(א) ושבתי אני ואראה. רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן, רבי יהודה אומר אלו הקטנים הנגנזים בחייהן בעון אבותם בעולם הזה, לעתיד לבוא הן עומדין בצד חבורה של צדיקים ואבותיהם בצד חבורה של רשעים, והם אומרין לפניו רבונו של עולם כלום מתנו אלא בעון אבותינו, יבואו אבותינו בזכיותינו. והוא אומר להם אבותיכם חטאו מאחריכם, וחטאתיהם מלמדין קטיגור. רבי יהודה ברבי אלעאי בשם רבי יהושע בן לוי באותה שעה אליהו זכור לטוב יושב ומלמד סניגוריא ואומר להם אמרו לפניו רבונו של עולם אי זו מדה מרבה מדת הטובה או מדת הפרענות, אמר מדת הטוב מרבה ומדת הפרענות מעוטה, ומתנו בעון אבותינו, אם מדת הטוב מרבה לא כל שכן שיבואו אבותינו אצלנו, אמר להם יפה למדתם סניגוריא יבואו אצלכם, דכתיב (זכריה י, ט): וחיו את בניהם ושבו, ששבו מלירד לגיהנם והם ניצלין בזכות בניהם, לפיכך חיב כל אדם ללמד את בנו תורה שיצילהו מגיהנם. ורבי חנינא פתר קרייה בהרוגי מלכות, שהם באים לחיי עולם הבא אף על פי שאינן מתודין. רבי בנימין פתר קרייה בחניפי תורה, סבורים כל עמא שהוא קריין ולית הוא קריין, תנויי ולית הוא תנויי, עטיף גולתיה ותפלין ברישיה. והנה דמעת העשוקים ואין להם מנחם, אמר הקדוש ברוך הוא עלי להפרע מהן, שנאמר (ירמיה מח, י): ארור עשה מלאכת ה' רמיה. ורבנן פתרין קרייה באמות העולם, והנה דמעת העשוקים ואין להם מנחם, אמר הקדוש ברוך הוא עלי להתוכח עמהם, דכתיב (ירמיה נ, לד): גאלם חזק ה' צבאות שמו ריב יריב את ריבם. דניאל חייטא פתר קרייה בממזרין, אלו ממזרין עצמן, ואיזה זה, זה הבא על הערוה והולידו, זה מה חטא, וזה מה איכפת ליה. אמר רבי יהודה בן פזי אפלו הממזר בא לעולם הבא, דכתיב: והנה דמעת העשוקים וגו', אמר הקדוש ברוך הוא לפי שבעולם הזה הם פסולין אבל לעתיד לבוא אמר זכריה אנא חמיתה אלו כורסין, שנאמר (זכריה ד, ב): והנה מנורת זהב כלה וגו' ושנים זיתים עליה וגו', תרין אמורין חד אמר גולה וחד אמר גואלה, מאן דאמר גולה, גולה שבבבל וגלת שכינה עמהם. ומאן דאמר גואלה, הוא פרוקא, דכתיב (ישעיה מז, ד): גואלנו ה' צבאות שמו, וכתיב (מיכה ב, יג): עלה הפרץ לפניהם וגו'.
