אחר הדברים האלה גדל המלך אחשורוש את המן בן המדתא וגו' (אסתר ג, א), זהו שאמר הכתוב (תהלים לז, כ): כי רשעים יאבדו ואיבי ה' כיקר כרים. שאין מפטמין אותן לטובתן אלא לטבחה, כך המן הרשע לא נתגדל אלא למפלתו, משל לאדם שהיתה לו סיחה וחמורה וחזירה, והיה נותן לחזירה בלא מדה, לחמורה ולסיחה במדה. אמרה סיחה לחמורה מה שוטה זה עושה, אנו שאנו עושין מלאכתו של בעל הבית נותן לנו במדה, ולחזירה שהיא בטלה, שלא במדה. אמרה לה תבוא השעה ואת רואה במפלתה, שאין מאכילין אותה יותר לכבודה, אלא לרעתה. כיון שבא קלנדס, מיד נטלו לחזירה ונחרוה, התחילו נותנין שעורים לפני בתה של חמורה, והיתה מנשבת בהן ולא אכלה, אמרה לה אמה בתי לא המאכל גורם אלא הבטלה גורמת כך, לפי שכתוב: וישם את כסאו מעל כל השרים אשר אתו, לפיכך ויתלו את המן.
דבר אחר, אחר הדברים האלה, אמר רבי לוי זה שאמר הכתוב (תהלים צב, ח): בפרח רשעים כמו עשב ויציצו כל פעלי און, מה כתיב בסוף קרייה: להשמדם עדי עד, לא נתגדל המן אלא לרעתו, ולמה גדלו, משל לגולייר שקלל לבנו של מלך, אמר המלך אם אני הורגו הכל אומרים גולייר הרג, עשה אותו טריכונוס, ואחר כך עשה אותו הגמון, ואחר כך התיז את ראשו. כך אמר הקדוש ברוך הוא אלו נהרג המן כשירד ויעץ לאחשורוש לבטל בנין בית המקדש, לא היה מי יודעו, אלא יתגדל ואחר כך יתלה, לפיכך וישם את כסאו מעל כל השרים, ואחר כך ויתלו את המן, הרי אויבי הקדוש ברוך הוא למפלתן הן מתגדלין, וכתיב (איוב יב, כג): משגיא לגוים ויאבדם.
דבר אחר, אחר הדברים האלה, כתיב (איוב כ, ו): אם יעלה לשמים שיאו, לרומא. וראשו לעב יגיע, לעננה. (איוב כ, ז): כגללו לנצח יאבד, מה גללים הללו מזהמין כך הוא מזהם. (איוב כ, ז): ראיו יאמרו איו, חמיין ליה ולא חכמין ליה, אן הוא המן ואן הוא שלותו. רבי פנחס הוה משתעי אילין עובדיא, ארי עשה סעודה לבהמה ולחיה, וסכך על גבן עורות של אריות וזאבים וחיות רעות, מן דאכלון ושתון אמרין הלואי מאן יימר קומינן זמירא, תליין עיניהון בהדיה תעלא, אמר לון עניין לי אתון מה דאנא אמר לכון, אמרין הן, אמר לון מאן דאחמי לן בעילאי הוא יחמי לן בארעאי. כך מי שהראנו במפלתן של בגתן ותרש וצליבתן, הוא יראה לנו במפלתו של המן, ומי שפרע מן הראשונים הוא יפרע לנו מן האחרונים, מה כתיב למעלה מן הענין ויתלו שניהם על עץ, אף סופו של אותו האיש לצלב.
דבר אחר, אחר הדברים האלה גדל המלך אחשורוש, הרהורי דברים היו שם, ומי הרהר, רבי יהודה אמר המן הרהר, אמר אם אסתר יהודית היא, קרובתי היא מן אבי עשו, הדא הוא דכתיב (מלאכי א, ב): הלוא אח עשו ליעקב, ואם גויה היא כל הגוים קרובים אלו לאלו.
רבי פנחס אמר, שני עשירים עמדו בעולם, אחד לישראל ואחד לעובדי כוכבים, ולא עמד להם ממונם אלא לרעתם. קרח בישראל, שמצא אוצרות של כסף וזהב שהטמין יוסף. והמן בעובדי כוכבים, לקח אוצרות מלכי יהודה. וכיון שראה המלך את עשרו ועשרת בניו לפניו שרים, עמד וגדלו ורוממו, הדא הוא דכתיב אחר הדברים האלה גדל המלך אחשורוש את המן בן המדתא האגגי וינשאהו, וצוה המלך שיהו כורעים ומשתחוים לו, מה עשה המן, עשה לו צלם מרקם על בגדיו ועל לבו, וכל מי שהיה משתחוה להמן היה משתחוה לעבודת כוכבים.
וכל עבדי המלך אשר בשער המלך וגו' (אסתר ג, ב), רבי יוסי בר חנינא פתח (תהלים קמ, ו): טמנו גאים פח לי, אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם מצודה פרשו לי עובדי כוכבים להפילני, אומרים לי עבד עבודת כוכבים, אם אני שומעת להם נענשתי, ואם אין אני שומעת להם הן הורגין אותי. משל לזאב שצמא למים ופרשו לו מצודה על פי המעין, אמר אם ארד לשתות הריני נצוד, ואם לא ארד הריני מת בצמא.
