אשרי שמרי משפט עשה צדקה בכל עת (תהלים קו, ג), נמנו בעלית רבי טרפון ואמרו איזה הוא שעושה צדקה בכל עת, אם תאמר אלו סופרים ומשנים, אינן לא אוכלים ולא שותין ולא ישנים, אלא אלו כותבי תפלין ומזוזות, אינן לא אוכלים ולא שותין ולא ישנים, אלא איזהו עושה צדקה בכל עת, הוי אומר זה המגדל יתום בתוך ביתו. תימר שאין מתגלגל ערם בלילה, אמרו עדין צריכין אנו למודעי, בא רבי אלעזר המודעי ולמד לא דברה תורה אלא מתוך פרוסה שאוכלה בתוך ביתו. דבר אחר, אשרי שמרי משפט, זה מרדכי, עשה צדקה בכל עת, שגדל יתומה בתוך ביתו. אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם (תהלים קו, ג): זכרני ה' ברצון עמך, בשעה שתעשה תשועה לישראל על ידי מרדכי ואסתר, בשעה שבקש המן להשמיד את ישראל ושקל עשרת אלפים ככר כסף על ידי עושי מלאכת אחשורוש, דכתיב (אסתר ג, ט): ועשרת אלפים ככר כסף וגו', מה כתיב שם, איש יהודי וגו'.
איש יהודי היה בשושן הבירה (אסתר ב, ה), איש מלמד שהיה מרדכי שקול בדורו כמשה בדורו, דכתיב ביה (במדבר יב, ג): והאיש משה ענו מאד, מה משה עמד בפרץ, דכתיב (תהלים קו, כג): ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ וגו', אף מרדכי כן, דכתיב (אסתר י, ג): דרש טוב לעמו ודבר שלום לכל זרעו. מה משה למד תורה לישראל, דכתיב (דברים ד, ה): ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים, אף מרדכי כן, דכתיב (אסתר ט, ל): דברי שלום ואמת, וכתיב (משלי כג, כג): אמת קנה ואל תמכר. ושמו מרדכי. הרשעים קודמין לשמן, (שמואל א כה, כה): נבל שמו, (שמואל ב כ, כא): שבע בן בכרי שמו. אבל הצדיקים שמן קודם להם (שופטים יג, ב): ושמו מנוח, (שמואל א ט, א): ושמו קיש, (שמואל א ט, א): ושמו שאול, (שמואל א א, א): ושמו אלקנה, (רות ב, א): ושמו בעז. ושמו מרדכי, לפי שדומין לבוראן, דכתיב (שמות ו, ג): ושמי ה' לא נודעתי להם. יהודי, למה נקרא שמו יהודי, והלא ימיני הוא, לפי שיחד שמו של הקדוש ברוך הוא כנגד כל באי עולם, הדא הוא דכתיב לא יכרע ולא ישתחוה. וכי קנתרן היה ועובר על גזרת המלך, אלא כשצוה אחשורוש להשתחוות להמן, חקק עבודת כוכבים על לבו, ונתכון כדי שישתחוו לעבודת כוכבים, וכשהיה רואה המן שאין מרדכי משתחוה לו, נתמלא חמה, ומרדכי אומר לו יש אדון המתגאה על כל גאים, היאך אני מניחו ואשתחוה לעבודת כוכבים, ולפי שיחד שמו של הקדוש ברוך הוא נקרא יהודי, לומר יהודי יחידי. ויש אומרים שהיה שקול כאברהם בדורו, מה אברהם אבינו מסר את עצמו לתוך כבשן האש והחזיר והכיר לבריות גדלתו של הקדוש ברוך הוא, הדא הוא דכתיב (בראשית יב, ה): ואת הנפש אשר עשו בחרן, אף מרדכי בימיו הכירו הבריות גדלתו של הקדוש ברוך הוא, הדא הוא דכתיב (אסתר ח, יז): ורבים מעמי הארץ מתיהדים, וייחד שמו של הקדוש ברוך הוא וקדשו, ולפיכך נקרא יהודי, דכתיב: איש יהודי, אל תקרי יהודי אלא יחידי.