(א) וטוב משניהם את אשר עדן לא היה, אלו אלף דור שעלו במחשבה להבראות, וכמה נמחו מהם, רבי יוחנן בשם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר תשע מאות ושבעים וארבעה דורות, שנאמר (תהלים קה, ח): דבר צוה לאלף דור. רבי יהושע פתר קרייה בישראל, בשעה שעמדו לפני הר סיני, כיון שבאו לאותו מעשה, לא הניח משה זוית בקרקע ההר שלא נחבט עליה ומבקש תפלה ורחמים על ישראל, ולא נענה, ונזדוגו לו חמשה מלאכי חבלה, קצף, ומשחית, והשמד, אף, וחמה. מיד נתירא משה מהן, מה עשה נתלה במעשה אבות, מיד הזכיר ואמר (שמות לב, יג): זכר לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך. אמר לו הקדוש ברוך הוא, משה, אבות העולם מה יש להם עלי אם באתי לדקדק אחריהם, אני יש לי עליהם, אברהם יש לי עליו שאמר (בראשית טו, ח): במה אדע כי אירשנה. יצחק יש לי עליו, שנאמר (בראשית כה, כח): ויאהב יצחק את עשו, ואני שנאתיו, שנאמר (מלאכי א, ג): ואת עשו שנאתי. יעקב יש לי עליו, שאמר (ישעיה מ, כז): נסתרה דרכי מה'. כיון שאמר (שמות לב, יג): אשר נשבעת להם בך, למען שמך, באותה שעה נתמלא הקדוש ברוך הוא רחמים, שנאמר (שמות לב, יג): וינחם ה' וגו', מיד נסתלקו ממנו שלשה מלאכי חבלה, קצף, ומשחית, והשמד, ונשתירו שנים, אף, וחמה, הדא הוא דכתיב (דברים ט, יט): כי יגרתי מפני האף והחמה. אמר לפניו רבונו של עולם יכיל אנא מיקם בתרויהון, סבול את חד ואנא חד, הדא הוא דכתיב (תהלים ז, ז): קומה ה' באפך וגו'. ומנין שעמד משה באחד מלאך חמה, שנאמר (תהלים קו, כג): ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית. על אותה שעה הוא אומר: ושבח אני את המתים, כגון אני וחבורתי. רבי שמואל בר נחמן פתר קרייא בדוד, בשעה שבנה שלמה את בית המקדש בקש שתרד אש מן השמים ולא ירדה, הקריב אלף עולות ולא ירדה, התפלל עשרים וארבעה תפלות ולא ירדה, עד שאמר (דברי הימים ב ו, מב): זכרה לחסדי דויד עבדך, מיד ירדה, שנאמר (דברי הימים ב ז, א): וככלות שלמה להתפלל והאש ירדה. רבי יודה ברבי לעיי ורבנן, רבי יודה ברבי לעיי אמר חיה דוד באותה שעה. ורבנן אמרין ארונו הביא, ולא פליגין, מאן דאמר חיה דוד באותה שעה הוא שדוד אומר בפיו (תהלים ל, ד): ה' העלית מן שאול נפשי וגו', וכתוב אחד אומר (דברי הימים ב ו, מב): ה' אלהים אל תשב פני משיחך, דהוא קים קדמך. ומאן דאמר ארונו הביא, הדא הוא דכתיב; זכרה לחסדי דוד עבדך. ועל אותה שעה נאמר: ושבח אני את המתים וגו', כגון אני וחבורתי, רבי יהודה ברבי סימון פתר קרייה ביחזקאל בשעה שעמד על הבקעה ואמר (יחזקאל לז, ד): העצמות היבשות שמעו דבר ה', מיד ותקרבו עצמות עצם אל עצמו וגו', אמר להם בתחלה אמרתי לכם (ירמיה ב, ד): שמעו דבר ה' בית יעקב ולא שמעתם, ועכשיו שמעתם. בחייכם לא שמעתם, במיתתכם שמעתם. על אותה שעה נאמר: ושבח אני את המתים, כגון אני וחבורתי.
(א) הכסיל חבק את ידיו. משל למה הדבר דומה לשני בני אדם שהיו יגעין בתורה אחד יגע והשביח, ואחד יגע ופרש. זה שהיה יגע בתורה ופרש רואה את זה שהשביח עומד בצד חבורה של צדיקים, והוא עומד בצד חבורה של רשעים, מיד חבק את ידיו ואכל את בשרו.
