מלאכת הניקוד, הפיסוק והביאור נעשית בהדרגה, ובסעיפים האלה היא עדיין בתהליך. בינתיים מובא כאן הנוסח כפי שהוא בספריית אוצריא, בלי ניקוד, עם המפרשים.
(שמות יג,יא) ["והיה כי יבאך יי אל ארץ הכנעני כאשר נשבע לך ולאבתיך, ונתנה לך."] "והיה כי יביאך יי אל ארץ הכנעני", זכה כנען שתקרא הארץ על שמו. וכי מה עשה כנען? אלא, כיון ששמע כנען שישראל נכנסין לארץ, עמד ופנה מפניהם. אמר לו המקום: אתה פנית מפני בני, אף אני אקרא את הארץ על שמך, ואתן לך ארץ יפה כארצך. ואי זו זו? זו אפריקי. [אפריקי: בימי רומא, זו טוניס והמגרב, שם נוסדה קרתגו, מושבה של צור הכנענית.]
וכן הוא אומר: (בראשית י,טו) "וכנען ילד את צידן בכרו ואת חת." ואומר: (בראשית כג,ה-ו) "ויענו בני חת את אברהם לאמר לו: שמענו אדני נשיא אלהים אתה בתוכנו, במבחר קברינו קבר את מתך, איש ממנו את קברו לא יכלה ממך מקבר מתך." אמר להם המקום: אתם כבדתם את ידידי, אף אני אקרא את הארץ על שמכם, ואתן לכם ארץ יפה מארצכם, ואי זו זו? זו אפריקי.
"כאשר נשבע לך". והיכן נשבע לך? (שמות ו,ח) "והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אתה לאברהם ליצחק וליעקב, ונתתי אתה לכם מורשה, אני יי."
"ולאבתיך". והיכן נשבע לאבותיך? באברהם מה הוא אומר? (בראשית טו,יח) "ביום ההוא כרת יי את אברם ברית לאמר"; ביצחק מה הוא אומר? (בראשית כו,ג) "גור בארץ הזאת, ואהיה עמך ואברכך, כי לך ולזרעך אתן את כל הארצת האל, והקמתי את השבעה אשר נשבעתי לאברהם אביך." ביעקב מה הוא אומר? (בראשית כח,יג) "הארץ אשר אתה שכב עליה, לך אתננה ולזרעך."
"ונתנה לך", שלא תהי בעיניך כירושת אבות, אלא תהי בעיניך כאלו היום נתונה לך.
(שמות יג,יב) ["והעברת כל פטר רחם ליי, [פטר: כינוי לבכור, על שם שהוא פוטר, מבקיע, את רחם אמו בצאתו החוצה ראשון.] וכל פטר שגר בהמה אשר יהיה לך, הזכרים ליי."] [שגר: ולדות של בהמות.] "והעברת כל פטר רחם". אין העברה אלא הפרשה. וכן הוא אומר: (במדבר כז,ח) "ואל בני ישראל תדבר לאמר: איש כי ימות ובן אין לו, והעברתם את נחלתו לבתו."
שמעון בן עזי אומר: "והעברת כל פטר רחם ליי", מה תלמד לומר? לפי שהוא אומר (ויקרא כז,לב) "כל אשר יעבר תחת השבט", שומע אני, אף היתום במשמע! והדין נותן: ומה, אם בעל מום, שאינו כשר על גבי המזבח, הרי הוא נכנס לדיר להתעשר, יתום, שהוא כשר על גבי המזבח, דין הוא שיהי נכנס לדיר להתעשר! והרי הלקוח יוכיח, [הלקוח: הבהמה שקנו אותה ולא נולדה בעדר.] שהוא כשר על גבי המזבח, ואינו נכנס לדיר להתעשר! הוא יוכיח על היתום, אף על פי שהוא כשר על גבי המזבח, לא יהי נכנס לדיר להתעשר. לא! אם אמרת בלקוח, שלא נולד ברשותו, לפיכך אינו נכנס לדיר להתעשר, תאמר ביתום, שנולד ברשותו, לפיכך יהי נכנס לדיר להתעשר.
לא זכיתי מן הדין, נאמר כן 'עברה' ונאמר להלן 'עברה'; מה 'עברה' האמורה להלן, אין קדשה חלה עליו אלא בחיי אמו, אף 'עברה' האמורה כן, דין הוא שלא תהי קדשה חלה עליו אלא בחיי אמו. אי מה כן זכרים, אף להלן זכרים, תלמד לומר "כל אשר יעבר תחת השבט", אחת זכרים ואחת נקבות במשמע.
"וכל פטר שגר בהמה". אין פטר שגר בהמה אלא ששגרתו אמו. יהי פטור מן הבכורה, והבא אחריו אינו בכור.
