(א) כי בא החלום ברב ענין, כל חבלים ויסורין שהביא הקדוש ברוך הוא על דור המבול ברב ענין רע שהיה בידם. וקול כסיל ברב דברים, ברב דברים שהוציאו מפיהם ואמרו (איוב כא, טו): מה שדי כי נעבדנו וגו'. דבר אחר, כי בא החלום ברב ענין, כל חבלים ויסורין שהביא הקדוש ברוך הוא על דור הפלגה ברב ענין רע שהיה בידם. וקול כסיל ברב דברים, שאמרו (בראשית יא, ד): ונעשה לנו שם וגו'. דבר אחר, כי בא החלום ברב ענין, כל חבלים ויסורין שהביא הקדוש ברוך הוא על הסדומיים ברב ענין רע שהיה בידם. וקול כסיל ברב דברים, שאמרו נשכח תורת הרגל מבינותינו. הדא הוא דכתיב (איוב לט, טו): ותשכח כי רגל תזורה וחית השדה תדושה. דבר אחר, כי בא החלום ברב ענין, כל חבלים ויסורין שהביא הקדוש ברוך הוא על המצריים ברב ענין רע שהיה בידם. וקול כסיל ברב דברים, שאמרו (שמות ה, ב): מי ה' אשר אשמע בקלו וגו'. דבר אחר, כי בא החלום ברב ענין, כל חבלים ויסורין שהביא הקדוש ברוך הוא על סיסרא ברב ענין רע שהיה בידו. וקול כסיל ברב דברים, שנאמר (שופטים ד, ג): והוא לחץ את בני ישראל וגו'. דבר אחר, כי בא החלום ברב ענין, כל חבלים ויסורין שהביא הקדוש ברוך הוא על סנחריב ברב ענין רע שהיה בידו. וקול כסיל ברב דברים, שחרף וגדף, שנאמר (ישעיה לו, כ): מי בכל אלהי הארצות האלה אשר הצילו את ארצם וגו'. דבר אחר, כי בא החלום ברב ענין, כל חבלים ויסורין שהביא הקדוש ברוך הוא על שבט יהודה ובנימין ברב ענין רע שבידן, שנאמר (ירמיה ה, יב): כחשו בה'. דבר אחר, כי בא החלום ברב ענין, כל חבלים ויסורין שהביא הקדוש ברוך הוא על נבוכדנצר על שאמר (דניאל ג, טו): ומן הוא אלה די ישיזבנכון מן ידי. דבר אחר, כי בא החלום ברב ענין, כל חבלים ויסורין שהביא הקדוש ברוך הוא על בלשצר ברב ענין רע שבידו, דכתיב (דניאל ה, ד): אשתיו חמרא ושבחו לאלהי דהבא וכספא וגו', וכן את מוצא בפרעה, שנאמר (בראשית מא, א): ויהי מקץ שנתים ימים וגו', אמר פרעה מי מתקים על מי, אני על אלהי או אלהי עלי, לא אנא מתקים על אלהי, הדא הוא דכתיב: ויהי מקץ שנתים ימים. וכן את מוצא באחשורוש, אמר רבי יהודה ברבי סימון, כל הלילה היה אחשורוש רואה המן על גביו עומד וחרבו שלופה בידו ומעביר פורפרין מעליו, וכתרו מעל ראשו, ומבקש להרגו, והוה מתער ואמר מה חלמאה דין חיזווא הוא דין, עד היכן עד דאתא צפרא, אמר המלך (אסתר ו, ד): מי בחצר, אמרו לו: הנה המן עמד בחצר, אמר הא חילמא. כי בא החלום ברב ענין. והמן בא לחצר בית המלך החיצונה לאמר למלך לתלות את מרדכי על העץ אשר הכין לו, ולחבריו כתיב (תהלים ז, יד): ולו הכין כלי מות חציו לדלקים יפעל, מהו לדלקים, אמר רבי אלו רשעים שמשליכין דלק עליהם. רבי יעקב דכפר חנן אמר אלו שהציתו את האור בחרבן בית המקדש. ורבנן אמרי אלו רודפיהם של ישראל, דכתיב (איכה ד, יט): על ההרים דלקנו. (אסתר ו, ו): ויאמר המן בלבו, הרשעים ברשות לבם, שנאמר (בראשית כז, מא): ויאמר עשו בלבו. (מלכים א יב, כו): ויאמר ירבעם בלבו. אבל צדיקים לבם ברשותם, דכתיב (שמואל א א, יג): וחנה היא מדברת על לבה. (שמואל א כז, א): ויאמר דוד אל לבו. (דניאל א, ח): וישם דניאל על לבו. דומין לבוראן, שנאמר (בראשית ח, כא): ויאמר ה' אל לבו. רבי לוי ורבנן, רבי לוי אמר הן חושבין רעות בלבבם ואני טובות בלבי. הן חושבים רעות בלבבם, ואני דן אותם בלבבם, שנאמר (תהלים לז, טו): חרבם תבוא בלבם. (אסתר ו, ו): ויאמר המן בלבו. מיד השיב המן ואמר: יביאו לבוש מלכות, אמר לו הרבה לבושין יש לך, אלא לבוש מלכות, אותו שלבשת ביום שמלכת. וסוס אשר רכב עליו המלך, אמר לו הרבה סוסים יש לך, אלא אותו הסוס שרכבת ביום שמלכת. ואשר נתן כתר מלכות בראשו, כיון שהזכיר לו את הכתר נשתנו פניו, אמר הא מטיא ענתיה, הדא הוא דכתיב: כי בא החלום ברב ענין וקול כסיל ברב דברים.