היה, אמר רבי יוחנן כל מי שנאמר בו היה, הוא תחלתו והוא סופו. אתיבון ליה והכתיב (יחזקאל לג, כד): אחד היה אברהם, מעתה הוא תחלתו והוא סופו, אמר לון אף היא לא תברה, דאמר רבי חנינא ורבי יוחנן תרוויהון בן שלש שנים הכיר אברהם את בוראו, הדא הוא דכתיב (בראשית כו, ה): עקב אשר שמע אברהם בקלי, מנין עקב שמע אברהם בקול בוראו, והוו שנותיו מאה שבעים וחמש, מה מקים בו, היה, שהיה מתקן להדריך כל העולם כלו בתשובה, (בראשית ג, כב): הן האדם היה, שהיה מתקן למיתה. (בראשית ג, א): והנחש היה ערום, מתקן לפרענות. (בראשית ד, ב): וקין היה עבד אדמה, מתקן לגלות, כמא דאת אמר (בראשית ד, טז): ויצא קין מלפני ה' וגו' לומר נע ונד. (איוב א, א): איש היה בארץ עוץ, מתקן ליסורין. (בראשית ו, ט): נח איש צדיק תמים היה, היה מתקן להכיר בוראו. (שמות ג, א): ומשה היה רעה, היה מתקן לגאלה. מרדכי היה מתקן לגאלה. רבי לוי ורבנן, רבי לוי אמר כל מי שנאמר בו, היה, ראה עולם חדש. אמר רבי שמואל בר נחמן וחמשה הן: נח, אתמול (איוב יד, יט): אבנים שחקו מים, דאמר רבי לוי בשם רבי יוחנן אפלו אצטרובולין של רחים נמוחו בימי המבול, והכא אמר (בראשית ט, יח): ויהיו בני נח היצאים מן התבה, לומר ראה עולם חדש. יוסף, אתמול (תהלים קה, יח): ענו בכבל, ועכשו (בראשית מב, ו): ויוסף הוא השליט על הארץ, אלא ראה עולם חדש. משה, אתמול בורח מפני פרעה, ועכשו משקעו בים, אלא שראה עולם חדש. איוב, אתמול (איוב טז, יג): ישפך לארץ מררתי, ועכשו (איוב מב, י): ויסף ה' את כל אשר לאיוב למשנה, אלא ראה עולם חדש. מרדכי, אתמול וילבש שק ואפר, ועכשו יצא מלפני המלך בלבוש מלכות. ושמו מרדכי. מה מר ראש לכל הבשמים, אף מרדכי ראש לצדיקים בדורו.
אשר הגלה מירושלים (אסתר ב, ו), רבי ברכיה ורבי ירמיה ורבי חיא בשם רבי יוסי, כד הוו מטו רבי יונתן ורבנן להאי פסוקא אשר הגלה נבוכדנצר, הוו אמרין נבוכדנצר שחיק עצמות, ולמה לא הוה אמרין כן בירמיה, אלא שכל נבוכדנצר שבירמיה חי הוה, ברם הכא מת הוה.
ויהי אמן את הדסה (אסתר ב, ז), מה הדסה ריחה מתוק וטעמה מר, כך היתה אסתר מתוקה למרדכי ומרה להמן. כי אין לה אב ואם, רבי פנחס ורבי חמא בר גוריון בשם רב וכי שתוקית היתה דאת אמר כי אין לה אב ואם, אלא עברתה אמה מת אביה, וכיון שנולדה מתה אמה.
כתיב (שמות יז, יד): ושים באזני יהושע, זה אחד מארבעה צדיקים שנתן להם רמז, שנים חשו ושנים לא חשו, משה נתן לו רמז ולא חש, יעקב נתן לו רמז ולא חש, דוד ומרדכי נתן להם רמז וחשו. יעקב אמר לו הקדוש ברוך הוא (בראשית כח, טו): ושמרתיך בכל אשר תלך, ויירא, אדם שהבטיחו הקדוש ברוך הוא היה מתפחד, דכתיב (בראשית לב, ח): ויירא יעקב וגו', אלא אמר שמא כשהייתי בבית לבן הטמא נתלכלכתי בטמאה. משה, ושים באזני יהושע, לומר שאתה מת ויהושע מכניס ישראל לארץ, וכתיב (דברים ג, כג): ואתחנן אל ה', אבל דוד ומרדכי נתן להם רמז וחשו, דוד אמר (שמואל א יז, לו): גם את הארי גם הדב הכה עבדך, אמר דוד וכי מה אני ספון שהכיתי חיות רעות אלו, אלא אמר שמא דבר עתיד ליארע את ישראל והן עתידין לנצל על ידי. מרדכי, ובכל יום ויום מרדכי מתהלך לפני חצר בית הנשים, אמר אפשר לצדקת זאת שתנשא לערל, אלא שעתיד דבר גדול שיארע על ישראל ועתידים להנצל על ידיה.