"אשר יהיה לך", להוציא את המוכר עבר בהמתו לגוי משמע, [עבר: עבר.] מוציא אני את המוכר עבר בהמתו לגוי, ומביא אני את הלוקח עבר בהמתו שלגוי! תלמד לומר: (דברים טו,יט) "אשר יולד בבקרך ובצאנך", להוציא את הלוקח עבר בהמתו שלגוי.
"הזכרים ליי". מכן היה רבי יוסה הגלילי אומר: רחל שלא בכרה וילדה שני זכרים, ויצאו שני ראשיהם כאחת, שניהם לכהן, שנאמר "הזכרים ליי". וחכמים אומרים: אי אפשר! אלא אחד לו, ואחד לכהן.
(שמות יג,יג) ["וכל פטר חמר תפדה בשה, ואם לא תפדה, וערפתו, וכל בכור אדם בבניך תפדה."] "וכל פטר חמר תפדה בשה". "בשה", לא בעגל, לא בחיה, לא בשחוטה, לא בטרפה, ולא בכלאים ולא בכוי. [כוי: יונק בעל גרה, איל הבר או ולד תיש וצביה. חכמים לא הכריעו אם הוא בהמה או חיה.]
(שמות לד,כ) "ופטר חמור תפדה בשה", למה נאמר? לפי שנאמר: (במדבר יח,טו) "אך פדה תפדה את בכור האדם, ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה." שומע אני, כל בכור בהמה טמאה! תלמד לומר "וכל פטר חמר תפדה בשה", פטר חמור אתה פודה, ואין אתה פודה כל בכור בהמה טמאה.
דבר אחר: "פטר חמר תפדה בשה", פטר חמור אתה פודה, ואין את פודה שאר בהמה טמאה בכסות וכלים.
דבר אחר: "פטר חמר תפדה בשה", ושאר בהמה טמאה בכסות וכלים! אם כן, מה תלמד לומר (במדבר יח,טו) "אך פדה תפדה"? אלא אם אינו ענין שפודין בכור בהמה טמאה, תנהו ענין שמקדישין בהמה טמאה לבדק הבית, ופודין אותה מהקדש בדק הבית.
"ואם לא תפדה, וערפתו". מכן אמרו: (בכורות א,ז) "מצות פדיה קודמת למצות עריפה."
דבר אחר: "ואם לא תפדה, וערפתו", אם אין אתה פודהו, ערפהו. הואיל ואבדת נכסי כהן, אף נכסיך יאבדו. ומנין שאסור בהניה? נאמר כן 'ערופה', ונאמר להלן 'ערופה'; מה להלן אסורה בהניה, אף כן אסורה בהניה.
"וכל בכור אדם בבניך תפדה", למה נאמר? לפי שהוא אומר: (במדבר יח,טז) "ופדויו מבן חדש תפדה", כלל; "בערכך כסף חמשת שקלים בשקל הקדש", פרט. כלל ופרט, אין בכלל אלא מה שבפרט. וכשהוא אומר "כל בכור אדם בבניך תפדה", חזר וכלל, או כלל בכלל הראשון? אמרת, לאו, אלא כלל ופרט וכלל, אין אתה דן אלא כעין הפרט. מה הפרט מפרש בנכסין המטלטלין שאין להן אחריות, אף אני, אין לי אלא נכסין מטלטלין שאין להן אחריות. מכן אמרו: (דומה ל-בכורות ח,ח) 'בכל פודין בכורי אדם, חוץ מעבדים ושטרות וקרקעות והקדשות.' רבי אומר: בכל פודין בכורי אדם.
"וכל בכור אדם בבניך תפדה." היו לו חמשה בכורות מחמש נשים, מנין שחיב לפדות את כלן? תלמד לומר " וכל בכור אדם בבניך תפדה".
דבר אחר: (שמות יג,טו) "וכל בכור בני אפדה". מנין אם לא פדאו אביו, הוא יפדה את עצמו? תלמד לומר "וכל בכור בני אפדה."
רבי יוסה הגלילי אומר: הואיל ואמרה תורה, פדה את בנך, ולמד את בנך תורה, אם למדת על תלמוד תורה, שאם לא למדו אביו, מלמד הוא את עצמו, כך, אם לא פדאו אביו, הוא יפדה את עצמו. לא! אם אמרת בתלמוד תורה, שהוא שקול כנגד הכל, שאם לא למדו אביו, מלמד הוא את עצמו, תאמר בפדיה, שאינה שקולה כנגד הכל, לפי כך, אם לא פדאו אביו, לא יפדה את עצמו! והרי מילה תוכיח, שאינה שקולה כנגד הכל, שאם לא מלו אביו, מל הוא את עצמו. כך, אם לא פדאו אביו, הוא יפדה את עצמו. לא! אם אמרת במילה, שחיבין עליה כרת, שאם לא מלו אביו, הוא מל את עצמו, תאמר בפדיה, שאין חיבין עליה כרת, לפי כך, אם לא פדאו אביו, לא יפדה את עצמו! אמרת הפרש, ואדון בנין אב מבין שלשתן: לא הרי מילה כהרי תלמוד, ולא הרי תלמוד כהרי מילה, ולא זה וזה כהרי פדיה, ולא הרי פדיה כהרי זה וזה. הצד השוה שבהן, כל שהיא מצות האב על הבן, שאם לא עשה לו אביו, הוא יעשה לעצמו. אף כל שהוא מצות האב על הבן כך, אם לא עשה לו אביו, הוא יעשה לעצמו.