(א) טוב מלא כף נחת, טוב מי שהוא שונה הלכות ורגיל בהם, ממי שהוא שונה הלכות ומדות ואינו חוזר ורגיל בהם. מתלא אמר טבא חדא ציפרא כפותא מן מאה פרחיין. ורעות רוח, רעותיה דיהוה מיתקרי מרי מכילאן. דבר אחר, טוב מלא כף נחת, טוב מי שהוא עושה צדקה מעוטה משלו, ממי שהוא גוזל וחומס ועושק, ועושה צדקות גדולות משל אחרים. מתלא אמר גייפה בחזורין ומפלגא לבישייא [פרוש נואפת בתפוחים שלוקחת בשכרה ומחלקתן לחולים]. ורעות רוח, רעותיה מיתקרי בר מצוותא. דבר אחר, טוב מלא כף נחת, טוב מי שיש לו עשרה זהובים ונושא ונותן ומתפרנס בהם, ממי שהוא נוטל ממון של אחרים ומפסידו ומאבדו. מתלא אמר לא מיסתייה מובד דידיה אלא דאחרונין מובד דידיה ודלא דידיה. ורעות רוח, רעותיה די יהוי מיתקרי פרגמטיוטא. דבר אחר, טוב מלא כף נחת, מי שהוא שוכר גנה ואוכל פרותיה, ממי שהוא שוכר גנות הרבה והוא מביירן [פרוש מבטלן ומאבדן]. מתלא אמר דאגיר גנא אכיל ציפרין, דאגיר גנייאן אכלין ליה ציפרין. ורעות רוח, רעותיה מיתקרי מרי אוסייאן. אמר רבי יעקב ברבי קורשאי, טוב מלא כף נחת לעולם הבא, ממלא חפנים עמל ורעות רוח בעולם הזה. הוא היה אומר יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה, ויפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה, מכל חיי העולם הבא, שהעולם הבא אינו בא אלא מכח העולם הזה. אמר רבי חיא בר אבא, טוב מלא כף נחת, זה יום השבת, ממלא חפנים עמל ורעות רוח, אלו ששת ימי המעשה, דאמר רבי חיא בר אבא אין ישראל נגאלין אלא בזכות שבת, שנאמר (ישעיה ל, טו): בשובה ונחת תושעון, בשובה ונייח תושעון. ורעות רוח, רעותיה דמיתקרי לעי ונגיס. אמר רבי ברכיה, טובה דריסה שדרס הקדוש ברוך הוא בארץ מצרים, שנאמר (שמות יב, יב): ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה. ממלא חפנים, ממלא חפניהם פיח כבשן, למה שבזו היתה גאלה ונגאלו, ובזו של פיח הכבשן לא נגאלו. רבי יצחק פתר קרייא בשבט גד ושבט ראובן שבאו לארץ ישראל וראו כמה בית זרע יש בה, כמה בית נטע יש בה, אמרו: טוב מלא כף נחת בארץ ישראל, ממלא חפנים עמל בעבר הירדן. וחזרו ואמרו מה לא אנן גרמינן לן, לא אמרין אנן (במדבר לב, ה): יתן את הארץ הזאת לעבדיך. אמר רבי יצחק, כתיב (ויקרא טז, יג): וכסה ענן הקטרת, הכסוי הזה אין אנן יודעין מהו, עד שבא דוד ופרשו, שנאמר (תהלים פה, ג): נשאת עון עמך וגו'. ואף הקדוש ברוך הוא אמר חביב עלי מלא קמצו של עני מנחת נדבה, ממלא חפנים של כהן גדול קטרת הסמים, למה, שזו באה כפרה, וזו אינה באה כפרה, דכתיב (ויקרא ב, א): ונפש כי תקריב קרבן מנחה לה'.
