואתם חשבתם עלי רעה, אלהים חשבה לטבה". (ויקרא כה,לה) "וחי אחיך עמך", (בראשית מז,יב) "ויכלכל יוסף את אביו".

טו"כי השבע השביע" , השביעם שישביעו…

"כי השבע השביע", השביעם שישביעו לבניהם. רבי נתן אומר: מפני מה השביע את אחיו, ולא השביע את בניו? אלא אמר, אם אני משביע את בני, אין המצרים מניחין אותם. ואם אומרין להן: אבינו העלה את אביו, הן אומרין להן: אביכם, מלך היה! לפיכך השביע את אחיו, ולא השביע את בניו.

טזאמר להם יוסף: אבי ירד כן…

אמר להם יוסף: אבי ירד כן לרצונו, ואני העלתיו על כרחו. משביע אני עליכם, שממקום שגנבתוני, לשם תחזירוני! וכן עשו לו, שנאמר: (יהושע כד,לב) "ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים, קברו בשכם, בחלקת השדה אשר קנה יעקב מאת בני חמור אבי שכם במאה קשיטה, [קשיטה: דבר של ערך שאפשר לקנות בו. בתרגום השבעים תרגמו "כבשים".] ויהיו לבני יוסף לנחלה."

יז"פקד יפקד אלהים אתכם" , פקד…

"פקד יפקד אלהים אתכם", פקד אתכם במצרים, ויפקד אתכם בים סוף. פקד אתכם על הים, ויפקד אתכם במדבר. פקד אתכם במדבר, ויפקד אתכם בנחלי ארנון. פקד אתכם בעולם הזה, ויפקד אתכם לעולם הבא.

יח"והעליתם את עצמתי מזה" , שומע…

"והעליתם את עצמתי מזה", שומע אני, מיד! תלמד לומר "אתכם", כשתהו עולין. ומנין אף עצמות שבטים העלו עמהם? שנאמר "מזה אתכם."

יט(שמות יג,כ) "ויסעו מסכת ויחנו באתם,…

(שמות יג,כ) "ויסעו מסכת ויחנו באתם, בקצה המדבר." מה אתם מקום, אף סכות מקום. רבי עקיבה אומר: אין סכות אלא ענני כבוד, שנאמר: (ישעיה ד,ה) "וברא יי על כל מכון הר ציון ועל מקראה ענן יומם ועשן ונגה אש להבה לילה", ואומר: (ישעיה ד,ה) "כי על כל כבוד חפה." אין לי אלא לשעבר, לעתיד לבא מנין? תלמד לומר "וסכה תהיה לצל יומם", ואומר: (ישעיה לה,י) "ופדויי יי ישובון, ובאו ציון ברנה, ושמחת עולם על ראשם".

כ(שמות יג,כא) "ויי הלך לפניהם יומם…

(שמות יג,כא) "ויי הלך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחתם הדרך, ולילה בעמוד אש להאיר להם, ללכת יומם ולילה." "ויי הלך לפניהם יומם בעמוד ענן". נמצאת אומר: שבעה עננים הם: "ויי הלך לפניהם יומם בעמוד ענן", (במדבר יד,יד) "ועננך עמד עלהם, ובעמד ענן", (במדבר ט,יט) "ובהאריך הענן", (שמות מ,לו-לח) "ובהעלות הענן", "ואם לא יעלה הענן", "כי ענן יי על המשכן". הא שבעה עננים הם. ארבעה מארבע רוחותיהם, אחד למעלה, ואחד למטה, אחד שהיה מהלך לפניהם. כל הנמוך, מגביהו, וכל הגבוה ממככו, [ממככו: מנמיכו.] שנאמר: (ישעיה מ,ד) "כל גיא ינשא, וכל הר וגבעה ישפלו, והיה העקב למישור, והרכסים לבקעה." והיה מכה נחשים ועקרבים, מכבד [מכבד: מטאטא.] ומרבץ [מרבץ: מפזר מים על הרצפה כדי שלא תעלה אבק.] לפניהם.

כארבי יהודה אומר: שלשה עשר עננים…

רבי יהודה אומר: שלשה עשר עננים היו: שנים שנים לכל רוח ורוח, שנים מלמעלה ושנים מלמטה, ואחד שהיה מהלך לפניהם.

כברבי יאשיה אומר: ארבעה: אחד לפניהם…

רבי יאשיה אומר: ארבעה: אחד לפניהם ואחד לאחריהם, אחד למעלה ואחד למטה. רבי אומר: שנים.