(א) טוב אשר לא תדר. אמר רבי מאיר וטוב משניהם שאינו נודר כל עקר אלא מביא כבשתו לעזרה ומקדישה ושוחטה, שנאמר (דברים כג, כג): וכי תחדל לנדר, אמר רבי הונא מעשה באחד שנדר ולא שלם ופרש בים הגדול וטבעה ספינתו בים ומת. אמר רבי שמואל כל מי שהוא נודר ואינו משלם גורם לעצמו שתמות אשתו, דכתיב (בראשית מח, ז): ואני בבאי מפדן מתה עלי רחל וגו', אמר רבי שמואל בר יצחק כל הנודר ואינו משלם גורם לבוא לידי ארבע עברות: עבודת כוכבים, גלוי עריות, ושפיכות דמים, ולשון הרע. וכלם למדם מיעקב, עבודת כוכבים, דכתיב (בראשית לה, ב): הסרו את אלהי הנכר. גלוי עריות, דכתיב (בראשית לד, ה): כי טמא את דינה בתו, שפיכות דמים, דכתיב (בראשית לד, כה): ויקחו שני בני יעקב וגו'. ולשון הרע, דכתיב (בראשית לא, א): וישמע את דברי בני לבן. אמר רבי מנא, כל הנודר ואינו משלם גורם מיתה לעצמו, שנאמר (דברים כג, כב): כי דרש ידרשנו ה' אלהיך מעמך, ואמר רבי אמי אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עון. אין מיתה בלא חטא, שנאמר (יחזקאל יח, ד): הנפש החטאת היא תמות. ואין יסורין בלא עון, שנאמר (תהלים פט, לג): ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם.
(א) אל תתן את פיך לחטיא את בשרך, רבי יהושע בן לוי פתר קרייא בפוסקי צדקה ברבים ואינם נותנים. ואל תאמר לפני המלאך, זה החזן, כי שגגה היא, תהא אנא בי. למה יקצף האלהים על קולך, על אותו הקול שאמרת. וחבל את מעשה ידיך, מעוט מצוות שביד אותו האיש הקדוש ברוך הוא מכניס בהן מארה ומאבדן ממנו. רבי בנימין פתר קרייא בחניפי תורה, אל תתן את פיך, אל תתן רשות לפיך לחטיא את בשרך, להחטיא את גופך בלמודך. ואל תאמר לפני המלאך, זה הרב, כי שגגה היא, עביד גרמיה קרי ולא קרי, תני ולא תני. למה יקצף האלהים על קולך, על הקול שאמרת, הדא הלכה אמר לי, הדין פרק אמר לי. וחבל את מעשה ידיך, אפלו מעוט הלכות שביד אותו האיש, הקדוש ברוך הוא מכניס בהן שכחה ומארה ומאבדן ממנו. ורבנן פתרין קרייא בנודר. לפני המלאך, זה חכם. כי שגגה היא, אנא לא נדרית. למה יקצף האלהים, שפתחת בנדר. וחבל את מעשה ידיך, אפלו מעט ממון שביד אותו איש הקדוש ברוך הוא מכניס בו מארה, ומאבדו ממנו. רב הונא פתר קרייא בלשון הרע, אל תתן את פיך, לומר לשון הרע. לפני המלאך, זה הגוף. כי שגגה היא, אנא לא אמרית לשון הרע. וחבל את מעשה ידיך, אלו גידין ועצמות שבגוף אותו האיש, הקדוש ברוך הוא מכניס בהן שחפת וקדחת ומאבד אותן ממנו. רבי מני פתר קרייא במרים, אל תתן את פיך, זו מרים. לחטיא את בשרך, שאמרה לשון הרע במשה, (במדבר יב, ב): הרק אך במשה. לפני המלאך, זה משה, שנאמר (במדבר כ, טז): וישלח מלאך. כי שגגה היא, אשר נואלנו ואשר חטאנו. למה יקצף האלהים על קולך, ותדבר מרים, וחבל את מעשה ידיך, מרים שאמרה בפיה ולקו כל אבריה. תנא רבי יהושע מילא בסלע משתוקא בתרין, כאבן טבא. אמר רבי סמא דמילתא משתיקא, כדתנינן תמן באבות, שמעון בנו אומר כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה.
(א) כי ברב חלמות והבלים ודברים הרבה כי את האלהים ירא, אמר רבי אם ראית חלומות קשין וחזיונות קשין והפוכין, או שאת מתירא מהן, קפץ לשלשה דברים ואתה נצל מהן, דאמר רבי יודן בשם רבי אליעזר שלשה דברים מבטלין גזרות רעות, ואלו הן, תפלה, צדקה, תשובה. ושלשתן בפסוק אחד, הדא הוא דכתיב (דברי הימים ב ז, יד): ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם ויתפללו ויבקשו פני וישבו מדרכיהם הרעים ואני אשמע מן השמים ואסלח לחטאתם וארפא את ארצם. ויתפללו זו תפלה. ויבקשו פני, זו צדקה, האיך מה דאת אמר (תהלים יז, טו): אני בצדק אחזה פניך. וישבו מדרכיהם הרעים, זו תשובה, ואחר כן ואני אשמע מן השמים וגו'. רבי מונא אמר אף התענית, שנאמר (תהלים כ, כ): יענך ה' ביום צרה. רבי חיא ורבי יוסי אומר אף שנוי השם ושנוי מעשה, ויש אומרים אף שנוי מקום, דכתיב (בראשית יב, א): לך לך מארצך. שנוי השם מאברהם אבינו, שנאמר (בראשית יז, ה): ולא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם, אברם אינו מוליד אברהם מוליד, שרי אינה יולדת שרה יולדת. שנוי מעשה מנינוה, שנאמר (יונה ג, י): וירא האלהים את מעשיהם. רבה בר מחסיא וחמא בר גוריא אמרי יפה תענית לחלום כאש לנעורת, אמר רב חסדא ובו ביום. אמר רבי יוחנן ואפלו בשבת. וכן את מוצא בחזקיה מלך יהודה, בשעה שחלה חזקיה אמר הקדוש ברוך הוא לישעיה, לך אמר לו (ישעיה לח, א): צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה. אמר לו חזקיה לישעיה, ישעיה, בנהג שבעולם אדם שהולך לבקר את החולה אומר לו מן השמים ירחמו עליך, והרופא הולך אצלו ואומר לו מילתא פלוני אכל ופלוני לא תאכל, הדין תשתה