ויהי כאמרם אליו יום ויום (אסתר ג, ד), רבי יוחנן בשם רבי בנימין בר רבי לוי, בניה של רחל נסן שוה וגדלתן שוה. נסן שוה, הדא הוא דכתיב (בראשית לט, י): ויהי כדברה אל יוסף יום יום, וכאן כתיב: ויהי כאמרם אליו יום ויום ולא שמע אליהם, ולהלן כתיב (בראשית לט, י): ולא שמע אליה לשכב אצלה. וגדלתן שוה, הדא הוא דכתיב (בראשית מא, מב): ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו ויתן אתה על יד יוסף וילבש אתו בגדי שש, וכאן כתיב: ויסר המלך את טבעתו אשר העביר מהמן ויתנה למרדכי. להלן כתיב (בראשית מא, מב): וירכב אתו במרכבת המשנה אשר לו ויקראו לפניו אברך, וכאן כתיב: ונתון הלבוש והסוס וקראו לפניו ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו.
מה אמר להם מרדכי למי שאומר לו: מדוע אתה עובר את מצות המלך, רבי לוי אמר, אמר להם מרדכי, משה רבנו הזהיר לנו בתורה (דברים כז, טו): ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה, ורשע זה עושה עצמו עבודת כוכבים. וישעיהו הנביא הזהירנו (ישעיה ב, כב): חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא, ולא עוד אלא שאני איסגנטירין של הקדוש ברוך הוא, שכל השבטים נולדו בחוצה לארץ, וזקני נולד בארץ ישראל. אמרון ליה ונימר ליה, מיד, ויגידו להמן וגו'. אמר לון המן, אמרון ליה זקנו הלא השתחוה לזקני, הדא הוא דכתיב (בראשית לג, ו): ותגשן השפחות וגו' ואחר נגש יוסף ורחל וישתחוו. היתיב, ועדין לא נולד בנימין. אמרין ליה, הדא הוא דכתיב: ויגידו להמן.
וירא המן כי אין מרדכי כרע ומשתחוה לו (אסתר ג, ה), אמר רבי איבו (תהלים סט, כד): תחשכנה עיניהם של רשעים מראות. לפי שמראית עיניהם של רשעים מורידות אותם לגיהנם, הדא הוא דכתיב (בראשית ו, ב): ויראו בני האלהים את בנות האדם. (בראשית ט, כב): וירא חם אבי כנען. (בראשית כח, ח): וירא עשו כי רעות בנות כנען. (במדבר כב, ב): וירא בלק בן צפור. (במדבר כד, א): וירא בלעם כי טוב בעיני ה' לברך את ישראל. וירא המן כי אין מרדכי כרע ומשתחוה לו. אבל מראית עיניהם של צדיקים תואר, לפי שמראית עיניהם של צדיקים מעלה אותם למעלה העליונה, הדא הוא דכתיב (בראשית יח, ב): וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים. (בראשית כב, יג): וירא והנה איל. (בראשית כט, ב): וירא והנה באר בשדה. (שמות ג, ב): וירא והנה הסנה. (במדבר כה, ז): וירא פינחס, לפיכך הם שמחים במראית עיניהם, שנאמר (תהלים קז, מב): יראו ישרים וישמחו.
ויבז בעיניו לשלח יד במרדכי לבדו (אסתר ג, ו), בזוי בן בזוי, להלן כתיב (בראשית כה, לד): ויבז עשו את הבכרה, וכאן כתיב: ויבז בעיניו. ויבקש המן להשמיד את כל היהודים, רבי שמעון בן יוסי בן לקוניא אמר, בעלמא הדין נמשלו ישראל לצורים, שנאמר (במדבר כג, ט): כי מראש צרים אראנו. (ישעיה נא, א): הביטו אל צור חצבתם. נמשלו כאבנים, שנאמר (בראשית מט, כד): משם רעה אבן ישראל. (תהלים קיח, כב): אבן מאסו הבונים. ואמות העולם נמשלו בחרשים, הדא הוא דכתיב (ישעיה ל, יד): ושברה כשבר נבל יוצרים. נפלה כיפה על קידרא, ווי לקידרא. נפלה קידרא על כיפה, ווי לקידרא, בין כך ובין כך ווי לקידרא. כך כל מי שהוא בא ומזדוג להם, הוא נוטל את שלו מתחת ידיהם. וכן הוא אומר בחלום נבוכדנצר (דניאל ב, מה): די מטורא אתגזרת אבן די לא בידין והדקת פרזלא נחשא חספא. אמר רבי חיא בר ינאי, פורפירא דמלכא מזדבנא בשוקא, ווי ליה למזבניה ווי ליה לזבוניה. כך ישראל הן פורפירא שהקדוש ברוך הוא מתפאר בהן, הדא הוא דכתיב (ישעיה מט, ג): ישראל אשר בך אתפאר, והן נמכרין, אוי לו למוכר ואוי לו ללוקח. משל דהמן רשיעא למה הוא דומה, לעוף שעשה קן על שפת הים ושטף הים את קנו, ואמר איני זז משם עד שנעשה ים יבשה ויבשה ים, מה עשה נוטל מים מן הים בפיו ושופך ליבשה, ונוטל עפר מן היבשה ומשליך לים. בא חברו ועמד לו על גביו ואמר לו, ביש גדא וטמיע מזלא, סוף סוף במה את יכיל, כך אמר לו הקדוש ברוך הוא להמן הרשע, אי שוטה שבעולם, אני אמרתי להשמידם כביכול ולא יכלתי, שנאמר (תהלים קו, כג): ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית, ואתה אמרת להשמיד להרג ולאבד, חייך רישך מתורם חלף רישיהון דאינון לשיזבא ואת לצליבא.