מכן אמרו: (דומה מאד לתוספתא קידושין א,ח) 'מן התורה, חיב אדם למול את בנו, ולפדותו, וללמדו תורה, וללמדו אמנות, ולהשיאו אשה.' רבי עקיבה אומר: אף ללמדו שיט. רבי אומר: אף ישוב מדינה.
(שמות יג,יד) ["והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר: מה זאת? ואמרת אליו: בחזק יד הוציאנו יי ממצרים, מבית עבדים."] "והיה כי ישאלך בנך מחר". יש מחר עכשו, ויש מחר לאחר זמן. "מחר לאמר", מה זאת? הרי מחר לאחר זמן; (שמות ח,יט) "מחר יהיה האת הזה", הרי מחר עכשו. (שמות יז,ט) "מחר אנכי נצב", הרי מחר עכשו; (יהושע כב,כד) "מחר יאמרו בניכם לבנינו", הרי מחר לאחר זמן. (דברים ו,כ) "מה העדת והחקים והמשפטים אשר צוה יי אלהינו אתכם?"
נמצאת אומר, ארבעה בנים הם: אחד חכם, אחד טפש, אחד רשע, אחד שאינו יודע לשאל. חכם מה הוא אומר? (דברים ו,כ) "מה העדת והחקים והמשפטים אשר צוה יי אלהינו" אותנו? אף אתה, פתח לו בהלכות הפסח, אמר לו: אין מפטירין אחר הפסח אפיקומון. [אפיקומון. epikõmon: מה שבא אחר הסעודה, קינוח.] טפש, "לאמר: מה זאת? ואמרת אליו: בחזק יד הוציאנו יי ממצרים, מבית עבדים." רשע אומר (שמות יב,כו) "מה העבדה הזאת לכם?" ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל, אף את, הוציאו מן הכלל, אמר לו: (שמות יג,ח) "בעבור זה עשה יי לי", לי, ולא לך! אלו היית שם, לא היית נגאל. ושאינו יודע לשאל, את פתח לו! שנאמר: (שמות יג,ח) "והגדת לבנך ביום ההוא לאמר: בעבור זה עשה יי לי בצאתי ממצרים."
(דברים ו,כ) "מה העדת והחקים והמשפטים אשר צוה יי אלהינו אתכם?" רבי אליעזר אומר: מנין אתה אומר, שאם היתה חבורה שלחכמים או שלתלמידי חכמים, צריכין לעסק בהלכות הפסח עד חצות? לכך נאמר: "מה העדת והחקים והמשפטים אשר צוה יי אלהינו אתכם?"
(שמות יג,טו) ["ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו, ויהרג יי כל בכור בארץ מצרים, מבכר אדם ועד בכור בהמה, על כן אני זבח ליי כל פטר רחם הזכרים, וכל בכור בני אפדה."] "ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו", שומע אני, מאליו! תלמד לומר: (שמות יא,י) "ויחזק יי את לב פרעה, ולא שלח את בני ישראל מארצו."
"ויהרג יי כל בכור בארץ מצרים, מבכר אדם ועד בכור בהמה, על כן אני זבח ליי כל פטר רחם הזכרים, וכל בכור בני אפדה." מכן אמרו: זובחין בכורי בהמה כנגד בכורי בהמה, ופודין בכורי אדם כנגד בכורי אדם.
(שמות יג,טז) "והיה לאות על ידכה ולטוטפת בין עיניך, כי בחזק יד הוציאנו יי ממצרים." בארבעה מקומות מזכיר פרשת תפלין: (שמות יג,ב) "קדש לי", (שמות יג,יא) "והיה כי יבאך", (דברים ו,ד) "שמע", (דברים יא,יג) "והיה אם שמע". מכן אמרו: מצות תפלין, ארבע פרשיות: שליד הן כרך אחד ארבע פרשות, שלראש הן ארבע טוטפות, ואלו הן: [טוטפת: תכשיט על המצח.] "קדש לי", "והיה כי יבאך", "שמע", "והיה אם שמע". כותבן כסדרן, ואם כתבן שלא כסדרן, הרי אלו יגנזו. חסלת מסכתה דפסח.