והדין לא תשתה, ואפלו שיראה אותו נטוי למות אינו אומר לו צו לביתך, שלא יחלש דעתו, ואתה אומר לי צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה, אף אנא לא לך אנא ספין ולא למילך אנא שמע. ואיני תופש אלא מה שאמר זקני, כי ברב חלמות והבלים ודברים הרבה וגו', מיד (ישעיה לח, א): ויסב חזקיה פניו אל הקיר, לאיזה קיר נשא פניו, רבי יהושע בן לוי אמר בקיר של רחב נשא פניו, דכתיב (יהושע ב, טו): כי ביתה בקיר החומה, אמר לפניו רבונו של עולם, רחב שתי נפשות הצילה לך, וכמה נפשות הצלת לה. תני רבי שמעון בן יוחאי אומר אפלו היה במשפחתה מאתים אנשים ונדבקו במאתים משפחות כלם נצולו בזכותה, ואת כל משפחתה אין כתיב כאן, אלא: ואת כל משפחותיה הוציאו. אבותי שכנסו לך כל הגרים, על אחת כמה וכמה. רבי שמואל בר נחמן אמר בקירה של שונמית נשא עיניו, דכתיב (מלכים ב ד, י): נעשה נא עלית קיר, אמר לפניו רבונו של עולם שונמית זו קיר אחת עשתה לאלישע, והחייתה את בנה, אבותי שעשו לך כל השבח הזה, על אחת כמה וכמה. רבי הונא בשם רבי יוסי אמר בקירות לבו נשא עיניו, שנאמר (ירמיה ד, יט): מעי מעי אוחילה קירות לבי המה, לבו כתיב. אמר לפניו רבונו של עולם חזרתי על מאתים ארבעים ושמונה אברים שיצרת בי ולא מצאתי שהכעסתיך באחד מהן, על אחת כמה וכמה שתנתן לי נפשי. ורבנן אמרי בקירות בית המקדש נשא עיניו, דכתיב (יחזקאל מג, ח): בתתם ספם את ספי וגו', אמר לפניו רבונו של עולם אבותי בני אדם גדולים היו ולא היו יכולין להתפלל בכל שעה בבית המקדש, אלא היו עומדים בתוך בתיהם ומתפללין, והקיר בינם ובין המקדש, ואני אין קיר כשאני מתפלל ביני ובין המקדש, על אחת כמה וכמה שתנתן לי נפשי. מיד (ישעיה לח, ד): ויהי דבר ה' אל ישעיהו לא יצא משם, אמר ישעיהו לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם בתחלה אמרת לי כן ועכשיו אתה אומר לי כן, ואיך אלך ואומר כן, אמר לו ענותן הוא ומקבל ממך, ולא עוד אלא עדין לא יצא הדבור, דכתיב (מלכים ב כ, ד): ויהי וגו' אל ישעיהו לא יצא, כשהלך ישעיהו אצלו, אמר לו לא כך אמרתי לך מתחלה, לא לך אנא ספין ולא למילך אנא שמיע אלא מה שאמר לי זקני כי ברב חלמות והבלים וגו'.
(א) אם עשק רש, אם ראית עושק דלים ורשים, וצדיק חי העולמים משפיע לו שלוה וטובה, תראה במדינה, תראה בו דינה של גיהנם. כי גבה, אלו המלאכים, וגבהים עליהם, זה הקדוש ברוך הוא. רבי יוסי בר חנינא פתר קריה בעשו, אם ראית עשו בכרך הגדול שברומי עושק דלים וגוזל רשים, והקדוש ברוך הוא משפיע לו שלוה, תראה בו מדת הדין. אל תתמה על מה שאמר הזקן ונעשה חפצו, שנאמר (בראשית כז, לט): הנה משמני הארץ יהיה מושבך, כי גבה, אלו דוכסין ואיפרכין ואיסטרטליטין. וגבהים עליהם, זה מלך חי העולמים. אמר רבי אחא מהנה של בשר ודם את למד הנה של הקדוש ברוך הוא, ומה הנה של בשר ודם נתן חיים לאמה שלמה בעולם הזה, שנאמר (אסתר ח, ז): הנה בית המן נתתי לאסתר, לכשיבוא הנה של הקדוש ברוך הוא, שנאמר (זכריה יד, א): הנה יום בא לה', על אחת כמה וכמה.
(א) ויתרון ארץ בכל הוא, רבי יהודה אומר אפלו דברים שאת רואה אותן כאלו הם מיתרין בעולם הן הן בכלל הויתו של עולם הן, כגון שיבא למעבד חבלא, סוגיא למסיך גניא, הן הן בכלל הויתו של עולם הן. מלך לשדה נעבד, אפלו מלך שולט מסוף העולם ועד סופו, לשדה נעבד, שאיל ואמר עבדת ארעא לא עבדת ארעא, לפיכך אהב כסף לא ישבע כסף, ומי אהב בהמון לא תבואה, שכל מי שהוא הומה ומהמה אחר הממון וקרקע אין לו, מה הנאה יש לו. רבי ישמעאל ברבי יוסי ורבי חנין אמרי, כתיב (יחזקאל כז, כט): וירדו מאניותיהם כל תפשי משוט מלחים כל חבלי הים אל הארץ יעמדו, וכי אין אנו יודעים שעל הארץ הם עומדים, אלא כיון ששקעה ספינתו של אחד מהם ויש לו קרקע על הארץ, הוא מעמידו, אין לו קרקע, אין הבל גדול מזה.
(ב) רבי נחמיה אומר ויתרון ארץ בכל הוא, דברים שתראה הן מיתרין בתורה, כגון תוספות של בית רבי, ותוספות של רבי נתן, הלכות גרים ועבדים, אף הם נתנו למשה מסיני, וכגון הלכות ציצית, תפלין ומזוזות, בכלל התורה הם, כדכתיב (דברים ט, י): ויתן ה' אלי את שני לוחת האבנים כתבים באצבע אלהים ועליהם ככל הדברים. וכתיב (דברים ח, א): כל המצוה אשר אנכי מצוה אתכם וגו', כל, ככל. דברים, הדברים. מצוה, המצוה. מקרא משנה הלכה תלמוד תוספות ואגדות, ואפלו מה שתלמיד ותיק עתיד לומר לפני רבו, כלן נתנו הלכה למשה מסיני. מלך, זה בעל תלמוד. לשדה נעבד, זה בעל משנה, שהוא עודר לפניו את ההלכה. רבי יעקב בר אבונא בשם רבי יוסי אמר, למד ולא למד אין הבל גדול מזה. ורבנן אמרי אפלו דברים שאת רואה בעולם מיתרין, כגון זבובים ופרעושים ויתושין, אף הם בכלל בריתו של עולם, שנאמר (בראשית ב, א): ויכלו וגו'.