רבי ברכיה בשם רבי לוי, אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, אתם בכיתם ואמרתם (איכה ה, ג): יתומים היינו ואין אב, חייכם אף הגואל שאני עתיד להעמיד לכם במדי לא יהיה לו אב ואם, הדא הוא דכתיב: כי אין לה אב ואם.
ובכל יום ויום מרדכי מתהלך לפני חצר בית הנשים (אסתר ב, יא), לשאל על כתמה ועל נדותה. לדעת את שלום אסתר, שלא יעשו לה כשפים. אמר רבי יעקב בר אחא אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה דרשת שלום נפש אחת, לדעת את שלום אסתר, חייך סופך לדרש שלום אמה שלמה, הדא הוא דכתיב: דרש טוב לעמו ודבר שלום לכל זרעו.
ובהגיע תר אסתר וגו' ותהי אסתר נשאת חן בעיני כל ראיה (אסתר ב, טו), רבי יודא אומר כאיקונין הזה שאלף בני אדם מביטים בה והיא ערבה על כלם. רבי נחמיה אומר העמידו מדיות מכאן ופרסיות מכאן והיתה אסתר יפה מכלן. רבנן אמרין ותהי אסתר נשאת חן בעיני כל ראיה, בעיני העליונים ובעיני התחתונים, כמה דאת אמר (משלי ג, ד): ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם.
ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים ותשא חן וחסד וגו' (אסתר ב, יז), רבי חלבו אמר מלמד שאף הנשואות הביאו לפניו, לכך נאמר: מכל הנשים ומכל הבתולות. וישם כתר מלכות בראשה וימליכה תחת ושתי, עד שהמליכו את אסתר היתה איקונין של ושתי קימת, כיון שנשא את אסתר, בת טובים, בת גנוסים, אמר תיחות ושתי תיסק אסתר, הדא הוא דכתיב: וימליכה תחת ושתי.
אין אסתר מגדת מולדתה (אסתר ב, כ), מלמד שתפשה שתיקה בעצמה כרחל זקנתה שתפשה פלך שתיקה, עמדו כל גדולי זרעה בשתיקה. רחל תפשה פלך שתיקה, ראתה סבלונותיה ביד אחותה, ושתקה. בנימין בנה תפש בשתיקה, תדע שאבנו שהיתה בחשן היתה ישפה, לומר יודע היה במכירת יוסף ושותק. ישפה, יש פה ושותק. שאול בן בנה (שמואל א י, טז): ואת דבר המלוכה לא הגיד לו. אסתר, אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה.
בימים ההם ומרדכי יושב בשער המלך קצף בגתן ותרש שני סריסי המלך וגו' (אסתר ב, כא), מה קצפון היה שם, מעביר שנים ומשיב אחד, מעביר שני קלסריקין שהן שומרי הסף ומושיב הברברי הזה. יושב בשער המלך, רבי ברכיה בשם רבי לוי אמר, כתיב (תהלים מו, ט): לכו חזו מפעלות ה' אשר שם שמות בארץ, הקציף עבדים על יד אדוניהם לתת גדלה לצדיקים, הדא הוא דכתיב: קצף בגתן ותרש וגו', לתת גדלה למרדכי, מקציף אדונים על עבדיהם לתת גדלה ליוסף, הדא הוא דכתיב (בראשית מא, י): פרעה קצף על עבדיו.
ויבקש הדבר וימצא (אסתר ב, כג), רבי לוי בשם רבי אחא בר שילא איש כפר תמרתא אמר, ומה אם ספרו של בשר ודם כך, לכשיבוא ספרו של הקדוש ברוך הוא דכתיב בו (מלאכי ג, טז): ויקשב ה' וישמע ויכתב בספר זכרון לפניו וגו', על אחת כמה וכמה.