(א) יש אחד ואין שני. יש אחד, זה הקדוש ברוך הוא, שנאמר בו (דברים ו, ד): ה' אלהינו ה' אחד. ואין שני, שאין לו שתף בעולמו. גם בן ואח אין לו, אח אין לו בן מאין יש לו, אלא שחבב הקדוש ברוך הוא לישראל וקראן בנים, שנאמר (דברים יד, א): בנים אתם לה' אלהיכם, וקראם אחים, שנאמר (תהלים קכב, ח): למען אחי ורעי. ואין קץ לכל עמלו, לכל מה שעשה בששת ימי בראשית. ולמי אני עמל ומחסר את נפשי מטובה, לא להדבק בדרכיו, אם אין הצדיקים עומדים ומסגלין מצוות ומעשים טובים לפניו, אין זה הבל שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו. דבר אחר, יש אחד ואין שני, זה אברהם, שנאמר (יחזקאל לג, כד): אחד היה אברהם. ואין שני, שאין לו בן זוג. גם בן ואח אין לו, בן ואח לא היה לו בשעה שירד אל הכבשן, ובשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא (בראשית כב, ב): קח נא את בנך את יחידך, לא ראה שיש לו בן. בשעה שאמר לו (בראשית יב, א): לך לך מארצך, לא ראה שיש לו אח. ואין קץ לכל עמלו, ממצוות ומעשים טובים. ולמי אני עמל ומחסר את נפשי מטובה, לא להדבק בדרכיו, שכל מי שאינו עושה כמותו, גם זה הבל. דבר אחר, יש אחד, זה שבט לוי. גם בן ואח אין לו, בשעה שאמר לו משה (שמות לב, כז): עברו ושובו משער לשער, וכתיב (דברים לג, ט): האמר לאביו ולאמו לא ראיתיו ואת אחיו לא הכיר וגו'. ואין קץ לכל עמלו, במלאכת המשכן. גם עינו לא תשבע עשר, אלו הקרבנות. ולמי אני עמל, לא להדבק בדרכיו, כל מי שאינו עושה כמותו, גם זה הבל וענין רע הוא. דבר אחר, יש אחד, זה יצר הרע. ואין שני, שאין לו בן זוג בעברה. גם בן ואח אין לו, בשעה שהולך אדם לעבר עברה אינו רואה שיש לו בן שימות בעונותיו, ואינו רואה שיש לו אח שיתביש ממנו ולהתגנות בו. ואין קץ לכל עמלו, במעשיו הרעים. גם עינו לא תשבע עשר, אלו מעשיו הרעים. ולמי אני עמל, שלא להדבק בדרכיו. ומי שאינו עושה כן, גם זה הבל. דבר אחר, יש אחד, זה גביני בן חרסון. ואין שני, שאין לו בן זוג. גם בן ואח אין לו, שהיה יחיד לאמו. ואין קץ לכל עמלו, ממה שהניח לו אביו. גם עינו לא תשבע עשר, שהיה סומא אחת מעיניו. ולמי אני עמל ומחסר את נפשי מטובה, אמרו בשעה שמת אביו אמר לאמו הראיני כל כסף וזהב שהניח לי אבא, אזלת וחמיית ליה חד כורא דדינרי, והות קיימא היא מן דין סיטרא והוא מן דין סיטרא ולא חמון דין לדין. רבי לוי בשם ריש לקיש אמר, יום שמת גביני בן חרסון נולד בלשאצר סנטרא דבבל.
(א) טובים השנים מן האחד, טובים השנים שהם יגיעין בתורה, מן האחד, שעוסק זה לעצמו וזה לעצמו. כי אם יפלו האחד יקים את חברו, שאם שכח הלכה אחד מהם, חברו מחזיר ההלכה. והחוט המשלש לא במהרה ינתק, זה הרב שהוא מחזיר להם טעותן. דבר אחר, טובים השנים מן האחד, טובים השנים שהם נושאין ונותנין בפרקמטיא. מן האחד, זה לעצמו וזה לעצמו. כי אם יפלו, שאם יפל ויסתכן אחד מהן, חברו מעמידו. והחוט המשלש, כד אינון תלת. רבי מאיר כד הוה חמי חד נפיק לאיסטרטא הוה צוח ליה זיל שלם עלך מרי מיתה. תרין, הוה צוח לון שלם לכון מרי קטטה. תלת, צוח לון שלם לכון מרי שלמא. רבי יוחנן אמר בה