(ג) מלך, זה הקדוש ברוך הוא. לשדה נעבד, זה ציון, שנאמר (מיכה ג, יב): ציון שדה תחרש. לפיכך אהב כסף, אוהב מצוות, לא ישבע, מן המצוות, ואם אין לו מצוה קבועה לדורות מה הניה לו, שהרי משה כמה מצוות וצדקות עשה ויש לו מצוה קבועה לדורות, דכתיב (דברים ד, מא): אז יבדיל משה שלש ערים.
(ד) דבר אחר, ויתרון ארץ וגו', אמר הקדוש ברוך הוא לנביאים, מה אתם סבורים שאם אין אתם הולכים בשליחותי אין לי שליח, הוי ויתרון ארץ בכל הוא, בכל אני עושה שליחותי, אמר רבי אחא אפלו על ידי נחש, על ידי עקרב, ועל ידי יתוש, ואפלו על ידי צפרדע. טיטוס הרשע נכנס לבית קדשי הקדשים וחרבו שלופה בידו וגדר את הפרכת, ותפש שתי זונות בידו ובעלן על גבי המזבח ויצא וחרבו מלאה דם, מאן דאמר מדם הקדשים, ומאן דאמר מדם שעיר של יום הכפורים. התחיל מחרף ומגדף ואומר לא דמי ההוא דעביד קרבא עם מלכא במדברא ונצח ליה, לדעביד קרבא עם מלכא בגו ביתיה ונצח ליה. מה עשה כנס כל כלי בית המקדש לגו גרגותני אחת וירד לספינה, כיון שירד מחא נחשולא גו ימא אמר דומה שאין כח אלוה של אמה זו אלא במים, דור אנוש לא פרע מהם אלא במים, ואף אני כשהייתי בתוך ביתו לא היה יכול לעמד בי ועכשיו לכאן קדמוני. אמר הקדוש ברוך הוא אי רשע בן רשע חייך בבריה פחותה מכל מה שבראתי בששת ימי בראשית אני פורע מאותו רשע. מיד גער הקדוש ברוך הוא לים ועמד מזעפו, יצא משם, כשהגיע לרומי יצאו כל בני רומי וקלסוהו, נקיטא ברברייא. מיד הסיקו לו את המרחץ ורחץ, כשיצא מזגו לו כוס פיילי פוטירין של יין, זמן לו הקדוש ברוך הוא יתוש לתוך הכוס ונכנס לתוך חטמו והגיע למחו והתחיל מנקר במחו ואוכל והולך עד שגדל והיה כמין גוזל בן יונה ובו משקל שני ליטרין. אמר קראו לו לרופאים ופצעו מחו של אותו האיש לידע במה פרע ממנו אלוה של אמה זו. קראו לרופאים ופצעו את מחו ומצאו כמין גוזל בן יונה ובו משקל שני ליטרין. אמר רבי אלעזר בן רבי יוסי אני הייתי שם ברומי ונתנו הגוזל ההוא מצד אחד ושני הליטרין מצד אחד והוה תקיל חד לקבל חד, נתנו אותו בקערה כל דהוה דין שני הוה דין שאני, פרח יתושא פרחה נפשיה דטיטוס לאבדון לדראון עולם, הוי ויתרון ארץ.
(ה) ורבי תנחומא ורבי מנחמא הוו מתנין בהדין עובדיא. עובדא הוה בחד גברא דהוה קאים גבי נהרא, חמא חד אורדעא טעונה חד עקרב ומגיזא יתיה נהרא, אמר ודאי זו מוכנת לעשות שליחותיה, אגיזתיה ועבדת שליחותה וחזרת יתה לאתרה, ונשמע קול יללא בעיר, פלוני נשכו עקרב ומת. רבי פנחס בשם רבי חנין דציפורין עובדא הוה בחד גבר דהוה חציד בבקעת בית טופת וחמא עישבא עבד כלילא לרישיה, אתא חד חיויא ומחא יתיה וקטליה, אתא חד גבר וקם ליה, סקר בחיויא, אמר תמה אנא על מאן דקטל הדין חיויא, אמר ההוא גבר אנא קטלתיה, חמא ההוא עישבא ברישיה, אמר ליה יכול את למינסב הדין כלילא דעישבא מן רישך, אמר אין. אמר ליה יכיל את קריב הדין חיויא בהדין חוטרא, אמר ליה אין, כיון דקרב לההוא חיויא מיד נשרין איבריה. רבי ינאי הוה יתיב מתני על פיילי קרתא, וראה נחש אחד מרתיע ובא, והוה מרדיף ליה מן הכא והוה חזר ליה מן הכא מן דין סיטרא, אמר זה ודאי מוכן לעשות שליחותו, מיד נפל קול הברה בעיר פלוני נשוך בנחש ומת. רבי אלעזר הוה יתיב על בית הכסא, אתא חד רומא ואקימיה ויתיב ליה, אמר ליה הדין לא אתי על מגן, מיד בא נחש ונשכו ומת, וקרא עליו הפסוק הזה (ישעיה מג, ד): ואתן אדם תחתיך. ואתן אדום תחתיך. רבי יצחק בן רבי אלעזר הוה מטייל על שונתא דימא דקיסרין, ראה קולית אחת מתגלגלת ובאה, והוה מצנע לה והיא מתגלגלת, מצנע לה והיא מתגלגלת, אמר זו מוכנת לעשות שליחותה. לבתר יומין עבר חד בלדר מן מלכותא, איתגלגלת ביני ריגלוהי ונכשל ונפל ומת, אזלון ופשפשוניה בשקיה ואשכחון יתיה טעון כתבין בישין על יהודאין דקיסרין. רבי שמעון בן חלפתא הוה עוסקן והוה ליה חד פרדס והוה ביה חד סדיין אזל חד דוכיפת ותקניה, קם רבי שמעון וסתריה, מה עבד אייתי ליה ועבד באפיה חד לוח ויהב חד מסמרא ותקניה, מה עבד דוכיפת אזל ואייתי חד עישבא ויהב על ההוא מסמרא וסתריה. מה עבד רבי שמעון אמר טב לי אנא גנז הדין דלא ילכון גנביא ויעבדון כדין ויחרבון ברייתא. חמרתיה דרבי ינאי אכלת עישבא ואיסתמיית, אכלה עישבא חורן ואיתפתחת. עובדא הוה בתרין גוברין דהוון עללין בשבילא דטבריא חד סמי וחד פתיח, פתיח גדש לסמיא, יתבון