כג"ויי הלך לפניהם יומם" , ללמדך…

"ויי הלך לפניהם יומם", ללמדך שבמדה שאדם מודד, בה מודדין לו. אברהם לוה מלאכי השרת, שנאמר: (בראשית יח,טז) "ואברהם הלך עמם לשלחם", והמקום לוה את בניו במדבר ארבעים שנה, שנאמר: "ויי הלך לפניהם יומם בעמוד ענן". באברהם אומר: (בראשית יח,ד) "יקח נא מעט מים", והקדש העלה לבניו את הבאר במדבר, שנאמר: (במדבר כא,יז) "אז ישיר ישראל את השירה הזאת: עלי באר, ענו לה!" באברהם אומר: (בראשית יח,ה) "ואקחה פת לחם וסעדו לבכם", והקדש הוריד לבניו את המן במדבר, שנאמר: (שמות טז,ד) "הנני ממטיר לכם לחם מן השמים". באברהם הוא אומר: (בראשית יח,ז) "ואל הבקר רץ אברהם ויקח בן בקר רך וטוב", והקדש הגז לבניו שלו במדבר, שנאמר: (במדבר יא,לא) [הגז: העביר במעוף.] "ורוח נסע מאת יי, ויגז שלוים מן הים". באברהם הוא אומר: (בראשית יח,ד) "והשענו תחת העץ." והקדש פרש לבניו שבעה ענני כבוד, שנאמר: (תהלים קה,לט) "פרש ענן למסך, ואש להאיר לילה". באברהם אומר: (בראשית יח,ח) "והוא עומד עליהם", והקדש הגן על בתי בניו במצרים שלא ינגפו, שנאמר: (שמות יב,כג) "ופסח יי על הפתח".

כד"ויי הלך לפניהם יומם" . אי…

"ויי הלך לפניהם יומם". אי אפשר לומר כן. והלא כבר נאמר: (ירמיה כג,כד) "הלוא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם יי". ואומר: (ישעיה ו,ג) "וקרא זה אל זה ואמר: קדוש, קדוש, קדוש יי צבאות, מלא כל הארץ כבודו." ואומר: (יחזקאל מג,ב) "והנה כבוד אלהי ישראל בא מדרך הקדים [הקדים: המזרח.] וקולו כקול מים רבים והארץ האירה מכבדו", ומה תלמד לומר "ויי הלך לפניהם יומם"?

כהאמר רבי: אנטונינוס, פעמים שהוא דן…

אמר רבי: אנטונינוס, [אנטונינוס: Antoninus קיסר רומי שרבי יהודה הנשיא היה מיודד אתו, כנראה Marcus Aurelius Antoninus Augustus, המכונה Antoninus במקורות של התקופה.] פעמים שהוא דן על במה [במה. bema: בית המשפט.] ומחשיך, והיו בניו מחשיכין אצלו. אחר שנפטר מן הבמה, היה נוטל את הפנס ומאיר לפני בניו. והיו גדולי מלכות קרבין אצלו ואומרין לו: אנו נוטלין את הפנס ונאיר לפני בניך! והוא אומר להם: לאו מפני שאין לי מי שיטל את הפנס ויאיר לפני בני, אלא הרי אני מודיע לכם חבתן שלבני, שתהיו נוהגים עמהן בכבוד! וכך הודיע המקום חבתם שלישראל לאמות העולם, שתהו נוהגין עמהם בכבוד.

כוכך הודיע הקדש חבתן שלישראל לפני…

כך הודיע הקדש חבתן שלישראל לפני כל אמות העולם, שיהו נוהגין עמהן בכבוד. ואינן נוהגין עמהן בכבוד, אלא ממיתין אותן מיתות חמורות, מיתות משנות זו מזו! ולענין כך הוא אומר: (יואל ד,ב) "וקבצתי את כל הגוים, והורדתים אל עמק יהושפט". יכל על עבודה זרה, ועל גלוי עריות ועל שפיכות דמים? תלמד לומר: "על עמי ונחלתי ישראל, אשר פזרו בגוים ואת ארצי חלקו." ואומר: (יואל ד,יט) "מצרים לשממה תהיה, ואדום למדבר שממה תהיה". מפני מה? "מחמס בני יהודה, אשר שפכו דם נקיא בארצם." באותה שעה: (יואל ד,כ) "ויהודה לעולם תשב, וירושלם לדור ודור." ואומר: (יואל ד,כא) "ונקיתי דמם לא נקיתי, ויי שכן בציון".

כז(שמות יג,כב) "לא ימיש עמוד הענן…

(שמות יג,כב) "לא ימיש עמוד הענן יומם, ועמוד האש לילה לפני העם." מגיד הכתוב, שעדין עמוד ענן קים, היה עמוד האש צמח. דבר אחר: (שמות יג,כב) בא הכתוב ללמדך דרך ארץ מן התורה, בלילי שבתות, שעד שעמוד ענן קים, יהא עמוד האש צמח.