תרתין, רבי יוחנן אמר; טובים השנים, איש ואשתו. מן האחד, זה לעצמו וזו לעצמה. והחוט המשלש, זה הקדוש ברוך הוא, שהוא פוקדן בבנים. רבי יוחנן אמר בה חורי: טובים השנים, זה עמרם ויוכבד. אשר יש להן שכר טוב בעמלם, זה משה שנקרא טוב, שנאמר (שמות ב, ב): ותרא אותו כי טוב הוא, כי טוביה שמו, שנולד מהול. רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן, רבי יהודה אומר זה דוד ובת שבע. והחוט המשלש, זה נתן הנביא, שאמר לה לבת שבע (מלכים א א, יד): ואני אבוא אחריך ומלאתי את דבריך, וכשבאו אצל דוד הסכים עמהם, ואמר (מלכים א א, יד): והרכבתם את שלמה בני על הפרדה אשר לי וגו'. ורבי נחמיה אמר: טובים השנים, זה יהוידע ויהושבע. מן האחד, זה לעצמו וזה לעצמו. והחוט המשלש, זה סנהדרין שהסכימו עמהם, הדא הוא דכתיב (דברי הימים ב כג, יא): ויוציאו את בן המלך ויתנו עליו את הנזר וגו'. ורבנן אמרי: טובים השנים, זה מרדכי ואסתר. מן האחד, זה לעצמו וזה לעצמו. והחוט המשלש, זה אחשורוש שהסכים עמהם וגזר ואמר (אסתר ח, ח): ואתם כתבו על היהודים וגו'. רבי לוי בר חמא בשם רבי חנינא אמר: טובים השנים, שתלו מרדכי ואסתר. מן האחד, שתלה יוסף, שאלו נעשו נסים על ידיהם לכל ישראל, וזה לא נעשו נסים על ידו. והחוט המשלש, זה הקדוש ברוך הוא למעלה מכלן, שהפיל שונא, דכתיב (אסתר ז, י): ויתלו את המן על העץ אשר הכין למרדכי וגו'. אמר רבי יצחק טובה פרשה שנאמרה על פי שנים מפרשה שנאמרה ביחיד, בשנים, שנאמר (שמות יב, א): ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר החדש הזה לכם וגו', מפרשה שנאמרה ביחיד, שנאמר: וידבר ה' אל משה לאמר. והחוט המשלש (ויקרא יא, א): ויאמר ה' אל משה ואל אהרן לאמר אלהם, לבניו, לאלעזר ולאיתמר. תני רבי חיא, לאמר אלהם, לאלעזר ולאיתמר, והם, לאמר לכל ישראל. דבר אחר, טובים השנים, זה משה ואהרן. מן האחד, זה לעצמו וזה לעצמו. את מוצא כשבא משה וברך את ישראל לא שרתה שכינה על ידו, וכשבאו שניהם וברכו את ישראל, מיד שרתה שכינה על ידיהם, הדא הוא דכתיב (ויקרא ט, כג): ויבא משה ואהרן אל אהל מועד ויצאו ויברכו את העם, ברכו את ישראל, ואחר כך, וירא כבוד ה', שרתה שכינה על ידיהם. אמר רבי זעירא משפחות ומשפחות הם, משפחת סופרים מעמדת סופרים, בני תורה מעמדת בני תורה, עשירים מעמדת עשירים. אתיבון, והא זרעית זרעיתא פלונית דמטת ופסקת. אמר לון ומי כתיב, לא לעולם ינתק, לא במהרה ינתק כתיב, אין אתקשי עלנא מתפסיק מעותרא, היינו דאמר בר קפרא אם לא הוא, בא בנו, אם לא בנו, בא בן בנו.
(א) טוב ילד מסכן וחכם ממלך זקן וכסיל. טוב ילד מסכן וחכם, זה יצר טוב, ולמה נקרא שמו ילד, כי אין מזדוג לאדם אלא מבן שלש עשרה שנה ולמעלה, ולמה נקרא שמו מסכן, שאין הכל שומעין לו. ולמה נקרא שמו חכם, שהוא מלמד את הבריות לדרך ישרה. ממלך זקן וכסיל, זה יצר הרע, ולמה קורא אותו מלך, שהכל שומעין לו, ולמה קורא אותו זקן, שהוא מזדוג לו מילדותו ועד זקנתו. ולמה קורא אותו כסיל, שהוא מלמד לאדם לדרך רעה. אשר לא ידע להזהר עוד, שאינו יודע כמה צער וכמה יסורין באין עליו והוא אינו נזהר מהם.