למקרטא באורחא, וארעת שעתא ואכלון מן עישבא, דין דהוה סמיא איתפתח ודין דהוה פתיח איסתמי, לא עלון מן תמן עד דגדש סמיא לפתיחא. עובדא הוה בחד גבר דסלק מן בבל יתיב למקרטא על אורחא וחמא תרין ציפורין מתנציין הדא עם הדא, קטלא הדא לחברתה, אזלת חוריתא ואייתא עישבא ויהבא על מיתא ואחייא, אמר טב לי נסב הדא עישבא מחיי בה מיתא דארעא דישראל, מיפרא וסלק חמא חד תעל מיית ומקלק באורחא, אמר טב לי מנסיא בהדין תעל, ויהב עלוי ואחייה. הוה מהלך עד שהגיע לסולמא של צור, כיון שהגיע לסולמא של צור חמא חד אריה קטיל רמי באורחא, אמר טב לי מינסי בהדין, יהב עלוי ואחייה, וקם עלוי ואכליה. הדא דברייתא אמרין טב לביש לא תעביד ובישתא לא ימטי לך, וטב לביש אין עבדת, בישא עבדת. אמר רבי תנחומא אפלו במים הקדוש ברוך הוא עושה שליחותו, ומעשה במכה שחין שירד לטבל בימה של טבריא וארעת שעתא וטפת בארה של מרים ואסחי ואיתסי. והיכן היא בארה של מרים, אמר רבי חיא בר אבא כתיב (במדבר כא, כ): ונשקפה על פני הישימן, שכל מי שעולה על הר ישימון רואה כמין כברה קטנה בימה של טבריא וזו היא בארה של מרים. רבי יוחנן אמר שיערו אותה רבנן והיא מכונת כל קבל תרעא מציעאה דכנשתא עתיקתא דסרונגיא. אמר רבי הונא בר פפא באסור הבמה היו ישראל מקריבין במדבר עד שלא הוקם המשכן. תנינן עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מתרות ועבודה בבכורות, ומשהוקם המשכן נאסרו הבמות ועבודה בכהנים, והיו ישראל נוהגין באסור במה במדבר, והיו פרעניות מכלות אותם, והיו אמות העולם אומרין עובדין לשמו והוא הורגן במדבר, לפיכך הקדוש ברוך הוא אומר למשה (ויקרא יז, ג): איש איש מבית ישראל אשר ישחט שור או כשב וגו' ואל פתח אהל מועד וגו'.
(א) ברבות הטובה רבו אוכליה, רבי חנניה ורבי יונתן שאלון למנחם טלמיא ורבי ברכיה בשם רבי יוסי בן חנניה אמר שאל לון מנחם טלמיא, מהו דין (דברים ח, ג): ויענך וירעבך, וכי מאכל רעבון נתן להם הקדוש ברוך הוא המן לישראל. מה עשה הביא לפניו שני קשואין אחת שלמה ואחת שבורה, אמר הדא שלימתא היא בכמה, אמר ליה בתרין מנה, והדא תבירא בכמה, אמר ליה בחד מנה, אמר לון לית טופא דהדא דהיא מתעביד בהדא. אמר להם לא דומה, כשם שהוא מתהנה מן הטעם כך הוא נהנה מן הראיה. רבי אלעזר בשם רבי יוסי בר זמרא שלשה דברים נאמרו בגואי התאנה, טוב למאכל, ויפה לעינים, ומוסיף חכמה. ושלשתן בפסוק אחד (בראשית ג, ו): ותרא האשה כי טוב העץ למאכל, מכאן שהוא טוב למאכל. וכי תאוה הוא לעינים, מכאן שהוא יפה לעינים. ונחמד העץ להשכיל, מכאן שהוא מוסיף חכמה. הדא הוא דכתיב (תהלים פט, א): משכיל לאיתן האזרחי. וכן יצחק אומר (בראשית כז, ד): ועשה לי מטעמים, אמר לו בתחלה הייתי נהנה מן הראיה, ועכשו איני נהנה אלא מן הטעם. וכן שלמה אומר: ברבות הטובה רבו אוכליה, לא דמי ההוא דחמי סלגיתיה פניא וכפן, לההוא דחמי סלגיתיה מליא ושבע. חד כותי שאל לרבי מאיר אמר ליה חיין מתייא, אמר ליה אין. אמר ליה בחשאי או בפרהסיא, אמר ליה בפרהסיא. אמר ליה מאן את מחמי לי, אמר ליה לא ממקרא ולא ממשנה אלא מדרך ארץ אני משיבך, אמר לו נאמן אחד בעירנו והכל מפקידין אצלו בחשאי, והוא מחזיר להם בפרהסיא, בא אחד והפקיד אצלו בפרהסיא, היאך יחזיר לו או בחשאי או בפרהסיא, לא בפרהסיא, אמר ליה אין, אמר לו ולא ישמעו אזניך מה שפיך מדבר, הבריות מפקידין אצל נשותיהן טפה של לבנות, והקדוש ברוך הוא מחזיר להם אותה טפה בריה נאה שלמה בפרהסיא, המת שהוא הולך בפרהסיא לא כל שכן שיבוא בפרהסיא, אלא כשם שהוא הולך בקולי קולות כך הוא בא בקולי קולות. רבי יונתן בשם רבי יונתן דבית גוברין אמר, כתיב (משלי ל, טז): שאול ועצר רחם, וכי מה ענין זה לזה, אלא מה עצר רחם בקולי קולות, אף שאול בקולי קולות. אמר איך אינון אתיין שליחין או לבושין, אמר ליה לבושין. אמר ליה מאן את מחמי לי, אמר ליה לא ממקרא ולא ממשנה אלא מדרך ארץ אני משיבך, אמר ליה זרעית מימיך אפונין, אמר ליה אין, אמר ליה היאך זרעתין שליחין או לבושין, אמר ליה שליחין. אמר ליה היאך אינון אתיין לבושין או שליחין, אמר ליה לבושין. אמר ליה ולא שמעין אודנך מה פומך ממלל, ומה אם אפונין כד זרע להון שליחין עלון להון לבושין, המת שהוא הולך בלבוש לא כל שכן שיבוא בלבוש. רבי איבו ותני לה בשם רבי נתן כתיב (איוב לח, יד): תתהפך