בחדש הראשון הוא חדש ניסן וגו' (אסתר ג, ז), תני כשאמר המן הרשע לאבד את ישראל, אמר היאך אני שולט בהן, הריני מפיל גורלות. ורוח הקדש צווחת (יואל ד, ג): ואל עמי ידו גורל. אמר לו הקדוש ברוך הוא רשע בן רשע, גורלך עולה להצלב, הפיל פור הוא הגורל, עליו נפל הגורל, למה (תהלים קכה, ג): כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים. בתחלה הפיל פור בימים, שנאמר: מיום ליום, הפיל פור ביום אחד בשבת, עמד שרו לפני הקדוש ברוך הוא ואמר רבונו של עולם, בי נבראו שמים וארץ, ואמרת (ירמיה לג, כה): אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי, יש ברית בבשרם, דכתיב (בראשית יז, ט): ואתה את בריתי תשמר, וכתיב (בראשית יז, יג): והיתה בריתי בבשרכם, ויש ברית בפיהם, זו תורה, דכתיב (יהושע א, ח): לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, ואמרת (ירמיה לא, לו): אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה וגו', וכתיב (ירמיה לא, לה): גם זרע ישראל ישבתו מהיות גוי לפני כל הימים, ורשע זה מבקש לאבדן, עקר שמים וארץ תחלה ואחר כך אתה מכלה אותן. הפיל פור ביום שני, ועמד שרו לפני הקדוש ברוך הוא ואמר רבונו של עולם ביום שני הבדלת בין מים העליונים למים התחתונים, וכן ישראל מבדלים הם מן האמות, הדא הוא דכתיב (ויקרא כ, כו): ואבדל אתכם מן העמים להיות לי, ורשע זה רוצה לאבדן, הפך עליונים ותחתונים ואחר כלה אותם. יום שלישי הפיל פור, ועמד שרו לפני הקדוש ברוך הוא ואמר רבונו של עולם יום שלישי בו נבראו זרעים, וישראל מפרישין מהם תרומות ומעשרות, ובו נבראו אילנות, וישראל מקלסין לפניך בהן, הדא הוא דכתיב (ויקרא כג, מ): ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וגו', ובו נקוו המים לים, ולישראל נגזר שנים עשר גזרים בים, ועכשו אם ישראל בטלים אנו היאך קימין. יום רביעי הפיל פור, ועמד שרו לפני הקדוש ברוך הוא ואמר לפניו רבונו של עולם יום רביעי בו נבראו המאורות להשתמש לאורן של ישראל, הדא הוא דכתיב (ישעיה ס, ג): והלכו גוים לאורך ומלכים לנגה זרחך, ובו נבראו הכוכבים ובניך נמשלו לכוכבים, אם תאבדם היאך אנו קימין. הפיל פור יום חמישי, עמד שרו לפני הקדוש ברוך הוא ואמר לפניו רבונו של עולם יום חמישי בו נבראו עופות [ובהמות], ומהם צוית להקריב קרבנות, ובהם אתה מכפר ומתרצה לבריות, ואם הם בטלים מי מקריב קרבן. הפיל פור ביום ששי, עמד שרו לפני הקדוש ברוך הוא ואמר לפניו רבונו של עולם יום ששי בו נברא אדם הראשון וקראת לבניך בשמו, הדא הוא דכתיב (יחזקאל לד, לא): ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם, ואם אתה מבקש לעקרן עקר כל האדם ואחר כך ישלט בהם. ביום שבת הפיל פור, עמד שרו לפני הקדוש ברוך הוא ואמר לפניו רבונו של עולם יום שבת בו נגמרו כל מעשיך ונשתכללו, הדא הוא דכתיב (בראשית ב, ב): ויכל אלהים ביום השביעי, וכתיב (שמות לא, יז): ביני ובין בני ישראל אות היא לעלם, ואם אתה מבקש לעקר אותם, עקר את השבת ובטל אותה, ואחר כך אתה מכלה אותם. כיון שראה אותו רשע שאין הגורל נופל בו בימים, חזר לחדשים. התחיל בחדש ניסן, ועלה בו זכות פסח. באיר, זכות פסח קטן וזכות המן שנתן להם לישראל בחמשה עשר בו. בסיון, זכות התורה. בתמוז, זכות הארץ, ועוד למה לא עלה הגורל בתמוז ואב, שאמרו לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם דינו פרענות שארעו בנו לבניך, בתמוז חמשה ובאב חמשה. עלה אלול, זכות השלמת החומה של ירושלים שבו נשלמה, הדא הוא דכתיב (נחמיה ו, טו): ותשלם החומה בעשרים וחמשה לאלול, וגם זכות מעשר בהמה, כההיא דתנינן תמן באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה. עלה בתשרי, זכות שופר וכפור ורגלים. עלה במרחשון, זכות שרה אמנו