(א) כי מבית הסורים יצא למלך, דהוא מכשכש לברייאתה כמן ביני סריאתה. כי גם במלכותו נולד רש, במלכות יצר טוב נולד רשותו של יצר הרע. דבר אחר, טוב ילד מסכן, זה אברהם. ממלך זקן וכסיל, זה נמרוד. מה הוא (בראשית יד, יז): אל עמק שוה, ששם השוו וקצצו ארזים ועשו לו בימה גדולה והושיבוהו עליה למעלה, והיו מקלסין לפניו ואומרים (בראשית כג, ו): שמענו אדני נשיא אלהים אתה בתוכנו. כי גם במלכותו נולד רש, במלכותו של אברהם נולד רשותו של נמרוד. דבר אחר, טוב ילד מסכן, זה יוסף. וחכם, שבחכמתו החיה כל העולם כלו ברעב. ממלך זקן וכסיל, זה פוטיפר, כמה נסים ראה על ידו ולא נזהר. כי מבית הסורים יצא למלך, מבית גיררתו של פרעה יצא מלך, שנאמר (בראשית מא, מד): אני פרעה ובלעדיך לא ירים וגו'.
(א) שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים, תני לא יכנס אדם להר הבית במעות צרורות בסדינו, ובאבק שעל רגליו, ובפונדתו החגורה לו מבחוץ, היאך מה דאת אמר: שמור רגלך כאשר תלך. רבי יוסי בן יהודה אומר (אסתר ד, ב): ויבוא עד לפני שער המלך כי אין לבוא אל שער המלך וגו', ומה לכבוד מלך בשר ודם לא יעשה כן לכבוד מלך מלכי המלכים על אחת כמה וכמה. רבי אדא ברבי שמעון בשם רבי נתן לעולם לא יעמד אדם במקום גבוה ויתפלל אלא במקום נמוך, מאי טעמא (תהלים קל, א): ממעמקים קראתיך ה'. רבי אומר לעולם אל יתפלל אדם וצריך לנקביו, שנאמר (עמוס ד, יב): הכון לקראת אלהיך ישראל. אמר רבי אלכסנדרי, כתיב שמור רגלך, רבי קרוצפי בשם רבי יוחנן אמר שמור רגלך מן הטפין שבין רגליך. כאשר תלך אל בית האלהים, תהיה טהור, במה דברים אמורים בדקין, אבל בגסין אם יכול לסבל יסבל. אמר רבי אבא (משלי ה, יח): יהי מקורך ברוך, בבית מקוראך תהיה ברוך, יהיה מקראך לקבר ברוך. שמעון סיכנא איש עצה היה חופר בורות שיחין ומערות בירושלים, אמר לרבי יוחנן בן זכאי, אני גדול כמוך. אמר לו למה, אמר לו שאני עוסק בצרכי רבים כמוך. אמר, אם אדם בא לידך לדין או לשאלה, אתה אומר לו שתה מן הבור הזה שמימיו זכין וצונין, או אם שאלה לך אשה על נדותה, אתה אומר לה טבלי בבור הזה שמימיו מטהרין, וקרא עליו פסוק זה: וקרוב לשמע מתת הכסילים זבח כי אינם יודעים לעשות רע. הונא בר גניבא אמר, חביבה קרית שמע בעונתה מאלף עולות שהכסיל זובח, למה, כי אינם יודעים לעשות רע, הכסיל אינו יודע להפריש בין נדר לנדר, מנין מיפתח. רבי שמעון בן חלפתא אמר, חלש למעלה וגבור למטה, מי נוצח, העליון. כל שכן שהעליון חי העולמים, שהוא הגבור למעלן ואתה למטן, וקדמך הכתוב, כי האלהים בשמים ואתה על הארץ וגו'.