כחמר חותם ויתיצבו כמו לבוש, כסות היורדת עם אדם בעולם הזה לשאול, היא באה עמו לעתיד לבוא. אמר ליה הואיל ואינון אתיין חיין ולבושין מאן מספק לון מזונין, אמר ליה אזלתא לחמת גרר מימיך, אמר ליה אין, אמר ליה בענתה ודלא בענתה, אמר ליה בענתה ודלא בענתה. אמר ליה ואיך היו מזונין תמן שכיחין, אמר ליה שכיחין. בענתה או דלא בענתה, אמר ליה בענתה ודלא בענתה דבגין אכלוסין מייתין לזבן ולזבון. אמר ליה כך מאן דמייתי אכלוסיא מייתי מזוניהון, דכתיב בשלמה: ברבות הטובה רבו אוכליה, כשירבו אוכלי הטובה תרבה הטובה. אמר ליה הואיל ואינון אתיין חיין ולבושין ומתפרנסין, למה אתון בכיין עליהון. אמר ליה תפח רוחיה דההוא גברא, אית בר נש דמוביד מחמדתיה ולא בכי, אלא כשם שבא בקולי קולות כך הוא יוצא בקולי קולות.
(ב) תני בזמן שהולד נוצר במעי אמו, שלשה הם שתפין בו, הקדוש ברוך הוא ואביו ואמו, אביו מזריע בו לבן שממנו הבנים, והמח, והצפרנים, ולבן שבעין, והעצמות, והגידין. אמו מזרעת אדם שממנו הדמים, והעור, והבשר, ושער ושחור שבעינים. והקדוש ברוך הוא יתברך שמו ויתרומם זכרו, נותן בו עשרה דברים, ואלו הן: רוח, ונשמה, וקלסתר, פנים, ומראית עינים, ושמיעת אזנים, ודבור שפתים, ונשיאות ידים, והלוך רגלים, וחכמה, ובינה, ועצה, ודעת, וגבורה. וכשבא שעת פטירתו הקדוש ברוך הוא נוטל חלקו ומניח חלק אביו ואמו לפניהם, ואביו ואמו בוכין. אמר להם הקדוש ברוך הוא מה לכם בוכין כלום נטלתי משלכם, לא נטלתי אלא שלי. אומרים לפניו רבונו של עולם כל זמן שהיה חלקך מערב בחלקנו היה חלקנו שמור מן רמה ותולעה, ועכשיו שנטלת חלקך מתוך חלקנו, הרי חלקנו משלך ונתון לרמה ותולעה. רבי יהודה הנשיא היה מושלו משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו כרם ומסרו לאריס, אמר המלך לעבדיו לכו בצרו את כרמי וטלו את חלקי והניחו חלק האריס במקומו, מיד הלכו ועשו כדבר המלך, והתחיל אותו האריס צווח ובוכה, אמר לו המלך כלום משלך נטלתי ולא שלי נטלתי, אמר ליה אדוני המלך כל זמן שהיה חלקך עם חלקי היה חלקי שמור מבזה וגנבה, ועכשיו שנטלת חלקך הרי חלקי משלך לבזה וגנבה. המלך, זה מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. האריס, זה אביו ואמו של אדם, כל זמן שהנשמה באדם שמור הוא, כיון שמת הרי הוא לרמה ולתולעה, שנאמר (איוב כה, ו): אף כי אנוש רמה אלו הכנים שבחייו, ובן אדם תולעה אלו תולעים שמרחישין תחתיו במותו. שמעון בן אלעזר אומר אפלו בן יומו חי אינו צריך שמור לא מן החלדה ולא מן העכברים ולא מן הנחשים, הכלב, רואה ובורח, הנחש, רואה ובורח, אבל כשמת אפלו כעוג מלך הבשן צריך שמור מן החלדה ומן העכברים ומן הנחשים, שכל זמן שאדם חי אימתו מטלת על כל הבריות והחיות והרמשים, שנאמר (בראשית ט, ב): ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית השדה וגו', כיון שמת אדם נטלה אימתו וצריך שמור. ותינוק בן יומו חי מחללין עליו את השבת, דוד מלך ישראל מת אין מחללין עליו את השבת, ומדקאמר שלמה (קהלת ט, ד): כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת, כדרב יהודה אמר רב דאמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב (תהלים לט, ה): הודיעני ה' קצי ומדת ימי מה היא וגו', אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם הודיעני את קצי, אמר לו גזרה היא מלפני שאין מודיעין קצו של בשר ודם. מדת ימי מה היא, אמר לו גזרה היא מלפני שאין מודיעין מדת ימיו של בשר ודם. ואדעה מה חדל אני, אמר לו בשבת. אמר לו אמות באחד בשבת, אמר לו כבר הגיעה מלכות שלמה בנך ואין מלכות נוגעת בחברתה אפלו כמלא נימא. אמר לו אמות בערב שבת, אמר לו (תהלים פד, יא): כי טוב יום בחצריך מאלף, טוב לי יום אחד שאתה עוסק בתורה לפני מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני על גבי המזבח. כל יומא דשבתא הוה יתיב וגריס כולי יומא, ההוא יומא הוה ליה בוסתנא אחורי ביתיה, אתא מלאך המות בחיש באילניא, נפק למיחזי, הוה סליק בדרגא איפחית דרגא מתותיה אישתיק ונח נפשיה. שלח שלמה לבי מדרשא אבא מיית ומוטל בחמה וכלבים של בית אבא רעבים, מה אעשה. שלחו ליה חתך נבלה והנח לפני כלבים, ואביך הנח עליו ככר או תינוק וטלטלו, ולא יפה אמר שלמה: כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת.