שבו מתה. כסלו, זכות חנכה. עלה טבת, זכות עזרא, הדא הוא דכתיב (עזרא י, טז): ויעשו כן בני הגולה ויבדלו עזרא הכהן וגו' ויכלו בכל אנשים ההשיבו נשים נכריות וגו'. עלה שבט, זכות אנשי כנסת הגדולה, בעשרים ושלשה בו נתקבצו בו כל ישראל על פילגש בגבעה, ועל צלם מיכה. עלה ראש חדש אדר, ולא מצא בו שום זכות. התחיל הרשע לשמח, חזר ובדק במזלות, טלה, זכות פסח. הדא הוא דכתיב (שמות יב, ג): איש שה לבית אבת שה לבית. שור, נמצא זכות יוסף שנקרא שור, הדא הוא דכתיב (דברים לג, יז): בכור שורו הדר לו, וזכות קרבן שנאמר (ויקרא כב, כז): שור או כשב או עז כי יולד. תאומים נמצא בו זכות פרץ וזרח שנקראו תאומים, הדא הוא דכתיב (בראשית לח, כז): והנה תאומים בבטנה. אריה, זכות דניאל שהיה משבט יהודה הנקרא אריה, שנאמר (בראשית מט, ט): גור אריה יהודה. בתולה, זכות חנניה מישאל ועזריה שהן דומין כבתולה שלא ידעה איש זולתי בעלה, כך הם לא שנו אלהיהם ודתותיהם והחזיקו ביהדותן [ביהודתן]. מאזנים, זה איוב, שנאמר (איוב ו, ב): לו שקול ישקל כעשי. עקרב, זה יחזקאל, שנאמר (יחזקאל ב, ו): ואל עקרבים אתה יושב. קשת, זה יוסף, שנאמר בו (בראשית מט, כד): ותשב באיתן קשתו. גדי, זה יעקב, שנאמר (בראשית כז, טז): ואת ערת גדיי העזים. דלי, זה משה, שנאמר בו (שמות ב, יט): וגם דלה דלה לנו. בא לו מזל דגים שהוא משמש בחדש אדר, ולא נמצא לו זכות, ושמח מיד ואמר אדר אין לו זכות, ומזלו אין לו זכות, ולא עוד אלא שבאדר מת משה רבן. והוא לא ידע שבשבעה באדר מת משה ובשבעה באדר נולד משה, ואמר כשם שהדגים בולעין כך אני בולע אותן. אמר לו הקדוש ברוך הוא, רשע, דגים פעמים נבלעין ופעמים בולעין, ועכשיו אותו האיש נבלע מן הבולעין. אמר רבי חנן הדא הוא דכתיב (אסתר ט, א): ונהפך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשנאיהם, אמר רבי תנחומא (מלכים ב יד, כז): ולא דבר ה' למחות את [שם ישראל], אלא כך דבר (שמות יז, יד): כי מחה אמחה את זכר עמלק.
ויאמר המן למלך אחשורוש ישנו עם אחד (אסתר ג, ח), אותו שנאמר בו (דברים ו, ד): ה' אחד, ישן לו מעמו. אמר לו הקדוש ברוך הוא אני אין לפני שנה, הדא הוא דכתיב (תהלים קכא, ד): הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל, ואתה אמרת יש לפני שנה, חייך שמתוך שנה אני מתעורר על אותו האיש ומאבדו מן העולם, הדא הוא דכתיב (תהלים עח, סה): ויקץ כישן ה' ויך צריו אחור. דבר אחר, ישנו עם אחד. אמר ליה שניהון רברבן, שאוכלין ושותין ואומרים ענג שבת, ענג יום טוב, שהן מכניסין פחת בממונו של עולם, חדא לשבעא יומין, שבתא. חד לתלתין יומין, ריש ירחא. בניסן, פיסחא. בסיון, עצרת. בתשרי, ריש שתא וצומא רבא, וחגא דמטללתא. אמר לו אחשורוש כך הם מצוין בתורתן. אמר לו המן, אלו היו משמרין את מועדיהם ומועדינו, יפה היו עושין, אלא שמבזים מועדיך, ואת דתי המלך אינם עושים, שאין משמרים לא קלנדס, ולא סטרנליא. אמר לו הקדוש ברוך הוא רשע אתה מפיל עין רעה במועדיהם שלהם, הרי אני מפילך לפניהם ומוסיפים להם מועד אחד על מפלתך, זה ימי הפורים, הדא הוא דכתיב (משלי יח, ז): פי כסיל מחתה לו. ולמלך אין שוה להניחם, כל מה שהיה המן מקטרג את ישראל מלמטה, היה מיכאל מלמד עליהם סניגוריא מלמעלה, אמר לפניו רבונו של עולם אין בניך מתקטרגין לא על שעבדו עבודת כוכבים, ולא על שגלו עריות, ולא על שפיכות דמים, אלא אין מתקטרגין אלא על שהן משמרין את דתותיך, אמר לו חייך לא שבקית ולא אשבק, הדא הוא דכתיב (שמואל א יב, כב): כי לא יטש ה' את עמו בעבור שמו הגדול, בין חיבין בין זכאין, כך אי אפשר להניחם, לפי שאי אפשר לעולם בלא ישראל. (שיר השירים ח, ז): אם יתן איש את כל הון ביתו, זה המן הרשע, שנתן עשרת אלפים ככר כסף להכחיד את ישראל, בוז יבוזו לו.
אם על המלך טוב יכתב לאבדם (אסתר ג, ט), אמר ריש לקיש בשעה שאמר המן הרשע לאחשורוש בוא ונאבד את ישראל מן העולם, אמר לו אחשורוש, לא יכלת להון, בדיל דאלההון לא שביק לון כל עקר, תא חזי מה עביד לון למלכין קמאי דהוון קומינן דהוון פשטין ידיהון עליהון, דהוון מלכיא רברביא וגובריא טפי מינן, וכל מאן דאתי עליהון למבדינהו מן עלמא ודיעץ עליהון, מיבטל מן עלמא והוי למתל לכל דרי עלמא, ואנן דלא מעלינן כותיהו על אחת כמה וכמה, שביק לך מלמללא, תוב בפתגמא דנא. ואף על פי כן היה המן הרשע מטרד על אחשורוש על פתגמא דנא כל שעתא ושעתא ומיעצו עצות רעות על ישראל. אמר לו אחשורוש הואיל וכך נמלך בחכמים ובחרטמים. מיד שלח וקבץ את כל חכמי אמות העולם, באו כלן לפניו, אמר להם אחשורוש, רצונכם שנאבד אמה זו מן העולם, אמרו לו כלן בבת אחת מי הוא זה ואיזה הוא אשר מלאו לבו לעשות כן ורוצה להשליך בדבר זה, שאם אתה מאבד ישראל מן העולם אין העולם מתקים אלא בשביל התורה שנתנה להם לישראל, הדא הוא דכתיב (ירמיה לג, כה): אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. ולא עוד אלא שכל העובדי גלולים נקראו נכרים לפני הקדוש ברוך הוא, [וישראל נקראים קרובים], הדא הוא דכתיב (מלכים א ח, מא): וגם אל הנכרי אשר לא מעמך ישראל הוא. וישראל נקראו קרובים, הדא הוא דכתיב (תהלים קמח, יד): לבני ישראל עם קרבו. ולא עוד אלא שנקראו בנים, הדא הוא דכתיב (שמות ד, כב): בני בכרי ישראל, (דברים יד, א): בנים אתם לה' אלהיכם. והקדוש ברוך הוא נקרא קרוב לישראל, הדא הוא דכתיב (תהלים קמה, יח): קרוב ה' לכל קראיו לכל אשר יקראהו באמת. ואין אמה קרובה להקדוש ברוך הוא אלא ישראל, שנאמר (דברים ד, ז): כה' אלהינו בכל קראנו אליו, ואדם שרוצה לשלח יד בקרוביו ובבניו של הקדוש ברוך הוא איך ימלט, לפי שהוא שליט בעליונים ותחתונים, ונפש כל חי, בידו להגביה ולהשפיל, להמית ולהחיות. לך התבונן במלכים הראשונים שעברו על שפשטו ידיהם בישראל, מה עלתה בהם, כמו פרעה וסנחריב. מיד אמר לון המן, אלוה שטבע פרעה בים ועשה לישראל נסים וגבורות ששמעתם, כבר הוא זקן ואינו יכול לעשות כלום, שכבר עלה נבוכדנצר והחריב ביתו, ושרף את היכלו, והגלה את ישראל ופזרן בין האמות, והיכן כחו וגבורתו שכבר הזקין, שנאמר (תהלים צד, ז): ויאמרו לא יראה יה ולא יבין אלהי יעקב. כיון שאמר להם כן כענין הזה, מיד קבלו דבריו והסכימה דעתם לכלות את ישראל, וכתבו אגרות וחתמו. וכן כתבו באותן אגרות, שלום לכם עד אין חקר, יודע לכם שאדם יש בינינו, ולא ממקומנו הוא אלא מזרע המלוכה הוא, ומזרעו של עמלק ומגדולי הדור הוא, והמן שמו, ושאל ממנו שאלה קטנה וקלה על עם אחד אשר יש בינינו, נבזה מכל העמים, ודעתם גסה עליהם, חפצים ברעתנו וקללת המלך שגורה בפיהם, ומהו קללה שמקללין אותנו (תהלים י, טז): ה' מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו. ועוד אומרים (תהלים קמט, ז): לעשות נקמה בגוים תוכחות בלאמים. וכופרים במי שעשה להם טובה, בואו וראו מאותו עני פרעה מה עשו, כשירדו למצרים קבלם בסבר פנים יפות, והושיבם במיטב הארץ, וזן אותן בשני רעבון, והאכילם כל טוב שבארצו, פלטרים היו לו לבנות והיו בונין שם, בכל זאת לא היה יכול להם, ולא עוד אלא שבאו בעלילה ואמרו לו (שמות ה, ג): לזבח לה' אלהינו נלך דרך שלשת ימים, אחר כך נשוב, אם רצונך השאילנו כלי כסף וכלי זהב ושמלות, והשאילום כספם וזהבם וכל הבגדים הטובים שלהם, וטענו כל אחד כמה חמורים שלהם לאין מספר, עד שנצלו את מצרים, הדא הוא דכתיב (שמות יב, לו): וינצלו את מצרים, וברחו להם. כיון ששמע פרעה שהיו בורחים, הלך אחריהם להשיב את ממונו, מה עשו לו, היה עמהם אדם אחד ושמו משה בן עמרם, ובכשפיו נטל מקל אחד ולחש עליו והכה בו את הים עד שנחרב, ונכנסו כלם ביבשה בתוך הים ועברו כלם, ואיני יודע במה עברו, ובמה יבשו המים. כיון שראה פרעה נכנס אחריהם להחזיר את ממונו, ואיני יודע במה דחפוהו בתוך הים, ונטבע הוא וכל חילו בים, ולא זכרו הטובה שעשה להם, הלא תשמעו שהם כפויי טובה. ועוד מה עשו לעמלק אבי אבא, בשעה שבא עליהם למלחמה, שנאמר (שמות יז, ח): ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים, ומהיכן בא עמלק, אמר רבי כרוספדאי בשם רבי יוחנן שבא מאצל בלעם הרשע, שבא לטל עצה ממנו, ואמר לו יודע אני שבעל עצה אתה וגם בעל מחשבות רעות, וכל הנוטל עצה ממך אינו נכשל. אמר לו ראה מה עשו אמה זו למצרים, שעשו להם כמה טובות, ומה למצרים שעשו להם כמה טובות עשו להם כך, לשאר אמות על אחת כמה וכמה, היאך אתה יועצני, אמר לו בלעם, לך ועשה עמהם מלחמה, ואם אין אתה עושה עמהם מלחמה אין אתה יכול להם, מפני שהן תלויין בזכותו של אברהם אביהם, ואף אתה שהוא בן בנו של אברהם, תלוי בזכותו של אברהם. מיד בא עליהם למלחמה. מה עשה אותו משה פרנס שלהם, היה לו תלמיד אחד יהושע בן נון שמו, והיה אכזרי עד מאד ולא היה לו רחמים, אמר לו אותו משה (שמות יז, ט): בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק, איני יודע אותן אנשים שבחר אם בעלי כשפים הם, או אם גבורי מלחמה, מה עשה אותו משה נטל מקל בידו ואיני יודע מה עשה בו, וכיון שבא עליהם איני יודע מה לחש עליהם ורפו ידיהם ונפלו לפניהם, הדא הוא דכתיב (שמות יז, יג): ויחלש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב. באו על סיחון ועוג גבורי ארצנו, שאין כל בריה היתה יכולה לעמד בפניהם, ואיני יודע במה הרגום. באו עליהם מלכי מדין, ואיני יודע במה הרגן. ועוד מה עשה תלמיד של אותו האיש משה, הכניס את ישראל לארץ כנען, ולא די שנטל את ארצם, אלא שהרג מהם שלשים ואחד מלכים, וחלק את ארצם לישראל, ולא חמל עליהן, ואותן שלא בקש להרג היו לו לעבדים. באו עליהם סיסרא והמונו ואיני יודע מה עשו לו לנחל קישון שגרפם ושטפם והשליכם לים הגדול, שנאמר (שופטים ה, כא): נחל קישון גרפם. והיה להם מלך ראשון שאול שמו, והלך ונלחם בארץ אבי אבא עמלק, והרג מהם מאה אלפים פרשים ביום אחד, וגם לא חמל על איש ועל אשה ולא על עולל ויונק, ואיני יודע במה הרגם. ועוד מה עשה לאגג זקני שחמלו עליו תחלה, לסוף בא אדם מהם ושמו שמואל, חתכו ונתן בשרו מאכל לעוף השמים, כדכתיב (שמואל א טו, לג): וישסף שמואל את אגג, ואיני יודע במה הרגו מיתה משנה כזאת ששמעתם. ואחר זאת היה להם מלך אחד דוד בן ישי שמו, והיה משחית ומכלה את כל הממלכות ולא היה חומל עליהם, שנאמר (שמואל א כז, יא): איש ואשה לא יחיה דוד. ועמד אחריו שלמה בנו ובנה להן לישראל בית אחד וקרא לו בית המקדש, ואיני יודע מה היה להם בתוכו, כשבאין למלחמה נכנסין בתוכו ומכשפים בתוכו, וכשהן יוצאים ממנו הורגים ומחריבים את העולם. ומרב טובה שהיה להם מרדו באלהיהם, ועוד שהזקין אותו אלוה שלהם, ובא נבוכדנצר ושרף אותו בית שלהם, והגלם מעל אדמתם והביאם בינינו, ועדין לא שנו מעשיהם המכערין. ואף על פי שהם בגלות בינינו, מלעיגין אותנו ואת אמונת אלהינו, ועכשיו הסכמנו כלנו לדעה אחת, והפלנו גורלות לאבדן מן העולם, ובאיזה זמן יתכן לנו לכלותם, ונפל עליהם הגורל בחדש אדר בשלשה עשר בו. ועכשו כשיגיעו אליכם האגרות הללו תהיו מזמנים לאותו היום, להשמיד להרג את כל היהודים שביניכם, מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד, ולא תשאירו מהם שריד ופליט. ובשעה שנחתמו אותן האגרות ונתנו ביד המן, ויבוא שמח הוא וכל בני חבורתו, ופגעו במרדכי שהוא הולך לפניהם, וראה מרדכי שלשה תינוקות שהיו באים מבית הספר, ורץ מרדכי אחריהם, וכשראה המן וכל חבורתו שהיה רץ מרדכי אחרי התינוקות, הלכו אחרי מרדכי לדעת מה ישאל מרדכי מהם, כיון שהגיע מרדכי אצל התינוקות שאל לאחד מהם פסק לי פסוקיך, אמר לו (משלי ג, כה): אל תירא מפחד פתאם ומשאת רשעים כי תבא. פתח השני ואמר, אני קריתי היום ובזה הפסוק עמדתי מבית הספר (ישעיה ח, י): עצו עצה ותפר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל. פתח השלישי ואמר (ישעיה מו, ד): ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבל אני עשיתי ואני אשא ואני אסבל ואמלט. כיון ששמע מרדכי כך שחק והיה שמח שמחה גדולה. אמר לו המן מה היא זאת השמחה ששמחת לדברי התינוקות הללו, אמר על בשורות טובות שבשרוני שלא אפחד מן העצה הרעה שיעצת עלינו. מיד כעס המן הרשע ואמר אין אני שולח ידי תחלה אלא באלו התינוקות. אמר רבי יצחק נפחא, המן הרשע בעלילה גדולה בא על ישראל, הדא הוא דכתיב (אסתר א, ה): ובמלואת הימים האלה עשה המלך לכל העם הנמצאים בשושן הבירה וגו', ואין העם האמור כאן אלא ישראל, הדא הוא דכתיב (דברים לג, כט): אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' וגו', אמר המן לאחשורוש אלהיהם של אלו שונא זמה, העמד להם זונות, ועשה להם משתה וגזר עליהם שיבואו כלם ויאכלו וישתו ויעשו כרצונם, שנאמר (אסתר א, ח): לעשות כרצון איש ואיש. כיון שראה מרדכי כך עמד והכריז עליהם ואמר להם לא תלכו לאכל בסעודתו של אחשורוש, שלא הזמין אתכם כי אם ללמד עליכם קטיגוריא, כדי שיהא פתחון פה עם מדת הדין לקטרג עליכם לפני הקדוש ברוך הוא, ולא שמעו לדברי מרדכי והלכו כלם לבית המשתה. אמר רבי ישמעאל שמונה עשר אלף וחמש מאות הלכו לבית המשתה ואכלו ושתו ונשתכרו ונתקלקלו. מיד עמד שטן והלשין עליהם לפני הקדוש ברוך הוא, ואמר לפניו רבונו של עולם עד מתי תדבק באמה זו שהם מפרישין לבבם ואמונתם ממך, אם רצונך אבד אמה זו מן העולם, כי אינם באים בתשובה לפניך. אמר הקדוש ברוך הוא תורה מה תהא עליה, אמר לפניו רבונו של עולם תסתפק בעליונים, וגם השוה דעתו למחות את ישראל. באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא למה לי אמה שבשבילה הרביתי אותותי ומופתי לכל הקמים עליהם לרעה (דברים לב, כו): אשביתה מאנוש זכרם. מיד אמר הקדוש ברוך הוא לשטן הבא לי מגלה ואכתב עליה כליה. באותה השעה הלך השטן והביא לו מגלה וכתב עליה. מיד יצתה התורה בבגדי אלמנות ונתנה קולה בבכי לפני הקדוש ברוך הוא, וגם מלאכי השרת צעקו לקול בכיתה, ואמרו לפניו רבונו של עולם, אם ישראל בטלים מן העולם אנו למה אנו צריכין בעולם, שנאמר (ישעיה לג, ז): הן אראלם צעקו חצה מלאכי שלום מר יבכיון, כיון ששמעו חמה ולבנה כך, אספו נגהם, שנאמר (ישעיה נ, ג): אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם. באותה שעה רץ אליהו זכור לטוב בבהלה אצל אבות העולם ואצל משה בן עמרם, ואמר להם עד מתי אבות העולם רדומים בשנה ואי אתם משגיחים על הצרה שבניכם שרויין בה, כי מלאכי השרת וחמה ולבנה וכוכבים ומזלות ושמים וארץ וכל צבא המרום בוכים במרר, ואתם עומדים מנגד ואינכם משגיחים. אמרו לו מפני מה, אמר להם מפני שנהנו מסעודתו של אחשורוש, ובעבור זאת נגזרה עליהם גזרה לכלותם מן העולם ולאבד את זכרם. אמרו לו אברהם יצחק ויעקב אם הם עברו על דת הקדוש ברוך הוא ונחתמה גזרתם, מה אנו יכולים לעשות. חזר אליהו ואמר לו למשה אי רועה נאמן כמה פעמים עמדת על הפרץ לישראל ובטלת גזרתם לבלתי השחית, שנאמר (תהלים קו, כג): לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית, מה תענה על הצרה הזאת (ישעיה לז, ג): כי באו בנים עד משבר וגו'. אמר לו משה כלום יש אדם כשר באותו הדור, אמר לו יש, ושמו מרדכי. אמר לו לך והודיעו כדי שיעמד הוא משם בתפלה, ואני מכאן, ונבקש רחמים עליהם לפני הקדוש ברוך הוא. אמר לו, רועה נאמן, כבר נכתבה אגרת כליה על ישראל. אמר לו משה אם בטיט היא חתומה תפלתנו נשמעת, ואם בדם נחתמה מה שהיה הוא, אמר לו בטיט היא חתומה. אמר לו משה רבנו לך והודיע למרדכי, מיד הלך והודיע למרדכי, הדא הוא דכתיב: ומרדכי ידע את כל אשר נעשה ויקרע מרדכי את בגדיו, כיון שהגידו לאסתר, מיד ותתחלחל המלכה מאד. מהו ותתחלחל, מלמד שפרסה נדה.
דבר אחר, אם על המלך טוב יכתב לאבדם, אמר לו קולמוס את כותב. אמר לו: ועשרת אלפים ככר כסף אשקול על ידי עשי המלאכה. אמר ליה השתא לית אנא ידע מניניהון, כי נפקו ממצרים הוו להו שית מאה אלפין גברא, ועל כל חד וחד יהיבנא לך מאה זוזי אחד, דהיינו חמשים שקלים.
ויסר המלך את טבעתו ויתנה להמן (אסתר ג, י), רבנן אמרין אחשורוש שונא את ישראל יותר מהמן הרשע, מנהגו של עולם, דרכו של לוקח לתן ערבון למוכר, ברם הכא המוכר נותן ערבון, הדא הוא דכתיב: ויסר המלך את טבעתו מעל ידו ויתנה להמן.
ויקראו ספרי המלך וגו' ככל אשר צוה המן (אסתר ג, יב), כתיב (שמות א, כב): ויצו פרעה לכל עמו לאמר כל הבן הילוד היארה תשליכהו וגו', פרעה צוה והקדוש ברוך הוא [הוא] לא צוה, את מה בידך (איכה ג, לז): מי זה אמר ותהי ה' לא צוה, ומה צוה (שמות ו, א): כי ביד חזקה ישלחם, וכן הות ליה. ועוד (תהלים קלו, טו): ונער פרעה וחילו בים סוף. ודכוותיה ככל אשר צוה המן, הוא צוה והקדוש ברוך הוא לא צוה, המן צוה להשמיד להרג ולאבד, וה' לא צוה, ומה צוה, ישוב מחשבתו הרעה אשר חשב על היהודים על ראשו, וכן הות ליה, ותלו אתו ואת בניו על העץ. כתיב (משלי יז, יט): מגביה פתחו מבקש שבר. המגביה פתחי פיו ומוציא דברים שלא כהגן מפיו, הקדוש ברוך הוא משברו, ובקדרה שבשל בה נתבשל, וכן ביתרו הוא אומר (שמות יח, יד): כי בדבר אשר זדו עליהם.
אמר רבי לוי ארורים הם הרשעים שהם מתעסקים בעצה רעה על ישראל, וכל אחד ואחד מהם יועץ לפי דרכו ואומר עצתי טובה מעצתך. עשו אמר שוטה היה קין שהרג את אחיו בחיי אביו, ולא היה יודע שאביו פרה ורבה, אני איני עושה כך, אלא (בראשית כז, מא): יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי. פרעה אמר שוטה היה עשו, וכי לא היה יודע שאחיו פרה ורבה בחיי אביו, אני איני עושה כך, אלא עד דאינון דקיקין תחת כרסי אמותיהן אנא מחנק להון, הדא הוא דכתיב (שמות א, כב): כל הבן הילוד היארה תשליכהו. המן אמר, פרעה שוטה היה, שאמר כל הבן הילוד היארה תשליכהו, וכי לא היה יודע שהבנות נשאות פרות ורבות, אני איני עושה כך, אלא להשמיד להרג ולאבד וגו'. ואף גוג ומגוג לעתיד לבוא עתיד לומר שוטים היו ראשונים שהיו מתעסקין בעצות עם מלכיהם על ישראל, ולא היו יודעין שיש להם פטרון בשמים, אני איני עושה כן, אלא הריני מזדוג עם פטרונן תחלה, ואחר כך אני מזדוג להם, הדא הוא דכתיב (תהלים ב, ב): יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו. אמר לו הקדוש ברוך הוא רשע לי אתה בא להזדוג, כמה גדודים יש לפני, כמה ברקים כמה רעמים, כההיא דכתיב (שמואל א ז, י): וירעם ה' בקול גדול, וכמה שרפים וכמה מלאכים, אלא גבורתי תצא ונלחמת עמך, הדא הוא דכתיב (זכריה יד, ג): ויצא ה' ונלחם בגוים ההם כיום הלחמו ביום קרב. וכתיב (ישעיה מב, יג): ה' כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה וגו'. מה כתיב תמן (זכריה יד, ט): והיה ה' למלך על כל הארץ.
פתשגן הכתב (אסתר ג, יד), אנטגריפון דאגרתא, להנתן דת בכל מדינה ומדינה להיות עתידים ליום הזה, אמר רבי לוי אמות העולם נבואתן סתומה ואינן יודעין אם להרג ואם להרג, משל לאדם שהיה מהלך בדרך, מן דוחקא דאורחא אסתבע קרסוליה, אמר הלואי הוה לי חד חמר, עבר עלוי חד רומי דילדת חמרתיה חד עולאי, אמר ליה סב ארכב הדין עולאי. אמר הא צלותי אישתמע ברם אנא לא שאלית כהגן אם למרכב אם למרכיבה. כך נבואתן של אמות העולם להיות עתידים ליום הזה, ואינן יודעים אם להרג אם להרג. אבל ישראל נבואתן מפרשת להיות היהודים עתידים ליום הזה להנקם מאיביהם.
הרצים יצאו דחופים בדבר המלך וגו' והמלך והמן ישבו לשתות (אסתר ג, טו), אמר רבי חנין מאן דאמר רחמנא ותרן הוא יתותרון מעוהי, אבל מאריך רוחיה וגבי דידיה. אמר להם לשבטים אתם מכרתם את אחיכם מתוך מאכל ומשתה, כך אני אעשה לכם, הדא הוא דכתיב: והמלך והמן ישבו לשתות. היה אחד מישראל יוצא לשוק ומבקש לקח לטרא בשר או אגדה של ירק, היה הפרסי חונקו, ואומר לו למחר אני הורגך ומבזבז את ממונך, הדא הוא דכתיב: והעיר שושן נבוכה. אמר רבי יששכר דכפר מנדי, ומה אם מי שמחל ואמר (בראשית מה, ח): לא אתם שלחתם אתי הנה כי האלהים וגו', ראה עד היכן היא מתקנת, שהרי עד ימי מרדכי אותו ענש של מכירת יוסף קים, מי שאינו מוחל, על אחת כמה וכמה.