(א) מתוקה שנת העבד, רבי נפק מן דימוסיין, אתעטף בבגדים ויתיב עסיק בצרכיהון דברייתא, מזג ליה עבדיה כסא, מדעסיק בצרכי דברייתא לא איתפני מקבלא יתיה מיניה, נתנמנם עבדא ודמך ליה, הפך רבי ואסתכל ביה ואמר יאות אמר שלמה: מתוקה שנת העבד אם מעט ואם הרבה יאכל והשבע לעשיר איננו מניח לו לישון, כגון אנן דאנן עסקינן בצרכיהון דברייתא אוף למידמוך לית אנן מישתבקין. אמר רבי ברכיה, משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו פרדס ומסרו לבנו, כל זמן שהיה בנו עושה רצונו היה המלך רואה איזו נטיעה יפה בעולם ושותלה בפרדס של בנו, וכל זמן שלא היה בנו עושה רצונו, רואה איזו נטיעה יפה ומשבחת בפרדס והיה עוקרה. כך המלך, זה הקדוש ברוך הוא. הפרדס, זה העולם, ויש אומרים אלו ישראל, כל זמן שהם עושים רצונו של הקדוש ברוך הוא, רואה איזה צדיק באמות העולם, כגון יתרו, רחב, ורות, וכגון אנטונינוס, מביאו ומדבקו בישראל. וכל זמן שאין עושין רצונו, רואה איזה צדיק יש בישראל ומסלקו מהם.
(ב) מה בין מיתת נערים למיתת זקנים, רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר הנר הזה בזמן שהוא כבה מאליו טוב לו וטוב לפתילה, ובזמן שאין כבה מאליו רע לו ורע לפתילה. ורבי נחמיה אומר התאנה הזאת כל זמן שהיא נלקטת בעונתה יפה לה ויפה לתאנה, וכשאינה נלקטת בעונתה רע לה ורע לתאנה. דילמא רבי חיא רבה ותלמידיו, ואית דאמרין רבי שמעון בן חלפתא ותלמידיו, ואית דאמרין רבי עקיבא ותלמידיו, הוו יתבין פשטין תחות חדא תאנתא, והיה בעל התאנה משכים ולוקט את תאנתו, אמרו נשנה את מקומנו שמא הוא חושדנו, ישבו במקום אחר, למחר השכים בעל התאנה ללקט תאנתו ולא מצאן חזר אחריהם ומצאן, אמר להם רבותי מצוה חדא הויתון עבדין עמי מנעתון יתה מני. אמרין ליה חס ושלום, אמר לון ומפני מה הנחתם מקומכם וישבתם במקום אחר, אמרין ליה אנן אמרין שמא הוא חושדנו, אמר להם חס ושלום אלא אמר לכם מפני מה הייתי משכים ולוקט אותה שכשתנץ עליהם השמש הם מתליעים, ההוא יומא שבקון דלא לקט ומצאו אותם שזרחה השמש עליהם והתליעו, אמרין יפה בעל התאנה יודע עונתה של תאנתו אימתי ראויה להלקט והוא לוקטה, כך הקדוש ברוך הוא יודע מתי הגיע עונתו של צדיק ומסלקו.
(ג) חיא בר רב אדא בר אחתיה דבר קפרא דמך, אמרי לרבי יוחנן עול ואפטור עלוי, אמר לון ייעול רבי שמעון בן לקיש דהוא ידע מה חיליה, עאל רבי שמעון ואפטר עלוי (שיר השירים ו, ב): דודי ירד לגנו, הקדוש ברוך הוא יודע מעשיו של רבי חיא בר אדא, וסלקו.
(ד) כד דמך רבי סימון בר זביד, עאל רבי אילא ואפטר עלוי הלין קריה (איוב כח, יב יג): והחכמה מאין תמצא, לא ידע אנוש ערכה (איוב כח, כא): ונעלמה מעיני כל חי (איוב כח, יד): תהום אמר לא בי היא, אם כן תלמיד חכם שמת מאין אנו מוצאין תמורתו. ארבעה דברים שהם תשמישו של עולם, וכלם אם אבדו יש להם חליפין, ואלו הן (איוב כח, א ב): כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב יזקו, ברזל מעפר יקח ואבן יצוק נחושה, אבל תלמיד חכם אם מת מי מביא לנו תמורתו, אנו אבדנו את רבי סימון מי מביא לנו תמורתו. אמר רבי לוי שבטים מציאה מצאו ותמהו ויצא לבם, שנאמר (בראשית מב, כח): ויצא לבם ויחרדו, אנו שאבדנו את רבי סימון בר זביד על אחת כמה וכמה.
(ה) כד דמך רבי בון ברבי חיא, עאל רבי זירא ואפטר עלוי הדין פסוקא: מתוקה שנת העבד, למה היה רבי בון ברבי חיא דומה, למלך שהיה לו כרם ושכר פועלים הרבה לעשותו, והיה שם פועל אחד מתכשר במלאכתו יותר מן הכל, יותר מדאי, מה עשה המלך נטלו בידו והיה מטיל עמו ארכות וקצרות, לעתותי ערב באו הפועלים לטל שכרן, ובא אותו הפועל עמהם ונתן לו שכרו משלם, התחילו הפועלים מצירין, אמרו אנו יגענו כל היום וזה יגע בשתי שעות ונתן לו המלך שכרו משלם. אמר להם המלך מה לכם מצירין, יגע זה בשתי שעות בכושרות, מה שא יגעתם אתם כל היום. כך למד רבי בון ברבי חיא תורה לעשרים ושמונה שנה מה שאין תלמיד ותיק יכול ללמד למאה שנה. אמר רבי יוחנן כל מי שהוא יגע בתורה בעולם הזה, לעולם הבא אין מניחין אותו לישן אלא מוליכין אותו לבית מדרשו של שם ושל עבר ושל אברהם יצחק ויעקב ומשה ואהרן. עד היכן, עד (שמואל ב ז, ט): ועשיתי לך שם גדול כשם הגדלים אשר בארץ.
(א) יש רעה חולה ראיתי תחת השמש, יש רעה חולה, וכי יש רעה חולה ויש רעה טובה, אלא איזו רעה חולה, כגון דגלום, פטרגוס, מסכין, תשיש, ערטיל, וכפין. עשר שמור לבעליו לרעתו, אמר רבי יהושע זה קרח, ורבי שמואל אמר זה נבות היזרעאלי. רבי יהודה אמר זה המן. רבי יצחק אמר אלו בני ראובן ובני גד. ורבנן אמרי זה איוב דהוה עתיר ומתמסכן וחזר למה דהוה. רבי גמליאל ברבי חנינא בעא קומי רבי מונא אמר ליה מהו דין דכתיב: עשר שמור לבעליו לרעתו, אמר לו כל סמא דמילתא הוא קטאדיקי דידיה, כשבא עליו קטאדיקי דמלכות יתן לה מה דיתן.
(א) ואבד העשר ההוא בענין רע, רבי חגי בשם רבי יצחק אמר, בענין רע, שחשב על אותו עני, אמר לו לא טוב לך לעי ונגיס, חמי שקין, חמי כרעין, חמי קופדין, לא טב לך לעי ואכיל, אמר הקדוש ברוך הוא לא די לך דמשלך לא נתת לו כלום, ובמה שנתתי לו אני, אתה מכניס בו עין רעה, לפיכך: והוליד בן ואין בידו מאומה, מן ממונא דידיה דהוה בידיה לא ישבוק לבריה.
(א) כאשר יצא מבטן אמו, גניבא אמר לשועל שמצא כרם והיה מסיג מכל פנותיו, והיה שם נקב אחד ובקש להכנס בו ולא הוה יכיל, מה עבד צם תלת יומין עד דכחיש ותשש, ועאל בהדא נקובא, ואכל ושמן, בעא למיפק ולא יכיל מעיבר כלום, חזר וצאים תלת יומין אוחרנין עד דכחיש ותשש, וחזר היך מה דהוה ונפק, כד נפק הוה אפיך אפוי ואיסתכל ביה, אמר כרמא כרמא מה טב את ומה טבין אינון פירין דבגווך, וכל מה דאית בך יאין ומשבחן, ברם מה הניה ממך כמה דבר נש עליל לגוויך כך הוא נפיק, כך הוא דין עלמא. דבר אחר, כאשר יצא מבטן אמו ערום ישוב ללכת כשבא, תניא כמו שבא אדם כן ילך, אדם בא בקול ונפטר מן העולם בקול, בא לעולם בבכיה ונפטר מן העולם בבכיה, בא לעולם בחבה, ונפטר מן העולם בחבה, בא בעולם באנחה ונפטר מן העולם באנחה. בא לעולם בבלי דעת ונפטר מן העולם בבלי דעת. תני בשם רבי מאיר, כשאדם בא לעולם ידיו הן קפוצות, כלומר כל העולם כלו שלי הוא, אני נוחלו. וכשהוא נפטר מן העולם ידיו הן פשוטות, כלומר לא נחלתי מן העולם הזה כלום, שכן שלמה אומר: כאשר יצא מבטן אמו ערום ישוב ללכת כשבא ומאומה וגו'.
(א) וגם זה רעה חולה כל-עמת שבא כן ילך. הא היך מה דאתא בחליטין כן ייזיל ליה בחליטין. אמר רבי פנחס כשם שפתח העולם בארבע מלכיות, חתם בארבע מלכיות. פתח בארבע מלכיות, שנאמר (בראשית יד, ט): את כדרלעמר מלך עילם ותדעל מלך גוים ואמרפל מלך שנער ואריוך מלך אלסר, וחתם בארבע מלכיות, בבל, יון, מדי, ואדום. ומה יתרון לו שיעמל לרוח, אמר הקדוש ברוך הוא לאדם חרשת, וזרעת, וקצרת, ועמרת, ודשת, ועשית אותו תבואה וערמה, אם אין אני מוציא רוח שתזרה לך מהיכן את חייה, הא אינן נותנין העמר אלא שכר אותו הרוח, הוי: ומה יתרון לו שיעמל לרוח.
(א) גם כל ימיו בחשך ילך, מדבר בדורן של שופטים. וכעס הרבה, שהיו מכעיסים להקדוש ברוך הוא במעשיהן הרעים. וחליו וקצף, וחליו, אלו היסורין, וקצף, שהקציפו להקדוש ברוך הוא ואמרו (שופטים כא, ג): למה ה' אלהי ישראל היתה זאת בישראל להפקד היום מישראל שבט אחד. דבר אחר, גם כל ימיו בחשך ילך, מדבר בדורו של שמואל. וכעס הרבה, שהיו מכעיסין להקדוש ברוך הוא במעשיהם הרעים. וחליו, אלו היסורין. וקצף, שהקציפו ואמרו (שמואל א ד, ג): למה נגפנו ה'. גלו עשרת השבטים ולא נשתייר מהם, גלו שבט יהודה ושבט בנימין ונשתייר מהם.
(א) הנה אשר ראיתי אני טוב אשר יפה לאכול ולשתות. רבי תנחומא אומר כל אכילה ושתיה שנאמרה במגלה הזאת, בתורה ובמעשים טובים נאמרה. אמר רבי יונה ואב שבכלן (קהלת ח, טו): והוא ילונו בעמלו. וכי יש אכילה ושתיה מלוין את האדם לקבר, ומה מלוהו, תורה ומעשים טובים.
(א) כי לא הרבה יזכר את ימי חייו. זה דורו של עלי. כי האלהים מענה בשמחת לבו, זה אלקנה, שהיה מדריך את ישראל ומעלה אותם בירושלים בכל שנה ושנה בדרך אחרת, לכך הכתוב מקלסו (שמואל א א, ג): ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה.